|
||||
|
||||
ראה למשל את פתיחת המאמר: "לשם שינוי, בואו נדבר על חינוך. חינוך, לא הוראה. השכלה היא חשובה, אבל היא אינה הנושא העומד על הפרק. אני רוצה לדבר על אותו דבר חמקמק שנקרא חינוך, ואולי אפילו להרחיק לכת ולומר – חינוך לערכים." בשם החינוך, חינוך לערכים - כלומר, טובת התלמידים - המחבר בא ומציע סדרת הצעות שחלק ניכר מהן עוסק בטובת המורים. כל מי שדורש משהו בתור איגוד מקצועי ממוצע עושה את זה בשמו של אמצעי לחץ כלשהו: או תיתן לי, או אשבית לך את המפעל. במקרה הזה, המאמר מתחיל בטובת התלמידים, ומסתיים ב"איך נחשב את שכר המורים". כלומר, אמצעי הלחץ הוא טובת התלמידים: רוצים תלמידים טובים? תשקיעו במורים. אבל כיוון שהנושא מלכתחילה הוא חינוך, אזי פעולות של הפעלת-לחץ שלא נראה שטובת התלמידים עומדת מאחוריהן, משדרות, אם נהיה פשטניים את המסר "רוצים תלמידים טובים? תשקיעו במורים שלא דואגים לטובת התלמידים", וממילא אתה מקבל את היחס הציבורי הממוצע לרן ארז. סביר מאוד שהסיבות הן כפי שציינת; התוצאה, בכל מקרה, היא סתירה פנימית רצינית. |
|
||||
|
||||
אני קורא את מהלך המאמר אחרת. אבל מאחר שאני מניח שמחבר המאמר בסביבה, נראה לי מיותר שאשמש כפרשן. |
|
||||
|
||||
פה נראה לי שכדאי שאבהיר: השתמשתי במאמר כדוגמה למהלך. אני לא חושב שמחבר המאמר הוא רן ארז או שהוא מתכוון להשתמש בחינוך כלחץ לתנאים כלכליים. השתמשתי בו כדוגמה לטיעון אופייני ש,כיוון שהוא בא בין השאר בשם טובת התלמיד, שולל את האפשרות של איגוד מורים לומר 'טובת המורים מעניינת אותנו ותו לא' ולקבל את זה במידה סבירה של לגיטימציה. |
|
||||
|
||||
אני מסכים שארגוני המורים מאוסים. אני רק לא בטוח שזה למשנה לנושא עצמו: נראה לי שבנושא הזה טובת המורים וטובת התלמידים מתלכדת. |
|
||||
|
||||
טענתך נכונה במידה רבה מאד ובפרט מעמידה את העניין במקומו הנכון: אין פסול בכך שארגונים מקצועיים עוסקים בעניינים פרופסיונליים. מרכיב המיאוס בארגוני המורים שעליו הצבעת נובע יותר מאישיותם של העומדים בראש הארגונים מאשר מתחומי עיסוקם. יש לא מעט מורים עם אג'נדה ציבורית וחברתית. העובדה שציבור המורים כקולקטיב בוחר לעמוד בראשו דוקא את ה"מאוסים" ולא את אלו עם ה"אג'נדה" היא המטרידה. דוקא הערתו של טוידלדי היא מדוייקת לחלוטין: יאיר רובין יצא בתחילת מאמרו לחפש את "תיקון העולם" במערכת החינוך. היכן הסתיים מסעו? חלק מרכזי בפתרון שלו הוא הורדת גיל הפנסיה למורים דוקא ושאר "צ'ופרים" פרופסיונליים. החזון הזה אינו מלהיב אותי יותר מהחזון של ש"ס לתקן את העולם ע"י קצבאות ילדים ומענקים סקטורליים הגובלים בגזל ממש. המציאות בחוץ היא שבשלטון נמצא אדם שהתמחה ב"הצלת כלכלת ישראל" ע"י שוד קרנות הפנסיה והביטוח הלאומי של האזרחים. כעת מר נתניהו שבוי בהבטחותיו להטבות סקטוריאליות נוספות ע"ח קופת הציבור ובאילוצים של משבר כלכלי בינלאומי, שיאלצו אותו לשלוח ידו פעם נוספת אל חסכונות הציבור ו/או אל תקציב הביטחון. במציאות כזו הצעה להוריד את גיל הפרישה דוקא למורים נשמעת רע בדיוק כאילו ש"ס הציעה להגביל את קצבאות הילדים לילד השישי ומעלה ואת הפרישה המוקדמת לבעלי זקן ממוצא מזרחי. עוד רציתי להעיר שמה שכתב יאיר בדבר "משכורות המורים במדינות מערביות מתוקנות" הן מטעות. לפחות בארה"ב יש מערכת חינוך פרטית ששם אולי המורים משתכרים יפה, אך משכורות המורים במערכת החינוך הציבורית ורמתם נמוכים באופן ידוע לשמצה (איך מערכת חינוך לעשירים יושבת עם הערכים של יאיר איני רוצה לנחש). יתכן שבמציאות של ימינו מעמדו של אדם קשור באופן בל ינתק לרמת הכנסותיו (כמו אצל ידוענים, עורכי דין, סוחרי סמים וראשי פשע (-:) ושיפור מעמד המורה עובר בהכרח דרך שיפור שכרו. השימוש בקלישאות לא מדוייקות אינו מסייע לטענה זו. |
|
||||
|
||||
אני לא מוצא עניינים עקרוניים שבהם אני חולק עליך כאן, מצטער. בנוגע לקלישאה של שכר המורה, העניין הוא שהכל מתחיל (אף שאולי לא נגמר) בעניין הזה. אבל גם כאן כנראה אין לנו מחלוקת מיוחדת. מרגיז. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |