בתשובה לערן בילינסקי, 14/12/01 19:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ערן אין לי מושג בקשר למטבח הדרום אמריקני, אולם לפני כשנה טיילתי בספרד והתברר לי שמדובר באחד המטבחים העשירים והטעימים ביותר שיש. הוא כל כך מגוון שאיני יכול לתארו כאן אלא באופן כללי בלבד: א. טאפס: זה לא סוג מאכל אלא פשוט מנה קטנה, בדומה למאזטים שמקובל להגיש בארץ (לרוב במסעדות דגים). אולם בספרד זה לא רק חומוס-טחינה-איקרה וגו' כי אם גם סוגים שונים של בשר בתיבולים מדליקים, דגים, שרצים, ויש טאפסים של ירקות קלויים, ממולאים ומה לא. אכלתי עשרות טאפסים במשך 10 ימים שם, ולא היו שניים דומים. זכור לי טאפס אחד שנשמע כמאכל פשוט, אבל ללקק את האצבעות: פרוסות חציל מטוגנות בבצק מקושטות בדבש (שצבעו הטבעי שחור!), אולי נשמע טריוויאלי אך הפרוסות האלה היו כל כך קלילות שהן ממש ריחפו בצלחת, והבצק המטוגן פריך, והדבש מתלבש על הטעם כאילו החציל הפריש אותו באופן טבעי. הגיוון נובע בין היתר מכך שבספרד הרבה מחוזות שממש שונים באופיים. בדרום, למשל, עדיין נותרה השפעה של המטבח הערבי, וכך אתה יכול למצוא בגרנדה פלאפל, אלא שהוא אינו כדור, אלא עשוי כטבעת, כמו כעך קטן. בגרנדה גם מצאתי חנות בקלאוות, שהיו בה להערכתי יותר מ-70! סוגים שונים. לא להאמין לאיזה כיוונים מבחינת צורה וטעם אפשר לסחוב את סוג המאפה הזה. כל בקלאווה צפיחית בדבש. ובמדריד כל חנות חמישית היא מגדניה, עם עשרות סוגי עוגות. ויש בספרד מרקי גספצ'ו לבנים ואדומים, ונקניקים...בקצרה, רק בשביל האוכל כדאי לנסוע לספרד, אם כי באותה הזדמנות ממש כדאי לבקר בארמון אלהמברה, ובמוזיאונים הגדולים, ובטולדו, העיר שבה המציאו את המרציפן (מי שלא טעם מרציפן של טולדו, לא טעם מרציפן מימיו). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם דין טאפס כדין אנטיפסטי? עשית לי תיאבון... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערן, מכיוון שמדובר בשני המקרים במנת/מנות פתיחה הרי שבאופן תיאורטי התשובה היא שדין טאפס כדין אנטיפסטי, אך בפועל יש הבדלים (הפירוט שלהלן הוא על קצה המזלג ובשום אופן אינו מדעי, ואינו עומד בקריטריונים בלבאניים): האיטלקים נוהגים להרכיב את הארוחה שלהם, ממספר מנות קטנות הבאות בזו אחר זו. גם מנת הפסטה שהם אוכלים אינה איזו קערה גדולה בסגנון ההגשה שבישראל או ארה"ב, אלא עוד אחת מהמנות. האנטיפסטי בהקשר זה היא פשוט *מנה שאינה פסטה*. היא יכולה לכלול גבינות, נקניקים, ירקות קלויים ועוד, דברים בעלי טעם מרוכז לגירוי הבלוטות ופתיחת התיאבון. האנטיפסטי תהיה בדרך כלל מנה קרה המוגשת בתחילת הארוחה. לטאפסים קשר לתרבות השתייה והבארים הספרדית יותר מאשר לתרבות המסעדה. אלה מנות קטנות שאתה מנשנש מהן בבאר יחד עם המשקה. אולם בגלל המגוון הגדול ובגלל שיש גם הרבה מנות חמות אתה יכול בעצם להרכיב לעצמך בסופו של דבר ארוחת דשנה מטאפסים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי ב"אלי אולי", מסעדת טאפסים מפורסמת במתחם שנקין בתל-אביב (המקום מסווג "בעכבר העיר" תחת מסעדות ולא בארים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטאפאס קרויים על שם הקעריות הקטנות שנהוג לכסות אתן את כוס המשקה. קם מי שפשוט הפך אותן ומילא אותן במיני מזטים קטנים לליווי השתיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה"אנטי" ב"אנטיפסטי" אינו שלילה, כי אם הקדמה. אנטיפסטי פירושו, מילולית, "לפני האוכל". זאת אומרת: מנת פתיחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו ה-Ante room (חדר הכניסה) באנגלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות. מכל מקום, למיטב ידיעתי, מנת אנטיפסטי יכולה להיות הרבה דברים אך לעולם אינה סוג של מנת פסטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסטי זה לא פסטה. זה אוכל. לפיכן יש להכחיד את הטעות הישאלית הנפוצה ''אנטיפסטה''. אין כזה דבר. זה אנטיפסטי כלומר לפני האוכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצתי-רצתי למילון האיטלקי שלי, מכיוון שלא הכרתי את המילה "פסטי" (ולעומת זאת הכרתי "צ'יבו" ל'אוכל'). לא מצאתי "פסטי" כ'אוכל', אלא פסטו (pasto) כ'ארוחה', וברבים pasti, כלומר 'ארוחות'. קורים כל מיני דברים מוזרים במעבר ל"אנטיפסטי", שלא כדאי שאכנס אליהם כאן. אבל השורה התחתונה היא שאת די צודקת, וגם אני החכמתי (כי הייתי בטוח תמיד שזה נגזר מ"פסטה"). תודה. המנה הראשונה תמיד זה אנטי-פסטה החתול מרוב רעב על השולחן טיפסת (אהוד מנור) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האטלקית שלי (לצערי) אינה אקדמית. אני חייבת לאמר שאין ברשותי אפילו מילון איטלקי-עברי. למדתי איטלקית בטיול באיטליה ומעבודה עם שפים איטלקים, כך שהבנה אמיתית לדקויות השפה אין לי, אבל אני מצליחה להבין כשמדברים איתי, ואפילו לענות לפעמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם הסתמכתי על הלאטינית, אך הקדמתי את ל.ב.פ בפירוש מילולי של המונח. אגב, יש לשורש דנן צאצאים גם באנגלית: pasture, שאולי לא נשמע לכם טעים, אבל אם תשאלו אייל קורא, או פרה, תיענו שהם דווקא מרוצים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק, סליחה. הדגש בתגובתך היה על הטעות בפירוש המקובל במקומותינו ל''אנטי'', ולא שמתי לב שתיקנת גם את ה''פסטי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה יש לעשות באלהאמברה? כמה ערימות אבנים משמימות. בשביל זה לחכות שעה בתור בכניסה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ערימות אבנים ולא משמימות. חלקים גדולים של הארמון עומדים שלמים על תילם. הבנייה בסגנון ערבי, כלומר, אינה לגובה והקירות מעוטרים עיטורים מקסימים, ויש חללים פנימיים המשמשים כפטיו מואר. השטח גדול וכולו גנים נהדרים שהם חלק מהארכיטקטורה. מדובר בביקור של לפחות חצי יום, ולקראת השקיעה אתה עולה על הרכס שממול ומביט על הארמון בשקיעה על כוס בירה. מראה מרהיב. חוץ מזה אין צורך לחכות בכניסה, ניתן לקנות כרטיסים מראש בכל עיר ספרדית גדולה עוד בכלל לפני שהגעת לגרנדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את כל זה עשינו (פרט לקניית הכרטיסים מראש - אבל בלי קשר עיכבו אותנו בכניסה, כי הם מכניסים אנשים במכסות כל חצי שעה), ובכל זאת לא התרשמנו במיוחד. הרבה יותר נהנינו בביקור שלנו בגיברלטר הבריטית (שלא צויינה אפילו בספר הטיולים שהיה לנו), משם אפשר לראות את צפון אפריקה - מראה מופלא למדי, לטעמי, וגם ניתן לסייר ברחבי האזור היפיפה הזו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |