 |
|
 |
||
|
||||
 |
הבנות שלי הודיעו לי הבוקר בפסקנות שהן רוצות לקנות אוגר. איך אני יוצא מזה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אוגר נימוקים משכנעים נגד הרכישה ואז פותח במתקפה רבתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות מה שטוענים הפדגוגים הצדקנים, נימוקים בחינוך הם עניין רע מאוד. הנימוק הרלוונטי היחיד במצב חמור שכזה: "כי אני פה האבא ואני לא מסכים!" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וככה נחנך את הילדים לצייתנות עיוורת, לקבלת סמכות שרירותית ללא עוררין ולמעט בחשיבה עצמית. זה בדיוק מה שיהפוך אותם לחיילים גיבורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נימוק מצוין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ילדים הם כמו גורים הם מאוד סקרנים ולעולם הם לא יותרו למבוגרים בשום מצב אם להורים לא נתנו בילדותם חיות תחמד זה לא אומר שלילדים שלהם לא צריך להיות חיות מחמד וילדים יכולים להיות רציניים. רק התחלתי ליקראו את השיחה וזה עיצבן אותי:לעבוד על ילדים זה שפל אוגרים הם חברותיים לא תוקפים לא נושחים לא סורטים (אוגרים סיבירים לא אוגרים רוסים) אני קבר קיבלתי עונש הורים טיפשים שונאיי חיות ואני מיצתארת על היום שבו נולדתי להורים כאלה . את כהורים אל תעשו את מה שהם עושים לי תנו לילדים שלכם להיתנסות תנו להם להרגיש חופשיים כמו שאמרתי ילדים הם כמו גורים אם הם לא ילמדו ויתנסו לבד הם לעולם לא ישרדו בעולם שבחוץ בעולם הפתוח. אז עושו את הדבר הנכון הם עדיין גורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה שאני אוהב אנלוגיות. ילדים הם כמו גורים. לפעמים אפשר לקבל אותם בחינם. אבל אם רוצים להבטיח שהאיכות תהיה טובה, צריך לקנות בחנות טובה. יש להקפיד לשים בכלוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תשימים את הגורים כול הזמן בכלוב הם עוד ימרדו ינשכו יסרטו ויצרחו אם לא תיתני להם צמת לב ואהבה הם ימרדו בתוך זמן קצר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. תגיד שאמרתי שיתנו לך לגדל כלב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את ההורים שלי לא ניתן לשכנע כמו שרוב המבוגרים אומרים ''חיות לא אצלי בבית'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנות כמה הן? בגיל צעיר תוכל להגיד להן "אתן קטנות מדי". וכשיהיו גדולות מספיק, תתנה את העסק בזה שרק הן ינקו את הנסורת ויאכילו אותו. אה, ותזהיר אותן שאוגרים נוטים לנשוך לפעמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חמש ועשר. הן כבר הבטיחו להיות אחראיות על כל העסק. יש לי שתי בעיות עם זה: א. הבטחות זה סחורה חפיף. ב. אני אוהב חיות, אבל בשום פנים ואופן לא בתוך הבית. (גם בני אדם הם לפעמים יותר מדי). --- למען הדיוק, הן בקשו Guinea pig, אבל לא ידעתי איך לתרגם. האם גם המכרסם הזה נושך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרקן. נושך קצת. עדיף ארנבת, בלי ספק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חזיר ים, קביה או שרקן1 היא חיה שקל מאד לגדל. בטח ללילדה בת 10, אוכל פעם ביום, לנקות את הכלוב פעם בחודש, זה לא עבודה קשה, וגם אם היא תפספס מידי פעם זה לא נורא, מצד שני, היא תרוויח את הערך החינוכי שבדאגה למישהו אחר, דבר שסתם עציץ לא יתן לה. למעשה, להורים שלא רגילים לגדל בעלי חיים, ולא רוצים להשקיע הרבה כסף, זאת כמעט החיה האידיאלית, לא מלכלכת (כמו חתול), לא דורשת דרישות מוזרות (כמו ארנבת), אין צורך במגע (כמו כלב) והיא תחיה (להבדיל מהדג). אוגר יותר טוב, בגלל שהוא מרעיש פחות, והוא ינשוך רק את מי שמכניס לו את האצבע לפה (וילדים בני 5 כבר לא עושים את זה). 1 יש אתר שלא הרבה מכירים, קוראים לו ויקיפדיה, והוא כלי נהדר לתרגום מילים. יש לך את המילה באנגלית, אתה הולך לאתר, מקליד את המילה, ומגיע להסבר על המילה. למשל http://en.wikipedia.org/wiki/Guinea_pig ואז בצד שמאל יש תרגום למילה לשלל שפות, ופעמים רבות גם לעברית, למשל http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%91%D7%99%D7%9... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך לנקות את הכלוב רק פעם בחודש? איך זה יכול להיות? הם עוברים חודש שלם בלי שום הפרשות? מודה שאני בדרך כלל מהאמהות הפולניות המרושעות שלא מסכימות, ותמיד לא הסכמתי לגדל חיות בבית ובייחוד לא כלב או חתול. אבל פעם הקטן קיבל במתנה דגים באיזה יומולדת בגן, אז האכלנו אותם יותר מדי (מרוב נדיבות לב וחוסר ידיעה) והם מתו, ופעם אחרת שני הקטנים התחננו והתחננו, אז קניתי להם שני אפרוחים. האפרוחים היו נורא מתוקים אבל למרות השיחות החינוכיות וההבטחות, רק אני ניקיתי, והיה ה-מון מה לנקות. הריח היה מטריד מאוד ובעלי ובעיקר הבת הגדולה שלי התלוננו כל הזמן. הריח נשאר בבית עוד הרבה זמן אחרי שהאפרוחים כבר לא היו (נתתי אותם). בזה מסתכם הנסיון שלי עם חיות לעולם ועד. לארנבת יש דרישות מוזרות? איזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרוחים בתוך הבית? נשמע מוזר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר זאת עוד מילה עדינה לעומת מה שבעלי אמר, אבל הילדים שמחו נורא (חוץ מהגדולה, שהיתה כבר בשנות העשרה). מצאתי ארגז גדול שמישהו זרק ובו שמנו אותם, על מצע של עיתונים שהייתי צריכה להחליף כל הזמן. וכשהילדים היו משחקים איתם הם היו מוציאים אותם מהארגז ואז האפרוחים היו מתרוצצים ומלכלכים כל רגע בכל מקום. כשהם היו בתוך הארגז, הם גם היו מלכלכים בתוך האוכל והמים, עד שמצאתי שיטה לתלות את שני הכלים בערך בגובה הראש, מבלי שיפילו או יהפכו אותם. זה היה קצת מסובך. בקיצור, למדתי על בשרי שאפרוח זה יצור שאי אפשר לאלף אותו בשום צורה. הם היו נרדמים צמודים זה לזה וזה דווקא היה מתוק, ובבוקר הם היו מעירים אותנו בציוצים, ב-5:00 בבוקר, עד שבעלי איים שאו שאתן אותם למישהו בצורה מסודרת או שהוא ישחרר אותם ברחוב והחתולים כבר יטפלו בהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החסרון הגדול של אפרוחים כחיית מחמד, זה שמהר מאוד הם מפסיקים להיות אפרוח צהוב וחמוד והופכים להיות סתם תרנגולת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הגענו לשלב הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם עושים הפרשות כל הזמן, אבל זה קטן, לא מסריח ולא מפריע. רק שהכמות מתיחה להצטבר ולהפריע לנסורת, צריך לנקות. אפרוחים כחיית מחמד זאת בחירה גרועה, גם מלכלכים, גם מרעישים, גם טפשים, וגם מעצבנים. ארנבת צריכה כלוב די גדול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרוחים הם לא טיפשים! הם פשוט תינוקות! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בשביל תינוקות, אפרוחים הם טיפשים. ושהם גדלים הם הופכים לתרנגולים טיפשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ר"ל: גם בהתחשב בעובדה שהם תינוקות, אפרוחים הם טיפשים. וכשהם גדלים הם הופכים לתרנגולים טיפשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הכבוד, אפילו אני לא הצלחתי להבין מה רציתי להגיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם בחודש?! אצלנו היו בבית קביות כמה שנים ארוכות (שמונה? תשע?) ובשום פנים ואופן אי אפשר היה לנקות להן את הכלוב בתדירות של פחות מאחת לשבוע (ובדרך כלל, פעמיים בשבוע). פרט לכך, זו אכן חיה אידיאלית - לא מלכלכת מחוץ לכלוב, מתקיימת בעיקר על קליפות של ירקות ירוקים (או על הירקות עצמם, כמובן) וקצת אוכל יבש, לא צריך להוציא אותה לטיול אבל אפשר לשחק איתה קצת, לא קטנה כמו אוגר או עכבר אבל לא גדולה כמו שפן או ארנבת, בד"כ לא עושה הרבה רעש (לפעמים קצת שורקת) ובטיפול נכון מגיעה לגיל שנתיים-שלוש.1 אגב, גם חתול לא מלכלך. 1האחרונה שלנו האריכה ימים והגיעה לגיל 7, עד היום לא ברור איך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שכתוב בוויקיפדיה. אצל אוגרים זה ככה. אם שערות זה לא לכלוך, אז חתול לא מלכלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני באמת לא מגדירה שער כלכלוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיער הוא לכלוך - כשהוא דבוק היטב לשמלה השחורה הטובה שלך במדף העליון בארון, בדיוק איפה שהממזר הקטן החליט לנמנם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שפן? את מכירה מישהו שמגדל שפן בתור חיית מחמד? ___ בכפר ורדים שפנים מהווים מכת טבע ונזק לגינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחליף ''שפן'' ב''חמוס''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים נכנסנו לסרט הזה בעצמנו, ר''ל התפשרנו על אוגר, הבאנו אחד ואפילו חיבבנו אותו מאוד. אלא שמשך החיים של החיה הזו קצר, ואחרי שמת (מקץ שנה וחצי) הבאנו עוד אחד, שלא החזיק מעמד יותר משלושה חודשים. לא נכניס עוד אחד כרגע, אז ידה ידה ידה שק הכופתיות הוא תזכורת נצח במקרר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכי קרוב שהגענו לזה זה שבתי הפעוטה אמרה שהיא רוצה ''חיית-נחמד'' ושהיא תהיה איתנו ''למצח''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פצצות לגבות. ''נחמד'' אצלנו היה שמו האמצעי של חיים ביאליק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחייני היקר מחזיק בזכויות ל''שואג אבק''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הילד שלי הודיע לי - בפחות פסקנות, אני מודה - שהוא רוצה איגואנה, אבל מוכן גם להתפשר על נחש. אז קנינו לו זוג דגים - הוא יכול לסייע בטיפול המינימלי (אוכל פעם ביום, החלפת מים פעם בכמה שבועות), אנחנו בודקים עד כמה הרצון שלו בחיית מחמד עמוק, וזו גם דרך לא רעה להתחיל להסביר לילד את מושג המוות. בהנחה - בינתיים לא מבוססת - שהדגים יהיו הצלחה פנומנלית, אפשר לעבור הלאה בעוד שנה או שנתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחריות אחריות, מושג המוות ונעליים. אני מקווה שהילד יעמוד בבחינה הפנומנלית, בכדי שתהיה לו הזכות פשוט לגדול עם חתול או כלב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתך עדיף פשוט לתת לילד כל מה שהוא רוצה, או - זה בטח עדיף - כל מה *שאת/ה* רוצה. אם את/ה מעוניינ/ת להיכנס לדיון על הדרך הראויה לחינוך ילדים, בעיקר הילדים שלי, עדיף שתפגינ/י קצת יותר צניעות והרבה יותר נימוקים. נ.ב. - אם מדובר בעוד מקרה בו הצלחתי לפספס את ההומור הטמון בתגובה: זה לא מצחיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זו לא בדיחה. התיחסתי לחיים עם חיות בילדות כזכות, לא כחובה - לכן לא מדובר על דרך ראויה לאומת דרך לא ראויה. כל מה שרציתי להגיד הוא זה: לשאלות של אחריות ופינוק יש מקום אולי, אבל הנושא של ילדים וחיות הוא הרבה יותר גדול מזה, ההזדמנות ללמוד ולחוש באופן בלתי אמצעי, בקירבה כזו, תגובות ורצונות, של יצור חי שונה, כמו הרבה דברים - לא חוזרת באותה העוצמה אחרי הילדות. (מפי אדם שחלק ניכר מחיו הבוגרים מוקדש לקשרים עם חיות). דוגמא: אופניים - מצד אחד, השאלה החינוכית החשובה, האם לקנות לילד אפניים ברגע שהוא מבקש או, כחיזוק חיובי מתוחכם לדפוס התנהגות בעל משקל ערכי (שאלה שאין לי מושג ירוק לגביה), מצד שני, הית בטח רוצה שהילד ידע לרכב על אופניים לא? זה בחוץ, זה כיף, זה כמעט כמו לעוף לפעמים, נכון? אז זה עוד יותר נחמד כשהכלבה שלך רצה איתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רצית, נגיד, להגיד שההודעה שלי יומרנית ומגוחכת בעיניך? כי זה פחות או יותר מה שאמרת. לגבי גידול ילדים, לא כל מה שאני עושה נובע רק מהרצון לחנך, אבל להחלטות בעלות השלכות משמעותיות (כמו אופניים או גידול חיה) אני (ליתר דיוק, אנחנו) מנסה להקדיש קצת מחשבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מעבר לשאלה החינוכית יש גם שאלה פרקטית לחלוטין - אם אני כהורה לא יכולה (או לא רוצה) לקחת על עצמי את המחוייבות של להוציא כלב לטיול פעמיים ביום,1 אני צריכה להיות בטוחה שהילד שלי יוכל לשאת באחריות הזו. מהבחינה הזו, להתחיל עם חיה קטנה שיחסית לא דורשת הרבה טיפול נראית לי כמו דרך נכונה לא רק בגלל העקרון החינוכי הכללי, אלא מסיבות פרקטיות לחלוטין. אם ילדה מתחננת לאופניים ואחרי שבוע נוטשת אותם, חבל על הכסף. אם היא מתחננת לכלבלב ואחרי שבוע מפסיקה להתעניין בו - חבל על הכלב. נורא קל לאהוב חיות - יותר קשה להבין שאתה לא יכול לתת להם את התנאים ההולמים.2 1או להחליף את מצע הנסורת פעמיים בשבוע 2 לא *אתה* אתה. לצורך העניין - אני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(סליחה על הנימה מקודם, ההודעה המקורית שלך הקפיצה לי כמה פיוזים) כמו שעפרונית כתבה, גידול חיות לא מתאים לכל אחד - הוא לא מתאים לכל הורה והוא לא מתאים לכל ילד. לחוש בקירבה רצונות של בעל חי, לרכב עם אופניים כשהכלבה רצה לידך, קשר אמיץ בין בעל-חי לילד - כל אלו רעיונות רומנטיים יפים (באמת), אבל המציאות אצל משפחות רבות הרבה פחות מוצלחת. מה שהילד לומד בפועל זה שליצורים מסוימים מותר להתייחס בחוסר סבלנות ובכעס, שהוא יכול להזניח את חובותיו כי ההורים יהיו שם לפצות על חוסר האחריות שלו, שאנשים אחרים ברחוב מרשים לעצמם להתייחס אליו בגסות רק כי הוא עם כלב ועוד ועוד. אני לא אומר שזה חייב להיות תמיד רע או תמיד טוב, אבל אני כן אומר שזה לא תמיד טוב (או תמיד רע) לכולם. שימי לב, למשל, לתוצאות הסקר כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שאנשים אחרים ברחוב מרשים לעצמם להתייחס אליו בגסות רק כי הוא עם כלב" - אתה רציני? על מה מדובר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן רגיל, אדם שהולך ברחוב מוקף במין "בועה" של פרטיות שאנשים מהססים לפרוץ - גם אם הוא לא לבוש לטעמם, לדוגמא, הם לא יבהו בו ובוודאי לא יעירו לו. אבל יש שני דברים שגורמים לאנשים לשכוח את קיומה של הבועה: תינוקות וכלבים. בשני המקרים, אנשים יניחו שאתה (אפילו יותר מהתינוק) הפכת להיות רכוש ציבורי, ולכן אפשר להתייחס אליך בהתאם - הם יעירו לך אם התינוק לא לבוש בצורה מחממת דיה (לטעמם), או יתמוגגו מיופיו; והם ילטפו את הכלב בחיבה, או יצעקו עליך שאתה לא שומר אותו קרוב מספיק אליך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהמ... הבנתי. עליי להודות שלגבי תינוקות גם אני נוהגת כך - לא גערות חלילה, אבל אני מתחילה עם רוב התינוקות שאני רואה. דווקא ההורים נראים לי מרוצים בד"כ, אבל אולי זה גם מעצבן? אין לי מושג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במשך הרבה שנים היה בבעלותי כלב 1 שעקב רזונו המולד שבא לידי ביטוי במותניים צרות וצלעות בולטות (אך עדיין היה השמן בבני מינו עקב תזונה משובחת), זכיתי בטיולים עמו למבטים מאשימים ואף הערות בנוסח "למה אתם לא מאכילים אותו? - זה נורא!". כשהוא חלה ורזונו גבר מעט שמעתי לא פעם גם אמירות בנוסח "איזו אכזריות, למה אתם לא מרדימים אותו?". אך כחובב אדם זה בד"כ לא הפריע לי, אלא שלא זה היה המצב עם יצורי האהוב. למרות טפשותו הרבה2, היתה לו נטייה לתקוף כאשר הוא היה מזהה שמישהו מדבר אלי בקול רם או בנימה עויינת, או מתקרב אלי באופן מעורר חשד. 2 נדמה לי שמחקר הראה שהוא הטיפש מכל זני הכלבים. קולי אגב הוא החכם עד כמה שאני זוכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק ואני מתנצל. (ויכולים להעיד על כך הרבה כלבלבים בצד הדרך) בכלל, עדיף שהכלב הראשון יאמץ אותך. (אגב- אני לא יודע מה ניסיונך עם כלבים, אבל בשלב מסוים הם מחפשים את קירבתו ואת, תשומת ליבו של בעל הבית. גם אם הינוקא מאכיל אותו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מדובר בדגי זהב אז לא בטוח שזו הדרך האופטימלית להמחשת מושג המוות: יחסית לדגים אחרים הם די עמידים לתנאי הזנחה ואם מטפלים בהם יפה הם עשויים לחיות גם 10 שנים. נסה אולי להביא לילד קרפיון אמבטיה. הילד יזכה בבן טיפוחים, חבר נאמן ומנה עיקרית בפסח הבא עלינו לטובה וכמובן להמחשה לה אתה מייחל - והכל במסגרת הוצאות החג הרגילות! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפועל, אחד הדגים מת אחרי שלושה שבועות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תנחומיי. חבל שהוא לא ראה את התגובה שלי בזמן כי מי שלא מכיר את הממוצע נדון לסטות מן התקן (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסבירים להן שזה אכזרי להחזיק חיות בכלוב, כי חיות נועדו להסתובב חופשיות בטבע, ותשאל אם הן היו שמחות להיות כלואות כל היום בחדר קטן. ואם הן משתמשות בנימוק של: "הם ממילא בכלוב בחנות", זו הזדמנות יפה להסביר להן מושגים בסיסיים בצרכנות ומרד צרכנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי את הנימוק הזה. תמיד טוב לעטוף את המטרות שלנו באידיאולוגיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה, אבל תלוי כמה אתה חושש משאלת ההמשך "אז למה אתה אוכל בשר?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלת "אז למה אתה אוכל בשר?", כהמשך הגיוני, באה עפי"ר מצידו של מבוגר, לא מנקודת הראות של ילד. הילד, בסופם של כל ההסברים המלומדים, תולה באבא/אמא עיניים גדולות ויפות ואומר: "אז נכון שתקנה לי אוגר?", ואתה אומר: "הבנת את כל מה שהסברתי לך על האכזריות והטבע וכל הפיוז'ן הזה?", והילדון המתוק (זה תלוי במידה רבה מאוד בגיל שלו ובדבקותו במטרה) אומר באסרטיביות שופעת רוך (בערך כמו שהסבירה פעם פנינה בשירה "תמיד אשה"): "כן!". ואתה אומר לו: "אז למה אתה עדיין רוצה אוגר?", והפשוש המתוק עונה לך, והגיון הברזל שלו שובר את כל התיאוריות היפות שלך וזויות שפתיו שהופשלו בינתיים מטה מתחילות לרטט וגורמות לך להרגיש כמו המרקיז דה-אמ-אמ-אממו: "כי אני רוצה אוגר! וחוץ מזה לרועי מהגן יש, ואני שיחקתי איתו כשהייתי אצל רועי והוא נורא מתוק ובכלל לא אכפת לו שהוא בכלוב". אז אתה אומר לו: "איך אתה יודע שלא אכפת לו?" אז הוא אומר: "הוא אמר לי" -- ועכשיו נראה אותך מתווכח עם *זההההה*, תוך שאתה, בתור בחור אינטליגנטי בן תקופתנו המוארת, זוכר שאסור להרוס לילד את גן העדן של ילדותו. והוא מוסיף וקורע את קירות ליבך המתפוררים לאבקה דקיקה: "וחוץ מזה גם לגאיה יש וגם להד-אוני וגם לאביעד וגם לאבידע - לכולם יש! כולם אבא ואמא שלהם קנו להם אוגרים ורק אתם לא קונים לי!". אז אתה, על סף אשפוז כפוי, משתדל לשמור על הריכוז ואומר לו: "לא גאיה, מאיה!" אז הוא אומר לך: "לא מאיה, גאיה! ועובדה שאפילו גם סול אמרה לאמא של אבידע שזה גאיה ולא מאיה!". וממקום שוכבך על השטיח, בנשמת אפך הכמעט-אחרונה, אתה שר בגרון ניחר: "אין דבר כזה סול, מי זה סול?" "סול זה הגננת של יום שלישי", אומר הגייס החמישי הקטן, "קודם קראו לה שמחה אבל היא אמרה שסול זה יותר יפה ויש בזה הרבה אור אז צריך לקרוא לה סול". אז אתה אומר לו: "תגיד, *אני* אשם שיש היום שמות כאלה מוזרים? הורים שקראו לילד שלהם אבידע, מי יודע למה עוד הם מסוגלים, הם בטח לא רק מתאכזרים לאוגרים..." לא, לא, סליחה, זה לא מה שאתה אומר לו, אופס. אז אתה אומר לו: "אז אולי הם, כולם, גם החברים שלך וגם ההורים שלהם, הם פשוט עוד לא מודעים לאכזריות שבלהחזיק חיות בכלוב קטן, אולי מישהו פשוט צריך להסביר להם". ואז האפרוח אומר לך: "תגיד, אתה חושב שאם אני בינתיים בנאדם נמוך ואני עוד לא משיג אותך בגובה אז אני *אידיוט*? אם אתה ואמא לא רוצים שיסריח בבית ושאתם תצטרכו לנקות אז תגיד לי את זה בעברית במקום למכור לי לוקשן, ובכלל, תקנה לי אוגר בלי להתווכח או שתצטרך לשלם עשר שנים לשרינק. מה אתה חושב לך כאן, שלהתאכזר לילד קטן ואומלל זה יותר הומאני מאשר להתאכזר לאוגר?!". אז אתה אומר לו: "מאיפה (או מאין, אם זה מוכרח להיות) אתה יודע את המילה הומאני?" ואז הזאטוט תוקע לך סוף סוף את הפאנצ'ליין בפרצוף - "מהאייל, אלא מה? לא ידעת שיום אחד זה יעלה לך ביוקר?............." :-]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
________ העלמה עפרונית וכתר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"וכתר"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כזה של נסיכות, לא של השטחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מתחפשת לנסיכה דיאנה או משהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי (באמת! לרגע) שכזה של שיניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
It makes two of us
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה יפה שאת קוראת לו פשוש ואפרוח ועוד שמות מלבבים כאלה, אבל שמו (הפרטי) הוא אור נהרות, ולא כדאי לבלבל אותו בכינויים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |