בתשובה לאדם קלין אורון, 15/03/08 11:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא, זו לא בדיחה. התיחסתי לחיים עם חיות בילדות כזכות, לא כחובה - לכן לא מדובר על דרך ראויה לאומת דרך לא ראויה. כל מה שרציתי להגיד הוא זה: לשאלות של אחריות ופינוק יש מקום אולי, אבל הנושא של ילדים וחיות הוא הרבה יותר גדול מזה, ההזדמנות ללמוד ולחוש באופן בלתי אמצעי, בקירבה כזו, תגובות ורצונות, של יצור חי שונה, כמו הרבה דברים - לא חוזרת באותה העוצמה אחרי הילדות. (מפי אדם שחלק ניכר מחיו הבוגרים מוקדש לקשרים עם חיות). דוגמא: אופניים - מצד אחד, השאלה החינוכית החשובה, האם לקנות לילד אפניים ברגע שהוא מבקש או, כחיזוק חיובי מתוחכם לדפוס התנהגות בעל משקל ערכי (שאלה שאין לי מושג ירוק לגביה), מצד שני, הית בטח רוצה שהילד ידע לרכב על אופניים לא? זה בחוץ, זה כיף, זה כמעט כמו לעוף לפעמים, נכון? אז זה עוד יותר נחמד כשהכלבה שלך רצה איתך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא רצית, נגיד, להגיד שההודעה שלי יומרנית ומגוחכת בעיניך? כי זה פחות או יותר מה שאמרת. לגבי גידול ילדים, לא כל מה שאני עושה נובע רק מהרצון לחנך, אבל להחלטות בעלות השלכות משמעותיות (כמו אופניים או גידול חיה) אני (ליתר דיוק, אנחנו) מנסה להקדיש קצת מחשבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מעבר לשאלה החינוכית יש גם שאלה פרקטית לחלוטין - אם אני כהורה לא יכולה (או לא רוצה) לקחת על עצמי את המחוייבות של להוציא כלב לטיול פעמיים ביום,1 אני צריכה להיות בטוחה שהילד שלי יוכל לשאת באחריות הזו. מהבחינה הזו, להתחיל עם חיה קטנה שיחסית לא דורשת הרבה טיפול נראית לי כמו דרך נכונה לא רק בגלל העקרון החינוכי הכללי, אלא מסיבות פרקטיות לחלוטין. אם ילדה מתחננת לאופניים ואחרי שבוע נוטשת אותם, חבל על הכסף. אם היא מתחננת לכלבלב ואחרי שבוע מפסיקה להתעניין בו - חבל על הכלב. נורא קל לאהוב חיות - יותר קשה להבין שאתה לא יכול לתת להם את התנאים ההולמים.2 1או להחליף את מצע הנסורת פעמיים בשבוע 2 לא *אתה* אתה. לצורך העניין - אני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(סליחה על הנימה מקודם, ההודעה המקורית שלך הקפיצה לי כמה פיוזים) כמו שעפרונית כתבה, גידול חיות לא מתאים לכל אחד - הוא לא מתאים לכל הורה והוא לא מתאים לכל ילד. לחוש בקירבה רצונות של בעל חי, לרכב עם אופניים כשהכלבה רצה לידך, קשר אמיץ בין בעל-חי לילד - כל אלו רעיונות רומנטיים יפים (באמת), אבל המציאות אצל משפחות רבות הרבה פחות מוצלחת. מה שהילד לומד בפועל זה שליצורים מסוימים מותר להתייחס בחוסר סבלנות ובכעס, שהוא יכול להזניח את חובותיו כי ההורים יהיו שם לפצות על חוסר האחריות שלו, שאנשים אחרים ברחוב מרשים לעצמם להתייחס אליו בגסות רק כי הוא עם כלב ועוד ועוד. אני לא אומר שזה חייב להיות תמיד רע או תמיד טוב, אבל אני כן אומר שזה לא תמיד טוב (או תמיד רע) לכולם. שימי לב, למשל, לתוצאות הסקר כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שאנשים אחרים ברחוב מרשים לעצמם להתייחס אליו בגסות רק כי הוא עם כלב" - אתה רציני? על מה מדובר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן רגיל, אדם שהולך ברחוב מוקף במין "בועה" של פרטיות שאנשים מהססים לפרוץ - גם אם הוא לא לבוש לטעמם, לדוגמא, הם לא יבהו בו ובוודאי לא יעירו לו. אבל יש שני דברים שגורמים לאנשים לשכוח את קיומה של הבועה: תינוקות וכלבים. בשני המקרים, אנשים יניחו שאתה (אפילו יותר מהתינוק) הפכת להיות רכוש ציבורי, ולכן אפשר להתייחס אליך בהתאם - הם יעירו לך אם התינוק לא לבוש בצורה מחממת דיה (לטעמם), או יתמוגגו מיופיו; והם ילטפו את הכלב בחיבה, או יצעקו עליך שאתה לא שומר אותו קרוב מספיק אליך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהמ... הבנתי. עליי להודות שלגבי תינוקות גם אני נוהגת כך - לא גערות חלילה, אבל אני מתחילה עם רוב התינוקות שאני רואה. דווקא ההורים נראים לי מרוצים בד"כ, אבל אולי זה גם מעצבן? אין לי מושג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במשך הרבה שנים היה בבעלותי כלב 1 שעקב רזונו המולד שבא לידי ביטוי במותניים צרות וצלעות בולטות (אך עדיין היה השמן בבני מינו עקב תזונה משובחת), זכיתי בטיולים עמו למבטים מאשימים ואף הערות בנוסח "למה אתם לא מאכילים אותו? - זה נורא!". כשהוא חלה ורזונו גבר מעט שמעתי לא פעם גם אמירות בנוסח "איזו אכזריות, למה אתם לא מרדימים אותו?". אך כחובב אדם זה בד"כ לא הפריע לי, אלא שלא זה היה המצב עם יצורי האהוב. למרות טפשותו הרבה2, היתה לו נטייה לתקוף כאשר הוא היה מזהה שמישהו מדבר אלי בקול רם או בנימה עויינת, או מתקרב אלי באופן מעורר חשד. 2 נדמה לי שמחקר הראה שהוא הטיפש מכל זני הכלבים. קולי אגב הוא החכם עד כמה שאני זוכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק ואני מתנצל. (ויכולים להעיד על כך הרבה כלבלבים בצד הדרך) בכלל, עדיף שהכלב הראשון יאמץ אותך. (אגב- אני לא יודע מה ניסיונך עם כלבים, אבל בשלב מסוים הם מחפשים את קירבתו ואת, תשומת ליבו של בעל הבית. גם אם הינוקא מאכיל אותו) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |