 |
|
 |
||
|
||||
 |
השר פרידמן - כנציג הראשות המבצעת לעיניני החק - שמזמן איבדה את האמון של הציבור, מנסה להשתלט\\\\לצמצם כח\\\\לפגוע - או איך שתקראו לזה - ברשות השופטת שעדיין נהנת מאמון העם, יתר על כן - מערכת הממשלה - שהיא לא רק זמנית ונבחרת לתקופה מוגבלת אלא גם לא מקצועית ברובה מנסה לפגוע ברשות השופטת - שאנשיה נבחרו לכל תקופת חייהם ומינויים נעשה אחרי עמידה במערכת לימודים ובחינות מסועפת, ולבסוף - מערכת הממשל שנגועה בשחיתות, מתן שלמונים, סחר בסמים, עבירות רכוש, שוחד ומסירת מידי לאויב - מטילה-דופי במערכת שלפחות בעיקרון היא מעל לכל שחיתות, יופי פרידמן - את הגינה הזאת עדיין לא הפכו למזבלה - בוא ותראה לנו מה אתה יודע לעשות, |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
השופטים אינם צריכים לעמוד בשום "מערכת לימודים ובחינות מסועפות" שמעבר למה שעובר כל עורך דין זוטר, ובחירתם היא, בעצם, פרי של מערכת פוליטית בקרב גוף שלא נבחר ישירות ע"י הציבור. כתבתי פעם שע"י רצון רע אפשר להקדיח את התבשיל גם כשהשיטה היא טובה ומשוכללת, ומאידך גיסא, לפעמים משיגים תוצאות טובות גם בעזרת שיטות בלתי מושלמות. שיטת בחירת השופטים אצלנו הייתה טובה כל עוד לא הייתה התערבות של בית המשפט העליון בעניינים שדרושה בהם הכרעת הציבור. בעידן של ברק, כשכל דבר הפך לשפיט ובג"ץ התחיל לפסוק בענינים שהיו נתונים במחלוקת ציבורית, ואף החל להתערב ולשנות חקיקה, השיטה הזאת פשטה את הרגל. לכן, לאחרונה, בנגוד לדבריך על אמון הציבור, גברה הביקורת בקרב הציבור על בית המשפט. בדרך כלל מספרים לנו בתקשורת על שבחים שמקבלת דרך בחירת השופטים אצלנו, בקרב מומחי משפט בעולם, אבל מעלימים ביקורות נוקבות של אנשי משפט חשובים בעולם על השיטה הנהוגה אצלנו, שפוגעת בדמוקרטיה. ההתעלמות הזאת נובעת ממגמתיותה של התקשורת. אין כל ספק שהגיע הזמן לעשות רפורמות, כדי שנוכל לקרוא לעצמנו דמוקרטיה. לכן אפשר אולי לדון ולהתווכח על פרטים בפעולותיו של פרידמן, אבל באופן כללי צריך לברך את עצם יוזמתו לעריכת רפורמות. לעומת זה, כאשר מנסים לעקוב אחר השיח הציבורי בקשר לפעולותיו של פרידמן לא מוצאים בקרב המבקרים הצבעה על פרטים, אלא (ותגובתך היא דוגמה מצויינת לכך), אמירות כלליות על פגיעה בבית המשפט וכו', ללא ענייניות, ומבלי לשים את האצבע על *פרטים* שבהם יש ליקויים בדרך שפועל פרידמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי יש ביקורת קשה על בית המישפט העליון וגם המחוזי, וברק בפרט. הביקורת שלי שונה משלך. ההרס שהתפיסה המישפטית השלטת הורסת את הדמוקרטיה,אינה מתבטאית באקטיביות של בית המישפט העליון בענייני זכויות אזרח. היא מתבאת בפרסוניפיקציה של אותן זכויות אזרח להקפים שמביאים לפגיעה אנושה באותן זכויות אזרח. ברק ביטא תפיסה מקובלת בארה''ב כשאמר באיזה פסק דין שלתאגיד יש ישות וזכויות כמו לאזרח -לאדם. למשל לאזרח שנקרא מיקרוסופט ישראל, איי.די.בי. אינטל ישראל וכד'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטח גם מוכן לוותר לתאגידים על הזכות לשלם מיסים, נכון? No taxation without representation
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני גם הולך להשליך את התה בנמל תל אביב. מה בדיוק אתה רוצה לומר בדבריך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שברק אמר זה פשוט ציטוט של החוק. מתוך חוק החברות התשנ"ט - 1999: "חברה הינה אישיות משפטית כשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופיה וטבעה כגוף מואגד". מעבר לכך, החוק מפרט איזה זכויות וחובות יש לחברה, איזה זכויות וחובות יש לבעלי המניות ומתי על ביהמ"ש להרים את מסך ההתאגדות, שמבדיל בין החברה לבין בעלי המניות. סביר להניח שברק מכיר את החוק, והוא לא עשה פרסוניפיקציה אלא אנלוגיה: כשם שאזרח הוא ישות משפטית בעלת זכויות וחובות, כך גם חברה היא ישות משפטית בעלת זכויות וחברות (וזה לא אומר, שלחברה יש את אותן הזכויות ואותן החובות של אזרח). האם אתה יכול להרחיב על הביקורת שלך - האם היא בעצם כלפי החוק עצמו? או שאולי אתה סבור שביהמ"ש מעניק לחברות זכויות מעבר למה שנותן להן החוק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה מחקרים נכתבו על הנושא. קרא למשל את דבריו של רובינס על צמיחתם של תאגידים בארה"ב. כנראה שהסיפור על החלטת בית המישפט ב-1886 לא קרה באמת אך כך זה התקבל בהוויה המישפטית האמריקאית וגם בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ענית לשאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה קורה לי.. לא ענית *על* השאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שציטטת, יש התיחסות לתאגיד כאל אישיות מישפטית. השאלה היא מה קורה כשעומדת חברה בעלת אישיות מישפטית מול אדם בעל אישיות מישפטית. נדמה לי שכאן באה לידי ביטוי תפיסת עולמו של השופט. פסיקותיהם של דליה דורנר, אדמונד לוי ואהרון ברק שונות על פי תפיסות עולמם. אהרון ברק מאד "אמריקאי" בגישתו. אני מעדיף שבתחום הזה תהיה לשופט יותר השפעה של המישפט העברי שאינו מכיר בתאגיד. כל הנושא הזה של הגדרת קדושת הקניין צריך להיות מוגדר מחדש תוך הורדה בדרגה של האישיות המישפטית של התאגיד. אינני משפטן אך מבחינה לוגית נדמה לי שגם בלי חקיקה, יכולה המערכת המישפטית להוריד בדרגה את האישיות המישפטית של התאגיד ולו רק בגלל ה"ערבון המוגבל" שלו. זה כמובן יקרה כשהחברה שלנו תעבור שינוי מעמיק בתפיסת עולמה החברתית והדמוקרטית. שים לב לדברי לינקולן בזמן שהתאגידים היו פחות חזקים וטרנס לאומיים: I see in the near future a crisis approaching that unnerves me and causes me to tremble for the safety of my country. ... corporations have been enthroned and an era of corruption in high places will follow, and the money power of the country will endeavor to prolong its reign by working upon the prejudices of the people until all wealth is aggregated in a few hands and the Republic is destroyed.
— U.S. President Abraham Lincoln, Nov. 21, 1864 (letter to Col. William F. Elkins) Ref: “The Lincoln Encyclopedia”, Archer H. Sha |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לסכם את התגובה שלך, אז אתה לא מרוצה מהחוק הישראלי הקיים ("כל הנושא הזה של הגדרת קדושת הקניין צריך להיות מוגדר מחדש"). עד שהחוק יוגדר מחדש, אתה מצפה שבית המשפט יוכל, גם בלי חקיקה, לפסוק בצורה שיותר קרובה לתפיסת העולם שלך. כמו כן, אתה מזכיר שתפיסת העולם של ברק (ואולי גם של שופטים אחרים?) שונה משלך, והיית מעדיף שהיא תהיה יותר קרובה לשלך. תקן אותי אם אני טועה.. אני לא יודע עד כמה אתה צודק מבחינה משפטית (על כך שבית המשפט יכול להוריד בדרגה את המעמד של התאגיד ללא חקיקה). אבל נראה לי שהתגובה שלך ממחישה את הבעיות שדב דיבר עליהן. השופטים נבחרים בצורה שאין לציבור השפעה על תפיסת העולם שלהם. ועם זאת, אתה מצפה שהם "יתקנו" את החוק (שאתה לא מרוצה ממנו) לכיוון תפיסת העולם שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אינני מצפה. אל תגזים. השופטים הם בבואה של החברה והיא עדיין מקדשת את הבעלות על איי.די. בי. כמו הבעלות שלך על הרכב שלך. בית המישפט איננו יכול להוריד שום דבר בדרגה. מתי יש חשיבות לתפיסת עולמם של שופטים? כשעומדת בפני השופטים בעיה המעמתת קניין של תאגיד לעומת קניין של פרט מסויים או אחת החרויות שלו, או כל עימות שבו שני הצדדים "צודקים". לציבור יש השפעה על השופטים רק שהיא איננה מחושבת על פי תוצאות הבחירות. ל"ציבור" לא צריכה להיות השפעה על השופטים. לציבור גם אין יותר מדי השפעה על "הציבור". במילה "הציבור" אני מתכוון לביטוי של הציבור בכנסת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיומת שלך בעניין ההשפעה היא טיפה מבלבלבת, לא ירדתי לסוף דעתך.. אני אגיד מה דעתי, כדי לסיים את הדיון (מהצד שלי). אני חושב שהמצב הראוי והדמוקרטי הוא שהכנסת מגדירה את הקווים המנחים בעניין זכויות התאגיד לעומת זכויות הפרט. וביהמ''ש פוסק על פי קווים מנחים אלו.תפיסת עולמם של השופטים צריכה להיות רלוונטית בעיקר בנושאים פחות עקרוניים ויותר לגופו של מקרה. בתגובה המקורית אמרת שיש לך ביקורת על בית המשפט בעניין זכויות התאגידים, ושבית המשפט גורם בפסיקותיו ל''פגיעה אנושה באותן זכויות אזרח''. התיאור הזה נשמע לי מוגזם. אבל אם אתה צודק, אז, בעיני, הבעיה היא בעיקר בחוק ופחות בבית המשפט. אני זוכר תקופה שהיתה ביקורת על ביהמ''ש בעניין עונשים קלים מדי לאנסים. גם אז, חשבתי שאם יש בעיה, אז היא בעיקר בחוק (כלומר, שהחוק צריך להגדיר אונס בתור פשע יותר חמור). בעניין השפעת הציבור, אני חושב שמכל הגופים בדמוקרטיה דווקא בית המשפט הוא הגורם הכי פחות נתון להשפעת הציבור, ויותר מושפע משיקולים אחרים. הייתי מעדיף שהוא ישאר ככה. דרך אגב, זה יהיה מעניין לשמוע על משפט ספציפי שנערך בארץ, בתקופה האחרונה בעניין שהעלת. כי עד עכשיו הפתיל הזה היה מאד תאורטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובתי לא עסקה כל כך בביקורת על דרך פעולתו של בית המשפט העליון אלא על דרך בחירת השופטים לאור אופן פעולתו של בית המשפט העליון. בעצם אמרתי שהשדרוג שעשה ברק בסמכויותיו של בית המשפט העליון יחד עם אופן בחירת השופטים הותיקה שלנו, רקחו ביחד תבשיל שמשמעותו פגיעה בדמוקרטיה. לכן חשבתי שצריך רפורמות, ולכן בגדול פעולותיו של פרידמן הן בכוון הנכון. אם יש איזו בעיה בפרטים צריך להאיר אותם, ולא להטיח בוץ סתם ללא הסבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התייחסות לרפורמות של פרידמן. שריד מתייחס לראיון הבא: מאמר מעולה המנתח את דניאל פרידמן והסכנה הטמונה בו: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם, היית צריך להצמיד את תגובתך לתגובתי תגובה 456262 שבה בקרתי (בשתי השורות האחרונות) את האופן שבו מתנהלת הביקורת כנגד פרידמן. טענתי שם שבביקורת כנגד פרידמן ישנן אמירות כלליות על הפגיעה בבית המשפט, אבל אין בה הצבעה על *פרטים* שמנסים להוכיח את הטענה. אני חושב שהמובאות שהבאת ובמיוחד האחרונה שבהן שמקשרת למה שאתה קורא לו: "מאמר מעולה" דווקא *מדגישות ומחזקות את מה שאני אומר.* המאמר הראשון שהבאת, מאמרו של שריד, הוא מאמר חדש שנכתב רק עתה אחרי שכתבתי את דבריי. כפי הנראה לא שמת לב, אבל אני ראיתי את המאמר הזה ואפילו הגבתי עליו (בתגובה 21). המאמר היה בנוי ברובו מתיאור מסורתי של חג ראש השנה, ורק בסופו הגיע המחבר להצבעה על פרט אחד בדבריו של פרידמן שראוי לביקורת. כפי שראית מצאתי עצמי מסכים עם שריד בעניין זה, ואמרתי שדוקא נושאי משרות בכירות ראויים להקפדת יתר גם בפרטים קטנים. את הטענה השניה לפיה הירידה במעמדו של בית המשפט בעיני הציבור נובעת ממעשיו של פרידמן, דחיתי, ונמקתי את דעתי. אבל מה שמפתיע הוא שהקישורית השניה שהבאת שהינה ראיון מקיף עם פרידמן, שאותו לא קראתי קודם, מצביעה בדיוק למקום שממנו לקח שריד את פרט הביקורת האחד שבו זכה בהסכמתי. ולמרבה ההפתעה, דווקא למקרא דבריו של פרידמן המלאים אני חוזר בי מהסכמתי עם שריד גם בפרט האחד הזה. כי שריד, הצליח ע"י השמטה קטנה ונכלולית להוציא את הדברים מהקשרם. הוא השמיט את המילה החשובה "אולי", שקדמה לציטוט שהביא מדברי פרידמן. במאמר ישנה התייחסות רחבה לבעייתיות בחקירת ראשי ממשלות ואנשי ציבור בעבר, עקב מוטיבצית יתר של הפרקליטות, שברובן הסתיימו, אחרי בזבוזי זמן וכסף, ופגיעה באנשים עצמם ובעבודת הממשלה, בלא כלום, ונסיונות להצביע על פתרונות אפשריים לבעייה. אין שם, בעצם, הצעה מגובשת וישירה לא לחקור ראשי ממשלה על עבירות קלות, אלא מדובר בנסיונות חשיבתיים להתמודד עם הבעיה שהוצגה, ואי חקירת "פשעים קטנים" של ראשי ממשלה בצרוף למילה "אולי" היא מעין זריקת רעיון לדיון בטרם הבשיל והתגבש. בעיני, כשזה מובא כך זה לגטימי לחלוטין. אם בראיון כה ארוך ומקיף שכולל עניינים רבים, זה מה שהצליח שריד למצוא, כנראה מצבו של פרידמן טוב. והקישורית השלישית, אותו "מאמר מעולה", היא עוד הדגמה מצויינת של טענותיי. אין בה הצבעה על "פרטים" אלא דיבורים כלליים על אילו שהן קונספרציות של פרידמן כנגד בית המשפט, שהן פרי השערותיו של המחבר, אך אינן מגובות בשום הוכחה. אגב, בראיון עם פרידמן (אני מגיע למשהו אחר לגמרי), הייתה גם לחיצה על נקודה כואבת אצלי. הוא ביקר את פסק דינו של אדמונד לוי שבו מניעה מהממשלה לבצע את ההתנתקות. דעתי בעניין זה ידועה. אני חושב שבתנאים הנוכחיים שבהם הגענו לכך ש"כל דבר שפיט", אי אפשר לבקר את העניין הפרטי הזה שמשתלב בכלל, אלא רק במסגרת ביטול הכלל כולו. ללא קשר לכך, דעתו של אדמונד לוי בעניין "סטייה בלתי סבירה מרצון הבוחר", היא נכונה גם באופן ישיר ללא קשר לכך ש"כל דבר שפיט", כי, לדעתי תפקידו של בית המשפט להחזיר עניינים חשובים לפסק דינו של הבוחר, כשקורה והמשטר לא מתחשב בדעתו. בכך יכול בית המשפט להחזיר את הדמוקרטיה למדינה. כלומר, בית המשפט לא יכול לומר: אסור לממשלה לבצע התנתקות בכל מקרה, אבל הוא יכול, לדעתי, לומר: בצעו אותה, אבל רק לאחר שתקבלו אישור ישיר מהעם, ולא רק מנציגיו החשודים בשחיתות ובשיקולים לא ענייניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה "אולי" איננה משקפת כאן שום דבר. פרידמן מדבר כל הזמן על "דיון ציבורי". על איזה דיון ציבורי הוא מדבר? הוא הרי מקיים שנים דיון ציבורי על הבעיות הללו בעיתונות ודיון ציבורי נערך בשלבים הראשונים מעל גבי העיתונות. אינני רואה את הדיונים הציבוריים המתקדמים יותר שהוא יוזם, במקום זה הוא מוציא צווים. הרעיון העיקרי שמפתח אשרי במאמרו הוא, שפרידמן הוא פוליטיקאי מובהק שפועל באמצעים פוליטיים לבצע שינויים במערכת המישפט כדי להשיג עוצמה פוליטית. אבל הוא אוהב להופיע כאיש אקדמיה אובייקטיבי שבא לתקן את מערכת המישפט. ה"דיון הציבורי" עליו הוא מדבר הוא הגשת הצעות חוק והעברתן ברוב קואליציוני. הוא יכול להתמם ולומר ש"אולי" כדאי להעלות לדיון ציבורי..ולהוציא צווים או להגיש הצעת חוק. זה נכון שהכנסת היא לוז הציבוריות, אבל בדמוקרטיה מתנהלים ויכוחים ציבוריים גם באמצעות מינוי ועדות-רצוי בעלות מיגוון דעות- ומתן אפשרות לדיון בעיתונות תוך כדי ואחרי המלצות ועדה כזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודאי שהמילה "אולי" משקפת משהו. על תשכח שפרידמן לא "הוציא צו" לא לחקור פוליטיקאים על עבירות קלות (אגב, אולי באמת אני לא מעודכן. איזה צו הוא כן הוציא ?), והרעיון הזה אפילו לא בא כיוזמה שלו, אלא כמענה ספונטני לשאלה שבודאי לא הייתה שאלה מוזמנת, והרושם הברור הוא שדבריו בטאו תחילת חשיבה כמענה על השאלה, וייתכן שהוא עצמו היה פוסל או משפץ את הרעיון כשהיה ממשיך לחשוב עליו. אשר להמשך דבריך, "להשיג עוצמה פוליטית" במדינתנו ע"י התקפה על בית המשפט העליון זה הדבר הכי אידיוטי שאפשר לעשות, ולא התרשמתי שפרידמן אידיוט. שישאל את אריאל ואת וצחי. צריך ללקק לעליון. צריך לעשות התנתקות. וכו' וכו'. רק כך צוברים במדינתנו הבלתי דמוקרטית עוצמה פוליטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעשה אחד של פרידמן. מעשה אחר, חיובי לכשעצמו. מדוע משפטן שכמותו צריך ליפול לבור כזה? הוא או יועציו ידעו את החוק ולמרות הכל השר הוציא צו כפי שהוציא כדי לכרסם בסמכויות המערכת השיפוטית- נשיאת בית המישפט העליון או סגנה. אם זה איננו מעשה פוליטי- אינני יודע מהו מעשה פוליטי. שלא תבין אותי לא נכון; אינני בא כאן לסנגר על בייניש ועל הדרך בה היא כופה מרות למאבקיה בשר המישפטים. אני מניח שהוא היה יכול להחליש את התלות של השופטים בנשיאה בדרך שאיננה ברוטלית. הוא בחר להחליש את הנשיאה ובית המישפט העליון על ידי העברת חלק מסמכויותיהם למערכת הפוליטית. איך קוראים לזה בשפה יפה? "לציבור," כלומר אלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצלחתי להעלות רק את הקישורית השנייה. התרשמתי שאין מדובר כאן באיזה מאבק כוחות בין שר המשפטים ובית המשפט אלא חילוקי דיעות ביניהם בעניין טכני שולי, ואפילו בית המשפט סבר שפעולתו של פרידמן, במקרה זה, הייתה עניינית כדי לקדם נושא מסויים לגופו של עניין, ולא כדי לחתור תחת סמכותו של בית המשפט. הביקורת בתיקשורת על רצונו של פרידמן לפגוע ולהחליש את בית המשפט בודאי אינה מתייחסת למקרה הזה, והוא גם מדווח בכתבה ללא פרשנות ביקורתית, אלא מובאות העובדות בלבד. מה מסופר בקישורית הראשונה ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא שאמרתי. היות שאינני חושב שפרידמן הוא טיפש או שאיננו מבין בחוק, או שיועציו אינם מבינים בחוק, אני יכול רק להסיק ש''הפרט הטכני'' השולי בא לכבוש נתח לתחום סמכותו של השר. נתח שאיננו בסמכות הפוליטיקאים המבצעים אלא דוקא הגוף המחוקק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמר דן בחקיקה בענייני ירושה. היה פסק דין בנצרת ב-2004 שקבע שלאור המציאות בימינו, התייחסות מילולית לחוק המתייחס לענייני ירושה, אינו מתאים יותר כי יש זוגות חד מיניים החיים יחד ומנהלים משק בית. ועדה בראשות השופט טירקל המליצה להגדיר כידועים בציבור: "מי שחי עם אותו אדםחיי משפחה במשק בית משותף". פרידמן הנחה את מחלקת החקיקה לחזור לנוסח הישן: "איש ואשה החיים חיי משפחה בבית משותף". מדוע הוא עשה את זה? יכולות להיות כל מיני סיבות ובעיקר פוליטיות -כדי לרצות את ש"ס. יש טענה שפרידמן רצה לעשות חיים קשים לשופטים ולהשאיר אותם מול הביקורת שהם "יצירתיים" מדי. אני מציע לך לגגל תחת השם דניאל פרידמן לאוסף המאמרים בעניינו בדה מרקר. כפי שכתבת, "הארץ" אינם אוהבים את פרידמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוחה שפרידמן שמח גם לרצות את ש''ס, אבל בהיותו אולטרה-שמרן לא אתפלא אם הניסוח הזה של החוק נראה יותר גם לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באמת לא מכיר את השקפותיו בתחום הזה; אולי את צודקת. היות שהיתה פסיקה בבית המישפט המחוזי בנצרת שנתנה פרשנות מאד מתקדמת לניסוח הישן של החוק (בגלל עקרון השיוויון). נראה לי שפרידמןדג כאן במים עכורים: הוא רוצה לרצות את החרדים ולשמור על השינאה שלהם למערכת המישפט. מצד שני הוא יודע שהתקדים יפעל לטובת ההומואים ולכן "הם מסודרים". יש לי תחושה מסויימת שפרידמן מבצע כאן מדיניות של אולמרט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוח אם ההומואים "מסודרים". חוק הירושה הנוכחי הוא משנות השישים (אם אני לא טועה) כך שבית המשפט יכול היה לומר "המחוקק אמר אז 'איש ואישה' אבל מאז תפיסות העולם השתנו ואין סיבה להניח שהמחוקק ירצה לפגוע בעקרון השוויון ללא הצדקה1 ולכן הפרשנות הנכונה צריכה להיות 'איש ואיש', 'איש ואישה', 'אישה ואישה"'. אפשרות אחת היא שהצעת החוק תתקבל והשופטים יגידו "טוב, ככה זה היה פעם, התיבה הזו בחוק לא השתנתה, אין סיבה לשנות את הפרשנות הקיימת"2 ואפשרות אחרת היא שהצעת החוק תתקבל והשופטים יגידו "טוב, המחוקק הבהיר את עמדתו לפיה הוא מתכוון אך ורק לזוגות של גבר ואישה ולכן אי אפשר לפרש את זה אחרת". 1LOL 2אני אתעלם לרגע מהעובדה שזו פסיקת מחוזי ולא תקדים מחייב של העליון.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את האפשרות הזו רצו למנוע באמצעות דברי ההסבר להצעה. עמדת משרד המשפטים כפי שהופיעה בדיווח שראיתי ב''הארץ'' בשולי הסערה היא שהשר רוצה א. את חקיקת הקודיפיקציה החדשה ב. למנוע פגיעה במעמדם הנוכחי של זוגות של בני אותו המין ושהוא לא יוותר על ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה רק מראה עד כמה צודק אשרי במאמרו על פרידמן כפוליטיקאי. הדרך היחידה של פרידמן שלא לותר על ב', היא להמנע מקודיפיקציה חדשה. רק חוק משנות ה-60 יכול לאפשר לבית המישפט לתת לו פרשנות מאד מרחיבה; קודיפיקציה משנת 2007 לא תאפשר פרשנות עם נימוק של חקיקה ישנה שאינה רלוונטית למצב. מה פוליטי בפרידמן? שימוש בשפה אורווליאנית. הוא נאבק לחזיוקו של בית המישפט העליון והדרך היחידה לחיזוקו- היא החלשתו. "למנוע פגיעה במעמדם הנוכחי של זוגות בני אותו המין". איך עובד ההגיון הזה? אם החקיקה על פי גישתו של טירקל גורמת למהומה פוליטית ודרישה לתקן את החוק. מה עושים? מחזירים את החוק הישן וכך מורידים את הלחץ מהמערכת הפוליטית ומעבירים אותו למערכת המישפטית. אז משחרר השר אמירה על שמירה על מעמדם של זוגות ההומואים- בית המישפט ידאג להם והוא הרי אחראי מיניסטריאלית על המערכת המישפטית. מצד שני הוא מתקיף את המערכת המישפטית על פרשנויות מרחיבות מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק מה שאמרה העפרונית - ויש לציין שקדם לה גם אלון הראל במאמר בדה-מרקר (שהגעתי אליו מן התגיות במאמר שקישרת אליו). אם היום בית המשפט יפסוק שהחוק חל גם על זוגות חד-מיניים אז הוא שוב ירגיז את הדתיים ושוב יאורר נגדו את הטענה של אקטיביזם שיפוטי מוגזם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער שעניתי לפני שקראתי את התגובה הזאת. זהו בדיוק העניין של פרידמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הזה הוא בדיוק מסוג הדברים שאל לבית המשפט להתערב בהם, ולפרש את הדברים בשונה מהכתוב. זה גם לא עניינה של ועדה כזאת או אחרת. זה עניינו של בית המחוקקים ורק הוא. על כך אני מלין מזה זמן רב. אבל, לדעתי, גם שר המשפטים אינו הסמכות לפסוק כאן, וצריך לשמוע דברי הסבר מפרידמן מדוע פעל כך. אני חושב שהדרך הנכונה מצדו הייתה צריכה להיות יזימת דיון בכנסת שיבהיר בדיוק מה כוונת המחוקק. אבל לפני שפוסקים צריך לשמוע את דברי ''הנאשם'', כלומר פרידמן. צריך לשמוע מפיו מדוע פעל כך. אולי היו לו נימוקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך לגבי העובדות אך לא לגבי המסקנות. התרחבות התחומים בהם נכס בית המישפט נובעת בעיקר מיצירת ואקום שילטוני -של הממשלה ושל הכנסת. פסק הדין של בית המישפט המחוזי בנצרת הוא דוגמה מאלפת לכך. יש מצב במדינת ישראל בו חיים יחד הרבה זוגות חד מיניים. מה המדינה עושה איתם כשרעיון השיוויון בפני החוק מונח לפיתחה? ברור שזה תפקידה של הכנסת לתקן את החוק. כמו במיקרים רבים, הפוליטיקאים שמרכיבים את הכנסת אינם רוצים ללכלך את הידים; זורקים את הבעיה לפיתחו של בית המישפט ואחר כך מבקרים אותו. יש דוגמאות אין ספור להתנהגות חסרת האחריות הציבורית הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא ואקום. החוק, לדעתי, מוגדר היטב. אין ספק גם, שחלק נכבד מהכנסת, וגם מהציבור (המפלגות החרדיות ואולי גם הדתיות הלאומיות), תומך בחוק בדיוק כפי שהוא מנוסח. אולי לא מוצא חן בעיניך שהחוק מונע מזוגות בני מין אחד זכויות של ירושה, אבל זה שזה לא מוצא חן בעיניך אינו אומר שיש כאן ואקום. בכל מקרה, כל שינוי בעניינים כאלה, חייב להיות דרך הכנסת, וכל הגורמים שמעוניינים בשינוי חייבים לעשות זאת דרך הכנסת ולא באמצעות פסיקות חד צדדיות והפעלת סמכויות שאין להם. אם כך, למה אני מבקר את מעשהו של פרידמן ? כי לאחר שבית המשפט פסק, למרות שאין זה, לדעתי, בסמכותו, ושינה את החוק, אדם אחד ואפילו הוא שר המשפטים אינו מוסמך להתערב בהחלטה, אלא להפעיל את הכנסת כדי שתתערב ותבהיר מחדש מה היא כוונת החוק שחוקקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בית המישפט לא שינה את החוק. ועדה בראשות טירקל הציעה ניסוח חדש. הבעיה בחוק הזה משנת 62 כמדומני, שאין הוא מתאים לחוק כבוד האדם וחירותו שהוא חוק יסוד. אינני בטוח אבל נדמה לי שזאת הסיבה לפרשנות המאד מרחיבה של בית המישפט המחוזי בנצרת. אם זה כך, אז צריך לעדכן את החוקים שסותרים את חוק היסוד. כשלא עושים את זה או אף גרוע מכך: מחוקקים חוקים שסותרים חוקי יסוד, אז כופים על בית המישפט לעסוק בזה כשאזרחים פונים אליו בבקשת סעד. אז אנחנו מסכימים שזהו תפקידה של הכנסת אך היא אינה מבצעת אותו. אם רוב חברי הכנסת אינם חושבים שמגיע לבני זוג מאותו המין שמנהלים משק בית במשך שנים, להיות כלולים בתוך חוקי ההורשה- היו צריכים לכלול את הסייגים המתאימים גדי שדין החוק הזה יהיה כדין חוקי האישות. אז אם לסכם את חילוקי הדעות בינינו, לדעתך מערכת המישפט פוגעת בדמוקרטיה בדרך התנהלותה. לדעתי, אין קשר בין התנהלות מערכת המישפט- בכל מה שתלוי בה ולא במערכת הפוליטית-לבין חולשת הדמוקרטיה הישראלית. חולשתתה נובעת מחוסר הרצון של המערכת הפוליטית לשמור עליה. בתוך המונח "המערכת הפוליטית", נמצא גם הציבור הישראלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אתה כותב שועדה ברשות טירקל ''הציעה'', וזה כבר מספר משהו אחר בקשר לתפקידה, אם היא הציעה לכנסת (ולא לבית המשפט), הכנסת עדיין יכולה לקבל או לא לקבל את דעתה, ולהחליט לפי רצונה. לכן אין כאן חריגה מסמכות. לעומת זה החלטת בית המשפט, (שבודאי הייתה מקבלת גיבוי מבית המשפט העליון הזה, בהכירי אותו), פסולה לדעתי, והיא בפרוש חריגה מסמכות. לעניין אי ההתאמה עם חוקי כבוד האדם וחירותו, כאן פשוט קשה לי לתאר לעצמי סתירה מפורשת כזאת, והדבר לא יכול להיות שלא קשור לאופן חשיבתו וערכיו של השופט שצריך להחליט בעניין, כי חוקי היסוד מנוסחים בצורה כללית. אני כמעט בטוח שאדמונד לוי וביניש היו מפרשים את חוק היסוד הזה בצורה הפוכה בדונם בעניין הפרטי הזה. כבר היו דברים מעולם. ספרתי יותר מפעם אחת על פסיקה של שופט עליון דתי באופן הפוך לשמונת השופטים החילונים בקשר למעבר ברחוב מסויים בשבת. אגב, אמרתי בתגובתי הקודמת שהמפלגות הדתיות היו פוסלות את החוק המתוקן. עכשיו כשאני מנסה לחשוב מה דעתי האישית על כך, לפחות במחשבה ראשונה, אני דווקא נוטה להסכים עמן למרות שאיני דתי. אני חושב שהחברה חוקקה חוקי ירושה במשפחה כדי לעודד ערכי משפחה מסויימים. איני חושב שכל חריגה מהערכים האלה, למשל שמישהו יחליט על מבנה משפחתי שבו, נניח, כמה גברים ואישה אחת, או להפך, או כל צורה אחרת, מחייבת את החברה לעודדה, מבלי להתבונן בכך, אפילו, מנקודת השקפה דתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי לומר עוד משהו בקשר לחוקי יסוד. אם במקרה מתגלית סתירה בין חוקים אלה וחוקים מאוחרים יותר, תפקידה של הכנסת להחליט מה גובר, והיא יכולה גם לתקן את חוקי היסוד, כך שלא תהיה סתירה. ובכלל, אני נגד חוקים שמותר לשנותם רק ברוב מיוחס. הדבר הזה סותר כללי הגיון בסיסיים. כל חוק צריך להתקבל או להתחלף או להשתפר, לדעתי, רק ברוב רגיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה של חוקי הירושה איננה לחנך לחיי משפחה וריבוי טבעי. כשאנשים חולקים משק בית וחיים בזוג - זאת שותפות. כשאחד מבני הזוג נפטר, צריך להתייחס מישפטית לעניין הירושה. מבחינה משפטית היו כאן שני אנשים שחלקו ברכוש כמו בעל ואישה. הדבר הזה תואם את הפילוסופיה הכלכלית והמישפטית שעומדת בבסיס השיטה שלנו ואי אפשר לנתק את זה אלא באמצעות שיטה אחרת- הגישה הדתית לבני זוג מאותו המין. אפשר למצוא פתרונות אחרים כמו למשל, להציע לבני זוג כאלו לעגן בחוזה ביניהם את החוק שתופס לגבי זוג הטרוגני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"להציע לבני זוג כאלו לעגן בחוזה ביניהם את החוק שתופס לגבי זוג הטרוגני" כלומר - שיכתבו צוואה? חוק הירושה מטרתו להסדיר מצבים בהם אין צוואה. כשיש אחת כזו, הוא לא חל (אלא במקרים בהם הצוואה לא תקפה וכו'), כמובן, ואתה יכול להוריש את רכושך למי שאתה רוצה - בת/בן זוגך, המוכר הסימפטי מהמכולת ממול או לקרן נאמנות שתוקדש לבולדוג העויין שלך. רק מה? הרבה מאד אנשים, בעיקר הצעירים שביננו, לא כותבים צוואה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך. היות שבני זוג מאותו המין עדיין נאלצים לנהל מאבקים על זוגיותם, רצוי שהארגונים ההומולסבים ינהלו הסברה בקהילות שלהם. אני כמובן בעד השוואת הסטטוס לכולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אין זה דומה לשותפות כלל. כששני אנשים שותפים ברכוש מסויים, לא חל על כך שום חוק ירושה. כשהאחד מהם נפטר, חצי הנכס שלו, ויורשיו (ובפרוש לא שותפו) יורשים את המחצית הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרכוש משותף, החשבונות משותפים בדיוק כמו בין בעל לאשה. גם בין בעל ואשה אפשר להוסיף את האחים של אחד מבני הזוג כיורשים אבל לא עושים את זה. לא סתם הדברים הללו עוברים בבית המישפט גם אצל שופטים דתיים. לא בגלל התפיסות הליבראליות- מהפכניות של בית המישפט. את זה אני מציע להשאיר לתעמולה של שונאי בית המישפט. הפסיקות הללו הן מסיבות מישפטיות-מיקצועיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נישואין אינם סוג של שותפות. אני חושב שהצלחתי לסתור בנקל הגדרה זו בתגובתי הקודמת. מדובר במוסד שהתגבש במשך דורות ועיצב את החברה האנושית. אי אפשר, על סמך כל מיני הגדרות שמתארות רק מרכיבים חלקיים שלו, להפוך אותם למה שהם לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח. אבל האמור אינו דן על נשואים, כי אם על "ידועים בציבור". זוג המקיים שותפות *מלאה*, חיים משותפים (ואם תרצה, גם חיי אישות1).מה מינם (או הXOR של מינם) נוגע למהות השותפות *הזאת*? אגב, כאשר חוקק חוק הירושה, יחסים הומוסקסואליים היו אסורים בחוק. היום הם מותרים. לו רק מהטעם הזה יש הגיון (ובוודאי שלא "השגת גבול") בהרחבת מושג הידועים בציבור ע"י בית המשפט גם לזוגות חד מיניים. מן הצד השני זאת גם זכותו (ואולי אפילו חובתו) של הדרג הפוליטי להביע את דעתו בנושא, במיוחד אם היא מנוגדת לקביעת בית המשפט. ___ 1 אני לא משפטן, אבל למיטב ידיעתי זוג (או בן זוג) המבקש הכרה כ"ידוע בציבור" הוא לא צריך להביא עדויות מחדר המיטות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שאם חוקי ירושה מדברים על "ידועים בציבור" גבר ואישה, הגיוני שיורחבו גם לידועים בציבור שאינם גבר ואישה. אני סברתי שבחוקים האלה מדובר רק בזוגות *נשואים*. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |