בתשובה לדב אנשלוביץ, 14/09/07 10:30
רשויות 457439
איציק ש. • בתשובה לדב אנשלוביץ יום ו', 14/9/2007, 11:00
אני מסכים איתך לגבי העובדות אך לא לגבי המסקנות. התרחבות התחומים בהם נכס בית המישפט נובעת בעיקר מיצירת ואקום שילטוני -של הממשלה ושל הכנסת. פסק הדין של בית המישפט המחוזי בנצרת הוא דוגמה מאלפת לכך. יש מצב במדינת ישראל בו חיים יחד הרבה זוגות חד מיניים. מה המדינה עושה איתם כשרעיון השיוויון בפני החוק מונח לפיתחה? ברור שזה תפקידה של הכנסת לתקן את החוק. כמו במיקרים רבים, הפוליטיקאים שמרכיבים את הכנסת אינם רוצים ללכלך את הידים; זורקים את הבעיה לפיתחו של בית המישפט ואחר כך מבקרים אותו. יש דוגמאות אין ספור להתנהגות חסרת האחריות הציבורית הזאת.
רשויות 457443
דב אנשלוביץ • בתשובה לאיציק ש. יום ו', 14/9/2007, 12:02
זה לא ואקום. החוק, לדעתי, מוגדר היטב. אין ספק גם, שחלק נכבד מהכנסת, וגם מהציבור (המפלגות החרדיות ואולי גם הדתיות הלאומיות), תומך בחוק בדיוק כפי שהוא מנוסח. אולי לא מוצא חן בעיניך שהחוק מונע מזוגות בני מין אחד זכויות של ירושה, אבל זה שזה לא מוצא חן בעיניך אינו אומר שיש כאן ואקום.
בכל מקרה, כל שינוי בעניינים כאלה, חייב להיות דרך הכנסת, וכל הגורמים שמעוניינים בשינוי חייבים לעשות זאת דרך הכנסת ולא באמצעות פסיקות חד צדדיות והפעלת סמכויות שאין להם.
אם כך, למה אני מבקר את מעשהו של פרידמן ? כי לאחר שבית המשפט פסק, למרות שאין זה, לדעתי, בסמכותו, ושינה את החוק, אדם אחד ואפילו הוא שר המשפטים אינו מוסמך להתערב בהחלטה, אלא להפעיל את הכנסת כדי שתתערב ותבהיר מחדש מה היא כוונת החוק שחוקקה.
רשויות 457459
איציק ש. • בתשובה לדב אנשלוביץ יום ו', 14/9/2007, 15:50
בית המישפט לא שינה את החוק. ועדה בראשות טירקל הציעה ניסוח חדש. הבעיה בחוק הזה משנת 62 כמדומני, שאין הוא מתאים לחוק כבוד האדם וחירותו שהוא חוק יסוד. אינני בטוח אבל נדמה לי שזאת הסיבה לפרשנות המאד מרחיבה של בית המישפט המחוזי בנצרת.
אם זה כך, אז צריך לעדכן את החוקים שסותרים את חוק היסוד. כשלא עושים את זה או אף גרוע מכך: מחוקקים חוקים שסותרים חוקי יסוד, אז כופים על בית המישפט לעסוק בזה כשאזרחים פונים אליו בבקשת סעד. אז אנחנו מסכימים שזהו תפקידה של הכנסת אך היא אינה מבצעת אותו. אם רוב חברי הכנסת אינם חושבים שמגיע לבני זוג מאותו המין שמנהלים משק בית במשך שנים, להיות כלולים בתוך חוקי ההורשה- היו צריכים לכלול את הסייגים המתאימים גדי שדין החוק הזה יהיה כדין חוקי האישות.
אז אם לסכם את חילוקי הדעות בינינו, לדעתך מערכת המישפט פוגעת בדמוקרטיה בדרך התנהלותה. לדעתי, אין קשר בין התנהלות מערכת המישפט- בכל מה שתלוי בה ולא במערכת הפוליטית-לבין חולשת הדמוקרטיה הישראלית. חולשתתה נובעת מחוסר הרצון של המערכת הפוליטית לשמור עליה. בתוך המונח "המערכת הפוליטית", נמצא גם הציבור הישראלי.
רשויות 457464
דב אנשלוביץ • בתשובה לאיציק ש. יום ו', 14/9/2007, 17:42
עכשיו אתה כותב שועדה ברשות טירקל ''הציעה'', וזה כבר מספר משהו אחר בקשר לתפקידה, אם היא הציעה לכנסת (ולא לבית המשפט), הכנסת עדיין יכולה לקבל או לא לקבל את דעתה, ולהחליט לפי רצונה. לכן אין כאן חריגה מסמכות. לעומת זה החלטת בית המשפט, (שבודאי הייתה מקבלת גיבוי מבית המשפט העליון הזה, בהכירי אותו), פסולה לדעתי, והיא בפרוש חריגה מסמכות.

לעניין אי ההתאמה עם חוקי כבוד האדם וחירותו, כאן פשוט קשה לי לתאר לעצמי סתירה מפורשת כזאת, והדבר לא יכול להיות שלא קשור לאופן חשיבתו וערכיו של השופט שצריך להחליט בעניין, כי חוקי היסוד מנוסחים בצורה כללית. אני כמעט בטוח שאדמונד לוי וביניש היו מפרשים את חוק היסוד הזה בצורה הפוכה בדונם בעניין הפרטי הזה. כבר היו דברים מעולם. ספרתי יותר מפעם אחת על פסיקה של שופט עליון דתי באופן הפוך לשמונת השופטים החילונים בקשר למעבר ברחוב מסויים בשבת.

אגב, אמרתי בתגובתי הקודמת שהמפלגות הדתיות היו פוסלות את החוק המתוקן. עכשיו כשאני מנסה לחשוב מה דעתי האישית על כך, לפחות במחשבה ראשונה, אני דווקא נוטה להסכים עמן למרות שאיני דתי. אני חושב שהחברה חוקקה חוקי ירושה במשפחה כדי לעודד ערכי משפחה מסויימים. איני חושב שכל חריגה מהערכים האלה, למשל שמישהו יחליט על מבנה משפחתי שבו, נניח, כמה גברים ואישה אחת, או להפך, או כל צורה אחרת, מחייבת את החברה לעודדה, מבלי להתבונן בכך, אפילו, מנקודת השקפה דתית.
רשויות 457465
דב אנשלוביץ • בתשובה לדב אנשלוביץ יום ו', 14/9/2007, 17:48
רציתי לומר עוד משהו בקשר לחוקי יסוד. אם במקרה מתגלית סתירה בין חוקים אלה וחוקים מאוחרים יותר, תפקידה של הכנסת להחליט מה גובר, והיא יכולה גם לתקן את חוקי היסוד, כך שלא תהיה סתירה.
ובכלל, אני נגד חוקים שמותר לשנותם רק ברוב מיוחס. הדבר הזה סותר כללי הגיון בסיסיים. כל חוק צריך להתקבל או להתחלף או להשתפר, לדעתי, רק ברוב רגיל.
רשויות 457466
איציק ש. • בתשובה לדב אנשלוביץ יום ו', 14/9/2007, 18:05
הכוונה של חוקי הירושה איננה לחנך לחיי משפחה וריבוי טבעי.
כשאנשים חולקים משק בית וחיים בזוג - זאת שותפות. כשאחד מבני הזוג נפטר, צריך להתייחס מישפטית לעניין הירושה. מבחינה משפטית היו כאן שני אנשים שחלקו ברכוש כמו בעל ואישה. הדבר הזה תואם את הפילוסופיה הכלכלית והמישפטית שעומדת בבסיס השיטה שלנו ואי אפשר לנתק את זה אלא באמצעות שיטה אחרת- הגישה הדתית לבני זוג מאותו המין. אפשר למצוא פתרונות אחרים כמו למשל, להציע לבני זוג כאלו לעגן בחוזה ביניהם את החוק שתופס לגבי זוג הטרוגני.
רשויות 457467
העלמה עפרונית • בתשובה לאיציק ש. יום ו', 14/9/2007, 18:10
"להציע לבני זוג כאלו לעגן בחוזה ביניהם את החוק שתופס לגבי זוג הטרוגני" כלומר - שיכתבו צוואה?
חוק הירושה מטרתו להסדיר מצבים בהם אין צוואה. כשיש אחת כזו, הוא לא חל (אלא במקרים בהם הצוואה לא תקפה וכו'), כמובן, ואתה יכול להוריש את רכושך למי שאתה רוצה - בת/בן זוגך, המוכר הסימפטי מהמכולת ממול או לקרן נאמנות שתוקדש לבולדוג העויין שלך. רק מה? הרבה מאד אנשים, בעיקר הצעירים שביננו, לא כותבים צוואה.
רשויות 457470
איציק ש. • בתשובה להעלמה עפרונית יום ו', 14/9/2007, 18:37
אני מסכים איתך. היות שבני זוג מאותו המין עדיין נאלצים לנהל מאבקים על זוגיותם, רצוי שהארגונים ההומולסבים ינהלו הסברה בקהילות שלהם. אני כמובן בעד השוואת הסטטוס לכולם.
רשויות 457483
דב אנשלוביץ • בתשובה לאיציק ש. יום ו', 14/9/2007, 19:18
לא. אין זה דומה לשותפות כלל.
כששני אנשים שותפים ברכוש מסויים, לא חל על כך שום חוק ירושה. כשהאחד מהם נפטר, חצי הנכס שלו, ויורשיו (ובפרוש לא שותפו) יורשים את המחצית הזאת.
רשויות 457489
איציק ש. • בתשובה לדב אנשלוביץ יום ו', 14/9/2007, 20:56
הרכוש משותף, החשבונות משותפים בדיוק כמו בין בעל לאשה. גם בין בעל ואשה אפשר להוסיף את האחים של אחד מבני הזוג כיורשים אבל לא עושים את זה. לא סתם הדברים הללו עוברים בבית המישפט גם אצל שופטים דתיים. לא בגלל התפיסות הליבראליות- מהפכניות של בית המישפט. את זה אני מציע להשאיר לתעמולה של שונאי בית המישפט. הפסיקות הללו הן מסיבות מישפטיות-מיקצועיות.
רשויות 457490
דב אנשלוביץ • בתשובה לאיציק ש. יום ו', 14/9/2007, 21:45
נישואין אינם סוג של שותפות. אני חושב שהצלחתי לסתור בנקל הגדרה זו בתגובתי הקודמת. מדובר במוסד שהתגבש במשך דורות ועיצב את החברה האנושית. אי אפשר, על סמך כל מיני הגדרות שמתארות רק מרכיבים חלקיים שלו, להפוך אותם למה שהם לא.
רשויות 457491
דורון הגלילי • בתשובה לדב אנשלוביץ יום ו', 14/9/2007, 22:13
נניח.
אבל האמור אינו דן על נשואים, כי אם על "ידועים בציבור".
זוג המקיים שותפות *מלאה*, חיים משותפים (ואם תרצה, גם חיי אישות‏1).מה מינם (או הXOR של מינם) נוגע למהות השותפות *הזאת*?

אגב, כאשר חוקק חוק הירושה, יחסים הומוסקסואליים היו אסורים בחוק. היום הם מותרים. לו רק מהטעם הזה יש הגיון (ובוודאי שלא "השגת גבול") בהרחבת מושג הידועים בציבור ע"י בית המשפט גם לזוגות חד מיניים. מן הצד השני זאת גם זכותו (ואולי אפילו חובתו) של הדרג הפוליטי להביע את דעתו בנושא, במיוחד אם היא מנוגדת לקביעת בית המשפט.

___
‏1 אני לא משפטן, אבל למיטב ידיעתי זוג (או בן זוג) המבקש הכרה כ"ידוע בציבור" הוא לא צריך להביא עדויות מחדר המיטות.
רשויות 457503
דב אנשלוביץ • בתשובה לדורון הגלילי שבת, 15/9/2007, 0:43
אני מסכים שאם חוקי ירושה מדברים על "ידועים בציבור" גבר ואישה, הגיוני שיורחבו גם לידועים בציבור שאינם גבר ואישה. אני סברתי שבחוקים האלה מדובר רק בזוגות *נשואים*.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות