בתשובה לכליל החורש נאורי, 08/04/07 21:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"אי-בטחון" במה? במערכות יחסים אומרים לפעמים ש-X (נניח, קנאה) הוא סימפטום לאי-ביטחון בכך שאהובתי תישאר איתי לנצח ותאהב רק אותי. אם אתה בכלל יוצא נגד הרצון שהיא תישאר איתי לנצח ותאהב רק אותי, במה נשאר לחוש ביטחון או אי-ביטחון? "רכושנות"? אני לא רואה באהובתי רכוש שלי. אני רוצה שהיא תישאר איתי לנצח ותהאב רק אותי. זה לא רגש דומה, בכלל בכלל לא, לרגש (שלא כל כך קיים אצלי) "אני רוצה שהמכונית הזו תהיה שלי (לנצח?)", או "אני רוצה עוד חפצים". האם ההרגשה "אני רוצה שאהובתי תהיה ותישאר רק שלי" היא בעיה רגשית? בעיניי זו ברכה רגשית, ומכל מקום תענוג. "האלמונית האיילת" שהתחילה את הפתיל רצתה לשנות את מוסכמות הזוגיות כדי שלא נצטרך לוותר או להדחיק את החוויה הרגשית של ההתאהבות. סלח לי אם נראה לי שכדי להצדיק את השינוי הזה (או מסיבות אחרות), אתה נקלע לוויתור או להדחקה של רגש. בכל אופן, אם לא זכית עד כה לחוות אותו, אני מאחל לך שתזכה, ומקווה שתאמץ אותו באהבה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"אני רוצה שאהובתי תהיה ותישאר רק שלי" זה לא רגש. זה רצון. יש כאלה סבירים ויש כאלה שלא; כמו שילד לומד שהוא לא יכול לקבל כמה צעצועים שהוא רק רוצה, ומתבגר בכך שהוא מוצא רצונות יותר סבירים, או לפחות מתמודד עם הרצון הלא סביר הזה, כך גם לגבי רצונות אחרים. לרצונות כאלה יש מקורות רגשיים. במקרה של קנאה ורכושנות, המקור העיקרי הוא חוסר בטחון, חוסר בטחון שיאהבו אותך. בחברה שלנו מפנימים את הבדיה הזו, שהדרך היחידה להבטיח שיאהבו אותך היא ע"י זה שתכנס להשתעבדות הדדית עם מישהי (או מישהו) אחרת, ביחסים שיש בהם מידה מסויימת של רכושנות. וכן, "אני רוצה שהיא תישאר איתי לנצח ותאהב רק אותי" זה כן רצון המבטא רכושנות. אתה רוצה שליטה בחייה של אהובתך, למשטר את גופה ונפשה, וחושב שזה שאתה נותן לה לעשות בדיוק אותו דבר (אני מניח שאינך מהאסכולה הגורסת שלגברים מותר לבגוד ולנשים לא) הופך את כל העסק ליותר "הוגן." זה שההשתעבדות הדדית לא הופך אותה ליפה יותר. אני אישית חוויתי התאהבות וגם אהבה ואינטימיות רבה, והרכושנות המונוגמית, אם עשתה משהו, זה להפריע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל טוב ונפלא. רק מה קורה אם אתה מתבלבל, בטעות, ומתאהב (אתה יודע, קשה לכוון את ההתאהבויות באופן רציונלי לחלוטין) בבחורה שלוקה ברצון הנתעב הזה לבלעדיות? ושאם אתה רוצה להמשיך/להתחיל קשרים אינטימיים אחרים במקביל ליחסיכם, היא סובלת, נפגעת, כועסת או עוזבת אותך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז סובלים. מי כמוני יודע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהמ. נראה לי שהתקרבתי להסבר להלך הרוח הכה זועף שלך לאחרונה. לא נורא, זה יעבור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע רגע, קפצת מהר מדי למסקנות. אני לא רוצה שליטה בחייה של אהובתי, לא רוצה למשטר, לא רוצה לכפות. אני רוצה שמרצונה החופשי היא תישאר איתי לנצח ותאהב רק אותי. ובניגוד למה שאולי השתמע עד כמה, אני רוצה באותה חבילה להישאר איתה לנצח ולאהוב רק אותה. אני יודע שלא בהכרח זה יצליח לי - כמו שכתבת מהכיוון השני, החיים קשים. ובכלל לא דיברתי על מהם ההסדרים החוקיים והחברתיים הנכונים לזוגיות. רק התנגדתי לטענה שלך ושל האיילת, לפיה הרצון לבלעדיות הוא איזו סטייה מזיקה ולא רצויה, שנכפית על-ידי החברה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל בעל עבדים היה רוצה שהעבדים יישארו איתו ויצייתו לו מרצונם. הרצון הטוב הזה לא הופך את היחסים לפחות עבדותיים. והיה ברור לי מראש, ואף אמרתי, שאתה מעוניין בהדדיות בקטע הזה, אבל אני לא חושב שעבדות הדדית היא דבר שיש לשאוף אליו, כי זו עדיין עבדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירדן, תן לו איזה שבוע שבועיים להרגע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחיי שאנחנו ממש ויקטוריאנים לאחרונה, הלא-כן? דבר בצורה מנומסת, אל תערער על קדושת המונוגמיה, אוי אתה לא מסכים איתנו אתה בטח בהיסטריה, קח כמה שבועות להרגע... אני מתחיל להרגיש כאילו אני במחזה של איבסן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"דבר בצורה מנומסת, אל תערער על קדושת המונוגמיה, אוי אתה לא מסכים איתנו אתה בטח בהיסטריה.." תגיד, אין הבדל בין הנקודה הראשונה לשתיים הבאות? למה לא, בעצם, לדבר בצורה מנומסת? מה שמפריע לי בעיקר בתגובות שלך לאחרונה זה שאתה מעוות את כוונת המשוררים אליהם אתה מגיב, למשל ההשוואה הנהדרת לעבדות שעשית. מה שנאמר זה שיש רצון שהצד השני *ירצה*. בעבדות זה לא כל כך משנה, הרצון של הצד שני. ולא, עבדות מרצון (רצון אמיתי, לא כזה שמכורח הנסיבות) היא לא עבדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עבדות מרצון היא בהחלט עבדות, אבל זוגיות ''בלעדית'' מרצון איננה עבדות כלל ועיקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגיע הזמן להזכיר לך שבני אדם הם בסופו של דבר מכונות שמתחרות אחת בשניה, ושמשתמשות אחת בשניה לצרכי התרבות. בני אדם הם לא נפשות חופשיות עם יעד אחד משותף לכולן ואפשרות לאינטרקציה זולתנית בלבד. עבדות? אנוכיות? נצלנות? חביבי, זו המציאות! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתלבטת באיזה עולם לחיות - של כליל או שלך. נראה לי שאנסה את שלו קודם (גם שם זה ג'ונגל בסופו של דבר, אבל לפחות מנסים לחשוב חיובי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני הייתי בוחר לחיות בעולם של כליל, אם הייתה ברירה. אבל אין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרצון לבלעדיות וודאי שאיננו "סטייה מזיקה", אך קשה לי לקבוע חד משמעית אם הוא כן או לא רצוי. בנשימה אחת עם כל מה שאמרתי בתגובותי הקודמות, אני בהחלט סבורה שהרצון לבלעדיות הוא חלק ממערכת השיקולים, ויש פה בעיה של "מוסר כפול" בו יכול היחיד לרצות לממש התאהבות כזו או אחרת, אך מבלי כל כוונה לפרק את התא המשפחתי ולעזוב את בן זוגו הקבוע. באותה מידה יצפה כי בן זוגו הקבוע לא יעזוב או יפרק את התא בהתאם. האם שני הרצונות הללו חייבים להתנגש? השאלה היא האם יכול להתאפשר מצב בו בני הזוג הקבועים והנשואים מהווים אחד לשני משפחה לכל דבר בדומה לקשר הדם המאפיין יחסי אחים, הורים וילדים - קשר שאיננו תלוי בדבר ומלווה בקבלה מלאה של הזולת. קבלה מלאה כזו מבחינתי משמעה גם מתן דרור לתשוקותיו ומאוויו של בן הזוג, כל עוד ישנה ההבנה הברורה והאבסולוטית שבן הזוג הקבוע הוא מעל הכל. נשאלת כאן כמובן השאלה היכן עובר הגבול.מימוש התאהבות שכזו יכול להוביל גם לרצון שאותו מאהב יהפוך להיות בעצם בן הזוג הקבוע על חשבון השני... זוהי בהחלט דילמה מחויבת המציאות, אך מהי האלטרנטיבה? המצב היום, תחת מערכת ערכים חברתית שאיננה מעודדת או מקבלת יחסי זוגיות פתוחים שכאלו - אחוז הגירושין עומד על 30% ואני מאמינה שהמספר רק הולך ועולה. עוד אני מניחה, שאחוז לא מבוטל מתוך הזוגות הנותרים, נשארים יחד מטעמים שאין להם כל נגיעה ל"סודות הקטנים שהם חולקים ביניהם". אולי אני פסימית, אבל הייתי מעריכה נתח של לא יותר מאחוז אחד עבור הקטגוריה happily ever after. אנשים כבר לא מרוצים ומסופקים במוסד הנישואין הנוכחי. נתון זה מוביל אותי לדיון אחר לגמרי על נחיצותה הכללית של מסגרת הנישואין והתא המשפחתי אך לא אכנס לכך - מבחינתי יש בהחלט נחיצות בזוגיות ממוסדת ולאורך זמן, ולו רק מסיבות של בטחון, יציבות, תמיכה נפשית וכמובן הזדקנות משותפת (ובכוונה השמטתי את נושא גידול הילדים כי בעיני איננו שייך עוד לרשימה זו). לאור נחיצות זו, האם אפשר למצוא מסגרת כללים נוחה וליברלית מזו הקיימת היום? לדעתי כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''חוסר בטחון שיאהבו אותך.'' - זה בכלל לא ברור מאליו שיאהבו אותך, וזה גם לא חסר ערך כמו שנדמה לי שאתה מציג את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בכלל לא מזלזל ברגש הזה. אני פשוט לא חושב שמונוגמיה היא פתרון ראוי או יעיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לך תספר את זה לאשתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנדב לשכנע את אישתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהיא תיעתר לגולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז תזלזל. לא רק הראש קשה כאבן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מונוגמיה לכל החיים כנראה באמת שלא יעילה, אבל מונוגמיה בכלל? אין שום ערך בעיניך לדחיית הבלתי-נמנע? דרך אגב, מה לגבי ילד שההורים שלו מנהלים גן עם חמישים ילדים (הם שניים), ואוהבים את כל הילדים שם בדיוק כמו אותו? חוסר הבטחון שלו מבוסס היטב במציאות - יש להם משאבים מוגבלים להקריב למענו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחייך, הפכת הפשטות שנועדו לעזור בהבנת המציאות המורכבת, לתיאור כולל לאותה מציאות. במציאות, לעיתים קרובות, האדם סובל מעודף הורים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |