בתשובה לברקת, 20/01/07 23:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אקח מהם את האוכל. עכשיו אני רוצה להפנות את השאלה בחזרה אליך בשתי וריאציות: 1. כמו שאת הצגת את זה, מה את היית עושה? 2. אם במקום ילדים אלו היו שני אנשים בני גילך (רזים במיוחד), מה היית עושה, במידה והבחירה הייתה בידיך ולא בידיהם? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני? אני הייתי אוכלת את הסלט ומיניקה את הילדים :-) 1 2. אין לי ספק שבסיטואציות מעין אלו יצרי השרידה מתעוררים. ייתכן מאוד שהייתי אוכלת על חשבונם. אני פשוט לא חושבת שזו האמת העירומה והקולית, ישר בפנים איזה מאגניב, לומר שהייתי נותנת להם לגסוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. נחמד מאוד, אבל אני רוצה בבקשה תשובה רצינית חד-משמעית, מהסוג שהוביל אותי להיקרא כאן אדם חלש ועצוב שזקוק נואשות לתשומת לב אינטרנטית. לא שאני רוצה חברה, חס וחלילה, שיקראו גם לך ככה זה הדבר האחרון שאני מתכוון. סתם צירוף מקרים כזה. 2. אני מחכה לתשובה לאחת לפני שאני ממשיך בקו שהתחלתי כאן, אבל אני בטוח שאת יכולה לראות לבד איזה הוא. 3. "אמת העירומה והקולית, ישר בפנים איזה מאגניב" - אני כן חושב שזו האמת העירומה, אבל מאגניב? איך נוצר הרושם הזה? לא ביזבזתי מזמנך בניסוחים מעודנים של התשובה אותה ביקשת - שהייתי בוחר לחיות על חשבון אחר, ולא שהוא יחיה על חשבוני. מה מאגניב-קול-בן-עשרה בזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כבר עניתי לך בסעיף 2 שלי. לגבי תהייתך, תראה. הטריגר לכל הדיון הזה היה הניסוח של תשע נשמות ב תגובה 429441 . אתה ענית לזה ב תגובה 429593 ואתה ממשיך להקשות ולשאול אם לא כולם יעשו כמוך. אבל אם תשים לב, כבר בתגובה של תשע נשמות נכנס לא רק המעשה עצמו אלא גם עניין "היד הרועדת" שלפני מעשה (וסמיילי הכניס את רגשות האשם והחרטה שלאחר מעשה ב תגובה 429815 ). ואילו אתה טוען בנחרצות שדעתך בנושא כבר סגורה, אין לך שום רגשות אשם וידך לא תרעד. זה מה שמטריד - לא איך אתה או אני ננהג בפועל בסיטואציה הקשה (כאמור, ייתכן שננהג באופן דומה), אלא העובדה שבשבילך היא כלל אינה קשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אלא העובדה שבשבילך היא כלל אינה קשה" - כמו עם גמילה מעישון, ההחלטה לא קשה, הביצוע וההתמודדות קשים. אין שום התלבטות לגבי מה הצעד הנכון, אבל זה לא הופך את העניין לקל. "ואילו אתה טוען בנחרצות שדעתך בנושא כבר סגורה, אין לך שום רגשות אשם וידך לא תרעד" - רגשות אשם יש גם לחוזר בשאלה כשהוא מביא ביד (והיא גם רועדת). זה הופך את המעשה לרע? 1. לא, לא נתת לי עדיין תשובה ישירה, לא מתחמקת וחד-משמעית כמו שקיבלת ממני (ממני קיבלת "הייתי לוקח להם את האוכל" בלי שום התפתלויות לשימור תדמיתי הרחומה והאנושית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה שארצה לתת לך תשובה ישירה? אם תהיה פה הפיכה צבאית מחר בבוקר ובעקבותיה מלחמת אזרחים, אולי אני אסתובב עם החבר'ה שלי ברחובות העיר ואבזוז בתים ואשבור חלונות. נו, אולי. אבל למה שארצה לכתוב באייל "אני בעצם שודדת וגנבת קטנה, ובתוך כל אחד מאיתנו מסתתר גנב קטן, ומי שמכחיש זאת הוא צבוע ושקרן"? אתה בכוח רוצה לשמוע "כולנו חיות". אולי יש בזה משהו, אבל אנחנו גם חיים בתוך מבנה תרבותי-חברתי כלשהו, ולא שואפים לחזור למצב הטבעי של הובס. וחלק משימור המבנה הקיים הוא שאיפה אותנטית לחיים רוחניים מסוג כלשהו שמתעלים על ההבט השלילי (או הנתפס כשלילי) של החייתי שבאדם, וכן גם העמדת פסאדה כלשהי של חיים רוחניים כאלה (כלומר, הימנעות ממתן תזכורת בלתי פוסקת להבט החייתי בחיי היומיום, כל עוד אין מלחמת אזרחים). לגבי החוזר בשאלה, לא הבנתי את הדוגמה, ולא כל כך בא לי שתיכנס לפרטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את שאלת שאלה, וקיבלת תשובה לא מתחמקת. רק מנומס שתתני אחת כזאת בחזרה. (תשאירי לי להחליט מה אני רוצה לשמוע.) כשאנחנו דנים בתסריט סוף-העולם, ואומרים שבמקרה הזה נעביר את 24 השעות האחרונות לחיינו עם דם במחזור הסמים שלנו, זה לא אומר שזה מה שנעשה מחר, כי מחר לא סוף העולם. גם לא מעניין מה תעשי מחר כשדנים בתסריט של סוף העולם, נכון? אז, אני שואל אותך (בדיוק כמו ששאלת אותי את) מה היית עושה *אם*. את מסרבת לענות לי בטענה שאנחנו לא חיים כרגע את התסריט של *אם*... זה מגוחך, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה לא מגוחך. זו פשוט התעקשות מיותרת מצדך. אני חושבת שעניתי הכי ברור שאפשר, רק בגרות במתמטיקה יותר פשוטה מזה, אבל לפי מה שהבנת מטענתי כנראה לא הבנת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי נכון, מה שברקת אומרת הוא - כן, ייתכן מאד שהייתי עושה כמוך, אבל להגיד את זה שוב ושוב ובלי הסתייגויות זה מתן חיזוק להיבט החייתי-אגואיסטי של האדם, וביטול של אותו חלק רוחני-אלטרואיסטי, שגם הוא בהחלט קיים. מקווה שהבנתי נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאני לא מבין הוא למה החלק האגואיסטי הוא ''חייתי'' בעוד שהחלק האלטרואיסטי הוא ''רוחני''. לא חסרות חיות שמחשיבות את חייהן כקליפת השום לעומת כלל הנחיל (איפה אביב כשצריכים אותו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לא חסרות חיות שמחשיבות את חייהן כקליפת השום כלל הנחיל (איפה אביב כשצריכים אותו)."? לא מצלצל לי טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מין הסתם התכוונתי שאין ניגוד בין חלקי המשפט, לא שצריך להשמיט את המילה. או שבעצם באזכור הנחיל התכוונת דווקא למלכה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה הייתה שהחיים שלהם עצמם הם קליפת השום, לעומת הנחיל שהוא דווקא חשוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה-הה! קראתי את זה כ- swarm law, במקום whole swarm. 'צטער. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא לנחילים האלה, נראה, קליפת השום היא ודאי לא כקליפת השום... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אם בכלל, האדם הוא ''חייתי'' במובן של יונקים, לא במובן של חרקים או דו-חיים או חיידקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תדאגי, גם אצל היונקים אני לא מקבל את ההבדלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד מילה לגבי רגשות האשם וכו' - כשעניתי לך לעניין ואמרתי "אקח להם את האוכל", לא היה לך שום סיבה להסיק שהייתי עושה את זה בנפש שקטה. פשוט, למה שאני אספר לך על איזה אחלה בן אדם אני וכמה קשה היה לי לראות אותם סובלים? על זה שאלת אותי? לא. לפעמים אני מרגיש (שאף אחד לא יניח בבקשה שאני מתייחס דווקא אליו) שיש כאן תחרות של מי יותר חביב, רגיש והומני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אבל קצת יותר מאוחר כתבת את תגובה 429850 ומשם הסקתי מה שהסקתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדות מסתירות לך את התמונה הגדולה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |