|
||||
|
||||
מה כל כך מגוחך בזה? והרבה אנשים שמשוחחים על הנושא הזה גם עוסקים בו בצורה כזאת או אחרת... אם זה לשחק ביום שישי אחר הצהריים או אם זה לשחק בקבוצה מקצוענית או חצי מקצוענית. |
|
||||
|
||||
מעניין לשים לב להקשר בו מוזכרים משחקי הספורט למינהם הן ב"עולם חדש ומופלא" והן ב"פרנהייט 451" (בקצרה - עיסוקים שטחיים שנועדו להסיח את דעת ההמון ממחשבות על נושאים ברומו של עולם). אני משחק (אמנם כדורסל, ולא כדורגל) בתדירות גבוהה בהרבה מרוב פרשני/אוהדי הכדורגל ומדבר על כך הרבה פחות, אני חושב שהשילוב הזה עדיף (נפש בריאה בגוף בריא זה נקרא?). וכל זה מבלי להכנס להשוואה בין כדורגל לכדורסל, כשהאחרון מורכב יותר ומשאיר יותר מקום לטקטיקה, אבל אמרנו בלי להכנס. |
|
||||
|
||||
אולי כדורסל משאיר יותר מקום ברמה של משחק חובבני בשכונה. ברמות הגבוהות יש בכדורגל המון טקטיקה. למעשה, בליגת הכדורסל הטובה בעולם, אין הרבה טקטיקה במשחק (מה שלא פוגם בהנאת הצפייה). |
|
||||
|
||||
מטבעו של משחק הכדורגל להיות יותר תלוי מזל ופחות תלוי שכל, היות והססטיסטיקה של משחק בודד נוטה להיות הרבה פחות ישרה מבכדורסל (לכן הפתעות בכדורסל הן עניין נדיר, לפחות באופן יחסי). אני לא יודע כמה אני רוצה להכנס לויכוח הזה, מכל מקום, הרמה הטקטית בליגת הכדורסל הטובה בעולם היא נמוכה יחסית בעיקר מסיבות של רייטינג (ברגע שקבוצה משחקת בסגנון שונה מעט ואף זוכה באליפות היא מקבלת יחד איתה גם קיתונות של ביקורת, אני מדבר על דטרויט). אמנם כדי להיות מאמן כדורסל או רכז לא צריך להיות יותר מדי חכם, בניגוד למה שאנשים מסויימים עלולים לטעון, אולם אני עדין חושב שבכל הרמות בהן משחקים כדורגל המשחק פחות טקטי מבכדורסל האירופאי. |
|
||||
|
||||
אני לא מצליח להבין מדוע כל דיון על ספורט יגרר תמיד להתנצחות "איזה משחק יותר טקטי?" כאילו מדובר באמתלה האינטילקטואלית של האינטילקטואל שמרשה לעצמו לאהוב סוג ספורט מסויים. |
|
||||
|
||||
לפרוטוקול - אני חושב שפרנהייט 451 ספר גרוע, ואל נא יקושר באף צורה עם שום דיעה שאני מביע, אפילו לא עם הדיעות שאני מביע עליו. |
|
||||
|
||||
לפרוטוקול - אני חושב שאתה צודק. זאת ועוד, אני לא יודע מאיפה היתה לריי ברדבורי את החוצפה לכתוב ב1953 דיסוטופיה כ"כ דומה מחד גיסא וחלשה בהרבה מאידך גיסא מ"1984" ו"עולם חדש ומופלא" שקדמו לה. |
|
||||
|
||||
מה אתם רוצים מהספר האומלל הזה? מה גם שאם כבר הוא מזכיר משהו, זה את "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות", בגלל ידידכם באסטר. (דיון 1962?). |
|
||||
|
||||
אפשר להגיד את אותו הדבר על אורוול, שכתב את "1984" הרבה אחרי האקסלי וזמיטין. לדידי, "1984" הוא דווקא בין הגרועים בז'אנר. |
|
||||
|
||||
בניגוד ל"פרנהייט 451", שהוא כמעט העתקה מילה במילה של "1984"(בייחוד הדמיון הרב בין קפטן ביטי ואובריאן), עם עוד כמה אלמנטים מ"עולם חדש ומופלא", "1984" חידש הרבה מאוד לעולם. אולי זה קשור לעובדה שהייתי בן 16 כשקראתי אותו, אבל "1984" הותיר אותי שרוי בשרעפים במשך שעה, אם לא יותר, לאחר שסיימתי אותו. אני לא זוכר אף ספר שעורר בי אפקט דומה. |
|
||||
|
||||
זה לא ספר רע - בכלל לא - הוא פשוט מוערך יתר על המידה. קראתי אותו לראשונה בערך באותו גיל, ודעתי היתה הפוכה. הרושם הראשוני שלי היה של שטחיות, פומפוזיות ורגשנות זולה. מצד שני, אולי הרגשתי ככה בגלל שהייתי צריך לכתוב עליו יומן קריאה... |
|
||||
|
||||
כשאני מתעניין לדעת מה מישהו אמר, זה בדרך כלל בגלל שאני מאמין שזה היה דבר חדש ומעניין, או בגלל שהדבר נוגע לי, במישרין או בעקיפין. ברוב המכריע של המקרים, זה לא המצב עם חדשות ספורט. אומרים שם את אותם הדברים, שוב ושוב, או שעוסקים בזוטות. כשאנשים שמכירים את התחום כבר מספיק זמן בכדי לדעת שזה מה שיש לצפות לו ממשיכים לקרוא במדורי הספורט את דבריהם של אותם שוטים וטרחנים, זה מגוחך לדעתי. לא אמרתי שכל חילוף דברים על ספורט הוא מגוחך. אין לי שום דבר נגד עיסוק אמיתי בספורט, ביום שישי או בכל יום אחר. |
|
||||
|
||||
כשאני אומר ''עיסוק אמיתי בספורט'', אני לא מתכוון ל''לשחק בקבוצה מקצוענית או חצי מקצוענית'', אני מתכוון ''לשחק''. |
|
||||
|
||||
אם רביבו רב עם המאמן שלו, אז זה כן חדש לעומת המצב הקודם שבו הם היו ביחסים טובים. אם אחרי שבועיים הם התפייסו, אז זה כן חדש לעומת המצב הקודם שבו הם היו בריב. אז בחדשות הספורט יש חדש; עכשיו אפשר להתווכח האם זה מעניין. אם אתה מספיק מתעניין בצפייה במשחק עצמו, אז פרטי הרקע האלו מאוד מעשירים את החוויה. |
|
||||
|
||||
אוהדי כדורגל שיגידו, "אני מתעניין בזה כמו באופרת סבון. אני נהנה להרגיש שייך. אני נהנה להגיד 'ניצחנו' למרות שאני ישבתי על הספה באותו הזמן" - לא יהיה לי ויכוח איתם (רק על טעם וריח). אבל מי שטוען שהוא מתעניין בזה (רק) בגלל שזו הצגה של תחכום ויכולת, ולא בגלל שזו סתם רכילות, ואז אני תופס אותו מתעניין בדיעה של אמא של המאמן על צבע השיער הצעקני של אחיו של השחקן - שיספר לסבתא. ומי שמכחיש שהוא מנופף דגלים (לטעמי:) מגוחך, ואני רואה אותו בסערת רגשות בגלל מה שהאוהדים של הפועל אבו ג'לג'וליה עשו בשבת האחרונה עם התמונה של השוער של מכבי מעלה מורדות - שיספר לה גם. |
|
||||
|
||||
מה דעתך על מי ש(טוען שהוא) מתעניין בזה בגלל שזו הצגה של תחכום ויכולת *ואנושיות* - ובכלל זה חולשות אנוש, ובכלל זה השפעת מצב-רוח ויחסים בינאישיים - ואז, כאמור, רכילות הרקע מעשירה את החוויה? במידה המוגבלת שאני מתעניין בספורט, אני כזה. בגלל שהמידה מוגבלת, אני לא מתעניין פעיל ברכילות, אבל אני יכול בהחלט להבין את מי שכן, וזה לא בדיוק כמו התעניינות באופרת סבון, ובהחלט לא מחייב לאהוד קבוצה מסוימת. |
|
||||
|
||||
מה ההבדל - מלבד ההבדל המגדרי - בין ההתעניינות שתיארת בכדורגל לבין זו באופרות סבון? |
|
||||
|
||||
שזה ספורט וזה יצירה פיקטיבית; מושא ההתעניינות פה הוא מאבק שתוצאתו לא ידועה מראש לאף אחד (וזה לב קסמו), ופה סיפור שנכתב מראש ויש אדם שיודע מה יקרה. לא, אני לא טוען שאחד יותר טוב מהשני. אבל הם שונים. |
|
||||
|
||||
אתה צודק במה שאתה כותב על מדורי הספורט חוץ מדבר אחד: היצירתיות הלשונית שמגיעה לפעמים לרמה של שירה. |
|
||||
|
||||
מי שאוהב קולנוע (סתם דוגמא) יכול להתעניין בתסריטים, בבימוי, באפקטים, בקשיים הכלכליים, בהקשרים הפוליטיים ועוד מליון ואחד דברים. מצד שני, חיזר שיסתכל על גיא פינס (או ישמע את מולי שפירה) יחשוב שהעניין האנושי בקולנוע מצטמצם לרומן האחרון בין טום הנקס לג'וליה רוברטס. רוצה לומר, כמו חדשות הבידור, לא מעידות יותר מידי על הספורט או הבידור, מי שקורא את חדשות הספורט (כמו כל צרכן תקשורת, בכל התחומים) יודע לדלות את המידע שחשוב לו. |
|
||||
|
||||
לצופים הקבועים בגיא פינס הייתי מפנה את אותם הדברים אם: 1. הייתה לי הזדמנות. זה היה דיון על ספורט עד עכשיו. 2. אם הייתי יודע על אלטרנטיבות ישראליות ראויות לחובבי קולנוע, תוכניות אחרות שדרכן הם יכולים להתעדכן בסרטים חדשים ועתידיים, בלי הברברת הרכילותית מסביב. אני עשוי לפעמים להתעניין בהצלחה של סרט, כעוד משהו שירמוז לי אם שווה לצפות בו, או סתם בגלל שאני סקרן לדעת מה הטרנדים הנוכחיים, ואם אפשר לצפות לדברים דומים שיצאו בעתיד הקרוב. אבל בתוצאה של משחק כדורגל? אם היה מעניין אותי המשחק עצמו, מה אכפת לי איך נסגר משחק שלא צפיתי וגם לא אצפה בו? אני הבעלים? אני קרוב משפחה של מי מהשחקנים? איך זה מעניין מישהו? רק אפשרות אחת - הצליח להביא את עצמו להרגיש "חלק" מהקבוצה. וזה פתטי לדעתי - הוא מרגיש שייכות לקבוצה של אנשים שהוא אף פעם לא פגש, שהוא משלם להם בכדי שישחקו מולו, ושיעזבו למקום אחר ברגע שיקבלו הצעה טובה יותר. |
|
||||
|
||||
אם אתה חובב ספורט, תוצאה של משחק כדורגל שלא צפית ולא תצפה בו יכולה לעניין אותך, למשל, משום שהיא רומזת על קבוצה ששווה/לא שווה לצפות במשחקה, לא? (למען הסר ספק, אין לי מושג ירוק על כדורגל). |
|
||||
|
||||
אוהדי הכדורגל שהכרתי צפו במשחקים של הקבוצה שלהם, במשחקים "חשובים", ובמשחקים שהיו בדיוק באותו הרגע בטלוויזיה. הם לא צפו בכוונה ובמיוחד במשחק רגיל (כלומר, לא "חשוב") בגלל שחשבו שהאחד הזה צפוי להיות מעניין. אפשר להסביר את העניין בתוצאות דרך העניין בעתיד של הקבוצה שלהם (תפגוש בחלק מהקבוצות האלו בעתיד - מה הכושר שלהן?), אבל זה פשוט לתרץ שטות אחת עם שטות אחרת - למה לעזאזל יש להם עניין שהקבוצה "שלהם" תנצח? |
|
||||
|
||||
שמת לב שבשבוע האחרון התעסקה התקשורת הפוליטית בעתידו של העציץ של רוחמה אברהם? והתקשורת הספרותית עסקה בדרך בה זכה רון לשם בפרס ספיר? תקשורת (בכל נושא, ספורט, פוליטיקה, רכב, ספרות או קולנוע) מעצם טבעה, מנסה לקלוע לכמה שיותר קהלים, והדרך שהיא עושה את זה זה בעזרת דיווח ברבדים שונים. צרכן התקשורת האינטליגנטי יודע להפריד בין הרבים השונים *לפעמים באותה כתבה עצמה* ולמצוא את אלה שמדברים אליו. הוא עושה את זה בכל תחום תקשורתי. מה שאתה עושה זה לקחת תחום שאתה לא מכיר, לא מבין ולא מתעניין, ולשפוט אותו לפי הרובד הנמוך ביותר של הדיווח עליו. אתה שואל "מה אכפת לי איך נסגר משחק שלא צפיתי וגם לא אצפה בו" ובאותו אופן אפשר לשאול מה איכפת לך אם ויל קיין יצליח לעצור את פרנק מילר. אתה גר בעיירה? יש לך קרוב משפחה שם? ומה איכפת למישהו אם אחאב יתפוס את הלוויתן הלבן? זה יכניס לך כסף? הוא קרוב שלך? אז אולי כל תרבות הפנאי האנושית היא "פתטית" בעינך, אבל זה מעיד עליך יותר מאשר על המין האנושי. (והערה קצת אישית, מקוה שלא תפגע) כהרגלך, אתה לא ניגש אל נושא שאתה לא מבין ומכיר (כדורגל, חינוך, אבולוציה) מתוך נסיון להבין ולהכיר, אלא מתוך נסיון לשפוט, מה שיוצר תחושה מאד לא נעימה אצל קוראיך, יוצר חוסר אפשרות לדיאלוג ולהבנה אצלך, ויוצר אצלך את המושג "פתטי" אותו אתה מצמיד לכולם. זה נחמד בתור פרובוקציה באייל הקורא, אבל קצת פחות אם ככה אתה מתייחס לאתגרים בחיים האמיתיים. |
|
||||
|
||||
הישר לספר ''דברים שרציתי להגיד וכבר כתבו טוב ממני''. |
|
||||
|
||||
דווקא אותי זה קצת מצחיק לקרוא את סמיילי מרצה על איך לא ליצור תחושות לא נעימות אצל הקוראים. |
|
||||
|
||||
אני לפחות מנסה לעזור (שלא כמו אחרים...) |
|
||||
|
||||
אם אתה רוצה לעשות הקבלה בין כדורגל ומובי דיק, לדעת את התוצאה הסופית של משחק שלא צפית בו צריך להיות מקביל ל"לא קראתי את הספר, אבל אמור לי בבקשה, מה היה הגובה הממוצע של הדמויות שמתו במהלך הסיפור?" לעניות דעתי. תגובה 390858 |
|
||||
|
||||
ממש לא. כדורגל זה לא שחיה אומנותית, וההנאה מחווית הכדורגל היא לא רק (ואפילו לא בעיקר) ההנאה ממהלכים יפים. מי שמתעניין לצפות בעיקר במהלכים יפים יצפה מן הסתם בבולשוי, ולא בדורטמונד. לא מזמן קראתי על זה מאמר יפה... רגע... איפה זה היה... אה, כן, דיון 2631. (והאבולוציה זה טעות שלי. סליחה) |
|
||||
|
||||
אז, אם אני מבין נכון, אתה מסכים שההנאה מצפיה בכדורגל היא לא מהמשחק עצמו, אלא מהרגשת השייכות לאיזו קבוצה, או סתם מאהדה כלפיה? |
|
||||
|
||||
בערך כמו שההנאה מבלט היא לא מהריקוד עצמו אלא מהמוזיקה. |
|
||||
|
||||
אל תיקח אותי לאיבוד. אתה מסכים שההנאה מצפיה בספורט היא ברובה המכריע לא מהמשחק עצמו, אלא מהרגשת שייכות לקבוצה והשתתפות מדומיינת בהישגיה, או לא? |
|
||||
|
||||
פעם, מזמן, היה שעשועון טלויזיה בשם "מלך הטרוויה", שאחד הוקים שלו הוא שהשאלות היו מנוסחות כתשובות, והמתחרים היו צריכים לנסות לתת את התשובות בניסוח של שאלה (שעונה לתשובה). למשל, כשהמנחה אמר "היה מלך ישראל לפני דוד" המתחרה היה אמור להגיד "מיהו שאול?". הרעיון בא משעשועון דומה ששודר בארה"ב, ותמיד נראה לי מוזר, ז"א, מה הבעיה להתחכם ולנסח שאלה כמו "לאיזה משפט יש 5 מילים?" (שגם לה תשובה אפשרית היא "היה מלך ישראל לפני דוד"). בכל אופן, נזכרתי במלך בגלל שנראה לי שאני נמצא בשעשועון שכזה, בגלל שהתשובה לשאלה שאתה שואל אותי נמצאת בדיוק בתגובה לה הגבת. אז, לא, אני לא מסכים שההנאה מצפיה בספורט היא ברובה המכריע לא מהמשחק עצמו, אלא מהרגשת שייכות לקבוצה והשתתפות מדומיינת בהישגיה, כמו שאני לא מסכים שההנאה מבלט היא לא מהריקוד עצמו אלא מהמוזיקה. ההנאה מצפיה בספורט, כמו מרבית ההנאות האנושיות, היא דבר מורכב. יש בה הרבה רבדים שתלויים זה בזה. לרוב אי אפשר לצמצם את סיבות ההנאה למרכיב בודד. העובדה שההנאה נפגמת בצורה מהותית מהוצאת אחד הרכיבים לא הופכת את אותו הרכיב לרכיב מרכזי יותר מאחרים. תחשוב כמה מההנאה מבלט תפגע אם תוציא את המוזיקה, ועדיין, המוזיקה היא לא הרכיב המרכזי. תחשוב כמה ההנאה מהמוזיקה תפגע אם תוציא ממנה את הקלידים, ועדיין, ההנאה מהקלידים היא לא הרכיב המרכזי. וכשאנחנו מדברים על חוויה ממנה נהנים מאות מליוני בני אדם, אפשר להבין שמישהו הצליח להרכיב נכון את כל הרבדים ככה שיצליחו לדבר אל הרבה אנשים, כל אחד רואה אחרים כמרכזיים, ומעט מאד רואים רק אחד אחר כמרכזי. |
|
||||
|
||||
מתי הבנתי למה אתה מתכוון עם המוסיקה והבלט? |
|
||||
|
||||
מאות מליונים עמדים לצפות במשחק בין חוף השנהב לסרביה מונטנגרו. מתוכם יהיה קומץ (יחסי) שבאמת איכפת לו מי מהן תנצח. עבור אותו קומץ העניין העיקרי הוא בנצחון, כמובן, אבל חשוב לו הנצחון דווקא במשחק הכדורגל ולא באליפות הבדמינגטון בגלל האהבה שלו למשחק הזה, אהבה שמתבטאת בכך שכאשר משחקות יפן ואוסטרליה הוא נשאר צמוד למרקע. |
|
||||
|
||||
פרס התגובה הטאוטולוגית? :-) |
|
||||
|
||||
למרות חיבתי הידועה לטאוטולוגיות, אני לא מוצא בתגובה שלי משהו חריג. מה שהיא אומרת זה שאהדת קבוצה מסוימת מגבירה את העניין במשחק, אבל אינה מסבירה הכל. |
|
||||
|
||||
קראתי אותה במהירות רבה מדי כנראה. |
|
||||
|
||||
רשמי לעצמך 4 נקודות. עוד 2 ואת מוזמנת לקורס "קריאה מונעת". |
|
||||
|
||||
נקודה טובה. לתחושתי, זה בגלל שהם רואים במשחק אירוע ''חשוב'', לאו דווקא ''מעניין''. (אני לא מצפה שמישהו, אפילו אם יקבל את דעתי בנושא, יפסיק לאהוב כדורגל. כמו שרבים וטובים תהו על קנקנה של ההנאה מסקס, אני תוהה על ההנאה מצפיה בספורט. זה שאני שונא צפיה בספורט, זה נושא אחר.) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |