 |
פעם, מזמן, היה שעשועון טלויזיה בשם "מלך הטרוויה", שאחד הוקים שלו הוא שהשאלות היו מנוסחות כתשובות, והמתחרים היו צריכים לנסות לתת את התשובות בניסוח של שאלה (שעונה לתשובה). למשל, כשהמנחה אמר "היה מלך ישראל לפני דוד" המתחרה היה אמור להגיד "מיהו שאול?". הרעיון בא משעשועון דומה ששודר בארה"ב, ותמיד נראה לי מוזר, ז"א, מה הבעיה להתחכם ולנסח שאלה כמו "לאיזה משפט יש 5 מילים?" (שגם לה תשובה אפשרית היא "היה מלך ישראל לפני דוד").
בכל אופן, נזכרתי במלך בגלל שנראה לי שאני נמצא בשעשועון שכזה, בגלל שהתשובה לשאלה שאתה שואל אותי נמצאת בדיוק בתגובה לה הגבת. אז, לא, אני לא מסכים שההנאה מצפיה בספורט היא ברובה המכריע לא מהמשחק עצמו, אלא מהרגשת שייכות לקבוצה והשתתפות מדומיינת בהישגיה, כמו שאני לא מסכים שההנאה מבלט היא לא מהריקוד עצמו אלא מהמוזיקה.
ההנאה מצפיה בספורט, כמו מרבית ההנאות האנושיות, היא דבר מורכב. יש בה הרבה רבדים שתלויים זה בזה. לרוב אי אפשר לצמצם את סיבות ההנאה למרכיב בודד. העובדה שההנאה נפגמת בצורה מהותית מהוצאת אחד הרכיבים לא הופכת את אותו הרכיב לרכיב מרכזי יותר מאחרים. תחשוב כמה מההנאה מבלט תפגע אם תוציא את המוזיקה, ועדיין, המוזיקה היא לא הרכיב המרכזי. תחשוב כמה ההנאה מהמוזיקה תפגע אם תוציא ממנה את הקלידים, ועדיין, ההנאה מהקלידים היא לא הרכיב המרכזי.
וכשאנחנו מדברים על חוויה ממנה נהנים מאות מליוני בני אדם, אפשר להבין שמישהו הצליח להרכיב נכון את כל הרבדים ככה שיצליחו לדבר אל הרבה אנשים, כל אחד רואה אחרים כמרכזיים, ומעט מאד רואים רק אחד אחר כמרכזי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש