|
||||
|
||||
אוהדי כדורגל שיגידו, "אני מתעניין בזה כמו באופרת סבון. אני נהנה להרגיש שייך. אני נהנה להגיד 'ניצחנו' למרות שאני ישבתי על הספה באותו הזמן" - לא יהיה לי ויכוח איתם (רק על טעם וריח). אבל מי שטוען שהוא מתעניין בזה (רק) בגלל שזו הצגה של תחכום ויכולת, ולא בגלל שזו סתם רכילות, ואז אני תופס אותו מתעניין בדיעה של אמא של המאמן על צבע השיער הצעקני של אחיו של השחקן - שיספר לסבתא. ומי שמכחיש שהוא מנופף דגלים (לטעמי:) מגוחך, ואני רואה אותו בסערת רגשות בגלל מה שהאוהדים של הפועל אבו ג'לג'וליה עשו בשבת האחרונה עם התמונה של השוער של מכבי מעלה מורדות - שיספר לה גם. |
|
||||
|
||||
מה דעתך על מי ש(טוען שהוא) מתעניין בזה בגלל שזו הצגה של תחכום ויכולת *ואנושיות* - ובכלל זה חולשות אנוש, ובכלל זה השפעת מצב-רוח ויחסים בינאישיים - ואז, כאמור, רכילות הרקע מעשירה את החוויה? במידה המוגבלת שאני מתעניין בספורט, אני כזה. בגלל שהמידה מוגבלת, אני לא מתעניין פעיל ברכילות, אבל אני יכול בהחלט להבין את מי שכן, וזה לא בדיוק כמו התעניינות באופרת סבון, ובהחלט לא מחייב לאהוד קבוצה מסוימת. |
|
||||
|
||||
מה ההבדל - מלבד ההבדל המגדרי - בין ההתעניינות שתיארת בכדורגל לבין זו באופרות סבון? |
|
||||
|
||||
שזה ספורט וזה יצירה פיקטיבית; מושא ההתעניינות פה הוא מאבק שתוצאתו לא ידועה מראש לאף אחד (וזה לב קסמו), ופה סיפור שנכתב מראש ויש אדם שיודע מה יקרה. לא, אני לא טוען שאחד יותר טוב מהשני. אבל הם שונים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |