|
||||
|
||||
שמת לב שבשבוע האחרון התעסקה התקשורת הפוליטית בעתידו של העציץ של רוחמה אברהם? והתקשורת הספרותית עסקה בדרך בה זכה רון לשם בפרס ספיר? תקשורת (בכל נושא, ספורט, פוליטיקה, רכב, ספרות או קולנוע) מעצם טבעה, מנסה לקלוע לכמה שיותר קהלים, והדרך שהיא עושה את זה זה בעזרת דיווח ברבדים שונים. צרכן התקשורת האינטליגנטי יודע להפריד בין הרבים השונים *לפעמים באותה כתבה עצמה* ולמצוא את אלה שמדברים אליו. הוא עושה את זה בכל תחום תקשורתי. מה שאתה עושה זה לקחת תחום שאתה לא מכיר, לא מבין ולא מתעניין, ולשפוט אותו לפי הרובד הנמוך ביותר של הדיווח עליו. אתה שואל "מה אכפת לי איך נסגר משחק שלא צפיתי וגם לא אצפה בו" ובאותו אופן אפשר לשאול מה איכפת לך אם ויל קיין יצליח לעצור את פרנק מילר. אתה גר בעיירה? יש לך קרוב משפחה שם? ומה איכפת למישהו אם אחאב יתפוס את הלוויתן הלבן? זה יכניס לך כסף? הוא קרוב שלך? אז אולי כל תרבות הפנאי האנושית היא "פתטית" בעינך, אבל זה מעיד עליך יותר מאשר על המין האנושי. (והערה קצת אישית, מקוה שלא תפגע) כהרגלך, אתה לא ניגש אל נושא שאתה לא מבין ומכיר (כדורגל, חינוך, אבולוציה) מתוך נסיון להבין ולהכיר, אלא מתוך נסיון לשפוט, מה שיוצר תחושה מאד לא נעימה אצל קוראיך, יוצר חוסר אפשרות לדיאלוג ולהבנה אצלך, ויוצר אצלך את המושג "פתטי" אותו אתה מצמיד לכולם. זה נחמד בתור פרובוקציה באייל הקורא, אבל קצת פחות אם ככה אתה מתייחס לאתגרים בחיים האמיתיים. |
|
||||
|
||||
הישר לספר ''דברים שרציתי להגיד וכבר כתבו טוב ממני''. |
|
||||
|
||||
דווקא אותי זה קצת מצחיק לקרוא את סמיילי מרצה על איך לא ליצור תחושות לא נעימות אצל הקוראים. |
|
||||
|
||||
אני לפחות מנסה לעזור (שלא כמו אחרים...) |
|
||||
|
||||
אם אתה רוצה לעשות הקבלה בין כדורגל ומובי דיק, לדעת את התוצאה הסופית של משחק שלא צפית בו צריך להיות מקביל ל"לא קראתי את הספר, אבל אמור לי בבקשה, מה היה הגובה הממוצע של הדמויות שמתו במהלך הסיפור?" לעניות דעתי. תגובה 390858 |
|
||||
|
||||
ממש לא. כדורגל זה לא שחיה אומנותית, וההנאה מחווית הכדורגל היא לא רק (ואפילו לא בעיקר) ההנאה ממהלכים יפים. מי שמתעניין לצפות בעיקר במהלכים יפים יצפה מן הסתם בבולשוי, ולא בדורטמונד. לא מזמן קראתי על זה מאמר יפה... רגע... איפה זה היה... אה, כן, דיון 2631. (והאבולוציה זה טעות שלי. סליחה) |
|
||||
|
||||
אז, אם אני מבין נכון, אתה מסכים שההנאה מצפיה בכדורגל היא לא מהמשחק עצמו, אלא מהרגשת השייכות לאיזו קבוצה, או סתם מאהדה כלפיה? |
|
||||
|
||||
בערך כמו שההנאה מבלט היא לא מהריקוד עצמו אלא מהמוזיקה. |
|
||||
|
||||
אל תיקח אותי לאיבוד. אתה מסכים שההנאה מצפיה בספורט היא ברובה המכריע לא מהמשחק עצמו, אלא מהרגשת שייכות לקבוצה והשתתפות מדומיינת בהישגיה, או לא? |
|
||||
|
||||
פעם, מזמן, היה שעשועון טלויזיה בשם "מלך הטרוויה", שאחד הוקים שלו הוא שהשאלות היו מנוסחות כתשובות, והמתחרים היו צריכים לנסות לתת את התשובות בניסוח של שאלה (שעונה לתשובה). למשל, כשהמנחה אמר "היה מלך ישראל לפני דוד" המתחרה היה אמור להגיד "מיהו שאול?". הרעיון בא משעשועון דומה ששודר בארה"ב, ותמיד נראה לי מוזר, ז"א, מה הבעיה להתחכם ולנסח שאלה כמו "לאיזה משפט יש 5 מילים?" (שגם לה תשובה אפשרית היא "היה מלך ישראל לפני דוד"). בכל אופן, נזכרתי במלך בגלל שנראה לי שאני נמצא בשעשועון שכזה, בגלל שהתשובה לשאלה שאתה שואל אותי נמצאת בדיוק בתגובה לה הגבת. אז, לא, אני לא מסכים שההנאה מצפיה בספורט היא ברובה המכריע לא מהמשחק עצמו, אלא מהרגשת שייכות לקבוצה והשתתפות מדומיינת בהישגיה, כמו שאני לא מסכים שההנאה מבלט היא לא מהריקוד עצמו אלא מהמוזיקה. ההנאה מצפיה בספורט, כמו מרבית ההנאות האנושיות, היא דבר מורכב. יש בה הרבה רבדים שתלויים זה בזה. לרוב אי אפשר לצמצם את סיבות ההנאה למרכיב בודד. העובדה שההנאה נפגמת בצורה מהותית מהוצאת אחד הרכיבים לא הופכת את אותו הרכיב לרכיב מרכזי יותר מאחרים. תחשוב כמה מההנאה מבלט תפגע אם תוציא את המוזיקה, ועדיין, המוזיקה היא לא הרכיב המרכזי. תחשוב כמה ההנאה מהמוזיקה תפגע אם תוציא ממנה את הקלידים, ועדיין, ההנאה מהקלידים היא לא הרכיב המרכזי. וכשאנחנו מדברים על חוויה ממנה נהנים מאות מליוני בני אדם, אפשר להבין שמישהו הצליח להרכיב נכון את כל הרבדים ככה שיצליחו לדבר אל הרבה אנשים, כל אחד רואה אחרים כמרכזיים, ומעט מאד רואים רק אחד אחר כמרכזי. |
|
||||
|
||||
מתי הבנתי למה אתה מתכוון עם המוסיקה והבלט? |
|
||||
|
||||
מאות מליונים עמדים לצפות במשחק בין חוף השנהב לסרביה מונטנגרו. מתוכם יהיה קומץ (יחסי) שבאמת איכפת לו מי מהן תנצח. עבור אותו קומץ העניין העיקרי הוא בנצחון, כמובן, אבל חשוב לו הנצחון דווקא במשחק הכדורגל ולא באליפות הבדמינגטון בגלל האהבה שלו למשחק הזה, אהבה שמתבטאת בכך שכאשר משחקות יפן ואוסטרליה הוא נשאר צמוד למרקע. |
|
||||
|
||||
פרס התגובה הטאוטולוגית? :-) |
|
||||
|
||||
למרות חיבתי הידועה לטאוטולוגיות, אני לא מוצא בתגובה שלי משהו חריג. מה שהיא אומרת זה שאהדת קבוצה מסוימת מגבירה את העניין במשחק, אבל אינה מסבירה הכל. |
|
||||
|
||||
קראתי אותה במהירות רבה מדי כנראה. |
|
||||
|
||||
רשמי לעצמך 4 נקודות. עוד 2 ואת מוזמנת לקורס "קריאה מונעת". |
|
||||
|
||||
נקודה טובה. לתחושתי, זה בגלל שהם רואים במשחק אירוע ''חשוב'', לאו דווקא ''מעניין''. (אני לא מצפה שמישהו, אפילו אם יקבל את דעתי בנושא, יפסיק לאהוב כדורגל. כמו שרבים וטובים תהו על קנקנה של ההנאה מסקס, אני תוהה על ההנאה מצפיה בספורט. זה שאני שונא צפיה בספורט, זה נושא אחר.) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |