בתשובה לדורפל, 03/06/06 18:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לגבי המסקנה בפסקה השנייה שלך: פחחחחח. ____________ ברקת, יודעת בעל פה את לוח הכפל, ובכל זאת עברה את הבגרות במתימטיקה רק הודות לסדרת שיעורים פרטיים ולבוחנת שנתנה להעתיק(!). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש בינינו כמה שנים, אני לא יודע איך היו הבגרויות בתקופתך. לא מן הנמנע שאת דווקא מוכשרת ממני במתמטיקה. בתקופתי (אני בן 22) הבגרויות במתמטיקה היו בדיחה עצובה. שמישהו נורמטיבי בסביבות הארבעים לא יבין את החומר שלהן, אני לא מסוגל לדמיין את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, לא הצצתי בחומר הבגרויות כעשרים שנה. אבל עברתי בגרות מתימטיקה די עלובה: 3 יחידות במגמה הומנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בת 23, הצצתי ועדיין מציצה בחומר הבגרויות למתמטיקה בזכות אחי התיכוניסט, ועדיין אמי - אבוי לבושה - היא אדם נורמטיבי בן יותר מארבעים שבפירוש לא יכול לעזור לאחי עם הבגרות. בדיוק כמו שאבא שלי לא יוכל לנתח מבחינה ספרותית את "המחרוזת". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שכתבתי איפשהו במורד השרשור, אני לא מסוגל להבין מילה אחת באמהרית, למרות שזו לא שפה קשה במיוחד, וגם בני שלוש נורמטיביים לגמרי מסוגלים להבין אותה. זה לא מפתיע - אף פעם לא הקדשתי זמן. אמך, שהארבעים כבר מאחוריה, כמה זמן היא הקדישה לניסיון להבין את החומר שנכון לאחיך בבגרויות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתקופתי (אני בן 23) הבדיחה העצובה הזו הייתה משהו שיכול להקשות על מישהו נורמטיבי בסביבות גיל הארבעים שלא התעסק במתמטיקה מאז התיכון. אגב, אני לא חושב שאני מסוגל לעזור למישהו להתמודד עם חלק מהחומרים שעליהם נבחנתי לפני 5 שנים (תנ"ך, ספרות), ואני לא רוצה לחשוב מה יהיה בגיל 40 (מצד שני, לא ברור אם אני נורמטיבי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד, עדיין מלמדים כתיבת חיבור כמקצוע לבגרות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק אתמול שמעתי שכן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשעתי היה מבחן בחיבור. לא כל כך ברור לי אם גם לימדו משהו (העירו לי בבדיקה של המגן שאני סרקסטי מדי, אבל זה היה השיא של הלימודים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואללה? בימי למדנו "חיבור" מיסודי ועד סוף התיכון. משהו עם פיסקאות, כמדומני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני למדתי חיבור בכיתה א', קצת לפני חיסור. שאר הזכרונות שלי מחיבור הם שלמדנו מתישהו מתי לכתוב מכתב רשמי ואחר כך לא זכרנו את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אצלנו לא למדו חיבור, רק נבחנו בזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''להקשות'' לא אומר לי הרבה. מדיד ורלוונטי רק אם הוא בסוף מסוגל להשתלט על החומר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''להקשות'' פירושו שייתכן מאוד שהוא ירים ידיים מבלי שישתלט על הכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את זה אפשר ליחס לאופי שלו במקום לקושי של החומר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם החומר היה פיזיקה גרעינית אפשר היה לייחס כישלון לאופי שלו. אז מה? יש סיבה למה לא מייחסים את הכישלון לאופי. בעצם, על זה כל הויכוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החדשות הטובות הן שלא תצטרך להשתלט על כל החומר לבד: תספיק לך יחידה אחת, משום שתמיד תוכל למצוא עוד ארבעה הורים שרוצים ללמד את הילדים שלהם לבגרות במתמטיקה בסביבתם הטבעית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף פעם לא הבנתי איך מתחלקות שלוש היחידות הראשונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיר את הסיפור על שני המתמטיקאים והמלצרית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. יושבים שני דוקטורנטים מהחוג למתמטיקה בתל-אביב בבית הקפה סמוך ומקשקשים על דא ועל הא. אומר האחד בגאוה: "אתה יודע, אני שמח שאני דוקא בתחום הזה. הוא הבסיס להכל. הוא אינו דורש מעבדות יקרות או קבוצות מחקר, והוא נגיש לכל אדם." עונה לו חברו הפסימי: "איש, אתה חי בסרט. שנתיים הקדשת לעבודת הדוקטורט שלך, ואני בספק אם בעשרים שנה תוכל להסביר לאדם מן הרחוב אפילו על מה היא מדברת. איזה נגיש בראש שלך? בעיני הציבור, אין שום הבדל בין העבודה שלנו למעשי כשפים חוץ מזה שאנחנו מתוקצבים קצת יותר טוב." חוזר הראשון באופטימיות: "אני לא מצפה מאדם מהרחוב לדעת נושאים מתקדמים בתורת הקבוצות, אבל להסביר לו דוקא הייתי יכול. יש הרבה תחומים במתמטיקה שאנשים יודעים כבר מהתיכון." "לוח הכפל?" "עזוב לוח הכפל. כבר בחטיבת הביניים ילדים לומדים חשבון אינפנטיסימלי, מטריצות, גיאומטריה אנליטית... מתמטיקה! זו בגרות בסיסית שלוש יחידות!" "מתערב איתך שאין מושג לאדם הממוצע אפילו מה זה אינטגרל של איקס בריבוע, ושזה גם לא מעניין אותו." "להתערב? איך?" "אני הולך שניה לשטוף ידיים, וכשאחזור נשאל את המלצרית. מה שמפסיד משלם על הארוחה." הפסימי קם, ויוצא. האופטימי מנצל את ההזדמנות לשלוח "פססס..." למלצרית, וכשזו מגיעה, הוא לוחש על אוזנה: "תעשי לי טובה קטנה... תיכף החבר שלי יחזור ואני אשאל אותך משהו במתמטיקה. אני צריך שתעני 'חצי איקס בשלישית'. בסדר?" "אוקיי... אין בעיה." היא עונה לו בתמיהה קלה. "אז מה את צריכה להגיד?" "איקס בשלישית." "לא, לא איקס בשלישית. 'חצי איקס בשלישית'." מתקן אותה המתמטיקאי. "אה, טוב. חצי איקס בשלישית." עונה המלצרית. החבר חוזר, מתיישב. הם קוראים למלצרית, והאופטימי שואל בערמומיות: "תגידי, סתם סקר קטן. את יודעת מה האינטגרל של איקס בריבוע?" "חצי איקס בשלישית" מדקלמת המלצרית בשעשוע. "רואה!" עונה לו האופטימי המזויף בשמחה. "אתה שם כסף". המלצרית קמה ללכת עם כרטיס האשראי, ולפני שנעלמת דרך דלת המטבח, מסובבת את ראשה אל השניים מעבר לכתפה, ומוסיפה: "פלוס קבוע!". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שליש איקס בשלישית, חביבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא חלק מהבדיחה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זו טעות שלי. וטוב שכליל תיקן אותי, כי יש לי מבחן במד''ר עוד חודש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כהכנה לפואנטה, חישבתי לעצמי את התשובה לפני שהיא נאמרה בבדיחה, וגם אני הגעתי לחצי.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אל תגלו לדורפל, אבל לא הבנתי את הבדיחה. ונכון שלא מסבירים בדיחות, אבל אני אשמח אם את זאת יוכלו להסביר לי בכל זאת) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם המלצרית מתמטיקאית, מה שמדגיש את הרעיון שאין בזה אעפס פרנסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אז מסתבר שחצי הבנתי את הבדיחה כבר קודם... תודה. ______ העלמה עפרונית, לא סובלת מתמטיקה, אבל דווקא לא תופסת מעצמה בחורה פתטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמתי לב שהרבה יותר "לא סובלים" מתמטיקה מאשר "לא סובלים" ספרות, היסטוריה, תנ"ך, אזרחות או לשון. מעניין (באמת! לא קינטור!) אם זה בגלל שאלו מקצועות יותר נחמדים, או בגלל שיש לגיטימציה יותר גדולה לאי סבילת מתמטיקה (או שאני סתם לא שומע את הלא סובלים הנכונים). (נכון. כל הנ"ל הם לא בדיוק מקצועות בית ספריים אלא יותר מזה. גם מתמטיקה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא לא סבלתי ביולוגיה, כימיה, התעמלות ודקדוק (לפחות ניקוד). מתמטיקה היה כיף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין המצוי בספרות, היסטוריה ותנ"ך (נשים לרגע את אזרחות ולשון בצד) נגיש בקלות רבה יותר, מזה שבמתמטיקה (למשל). אחרי הכל, מושאי התחומים האלה הם סיפורים על אנשים - והאפקט שלהם רחב מאד. הם פועלים ברמה הריגשית ויוצרים אמפתטיה, מתח והתרגשות. הם מאתגרים מבחינה אנליטית את הקורא, שנדרש לעקוב אחרי עלילה סבוכה, רעיונות מורכבים ומבנים תחביריים לא שגרתיים, אפשר למצוא בהם יופי ברבדים רבים (תוכנית - ברצף האירועים המתואר, צורנית - בשימוש בשפה בה הוא מועבר...) וכן הלאה. עוד לפני שמכירים את הדיסציפלינות, המוטיבציה לעסוק במושאיהן ניכרת בברור. לעומת זאת - מה יש במתמטיקה? מספרים? פונקציות? כל מיני שיטות קשות, טכניות ומשעממות לפתור בעיות לא רלוונטיות ומנוכרות? קל לראות איך כורח לעסוק בזה (למשל, בתיכון) מעורר סלידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שאני נוטה לומר שאתה צודק בכל הנוגע לשיטות הקשות והטכניות של המתמטיקה, אני די נפעם מהדברים היפים שאתה מצאת בשאר תחומי הלימוד. עלילה סבוכה ורעיונות מורכבים יכולים בקלות להיות עלילה מתוסבכת ורעיונות לא ברורים. אפשר למצוא בהם איכסה ברבדים רבים, בעיקר כשמכריחים אותך לזהות מהו התשקיל הסינטרקסי שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, הם יכולים בקלות להיות מעורפלים ומשעממים. אבל כולם מכירים סיפורים מעניינים, ולכן יודעים שיש גם כאלה, ואולי מעניין לעסוק בהם. בנוסף, סיפורים (ספרותיים, היסטוריים או מיתיים) הם דבר שכולם יוצרים ומכירים כחלק בלתי נפרד מחייהם האישיים - לא צריך "להרחיק לכת" עד ל-"יצירות של ממש" כדי להתקל בהם. אחרי שמשתכנעים שאולי שווה להתעמק בתחום, ומגלים שכל מה שעושים בו הוא להבדיל בין האנפסט לדקטיל, או לשנן תאריכים, עלולים להתאכזב. אבל גם אז לסיפורים עצמם נותר הערך שהיה להם מלכתחילה, ורק לעיתים נדירות יותר נסחפים לאנטגוניזם מוחלט. מי מכיר תחומים יפים או מעניינים במתמטיקה? רק אנשים שלמדו מתמטיקה (והרבה מתמטיקה), ואולי אנשים עם כישרון יוצא מן הכלל שמסוגלים למצוא בה יופי מבלי שהוכוונו לכך. ואם לא מגלים את הערך האישי במתמטיקה - מה נותר? משפטים על דלתונים ופרבולות - לא משהו שממשיך ללוות אותך במהלך חייך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההערה בסוגריים (האחרונה) שגויה ומיותרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדגם בבקשה (ונסה לשכנע לא אותי, אלא את העלמה עפרונית למשל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו הדגמה אתה רוצה? אני לא יכול לספר על מתמטיקה בצורה שההדיוטות יתלהבו, אבל אני יכול לספר שאני התלהבתי ממתמטיקה הרבה לפני שיכלתי (אם בכלל) לומר על עצמי שלמדתי הרבה מתמטיקה (ואין לי כישרון יוצא מן הכלל). אם אתה מתעקש על דוגמה, לדעתי כדי להבין את הרעיון של גדלים שונים של אינסוף (עוצמות) אין צורך בלימוד של הרבה מתמטיקה (בטח שאין צורך במה שלומדים בתיכון), אבל אפשר להתלהב ממנו מאוד בקלות אם אתה אוהב את הדברים הללו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר. אני חוזר בי מהטענה שצריכים ללמוד הרבה מתמטיקה כדי למצוא בה יופי (ועדיין עומד מאחורי הניסיון שלי להסביר מדוע רבים סולדים ממנה). נסכים שלפחות בתיכון בהחלט צריך לשמור על ראש *מאד* פתוח, כדי להצליח למצוא יופי בתכנים הנלמדים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שיש לנו אי הסכמה בכלל. אני לא אהבתי מתמטיקה בתיכון. גם לא מחשבים (המקצוע). הסיבה היחידה שבגללה הלכתי ללמוד מדעי המחשב הייתה ספר (לא לתיכון) שדיבר על מדעי המחשב התיאורטיים. הסיבה היחידה שבגללה הלכתי ללמוד מתמטיקה היא שהמתמטיקה שלמדתי כשהתחלתי ללמוד מדעי המחשב (אלגברה לינארית) הספיקה כדי להראות לי כמה זה יפה. אגב, זה אחד הדברים שמצערים אותי: לדעתי אפשר לעשות מהמתמטיקה התיכונית מקצוע יותר מעניין. כמובן שייתכן מאוד שהסיבה שבגללה זה טרם נעשה היא שאני טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד הדברים שציערו אותי בתיכון, הוא שהמורה השובניסט (ושלא יסלחו לי השובניסטים) שלי למתמטיקה נתן לי להרגיש, באופן מרומז ופחות מרומז, שהעובדה שאני ב-5 יח' היא מקרית בלבד. גם אין מצב שאני, נקבה, יכולה להצליח במקצוע ריאלי ועוד כל כך קשה. כל האהבה (שרחשתי?) למתמטיקה נגוזה לה עם השנים (מי' עד יב'). והתוצאה: משבע בנות בכיתה ירדנו לארבע, והציון שקיבלתי בבגרות - עדיף לו הייתי עושה 4 יח'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי יעניין אותך לקרוא על איומים סטריאוטיפיים בתגובה 367888 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי ואתה צודק. בהחלט סבלתי מ"איום סטראוטיפי", אני ושלוש חברותיי בכיתה של עשרים בנים (אתה יודע איך זה בנים בתיכון, עם כל הבדיחות הסקסיסטיות-שובניסטיות שלהם), אבל לא רק. אותו מורה מעולם לא חש צורך לענות על שאלותיי בסובלנות או להסביר לי בעיה זו או אחרת, מבחינתו היה זה חסר תועלת, שכן אני מילא לא אבין. מה אני אומר? החשק להבין באמת עבר, כמו הניסיונות להוכיח כי "גם הבנות יכולות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון משהו בסגנון "נסיון: המורה האכזר ביותר, אבל לומדים ממנו, אלוקים כמה שלומדים". (ק.ס לואיס) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בספק אם יש תרגום בנמצא של ק.ס.לואיס שכתוב בו "אלוקים". מה הבעיה לכתוב "אלוהים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאתה לא רושם את שם ה' כפי שהוא מופיע בתנ"ך (אולי אתה דווקא כן, בכל מקרה הכוונה לדתיים), כך גם "אסור" לרשום א-ל-ו-ה-י-ם, כי זה כאילו רשמת את שמו לשווא (האלטרנטיבה היא אלוקים). אומנם אני *לא* דתייה, אבל מאז היסודי (ממ"ד) אני שומרת "חוק" זה. אתה מוזמן לקרוא לזה "רחישת כבוד" או "שריטה", תלוי בנקודת מבטך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, סליחה. נניח שאני מקבל שאסור לכתוב את השם המפורש. למה אסור לכתוב את המילה אלוהים, שזה לא השם המפורש? יש גם כאלו שלא כותבים את המילה "אל" בלי מקף באמצע. אני פשוט לא מבין את זה. במה "אלוקים" יותר או פחות קרוב לשם של אלוהים מאשר "אלוהים"? למי רוחשים כבוד בצורת הכתיב הזאת? בטח שלא לשפה העברית, הלא היא שפת הקודש... אני תוהה אם גם את השימוש הנלוז בשורש ר.ש.מ. למדת בממ"ד... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתחילה להתרשם שרישום ורשימה מרשימים יותר באימפרסיוניזם שלהם. אולי זה תחליף כזה, כאילו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי בא-ל-ו-ה-י-ם, יש את הצמד ה' ו-י', שהוא שם נוסף של אלוקים. "אלוקים" "פחות קרוב" בגלל שאת האות ה' החלפנו בק', כך שביטלנו את ה"בעיה" בלרשום את שמו של ה' לשווא (כשהוא לא מופיע בסידור, כתבי קודש וכו'). למי רוחשת כבוד? לאנשים דתיים שפוקדים את האתר, לדת, לאמונה ולבסוף למורותיי המסורות מיסודי, שתלו בי ציפיות כה גבוהות... נו באמת! מה נסגר עם ר.ש.מ? חשבתי שעברנו את זה כבר. חוץ מזה אין דבר כזה "שימוש נלוז בשורש", אלא אם כן הכוונה ל- ז.י.ן והטיותיו הרבות. אם כבר הזכרת ביה"ס ממ"ד, לדעתי אין בית ספר טוב ממנו לרכוש ערכים (ולאו דווקא ערכים דתיים). אני זוכרת שהיה כל כך כיף לבוא לכיתה (א') ועל הבוקר לשיר שירים ("אדון עולם", "גשר צר מאד"), מבחינתי היו אלו שירים ולא תפילות. הילדים היו מנומסים יותר, המורות אכפתיות, ובקיצור היתה אווירה כייפית וחינוכית גם יחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ב"היי" "היום" "הילה" "הימור" ומילים רבות נוספות קיים הצירוף "הי". חוץ מזה, אם כבר, גם "יה" הוא שם של אלוהים, והנה כתבת אותו במילה "בעיה". אז מה זה עזר שדווקא בפעם היחידה שבאמת דיברת על אלוהים, לא כתבת את הצירוף הזה? אני לא חושב שיש דתי אחד שפוקד את האתר שמפריע לו לראות את המילה "אלוהים" בכתב. גם הדת והאמונה הסתדרו יפה מאוד לאורך מאות השנים שאנשים כתבו "אלוהים" בלי משחקים מטופשים. גם בבית ספר ממלכתי רגיל היה כיף לבוא לכיתה א' ולשיר שירים (אדון עולם לא, אבל גשר צר מאוד דווקא כן הוזכר). הילדים היו מנומסים, המורות אכפתיות, והייתה אווירה כיפית מאוד. הכל תלוי באנשים, לא באידיאולוגיה הדתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הכבוד לרשום "...משחקים מטופשים", לאדם שבשבילו זה "לא מטופש", לא חכם, שלא לדבר חסר טקט. אתה נטפל גם לאנשים שרושמים בס"ד? בכל מקרה, את הילדים שלי לכשיוולדו, בעתיד הרחוק או הקרוב (אלוקים גדול) בעזרת השם בלי נדר( :O) ), אשלח לבית ספר ממלכתי דתי. שם יקבלו, לדעתי, את "ההתחלה" הטובה ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזל שלא רשמתי ''משחקים מטופשים'', אלא כתבתי זאת. ולשאלתך - כן. ולפסקה האחרונה שלך - בעסה להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באסה כותבים בא'. באסה לך שאתה חושב כך. אם היית רושם "משחקים מטופשים", זה היה נראה אחרת? לתשובתך- אין לך הרבה חברים דתיים, הא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאו דווקא1. אולי. אני אינני חושב כך. כנראה, כי זה היה חלק מרשימה. אני לא נוהג לרשום מילים סתם כך. דווקא יש לי כמה וכמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1- "אין תגובה". פרט לי איזו רשימה. אני לתומי חשבתי שאתה רק "נוהג לכתוב מילים סתם כך". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אכן רק כותב מילים (אבל אף פעם לא סתם כך, אלא בכוונה גדולה!). מכאן, שאני אינני "רושם" מילים סתם כך. אבל אני חושב שמיצינו את קו השיחה הנוכחי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שמיצינו ממזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לק''י לפחות לא יבלבלו אותם שם עם כל מיני מעשיות על מוצא האדם מהקוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שגם בבתי ספר חילוניים לא יבלבלו אותם עם זה. אצלנו, לפחות, איש לא טרח ללמד אבולוציה. אצלכם כן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתיכון. ביסודי? הצחקת אותי. מזל שבבתי ספר יסודיים בישראל מלמדים חשבון לפחות... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיברתי על בי''ס תיכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, האמת היא שלא. בכל לימודי ה''טבע'' וה''ביולוגיה'' לא הוזכר השיקוץ הזה אפילו פעם אחת. בסדר, מצידי שהילדים של נוור מיינד ילכו לישיבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר, אני למדתי בשעורי טבע בכיתה ט' גנטיקה. י'-אבולוציה. יא'-יב' גנטיקה ברמה המולקולרית. מהמשפט האחרון עולה שלא קראת תגובה 390021. אם היית קורא לא היית רושם מה שרשמת (ואם "זה היה בצחוק", עמך הסליחה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רשמתי את מה שרשמתי כי באמת לא איכפת לי שהילדים שלך ילכו לישיבה. לך זה אולי כן איכפת, אבל אני לא רשמתי שום דבר בקשר לזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא כל כך מוזר. את יותר צעירה: האבולוציה תפסה אותך בשלב אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מה זה לק"י (lucky)? ב. אם תהית, אני לא מסותרי האבולוציה. ג. אני לא דתייה, אני גם לא מאמינה בדת היהודית, נוצרית, בודהיסטית, קרישנאית, איסלאמית וכו'. ד. עם זאת, כפי שאני בחרתי שלא להאמין, אני מאמינה שיש צורך לתת לילדים להחליט בעצמם. ביסודי בבתי ספר ממ"ד היהדות "רכה" יותר. כלומר תינתן להם האפשרות להחליט האם הם אוהבים את הדת והאם הם מעוניינים להמשיך להאמין בה. למנוע מאדם כל קשר עם אמונה כלשהי, כמו גם להכריח להאמין, דרך שגויה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שאחד מהבונוסים של גידול ילדים הוא שאפשר לפחות לנסות לחנך אותם על ברכי הערכים והאמונות *שלך*. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנאה הערכים והאמונות שלי כוללים חופש בחירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לישועתך קיויתי, י. (לא קוטנר, ההוא שאת שמו אסור לרשום). משמש כתחליף לב"ע, בס"ד ודומיהם אצל חלק מהעדות הקדושות, נדמה לי שבעיקר אצל אלה שמרגישים שהמצב רע ודורש תיקון מיידי ודחוף. ד. בלי להתייחס לביוגרפיה הפרטית שלך, בבי"ס ממ"ד קיומו של אלוהים מוצג כעובדה, לא כמשהו שצריך לבדוק אותו. הייתי ממליץ בחום על ההסדר הבא: הורים דתיים ישלחו את ילדיהם לבי"ס ממלכתי, והחילונים לממ"ד. כך כל ילד ייחשף לשתי השקפות עולם. מהבחינה הזאת את דוקא מסתדרת טוב, ואני מצפה לשמוע מקורא דתי שההסדר הזה מקובל עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בביה''ס הממלכתי שלי, במסגרת לימודי תנ''ך הוצגו בפנינו הסברים מדעיים אפשריים לכל מיני מעשי נס (חציית ים סוף, מים מהסלע וכיו''ב). ההסבר המדעי הסביר ביותר לא היה ביניהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהו "ההסבר המדעי הסביר ביותר"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משה לא היה ולא נברא, אלא משל היה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה "הסבר מדעי"? נראה לי שהסבר מדעי צריך להיות הסבר במסגרת המדע לקיומה של תופעה מסויימת, בהנחה שהיא אכן התקיימה. ז"א, זה שמשה לא היה הוא "הסבר מדעי" לקיומם של סיפורי משה, אבל הוא לא הסבר מדעי לחציית ים סוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה אומר מזכיר קצת את הטיעון הבלבניסטי (טעות היא לא הסבר מעניין - אז ננסה להסביר באמצעות טיעונים הרבה יותר מופרכים). הסבר מדעי (אם נכלול בפנים את מדעי החברה, ארכיאולוגיה וכד'), יכול להסביר שלא היה דבר כזה, ואז לספר איך המיתוס הזה הפך לתיאור מקובל של המציאות אצל בני אדם רבים כל כך. אבל לא צריך להמציא הסבר מדעי לכל מיתוס שאיזה פרימיטיב הנפיץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרימיטיבים - כמו פוליטיקאים - לא טועים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר, בגלל שהם לקוחים מאותו מקום (אני חושב שהמדע קצת קדם לבלבן, אבל אני בטח עוד אשלם על זה שכתבתי את זה). ברור שלא צריך להמציא הסבר מדעי לכל מיתוס שאיזה פרימיטיב הנפיץ. אנשים משקרים1 כל הזמן, ו(אני מקוה ש)אף אחד לא חושב למצוא הסברים מדעיים לשקרים שלהם. רק שזה שהם משקרים הוא הסבר מדעי לקיומו של השקר, לא הסבר מדעי לשקר עצמו. למה צריך למצוא הסבר מדעי לשקר עצמו? לרוב לא צריך, אבל לפעמים המורה לתנ"ך משועמם, ואז התלמידים שלו מוצאים את עצמם מנסים להסביר איך יכול להיות עולם ללא קשת בשמים. להגיד "לא יכול להיות" זה מאד מפתה, אבל מחוץ לכללי המשחק. 1 במובן של "אומרים אי אמת" ולא במובן של עוזי ו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''רק שזה שהם משקרים הוא הסבר מדעי לקיומו של השקר'', לא ''הסבר מדעי''. ''עובדה מדעית''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איבדתי אותך | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הריני מסיר בפניך את כובעי ומשתוחח על גחוני למרגלותיך, רב-נטפק עילאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא מצפה לשמוע, האם אתה עצמך שלחת את ילדיך לבית ספר ממ"ד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה לק"י? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראיתי שכבר שאלו. ממתין בסבלנות לתשובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היית מתעניין קצת יותר בלשון, לא היית כותב ''יכלתי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא "יכולתי" נשמע לי כמו הגרסה האסורה. אתה אומר לי שזה דווקא מותר? הזכרת לי למה אני שונא לשון. (אגב, שמתי לב שהרבה יותר פופולרי לתקן שגיאות כתיב באייל הקורא מאשר שגיאות מתמטיות. מעניין למה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה מגדיר "פופולרי", בהקשר זה? כנראה שיש באייל הרבה יותר תיקוני לשון מתיקוני מתמטיקה, אבל דווקא לא מעניין למה, שהרי תדירות שגיאות הלשון גדולה מתדירות שגיאות המתמטיקה בארבעה-חמישה סדרי גודל1. הרוב המכריע של שגיאות הלשון לא זוכה לתיקון, מן הסתם; אני תוהה אם תוכל למצוא ולו שגיאה מתמטית אחת שנשארה ללא מענה. 1 וגם זה לא מעניין למה, שהרי תדירות השימוש בלשון באייל גדולה באי-אלו סדרי גודל מתדירות השימוש במתמטיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(זו הייתה בדיחה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(דווקא הרבה מאלו שלא סובלים מתמטיקה גם לא סובלים לשון, רק שעם האחרון גומרים לרוב כבר בכיתה י', ועם הראשון צריכים להמשיך עד לשמינית) נדמה לי שחוסר החיבה הבולט כלפי המתמטיקה נובע מכך ש,בגדול, יש תשובה אחת נכונה. ולכן או שאתה יודע - או שלא. בספרות/תנך/היסטוריה/כל מקצוע אחר שאתה לומד על רעיונות ומילים, יש הרבה יותר מקום על הסקאלה בין "לא יודע כלום/לא סובל" לבין "מבין ויודע". וזאת מעבר לעובדה שמילים זה דבר שהאדם הממוצע משתמש בהם כל הזמן כדי להביע רעיונות. כשקוראים (ולצורך העניין, לא מאד רלוונטי אם מדובר בספרות קאנונית או עיתון הספורט), כשמטקבקים, כשמדברים. האדם הממוצע לא משתמש ביום יום במתמטיקה. לא באופן מודע לפחות. הוא משתמש בחשבון ולא יותר, מה שגורם לניכור רב יותר כלפי האותיות המוזרות והמספרים הלא ברורים (מה זה הקטע הזה עם פאי בכלל? זה לא *באמת* מספר, נכון?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובה יפה, תודה. בכלל, התשובות שלך לניג'וסים שלי מאוד קולעות. פאי הוא כן מספר, למה לא? כמובן, אם את רוצה שהמספרים שלך יהיו טבעיים, הוא לא מספר, אבל למה להגביל את עצמנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם, בשביל הסקרנות: מה ישכנע אותך שפאי באמת מספר? או, למה הוא לא כרגע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה לומד לספור עד עשר בפעם הראשונה, איך אתה לומד? אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש... נכון שאתה לא לומד לספור אחת, שתיים, שלוש, פאי, ארבע, חמש, שש?2 פתאום באיזשהו שלב בחיים מישהו מתעקש לדחוף בערימת המספרים המאד ברורה הזו גם איזשהו סימן ש*לא נראה כמו מספר* ו*לא נשמע כמו מספר* ונושא שם של עוגה. לא יודעת מה איתך, אני לא קניתי את הסיפור הזה אף פעם...1 1סמיילי? זה מה שצריך לדחוף כדי שיבינו שההערה ההיא הייתה משועשעת? 2שלא לדבר על זה שראיתי כבר בחיי שלושה כסאות וחמישה כדורים, אבל אף פעם לא ראיתי פאי בלונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז כמו שאמרתי למעלה, את רוצה את המספרים שלך טבעיים (טבעיים: "אחד, שתיים שלוש,..."). למען האמת, יש להתנגדות שלך דווקא בסיס סביר למדי. אני אנסה ללכת קצת לקראתך: אם אנחנו מציירים קטע באורך סנטימטר, את מסכימה איתי שיש מספר (לא טבעי) שמתאר את האורך של חצי ממנו? אם את מסכימה, התקדמנו. עכשיו אני מצייר ריבוע שאורך הצלע שלו סנטימטר, ומצייר בתוכו אלכסון. את מסכימה איתי שיש מספר (לא טבעי) שמתאר את האורך של האלכסון? אם את מסכימה, התקדמנו. עכשיו אני מצייר מעגל שאורך הקוטר שלו סנטימטר. את מסכימה איתי שיש מספר (לא טבעי) שמתאר את האורך של המעגל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה אומר "מספר שמתאר את האורך" אתה מתכוון "מתאר את האורך בסנטימטרים", או סתם "מתאר את האורך"? מה זה אורך של מעגל? ההיקף? (שמת לב שהיא צוחקת?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסנטימטרים. כן. (בוודאי, אחרת לא הייתי טורח). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמה אתה חושב שצריך להיות מספר שמתאר את ההיקף של המעגל בסנטימטרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אתה באמת מעוניין בהמשך הדיון הזה אחרי שאפילו לעלמה נשבר?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה ששאלתי היא ש_אני_ התשכנעתי סופית בקיומו של פאי רק אחרי שראיתי בנייה קונסטרוקטיבית. חשבתי לשלוף את הנוסחה כדי ליישב את סופית את הסכסוך בין העלמה ע' לאדון פ', ולהסיג הכרה הדדית בזכות הקיום של השניים; אבל כנראה לא היום (ואני גם לא זוכר אותה). אם לחבר את הפתיל בחזרה לנושא, אולי יש דרכים טבעיות יותר ללמד נושאים שונים (כמו פאי) מאשר מה שעושים בתיכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש המון נוסחאות לפאי, בערך שלו בויקיפדיה אפשר לראות כמה מהן: נוסחת ואליס ונוסחת לייבניץ די פשוטות (אם כי לא מתכנסות מהר, למיטב זכרוני), וגם ההצגות על ידי שברים משולבים. הנה אנימציה נחמדה שאותי משכנעת: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האנימציה לא משכנעת אותי בשום דבר. לא באי-רציונליות של פאי ולא בחסמים שלוש וארבע. (שלא תהיינה אי-הבנות - אני משוכנע זה מכבר. אבל אני לא חושב שהאנימציה היא משכנעת אותי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המטרה היא לא לשכנע אותך בתכונות שהמספר מקיים, אלא בכך שניתן לדבר עליו בכלל (כלומר, להתייחס להיקף של מעגל בתור מספר). אגב, באי רציונליות בטח שלא תשתכנע, אבל למה לא בחסמים? לדעתך האנימציה עלולה להסתיר "מריחות"? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |