|
||||
|
||||
גם המלצרית מתמטיקאית, מה שמדגיש את הרעיון שאין בזה אעפס פרנסה. |
|
||||
|
||||
אה, אז מסתבר שחצי הבנתי את הבדיחה כבר קודם... תודה. ______ העלמה עפרונית, לא סובלת מתמטיקה, אבל דווקא לא תופסת מעצמה בחורה פתטית. |
|
||||
|
||||
שמתי לב שהרבה יותר "לא סובלים" מתמטיקה מאשר "לא סובלים" ספרות, היסטוריה, תנ"ך, אזרחות או לשון. מעניין (באמת! לא קינטור!) אם זה בגלל שאלו מקצועות יותר נחמדים, או בגלל שיש לגיטימציה יותר גדולה לאי סבילת מתמטיקה (או שאני סתם לא שומע את הלא סובלים הנכונים). (נכון. כל הנ"ל הם לא בדיוק מקצועות בית ספריים אלא יותר מזה. גם מתמטיקה). |
|
||||
|
||||
אני דווקא לא סבלתי ביולוגיה, כימיה, התעמלות ודקדוק (לפחות ניקוד). מתמטיקה היה כיף. |
|
||||
|
||||
העניין המצוי בספרות, היסטוריה ותנ"ך (נשים לרגע את אזרחות ולשון בצד) נגיש בקלות רבה יותר, מזה שבמתמטיקה (למשל). אחרי הכל, מושאי התחומים האלה הם סיפורים על אנשים - והאפקט שלהם רחב מאד. הם פועלים ברמה הריגשית ויוצרים אמפתטיה, מתח והתרגשות. הם מאתגרים מבחינה אנליטית את הקורא, שנדרש לעקוב אחרי עלילה סבוכה, רעיונות מורכבים ומבנים תחביריים לא שגרתיים, אפשר למצוא בהם יופי ברבדים רבים (תוכנית - ברצף האירועים המתואר, צורנית - בשימוש בשפה בה הוא מועבר...) וכן הלאה. עוד לפני שמכירים את הדיסציפלינות, המוטיבציה לעסוק במושאיהן ניכרת בברור. לעומת זאת - מה יש במתמטיקה? מספרים? פונקציות? כל מיני שיטות קשות, טכניות ומשעממות לפתור בעיות לא רלוונטיות ומנוכרות? קל לראות איך כורח לעסוק בזה (למשל, בתיכון) מעורר סלידה. |
|
||||
|
||||
למרות שאני נוטה לומר שאתה צודק בכל הנוגע לשיטות הקשות והטכניות של המתמטיקה, אני די נפעם מהדברים היפים שאתה מצאת בשאר תחומי הלימוד. עלילה סבוכה ורעיונות מורכבים יכולים בקלות להיות עלילה מתוסבכת ורעיונות לא ברורים. אפשר למצוא בהם איכסה ברבדים רבים, בעיקר כשמכריחים אותך לזהות מהו התשקיל הסינטרקסי שלהם. |
|
||||
|
||||
נכון, הם יכולים בקלות להיות מעורפלים ומשעממים. אבל כולם מכירים סיפורים מעניינים, ולכן יודעים שיש גם כאלה, ואולי מעניין לעסוק בהם. בנוסף, סיפורים (ספרותיים, היסטוריים או מיתיים) הם דבר שכולם יוצרים ומכירים כחלק בלתי נפרד מחייהם האישיים - לא צריך "להרחיק לכת" עד ל-"יצירות של ממש" כדי להתקל בהם. אחרי שמשתכנעים שאולי שווה להתעמק בתחום, ומגלים שכל מה שעושים בו הוא להבדיל בין האנפסט לדקטיל, או לשנן תאריכים, עלולים להתאכזב. אבל גם אז לסיפורים עצמם נותר הערך שהיה להם מלכתחילה, ורק לעיתים נדירות יותר נסחפים לאנטגוניזם מוחלט. מי מכיר תחומים יפים או מעניינים במתמטיקה? רק אנשים שלמדו מתמטיקה (והרבה מתמטיקה), ואולי אנשים עם כישרון יוצא מן הכלל שמסוגלים למצוא בה יופי מבלי שהוכוונו לכך. ואם לא מגלים את הערך האישי במתמטיקה - מה נותר? משפטים על דלתונים ופרבולות - לא משהו שממשיך ללוות אותך במהלך חייך. |
|
||||
|
||||
ההערה בסוגריים (האחרונה) שגויה ומיותרת. |
|
||||
|
||||
הדגם בבקשה (ונסה לשכנע לא אותי, אלא את העלמה עפרונית למשל). |
|
||||
|
||||
איזו הדגמה אתה רוצה? אני לא יכול לספר על מתמטיקה בצורה שההדיוטות יתלהבו, אבל אני יכול לספר שאני התלהבתי ממתמטיקה הרבה לפני שיכלתי (אם בכלל) לומר על עצמי שלמדתי הרבה מתמטיקה (ואין לי כישרון יוצא מן הכלל). אם אתה מתעקש על דוגמה, לדעתי כדי להבין את הרעיון של גדלים שונים של אינסוף (עוצמות) אין צורך בלימוד של הרבה מתמטיקה (בטח שאין צורך במה שלומדים בתיכון), אבל אפשר להתלהב ממנו מאוד בקלות אם אתה אוהב את הדברים הללו. |
|
||||
|
||||
בסדר. אני חוזר בי מהטענה שצריכים ללמוד הרבה מתמטיקה כדי למצוא בה יופי (ועדיין עומד מאחורי הניסיון שלי להסביר מדוע רבים סולדים ממנה). נסכים שלפחות בתיכון בהחלט צריך לשמור על ראש *מאד* פתוח, כדי להצליח למצוא יופי בתכנים הנלמדים? |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שיש לנו אי הסכמה בכלל. אני לא אהבתי מתמטיקה בתיכון. גם לא מחשבים (המקצוע). הסיבה היחידה שבגללה הלכתי ללמוד מדעי המחשב הייתה ספר (לא לתיכון) שדיבר על מדעי המחשב התיאורטיים. הסיבה היחידה שבגללה הלכתי ללמוד מתמטיקה היא שהמתמטיקה שלמדתי כשהתחלתי ללמוד מדעי המחשב (אלגברה לינארית) הספיקה כדי להראות לי כמה זה יפה. אגב, זה אחד הדברים שמצערים אותי: לדעתי אפשר לעשות מהמתמטיקה התיכונית מקצוע יותר מעניין. כמובן שייתכן מאוד שהסיבה שבגללה זה טרם נעשה היא שאני טועה. |
|
||||
|
||||
אחד הדברים שציערו אותי בתיכון, הוא שהמורה השובניסט (ושלא יסלחו לי השובניסטים) שלי למתמטיקה נתן לי להרגיש, באופן מרומז ופחות מרומז, שהעובדה שאני ב-5 יח' היא מקרית בלבד. גם אין מצב שאני, נקבה, יכולה להצליח במקצוע ריאלי ועוד כל כך קשה. כל האהבה (שרחשתי?) למתמטיקה נגוזה לה עם השנים (מי' עד יב'). והתוצאה: משבע בנות בכיתה ירדנו לארבע, והציון שקיבלתי בבגרות - עדיף לו הייתי עושה 4 יח'. |
|
||||
|
||||
אולי יעניין אותך לקרוא על איומים סטריאוטיפיים בתגובה 367888 |
|
||||
|
||||
קראתי ואתה צודק. בהחלט סבלתי מ"איום סטראוטיפי", אני ושלוש חברותיי בכיתה של עשרים בנים (אתה יודע איך זה בנים בתיכון, עם כל הבדיחות הסקסיסטיות-שובניסטיות שלהם), אבל לא רק. אותו מורה מעולם לא חש צורך לענות על שאלותיי בסובלנות או להסביר לי בעיה זו או אחרת, מבחינתו היה זה חסר תועלת, שכן אני מילא לא אבין. מה אני אומר? החשק להבין באמת עבר, כמו הניסיונות להוכיח כי "גם הבנות יכולות". |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אתה מתכוון משהו בסגנון "נסיון: המורה האכזר ביותר, אבל לומדים ממנו, אלוקים כמה שלומדים". (ק.ס לואיס) |
|
||||
|
||||
אני בספק אם יש תרגום בנמצא של ק.ס.לואיס שכתוב בו "אלוקים". מה הבעיה לכתוב "אלוהים"? |
|
||||
|
||||
כמו שאתה לא רושם את שם ה' כפי שהוא מופיע בתנ"ך (אולי אתה דווקא כן, בכל מקרה הכוונה לדתיים), כך גם "אסור" לרשום א-ל-ו-ה-י-ם, כי זה כאילו רשמת את שמו לשווא (האלטרנטיבה היא אלוקים). אומנם אני *לא* דתייה, אבל מאז היסודי (ממ"ד) אני שומרת "חוק" זה. אתה מוזמן לקרוא לזה "רחישת כבוד" או "שריטה", תלוי בנקודת מבטך. |
|
||||
|
||||
רגע, סליחה. נניח שאני מקבל שאסור לכתוב את השם המפורש. למה אסור לכתוב את המילה אלוהים, שזה לא השם המפורש? יש גם כאלו שלא כותבים את המילה "אל" בלי מקף באמצע. אני פשוט לא מבין את זה. במה "אלוקים" יותר או פחות קרוב לשם של אלוהים מאשר "אלוהים"? למי רוחשים כבוד בצורת הכתיב הזאת? בטח שלא לשפה העברית, הלא היא שפת הקודש... אני תוהה אם גם את השימוש הנלוז בשורש ר.ש.מ. למדת בממ"ד... |
|
||||
|
||||
אני מתחילה להתרשם שרישום ורשימה מרשימים יותר באימפרסיוניזם שלהם. אולי זה תחליף כזה, כאילו. |
|
||||
|
||||
כי בא-ל-ו-ה-י-ם, יש את הצמד ה' ו-י', שהוא שם נוסף של אלוקים. "אלוקים" "פחות קרוב" בגלל שאת האות ה' החלפנו בק', כך שביטלנו את ה"בעיה" בלרשום את שמו של ה' לשווא (כשהוא לא מופיע בסידור, כתבי קודש וכו'). למי רוחשת כבוד? לאנשים דתיים שפוקדים את האתר, לדת, לאמונה ולבסוף למורותיי המסורות מיסודי, שתלו בי ציפיות כה גבוהות... נו באמת! מה נסגר עם ר.ש.מ? חשבתי שעברנו את זה כבר. חוץ מזה אין דבר כזה "שימוש נלוז בשורש", אלא אם כן הכוונה ל- ז.י.ן והטיותיו הרבות. אם כבר הזכרת ביה"ס ממ"ד, לדעתי אין בית ספר טוב ממנו לרכוש ערכים (ולאו דווקא ערכים דתיים). אני זוכרת שהיה כל כך כיף לבוא לכיתה (א') ועל הבוקר לשיר שירים ("אדון עולם", "גשר צר מאד"), מבחינתי היו אלו שירים ולא תפילות. הילדים היו מנומסים יותר, המורות אכפתיות, ובקיצור היתה אווירה כייפית וחינוכית גם יחד. |
|
||||
|
||||
גם ב"היי" "היום" "הילה" "הימור" ומילים רבות נוספות קיים הצירוף "הי". חוץ מזה, אם כבר, גם "יה" הוא שם של אלוהים, והנה כתבת אותו במילה "בעיה". אז מה זה עזר שדווקא בפעם היחידה שבאמת דיברת על אלוהים, לא כתבת את הצירוף הזה? אני לא חושב שיש דתי אחד שפוקד את האתר שמפריע לו לראות את המילה "אלוהים" בכתב. גם הדת והאמונה הסתדרו יפה מאוד לאורך מאות השנים שאנשים כתבו "אלוהים" בלי משחקים מטופשים. גם בבית ספר ממלכתי רגיל היה כיף לבוא לכיתה א' ולשיר שירים (אדון עולם לא, אבל גשר צר מאוד דווקא כן הוזכר). הילדים היו מנומסים, המורות אכפתיות, והייתה אווירה כיפית מאוד. הכל תלוי באנשים, לא באידיאולוגיה הדתית. |
|
||||
|
||||
עם כל הכבוד לרשום "...משחקים מטופשים", לאדם שבשבילו זה "לא מטופש", לא חכם, שלא לדבר חסר טקט. אתה נטפל גם לאנשים שרושמים בס"ד? בכל מקרה, את הילדים שלי לכשיוולדו, בעתיד הרחוק או הקרוב (אלוקים גדול) בעזרת השם בלי נדר( :O) ), אשלח לבית ספר ממלכתי דתי. שם יקבלו, לדעתי, את "ההתחלה" הטובה ביותר. |
|
||||
|
||||
מזל שלא רשמתי ''משחקים מטופשים'', אלא כתבתי זאת. ולשאלתך - כן. ולפסקה האחרונה שלך - בעסה להם. |
|
||||
|
||||
באסה כותבים בא'. באסה לך שאתה חושב כך. אם היית רושם "משחקים מטופשים", זה היה נראה אחרת? לתשובתך- אין לך הרבה חברים דתיים, הא? |
|
||||
|
||||
לאו דווקא1. אולי. אני אינני חושב כך. כנראה, כי זה היה חלק מרשימה. אני לא נוהג לרשום מילים סתם כך. דווקא יש לי כמה וכמה. |
|
||||
|
||||
1- "אין תגובה". פרט לי איזו רשימה. אני לתומי חשבתי שאתה רק "נוהג לכתוב מילים סתם כך". |
|
||||
|
||||
אני אכן רק כותב מילים (אבל אף פעם לא סתם כך, אלא בכוונה גדולה!). מכאן, שאני אינני "רושם" מילים סתם כך. אבל אני חושב שמיצינו את קו השיחה הנוכחי. |
|
||||
|
||||
חשבתי שמיצינו ממזמן. |
|
||||
|
||||
לק''י לפחות לא יבלבלו אותם שם עם כל מיני מעשיות על מוצא האדם מהקוף. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שגם בבתי ספר חילוניים לא יבלבלו אותם עם זה. אצלנו, לפחות, איש לא טרח ללמד אבולוציה. אצלכם כן? |
|
||||
|
||||
בתיכון. ביסודי? הצחקת אותי. מזל שבבתי ספר יסודיים בישראל מלמדים חשבון לפחות... |
|
||||
|
||||
דיברתי על בי''ס תיכון. |
|
||||
|
||||
לא, האמת היא שלא. בכל לימודי ה''טבע'' וה''ביולוגיה'' לא הוזכר השיקוץ הזה אפילו פעם אחת. בסדר, מצידי שהילדים של נוור מיינד ילכו לישיבה. |
|
||||
|
||||
מוזר, אני למדתי בשעורי טבע בכיתה ט' גנטיקה. י'-אבולוציה. יא'-יב' גנטיקה ברמה המולקולרית. מהמשפט האחרון עולה שלא קראת תגובה 390021. אם היית קורא לא היית רושם מה שרשמת (ואם "זה היה בצחוק", עמך הסליחה). |
|
||||
|
||||
רשמתי את מה שרשמתי כי באמת לא איכפת לי שהילדים שלך ילכו לישיבה. לך זה אולי כן איכפת, אבל אני לא רשמתי שום דבר בקשר לזה. |
|
||||
|
||||
זה לא כל כך מוזר. את יותר צעירה: האבולוציה תפסה אותך בשלב אחר. |
|
||||
|
||||
א. מה זה לק"י (lucky)? ב. אם תהית, אני לא מסותרי האבולוציה. ג. אני לא דתייה, אני גם לא מאמינה בדת היהודית, נוצרית, בודהיסטית, קרישנאית, איסלאמית וכו'. ד. עם זאת, כפי שאני בחרתי שלא להאמין, אני מאמינה שיש צורך לתת לילדים להחליט בעצמם. ביסודי בבתי ספר ממ"ד היהדות "רכה" יותר. כלומר תינתן להם האפשרות להחליט האם הם אוהבים את הדת והאם הם מעוניינים להמשיך להאמין בה. למנוע מאדם כל קשר עם אמונה כלשהי, כמו גם להכריח להאמין, דרך שגויה. |
|
||||
|
||||
אני חושבת שאחד מהבונוסים של גידול ילדים הוא שאפשר לפחות לנסות לחנך אותם על ברכי הערכים והאמונות *שלך*. |
|
||||
|
||||
כנאה הערכים והאמונות שלי כוללים חופש בחירה. |
|
||||
|
||||
א. לישועתך קיויתי, י. (לא קוטנר, ההוא שאת שמו אסור לרשום). משמש כתחליף לב"ע, בס"ד ודומיהם אצל חלק מהעדות הקדושות, נדמה לי שבעיקר אצל אלה שמרגישים שהמצב רע ודורש תיקון מיידי ודחוף. ד. בלי להתייחס לביוגרפיה הפרטית שלך, בבי"ס ממ"ד קיומו של אלוהים מוצג כעובדה, לא כמשהו שצריך לבדוק אותו. הייתי ממליץ בחום על ההסדר הבא: הורים דתיים ישלחו את ילדיהם לבי"ס ממלכתי, והחילונים לממ"ד. כך כל ילד ייחשף לשתי השקפות עולם. מהבחינה הזאת את דוקא מסתדרת טוב, ואני מצפה לשמוע מקורא דתי שההסדר הזה מקובל עליו. |
|
||||
|
||||
בביה''ס הממלכתי שלי, במסגרת לימודי תנ''ך הוצגו בפנינו הסברים מדעיים אפשריים לכל מיני מעשי נס (חציית ים סוף, מים מהסלע וכיו''ב). ההסבר המדעי הסביר ביותר לא היה ביניהם. |
|
||||
|
||||
מהו "ההסבר המדעי הסביר ביותר"? |
|
||||
|
||||
משה לא היה ולא נברא, אלא משל היה. |
|
||||
|
||||
זה "הסבר מדעי"? נראה לי שהסבר מדעי צריך להיות הסבר במסגרת המדע לקיומה של תופעה מסויימת, בהנחה שהיא אכן התקיימה. ז"א, זה שמשה לא היה הוא "הסבר מדעי" לקיומם של סיפורי משה, אבל הוא לא הסבר מדעי לחציית ים סוף. |
|
||||
|
||||
מה שאתה אומר מזכיר קצת את הטיעון הבלבניסטי (טעות היא לא הסבר מעניין - אז ננסה להסביר באמצעות טיעונים הרבה יותר מופרכים). הסבר מדעי (אם נכלול בפנים את מדעי החברה, ארכיאולוגיה וכד'), יכול להסביר שלא היה דבר כזה, ואז לספר איך המיתוס הזה הפך לתיאור מקובל של המציאות אצל בני אדם רבים כל כך. אבל לא צריך להמציא הסבר מדעי לכל מיתוס שאיזה פרימיטיב הנפיץ. |
|
||||
|
||||
פרימיטיבים - כמו פוליטיקאים - לא טועים. |
|
||||
|
||||
מזכיר, בגלל שהם לקוחים מאותו מקום (אני חושב שהמדע קצת קדם לבלבן, אבל אני בטח עוד אשלם על זה שכתבתי את זה). ברור שלא צריך להמציא הסבר מדעי לכל מיתוס שאיזה פרימיטיב הנפיץ. אנשים משקרים1 כל הזמן, ו(אני מקוה ש)אף אחד לא חושב למצוא הסברים מדעיים לשקרים שלהם. רק שזה שהם משקרים הוא הסבר מדעי לקיומו של השקר, לא הסבר מדעי לשקר עצמו. למה צריך למצוא הסבר מדעי לשקר עצמו? לרוב לא צריך, אבל לפעמים המורה לתנ"ך משועמם, ואז התלמידים שלו מוצאים את עצמם מנסים להסביר איך יכול להיות עולם ללא קשת בשמים. להגיד "לא יכול להיות" זה מאד מפתה, אבל מחוץ לכללי המשחק. 1 במובן של "אומרים אי אמת" ולא במובן של עוזי ו. |
|
||||
|
||||
''רק שזה שהם משקרים הוא הסבר מדעי לקיומו של השקר'', לא ''הסבר מדעי''. ''עובדה מדעית''. |
|
||||
|
||||
איבדתי אותך |
|
||||
|
||||
הריני מסיר בפניך את כובעי ומשתוחח על גחוני למרגלותיך, רב-נטפק עילאי. |
|
||||
|
||||
אני דווקא מצפה לשמוע, האם אתה עצמך שלחת את ילדיך לבית ספר ממ"ד? |
|
||||
|
||||
לא. |
|
||||
|
||||
מה זה לק"י? |
|
||||
|
||||
לא ראיתי שכבר שאלו. ממתין בסבלנות לתשובה. |
|
||||
|
||||
אם היית מתעניין קצת יותר בלשון, לא היית כותב ''יכלתי''. |
|
||||
|
||||
דווקא "יכולתי" נשמע לי כמו הגרסה האסורה. אתה אומר לי שזה דווקא מותר? הזכרת לי למה אני שונא לשון. (אגב, שמתי לב שהרבה יותר פופולרי לתקן שגיאות כתיב באייל הקורא מאשר שגיאות מתמטיות. מעניין למה.) |
|
||||
|
||||
איך אתה מגדיר "פופולרי", בהקשר זה? כנראה שיש באייל הרבה יותר תיקוני לשון מתיקוני מתמטיקה, אבל דווקא לא מעניין למה, שהרי תדירות שגיאות הלשון גדולה מתדירות שגיאות המתמטיקה בארבעה-חמישה סדרי גודל1. הרוב המכריע של שגיאות הלשון לא זוכה לתיקון, מן הסתם; אני תוהה אם תוכל למצוא ולו שגיאה מתמטית אחת שנשארה ללא מענה. 1 וגם זה לא מעניין למה, שהרי תדירות השימוש בלשון באייל גדולה באי-אלו סדרי גודל מתדירות השימוש במתמטיקה. |
|
||||
|
||||
(זו הייתה בדיחה) |
|
||||
|
||||
(דווקא הרבה מאלו שלא סובלים מתמטיקה גם לא סובלים לשון, רק שעם האחרון גומרים לרוב כבר בכיתה י', ועם הראשון צריכים להמשיך עד לשמינית) נדמה לי שחוסר החיבה הבולט כלפי המתמטיקה נובע מכך ש,בגדול, יש תשובה אחת נכונה. ולכן או שאתה יודע - או שלא. בספרות/תנך/היסטוריה/כל מקצוע אחר שאתה לומד על רעיונות ומילים, יש הרבה יותר מקום על הסקאלה בין "לא יודע כלום/לא סובל" לבין "מבין ויודע". וזאת מעבר לעובדה שמילים זה דבר שהאדם הממוצע משתמש בהם כל הזמן כדי להביע רעיונות. כשקוראים (ולצורך העניין, לא מאד רלוונטי אם מדובר בספרות קאנונית או עיתון הספורט), כשמטקבקים, כשמדברים. האדם הממוצע לא משתמש ביום יום במתמטיקה. לא באופן מודע לפחות. הוא משתמש בחשבון ולא יותר, מה שגורם לניכור רב יותר כלפי האותיות המוזרות והמספרים הלא ברורים (מה זה הקטע הזה עם פאי בכלל? זה לא *באמת* מספר, נכון?) |
|
||||
|
||||
תשובה יפה, תודה. בכלל, התשובות שלך לניג'וסים שלי מאוד קולעות. פאי הוא כן מספר, למה לא? כמובן, אם את רוצה שהמספרים שלך יהיו טבעיים, הוא לא מספר, אבל למה להגביל את עצמנו. |
|
||||
|
||||
סתם, בשביל הסקרנות: מה ישכנע אותך שפאי באמת מספר? או, למה הוא לא כרגע? |
|
||||
|
||||
כשאתה לומד לספור עד עשר בפעם הראשונה, איך אתה לומד? אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש... נכון שאתה לא לומד לספור אחת, שתיים, שלוש, פאי, ארבע, חמש, שש?2 פתאום באיזשהו שלב בחיים מישהו מתעקש לדחוף בערימת המספרים המאד ברורה הזו גם איזשהו סימן ש*לא נראה כמו מספר* ו*לא נשמע כמו מספר* ונושא שם של עוגה. לא יודעת מה איתך, אני לא קניתי את הסיפור הזה אף פעם...1 1סמיילי? זה מה שצריך לדחוף כדי שיבינו שההערה ההיא הייתה משועשעת? 2שלא לדבר על זה שראיתי כבר בחיי שלושה כסאות וחמישה כדורים, אבל אף פעם לא ראיתי פאי בלונים. |
|
||||
|
||||
אז כמו שאמרתי למעלה, את רוצה את המספרים שלך טבעיים (טבעיים: "אחד, שתיים שלוש,..."). למען האמת, יש להתנגדות שלך דווקא בסיס סביר למדי. אני אנסה ללכת קצת לקראתך: אם אנחנו מציירים קטע באורך סנטימטר, את מסכימה איתי שיש מספר (לא טבעי) שמתאר את האורך של חצי ממנו? אם את מסכימה, התקדמנו. עכשיו אני מצייר ריבוע שאורך הצלע שלו סנטימטר, ומצייר בתוכו אלכסון. את מסכימה איתי שיש מספר (לא טבעי) שמתאר את האורך של האלכסון? אם את מסכימה, התקדמנו. עכשיו אני מצייר מעגל שאורך הקוטר שלו סנטימטר. את מסכימה איתי שיש מספר (לא טבעי) שמתאר את האורך של המעגל? |
|
||||
|
||||
כשאתה אומר "מספר שמתאר את האורך" אתה מתכוון "מתאר את האורך בסנטימטרים", או סתם "מתאר את האורך"? מה זה אורך של מעגל? ההיקף? (שמת לב שהיא צוחקת?) |
|
||||
|
||||
בסנטימטרים. כן. (בוודאי, אחרת לא הייתי טורח). |
|
||||
|
||||
ולמה אתה חושב שצריך להיות מספר שמתאר את ההיקף של המעגל בסנטימטרים? |
|
||||
|
||||
(אתה באמת מעוניין בהמשך הדיון הזה אחרי שאפילו לעלמה נשבר?) |
|
||||
|
||||
הסיבה ששאלתי היא ש_אני_ התשכנעתי סופית בקיומו של פאי רק אחרי שראיתי בנייה קונסטרוקטיבית. חשבתי לשלוף את הנוסחה כדי ליישב את סופית את הסכסוך בין העלמה ע' לאדון פ', ולהסיג הכרה הדדית בזכות הקיום של השניים; אבל כנראה לא היום (ואני גם לא זוכר אותה). אם לחבר את הפתיל בחזרה לנושא, אולי יש דרכים טבעיות יותר ללמד נושאים שונים (כמו פאי) מאשר מה שעושים בתיכון. |
|
||||
|
||||
יש המון נוסחאות לפאי, בערך שלו בויקיפדיה אפשר לראות כמה מהן: נוסחת ואליס ונוסחת לייבניץ די פשוטות (אם כי לא מתכנסות מהר, למיטב זכרוני), וגם ההצגות על ידי שברים משולבים. הנה אנימציה נחמדה שאותי משכנעת: |
|
||||
|
||||
האנימציה לא משכנעת אותי בשום דבר. לא באי-רציונליות של פאי ולא בחסמים שלוש וארבע. (שלא תהיינה אי-הבנות - אני משוכנע זה מכבר. אבל אני לא חושב שהאנימציה היא משכנעת אותי.) |
|
||||
|
||||
המטרה היא לא לשכנע אותך בתכונות שהמספר מקיים, אלא בכך שניתן לדבר עליו בכלל (כלומר, להתייחס להיקף של מעגל בתור מספר). אגב, באי רציונליות בטח שלא תשתכנע, אבל למה לא בחסמים? לדעתך האנימציה עלולה להסתיר "מריחות"? |
|
||||
|
||||
בטח שיכולה להסתיר מריחות. אם אני משתמש במינימום ידע קודם, אני אפילו לא יכול להיות בטוח שהיחס בין הרדיוס להיקף הוא יחס ישר. ההיקף של מעגל אחד יכול להיות מבחינתי פי 6 מהרדיוס, ושל אחר פי 16. |
|
||||
|
||||
כל עוד אין לך התנגדות לתת מספר להיקף מעגל היחידה, אלו בעיות זניחות. |
|
||||
|
||||
גם זו לא בעיה שהאנימציה פותרת. אם הייתה לי בעיה לתת מספר להיקף של למעגל היחידה, זה היה בגלל שכל הצורות שאני מכיר במציאות (ויודע למדוד את היקפן) הן פוליגונליות, בזמן שמעגל היחידה מתיימר שלא להיות. האנימציה מראה צורה פוליגונלית דמוית-מעגל, מה שלא פותר לי את הבעיה. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח אם זה סוג ההתנגדות שהעלמה הייתה מעלה, אבל אני מניח שהיא לא מעוניינת להיגרר שוב לדיון, אז אני אעצור כאן. |
|
||||
|
||||
דחיל רבאק, פאי זה באמת לא מספר זה סתם יחס - וגם כך, זה רק פ-חות א-ו י-ומר... |
|
||||
|
||||
י-ותר, כמובן. |
|
||||
|
||||
גם 1 הוא לא מספר, אלא יחס, וגם הוא, ברוב המקרים, הוא רק "פ-חות א-ו י-ומר". |
|
||||
|
||||
י-ותר, כמובן. |
|
||||
|
||||
אבל אח''ד אינם ראשי תיבות של ''פחות או יותר''... |
|
||||
|
||||
אופס, לא שמתי לב. כך או כך, לאמירה שפאי, או כל מספר אחר, הוא לא מספר, אלא ''יחס'', אין משמעות. תקן אותי אם אני טועה. |
|
||||
|
||||
תזכורת: מכותבתך איננה דורון שדמי, והיא *משתעשעת*. |
|
||||
|
||||
גם אני משתעשע. |
|
||||
|
||||
מתקנים כאן לא רק שגיאות כתיב ושגיאות מתמטיות, אלא גם בדיחות. |
|
||||
|
||||
אפשר לתאר קטע באורך חצי סנטימטר בכל מיני דרכים: 0.5, 1/2, [הכנס כאן דרכים אחרות שאני לא מצליחה לצייר עם המקלדת]. ובאמת, חצי עוגה כבר יצא לי לראות לא פעם. הדבר הנוסף שאני מוכנה להסכים עליו הוא שללא ספק הבדיחה ההיא על הפאי לא הייתה מצחיקה במיוחד, אבל בטח היה בה משהו. אפשר די? |
|
||||
|
||||
2 לא בלונים אבל תפוחים כן. |
|
||||
|
||||
נראה לי שפשוט הרבה יותר קל לחפף ולהצליח במקצועות האחרים. אין בעיה להוציא ציון סביר בספרות גם אם לא קראת אף סיפור מהחומר. לעומת זאת במתמטיקה, אם לא פתרת משוואה ריבועית אף פעם, מצבך קשה. אני מכיר המון אנשים שלא סבלו ספרות בתיכון. אני חושב שדווקא זה המקצוע שהכי מעצבן תלמידים. בעוד במתמטיקה מבינים שיש שיטה שמישהו (המורה?) מבין, בספרות בהרבה מקרים הפרשנות לסיפורים נראית מאולצת ומיותרת. |
|
||||
|
||||
אני חובב ספרות, ובנעורי הייתי תולעת ספרים לא קטנה, ובכל זאת, לא סבלתי את (או כן סבלתי מ)למודי הספרות. לעומת זאת, מי שלא סובל את לימודי המתמטיקה לא נחשף אליה מחוץ למסגרת הלימודים. |
|
||||
|
||||
לא קראתי למי שלא אוהב את החומר של הבגרות במתמטיקה פתטי, קראתי למי שלא מסוגל להבין אותי גם בגיל 40 פתטי. |
|
||||
|
||||
גם בגילו של השוטה לא נבין אותך. |
|
||||
|
||||
בגילו של השוטה קשה להבין גם את הגותה של ג. יפית. |
|
||||
|
||||
הפתטיות, חמדתי, אינה אלא בנסיון *להתפרנס* ממתמטיקה. |
|
||||
|
||||
שטויות. אני מכיר כאלו שמנסות להתפרנס ממכירת ספרים. *זה* פתטי. |
|
||||
|
||||
ועל כך כבר אמר תום לרר: I always like to make explicit the fact that before I went off not too long ago to fight in the trenches, I was a mathematician by profession. I don't like people to get the idea that I have to do this for a living. I mean, it isn't as though I had to do this, you know, I could be making, oh, 3000 dollars a year just teaching.
|
|
||||
|
||||
לא צריך להיות מתמטיקאי בשביל לדעת את התשובה לשאלה הזאת, זה חומר של תיכון, ואני חושב שמתמטיקאים של תורת הקבוצות לא ממש עוסקים בזה אחרי השבוע הראשון של התואר הראשון. |
|
||||
|
||||
אני מאוד מקווה שמתמטיקאים (של תורת הקבוצות או לא) מתעסקים בזה לעתים קרובות בתואר הראשון. אחרת, התואר הראשון שלהם נראה לי די צנוע מבחינת היקף החומר (למשל, אי אפשר להתעסק במד''ר בלי להתייחס לזה). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |