בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי, 21/03/06 9:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. יש קבוצה שלמה של חומרים מעוררי הזיות (כולם סמים לא חוקיים) וסטימולנטים (חלקם חוקיים) שכולם עשויים לגרום למצבים פסיכוטיים חמורים, חלקם בלתי הפיכים. חלק מהחומרים הללו משמשים כמודל מחקרי לסכיזופרניה במחקרי חיות. אלכוהול לא יגרום בד"כ למצבים פסיכוטיים קלאסיים, אלא למצבים של שכחה, התנהגות חסרת עכבות, שינויים במצב ההכרה, ובטווח הארוך להפרעות קשות בזיכרון. קפאין הוא סטימולנט ויש דיווחים על מצבים פסיכוטיים תחת שימוש בקפאין, אבל לא מצאתי דיווחים על התפתחות של סכיזופרניה עקב שימוש בקפאין. 2. קיום קשר בין סכיזופרניה לקנביס קיים (גם אם אפשר להתווכח על כיוונו), ובוודאי שקיים קשר סיבתי ישיר בין שימוש בקנביס לבין התפתחות של מצבים פסיכוטיים. והקשר הזה אכן משמש במחקר להבנת המנגנון של התפתחות פסיכוזה. לא מצאתי מחקרים על שינויים מוחיים מבניים (פרט לידע הכללי שלנו על הבדלים מבניים בין מוחות של בריאים לחולים). קיימים דיווחים על הבדלים גנטיים בין אלה שיושפעו לאלה שלא יושפעו, ועצם ההבדל הזה מלמד משהו על מנגנון התפתחות המחלה, או לפחות על גן המעורב בדרך (COMT). 3. סכיזופרניה מוגדרת כמחלה כרונית. אנשים שחווים התקף יחיד וקצר, כזה שלא ישאיר עקבות אחריו, ייכנסו לקטגוריה אבחנתית אחרת. אבל גם החולים אינם מקשה הומוגנית, ועבור חלקם הפרוגנוזה טובה, בתלות בגורמים רבים, כמו גיל פריצת המחלה ורמת התפקוד שקדמה לה, התמיכה החברתית והמשפחתית, השתלבות בתוכנית שיקום מתאימה, ונטילה סדירה של תרופות. לשמחתי נתקלתי בלא מעט חולי סכיזופרניה שהצליחו להשתקם, חזרו לרמת תפקוד טובה ולמסגרות הקודמות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. תודה על המאמר המעניין - גם ממני. (שכחתי להוסיף אותה קודם). ב. אם יותר לי לשאול - מה פירוש "סכיזו-אפקטיבי" ומה פירוש "סכיזואיד"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חולה סכיזואפקטיבי הוא חולה שסובל ממצבים פסיכוטיים ''נקיים'' אבל גם ממצבים אפקטיביים (דיכאון, מאניה). זוהי אבחנה שנמצאת איפשהו ''באמצע'' בין מחלה דו-קוטבית (''מאניה-דפרסיה'') לבין סכיזופרניה, ובהתאם, הפרוגנוזה של החולים בממוצע היא טובה יותר משל חולי סכיזופרניה וגרועה יותר משל חולים עם הפרעה דו קוטבית. סכיזואיד - הכוונה כנראה להפרעת אישיות סכיזואידית. אלה אנשים שאינם חולי סכיזופרניה אבל בעלי תכונות אישיות שמזכירות במשהו את החולים, בעיקר הסתגרות חברתית (אבל לא בגלל שהם מתביישים או חרדים מקשר חברתי, אלא משום שהם מרגישים שאינם זקוקים לקשר כזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה שאזדקק לקשר חברתי? מה רע לי לבד? לא חייב דו"ח לאף אחת. ישן באלכסון על המיטה. שולט על השלט. קורא וכותב באייל בלי אימת הסביבה. מעושן כדבעי. מבסוט מהמצב. סאטלה. לא מוצא חן בעיניכם? לא מתאים לכם למגירת ההגדרה? תאשפזו אותי בכפיה. אני מת על התפריט של מערכת הבריאות. בייחוד הפירה עם הקציץ בקר והקומפוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה אתה מתפרנס (אם מותר לשאול)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פתאום מותר לך לשאול? כסכיזואיד גא אני לא מתעניין בתהיות של הזולת. אין לי חפץ בקשרים חברתיים מכל סוג ומין. -------------------------------------- הכותב מתפרנס מליקוט בקבוקים ריקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. סכיזואיד טיפוסי מן הסתם לא יהיה מעוניין באתר הזה. 2. הפרעת אישיות סכיזואידית אינה מובילה בדרך כלל לאשפוז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא טענתי להיותי סכיזואיד טיפוסי אלא להיותי. 2. וטוב שכך. אם כי גם האוכל באישפוז טוב עד מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה תפריטים מסוג זה דגמת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקצרה? כתריסר. בין המומלצים: מרק ירקות עשיר במגדל האישפוז ע"ש טד אריסון, איכילוב; גבאץ' שמיימי בשלוותה; כדורי בשר ברוטב עגבניות וגמבה, ביילינסון; ג'לי פטל במרכז לטיפול יום נפשי, נס-ציונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחר מרשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שלא אכל את העוף בתל השומר, כאילו לא אכל מימיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שאתה מדבר על החזה עוף במרינדת יין לבן, בצלצלי שאלוט, וקורט זנגביל מגורד, ולא על שוקיים אפויים בתנור עם עשבי תיבול וירקות שורש. הפולקעס תמיד יוצאים חרוכים במקצת. אגב, אגף המאפים והקינוחים מפותח בעיקר במרכז הרפואי הדסה הר הצופים. לפני שנה הם גנבו את השף-קונדיטור ממלון קינג דייויד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם גם לפני היותך קורא וכותב באייל הקורא היית סכיזואיד, או שמא השהות באתר היא זו אשר הביאתך עד הלום? ואם האופציה השניה הינה הנכונה, אילו כתבות, או כותבים, תרמו במיוחד למצבך הנוכחי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במענה לשאלה א' ובהוקרה לשימון כמס' 2 נצחי (הפעם בקדימה) - כן ולא. במענה לשאלה ב' ובהוקרה להאנס שמרטלינג - כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טלי מתי יגלו איך עובד המנגנון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטערת, לא הבנתי את השאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך זה עובד שחומר כימי או ביוכימי המצוי בקנביס, גורם או מקדם מחלת נפש? כלומר לפי מה שאני מבין ההוכחה במחקר הזה היא סטטיסטית, ולא מדעית ממדעי הטבע והחיים. ואם כך הרי שהעיקר בעצם חסר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגלה לך סוד כמוס שגנבתי ממרתפי העוסקים במדעי החיים : רובן המוחלט של התופעות הרפואיות אינן מובנות לעומקן על סמך הידע הקיים. רוב מדע הרפואה מתבסס על נתונים סטטיסטיים, חלקם הושגו תוך ניחושים מושכלים. יתרה מזאת, חלק גדול מהתופעות אינו מובן האפילו ברמה הבסיסית ביותר, לשמחתנו אפשר להשתמש בתרופות גם אם לא מבינים איך הן עובדות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''כאשר אינך יודע מה דרך הרוח כעצמים בבטן המלאה, ככה לא תדע את מעשה האלוהים אשר יעשה את הכל'' קהלת יא' ה. כשנדע זה יהיה נפלא..כשנדע איך החומר פועל על הרוח, זו תהיה התגלית שתפתור את אחת התעלומות הגדולות, אולי נדע איך נוצרו החיים, אולי נהיה מסוגלים להפיח נשמה באפיים של כל חפץ דומם כרצוננו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהדרך לפתרון התעלומה הקיומית הכללית של יצירת החיים, עוברת בתחנת ביניים מסקרנת ביותר ומהותית לא פחות: כיצד הרוח עוברת לחומר. איך, אם את/ה רוצה לתקתק על המקלדת המחשבה מתרגמת לכדי פעולה מעשית. שהרי לימדונו רבותינו הפיזיקאים כי לכל תנועה של גוף במרחב יש סיבה פיזית והיא מוכתבת. אבל כאן ישות לא פיזיקלית קובעת את המהלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המרכזים המוחיים ופעילות תאי העצב הן ישויות פיזיקליות. לגבי איך הכל מתארגן ביחד לתת תוצאה, יש מודלים. המודלים נבדקים כשמגלים אנשים עם פגיעות באזורים ספציפיים שמונעים רכיב כלשהו בתהליך ההוצאה לפועל. גוף כגון אופנוע הנע במרחב במהירות מספק לחוקרים חלק מהנבדקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שהמרכזים המוחיים הם ישויות פיזיות. אבל מחשבה אינה כזאת. איך מחשבה על רצון שלי לכתוב לך מילה מסוימת מתרגמת לכדי פעולה פיזית של תקתוק האצבע על מקש? הרי אם נבין כיצד פועל המנגנון המחבר בין הקוגניטיבי למוטורי נוכל אולי גם להזיז הרים בכוח המוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אם נבין ... נוכל אולי גם להזיז הרים בכוח המוח'' זה כבר קרה. בכוח המוח המצאנו שופלים, ובכוח המוח אנחנו נוהגים בהם ומזיזים הרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, אני ממליצה שתזיז מכאן בדחיפות את הרי החדשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועיקרן תחילה: גילינו, פיתחנו, המצאנו, נהגנו, הזזנו הרים והיה העקוב למישור החוף. ועדיין איננו יודעים, אא"ט, כיצד מיתרגמת מחשבה היולית לכדי פעולה מכאנית רצונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וטפלותן בהמשך: הרגנו, פצענו, כבשנו, גירשנו, הרסנו, עשקנו. ועדיין איננו יודעים כיצד מיתרגמת מחשבה מדינית לכדי פעולה רצונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסה להתעלם מאותה תקופה חשוכה בחייו של אליצור ולהתרכז בדברים שבכוחנו ממש, כאלו שיש להם ראיות. נ.ב. על חשיבה מאגית כבר דובר כאן :תגובה 332026 מדובר במאפיין של מחלות נפשיות, אחד שאולי רצוי לחולה לא להרבות בו הירהורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלל לא העליתי בדעתי הסכיזואידית כי פעולות מכניות פשוטות כמו הקלדת אצבעות במקשים, הנובעות מרצון ומודעות מוחית אך לא מהליך דטרמיניסטי של סיבה ומסובב לפי חוקי הפיזיקה, יוגדרו כחשיבה מאגית. עדיין מתמיד בתהיה (זה לא מקורי במיוחד - צבי ינאי כתב על כך מאמר שלם לפני שנים) איך מחשבה היולית מיתרגמת לכדי פעולה מעשית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הרי אם נבין כיצד פועל המנגנון המחבר בין הקוגניטיבי למוטורי נוכל אולי גם להזיז הרים בכוח המוח.'' אותה נפש, על שלל מרכיביה הפזיולוגים ואחרים, מחוייטת למוח שלנו, מוח בעל כוחות אדירים אך מוגבלים. נכון להיום, אינני מוצא כל ראיות שמרמזות לאפשרות שדבר פיזי, דהיינו כוח יסודי חדש בעולם, יכול לנבוע מהמוח שלנו ולפעול במרחקים עצומים. אינני שולל את קיום הנשמה, אבל האדם ניתן לתיאור (בקווים כללים, טרם ירדנו לפרטים) כמכונה ביוכימית עם מגבלות ידועות, לכן ליחס לנשמה שאין אנו יודעים עליה דבר, יכולות אחרות, נראה לי מאגי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב הכנסת את מושג המאגיה לתמונה. ואני בכלל לא ידעתי שאני כזה. אתה אולי לא שולל את קיום הנשמה, אני כן. אין שום הבדל בין קיום חתול לקיומנו אנו כבני אדם. כולנו מכונות ביולוגיות עם תאריך תפוגה מסוים. כולנו (לפחות כל היונקים) מעמידים צאצאים באותו אופן, נושמים, מעכלים, חשים דרך מערכת עצבים מרכזית. השוני היחיד המפריד בינינו ליתר ממלכת החי הוא התודעה העצמית (וההליכה על 2). אם נפענח את התעלומה הקשורה ביכולת המוח לתרגם מחשבה היולית לכדי פעולה מכנית (וזה נכון גם למוח של חיות אחרות. הרי הבבון רואה בננה וידו מושטת לקטפה ולקלפה) תהיה זו פריצת דרך להבנת המכלול המכונה "חיים". ייתכן שאף יהיו לדבר יישומים פיזיים מעבר לתחום גופנו. לכך התכוונתי באמירה *להזיז הרים*. לא מאגיה ולא נעלי בלט. מדע פרופר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל החיבור הוא בין הקוגנטיבי למוטורי שלנו. ההתרחשות הקוגניטיבית מתרחשת בתוך סביבה פיזיולוגית (חומר) וע"י חומר. כל זה מתרחש בתוכנו. אבל אנחנו מערכת סגורה ולא מערכת מבודדת, לכן החומרים שלנו דולפים. מה זאת אומרת חומרים דולפים ? בעקרון חומרים עוברים ממקום בו ריכוזם שופע למקום בו ריכוזם דל, ברגע נתון. לחומרים שונים קצב תנועה שונה באוויר. זה יכולים להיות, למשל, החומרים שאנו משתעלים. דולפים גם פרומונים ושאר תרכובות. לחומרים יש את המרחקים שהם עוברים. רכיב נוסף, מסוג יותר עדין, שאולי הוא שמעניין אותך, הוא החשמל שפועל בגופנו. מערכת העצבים - המוח וכו', היא מכונה העובדת ע"י פולסים חשמליים. תכונות העבירות של חשמל במרחב, יכולות להיות מאוד מעניינות והתייחס להרמת הרים. טוב, אולי לא הרים. לא ראית אף פעם מישהו שהרים הר. זה לא אומר שזה בלתי אפשרי, אבל אם לבני אדם היתה יכולת לעושת את זה, הייתי מצפה שיהיה לפחות איזה אדם שניים שיגלו את זה לפחות בטעות. למשל, ריפוי בהנחת ידיים - יש המון סיפורים, רייקי וכו'. זה נראה משהו יותר קרוב אולי לחקור בקטע של להעביר חומר קוגנטיבי לחומר יותר "חומרי". שמת לב שאני מאמינה שי ש איזה חומר שהוא שעובר שאולי לא ידוע. מה שנאמר על ההזזת ההרים המעשית ע"י אדם, זו תשובה שוות משקל, נורא פשוט, בעזרת הכוח הקוגניטיבי הזזנו הר בבולדוזר (ולפני כן תכננו בולדוזר - שזה בהחלט לא פחות פלאי!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את החשמל מייצרים תאים בגוף בעזרת מפל יונים (תלוי איזה חשמל ואיפה), האנרגיה לכך נלקחת מהאוכל שאנו אוכלים. החשמל מוגבל למערכת העצבים ולמיטוכונדריה (מפל חשמלי, בתוך השרירים זה כבר יוני סידן) ואם חו''ח החשמל הזה דולף, מתקבלות מחלות קשות לא עלינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה קשור פוטניציאל חשמלי קיים בכל תא תא ולא רק במערכת עצבים המברינה התאית סלקטיבית לכניסה ויציאה של מרכיבים ע''י מפלי ריכוזים ועל ידי קולטנים . למעשה כל תא ותא '' פועל '' ע''י חשמל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שהמנגנון חייב להיות פיזי(כלומר חשמלי, כימי או מכאני) כדי לקיים פעילות פיזית . מה שמטריד יותר זו לא השאלה כיצד בדיוק פועל המנגנון, אלא כיצד נכנס לפעולה מנגנון פיזי כתוצאה מאירוע קוגניטיבי. יותר מזה. רוב המערכות בגופנו (כמו אצל בע''ח אחרים) - דם, נשימה, עיכול, עצבים וכו' - פועלות באופן אוטונומי. כאילו על טייס אוטומטי. אותו חלק קדמוני בגזע המוח המופקד על קיום פעילויות חיים אלו משוכלל ומדויק מכל מכונה או תוכנה קיימת. והעסק מתפקד בסינכרון מדהים לאורך כל תקופת החיים. ושוב, משהו מחולל פעילות פיזית. משהו גורם לדברים להתרחש. אותו משהו חמקמק לא קיים בעולם שמחוץ לגוף בע''ח. השמשות והפלנטות והגלקסיות מתנהגות לפי חוקי הפיזיקה והכימיה. במוח הביולוגי קורה דבר-מה נוסף. זו התעלומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מטיריאליסט בהשקפתך, לאיזה "מחולל" אתה מצפה ? הרי מערכת העצבים עובדת כמעין מחשב, אמנם עדיין איננו מבינים את השפה שלו, אבל חלק ניכר מהתיפקודים של ניורון בודד מובנים. כעת יש לך אות שיוצא מאותו מחשב, עובר אמפליציקציה, מועבר דרך המוליך העצבי אל השריר הרלוונטי, גורם לשיחרור יוני סידן וגורם לפעולה. ההחלטות במערכת העצבים הן תולדה של מגוון פרמטרים שהוכנסו ומוכנסים למערכת (בננה זה טעים, ישנה בננה לפני, אני רעב, יש לי ידיים שיכולות לקחת אובייקטים שנמצאים עד כמטר לפני וכד'). לא ברורה לי התעלומה שלך, גם המוח נוהג לפי אותם חוקים פיזיקליים, הוא אינו מפר אותם יותר משחיידק מפר אותם. ישנה לכאורה הפרה מקומית של חוקי התרמודינמיקה (ע"ח אנרגיה מהסביבה), אבל גם היא במסגרת מערכות פיזיקליות שדואגות לקיים אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד לא ברור לי מי אני מלבד היותי סכיזואיד כרוני. מה שממשיך להטריד אותי הוא לא סדר הפעולות במוח המביא בסופו של דבר לתנועה מכאנית כפי שתיארת, אלא כיצד מתגשר הפער בין מחשבה נטולת אלמנטים פיזיים לבין מימושה בעולם הפיזי. אנסה לפרט: אתה הולך ברחוב ומולך חולפת אישה נאה. אני חושב "וואלה, שווה מבט נוסף מכיוון הגב (במילים פשוטות: מעניין איך נראה התחת שלה1)". בשלב זה מדובר במחשבה בלבד. אתה יכול להמשיך בדרכך. אני יכול לסובב את הראש. אם החלטתי להסתובב יופעל אותו מנגנון שדיברת עליו. נוירונים וזה. אם החלטתי לא לסובב (נגיד שלא נעים לי כי בת-זוגי תלויה על זרועי) המחשבה לא תתממש לכדי מעשה ולא קרה שום דבר (מבחינת השינוי הפיזי). אבל אותה מחשבה היולית דואגת לממש את עצמה בעולם החומרי במקרה ואפנה את ראשי לאחור. כלומר, החלק הקוגניטיבי מכתיב פעילות מוטורית. המחשבה מפעילה את שרירי הצוואר. לא קובץ הנוירונים הספציפיים השותפים לעצם הפעולה, דרכם למערכת העצבית ומשם לשרירים. אלה רק בבחינת OS, חיווטים וציוד היקפי, כפי ההשוואה שלך למחשב. אבל מה ששונה בראש האנושי הוא השלב בו אותה מחשבה *מכריחה* את הגוף לפעול כדי להגשימה במציאות. כאילו המעבד ב-PC מחליט כי בא לו שהמדפסת תתחיל לעבוד אפילו שאין בכלל מסמך וורד בתור. מקווה שהבהרתי קצת יותר את הסוגיה. -------------------------------------------- 1 דוגמא פחות סקסיסטית יכולה להיות סתם גינה מטופחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיית הגוף והנפש. כל מה שיכל היה להאמר בנושא נאמר כבר ונכתב. לדעתי האישית (שאין לה משקל רב כלל וכלל), אין כאן לא מיסתורין ולא תעלומה, וההסבר המניח ביותר את הדעת הוא תיאור המודעות (או לחלופין הרצון החפשי) כסוג של אשליה, או אם תרצה, תוצר לוואי לפעילות (וההחלטות שמתקבלות) ברמת הנוירונים. הסבר זה מתיישב כנראה בצורה הטובה ביותר הן עם העובדות המדעיות והן עם החוויה האינטרוספקטיבית הפרטית שלי. כמובן שאתה מוזמן לדבוק בכל אחת משלל התאוריות המתחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדומה לתגובה מתחתי, גם לשיטתי ההשקפה המטיריאליסטית רואה במחשבה עצמה כמשהו בעל קיום פיזי. המחשבה ''איזו עלמה נאה'' היא כבר אוסף מורכב של סיגנלים בין ניורונים. כעת נוצר סיגנל שיכול להביא למימוש ההחלטה לסובב את הראש, בתלות בפרמטרים אחרים. לא הבנתי את הדוגמא עם העדר המסמך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, גם דבריך וגם ההודעה של MRG מעליך עושים שכל. במובן של הפעילות הנוירונית, צריכת האנרגיה המשתמעת מחילופי סיגנלים, ולכן, היות המחשבה עניין מטריאליסטי בסופו של דבר והגדרה. לא זו הנקודה הבעייתית. גם אם מחשבה אינה "היולית" נטו כפי שכתבתי כאן למעלה כמה פעמים, אלא בהכרח יש בה מרכיבים מטריאליסטים מעצם היווצרותה וקיומה במוח, עדיין נשאלת השאלה כיצד עובד המנגנון המופלא המתרגם אבסטרקט לפעולה מכנית. את שלב המעבר הזה מהירהור גרידא למעשה פיזי (כאשר מחשבות רבות נשארות בתחום המחשבה בלבד) אני מתקשה להבין. לא ברמה הטכנית של איך פועלים הפולסים, אלא במובן העקרוני. המעבד המוחי פלוס מערכת ההפעלה האנושית (אם נשאר בתחום מיננו) אינם ניתנים להשוואה או ללימוד ממערכות עיבוד נתונים והפעלה ממוחשבות מכניות. בראש ובראשונה בגלל הגמישות ויכולת הלמידה העצמית. בכל מקרה, אין מחשב בעולם היכול לקבל החלטות עצמוניות לכאורה. אם מורים לPC ללכת בדרך X הוא לא יעצור את הריצה כדי להציץ בישבן של עלמה חטובה העוברת בסביבה. או כפי הדוגמא שהבאתי: המחשב האישי שלנו בבית לא יחליט לפתע להפעיל את המדפסת מבלי שנקיש פקודה ספציפית. המוח עובד בצורה שונה לחלוטין. זו התעלומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם במורכבות עסקינן, אז אתה צודק לחלוטין, אין לנו יכולת לממש במחשב ולו קמצוץ מהיכולות הגלומות אפילו באחרון הח''כים. לגבי המעבר ממחשבה למעשה, לי זה נראה כמו הפעלת מודול נוסף, כמו מחשב שיכול לחשב ויכול בשלב כל שהוא לבחור להדפיס, על סמך החלטה שמובנת בתוכנה (אם תנאים א-ד מתקיימים). נקודה מעניינת שיצא לי להיתקל בה, תוכנה שמתבססת על אי-אילו מודלים מתמטיים וקירובים שלהם בהם עסקתי, לא הניבה את אותן תוצאות בניסויים חוזרים, למרות שמהצד לא נראה שיש סיבה להכניס אקראיות בתוכנה (אבל כמובן שיש כזו, גם אם זה ברמה של איך לעבד על סמך כמות הזיכרון הפנויה). ככל שסביבת העבודה נעשית מורכבת יותר, כך גם פעולתו של המחשב נעשית פחות דטרמיניסיטית מנקודת מבטו של הצופה מהצד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נעזוב לרגע את עולם המיחשוב, ולו רק בגלל חוסר בקיאות מצידי (אגב, גם מבלי לדעת הרבה ברור לי כי כבר היום יש מחשבים המממשים קצת יותר מקומץ היכולות הגלומות בח"כ לשעבר יחיאל חזן). נחזור ברשותך למוח האנושי. סליחה, למוח של בע"ח נטול תודעה עצמית. נניח עכבר מעבדה. גם חיה קטנת מוח שכזאת מבצעת פעולות רצוניות. כאילו מתוך *בחירה*. האם ללחוץ על דוושת שמאל או ימין. לפנות במבוך לשם או להמשיך ישר. כל החלטה כזאת מחייבת קודם מעין מחשבה אבסטרקטית, גם אם מדובר באינסטינקט מובנה תורשתית או נרכש במהלך ניסוי וטעיה. יש את ההרף-עין הזה שבו הדבר עובר מתחום המחשבה לתחום הביצוע הפיזי. מה שאני מנסה לברר זה איך אותו חלק במוח המקבל החלטה רעיונית מסוגל לתרגמה לשפת המעשה המכני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נעזוב לרגע עכברים. נביט בחיידק בודד במיקרוסקופ. נשים תמיסת סוכר בצד אחד של הדוגמה. יש הרף-עין בו החיידק משתהה, אך אם התנאים מתאימים השוטונים המופלאים שלו מתחילים להסיע אותו אל עבר ריכוז הסוכר הגבוה. מסתבר שגם כמעט-חיה חסרת מוח שכזו מבצעת פעולות כאילו מתוך בחירה. ברור שפעולת העיבוד במוח העכברי ובציטופלזמה החיידקית אינן שקולות, ושתיהן מורכבות מידי עבור מחשב. אבל האם יש בין שלוש המערכות האלה הבדל עקרוני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי כי יש הבדלים משמעותיים בין 3 המערכות שציינת. החיידק ושוטוניו בדוגמא *פועלים* בתגובה לריאקציה כימית. אותו הרף עין הוא הזמן הנדרש לקליטת הסיגנל מתמיסת הסוכר. המוח האנושי (וכנראה גם של בע"ח אחרים) מורכב מחלקים שלא בהכרח יש קשר ביניהם (למשל, גזע המוח פועל במנותק מהיתר, ע"ע אריק שרון). מחשב, לעומת זאת, לעולם לא יסבול מכאבי פנטום או אשליה אופטית. אם חתכת את הכבל למודם הוא יודיע שאין קשר לרשת, וחסל. גם חיידקים, ככל הידוע, לא בוכים בלילה הראשון בלי אמא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זו רק עליה בסיבוכיות, אין כאן קפיצת מדרגה איכותית. גם לנו יש רפלקסים בדיוק כמו לחיידק (לדוגמא מגע במשהו חם), בנוסף לכך ישנם אזורים במוח שיכולים לקיים פעילות בלי להפעיל שריר כל שהוא (קיים גם אזור במוח ש''מנתק'' אותו מהגוף בזמן שנת חלום, על מנת שלא נזוז כתוצאה מחלומותינו) ולהעביר מסר לאזורים אחרים כשיש החלטה כן להזיז. בניסויים בחולדות וקופים הצליחו לאפשר להם לשלוט בזרוע מכנית באמצעות המחשבה (וכצפוי הם השתמשו ביכולת זו ע''מ לקבל אוכל). לגבי שלל התופעות המיחדות אותנו, התפיסה המטיריאליסטית גורסת שאילו הן אשליות בלבד, באגים בתוכנה, לא יותר מהמחשב שלי שחושב שמחובר אליו עכשיו סורק. רק אם מישהו ינסה לבקש ממנו לסרוק, הוא יודיע על תקלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתנצל מראש אם מביע את הרעיון בסירבול כתיבתי. הוא אשר אמרת! הצליחו לחבר זרוע מכנית המופעלת באמצעות המחשבה! ברור שהעכבר רוצה לאכול וברור שהמוח שלו מתוכנת מראש (או ברפלקס מותנה) לקבלת אוכל. מה שלא ברור לי כיצד אותו "רצון" מועבר לאותם איזורים השולטים על התנועה המוטורית. הרי העכבר גם *רוצה* להתרבות כמה שיותר, אבל מוחו לא משדר אותות למערכת הרביה כל העת. כלומר, יש שיקולי מערכת מעבר לרפלקסים ואיסטינקט בסיסי. לגבי מטיריאליזם והתופעות המייחדות אותנו כמין האנושי ניתן רק לציין את העובדה כי מוחנו שונה באופן מהותי מיתר החיות בגלל הימצאות קליפת המוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נדמיין את המוח כבעל המבנה הפשטני הבא - אזור א אחראי לחשיבה מופשטת, אזור ב אחראי להנעה של הגוף. כעת כל מה שנדרש זה אלגוריתם מתי אות מאזור א יעבור לאזור ב. לדוגמא, בהינתן אוכל נראה והעדר אוייבים, בצע תיכנון מופשט של אכילה. אזור א יעביר את הסיגנל לאזור ב רק בתנאים אילו, לכן לא יהיו נסיונות רביה בהעדר נקבות. אין היום עורערין על יכולתם של חיות ללמוד התנהגות מורכבת, אבל זה בגדר אלגוריתמים עם ביצוע מותנה. עבור רפלקסים ואינסטינקטים לא היה צורך במוח כה גדול (גם אצל ציפורים), כל שנותר הוא להבין איך האלגוריתמים כתובים במוח ואילו אזורים קיימים בו ותפקידם (אזהרה, ביצוע עלול להתגלות כלא טריוויאלי). הרי ניתן היום לבנות גם רובוטים המחשבים דברים רבים, ובתנאים מסויימים מוציאים לפועל (בהסתברות נתונה) אחדים מהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפיך (מקלדתך) זה נשמע לפתע כה ברור... בסדר. לגבי פעולות בסיסיות כמו השגת מזון והתרבות הסברך נראה מספק ביותר. אבל כתיבה, למשל, ועוד לפני כן דיבור, זו פעולה המחייבת סינכרון עדין במיוחד, תיאום מלא ומחשבה רבה כל הזמן. האלגוריתמים במוח חייבים אם כן להשתכלל להסתגל ולהתפתח גם כן. אולי הם כתובים בקוד פתוח. בתקופה שבה עוצב מוחנו לפני כך מיליוני שנה הרי האבולוציה עוד לא ביררה לטובה דוקטורנטים במדעי החיים. המוח המפותח שלנו נועד לצוד ממותות ולא לבנות ולהטיס מסוקים. הפעולות אותן הזכרת די משותפות לכל בעה"ח. אכילה, התרבות, שימור עצמי. למין האנושי יש כמה דברים אחרים שהתווספו במהלך 10,000 השנים האחרונות. זמן אפסי במונחי אבולוציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עקרון חשוב מאוד בהתפתחות המוח הוא ומה שבעצם מבדיל אותו מסתם רפלקסים במערכת העצבים, זה הכושר ללמוד ולהשתנות. אמנם המבנה הכללי של המוח שלנו עוצב במהלך האבולוציה, אבל המבנה הספציפי של המוח של כל פרט חי כיום עוצב (ברובו) במהלך שלוש השנים הראשונות לחייו. זו פיסת חומרה שאמנם היתה מכוונת ליעוד מסויים, אבל עדיין היתה גמישה מאוד בישום שלו, מעט מאוד ידע מובנה מראש בתוך המוח שלנו (יחסית). עוד שני דברים לגבי האבולוציה, המין האנושי קיים ומקיים תרבות לא רק מעל 10,000 שנה, המין שלנו קיים מעל מאה אלף שנה בתצורתו הנוכחית וכחמש מליון שנה עד לאב הקדמון המשותף לנו ושימפנזים (בדרך היו עוד כמה הומינידים, חלקם יצרו אומנות והשתמשו באש). מעבר לכך בניית ניורון אחד זו משימה קשה להחריד, בניית מליון ניורונים זו פשוט חזרה על בניית ניורון אחד מליון פעם. אם מוח גדול היווה יתרון סלקטיבי חזק (בין אם מסיבות אמיתיות או מעקרון ההכבדה) לא היתה כל מניעה בגידול מהיר מאוד (יחסית) בו. הכנסת שיטות מסודרות של לימוד העצימו את מה שהיה קודם בסדרי גודל, שכן המוח נבנה כדי לקלוט מידע לא מאורגן, נדרש "overkill" רציני כדי להבטיח שהתקלות אחת עם אריה תגרום לך להבין בדיוק איפה בטוח להימצא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה גדולה לך. כמה שאלות אם אפשר. האדם המודרני מוגדר כ-60-120 אלף שנה אחורה. זה כלום לעומת 2-5 מיליארד של התפתחות המוח ההומנידי. אבל אז, בתקופה של הסוואנה, לא נזקקנו ליכולות לימוד מיוחדות. היינו כאחת החיות: זה אוכל וזה אוכל אותנו. כאן מים ושם חם מהלבה. אז היה לנו יתרון יחסי בהליכה למרחקים ארוכים על 2. וידענו להשתמש בידיים ללקט וציד והכנת כלים. למה עוד נזקקנו שהמוח נבנה כדי להשתנות? למה המוח של השימפנזה לא השתכלל במקביל? הרי אם מוח מרובה נוירונים הוא יתרון, השימפנזים היותר פקחים היו מלכי הגנום של המין. השאלה השניה היא יותר הגיג: אם כדבריך התינוקת שנולדה זה עתה היא טאבולה ראסה לערך, ובמהלך 3 שנותיה הראשונות יוטבעו בה חריצי כרטיסי המידע על המציאות שלה, הרי שלא זו בלבד שנידונו לשאת את הגנים המקריים שלנו, אלא אף הסביבה המקרית שלנו תעצב את מה שנשאר מהבחירה החופשית לכאורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיות כן מפתחות יכולות לימוד מיוחדות, שימפנזים משתמשים במקלות כדי ''לדוג'' טרמיטים, מתארגנים (מתארגנים למען האמת, אבל שימפנזה זה נקבה) בקבוצות כדי לצוד חיות קטנות (יותר קטע של גיבוש והיררכיה, לא שזה עוזר לניצוד) וכד', יש להם מוח די גדול ושפה פרמיטיבית משלהם. המוח שלהם מספיק גדול כדי שמדענים יצליחו ללמד קופה מסויימת חלק משפת הסימנים והיא תצליח לתקשר איתם (אם כי חסר לה דיקדוק, יכולות מורכבות ועוד הרבה דברים בסיסיים בשפה שלנו). השימפנזים נשארו בנישה שלהם, הלך להם שם לא רע (לפחות עד שהדוד התחיל לכרות להם את היערות), הם פיתחו יכולות אחרות לשיפור ההישרדות. היות ואבולוציה היא נעדרת ראיה ארוכת טווח, חלק מהמינים ''יבחרו'' באסטרטגיות שהן מוצלחות פחות, לרוץ מהר יותר זו בחירה טובה לטווח הקצר, אבל לפתח מוח גדול ובעקבותיו רובה זה עוד יותר טוב. לנו פשוט היה המזל ללכת על אסטרטגיה מוצלחת במיוחד. טענה ידועה בקרב חוקרי האבולוציה היא שתחרות תוך מינית היא חזקה בהרבה מתחרות בין-מינית, לכן מרגע שנבחרה הנישה, התחרות התוך מינית איפשרה לנו לפתוח פער ניכר על מינים אחרים. למען האמת הפער הוא קטן בהרבה משנראה לנו, רק שהכחדנו את התחרות לפני כמה עשרות אלפי שנים (ניאנדרטלים לדוגמא התהדרו במוח גדול יותר). מאז ההיפרדות שלנו מהקוף, המוטיב העיקרי בכל התאוריות של ההתפתחות היה שינוי ניכר של הסביבה, שינוי כזה דרש מאיתנו אדפטציה, אחת שהושגה בזכות הבחירה האסטרטגית שלנו בנישת המוח הגדול. פועל יוצא מכך הוא שלהומינידים חכמים היה יתרון הישרדותי ניכר, בדומה ליתרון שיש לאריה חזק או לצ'יטה מהירה, זה היה הנשק העיקרי. (אני לא מכיר מספיק טוב את השימפנזים כדי לאפיין תכונות של שימפנזה מוצלחת ולשער מה היה מהלך האבולוציה שם). בחירה חופשית קיימת רק אם אתה מוותר על התאור המטיריאליסטי, אם הכל ידוע (או לא ידוע במסגרת עקרון אי הוודאות) וכל הקיום יכול להיות מוסבר ע''י פיזיקה, אזי אין לך באמת חופש בחירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב תודה רבה על הסקירות המאלפות. בהמשך לדבריך על ילדים רכים עד גיל 3 נזכרתי במאמר שקראתי (דווקא בנושא התגלגלות התיאוריה הפיזיקלית מימי קדם ועד לזמננו) שבו מצוין כי אם רוצים לדעת כיצד חשבו אבות אבותינו בתחומים שונים, אפשר ללמוד על כך ממחשבותיהם של ילדים קטנים טרם היחשפותם המוחלטת למציאות המודרנית על כל היבטיה. כלומר בשלב בו יש להם/ן כבר יכולות דיבור אבל הלוגיקה עדיין לא מושפעת מחינוך והטיה לכיוון חוקי החברה ועולם המבוגרים. איזכרת בדבריך על האבולוציה כי הסביבה בעצם השתנותה היא המוטיב היקרי בהתפתחות המין האנושי. איזה שינויים גדולים עברה הסביבה בה חיו ההומנידים מלפני מיליוני שנה ועד לתחילת 'תקופת ההגירה' מאפריקה? זה לא היה אותו עולם של יערות-עד וסוואנות? ועוד שאלה: כאחד ששוקל להחליף את הניק ל*מטיריאליסט גא* ניסיתי לערוך ניסוי. לכתוב פה מבכירה כופשיט לפי הצליל ולו לעור העיוט הנחון. הצליך לי. אז הכל דטירמיניסטי!? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל כך הצליח לך. צ''ל ''הצליאך'' לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצליח לי ברגע שהובנתי :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוס גולמי לא היה ניק כל כך רע. אופס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוס גולמי היה ונשאר אחלה ניק בעולם. בהיגמר הדיון הנוכחי תחת המאמר של טלי וישנה כנראה אשוב ואפקוד אותו בשמחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר, ורק שתדע שהחוקים כאן הם לא מאוד נוקשים, כך שאם יבוא לך לחזור למוס גולמי *לפני* שהדיון הזה נגמר - מותר. גם אם בא לך, למשל, לשנות את הניק ל"היפהפפיה הנרדמת", או לכל ניק אחר - מותר גם כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אתה מחלק היתרים בקלות כזאת? ואם הוא לא היפהפיה הנרדמת, איך הוא יכול לקרוא כך לעצמו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לתת תיאור מלא ומפורט של הסביבה, אבל הערכות הן ששינויי מזג האוויר הביאו לשינוי בסביבה שאילץ את ההומינידים להסתגל בשלב הראשון ולנדוד (או להתפשט) בשלב השני (כזכור איננו המין הראשון שיצא מאפריקה). לפרטים מלאים יותר תאלץ למצא מישהו שמכיר את הנושא טוב יותר. איך כתיבה בשגיאות נותנת לך חופש ? מילא אם היתה נמנע מלכתוב בשגיאות, שהרי אז היתה מתעלם מהעובדה שמוחך תוכנן לכתוב בשגיאות הודעה ספציפית זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' נניח שכתיבה מכוונת בשגיאות איות אינה מעידה על בחירה חופשית. מה לגבי דבר בסיסי יותר כמו אוכל? עד גיל 3 הקריטי (וגם הרבה אחריו) גדלתי בסביבה של שניצל הודו, כדורי בשר ופירה. מטבע הדברים, הוריי העבירו לי גנים וטעמים נרכשים של ארבעת האמהות האשכנזיות המיתולוגיות. אז איך זה שכבוגר אני מעדיף שרצים בנוסח צרפתי ואוכל נא יפאני אם לא בחירה חופשית? (הרי מוחי הדל כלל לא *ידע* על קיום מסד נתונים הכולל קלמארי) בעניין שינויי מזג האויר: מה, וליתר החיות לא היו בעיות דומות? אבל האריות של היום הם כמעט אותם אלו שחיו לפני מיליוני שנה, לא? . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי בעיה עם רצון חופשי, אני לא מטיריאליסט, אבל אם אתה מנסה לדבוק בגישה הזו, אז אתה חייב לוותר עליו. מה הוא רצון חופשי ? מאיפה נובעת כל החלטה ? כל החיות התמודדו עם שינויי האקלים, חלק הצליחו להשתנות מעט למדי, חלק יותר, חלק נכחדו. עליית האדם מתוזמנת עם הכחדה גדולה למדי, אחת שנמשכת עד היום (לא בסדר גודל של הכחדות הענק, אבל עדיין הכחדה רצינית), כאשר יש דיונים על מידת חלקו של האדם בהן. קופים בתור דוגמא, השתנו כנראה במידה די ניכרת, לגבי אריות אני לא יודע, אני מניח שגם הם השתנו (אולי גדלו והתחזקו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם לביאות מיניקות במקומות ציבוריים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כל זמן שזה לא מפריע ללוויים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' קהלת מכובדי בתגובה 379613 כבר בתגובה 379424 ביקשתי לברוח מהגדרות ומדיון כללי. הרי נושא השיח הזה היה יותר בקשר שבין מחשבה למעשה, ולא מהו מטיריאליזם ואם יש בחירה חופשית. MRP ואתה העמדתם אותי על טעותי בעניין מחשבה היולית. אכן חייב להיות אלמנט פיזי/אנרגטי בעצם החלפת האותות במוח. גם הצעת מודל של שני אזורים במוח - אחד להירהורים והשני המופקד על הביצוע בפועל - כאשר הראשון מעביר מסר לשני, ואפילו תיארת כיצד חיברו זרוע מכנית לבע"ח שהצליחו לתפעלה בעזרת מוחם בלבד. ופה זה מתחבר בדיוק למה שניסיתי לומר בתגובה 378852 אם נמצא את הדרך בה מיתרגמת מחשבה לכדי פעולה, אולי נצליח לחבר למוחנו לא רק זרוע מכנית אלא גם כלים אחרים ומשוכללים, עד להזזת הרים בכוח המחשבה (מבחירה חופשית או דטרמיניסטית). ' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נוכל לעשות עם זה שום דבר שימושי, כי סוני כבר רשמה על זה פטנט תגובה 344352. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם המח מסוגל להפעיל זרוע מלאכותית, אינני רואה שום מניעה שישלוט על מנוף שישנע הרים. אבל ללא לזה התכוונת, אה? הבעיה היא, שלהבנתי, איננו מחפשים מכניזם שמתרגם מחשבה לפעולה (כי ככל הנראה אין כזה), אלא את המכניזם (או המבנה) שיוצר את אשליית התודעה ובעקבותיה את המחשבה החופשית על בסיס הרשת העצבית (ולכאורה, אולי אשלייה כזאת מתחייבת מעצם המבנה – כאן אנחנו נכנסים לאזור דמדומים, שלמיטב ידיעתי, עדיין לא נחקר מספיק) שהייתה יכולה לפעול מצויין (להוציא את המאמר המוסגר לעיל) גם ללא אותה אשלייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' התכוונתי בדיוק לכך. שאם נבין כיצד מפעילה מחשבה ערטילאית מעשה מוחשי נוכל לחבר למוחנו כלים שונים (למשל מחשבים, אבל גם מלגזות). אולי גם בטכניקת BT למניעת ערבובית כבלים בכל הבית. ' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר זה, כדאי להזכיר את טיעון "החדר הסיני"1 - אין אפשרות לדעת מתי המחשב הגיע לתודעה. --- מעניין לציין שלפי הניסוי המחשבתי הזה, תודעה זה משהו אקסלוסיבי ליצורים שאנחנו לא יודעים איך הם מורכבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פתיל באייל על "החדר הסיני": תגובה 44114 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למדת לחבב אוכל חדש לפי יכולת שהיתה לך מלכתחילה (האדם הוא אוכל-כל). דרך אגב, קראתי על ניסוי שבו נתנו לאנשים קולה (פפסי או קוקה) ללא תיוג, העדיפו הרוב את הפפסי ואזורי תגמול במוח פעלו ביתר. כאשר נתנו להם לבחור לפי תיוג, הרוב העדיפו קוקה, והסתמנה יותר פעילות באזורים של שיפוט . אני אישית נתקלתי לא פעם בקול הפנימי הלואט "טעם החיים" בעת ששתיתי קולה. מה שפרסומות עושות לאנשים! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני באמת צמא, אני לא שותה משקה מוגז. -- זבל החיים זה קוקה־קולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פפסי (גם בליווי טעם החיים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*מתהפך בקברי* | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' אא"ט נערך ניסוי מזעזע בו השרו שיניים (עקורות ממילא) בתוך משרת קוקה-קולה, והן נאכלו והרקיבו תוך תקופה קצרה. ' --------------------- אם כבר קולה, אז רק RC ' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגיל 11, כשנשרה לי שן, ערכתי את הניסוי הזה בעצמי. לקחתי כוס, מילאתי אותה בקולה, ושמתי בתוכה את השן לכל הלילה. בבוקר, מתוך הכוס הוצאתי שן - רטובה. בקיצור, בכלל לא קשה לעשות את הניסוי. אבל המון אנשים מעדיפים להפיץ את האגדה האורבנית הזו. (ומאותן סיבות של עצלנות וחקיינות שגורמות להם לשתות קולה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידוע לי אם זו אגדה אורבנית או אמת, אך נראה שהקולה שבה ערכת את הניסוי אינה הקולה המקורית - *כל* הקולות כיום, כולל זו של חב' קוקה קולה - הרכבן אינו זהה לזה של הקולה המקורית שפותחה בשנות השמונים של המאה התשע-עשרה ע"י הרוקח האמריקאי פמברטון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדרך כלל משתמשים באגדה הזו כדי להדגים כמה קולה - קולה שאתה קונה היום במכולת - היא דבר נורא. לא מספרים: "הידעת שהקולה המקורית המיסה שניים?" כי אז זה באמת לא מעניין. במקום לתהות האם זו אגדה או אמת, ובינתיים להמשיך להפיץ את ה־FUD הזה, פשוט תבדוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלל אצבע, אם לא ידוע לך אם סיפור מסויים הוא אגדה אורבנית או לא, תבדוק1. הסיפור על הקולה והשן הוא אגדה אורבנית2. על קוקה קולה יש עשרות סיפורים3, חלקם הגדול אגדות אורבניות, כמו למשל הסיפור שקוקה קולה יכולה לנקות אסלות4 ועוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קולה ומנטוס - לא אגדה, כן אורבנית: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רופא השיניים שלי טוען שהאמת הפוכה מדברי הפרסומת "אחרי ארוחה, רמת החומציות בפה עולה" (והמסטיק הידוע מוריד אותה). לדבריו, רמת החומציות בפה דווקא יורדת אחרי ארוחה, והמסטיק מעלה אותה. אולי ההפך, שכחתי - בכל אופן, הוא טוען שהאמת הפוכה ממה שהפרסומת מציגה. האם צדק? או שמא דבריו היו רק מסך עשן שנועד להסיח את דעתי מהזריקה (כשהוא לא מדבר, הוא מקרב את פניו אל פרצופי המעונה ושר "זום זום זום עולה הזמר מכוורת הדבורים")? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שאומרים בפרסומת - ''רמת החומציות עולה'' - זה משום שבלשון העם המילה ''חומציות'' משמשת הן לחומציות והן לבסיסיות (אלקאליות). לו היו משתמשים במילה ''בסיסיות'', זה היה עלול לבלבל מישהו. מה גם שהמונח ''בסיסי'', בהקשרים מסויימים, נושא עמו אוירה חיובית ומרגיעה (''החיים בכפר הם יותר קרובים לטבע, יש בהם משהו יותר בסיסי, יותר שורשי מאשר בעיר...'', ''לינוק אהבה מציציות אמא - הרי זהו צורך כה בסיסי...'', ''יש נשים שאצלן הצורך לדחוף שלוש נקודות תחת כל עץ רענן, לעניין ולא לעניין, הרי זהו צורך אף בסיסי מן הצורך העוללי לינוק ישועה ונחמה...,...,...,...''). חוצמזה פה זה האייל, פה דורשים סימוכין. תקליטי את הזום-זום-זום, שנוכל לשמוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזבי, לא הולכת אליו יותר. הוא מטורף - מקבל רק בשבתות, חגים ומשמרות לילה. לטענתו "אשתו ידעה עם מי היא התחתנה". אגב, ברשימת ה"בסיסי" שכחת ביאה תוך כדי הנקת תינוק (ישן, אני מקווה) בזמן הפוסט פארטום. ____________ ברקת, סוף סוף עושה שימוש במידע שיש לה אודות החשמנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה פוסט פארטום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התקופה שאחרי הלידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובהמשך לדברי החשמנית - הכוונה ברמת החומציות עולה היא ככל הנראה שה pH יורד, ואז המצב הוא יותר חומצי ופחות בסיסי (סולם ה pH הוא כזה שבו הערכים נעים בין הכי חומצי במספרים הנמוכים עד הכי בסיסי במספרים הגבוהים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באותה רוח ממליצים גם להשתמש בתכולתה של פחית קולה כנוזל לניקוי שירותים (חבל על הזמן שלכם - ניסיתי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצלחתי למצוא הפניה למאמר רלוונטי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מזמן קראתי בספר פופולארי בנושא האבולוציה בשם ''המלכה האדומה'' (על שם ההיא מארץ הפלאות) על כל מיני תאוריות בנושא. דווקא ההסתגלות לסביבה נפסלה די מהר - עושה רושם שהאתגרים שהסביבה מסוגלת להעמיד בפני בני האדם הם יציבים למדי, ולא מקנים יתרון גדול לבעלי מוח מפותח מעבר לרמה מסוימת. תאוריה שנשמעה מעניינת למדי היא שהמוח האנושי התפתח בעיקר על מנת להערים על מוחות אחרים. גירסא מוזרה ומופלאה עוד יותר של התאוריה הזו טוענת כי המוח המפותח אצל בני אדם הוא תוצאה של ברירה -מינית- (לא השרדותית), ומבחינה זו הוא דומה לכל ''אופנה'' חסרת פשר שניתן למצוא אצל מינים אחרים, כגון זנבות אצל טווסים, שירים מורכבים אצל אי אילו בעלי כנף, וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי היתרון של המוח בסביבה, אני לא אקבל את הטענה שהסביבה לא מציבה אתגרים מספיקים עד שאראה מאמר מפורט המוכיח את זה. נדמה לי שבכל תחום ביום-יום של כל יצור, אפשר לראות כיצד עוד טיפה שכל יכול להועיל. לראיה, נדמה שכל בעלי החיים הגדולים מתקדמים בכיוון של מוח גדול בשילוב עם משהו. לגבי ה''אופנות'', זה בדיוק מה שהזכרתי בתור עקרון ההכבדה, מגלה התופעה הוא פרופ' זהבי מאת''א. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שיש "הוכחות" בכל העסק הזה, בסך הכל תאוריה יכולה להיות הגיונית או לא ולהתאים לעובדות יותר או פחות. בספר המדובר כתוב על התאוריה של האדם כיוצר-כלים, אשר טוענת כי מוח גדול מאפשר שימוש בכלים. אולם גם קופים אחרים משתמשים בכלים, ולמעשה המוח גדל במשך כשלושה מליון שנה בעוד השימוש בכלים נשאר קבוע למדי במשך רוב הזמן הזה. במשך מליון שנה ההומו-ארקטוס יצרו את אותם גרזיני-אבן, ולא נדרשה לשם כך שום יצירתיות. בכלל, היתרון האבולוציוני של למידה לא ברור כל כך. לשם מה לבלות חצי מהחיים על מנת ללמוד מה שקופים יודעים אינסטינקטיבית? לשם מה לבנות מכונות למידה מסובכות כל כך על מנת לשרוד בסוואנה האפריקאית? אריות יודעים לשתף פעולה ולצוד ושימפנזים יודעים לחפש צמח מסוים על מנת לרפא את עצמם מתולעים גם ללא היכולת להבין את תורת היחסות. בנוסף, המוח האנושי לא בא בחינם - כ 18% מתצרוכת האנרגיה הולכת ל"הפעלת" המוח, והראש הגדול גם גורם לכך שתינוק אנושי יוצא מהרחם מוקדם יחסית, והינו חסר ישע במשך זמן רב, ולכן סביר שהמוח מקנה קצת יותר מיתרון קטן. עקרון ההכבדה הוא אכן חלק מכל העניין, לא בהכרח קשור ל"אופנה" - זו הוצעה לראשונה על ידי רונלד פישר בשנות השלושים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קופים ואריות יודעים אינסטינקטיבית הרבה פחות ממני, הם מבלים שנים בלימוד כדי לדעת את המעט שהם יודעים. לגבי השימוש בכלים, כמות ואיכות הממצאים לא מאפשרת לקבוע כלום, זה נורא נחמד לבסס תאוריה על סמך שתי גולגלות ועצם, אבל זה ממש לא מספיק. יתרה מזאת, למוח גדול יש שימושים רבים חוץ משימוש בכלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר והמוחות הסמוכים הם חלק מהסביבה בה האדם חי, אני לא חושב שיש כאן בעיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"להערים על מוחות אחרים"? איזה? "ברירה מינית"? מה זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שקהלת כינה "תחרות תוך מינית". המוחות האחרים הם של בני אדם אחרים. ברירה מינית פועלת על מינים בצורה שנראית לפעמים מאוד מוזרה. הכוונה היא לכך שגנים מסוימים לא בהכרח תורמים להשרדות של אורגניזם, אלא לסיכוי שלו למצוא בן זוג (במידה שקיימת רביה מינית מלכתחילה). ברירה מינית שכזו יכולה ליצור תופעות מאוד משונות, שלפחות על פי מודלים מתמטיים ניתן להסביר אותן. למשל, נניח שבשל סיבה כלשהיא נקבות מפתחות העדפה מינורית למקור כחול. גם אם למקור שכזה אין שום יתרון השרדותי והוא איננו מעיד על כלום, ה"אופנה" הזו יכולה להתפשט. אם מספיק נקבות מעדיפות את המקור הכחול, נקבה אשר תעדיף מקור כחול תוליד צאצאים אשר יהיו בעלי מקור כחול וימשכו נקבות. התאוריה הזו נקראת "the sexy sons theory", והטענה המעגלית משהו היא שהנקבות יעדיפו זכר שנקבות נמשכות אליו משום שגם לבנים שלו נקבות יימשכו. זה ממש לא חשוב מדוע קיימת העדפה למקור כחול, זה יכול להיות שרירותי לגמרי. ועדיין נקבות שיעדיפו מקור כחול יצליחו יותר מאלו שלא, וכנ"ל לגבי זכרים בעלי מקור כחול. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |