בתשובה לדורפל, 01/10/05 23:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ברצוני לתקן את הרושם המשונה שנוצר אצלך, שעבורי ספרים הם תחביב או מוצר. ספרים עבורי הם אובססיה. אני בודק את שנת ההוצאה, מי המתרגם -במקרה שהספר אינו נכתב בעברית במקור- של מי היצירה שעל העטיפה- אם יש כזאת, ועוד כלמיני סממנים, לפני שאני ניגש לעיקר- הספר עצמו, המילים הכתובות. אני יכול לשקוע שעות בספר. אני לא קורא רק עילית, אני נוהג לנסות לקרוא גם סופרים חדשים וספרי בלשים ומד"ב. כן, אני בוחר איזה ספר לקרוא כשאני נוסע ברכבת. אני מוצא שזה נחמד לשלוט על התודעה של זולתך:) אני עושה את זה כי אני יודע שעלי זה משפיע. אם אני רואה מישהי קוראת ספר והספר הוא "האלכימאי" או "התובנה השמיימית", אני לא אטרח להסתכל עליה שוב. אני באמת מאמין שסוג הספרים שמדבר אליך יכול במידה מסויימת לומר משהו עליך כאדם. אגב, אני מודה לך על הדיון, בזכותו אנשים נוספים נחשפו לחרם שלי על סטימצקי. כמו כן, שמחתי לראות שישנם עוד אנשים שמחרימים את הרשת הזאת. בנוסף לזה קיבלתי סיבות נוספות להחרים אותה. תודה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הוא כזה: כשאתה רואה מישהי קוראת את "האלכימאי" מה הדבר שבגללו אתה לא רוצה לדבר איתה? העובדה שהיא מסוג האנשים שקוראים את "האלכימאי" (אגב, גם אני עלול לקרוא אותו פעם ולו מתוך סקרנות את מה כולם משמיצים כל הזמן) או העובדה שהיא מסוג האנשים שקוראים אותו *בפומבי*? האם לדעתך יש ספרים שמותר (ואולי אף רצוי) לקרוא בתוך הבית פנימה אבל צריך "להתבייש" בהם כלפי חוץ? לי נראית אפשרות הקיום של כאלו ספרים די תמוהה, ואולי אף שייכת למאה אחרת או למדינה אחרת (וגם אז לא מדובר בבושה, אלא בפחד מעונש). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידיד שלי קרא באוטובוס בדרך לעבודה את "היפופוטם", והקפיד לעטוף אותו בנייר חום. סתם כדי למנוע אי הבנות מצד מי שלא מכיר את הספר ומתוודע לעטיפה בלבד (לא שהספר חסוד במיוחד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטרוח לעטוף ספר רק כדי לקרוא אותו באוטובוס... מעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מעניין פה? למה את סתם אומרת "מעניין"? באותה תקופה הוא נסע לעבודה 40 דקות כל בוקר וחזר גם כן, וזמן הנסיעה הפך להיות זמן הקריאה הבלעדי שלו. רואה? הסברתי, וזה לא הפך את זה ליותר מעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהפוך הוא. זה כבר עוד יותר מעניין.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמעניין זה שהוא כל כך חשש מהתגובות של אנשים למראה העטיפה של הספר שהוא קורא, שהוא טרח לעטוף אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני לא הייתי עוטף או מתרגש אם הייתי רואה מישהו קורא את הספר, אבל זה רק אני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר לי איך הסתובבתי בארה"ב בקיץ 1995 וחיפשתי וחיפשתי את הספר "The Playboy Stories" שיצא לא הרבה זמן קודם (כלומר, זה לא היה העיסוק העיקרי שלי בהסתובבות - יותר טיילתי). ובימים ההם אין אמאזון בארץ. חנות אחרי חנות (בערי שדה שונות) לכסנו אלי המוכרות מבט ואמרו "אין", כשרק הנימוס האמריקאי מונע מהן להגיד "אדוני, זו חנות מכובדת, קח את עסקי הזימה שלך למקום אחר." רק במנהטן, ב"טאואר בוקס", חנות בת של ט. רקרודס, ניגשה מוכרת צעירה ונטולת תסביכים אל המדף ושלפה לי עותק. וכך הצלחתי סוף סוף לשים ידי על הפרק שירד בעריכה של "מלכוד 22", פורסם לראשונה ב"פלייבוי", ויצא בספר המהוגן לחלוטין (למיטב הבנתי - לא קראתי שום דבר אחר שם) יחד עם עוד אי-אלו סיפורים קצרים של סופרים מכובדים שמצאו במה דווקא שם בחמישים השנים האחרונות. פלייבוי? I only read it for the stories. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והאם לאחר הקריאה הבנת מדוע צנזרו אותו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעתי שהיה פרק שהושמט בעריכה. מה קורה בפרק הזה? ספר לנו! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא גם תורגם לעברית, תרגום מזוויע במיוחד, בידי יעל רנן אאז"נ, ופורסם ב"מעריב". שני המשפטים הפותחים של הפרק נשארו, אאז"נ, גם בספר שפורסם. אני מתרגם מתוך "סיפורי פלייבוי": ----- בעצם, יוסריאן חב את בריאותו הטובה לחיים נקיים - לשפע אוויר צח, פעילות גופנית, עבודת צוות ורוח ספורטיבית. היה זה על-מנת להתמחק מכל אלה שהוא התייצב למסדר חולים בפעם הראשונה, וגילה את בית-החולים. ----- והמשך הפרק מבהיר את הפתיחה הזו: הוא מתאר את שיעורי ההתעמלות בבית הספר לטיסה, שמהם יוסריאן רצה להתחמק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמה הוא צונזר? שיעורי ההתעמלות האלה הם סודיים במיוחד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרו ''ירד בעריכה'', לא ''צונזר''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שדורפל אמר, וביתר פירוט - הוא לא הפסד ענק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הספרים שאתה קורא משפיעים על הרושם שאתה נותן לאחרים. לא רצוי פשוט לתת להם את הרושם הנכון עם קריאה של מה שאתה אוהב, במקום להתאים את מה שאתה אוהב למה שאתה חושב שיתן רושם טוב? ההיפותטית מההודעה שלך - אתה לא יכול לקפוץ ככה למסקנות. אולי היא גם שונאת את האלכימאי? אולי זה הספר הראשון והאחרון מהסגנון הזה שהיא קוראת? איך היא הייתה יודעת שזה זבל אם היא לא הייתה קוראת לפחות אחד? "האלכימאי" ועוד איזה ספר בסגנון, משהו על אביר, שבת-דודה שלי השאילה לי, היו היחידים שאני קראתי בסגנון. אני צריך להתבייש בזה? לא. בלי לקרוא לפחות אחד, לא הייתי יכול להרשות לעצמי לגנות את הספרים האלו. למה אני מקבל את ההרגשה שאתה מצפה שהתודה שלך תרגיז אותי? היה מהנה להתווכח, ועכשיו, מצידי שסטימצקי תקרוס כבר מחר. אני לא הבעלים ולא אחד מהשכירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה רע ב"אלכימאי?" קראתיו לפני שנים, אבל אני לא זוכר שהיה בו דבר מה לא כשורה. שלא כמו "קוד דה-וינצ'י," שאני מתעב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא היה בנאלי וטיפשי, הכיל רעיונות תפלים. אבל אותי מעניין למה אתה מתעב את קוד דה-וינצ'י" (אותו לא קראתי)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית כל, כי הקדמתו טוענת שהוא מבוסס היסטורית, ולא היא. שנית כל, לכל אורך הסיפור ברור שהסופר משתין על הקוראים שלו, ומאכיל אותם בכפית את השטויות שלו. אני מעדיף גרבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה צריך להתבטא כל כך בחריפות? עד עכשיו חשבתי ש"קוד דה וינצ'י" הוא ספר טוב, וגם אחרי שכתבת שהוא לא מבוסס היסטורית, עדיין נשארת עלילה מותחת, נושא מעניין ודמויות חביבות. אני, בכל אופן, לא הרגשתי שמישהו השתין עליי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתבטא בחריפות כי התגובה הרגשית שלי לספר הייתה חריפה, במיוחד לאור הפירסום וההצלחה הלא-מבוססים שלו. העלילה לא מותחת, היא סתם נמתחת. הדמויות לא חביבות, הן פלקטיות ופשוט טיפשות, וכנראה שמניחים שגם הקורא טיפש, אפילו יותר מהן. כן, צריך להאכיל את הקורא בכל דבר בכפית, כולל הסיבה האמיתית לשם של איזו כיכר, שהיא שונה ממה שהתיירים הטיפשים (קרי הקוראים) חושבים והפתרון לכל חידה עלובה במהלך הספר. גם הרמזים החוזרים לספר האחר שלו (מלאכים ושדים) מיותרים, ומראים שוב שכל מטרת הספר הזה היא להכניס כסף לכיסים של אחד ד. בראון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא אהבתי את קוד דה וינצ'י, בעיקר באמת בגלל הפלקטיות והמאנייריזם היתרים שלו. אבל בעיניי הוא כן מותח במידה מסוימת (אם כי הרבה פחות מבלשיפ אחרים), וגם אם הרקע ההיסטורי לא נכון, אין לי ספק שיש בו גם די פרטים נכונים ומפתיעים. אחרת לא היו נכתבים עליו כל כך הרבה מאמרים (כולל ספר שלם) ולא היו חושבים לעשות עליו ימי עיון וכאלה. נראה לי גם שהסופר עשה מחקר די רציני בנושא, וודאי לא זלזל בקוראים. הוא פשוט סופר בינוני ביותר, זה הכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון מה לא בסדר מלבד תפיסת העולם המטופשת שמקודמת שם בצורה די בוטה, של אמונה בכוח עליון לא מוגדר, רדיפה עיוורת של החלומות, אהבת אמת וכו' 1? סיפור משעמם על בובת קרטון שמקרטעת לה במדבר. --- 1 אני כבר לא זוכר מה בדיוק היה שם, אז בטח גם הוספתי וגם גרעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא גנוב מסיפור חסידית. שנתיים אחרי שקראתי את האלכימאי נתקלתי באותו סיפור בדיוק, רק פחות מרוח 1, בספר של סיפורים חסידיים. הואיל וקובץ הסיפורים החסידיים שנתקלתי בו היה עתיק בהרבה מהאלכימאי - לא נותר לי אלא לחשוב שקואלו קרא את האגדה, החליט שזה יופי של רעיון לרב מכר, ו"נו, כמה אנשים בעולם קראו סיפורים חסידיים. לא הרבה." והוא צדק. 1 גם מרקו, במקור, הוא רק 10 עמודים גג והיפאנים הצליחו למרוח אותו על 60 פרקים בקירוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם מרקו מרוח, או גם מרקו גנוב מסיפור חסידי (או גם וגם)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שמרקו במקור קצת יותר ארוך (אולי אפילו 30 עמודים). מכל הסיפורים הקצרים שבספר, הוא היה הארוך מכולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל עדיין אם לא היו מורחים אותו, היו מסיימים אותו בשני פרקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואז היה נשאר מספיק זמן שידור, במהלך החופש הגדול, להצגה נוספת של כל פירקי פינוקיו. בררררר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מרקו לא היתה סדרה שמתאימה פיקס לשידור כל חופש גדול, והיו משדרים משהו אחר. את פינוקיו לא סבלתי. מרקו מרטיר. פינוקיו סתם אידיוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האייל היפאני (http://www.asafshafrir.com/) מספר שהחופש הגדול ביפן נמשך חודש, אז כנראה שזו לא הייתה הכוונה של יוצרי הסדרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אין ספק שהכוונה המקורית של יוצרי הסדרה לא היתה שהיא תהפוך לאחד ממחוללי התרבות הגדולים ביותר של דור שלם במדינת ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור ידוע (ספוילר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחשבה, שניה, אולי עשיתי פה עוול למר קואלו והסיפור לא גנוב. מדובר על סיפור עממי. שעובר מדור לדור וממקום למקום. זה ש*אני* מכירה אותו כסיפור חסידי, לא אומר שהוא לא מוכר במקום אחר. _ נועה ו בדיוק סיימה לקרוא את "סנדל הזכוכית של החתול במגפיים - גלגולן של אגדות" של אוריאל אופק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה שמדובר בסיפור עממי לא אומרת שקואלו לא גנב את הסיפור העממי, אלא רק שהוא לא בהכרח גנב אותו מהחסידים, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם מישהו יכתוב ספר בהשראת "החתול במגפיים", זו גניבה ספרותית? אני לא משוכנעת. בסיפורים עממיים אין כל כך ממי לגנוב. לכל היותר זה מעיד על חוסר מקוריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לא, זה בסדר, לטעמי גם בסיפורי חסידים אין ממי לגנוב. ושייקספיר, למשל, גנב את רוב העלילות שלו מהמחזאים היוונים. כולל תכנים והגיגים. אז מה, הוא לא היה ענק? (דיסכליימר: אין לראות בדבריי משום השוואה כלשהי בין קואלו לשייקספיר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב''אלוהים יודע'' לג'וזף הלר דויד טוען ששיקספיר גנב הכל ממנו - בשמואל א' וב'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה שאצטרך לקרוא מחדש את ספר שמואל. יש שם איזו גנבה שאת מזהה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכירה מספיק טוב את שייקספיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב''אלוהים יודע'' דוויד טוען שכולם גנבו ממנו הכל, וזה כולל את בנו שלמה ואת אבינו שבשמיים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |