בתשובה להאייל האלמוני, 25/09/05 21:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה מה שאתה מפספס. השכ"ג לא *מאמין* בכלום. הוא פשוט פועל ע"פ מתודולוגיה מסוימת לחקר העולם. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
והוא מאמין במתודולוגיה הזאת בתור גלאי האמת המושלם היחידי המתאים לכל מישרי החשיבה. מאמין אדוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שזה גלאי האמת המושלם היחיד, אבל בוא נבחן סיטואציה כזאת: נניח שאתה טוען שיש קשר בין שינה על צד ימין לאריכות ימים. בדיקה על מספר גדול של אנשים מראה שאין שום הבדל בממוצע או בהתפלגות של תוחלת החיים בין הישנים על צד ימין לישנים על צד שמאל. אם כך, אני לא רואה שום מובן סביר שבו הטענה הזאת יכולה להיחשב כנכונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נבחן סיטואציות אחרות: א. המדענים - כך נאמר לי לפחות - טוענים שתינוקות עד גיל חודש (או 3 חודשים, אינני בטוחה) צוחקים רק כתוצאה מרפלקס. איך ניתן לדעת דבר כזה? אני יכולה להבין ששיש רפלקסים שגורמים להם לצחוק. כאלה יש, במידה מסוימת, גם לאנשים מבוגרים. אבל איך הם יכולים לדעת שלא ייתכן צחוק בגיל הזה שאיננו נובע מרפלקס? איך בכלל ניתן לבדוק מדעית דבר כזה? ב. קח חלומות נבואיים. איך בודקים סטטיסטית סיפור כזה? האם כל מי שחולם חלומות נבואיים מספר עליהם למרכז מדעי מיוחד שעוסק בכל החומר הזה? ביחס למה עושים את החישוב הסטטיסטי? ג. קח את עשבי הצ'ומבה דומבה הנודעים כתרופה לשחפת קולורטיבית. באיי גריזלדה. כיוון שאין עדיין מדענים בעלי שם באיים האלה (שטרם נתגלו לאדם הלבן), המדע לא בחן את סגולותיהם של אותם עשבים. השכ"ג, אם כן, לא ייגע בהם אם ילקה חלילה בש"ק, אפילו אם אלה יופיעו בחלומו הנבואי יחד עם תינוק בן יומו המחייך באושר ללא כל סיבה נראית לעין. ייתכן, כמובן, שבעוד X שנים המדע יגלה אם גריזלדה והצומבה-דומבה גם יחד, ויתברר שאלו אכן התרופות האולטימטיביות לש"ק. אבל לשכ"ג, אבוי, זה לא יעזור. כי כיום הן לא מועילות לה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בתיאוריה הם יכולים להשוות את הפעילות המוחית של עולל בן יומו לזאת של מבוגר כששניהם מחייכים. אולי הם מסיקים את זה מכך שתינוקות עיוורים מחייכים גם כשהם לא שומעים את "משחק מכור", ואולי הם טועים. מה הטענה שלך בעצם? שצריך לחכות עד שחלמן מקצועי יחלום על העניין ויספר לנו מה באמת קורה? ב. בודקים סטטיסטית "נבואות" באופו כללי, לאו דוקא חולומות נבואיים, אבל אני לא רואה קושי מיוחד גם לחקור את התופעה (?) הזאת. ג. אני מקווה בשבילך שעשבי הצ'ומבה דומבה לא יגרמו לך נזק. בהתחשב בעובדה שתוחלת החיים בגריזלדה היא 27 שנים, לא הייתי קופץ להשתמש בחוכמת הרפואה שלהם לפני שאנשים טובים כמוך עורכים את הניסויים על גופם שלהם. אגב, לשחפת קולורטיבית הרבה יותר יעיל לשתות את שיקוי הפלא מזימבבואה עילית (ההוא עם רגלי הקרפדה), ויש אומרים שדוקא טכס גירוש ליידקים של השאמאן האבאוריג'ינלי הוא זה שיביא מזור. איך את בוחרת ביניהם? לפי מה שהחברה הכי טובה של אמא שלך מספרת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כפי שאמרת - הם יכולים לעשות זאת *בתיאוריה*. אני מתקשה להאמין שעשו זאת במציאות. ואין לי שום כוונה למצוא חלמן מקצועי שייתן תשובה. העליתי את זה כדי לומר שגם ל*אמיתות* המדעיות יש להתייחס בספק מסוים. ב. איך בודקים "נבואות" באופן כללי? מה זה בכלל? ג. לא מזמן דובר כאן (כמדומני. אולי זה היה באתר אחר) על איזו תרופה ששמשה היטב את הרוסים במשך שנים, ורק עכשיו הגיע שמעה למערב ולמחקר המדעי ה*רציני* וייראו כי טוב. הסיבה היחידה שלי להזכיר את זה היא שהעובדה שדבר מסוים לא נבדק מדעית - ואפילו נבדק ולא הוכח מדעית - עדיין לא אומרת שהוא מופרך. ואגב - אני לא אנסה לבחור בין כל הגויאבות הקולורטיביות ההן כלל ועיקר. בדיוק כפי שאינני מסיקה דבר מחלומות נבואיים (כבר דנו בזה), אין גם סיכויים שאסע לאנטארקטיקה לחפש את פרחי הלומלום המומלצים נגד מצבי הרופס. _____- בקיצור, כו-לו רציתי לומר שהמדע הוא *כלי*. הוא כלי חזק, נפלא ומרתק, יש בו כוחות עצומים לטוב ולרע, אבל הוא כלי. וככל כלי, יש לו תחומים מסוימים שהוא יכול לפעול בהם ויש דברים שהוא אינו חל עליהם. ולא כל אמתותיו הן אמתות מוחלטות - למען הדיוק, אם אתה אמון על פופר, *שום* אמת מדעית איננה מוחלטת, במובן זה שכדי להיות מדעית - עליה להיות בת-הפרכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ודאי. זה עצם מהותו של המדע. ב. סטטיסטיקה. יש ענף כזה. ג. אני כמעט בטוח שבין 5000 עשבי המרפא של הרפואה הסינית יש גם כאלה שבאמת עובדים. אני כמעט בטוח שיש גם כאלה שמזיקים. הטענה שמה שלא נבדק מדעית הוא מופרך היא לא טענה שתשמעי ממני אלא, לכל היותר, מאיש הקש המקומי. הטענה היחידה שקשורה בקשר רופף לזה היא שמה שלא נבדק מדעית ועומד בסתירה למה שכן נבדק מדעית, קיומו מוטל בספק רב. _________ כן, כן, אבל לא על זה מדובר כמדומני. במדע, כמו בביסלי, הכל פריך, אבל את הרי לא הולכת לקפוץ מראש מגדל עזריאלי בגלל מופרכותה המובנית של היחסות הכללית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. ודאי סטטיסטיקה. אני שואלת על "נבואות". איזה מין נבואות? למה או למי הכוונה? ג. יש לא מעט דברים שמקובלים המדע היום העומדים בסתירה לתמונת העולם המדעית הקודמת. _____________ אם אקפוץ ממגדלי עזריאלי סביר שזה יהיה בגלל אי-מופרכותו של כח הכבידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. אני יודע? בא אדון X וטוען שיש לו יכולת ניבוי. שואלים אותו מה הוא יודע לנבא, מנסים להגיע למשהו שניתן לכימות, ובודקים. ג. נכון. אבל יש הרבה יותר דברים שעמדו בסתירה לתמונת העולם המדעית הקודמת והתגלו כשטויות במיץ. ההצעה שלי היא להיות חשדניים ("שמרן" יקרא לי מישהו, ואני לא אדע איך להגיב. אם מי שלא מאמין בצלחות מעופפות - מלבד ההן שליוו את חיי הנישואין שלי - הוא שמרן, אני באמת כזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקטריופאג'ים. גם כאן, וגם באתר של ברקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, העניין כולו עדיין מוטל בספק רב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכיצד זה שתגובה מ-15.45 מגיעה אליי רק זה עכשיו? פלאי המדע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, פלאי הטכנולוגיה. זו אחותו של המדע. אלא אם כן מעורבת בכך תורת היחסות. באיזו מהירות אתה זז כרגע ביחס לפסל החירות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהירות התזוזה שלי כרגע יכולה להיות יחסית לפסל כלשהו, אבל לא לשום דבר שקשור לחירות. כבר יהודה הלוי טען עליי שאני עבד עבדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא מדובר על צחוק אלא על חיוך - עד גיל 6 שבועות בממוצע, החיוך אמור להיות רפלקס בלבד. ככל הנראה מנגנון הישרדותי של מציאת חן בעיני המבוגרים, עד שיתפתח החיוך האמיתי ואיתו כישורי אינטראקציה חברתית משוכללים יותר. אבל גם אני לא יודעת איך בדקו ואיך הוכיחו את זה אם בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מחכה לשמוע הצעות אלטרנטיביות. "ככה אני מרגיש/ה" הוא לא ממש טענה משכנעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה פסקה אחרונה בתגובה 332578 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מצאתי שם הצעה אלטרנטיבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הצעותיי האלטרנטיביות הצעתי במקום אחר, ודאי כבר קיבלת אותן. פשוט מרוב תגובות בפתיל אחד אני מתחילה להתבלבל מה שייך למה...:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדעי הרוח. מדעי החברה. מחקר איכותני. גם באלה יש לא מעט ידע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. ב''מדע'' הנקרא ''חקר הספרות'' יש הרבה ידע שהקשר שלו לעולם הפיזיקלי מרוחק מאד (בגלל המתווך המורכב שנקרא ''נפש האדם''). ככה ה''מדע'' הזה נראה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי "מדע" אני מסכימה. השתמשתי במונחים המקובלים בציבור, לאו דווקא מקובלים עליי. לגבי הריחוק מהעולם הפיסיקלי אני שוב מסכימה. מי דיבר עליו בכלל? מה שאני לא בטוחה שאתה מבין הוא, שעולמי אינו *רק* פיסיקלי. והמשפט האחרון שלך אומר איך אתה נראה, לא איך נראה חקר הספרות, למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מדעי הרוח. מדעי החברה. מחקר איכותני. גם באלה יש לא מעט ידע." ואיך הידע הנ"ל רלוונטי לאיזה מעניינינו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחקר התודעה, למשל, הוא רלוונטי פי כמה מניתוח גוויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצחקתני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען הסר ספק, אני מביע גם הנאה משנינות ההודעה וגם לגלוג רציני על תוכנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמחתי לגרום לך עונג הצחוק יפה לבריאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, התכוונתי ''עולמנו''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא גם מאמין קיצוני בדמוקרטיה בתור גלאי המדיניות המושלם היחידי המתאים לכל הפרטים באשר הם. מאמין אדוק. או אולי, בשני המקרים, הוא פשוט מסתפק במעט שבאמת יש לנו, במקום לקפוץ מעל הפופיק ולמצוא פתרונות קסם (תרתי משמע). ספקנות איננה אמונה והסימטריה המאולצת הנ''ל לא קיימת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה מעניינת היא האם קבלת המתודה המדעית מהווה ''ספקנות''. נדמה לי שהתייחסות אליה כמתודה ספקנית היא נחלת תקופת ההשכלה, שקראה להעמיד את כל האמונות שלנו תחת מבחן המדע (ובאופן אחר - גם נחלת הפוזיטיביזם). היום נראה לי קצת ארכאי להתייחס למתודה המדעית כ''ספקנית''. היא גוף-ידע עצום בפני עצמו, עם מערכת חברתית ומוסדות חברתיים מתאימים ועם מטאפיסיקה תומכת. אני הייתי ממשיך להתייחס אליה כפעילות ''רציונאלית'', אבל לא כפעילות ''ספקנית''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה אתה רואה סתירה בין "גוף-ידע עצום בפני עצמו, עם מערכת חברתית ומוסדות חברתיים מתאימים ועם מטאפיסיקה תומכת" לבין ספקנות? המתודה שנתמכת בידי אותה מטאפיזיקה היא מתודה ספקנית מיסודה, רק שספקנות לא אומרת "הכל קביל באותה מידה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר אף מתודה שאומרת ש''הכל קביל באותה מידה''. כשהרציונליסטים הציעו את הספקנות כמתודה, הם העמידו עצמם אלו מול החברה. מצד אחד היו האמונות השונות שהחברה מציעה לאדם, ומצד שני האדם שבוחן ומחליט לפי המתודה השכלית אלו אמונות ראוי לקבל. מאז, המצב השתנה. האמונות הרציונאליות והמדעיות הפכו לגוף ידע עצום, ואין שום דרך שאדם בודד יוכל לבחון את כולן או אפילו להכיר את רובן. המתודה המדעית היום לא מבוססת בשום פנים על ספקנות, אלא להיפך - על קבלה של הממצאים והתיאוריות שיצרו גופי ידע חברתיים לאורך דורות. הקבלה הזאת מאפשרת להמשיך במחקר ולא להיתקע שוב ושוב באותה נקודה בדיוק. שוב, אני לא טוען שזה לא רציונאלי לקבל את הידע הזה כנתון. אבל זה לא ספקני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גודל הידע מחייב, כפי שאתה כותב, מידה רבה של קבלת הקיים; ועדיין המדע (האידאלי, ובקירוב לא רע גם המעשי) מעודד הטלת ספק *ככל האפשר*. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, הספקנות המדעית לעולם (או כמעט לעולם) לא מתייחסת למתודה עצמה, אלא רק למסקנותיה. ושנית - בימינו, לפחות, נראה שרוב מוחלט של המדענים אינם ספקנים לגבי הידע שהתקבל כבר על דעת קודמיהם.רק מעטים מאוד יעזו לערער עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח מה יכול לצאת מספקנות ביחס למתודה; בכל מקרה, זה עניין לפילוסופים ולא למדענים, וזה גם דיון שונה לחלוטין. המדענים אינם ספקנים כלפי הידע הקיים? לא יודע, כל שבוע אני קורא בעיתון היומי (טוב, בעיקר בחלק המאמרים) מספר דו-ספרתי של כתבות שמדברות על מחקר חדש שטוען כי X, בניגוד לדעה המקובלת עד כה, לפיה Y. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספקנות ביחס למתודה שקשורה לממצאים מדעיים יוצאת כמובן אפיסטמולוגיה נטורליסטית, והיא פרויקט משותף של פילוסופים ומדענים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספקנות ביחס למתודה יכולה להיות בריאה מאוד במובן זה שמדענים יכירו בזה שלא כל תופעה ניתנת למחקר מדעי, ולא כל תופעה שאיננה ניתנת למחקר כזה היא מופרכת או חסרת משמעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי על פקפוק בכל ידע *קיים*, אלא רק בידע "מקובל", דביינו - זה שכבר בונים עליו תילי תילים של ידע נוסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יותר לי להשתשמש בנרטיב שלך, הרי שלמרות שהמתודה המדעית נועדה לקבע את מקומם של בעלי השליטה בממסד המדעי, יש לה *אתוס* של ספקנות. השאיפה המוצהרת של כל מדען היא לתפוס את רבותיו בטעות. לא כך בגופי ידע אחרים. פרט לכך, היום נראה לי קצת ארכאי להשתמש בתואר "ארכאי" כדי להציג דעה מנוגדת כבלתי־אופנתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתוס? יותר מיתוס. השאיפה המוצהרת של מדענים היא לגלות תגליות חדשות שיוסיפו ידע חשוב על הידע הקיים. אם השאיפה של מדענים הייתה לתפוס את רבותיהם בטעויות, היינו רואים מעברים רבים של מדענים בין אסכולות מתחרות. בד"כ המצב אינו כזה. באיזה תואר היית ממליץ לי להשתמש במקום "ארכאי" (ועם זאת שיעביר בצורה ברורה את כוונתי)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שניסיתי לומר לגבי "ארכאי", היא שהטיעון "דעתך מיושנת, לא אופנתית, ולא מקובלת על רוב החוקרים המגניבים בימינו" איננו מכובד בעיניי. בקיצור, אין לי בעיה עם מילתך - יש לי בעיה עם כוונתך :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה נשמע כך, אבל לא התכוונתי לטענה מהסגנון הזה, אלא ל"ארכאי" במובן הלא-מגניב של המילה: זאת פשוט השקפה שהייתה נכונה בהיסטוריה, אבל (לדעתי) היא אינה רלוונטית למבנה המדע הנוכחי. המציאות השתנתה, אבל ההשקפה נשארה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההבהרה. גם אני הבנתי את הטענה שלך ואת השימוש ב''ארכאי'' באופן בו הבינה אותו הנקודה. עכשיו, כשאני מבין, התגובה ההיא באמת מעוררת מחשבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקחת את "רבותיהם" בצורה מילולית מדי; השאיפה של מדענים היא לתפוס את קודמיהם בטעויות, ואז מעבר אסכולה לא בהכרח יועיל (ויש לו כמובן מחיר - ללמוד פרדיגמה חדשה). בעדיפות שניה, יסתפקו בהוספת ידע חשוב על הידע הקיים. אבל אני חושב שזו לא הנקודה: תהיינה מה שתהיינה השאיפות הטיפוסיות של המדענים, זה לא משנה את העובדה שהספקנות היא ביסוד *המתודה* המדעית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא כל כך יודע כיצד להתייחס לקביעות שלך כאן ובתגובה 332757 . מה הן? טענות דסקרפטיביות? קביעות נורמטיביות (לפי מי?)? משאלות-לב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשה לי לענות בשאלה - מה טיב הטענות שלך על המדע הבלתי-ספקני? הן נראות כמו טענות דסקרפטיביות, אבל אם אתה מנגיד אותן לאידיאל המדע - מה בעצם הרלוונטיות שלהן לדיון? לכל היותר אתה אומר שהמדענים בפועל מתנהלים בצורה לקויה, אבל הדיון היה על המתודה - כלומר, למיטב הבנתי, על האידיאל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב 1 שהמתודה המדעית היום רחוקה מאוד מהאידאל כפי שהוא מוצג כאן ובד"כ. הידע המדעי אינו ידע שניתן לתיאור והבנה על בסיס המבנים הקוגניטיביים של היחיד, והמתודה המדעית המודרנית לא בנויה על האידאל של המדען היחיד שמבצע ניסויים במעבדה וכך מקבל או פוסל השערות, אלא על בסיס של מבנים קהילתיים (מה שמעלה את הבעיה של תנאים מספיקים ל-testimony). אין אפילו דרך לתאר כיצד פרויקטים מדעיים רציניים מתבצעים אם מנסים להבין אותם רק דרך המדען הבודד. (וגם אם המדע הוא פעילות חברתית, וגם אם הידע המדעי הוא ידע קבוצתי, זה לא אומר שהתהליך לקוי או לא רציונאלי. זה אומר רק שצריך לשנות את התמונה שיש לנו בראש על המתודה). 1 טוב, נו, לא אני. הזרם שהוא אולי ה"לוהט" ביותר באפיסטמולוגיה מאז שנות התשעים של המאה הקודמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם זה סותר משהו ממה שאמרתי בדיון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הטון השלילי-משהו הזה לא בא להגיד שזה לא מעניין, מה שאתה מביא.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הרגשתי טון שלילי. אני כנראה צריך אימון ברגישות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הקביעה ש"הספקנות היא *ביסוד* המתודה המדעית"? לספקנות יש מקום במתודה המדעית (גם בעשיית עסקים, בפוליטיקה ובעוד כל מיני תחומים), אבל אני חושב שהתיאור של המדע כספקני (או של המתודה המדעית כמבוססת על ספקנות) הוא תיאור רומנטי-היסטורי. המדע מציע לנו מערכת-אמונות שמבוססת על מבנה חברתי בדיוק כמו מבנים חברתיים אחרים שמציעים לנו מערכות אמונות אחרות. כל מערכת חשופה לשינויים. המדע אולי מתקרב לאמת יותר ממערכות אחרות, אבל זה לא ממש קשור לספקנות. לדוגמא, חלק מההוגים שמנסים להצדיק את המדע בדרכים החדשות מאמצים מודלים שדי דומים למודלים תחרותיים בכלכלה כדי להצדיק את המדע (אם תיאוריה לא עובדת היא תתמוטט בגלל התחרות מצד קבוצות אחרות ולא בגלל ספקנות מדעית. בדיוק כמו שהשוקחופשיסטים ניסו ללמד אותנו על חברות עסקיות. יש, כמובן, גם מודלים אחרים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לשאול מה התחום הפורמלי שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שאפשר. לצערי אין לי כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(מאוד סביר להניח שכבר קראת ולכן) רפרפתי בעבר, יותר מפעם אחת, במספר פרקים של "מהפכות", אבל באמת הגיע הזמן שאצלח את זה מ"כריכה אל כריכה"1. יש לך המלצה על תרגום מוצלח (איך של "יהודה מלצר"?) או שעדיף לקרוא את המקור? _______ 1 סתם מקניט קצת היברישופובים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד, אתה אף פעם לא ישן? אני מכיר רק את התרגום הישן של קון, והוא בסדר גמור. אני לא מבין מדוע בחרו לתרגם אותו מחדש. אני למדתי את קון במסגרת קורס, ושם המרצה המליץ להתחיל לקרוא את הספר דווקא מאחרית-הדבר (שהיא תוספת מאוחרת) ושבה קון מבהיר שהוא לא פ"מ. עוד טקסט קלאסי (ומרתק) בעניין קון הוא http://print.google.com/print?id=svb20o7lIdcC&lp... . התגובות האחרונות שלי לא קשורות ממש לקון, אלא יותר לשמות כמו Alvin Goldman, Philip Kitcher, Steve Fuller. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"תגיד, אתה אף פעם לא ישן?" מדי פעם, באינטרוולים מוזרים וממש לא מספיק. לגבי השאר: תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה עושה הכללה1 וכך אתה מטשטש כמה מאפיינים חשובים מאד של המדע. המדע הוא מערכת אמונות רציונאלית (וגם אתה מכיר בכך, למשל בתגובה 332546) - ובכך הוא שונה מאד מרוב (כל?) הדתות למשל, או מאסטרולוגיה. הוא גם אמפיריסטי ובכך הוא שונה מאד ממתמטיקה או מדמוקרטיה. אפילו המונח "מערכת אמונות" הוא הכללה; יש הבדל דק אבל חשוב מאד בין "ידע" לבין "אמונה". המדע הוא מערכת ידע. לדעתי זה נכון להגיד שספקנות היא ביסוד המתודה המדעית. בסופו של דבר, המדע שואף לענות על האתגר של הספקנות - כלומר לייצר מערכת ידע שיש מאחוריה הגיון, עדויות מבוססות וקוהרנטיות. אמרת "המדע אולי מתקרב לאמת יותר ממערכות אחרות, אבל זה לא ממש קשור לספקנות". מן הסתם, *קרבה* לאמת תלויה באיך אתה מודד את הקרבה הזו. אם מודדים, למשל, האם המערכת יודעת לתת לנו תשובות לכל שאלה וקושיה, אז הפנג השוואי מתקרב לאמת הרבה יותר מאשר המדע. מצד שני, אם אתה מודד את הקרבה לאמת בהתאמה של התחזיות של המערכת למציאות - אז הקרבה של המדע לאמת היא איננה מקרית כלל. אני לא רוצה להכנס לויכוח *למה* מתודה המדעית עובדת. אבל אי אפשר לחלוק על כך שהמתודה המדעית היא מה שהיא *כדי* שתהיה התאמה למציאות. כלומר, כדי לענות לאתגר של הספקנות. השווה את זה לצורה (לא תמיד יש מתודה) שבה מתרחשים שינויים במערכות אמונה אחרות. בשורה התחתונה, בדיון הזה המדע מושווה לתורות "רוחניות" למינהן. אם אפשר לתאר את המדע בתור "מערכת אמונות שמבוססת על מבנה חברתי" כדי להראות את הדמיון לתורות אחרות, אז בהחלט אפשר לתאר את המדע כספקני כדי להראות את השוני מתורות אחרות. לפחות במימד הזה הוא שונה מהן מאד. -- 1 "המדע מציע לנו מערכת-אמונות שמבוססת על מבנה חברתי בדיוק כמו מבנים חברתיים אחרים שמציעים לנו מערכות אמונות אחרות." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל דק אבל חשוב מאד בין ''ידע'' לבין ''אמונה''. המדע הוא מערכת ידע. אם אתה מאמין למה שאומרים לך. בסופו של דבר אני נכחתי במעבדה של רת'רפורד פחות (עד כמה שניתן לכמת נוכחות) מאשר יעקב נכח במעמד הר סיני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדע הוא מערכת ידע, בלי תלות בזה שאתה אישית מאמין או לא מאמין. אבל אם זה משמח אותך, כל ידע הוא גם אמונה (באותו מובן שיעקב מאמין שמעמד הר סיני התקיים) - אבל לא כל אמונה היא ידע (למשל, האמונה של יעקב היא איננה ידע). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מה כוונתך ב"מערכת אמונות רציונאלית". אני כתבתי שהמדע הוא "פעילות רציונאלית". דהיינו, כשאנחנו ניצבים בפני בעיות מסוגים מסוימים, המדע הוא הדרך הסבירה ביותר להתמודד איתן. בדיוק כמו שבתוך התהליך המדעי, כשאנחנו ניצבים בפני בעיה לא פתורה, אנחנו מחפשים את ההיפותזה הסבירה ביותר לדעתנו. בחירה בהיפותזה סבירה לא מבטיחה שההיפותזה "מתאימה למציאות" או "רציונאלית". אבל בתור פעילות אנושית בחירה בהיפותזה סבירה זאת פעילות רציונאלית. כנ"ל לגבי המדע - אין איזו "התאמה למציאות" (אחרת, מה הרעיון להטיל ספק ולשנות האמנות מדעיות?), אלא שבתחומים מסוימים, לנו כבני-אדם המדע הוא הפעילות הרציונאלית ביותר. בהמשך לכך, ספקנות אינה ביסוד המתודה המדעית, אלא הדחף לפתור בעיות ולהגדיל את הידע שלנו. ושוב: ה"ספקנות" נכנסה לדימוי של המדע בדלת האחורית, בתקופת ההשכלה, כשהמדע היה מתודה חדשה שעמדה למול האמונות התפלות והמערכות החברתיות הישנות. היום המדע *הוא* המערכת החברתית השלטת בכל תחומי הידע. הוא לא מעודד דווקא ספקנות. שינויים פרדיגמטיים ואפילו זעזועים עמוקים בתפיסה מתרחשים מפעם לפעם בכל התחומים: פוליטיקה, עסקים, אמנות וכו'. בנוגע למתודה - מה שאמרתי בתגובה הקודמת לירדן, הוא "המתודה המדעית היא לא מה שאתה חושב". בשנים האחרונות (ממש האחרונות) מתחילים לדבר על ידע מדעי כעניין שלא ניתן לבצע לו רדוקציה להאמנות אישיות של כל אחד מהפועלים בסביבה המדעית. למשל, בפרויקט מדעי גדול עובדים מומחים בתחומים שונים, כשפעמים רבות הם אפילו לא מבינים את המושגים המקצועיים של מומחים אחרים באותו פרויקט. אם הפרויקט מגיע למסקנות מדעיות, מי "יודע" את המסקנות? אי אפשר לתאר תהליך אישי שבו מערכת קוגניטיבית של אדם מסיקה מתוך הנתונים את התוצאות. זאת פעילות קהילתית, שמעורבים בה אנשים, מוסדות, דרכי-תקשור ויחסי-כוחות. לכן, יש הגיון להפעיל עליה כלי מחקר (מדעיים!) של סוציולוגיה ופסיכולוגיה חברתית כדי לבדוק כיצד מגיעים לתוצאות המדעיות. בכל מקרה, זאת כבר לא המתודה המדעית כפי שהתרגלנו לחשוב עליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעמי מערכת ידע רציונאלית (מונח מדוייק יותר ממערכת אמונות רציונאלית) היא מערכת ידע שיש מאחורי כל פריט ידע בתוכה הגיון וביסוס. בניגוד אליך, אני חושב שמערכת הידע המדעית כן שואפת לתאר את המציאות - ולמיטב ידיעתי, זהו התאור המקובל של המדע. אחרי הכל, מה הטעם לעשות ניסויים יקרים שעשויים להכשל, אם אפשר לפתח תאוריות מאד יפות ורציונאליות לחלוטין - רק כאלו שאין להן קשר למציאות1? אני לא יודע מה כוונתך במילה "היפותיזה סבירה". אבל אם אתה מתכוון למובן היומיומי של המילה, אז אני חולק עליך. התהליך המדעי בהחלט לא מסתפק בסבירות של ההיפותיזה. תורת הקוואנטים היא לא סבירה, אבל היא בהחלט מתאימה לתצפיות. יתרה מכך, המדע דורש שהיפותיזה תהיה ניתנת לאימות אמפירי - אחרת ההיפותיזה איננה היפותיזה מדעית. לעניין הספקנות, נראה לי שאנחנו לא רואים את המושג הזה באותה צורה. במקום שאתה רואה שמרנות מדעית אני רואה ספקנות מדעית. לדעתי ספקנות היא לא רק פקפוק בידע באשר הוא - היא גם זהירות בקבלת היפותיזות לא מבוססות המנוגדות לידע מבוסס. יש הבדל דק בין ספקן לבין קנטרן. ספקן לא מפקפק בידע לשם הפקפוק, אלא כדי שמה שכן יודעים יהיה מבוסס על הגיון. מי שמתעלם מההבדל בין תאוריה שמתאימה להרבה מאד תצפיות (ובד"כ כלל גם ניצחה הרבה מאד תאוריות מתחרות) לבין היפותיזה לא מוכחת, הוא לא ספקן, הוא קנטרן (ואני לא טוען שאתה קנטרן - רחוק מכך). בשורה התחתונה, הדימוי של הספקנות רלוונטי מאד - בפרט בדיון הזה. הסברתי בתגובה הקודמת שלי למה. אני לא מוצא שום קושי בכך שאי אפשר לבצע רדוקציה של הידע המדעי להאמנות אישיות. ההיפך הוא הנכון. הספקנות המדעית המודרנית אומרת שגם תוצאה של ניסוי לא מתקבלת כעדות מדעית אלא אם כן הוא שוחזר ע"י קבוצת מדענים בלתי תלויה. ההגדרה שאני מכיר ל"ידע" היא שידע היא דבר אובייקטיבי, לא סובייקטיבי. זה לא דבר חדש. ידע יכול להיות כתוב בספר (ידע מדעי וידע בכלל) - ואין הבדל בין ספר שנכתב ע"י אדם אחד, לבין ספר שנכתב ע"י קבוצה. גם זה לא חדש. ואדם ספקן לא ידחה ידע, בגלל שמישהו אחר ביצע את הסקת המסקנות, או בגלל שהניסוי עצמו בוצע ע"י קבוצת מומחים. ספקן אמיתי יעדיף שהניסויים ואפילו הסקת המסקנות יתבצעו ע"י יותר מאדם אחד. אני מסכים איתך שראוי ונכון לחקור את היישום של המתודה המדעית המודרנית. אבל כל הדברים שאמרת כלל לא שכנעו אותי שהמתודה המדעית איננה ביסודה "מה שאני חושב": התהליך המוכר של העלאת היפותיזות ובדיקה שלהן אל מול המציאות. --- 1 ויש מערכות ידע שעושות בדיוק את זה - מתמטיקה למשל - והמתודה המתמטית באמת שונה מאד מהמתודה המדעית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה לפני שהופיעו הזרמים שאני מתייחס אליהם כאן, כבר הוכר שהמתודה המדעית אינה בפשטות ''התהליך המוכר של העלאת היפותיזות ובדיקה שלהן אל מול המציאות''. הרבה היפותזות יכולות להתאים לנתונים (זה נקרא ''התזה של אי-היקבעות ההיפותזה ע''י הנתונים''), וחוסר-התאמה בין היפותזה שנגזרת מתיאוריה לנתונים אמפיריים לא גורם בתהליך מכאני לשלילת התיאוריה. שינוי והחלפה של תיאוריות הוא תהליך מורכב, שלא ניתן לתיאור כמבוסס על לוגיקה בלבד, וכל מיני גורמים ממלאים בו תפקיד. יש הוגים שמייחסים יותר חשיבות לקהילה ולחברה ויש כאלה שמייחסים לה פחות חשיבות (נגיד, פופר מתייחס לתפקיד החברה וההיסטוריה, אבל במובנים שונים מאשר קון) - אבל בכל מקרה התיאור ה''נאיבי'' של המדע לא מקובל היום על אף הוגה רציני (שאני יודע עליו). בנוגע לספקנות. ''זהירות בקבלת היפותיזות לא מבוססות המנוגדות לידע מבוסס'' היא עניין מצויין ומומלץ, אבל היא לא מאפיינת את המדע ככזה. פקידי-מס וברוקרים מגלים זהירות כזאת ביחס לדו''חות חשבונאיים של חברות, רבנים ביחס לחידושי המודרנה, ואני עושה את זה כל יום כחלק מתהליך הנהיגה ברכבי. ''ספקנות'' מבטאת בד''כ עמדה אחרת, שלא מוכנה לקבל את האמונות שמציעה לנו החברה כנכונות ללא שהעברנו אותן תהליך שבו בדקנו בעצמנו את אמיתותן. לפחות, זאת ספקנות בסגנון וולטר. ספקנות פילוסופית - בסגנון דיקרט - תטיל ספק גם בהאמנות שרכשנו בעצמנו. העמדה שאתה מציג כאן לא נופלת תחת אף אחת מאפיוני הספקנות הרגילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שהתאור שתארתי את המתודה המדעית הוא פשטני. אבל התיאור שלך1 הוא פשטני הרבה יותר - משתמע ממנו שאין הבדל עקרוני בין המדע לבין מערכות אמונות אחרות. התיאורים של המתודה המדעית בתור תהליך חברתי הם מעניינים מאד ואני לא מתכחש להם. אבל בעיני הם מסך עשן. באנלוגיה פרועה, אדם הוא בעל חיים ואפשר לנתח הרבה מאד תופעות אנושיות בכלים המשמשים לניתוח תופעות אצל בע"ח כלשהם. אבל זה לא משנה את העובדה שיש כמה תכונות מהותיות שמייחדות את האדם, וכאשר נבוא לתאר את האדם, מן הסתם נדגיש את התכונות האלה. קיימות אי אילו תכונות שמייחדות את המדע ומסך העשן הזה מסתיר אותן. בשורה הראשונה והתחתונה המדע שואף לחקור ולתאר את המציאות באופן רציונאלי, והמתודה המדעית נועדה לשרת את המטרה הזו. והשיטה היא בבסיסה שיטה אמפירית. נכון, גם בדת וגם במדע יש חשיבות לקהילה, ושינויים מתרחשים לאט ובתהליך מורכב. אבל בדת אין חשיבות לאמפריזים או לרציונאליות. נכון, גם המצע של הליכוד מבוסס על טיעונים רציונאלים2, אבל הליכוד לא מנסה לחקור את המציאות בשיטה אמפירית <מקום שמור לאמירה צינית>. לגבי כלכלה, היא באמת בגבול האפור של המדע האמפירי. בנוגע לספקנות, אינני פילוסוף ולכן אני נוטה לקבל את התיקון ההגדרתי שלך. מהיום לא אומר עוד, שהמתודה המדעית מבוססת על ספקנות. במקום זאת אומר: המתודה המדעית מבוססת על אמפריזים ועל ראציונאליות. וכאמור ברור לי שזה תיאור פשטני, אבל הוא קירוב טוב מסדר ראשון. הנה כמה הגדרות קצרות של המתודה המדעית שמצאתי באינטרנט. ההגדרות האלו הן הגדרות שפורסמו באתרים של גופים אקדמיים. אולי לא דעות אובייקטיביות, אבל רלוונטיות מאד. אני מרשה לעצמי לציין שלדעתי, ההגדרות אינן רחוקות כלל מהתיאור הפשטני שלי. "A systematic form of inquiry that involves observation, speculation, and formulation and testing of hypotheses" 1 "המדע מציע לנו מערכת-אמונות שמבוססת על מבנה חברתי בדיוק כמו מבנים חברתיים אחרים שמציעים לנו מערכות אמונות אחרות" (תגובה 332823).(American Meteorological Society) "the means of science by which phenomena are observed, hypotheses are tested, and conclusions are drawn" (University of Oragon, Anthropology 150) "a method of investigation involving observation and theory to test scientific hypotheses" (Wordnet, princeton) "An inefficient but highly successful method of knowledge construction based on experimental testing of hypotheses " (Frostburg State University's Department of Chemistry ) 2 בקירוב גס מאד.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם האמירה שלך ש''המתודה המדעית מבוססת על אמפריציזם ועל ראציונאליות''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי. אם אתה מסכים עם האמירה שהמדע עוסק בתיאור המציאות (מילים נרדפות: העולם הטבעי, היקום הפיזי) אז ממש יש כאן הרמוניה. וכן, אני יודע שיש יוצאי דופן כמו פסיכולוגיה למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי הסכמתי שהמדע עוסק בתיאור המציאות? (שונא הרמוניה. אני מעדיף את וארז). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלתי, לא קבעתי. ואתה אכן לא מסכים :) מהו לדעתך אובייקט המחקר של המדע, אם קיים כזה? הסכמת שהמתודה המדעית מבוססת על אמפריזם. אמפריזם אומר שרעיונות ותאוריות נבדקים אל מול המציאות (אתה כמובן רשאי לחלוק על ההגדרה הזו של אמפריזם). אם המדע אינו עוסק בחקר המציאות, מדוע לדעתך המתודה המדעית בודקת את הרעיונות והתאוריות *דווקא* אל מול המציאות? היה אפשר לבדוק את הרעיונות והתאוריות אל מול חוקי היסוד, חוקי הכנסת והמשפט העברי (משנה ותלמוד). זה למשל הבסיס מאחורי המשפט הישראלי - וגם הוא שואף להיות רציונאלי. אבל המשפט הישראלי שונה מאד מהמדע. האם ההגיון לא מכתיב שההיפותיזה תבדק כנגד אותו אובייקט שהיא אמורה לתאר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה הראשונה היא האם יש לנו כבני-אדם גישה ל"מציאות כמו שהיא". אפשר בהחלט לטעון שמה שאנחנו חווים כמציאות נבנה ע"י הטבע האנושי שלנו - החושים והמבנה הגופני והשכלי האנושיים. אנתרופולוגים טוענים גם שתפיסת המציאות שלנו תלויה בחלקה במשתנים תרבותיים ולשוניים. כך שיכול להיות שאין לנו שום גישה ל"דברים כשלעצמם" - או מדויק יותר - שום גישה *אמפירית* לדברים כשלעצמם, ולכן האובייקטים שלנו אינם המציאות "האמיתית". אם אתה חושב שאמפיריציזם זאת הדרך האמינה היחידה לקניית ידע, אני לא בטוח שזה צריך להיות אכפת לך. במקרה אחר, זה עשוי לשנות. השאלה השנייה היא מה מעמדם של היישים התיאורטיים שיוצר המדע. באיזה מובן מושג כמו "אלקטרון" או "גרביטציה" קיים, ובאיזה מושג הוא רק הסבר לתופעות (במיוחד כשבתהליך החקירה המדעי הסברים משתנים מפעם לפעם). אבל זה נושא גדול מידי. בכל אופן, אני לא בטוח שזה חשוב כרגע. בין אם המדע נבדק אל מול המציאות ובין אם הוא נבדק מול רשמי החושים שלנו (וגם אם הוא קובע חלק מרשמי החושים שלנו), הוא עדיין פעילות אמפיריציסטית ורציונאלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיניי זה חשוב מאד. אמירות בסגנון "המדע אינו מתאר את המציאות" או "לא ברור מה המדע מתאר, הוא פשוט רציונאלי", הן פשוט הכללה בסגנון "המדע הוא מערכת אמונות חברתית". זה יוצר רושם שאין הבדל בין ידע משפטי, ידע תורני (תורה, משנה וכו') וידע מדעי. אבל יש. עם כל הכבוד (ויש) השאלות הקשות והיפות על המושג "מציאות" מתחמקות מהנקודה. אני בטוח שאתה יכול להסכים עם אמירה מסוייגת שעוקפת את המוקשים האלו. למשל: - המדע חוקר את התופעות הקשורות לעולם הטבעי - המדע חוקר את המציאות החושית. - המדע חוקר את המציאות הנצפית. - מדע הוא כתב עת של American Association for the Advancement of Science אם אתה לא מסכים, אני מזמין אותך לייצר הגדרה פשוטה משלך שתסביר מה המדע חוקר. ואם זה קשה בגלל שענפי המדע הם מאד מגוונים, אני אסתפק בהגדרה שתסביר מה הפיזיקה חוקרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים. למה לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחיים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם, יש כאן נקודה שאני מרגיש לא נוח לסיים את הדיון בלי לחדד אותה: ניגודים מקובלים הם אמפיריציזם/רציונאליזם ובנפרד ריאליזם/אידאליזם. כך שאפשר להיות גם אמפיריציסט וגם אידאליסט - אלה לא ניגודים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר בכזאת גאווה על אמונה עיוורת בדמוקרטיה. אפשר לחשוב. להסתפק במעט שבאמת יש לנו במקום לקפוץ מעל הפופיק זו שמרנות. איכשהו, שהכ''ג אף-פעם לא עשה עלי רושם של שמרן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) אני ממש לא מדבר בגאווה על אמונה עיוורת בדמוקרטיה. לא יודע איך הגעת לזה. 2) לטעון שהשכ"ג שמרן, זו לא היתה כוונת דברי. ב"להסתפק במעט שבאמת יש לנו" כוונתי היא ל"חוסר יומרה לדעת את אשר איננו יודעים" ולא לשמרנות או לחוסר רצון להתיחס אל הבלתי ידוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) יכול להיות שזו סתם התרשמותי האישית. מתנצל. 2) איך אפשר לדעת מה שאיננו יודעים אם איננו מתיימרים להיות מסוגלים לכך? איך נוכל לחקור את זה שאיננו מוכנים להניח שאינו מופלא מבינתנו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) כנראה שזו אשמתי, משום שהמשפט למעלה היתה תגובת מראה צינית. זה נורא נחמד מצידי שאני מתלונן על השימוש בסגנון הזה ומשתמש בו בעצמי (הלכתי לעמוד בפינה). הכוונה היתה לעשות אנלוגיה שאומרת: שכ"ג איננו מאמין אדוק בדמוקרטיה (אלא מקבל אותה כרע במיעוטו שעונה על צרכים מסוימים) בדיוק כמו שהוא איננו מאמין אדוק של השיטה המדעית. 2) אין בי את היומרה לטעון שאין לנו שום צורך בכל סוג של יומרה. פשוט, היומרה לחשוב ש"אולי אני יכול לדעת אם זה נכון או לא, לפחות אנסה" נשמעת לי "קצת" פחות יומרנית מ"אין לי צורך/יכולת לבדוק אם זה נכון, לפחות אטען שאני יודע שזה נכון". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי היומרה להניח שאיננו מסכימים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה היתה והמשפט היה. לא להיפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"היומרה לחשוב ש"אולי אני יכול לדעת אם זה נכון או לא, לפחות אנסה" נשמעת לי "קצת" פחות יומרנית מ"אין לי צורך/יכולת לבדוק אם זה נכון, לפחות אטען שאני יודע שזה נכון"". הטענה השנייה כאן היא טענת קש. הניגוד הנכון לטענה הראשונה הוא, "אולי אני *לא* יכול לבדוק את X באמצעים מדעיים, אבל זה לא אומר בהכרח שאין לי שום סוג בדיקה אפשרי, או ש-X לא נכון". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אולי אני *לא* יכול לבדוק את X באמצעים מדעיים, אבל זה לא אומר בהכרח שאין לי שום סוג בדיקה אפשרי, או ש-X לא נכון" עם קביעה כזאת אני אפילו מסכים. מי לא? אנסה להבין את הויכוח: האם הויכוח פה הוא על *האפשרות* להדביק את המושג "נכון" לדברים שאינם ניתנים לבדיקה באמצעים מדעיים? או האם הדיון הוא על המשמעות שנותנים למושג "נכון" כאשר מדביקים אותו לדברים שאינם ניתנים לבדיקה באמצעים מדעיים? לי ברור שקיימת האפשרות ושהמשמעות שונה (ואני חושב שרוב "אנשי המחנה השכ"גי" יסכימו עם הקביעה הזאת). על מה בעצם חילוקי הדעות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה טהרנית משלבים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטערת, ה''טהרנית'' הזאת נשארה מתגובה שהתייחסה למשלבים לשוניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסימטרייה ה\את איננה מאולצת כלל ועיקר. ספקן אמתי מגלה ספקנות גם ביחס למדע. וגם ביחס לדמוקרטיה. הוא יכול לומר שאלה הטובים ביותר שיש לנו (לגבי הדמוקרטיה גם אני אומר את זה), אבל בלי להתבלבל בין "הטוב ביותר" לבין "טוב מוחלט". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שספקן אמיתי מגלה ספקנות גם ביחס למדע. האמת היא, שאם מדובר באדם שמתכוון לעסוק במחקר מדעי, זו אחת מהדרישות לתפקיד. נשאר לך לבסס את הטענה שהשכ''ג ''מאמין אדוק'' של משהו ושהוא איננו ''ספקן אמתי''. משום שהספקתי לקרוא תגובה או שתיים שלו בעבר, אני לא יכול להסכים פחות עם קביעה כזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבטיחה תשובה מפורטת ברגע שמנוע החיפוש יתחיל לעבוד. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |