|
||||
|
||||
אני לא מכיר אף מתודה שאומרת ש''הכל קביל באותה מידה''. כשהרציונליסטים הציעו את הספקנות כמתודה, הם העמידו עצמם אלו מול החברה. מצד אחד היו האמונות השונות שהחברה מציעה לאדם, ומצד שני האדם שבוחן ומחליט לפי המתודה השכלית אלו אמונות ראוי לקבל. מאז, המצב השתנה. האמונות הרציונאליות והמדעיות הפכו לגוף ידע עצום, ואין שום דרך שאדם בודד יוכל לבחון את כולן או אפילו להכיר את רובן. המתודה המדעית היום לא מבוססת בשום פנים על ספקנות, אלא להיפך - על קבלה של הממצאים והתיאוריות שיצרו גופי ידע חברתיים לאורך דורות. הקבלה הזאת מאפשרת להמשיך במחקר ולא להיתקע שוב ושוב באותה נקודה בדיוק. שוב, אני לא טוען שזה לא רציונאלי לקבל את הידע הזה כנתון. אבל זה לא ספקני. |
|
||||
|
||||
גודל הידע מחייב, כפי שאתה כותב, מידה רבה של קבלת הקיים; ועדיין המדע (האידאלי, ובקירוב לא רע גם המעשי) מעודד הטלת ספק *ככל האפשר*. |
|
||||
|
||||
ראשית, הספקנות המדעית לעולם (או כמעט לעולם) לא מתייחסת למתודה עצמה, אלא רק למסקנותיה. ושנית - בימינו, לפחות, נראה שרוב מוחלט של המדענים אינם ספקנים לגבי הידע שהתקבל כבר על דעת קודמיהם.רק מעטים מאוד יעזו לערער עליו. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח מה יכול לצאת מספקנות ביחס למתודה; בכל מקרה, זה עניין לפילוסופים ולא למדענים, וזה גם דיון שונה לחלוטין. המדענים אינם ספקנים כלפי הידע הקיים? לא יודע, כל שבוע אני קורא בעיתון היומי (טוב, בעיקר בחלק המאמרים) מספר דו-ספרתי של כתבות שמדברות על מחקר חדש שטוען כי X, בניגוד לדעה המקובלת עד כה, לפיה Y. |
|
||||
|
||||
מספקנות ביחס למתודה שקשורה לממצאים מדעיים יוצאת כמובן אפיסטמולוגיה נטורליסטית, והיא פרויקט משותף של פילוסופים ומדענים. |
|
||||
|
||||
ספקנות ביחס למתודה יכולה להיות בריאה מאוד במובן זה שמדענים יכירו בזה שלא כל תופעה ניתנת למחקר מדעי, ולא כל תופעה שאיננה ניתנת למחקר כזה היא מופרכת או חסרת משמעות. |
|
||||
|
||||
לא דיברתי על פקפוק בכל ידע *קיים*, אלא רק בידע "מקובל", דביינו - זה שכבר בונים עליו תילי תילים של ידע נוסף. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |