בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 17/06/05 15:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבל זכויות יוצרים הרי לא תקפות לגבי מישהו שמזמזם שיר ברחוב, גם לא לגבי מי שזוכר את השיר. זכויות יוצרים נוגעות לפרסום ברבים ו/או לשימוש מסחרי בשיר. אז או שאתה יוצא כאן נגד כל נושא זכויות היוצרים באופן כללי, שזה ויכוח אחר לגמרי, או שאתה מקבל שזכויות כאלה יכולות להישמר, ורק חולק על התנהלותו של ריבלין בעניין. אני לא מוצאת טיעון שימנע ממנו להתנהל כך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כשזה נוגע לשימוש מסחרי אני לא נלהב להיות בין המוקיעים את זכויות היוצרים, אבל כשזה נוגע לפרסום באופן כללי אני מוטרד מאנשים שמנסים למנוע את הפרסום. למרות שאני נוטה לקבל את זכויות היוצרים של יוצר על יצירתו, אני לא בטוח האם הן צריכות להיות משהו שיכול לעבור בירושה (או בעסקאות סחר). אז אין לי משהו נגד זכויות היוצרים באופן כללי, אלא רק לגבי ההיקף הנרחב יותר מדי שלהן, שמאפשר לאדם שלא הוא יצר את היצירה לאסור לחלוטין על פרסומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון מאוד. אני איתך. ומעניין - מישהו יודע אוליי אם היה פעם מצב דומה לגבי יוצר כלשהו? שיורשיו אסרו על פרסום יצירותיו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על הדעת עולה למרות השוני הסיפור על קפקא שביקש מידידו מקס ברוד לשרוף את כל כתביו ומכתביו אחרי מותו, בקשה שלא מולאה. אבל מה שרציתי לדעת זה אם לפתוח את חסכונותי ולקנות כל ספר של יונה וולך שמסתובב עדיין בשוק, משום שלא ידפיסו אותם במהדורות חדשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודעת, אבל נראה לי שגם להוצאת הספרים יש מה לומר בעניין. וחבל שהזכרת את הדוגמא הזאת עם קפקא.:) שם אני דווקא מסכימה עם אי-קיום הצוואה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שבמקרה ההפוך, הפעולה של ברוד נתפסת כלגיטימית, בטיעון ש"אחרת איך היינו מתוודעים ליצירתו המופלאה של קפקא". בעייתי במקצת (למרות שאחרת, איך היינו מתוודעים וגו'). מעבר לזה, מעניין איך אפשר להוכיח את כוונתו האמיתית של היוצר שלא דרך הצוואה. אם, למשל, נמצא הקלטה נשכחת של שיחת טלפון בין יונה וולך לבין ריבלין, בה אומרת וולך "אני משאירה לך את הזכויות, כי אני בוטחת בכל פעולה שתעשה, לא משנה לאן החיים יגלגלו אותך". האם גם אז החזרה בתשובה שלו תיתפס כגורם שמקשה על מילוי רצונה של וולך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזכיר לי, שמדי פעם מתפרסם איזה שיר של משורר מת, שנמצא בעליית גג (למשל עוד שיר של לאה גולדברג), ולא פעם יש לי רושם שהמשורר בחר שלא לפרסם את השיר, והפרסום עושה לו עוול. ועוד זה מזכיר לי אחד: ספר האשליות של פול אוסטר עוסק כולו בסוגיה של אמן המחליט ליצור ולהשמיד את יצירתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצטניק גנב ספר שלו מהספריה הלאומית ושרף אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא גם סירב לקבל כל תגמולים על ספריו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה של דוד פוגל גם מחיקה לא עזרה: תגובה 196834 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויש כמובן את קפקא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבינה את העמדה שלך, אבל לא את ההיגיון שעומד מאחוריה. לדעתך אסור לי להדפיס מחדש ולמכור ברווח את שיריו של הזמר הנודע א.א מיזוג (שאני יורשתו החוקית). וכן אסור לי למנוע ממך לעמוד בקרן רחוב ולחלק לכל דיכפין, בחינם, את שיריו שאתה הדפסת מחדש. הבנתי נכון? נדמה לי ששאלה מרכזית כאן היא: למי שייכים השירים בעיניך? לא מתוקף החוק. נדמה לי שגם אתה וגם דובי סבורים איכשהו ש"היצירות שייכות לציבור". ונאמר שאחרי מות היוצר, אסור ליורש החוקי לאסור על פרסום יצירה לחלוטין. האם יש מינון שהוא חייב להתיר? מי יקבע את המינון הזה? האם מוסד ממשלתי יקבע אותו? האם קרן פרטית? ואם כן, במה זה שונה מיורש חוקי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לדעתך אסור לי להדפיס מחדש ולמכור ברווח את שיריו של הזמר הנודע א.א מיזוג (שאני יורשתו החוקית)" המממ? איפה כתבתי משהו כזה? כנראה קשקשתי. אם א.א. מיזוג לא אסר על שימוש מסחרי ביצירה שלו, אני לא רואה מה מונע ממך לעשות את זה. "וכן אסור לי למנוע ממך לעמוד בקרן רחוב ולחלק לכל דיכפין, בחינם, את שיריו שאתה הדפסת מחדש." זה כן, והנה נקודה בעייתית: נניח שאני זוכר שיר של א.א. מיזוג ואני מספר אותו בע"פ לחבר שלי. האם הפרתי זכויות יוצרים? לא. עכשיו אני כותב את השיר על דף ומביא לחבר שלי. הפרתי זכויות יוצרים? לא נראה לי. עכשיו אני כותב את השיר על דף ומביא למישהו שאני פוגש ברחוב. הפרתי זכויות יוצרים? ועכשיו אני כותב את השיר על דף ומביא להרבה אנשים ברחוב, הפרתי זכויות יוצרים? ועכשיו פרסמתי אותו באינטרנט. הפרתי זכויות יוצרים? ועכשיו אני משתף קובץ טקסט עם השיר באימיול. הפרתי זכויות יוצרים? (בכל הפעמים הללו אני כמובן נותן קרדיט לא.א. מיזוג). אני לא חושב ש"היצירות שייכות לציבור". בתור התחלה, קשה לי לראות כיצד הן שייכות למישהו. אני לא חושב שגם יוצר היצירות יכול לטעון ל"בעלות" עליהן (קשה לי לדמיין בעלות על רעיונות), ועם זאת אני חושב שצריך להתחשב בדעותיו של היוצר עצמו. ואתקן את מה שאמרתי קודם - זה לא שאני חושב שאסור ליורש לאסור לחלוטין על פרסום היצירה, אלא שאני חושב שאסור לחלוטין ליורש לאסור על פרסום היצירה (אם כי אני פתוח להצעות והסברים למה מותר יהיה לו לאסור על פרסום היצירה למטרות מסחריות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי המשפט הראשון: כנראה התבלבלתי מרוב שלילות באמירה שלך "אני לא נלהב להיות בין המוקיעים את זכויות היוצרים". אתה מוקיע? אתה לא מוקיע? אתה מוקיע אבל ללא התלהבות? אתה לא מוקיע כיוון שזה לא מלהיב אותך? מהתגובה האחרונה שלך אני מבינה שיש לך בכלל בעיה עם הלגיטימיות של זכויות יוצרים באשר הן. אם כך, שאלת הירושה החוקית שלהן היא משנית בלבד (אולי היא חשובה בעצם, אבל אני יצאתי מנקודת הנחה שזכויות היוצרים הן עניין מקובל, ואין לי עניין לבדוק הנחה זו כרגע). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא נלהב להיות בין האנשים שאומרים ''אין זכויות יוצרים, כל היצירה צריכה להיות חופשית, יצירה היא רכוש הציבור'' וכו' וכו'. יש לי בעיה עם הלגיטימיות של זכויות יוצרים באשר הן כפי שיש לי בעיה עם כל הגבלה על החופש של בני אדם. פרט לזה, יש לי גם בעיה עם זה שמנסים להציג שירים בתור רכוש עובר לסוחר, כשאני מסוגל במוח המוגבל שלי לדמיין את זה רק על דברים פיזיים. אמנם, אני לא פוסל על את זה שיכולה להיות קיימת בעלות גם על דברים לא פיזיים, אבל לא ברור לי עד כמה היא דומה לבעלות על דברים פיזיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, לו יונה וולך עצמה הייתה, בשלב כלשהו, חוזרת בתשובה או משנה את תפיסותיה באופן אחר שהיה גורם לה לרצות לאסור על פרסום שיריה - זו הייתה זכותה המלאה. אי אפשר לדרוש מיוצר שיפרסם דברים שהם בניגוד למצפונו או אפילו סתם לרצונו. אבל יובל איננו יונה, ולי נראה שלו היא הייתה מעלה בדעתה את האפשרות שהוא יבקש לצנזר את שיריה - היא לא הייתה מורישה לו אותם. לכן ''זכויות היוצרים'' כאן שייכות לו רק בשמן הפורמלי - בתור ''זכויות יורשים'' - ודי ברור שהוא עושה בזה עוול לצוואתה הרוחנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה למדתי משהו: זה כשל ערימת החול ! (שונא את הכשל הזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אבל המטרה של השאלות היא להבין *מתי* בדיוק הופכים הגרגרים לערימה. השאלה שמתחבאת מאחורי זה היא האם ייתכן מצב שבו איסור פרסום כמו שזה שאנחנו מדברים עליו יוביל למצב כמו תגובה 309635, שבו אוטוטו אף אחד כבר לא יודע מי זו יונה וולך כי אסור להפיץ את שיריה בהפצה רחבה אלא רק לצטט בע"פ מחבר אחד לאחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היצירה לא שייכת לציבור עד שלא יעברו 70 שנה ממות היוצר. אבסורדי? נכון. חוקי זכויות היוצרים של היום מוגזמים בתחולתם וכלל לא מתחשבים בציבור. הוא יכול לאסור רק במסגרת חוקי זכויות היוצרים, דהינו מניעת הפצת עותקים. אין הוא יכול לאסור הקראה פומבית של השירים, שימוש בהם לצורכי מחקר, וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולו לא דרש ריבלין לאסור את הפרסום לגמרי, אלא רק ביקש סכום כסף גבוה מאוד עבור השימוש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שנכתב במקום אחר כאן, אפשר לטפל בזה על ידי כך שקובעים אחוז קבוע מהרווחים שאותו יש לתת לבעל הזכויות, כך שאין לו יכולת לקבוע מחיר שרירותי בעצמו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |