בתשובה להאייל האלמוני, 17/06/05 16:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
על הדעת עולה למרות השוני הסיפור על קפקא שביקש מידידו מקס ברוד לשרוף את כל כתביו ומכתביו אחרי מותו, בקשה שלא מולאה. אבל מה שרציתי לדעת זה אם לפתוח את חסכונותי ולקנות כל ספר של יונה וולך שמסתובב עדיין בשוק, משום שלא ידפיסו אותם במהדורות חדשות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודעת, אבל נראה לי שגם להוצאת הספרים יש מה לומר בעניין. וחבל שהזכרת את הדוגמא הזאת עם קפקא.:) שם אני דווקא מסכימה עם אי-קיום הצוואה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שבמקרה ההפוך, הפעולה של ברוד נתפסת כלגיטימית, בטיעון ש"אחרת איך היינו מתוודעים ליצירתו המופלאה של קפקא". בעייתי במקצת (למרות שאחרת, איך היינו מתוודעים וגו'). מעבר לזה, מעניין איך אפשר להוכיח את כוונתו האמיתית של היוצר שלא דרך הצוואה. אם, למשל, נמצא הקלטה נשכחת של שיחת טלפון בין יונה וולך לבין ריבלין, בה אומרת וולך "אני משאירה לך את הזכויות, כי אני בוטחת בכל פעולה שתעשה, לא משנה לאן החיים יגלגלו אותך". האם גם אז החזרה בתשובה שלו תיתפס כגורם שמקשה על מילוי רצונה של וולך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזכיר לי, שמדי פעם מתפרסם איזה שיר של משורר מת, שנמצא בעליית גג (למשל עוד שיר של לאה גולדברג), ולא פעם יש לי רושם שהמשורר בחר שלא לפרסם את השיר, והפרסום עושה לו עוול. ועוד זה מזכיר לי אחד: ספר האשליות של פול אוסטר עוסק כולו בסוגיה של אמן המחליט ליצור ולהשמיד את יצירתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצטניק גנב ספר שלו מהספריה הלאומית ושרף אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא גם סירב לקבל כל תגמולים על ספריו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה של דוד פוגל גם מחיקה לא עזרה: תגובה 196834 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויש כמובן את קפקא. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |