|
||||
|
||||
פעם שניה מפורסמת פרופגנדה של הצוות הנ"ל באייל. הפעם, מעבר לאזה גרף סתום, אין הם אפילו טורחים להתחבא מאחורי איצטלה פסאודו מדעית, ובמאמר מטפטף ארס מנסים לכתוש באמרות כלליות ונפנופי ידיים מה שפרידמן מראה בנתונים רבים וניתוחים מדוקדקים בספריו. מאפיין נוסף של השתלחות זו, בדומה לקודמת, הוא העדר הצגה סבירה של אלטרנטיבה, והשוואה מדוקדקת בין שיטות (דבר שדווקא פרידמן מבצע בספריו המומלצים מאוד). אני מניח שתגובות מפורטות יותר יגיעו, אבל חשוב לי להצביע לפחות על כמה עיוותים (שקרים?) במתקפה הנוכחית של הצמד: 1. בסוף המאה ה 19 התחילה השפעת הסוציאליזם גם בארה"ב. נכון שמבחינת התל"ג זה לא בלט, אבל בהיבטי חקיקה ומדיניות השפעה זו של תחילת רגולציה הביאה לעיוותים עימם התמודדה האומה האמריקנית מאוחר יותר. לכן פחות נכון לבצע השוואה בין שיטות המתחילה ב 1880. יש ללכת עוד קצת אחורה, או לפחות *לנסות* להפריד משתנים. 2. לא מציינים מיהי אותה "אליטת הכוח" שצמחה, וכמה פעמים היא התחלפה - ברוני הרכבות של אז הם לא IBM של שנות החמישים או מייקרוסופט של היום (אלא אם ביל גייטס נולד כביל מורגן). 3. לא כל רפובליקן הוא תומך שוק חופשי אוטומטי, כמו שלא כל דמוקרט הוא רגולטור. דווקא רייגן (ובוש ג'וניור הנוכחי), לא פעלו רבות למען דה-רגולציה, אלא להיפך. לעומתם, למשל, דווקא קלינטון עשה רבות להורדת מינון המעורבות הממשלתית. כך שהצגת רייגן כתומך שוק חופשי היא לכל החות מגוכחת ומבוססת לחלוטין על תדמית ולא על ניתוח פעולה כזו או אחרת של האיש. 4. יציבות לעומת אי יציבות: התנודתיות הגבוהה שיצרה את משבר 29 מנותחת בצורה מצויינת ע"י מילטון פרידמן, ומצביעה לכיוון הבנק הפדרלי, שהומצא אך שנים מעטות קודם ע"י ממשל שפעל בכיוון רגולציה. כמובן שהתנודתיות הגבוהה של שנות ה 40 קרתה כשהעסק כבר היה מרוגלץ לחלוטין, ובעקבות הלאמה דה פקטו של המשק לצרכי מלחמה. הם גם שוכחים לציין שיציבות לכשלעצמה אינה פקטור כלכלי מנצח: למשל, בשנות ה 30 שלאחר המשבר גרמה היציבות ה"מבורכת" לייצוב כל האמריקאים במצב של עולם שלישי. 5. בסעיף ד' הדוגמאות כל כך שונות אחת מהשניה, ו*כמעט* בכולן מדובר בבעיות של שוק מרוגלץ או חובות ממשלתיים או צירוף של הגורמים, אבל כמובן שמיותר להתעסק בקטנות כאלה שכרוצים דווקא להצביע למודי'ס... 6. השוק החופשי (ה"פולחן" בסעיף ה') הומצא הרבה לפני שנוסדה העיר שיקגו, או שנולד מילטון פרידמן. אסכולת שיקגו צמחה כראקציה לרגולציה ההולכת וגוברת בארה"ב, ומנסה להראות היכן יוצרת רגולציה זו בעיות. דווקא אסכולה זו נחשבת למיעוט בקרב אקדמאים (וראו את הסקר באייל), אבל גם כאן כמובן שהעובדות לא מעניינות. |
|
||||
|
||||
יש לציין שאני מסכים אתך שסגנון המאמר הוא בעייתי, ורובו הגדול דמגוגי ובלתי מבוסס. עם זאת, חשוב לי להגיב לנקודה בתגובה שלך המתעמתת עם הנקודה החזקה ביותר של המאמר, שהיא גרף התנודתיות. אתה טוען שתחילת מעורבות הממשלה במשק הייתה לפני 1880, ולכן יש לבחון את הגרף גם מוקדם יותר. אך גם אם טענותייך נכונות, עדיין מציב הגרף בעייה בפני התפיסה הפרידמנית. אסביר: פרידמן טוען, אם אני מבין נכון, שמעורבןת הממשלה במשק מגבירה את התנודתיות ולא מפחיתה אותה, בעוד שבשוק חופשי אמיתי, התנודתיות נמוכה יותר. כלומר, פרידמן חוזה מתאם חיובי בין מעורבות ההמשלה במשק (נניח, אחוז האחזקה של הממשלה במשק - נסמנו ב- p) לבין תנודתיות הצמיחה (סטיית התקן של הצמיחה - נסמנה ב- s). כעת, אני מניח שגם אתה תסכים אתי שרמת מעורבות הממשלה במשק בתקופה 1880-1920 הייתה נמוכה בצורה משמעותית מרמת המעורבות בשנים 1950-1990 (בעצמך ציינתי שהבנק הפדרלי הוקם רק בשנות ה- 20, וכך גם מוסדות רגולטוריים אחרים). כלומר, אם נביט בתקופות אלו, p עלה בצורה משמעותית ו- s (לפי הגרף) ירד משמעותית, מה שמצביע דווקא על מתאם *שלילי* בין המשתנים. העובדה שמדובר על תקופות ארוכות למדי מצביעה בעיני על כך שהתוצאות האלו עמידות יחסית. למשל, גם אם נקבל נתונים על השנים 1830-1880 1, והם יתמכו במתאם חיובי (כלומר, נראה שבשנים אלו s קטן יותר מבשנים 1880-1920), עדיין יהיה קשה לראות בנתונים אלו איזושהיא תמיכה למשנתו של פרידמן. 1 אאל"ט, לפני 1830 קשה לדבר ממש על "שוק" בארה"ב, שלא לדבר על "שוק חופשי" |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שאתה מבין נכון: עד כמה שאני זוכר את פרידמן, הוא אינו טוען שהתנודתיות תהיה נמוכה יותר בשוק חופשי, ולכן זוהי התקפה של איש קש. כל מה שפרידמן מדבר עליו הוא ה"עונתיות" של האירוע. כלומר, מרגע שקורה משבר - כמה זמן הוא נמשך עם וללא השפעת הממשלה. פרידמן, בהשוואת משתנים מדוקדקת בין משבר 1908 למשבר 1929 (כאשר ביניהם השתנה דרסטית מינון המעורבות הממשלתית), מראה כיצד המשבר ב 1908, שברמת התנודה היה חריף בדיוק כמו זה של 29, חלף לאחר חודשים בודדים, כשהשוק ללא תוכניות ריסון ממשלתיות למיניהן חזר לעצמו (לאותן רמות טרום משבר) לחלוטין לאחר ארבעה חודשים, בעוד שכל תוכניות ההבראה הממשלתיות שיושמו בשוק המרוגלץ הרבה יותר של 29 ואילך גרמו למשבר להתמשך על פני כשש שנים (!) לפני שהצבע חזר קצת ללחיים! אז נכון, כשאתה מכניס ריסון למערכת, היא הופכת להיות יותר מרוסנת. האם זה טוב לכלכלה? ההשוואה הפרידמנית גורסת שזה רע מאוד לכלכלה - כי טיב הריסון הוא כזה שלא ממש מונע משברים ותקופות מיתון (כמו אלו שצמד הכותבים בעצמו מביא - משברי שנות ה 90 וה 2000 האחרונים), אבל מהרגע שמתרחש משבר, הריסון מחריף אותו עשרות מונים בכך שהוא מעכב מאוד את היציאה ממנו. |
|
||||
|
||||
תוכל לתת דוגמא לריסון שמפריע לצאת מהמשבר האחרון? תודה |
|
||||
|
||||
אני מניח שהמטרה שלך היא המשך ההתמקדות בארה"ב, שעדיין מובילה את המשברים וההתאוששויות ברמה גלובלית. ובכן, הרגולציה מתרחשת הן במישור הפיסקלי והן במוניטרי. למזלו של העולם, במישור המוניטרי שולט בשנים האחרונות הנגיד האגדי אלאן גרינספאן, פרידמניסט מושבע, שכמעט נטרל לחלוטין את הרגולציה בתחומו ע"י הורדת הריבית באופן חסר תקדים לאפס, ובכך הפך את הבנקים, והבנק הפדרלי בפרט, לנון פקטור, ולא תרם לריסון. בצד הפיסקלי, לעומת זאת, אנחנו עדים להתנהגות מחורבנת לחלוטין של הממשל: לא זאת בלבד שהממשל לא הקל בעומס המיסים באופן משמעותי, הוא העמיק את החוב של ארה"ב לרמה כזו שמטילה צל כבד על הצמיחה המזוייפת כיום, כי כולם יודעים שכדי לצאת מחוב זה יהיה על הממשלים הבאים בארה"ב (ואולי כבר על הנוכחי) להטיל מיסוי גבוה יותר על האזרחים, ובכך לחנוק לחלוטין את הצריכה הפרטית, שהיא המינוף העיקרי לצמיחה ויציאה ממיתון. ממשל זה, מעבר למלחמות שגזלו מליארדים, יזם תוכניות פנים בהיקף ענק, שגרמו בכל פעם לחריגות הולכות וגדלות בגרעון (ותיקוני חוק שהגדילו את תקרת הגרעון המותר בהתאם בכל פעם). בנוסף, הוטלו הגבלות נוספות בשם הביטחון הלאומי על חברות תעופה, ובכך יקרו מאוד את המוצרים והאנשים שיש לשנע. התנהגות הממשל מול קרטל הנפט אף הוא מזעזע, ובנוסף להתנהלות השלומיאלית של הפיקוח המרכזי על מלאי הנפט והגז בארה"ב יצר אפקט חנק נוסף על הצמיחה. זוהי רשימה חלקית בלבד, אבל מוכרת היטב לכולם. היא התאפשרה "בזכות" מוטת השליטה של הממשל האמריקני בכלכלה האמריקנית. |
|
||||
|
||||
ווטסון יקירי, הורדת הריבית לרמת אפס אינה מנטרלת את הרגולציה אלא מחריפה אותה, שהרי הריבית הפדרלית משפיעה ניכרות על התנהגות השוק ועל זמינות האשראי בו. |
|
||||
|
||||
הקדמת אותי. בשיחה עם כלכלן לפני כמה ימים הוא כינה את גרינספאן: Alan "serial bubble boy" Greenspan על שום ביצועיו המבריקים בעידוד בועת הנסדאק לפני כמה שנים ובעידוד בועת האשראי והנדל"ן הנוכחית. למעשה, בזכות הפרידמניסט המבריק (וגם, אני מסכימה, בזכות תקציבי הענק), נמצאת כיום ארה"ב בין הפטיש לסדן - אם לא תימשך עליית הריבית, הדולר יתמוטט ואם היא תימשך יתחיל בקרוב גל של פשיטות רגל בשל תנאי מימון קשים.לבסוף, הייתי ממליצה להסתכל על ה yield curve הנוכחי ולשים לב למשהו מעניין - ההפרש בין הריבית ל 3 שנים והריבית ל 10 או 30 שנה הולך ומצטמצם ויש לשער שבקרוב נחזור למצב האינדיקטיבי למיתון, בו הריבית ל 30 שנה נמוכה מזו של 3 שנים. כדי לעודד עוד יותר את המיתון, הפד מתכוון לשוב ולמכור אג"ח של 30 שנה בחודשים הקרובים. |
|
||||
|
||||
חברה יקרה, בועת הנסדאק לא קרתה בגלל גרינספאן, ולא התפוצצה בגללו. כל מה שהנגיד עשה בהורדת הריבית היה מתן חיים לשוק ההון האמריקני, במקביל להתנהגות פיסקלית אחראית של הממשל. עם התחלפות הממשל, וכניסתו לחובות עמוקים יותר, הבין הנגיד שצריך להעלות את הריבית. אם הוא היה באמת "serial bubble boy" , הוא לא היה מעלה את הריבית אפילו בעת הזאת, ולכן כינוי זה הוא פשוט השמצה מכלכלן שלא אוהב אותו, ולא מבוססת על הערכה מקצועית. הפד, במקרה של גרינספאן, אינו מכתיב מדיניות (להבדיל מהנגידים שלנו), אלא באמת מתאים את המדיניות המוניטרית שלו למידת האחריות הפיסקלית של הממשל, תוך מתן ארכה מירבית לממשל לצאת מהמיתון ע"י קיצוץ בתקציבים (להבדיל מבנק ישראל, למשל, שנהג במדיניות מוניטרית מרסנת *מדי* שהרגה את המשק ב 2002 ותחילת 2003). |
|
||||
|
||||
אורי, מובן שכל מה שהנגיד יעשה עם הריבית הוא בהגדרתו רגולציה, ואולי עדיף שבכלל לא יהיה נגיד ובנק פדרלי, אבל מאחר ואין בכוחו של הנגיד לבטל את המשרה אותה הוא מאייש, יש פשוט לבדוק האם צעדיו של נגיד זה היו באמת דומים לצעדים המרסנים והמעכבים שנגידים בארה''ב ובעולם בכלל מפעילים בד''כ, או כאלה שנתנו למשק לפעול בצורה חופשית יותר. ראה גם תגובתי לצמד האלמנה והיתום. |
|
||||
|
||||
בעיני לריבית נמוכה מדי יש השפעה הרסנית לא פחות ואולי יותר מריבית גבוהה מדי, כך שאני לא בטוח ב''זיכוי'' של הנגיד כאן. |
|
||||
|
||||
אינני מכיר מספיק את הגותו של פרידמן, ואני שמח שהבהרת את הנקודה. אם אני מבין נכון, הטענה היא שבשוק מרוגלץ נדרש יותר זמן לצאת ממשברים. זה, כמובן, אפשרי, אם כי הגרף לעיל אינו מראה שום מקרה אחרי 1929 שבו נכנס המשק האמריקני למשבר מתמשך מאותו סוג. מה שאני כן מבין, זה סטטיסטיקה. אני מבין שאתה מקבל את הטענה שבשוק מרוגלץ, סטיית התקן של הצמיחה נמוכה יותר. כעת נשאר לדון על שני גורמים נוספים בסדרת נתוני הצמיחה: הממוצע, והקורלטיביות. הטענה של פרידמן, כפי שניסחת אותה, היא שבשוק מרוגלץ יש יותר קורלציה בין נתוני הצמיחה של שנים קרובות (או לפחות,שכך המצב כאשר מדובר במשברים). הנתון שלא אתה ולא ביכלר-ניצן מביאים הוא *ממוצע* הצמיחה: האם ממוצע הצמיחה בשוק חופשי יותר גבוה מממוצע הצמיחה בשוק מרוגלץ? אם כך הדבר, אפשר להבין את הטענה של פרידמן ושלך, והיא הופכת למשהו בסגנון "עדיפה צמיחה רבה יותר עם שונות גבוהה יותר מצמיחה נמוכה עם שונות נמוכה". על הטענה הזו ניתן לדון בנפרד. מצד שני, אם ממוצע הצמיחה הוא דומה (כך זה נראה לפי הגרף, אך קשה להיות בטוח בכך) הרי שהטענה של פרידמן מצטמצמת לכך ש"קשה לצאת ממשברים בשוק מרוגלץ", אבל מולה ניתן להביא טענות כמו "שוק מרוגלץ נכנס פחות למשברים" ו"שוק מרוגלץ נכנס למשברים פחות עמוקים" שיהיו נכונות סטטיסטית (בהכרח) אם אכן נתוני הממוצע וסטייית התקן הם כפי שראינו. |
|
||||
|
||||
אם איננו סובלים מרגישות יתר למשברים חריפים, אפשר להגיד שמה שמעניין הוא היחס בין ממוצע הצמיחה ובין סטיית התקן שלה. אם אנחנו כן סובלים מרגישות כזו (ואני מניחה שנסכים שזה המצב), יש להוסיף תיקון למדד כך שיעדיף מצבים בהם ממוצע הצמיחה נמוך יותר, אך משברים חריפים אינם אפשריים. |
|
||||
|
||||
בהינתן שיתר המשתנים דומים (משיגים זאת ע"י השוואה פנימית באותה מדינה תחת מינוני רגולציה שונים, ובין מדינות שונות בנרמול הגורמים השונים), הצמיחה רצינית הרבה יותר בשוק חופשי. אפילו ללא תימוכין מספריים מדוייקים, די אם נזכור את סין והודו לפני ואחרי אימוץ כלכלת שוק, רוסיה שלאחר הקומוניזם, אירלנד, גרמניה של עד שנות ה 70 ולאחריהן ועוד ועוד. קישור למחקר מאלף בנושא זה: מסמך PDF באתר הנ"ל: |
|
||||
|
||||
כשמחשבים נתונים סטטיסטיים של צמיחה לאורך זמן, נראה לי שנכון יותר לטפל בממוצע הגאומטרי ולא בממוצע החשבוני הרגיל (ואם כבר, גם לצורך סטיית התקן, עדיף לבצע את כל החישובים על (log(1+x במקום שעור הצמיחה x). |
|
||||
|
||||
מקובל, אבל הדיון הוא לא ברמה הזו, אלא ברמה העקרונית. (לווטסון): אני מוכן לקבל את הטענה שרגלוציה מקטינה את ממוצע הצמיחה. מצד שני, ביכלר וניצן הראו (וקיבלת זאת) שרגולציה מקטיה גם את סטיית התקן. השאלה היא מה עדיף, וכפי שהראתה האלמנה, יש כל מיני סוגים של מדדים שיכולים לבחון זאת, אבל בכולם אנו צריכים לספק כנתון את השאלה, עד כמה פונקציית התועלת שלנו רגישה לסיכונים. אדם מן היישוב (לא כלכלן או בעל הון) רגיש יותר לסיכונים של תנודות בצמיחה, בגלל שאין לו מספיק מידע וגישה לשוק. לכן רגולציה יכולה להיות הגיונית מנקודת מבטו של אדם כזה (כמובן, תלוי *עד כמה* הרגולציה מקטינה את הצמיחה הממוצעת, ו*עד כמה* השוק החופשי מגדיל את סטיית התקן) |
|
||||
|
||||
כל אדם יכול להשקיע בהתאם לרמת הסיכון שהוא מוכן לקבל בכל אחד מהשווקים: חופשי יותר ומרוגלץ יותר. אדם שלא מעוניין להיות חשוף לתנודתיות, או משקיע לטווח קצר בלבד, מוטב לו שיתרחק משוק ההון. לעומת זאת, היתרון המובנה של השוק החופשי הוא בצמיחה וכן במהירות היציאה מתקופות מיתון, שעדיפים על הרוב המכריע של המשקיעים (תשאל למשל את הקבלנים ובעלי העסקים הזעירים שפושטים את הרגל לאחר שנתיים ומעלה של מיתון בהן נגמר להם האוויר, אם לא היו מעדיפים שהזמן של המיתון יתקצר הרבה יותר, וההתאוששות תהיה בקצב של יותר מ 3-4 אחוז לשנה, במקרה האופטימי). |
|
||||
|
||||
הפוך, גוטה עסקים קטנים רגישים לתנודתיות מאחר וחל עליהם Gambler's ruin. הם היו שמחים מאד לתשואה נמוכה יותר בצד סיכון נמוך יותר לפשיטת רגל. |
|
||||
|
||||
שמא תוכלו להסביר לאיזו תנודתיות רגישים העסקים הזעירים, ואיך זו קשורה לתנודתיות המופיעה בגרף ההוא? |
|
||||
|
||||
רק בקשר למשפט הפתיחה שלך -- גם אתה, כמו כל אחד אחר, מוזמן לשלוח מאמרים לפרסום. ''האייל'' כבמה מנסה לשמור על נייטרליות, אבל אם רק צד אחד לדיון מסוים טורח לשלוח מאמרים, עשוי להווצר רושם (מוטעה) של חוסר איזון. |
|
||||
|
||||
אינני מדבר על איזון. איני חושב גם שצריך להיות איזון. האייל אינו גוף שמחוייב להציג נשים, מיעוטים, צעצועיסטים, אוכלי סברס ושפנים בהתאם לכמותם באוכלוסיה או ע''י אפליה מתקנת. כל מה שמחיתי עליו הוא שתחת מדור ''כלכלה'' מתפרסם בפעם שניה מאמר שהקשר בינו לבין כלכלה הוא אפסי, ומתאים ברמת הפמפלטיות שלו לאתרים אחרים, שתדמיתם היא פחות מדעית ומכובדת. |
|
||||
|
||||
אין לי שום ביקורת על העורכים שבחרו לפרסם, ואני גם מניח שמיתון הסגנון היה מעבר ליכולתם המעשית. אבל מיתון שכזה היה מועיל מאוד ליכולת של קוראים מסויימים להקשיב למה שנאמר פה; הסגנון הנוכחי ממש מרתיע. כל-כך הרבה יותר אפקטיבי לדבר בשקט, בקור-רוח, ולעניין. חבל. אין לי מושג מי "צודק" בויכוח הזה, ואם יש בכלל צודקים, אבל גם אין לי כמעט חשק להיעזר במאמר הזה כדי ללמוד יותר. |
|
||||
|
||||
א. ווטסון כותב: "פעם שניה מפורסמת פרופגנדה של הצוות הנ"ל באייל. הפעם, מעבר לאזה גרף סתום, אין הם אפילו טורחים להתחבא מאחורי איצטלה פסאודו מדעית, ובמאמר מטפטף ארס מנסים לכתוש באמרות כלליות ונפנופי ידיים מה שפרידמן מראה בנתונים רבים וניתוחים מדוקדקים בספריו...." "אני מניח שתגובות מפורטות יותר יגיעו, אבל חשוב לי להצביע לפחות על כמה עיוותים (שקרים?)..." "כל מה שמחיתי עליו הוא שתחת מדור "כלכלה" מתפרסם בפעם שניה מאמר שהקשר בינו לבין כלכלה הוא אפסי, ומתאים ברמת הפמפלטיות שלו לאתרים אחרים, שתדמיתם היא פחות מדעית ומכובדת..." ============= ביכלר וניצן: אם לשפוט לפי הרעמים והברקים, כנראה שהפעם נתפסנו על חם. לפני שנודה בנתונים המפוברקים, בעיוותים ובשקרים, שאלה לאדון ווטסון, סתם מסקרנות: האם אתה כלכלן מקצועי? אקדמי? כזה שמלמד באוניברסיטאות? אנליסט? כזה שמעבד נתונים? אולי אחד שקורא ספרים וכתבי עת כלכליים? אוטודידקט? רק בשביל לדעת. |
|
||||
|
||||
רק התחיל הדיון וכבר אתם עונים לגופו של אדם? |
|
||||
|
||||
אחרי שהאשימו אותם בעיוותים ושקרים, למה לא? למה ההתקפה האישית של ווטסון הועילה? אם יש לו טיעונים שיתרכז בהם. |
|
||||
|
||||
אם ווטסון סתם תקף אישית, הרי שאם הם תוקפים אישית את ווטסון, הם נותנים רושם שהם גרועים בדיוק כמוהו. אם ווטסון לא תקף סתם אישית, נו, אז די ברור מה ההמשך. |
|
||||
|
||||
אני חייב 'לציין' שביכלר וניצן כתופעה 'הם' ממש מרתקים. הנה בא לו ווטסון והעלה את טענותיו, 'טובות' יותר או פחות וכל מה 'שיש' להם לשאול זה האם הוא מרצה 'באוניברסיטה'? האם הדיון כאן אמור להיות שמור רק למרצים 'באוניברסיטה'? דומה שהקו מהדיון הקודם (שלא 'נגע' כמעט בנושא המאמר) נמשך, אין 'לידידנו' עניין 'בהתייחסות' לשום 'טענה'... |
|
||||
|
||||
הרגע נתתם משנה תוקף לטענות של ווטסון. במאמר בקושי העליתם נתונים או ניתחתם אותם, ורובו דמגוגיה והטלת רפש. בתגובה לעיל לא עניתם ולו לאחת מטענותיו של ווטסון, והסתפקתם בניסיון עלוב לעשות דה-לגיטימציה למגיב. בתור אנשים שמתיימרים להיות נורא חכמים, איך בדיוק אתם מפספסים את העובדה שבאופן ההתנהלות המגוחך הזה אתם מבצעים שירות דוב נוראי לדעות המנוגדות לשוק החופשי ? |
|
||||
|
||||
נכון מאוד. גם אם ווטסון לא מומחה בתחום בעצמו לא צריך להיות מומחה בשביל לזהות מישהו אחר שהוא לא מומחה. אני לא צריך להיות נגר מקצועי בשביל לראות שהכסא שהצבתם מולי הוא עקום לחלוטין ויתרסק ברגע שאניח עליו את ישבני. הגיוני לדרוש יותר מהאנשים שמחברים מאמר יותר מן המגיבים ולראיה בכדי לפרסם מאמר יש להגישו לתהליך של בדיקה טרם פרסומו (וטוב שכך). המאמר הזה הוא אכן נטול כל תוקף מדעי ונשען על אוויר. |
|
||||
|
||||
ניצן ובכלר היקרים, סתם מתוך סקרנות, אם אתם כבר שואלים את וטסון על ההשכלה האקדמית שלו, בואו נשאל אתכם את אותה השאלה. בוא תפרסו כאן את רשימת הפירסומים שלכם, כולל שמות המגזינים ובעיקר את מספר הפעמים שכל מאמר שלכם צוטט. אתם יכולים להכניס לרשימה גם כנסים שהרצתם בהם או ישבתם ראש באיזה session שלהם (פוסטרים לא נספרים). בואו תספרו לנו לאיזה חברות אתם מיעצים. זה יתן לנו פרספקטיבה עם מי אנחנו משוחחים כאן. |
|
||||
|
||||
שכחתי להוסיף, לטובת הקוראים שאינם כלכלנים ואינם בקיאים ברזי הפירסום האקדמי, נשמח אם תוכלו להוסיף גם את האימפקט פקטור של המגזינים בהם פירסמתם את המאמרים שלכם. |
|
||||
|
||||
One of the characteristics of much academic writing is an obsession with theory at the expense of empirical investigation. It is rare to find a book that combines genuinely novel theoretical exploration with rigorous empirical study אלחשנו"ב רק מגגל פשוט |
|
||||
|
||||
יש כאן לפחות שתי שאלות-יסוד שמעורבבות הן במאמר של ניצן וביכלר והן בתגובה של ווטסון ולדעתי כדאי להפריד ביניהם כדי לחדד את הדיון: א) השאלה האם "מדע הכלכלה" יכול בכלל להציע אקסיומות על-היסטוריות בדומה לפיסיקה ולכימיה? מה תוקפן של יומרות כאלה? ב) שאלת ההתאמה בין התיאוריה למציאות. לגבי שאלה א: מאחר שכפי שהוכח 1 אצל כהנמן ואחרים, הכלכלה תלויה בפקטורים פסיכולוגיים ותרבותיים, ומאחר שלא נס ליחה של טענתו של מרכס (שגם קפיטליסטים מושבעים יכולים להסכים איתה), שלפיה התפתחויות טכנולוגיות עשויות לשנות את המבנה הכלכלי ואופן הייצור וליצור מבנה חברתי אלטרנטיבי, אני חושב שהתשובה לשאלה (א) שהועלתה לעיל היא שלילית. לפיכך, יש יסוד לטענתם של ביכלר וניצן, שלפיה מי שמאמין שניתן לנסח אמיתות-על בנוגע לעניין שתלוי באופן כה עמוק באופיו המשתנה של האדם ובאופיה המתפתח של החברה אינו אלא פונדמנטליסט. 1 וכאן, למרות הפרדוכס לכאורה, אני מאמין שמדובר בטענה שתוקפה על-היסטורי. |
|
||||
|
||||
מר ווטסון, עד עתה לא קיבלנו תשובה פשוטה על שאלתנו: מהי השכלתך הכלכלית. קיבלנו כרגיל שפע של רגשנות, טענות היסטריות ו'נפנוני ידיים' אבל לא תשובה עובדתית פשוטה אחת. הסיבה לשאלתנו היא עניינית ועשויה לחסוך אי נעימות. אתה כותב: (1) שהגרף שלנו סתום. (2) שאנחנו לא טורחים להסתתר מאחורי אצטלה פסאודו-מדעית. (3) שאנחנו כותבים אימרות כלליות (כלומר לא מדעיות?) ונפנופי ידיים. אז הודינו. אנחנו לא מדענים, הגרף שלנו סתום, הנתונים שלנו מפוברקים ואנחנו סתם מנפנפי ידיים. כבר היינו מוכנים להסתלק מהזירה. אבל אז בא העוקץ: (4) פרידמן הוא מדען, שמראה את טענותיו בנתונים רבים וניתוחים מדוקדקים בספריו "המומלצים מאד". למשל: "התנודתיות הגבוהה שיצרה את משבר 29 מנותחת בצורה מצויינת ע"י מילטון פרידמן, ומצביעה לכיוון הבנק הפדרלי". כאן התעוררנו. פרידמן המדען. נתונים. הוכחות. ההסבר המדעני של פרידמן על משבר 1929. כאן יש עובדות וטענות שניתן עליהם להתווכח. אך כדי להתווכח יש צורך בבקיאות בספריו המומלצים מאד של פרידמן. וכדי להיות בקי בספריו המומלצים מאד ועוד יותר, במאמריו המומלצים מאד-מאד, ועוד יותר-יותר, במחקריו על המשברים בקפיטליזם, על האינפלציה, ועל ההיסטוריה המוניטרית האלטרנטיבית של ארה"ב – יש צורך בבקיאות ברמה גבוהה ביותר בסכולסטיקה כלכלית, בסטטיסטיקה, באקונומטריקה, ובעוד כלים שהתפתחו בחמישים השנים האחרונות בכלכלה. לבסוף, יש צורך להיות בקי בענף הזה שקרוי מוניטריזם, שהוא אינו נושא פשוט כפי שהוא מוצג בספרו הפופולרי של פרידמן 'קפיטליזם וחירות'. יש הבדל גדול בין פרידמן של המאמרים 'המקצועיים' ובין פרידמן הפופולרי. כשם שיש הבדל גדול בין פון-ניומן השנוי במחלוקת עקב פעילותו הפוליטית וכתיבתו בעסקי ביטחון לאומי, לבין פון ניומן המדען המתמטיקאי. לכן, כדי שנדע להתאים את רמת הויכוח שאלנו אותך ואנו שואלים אותך שנית: אתה בטוח שאתה בקי בספריו המומלצים של פרידמן? אתה בטוח שאתה מכיר את כתביו ומבין אותם היטב? רק כדי לרמוז על מה שעלול לקרות בויכוח כזה בעתיד: טענת שפרידמן הביא נתונים והוכיח דברים. האם אתה מכיר היטב נתונים והוכחות אלה ברמה מדעית? האם אתה מכיר את הויכוחים על טיב הנתונים הללו שהועלו לאחר שקיבל את פרס הנובל? האם אתה מכיר ומסוגל להתמודד למשל עם הספקות בדבר הבנתו הבסיסית של פרידמן בעיבוד נתונים ובסטטיסטיקה שהעלה אחד ממובילי האקונומטריקה בעולם (וזה לא היה חלילה אחד מהארכי נאו-מרקסיסטים הרשלנים ומנפנפי הידיים)? ועוד ועוד. אין זאת בושה לא ליהיות כלכלן (יש כאלו הגאים בכך). אבל אם אתה לא מודע לכל זה ואינך מקצוען או אוטודידקט מלומד בעל בקיאות טובה בנושא ויכולת טכנית טובה של עיבוד נתונים, סטטיסטיקה ואקונומטריקה – מוטב שלא נכנס בויכוח, משום ששוב יקרה מה שקרה במאמר הקודם: לא היה קשר בין מה שנכתב ובין מה שהועלה בויכוח. |
|
||||
|
||||
חשבתי לא לענות בכלל על הנימה הקנטרנית-תגרנית המתמשכת הזו, אבל בכל זאת משהו: איני מחוייב לומר דבר על עצמי כדי לבקש הסבר רציני מצוות שמתיימר להיות בקיא במשהו. במקום להמשיך בארס, היית מציע לענות על הנושאים שהטרידו אותי האותה תגובה ראשונה, ולנסות ליישב את הבעיות הרציניות שאני רואה בפמפלט שלכם (הרבה סטטיסטיקה אין שם, אני מוכרח לציין). אבל אתם לא חייבים לטרוח. באמת. אני עדיין לא מבין מה אנשים רמי מעלה כלכלנים דגולים וסטטיסטיקאים דגולים עוד יותר כמוכם עושים פה באתר ההדיוטות. הייתי מציע לכם לעשות סקר איילי שקודם מראה לכם כמה כלכלנים מתארים מתקדמים יש כאן, לפני שתואילו בטובכם להציג מאמר מדעי למופת כמו הנ"ל מעל במה זו, כי אחרת באמת מה הטעם? כולנו הרי יודעים "מה קרה במאמר הקודם". |
|
||||
|
||||
לא בטוח שיש כאן כל כך הרבה כלכלנים מתארים מתקדמים. יש כאן אקדמאים מתחומים שונים ויש, ככל שאפשר לשפוט, סטודנטים לא מעטים. כלכלנים? - לא בטוח. השניים המגיבים הכי הרבה בנושאי כלכלה, הדוקטור וא. רדלר, נראה ששניהם קראו הרבה והשכילו באופן אוטודידקטי בתחום זה, אבל שניהם אמרו כאן איש בתורו שאין להם השכלה כלכלית אקדמית. לעוזי ו. ולאלון עמית דוקטורט במתמטיקה, יש כאן מישהי עם דוקטורט בביולוגיה ומישהי עם דוקטורט ברפואה ומישהו עם דוקטורט או לקראת הדוקטורט ב... ביוטכנולוגיה, או משהו כזה. וכך הלאה וכך הלאה, לאו דווקא ארסנל כבד בכלכלנים. |
|
||||
|
||||
קרא שוב את השורה הזו - ווטסון לא ניסה לומר שיש כאן כלכלנים, אלא לעג לגישתם של כותבי המאמר שכנראה מוכנים להקשיב רק לכלכלנים (ולכן לא ברור למה פרסמו כאן את המאמר מלכתחילה, בהתחשב בכך שהם מונעים את הדיאלוג עם ווטסון שלא מסכים איתם בטיעוני ''לא עשית תואר בכלכלה אז שקט''). בלי קשר, חן חן על הסקירה. |
|
||||
|
||||
אתה כנראה צודק, ווטסון לא ניסה לומר שיש כאן כלכלנים. עם זאת, השניים, נ-ב, לא אמרו שהם מוכנים להקשיב רק לכלכלנים אלא פנו אליו אישית ושאלו להשכלתו בתחום זה - ולפי הסברם בתחילת הפסקה הרביעית בתגובה 282425, עשו זאת ע"מ "להתאים (אליו) את רמת הויכוח", ולדעת באיזו דרגת העמקה מקצועית יש להגיב ישירות לטיעוניו - נימוק שבכל זאת יש בו הגיון מסויים, מעבר לעקיצות והתקיפות משני הצדדים ובלי קשר לסגנונו הדמגוגי, אכן, של המאמר עצמו. |
|
||||
|
||||
אינני מסכים. אם פרופסור לביולוגיה יכתוב כאן מאמר שבו יטען טענות מסויימות, ומישהו יענה לו "שטויות! הספר המצויין של אריך פון-דניקן מראה בוודאות שככה וככה", אינני מצפה מהפרופסור לשאול את המגיב להשכלתו הביולוגית, אלא לענות לו בקור רוח את אותה התשובה שהיה מעניק לכל אדם, תוך שהוא נתמך במחקרים קיימים ובניסיון לשמור על הרמה הדיוטית ככל האפשר (למען יתר הקוראים). אם בתגובה הבאה שלו המגיב יוכיח חוסר הבנה בסיסי, אזי יוכל הפרופסור לענות לו כי הוא עשה כמיטב יכולתו לענות, ואם אין בסיס לדיון, אין טעם להמשיך בו. התגובה של ביכלר וניצן, מלבד העובדה שהיא מעליבה בטונים שבה, גם מרגישה כמו התחמקות. תענו וזהו! אם לא יבין, אז לא יבין. |
|
||||
|
||||
בוא נסכם שוב, ולא בקנטרנות. בתגובה למאמר שלנו קבעת כמה פסיקות נחרצות. פסקת שאנחנו עוסקים בפרופגנדה שאפילו לא מתכסה בפסבדו-מדע. פסקת שהרבה סטטיסטיקה אין שם, בפמפלט שלנו. פסקת שהנתונים והעובדות שלנו מעוותים ואולי אפילו שקריים. פסקת שהרמה שלנו לא מתאימה לאייל. ולבסוף, פסקת, שבניגוד אלינו, מילטון פרידמן מראה "בנתונים רבים וניתוחים מדוקדקים" את טענותיו, כל זאת בספריו שעליהם אתה ממליץ. עד כאן המסקנות. אנחנו מצדנו שאלנו אותך לגבי ההשכלה הכלכלית שלך, לא בקנטרנות אלא בכדי לדעת אם יש מאחורי הפסיקות שלך ידע ביקורתי. אתה מעדיף שלא לפרט. זכותך. השאלה עכשיו היא פשוטה, ולא קנטרנית: האם אתה מוכן להגן על הפסיקות שלך בוויכוח? האם תהיה מוכן לבדוק עמנו את מאמריו של מילטון פרידמן בנושאים מוניטריים? האם תהיה מוכן להתמודד עם התיאוריות שלו ושל כמה מעמיתיו? האם תהיה מוכן להתמודד עם הסטטיסטיקה הפרידמנית על כל תסבוכיה? עם שיטות ההוכחה שלו? עם שיטות המחקר שלו? עם הנחות היסוד שלו? |
|
||||
|
||||
לא נראה לכם קצת מעייף הסגנון הזה? אמרו כבר בזמנו, איף יו וונט טו שוט, שוט. תתחילו עם טיעונים מבוססים קצת יותר, ואגיב בהתאם (ואולי גם אחרים). עד אז, תסלחו לי אם קצת מייגע אותי להמשיך בסגנון הזה. |
|
||||
|
||||
שלום רב ווטסון. כפי שהבטחנו לך, הגיע זמננו להתעמל. ולכם המואזינים היכונו לתפילה. היום אנו סוגדים לפולחן המוניטריסטי של סבא פרידמן. פרידמן כידוע לכל הוא מדען (לא סתם אידיאולוג או תעמלן). הוא הוכיח את כל מה שאתם מאמינים שהוא היה אמור לכתוב (ולא סתם נפנף ידיים). הוא עשה זאת באופן מדעי, במאמרים שקולים ותבוניים (ולא ב'פמפלטים'). בכתבי-עת מטעם מכובדים (ולא סתם ב'האייל'). הוא עשה זאת ביושר (לא ברמייה), למען המדע והאמת הבוערת בעצמות (ולא מתוך כוונות זדון תעמלניות). הוא עשה זאת בכנות (בלא לתמרן ולזייף חלילה נתונים), מתוך בדיקה חמורה של החומר (ולא כלאחר יד), ותמיד-תמיד הוא רצה לחדש את המדע (ולא סתם למחזר את עצמו למען הרקורד האקדמי). עד כאן עיקרי האמונה הרווחת, ועתה נפנה לעובדות החיים, אלו שלא ניתן ללקט בצורת תקציר ב"גוגל". כאן לצערנו חייבים להתעמק, או יותר נכון, לעשות דבר לא אופנתי: לקרוא ולחשוב. אתה טוען כי אנו "מנסים לכתוש באמרות כלליות ונפנופי ידיים מה שמילטון פרידמן מראה בנתונים רבים וניתוחים מדוקדקים בספריו". יופי. ננסה היום להבין את עיקרי התיאוריה המדעית המבוססת של פרידמן, ומאחר שאתה בקי בה ובהוכחות שלה, נקווה שתוכל לעזור לנו. אנו לוקחים את ספרו המפורסם והעדכני של מילטון פרידמן: MONETARIST ECONOMICS (Oxford: Basil Blackwell, 1991) זהו ספר מדעי, קנוני, הנלמד בכל אוניברסיטאות המערב ולאחרונה אף במוסקבה ובפקין. בוודאי הוא מוכר לך כאחד מספריו ה"מומלצים מאד". בספר הזה מופיעים ממיטב המטעמים של הפולחן (סליחה המדע), הקרוי "מוניטריזם". הספר פותח במאמר בעל הכותרת הפרובקטיבית:"The Counter-Revolution in Monetary Theory" אנו מניחים שקראת אותו. אך במידה ולא (אין זאת בושה), או במקרה שהוא אבד לך, רצינו לשלוח לך אותו בסריקה. אלא שברגע האחרון נזכרנו בבהלה שמדובר בשוק חופשי, זה שפרידמן ואתה סוגדים לו. ושם אין חכמות: על כל מעבר של ידע צריך לשלם. כי ככל שהוא יותר חופשי, כך הוא יותר מלא סבוטז'. לכן, לצערנו, לא יכולנו לשלוח לך את המאמר.במאמר הזה יש הרבה אמירות והצהרות, כולן מוכחות היטב כידוע. אבל בכדי לקצר, אנו מתמקדים בתזה המרכזית של המאמר, תזה שמייצגת את היסודות המרכזיים של הכנסייה (סליחה, ההגות) המוניטריסטית. התזה הזאת של מילטון פרידמן אומרת, שהכסף הוא מוביל מרכזי בשרשרת הסיבתיות של המשתנים העיקריים במשק: הכסף הוא הגורם המכריע לגבי הגדלים 'הריאליים' בטווח-הקצר ולגבי המחירים בטווח-הארוך. (אמנם, כפי ששמת לב במאמר, לפעמים פרידמן מדבר על 'כסף' ולעתים הוא מדבר על 'נזילות'. יתכן שהגיל עושה את שלו. אבל למה להיות קטנוני. מה, אנחנו מכון תקנים?) השאלה הראשונה שלנו אליך היא פשוטה: אנא, הסבר לנו כיצד פרידמן מוכיח את התזה הזאת? איך הוא יודע לקבוע בפסקנות כזאת, ועוד בשאלות גדולות כאלו כמו תפקיד הכסף? האם יש לו הוכחה? נשמח ללמוד. הלאה. פרידמן המדען הקפדן, מגדיל לדייק ומסביר בדיוק למה הוא מתכוון באופן אמפירי במונחים "טווח-קצר" ו"טווח-ארוך". בעמוד 15 הוא כותב כי, בממוצע, האפקט של הכסף על המחירים (כלומר האפקט של הגידול בכסף על האינפלציה) מתחיל לפעול תוך שנה אחת עד שנה וחצי, ומגיע למימוש מלא לאחר 5 עד 10 שנים. אם אתה לא זוכר, הנה הציטטה: "On the average, the effect on prices come about six to nine months after the effect on income and output, so the total delay between the change in monetary growth and a change in the rate of inflation averages something like 12-18 months. That is why it is a long road to hoe to stop an inflation that has been allowed to start. It cannot be stopped overnight... In the short run, which may be as much as five or ten years, monetary changes affect primarily output. Over decades, on the other hand, the rate of monetary growth affects primarily prices” (pp. 15-16). הפעם הוא פשוט שבר אותנו: איך איך איך הוא עושה זאת, הקוסם? איך הוא יודע כל כך במדויק לנבא? אנחנו כל כך הרבה שנים בזבזנו לנסות להבין דברים פשוטים יותר, והנה האשף בקלילות שיחק אותה. תוך שנה עד שנה וחצי... ובגלל זה אחר כך קשה בכלל לעצור... ואחרי חמש עד עשר שנים הענין כבר אבוד...ומכאן לקביעה הנחרצת: “It follows from the propositions I have so far stated that inflation is always and everywhere a monetary phenomenon in the sense that it is and can be produced ONLY by a more rapid increase in the quantity of money than in output.” (p. 16, our emphasis). רק דבר אחד חיפשנו ולא מצאנו במאמר המדעי הזה הנלמד ונלעס באוניברסיטאות: בדל של הוכחה. "ניתוחים מרובים"? "נתונים מדויקים"? איפה? כנראה במאמרים ו"ספרים מומלצים" אחרים, או אולי בספרים הפופולריים שלו. אבל כאן כמובן תוכל אתה לעזור לנו.בינתיים, מאחר ואנו בני-אדם חילונים, לא כל כך האמנו לו. כמו שאתה בטח יודע, אנו כופרים במקצת. אז בדקנו, ליתר ביטחון, בעזרת נתונים מדויקים שתלמידיו המרובים של פרידמן בממשל ארה"ב מספקים ל-IMF. והנה מה שיצא. שני גרפים פשוטים על ארה"ב. אחד לטווח קצר ואחד לטווח ארוך. (הגרפים נערכו בזהירות, אך יתכן ונפלו בהן טעויות. במידה ותגלה כאלו נשמח לתקן אותן.) כדי שהפעם לא יהיו הגרפים "סתומים", הסבר קצר על חישוב הסדרות. הגרף הראשון, לטווח הקצר, מיחס את שיעור האינפלציה השנתית במדד המחירים לצרכן (CPI) לשיעור הגידול בכמות הכסף (M1). שתי הסדרות מחושבות כאחוז השינוי בין אותו החודש בשנים עוקבות. בשתי הסדרות הנתונים מבוטאים כממוצע נע של שלוש שנים על מנת למתן את הקפיצות החודשיות. הגרף השני, לטווח ארוך, מיחס את שיעור האינפלציה השנתית במדד מחירי התמ"ג (Implicit Price Deflator) לשיעור הגידול ב"נזילות" (M1 / Real GDP). שתי הסדרות מחושבות כאחוז השינוי בין שנים עוקבות. בשתי הסדרות הנתונים מבוטאים כממוצע נע של חמש שנים על מנת למתן את הקפיצות השנתיות. (אנו מניחים שאתה יודע היטב מה פירושן ומשמעותן של כל הישויות הללו, שנצברו בעשרות שנות מקרו-כלכלה, מדוע הן נבראו, באלו נסיבות, ומדוע מילטון פרידמן וחבריו – ולכן גם אנו – משתמשים בהן בהקשר הנוכחי). ופה אנו מגיעים אל השאלה השנייה שלנו אליך, ווטסון: כאשר בחנו את צמד הגרפים האלו, לא הצלחנו לגלות איך הכסף והנזילות משפיעים על האינפלציה. לא אחרי שנה, לא אחרי שנה וחצי, לא אחרי חמש שנים ולא אחרי עשר שנים. שפשפנו את העינים. ניפנפנו בידים. לשווא. ברגעים מסוימים, כנראה של הזיה, אפילו נראו לנו היחסים הפוכים ממה שפרידמן טוען, ולפעמים – אבל זה בטח לא יכול ליהיות – נדמה היה לנו שהאינפלציה היא זאת "שמשפיעה" על הנזילות והכסף. אבל אנחנו בוודאי טועים. מוכרח ליהיות כאן משהו שפיספסנו. אז אנא ווטסון. עזור לנו. הרם את המסך מעל למסתורין והסבר לניצן-ביכלר את סודות ההוכחה, שיטות המחקר המיוחדות, ושאר מעשה הקסם שבעזרתם פרידמן מחלץ את המסקנות שלו מהעובדות הפשוטות. הסבר לנו והוכח לנו כיצד, לפי פרידמן, הכסף והנזילות משפיעים על האינפלציה. פרס לפותר: תהילת עולם. לתנחומים: פרס נובל לכלכלה של בנק שוודיה (משום שאלו שנתנו את הפרס לפרידמן מן הסתם נבוכים עד היום). |
|
||||
|
||||
עמודים 243-274 ב"החופש לבחור" מהדורת 1988 הוצאת דביר. תמצא את ההסברים שם. אותי הם שכנעו. |
|
||||
|
||||
מפנה אותם לגורו, בלי יכולת לנמק למה הגורו צודק והם טועים. |
|
||||
|
||||
מיהו מחבר הספר? |
|
||||
|
||||
בעמוד 251 של הספר, מציג מילטון פרידמן גרף של כמות הכסף ליחידת תפוקה ביחס למדד המחירים לצרכן. יואילו נא המומחים לכלכלה לאמר לנו מה ההבדל בין הגרף שלהם לגרף של פרידמן, לגבי השנים 1964-1978. אם יטענו שהנתונים של פרידמן מזוייפים נדון בכך, אם יטענו שהשימוש במספרים במקום אחוזי שינוי מטעה נדון בכך. אם יטענו שלאחר 1978 הנתונים הפסיקו להאיר פנים לפרידמן - נדון בכך. הם גם יכולים לתת כל הסבר אחר. אולם איני רואה טעם שאנו נמציא את הגלגל לאחר שיש לנו גרף מפורש של פרידמן שמראה התאמה מופלאה בין כמות הכסף והמחירים. אני אדם פשוט ואין לי זמן לחקור הכל. שהמומחים יאירו לנו את נקודות המחלוקת ואז נדון כל אחד לפי תפיסתו השכלית מי צודק. |
|
||||
|
||||
יעקב, זה טיעון פסול בעיני. אתה יכול לצטט את ההנמקות של פרידמן באופן מלא ולהניח לקוראים לשפוט, אתה יכול להביא הפניות משלך ולתת לקוראים לשפוט, אתה יכול לטעון בעצמך ולתת לקוראים לשפוט – אתה לא יכול להביא הפניה סתומה ולומר שאותך זה שכנע. אז מה אם אותך זה שכנע? |
|
||||
|
||||
אחת הטענות שלהם היתה שמילטון פרידמן אינו נותן הסברים. שיקראו את העמודים הרלבנטיים ויחזרו אלי עם הסבר מדוע ההסברים של פרידמן אינם טובים. טענתי כמובן אינה שמכיוון שאותי זה שכנע הם צריכים להכנע. טענתי היא שכדאי להם לקרוא. |
|
||||
|
||||
זה פורום ציבורי והדיון כאן נעשה כשפנינו גם זה אל זה וגם אל הקהל. ''קראתי בספר'' הוא ארגומנט שכוחו יפה במקומות אחרים, זה כל מה שרציתי להגיד. |
|
||||
|
||||
הסתכלתי על הגרפים. הם דווקא נראו כאילו שיש קורלציה מוזזת ביניהם. לא זה מה שפרידמן התכוון ב total delay between the change in monetary growth and a change in the rate of inflation
? |
|
||||
|
||||
כן, הבעיה היא שהתזוזה היא לכיוון הלא נכון, נדמה שהאינפלציה גורמת לשינוי בכמות הכסף ולא להפך... |
|
||||
|
||||
אני לא הייתי מטריח את ווטסון. אינני יודע מה מידת האמינות של הנתונים, אך על פניו היא נמצאת בסתירה ברורה לנתונים המובאים ממספר רב של מקורות ומצביעים על קשר הדוק מאוד בין כמות הכסף לאינפלציה. כמובן ייתכן שהכל מזימה מרושעת. יורידו הקוראים את הקישורים (רובם מסמכי PDF) וישפטו בעצמם. מחקר א' של דוייר וראפר טוען כי נוטים היום דווקא *להתעלם* מגידול בכמות הכסף כמנבא אינפלציה, אך מסכם וקובע "מן הנתונים עולה כי קיים קשר חיובי ופרופורציוני בין רמת המחירים והכסף ביחס להכנסה הריאלית". המחקר בודק נתונים מיפן, ברזיל, צ'ילה, בריטניה וארצות הברית. ההפנייה השנייה היא למחקר דומה (של אותם כותבים) עם נתונים מפורטים יותר לגבי ארצות הברית ועם מסקנות דומות. תמיכה אפשר למצוא גם כאן אצל פיצ'ג'רלד: הטענה נתמכת באופן כללי גם כאן ע"י רנסון: על ידי הנתונים כאן של האמילטון: מאמר על המצב בתורכיה. התזה של הכותבים היא שהגורם העיקרי לאינפלציה אינו גידול בכסף אבל גם הם מודים במתאם החזק המשתקף בגרף בעמוד 15: |
|
||||
|
||||
עזוב אותי ממחקרים. קח את הנתונים הגולמיים: ערוך קורלציה פשוטה בין סדרת השינויים ב M1 והשינויים ב CPI. ספר לנו מה נראה יותר סביר (בהנחה שהקורלציה מצביעה על קוזאליות) - M1 חוזה את CPI, או להיפך. |
|
||||
|
||||
לא לשכוח שלפי פרידמן יש לקזז את הצמיחה מהגידול בכסף. |
|
||||
|
||||
במקרה כזה אולי הכף מוטה מעט לטובתו, אבל עדיין לא מקבלים משהו משמעותי במיוחד לכאן או לכאן. דרושים עוד נתונים... |
|
||||
|
||||
מישהו יכול להסביר לי מזה זה M1, M2 ו M3 ובמיוחד מה ההבדל בינהם? |
|
||||
|
||||
M1 הוא סכום המטבע המוחזק מחוץ לכספות של מוסדות הפקדה, בנקים פדרליים והאוצר בארצות הברית. M2 הוא M1 בתוספת חסכון, הפקדות קטנות של מוסדות כספיים ומניות. M3 הוא M2 בצירוף הפקדות גדולות. |
|
||||
|
||||
בחנתי לפי ארבעה מדדים (M1, M2, M3, AMB) בניכוי צמיחה וגיליתי מתאם, אם כי הטווח שלו (כלומר, בין תוספת כסף מעבר לצמיחה) והעליה במדד המחירים לצרכן לא אחיד (כלומר, פעם הפער גדול יותר, ופעם קטן יותר). אני לא חושב ששאלה של סיבתיות עולה כאן ולמעשה אינה יכולה לעלות כאן, משום שהעליה במחירים (CPI) יכולה להגרם על ידי עליה בכמות הכסף, אך לא להיפך ועצם הטיעון שיכולה להיות סיבתיות הפוכה נראית לי אבסורד לוגי. עליה בכמות הכסף מבטאת בשורה התחתונה שינוי בכמות ממשית של דבר שיש לו ביטוי פיסי (היו 10 שטרות, עכשיו יש 11). עליה במחירים, לא. אפשר להבין זאת בקלות אם מפשטים את הטיעון ליסודותיו. אם נאמר שמדד המחירים מורכב כולו ממחירו של פריט אחד במכולת אחת – נאמר, כיכר לחם אחת במכולת טוחצ'בסקי, הטענה היא שכשאדון טוחצ'בסקי מעלה את מחיר הלחם מגובה של שקל אחד לגובה של שקל ועשרים יש גידול של 20 אחוז בכמות הכסף. בפועל, השינוי שביצע מר טוחצ'בסקי לא חולל כל שינוי במציאות או בכמות הכסף. עתה, נניח שלמכולת נכנסת הגברת קלרה ובידה שקל, שכעת אינו מספיק לקניית לחם. היא הולכת לסניף הבנק ומבקשת עשרים אגורות. לסניף אין עשרים אגורות ולכן הוא פונה לסניף המרכזי שגם בו אין עשרים אגורות ולכן הוא קונה אגרות חוב ממשלתיות בגובה של עשרים אגורות, מעביר אישור אשראי לסניף, המעביר כסף לקלרה, המעבירה אותו לטוחצ'בסקי. בכל התהליך הזה, ההתרחשות הממשית היחידה הייתה הדפסת הכסף על ידי הממשלה (דרך אגרות חוב), עובדה שקל להיווכח בה אם מניחים כי הממשלה אינה מדפיסה כסף. במקרה כזה, לסניף המרכזי של הבנק לא יהיו עשרים אגורות וקלרה תצא מן הבנק בפחי נפש ולא תקנה את כיכר הלחם. מהטיעון של נ"ב שכאילו אפשרי שהעלאת המחיר תגרום לגידול בכמות הכסף משתמע שכל העולם כולו הוא גלגול רציף של אשראי שאף פעם אינו נדרש להפוך למציאות פיסית. כלומר, שהכסף צומח מעצמו בכספומטים או בבנקים בשיטת רבייה ספונטנית שפותחה על ידי בעלי ההון. |
|
||||
|
||||
1. מה זה "גיליתי מתאם"? ככה, לפי העין נראה שיש משהו? 2. המצב שתיארת - "כל העולם כולו הוא גלגול רציף של אשראי שאף פעם אינו נדרש להפוך למציאות פיסית" - הוא *בדיוק* המצב הנוכחי בארה"ב. |
|
||||
|
||||
לגבי 2: זה ממש לא המצב בארה"ב, וכבר יש ביטויים גלויים יותר לבעיית האשראי (מעבר לירידה המתמדת של הדולר): |
|
||||
|
||||
דווקא גרינספאן חוזר ואומר שהוא לא מודאג, אין בועת אשראי, אין בועת נדל"ן, הכל בסדר. לגבי הכתבה שהבאת, זו כתבה מהסוג המצחיק ביותר בעיתונות הכלכלית - תנודה של מטבע בשיעור שאינו חריג במיוחד (נצפה כ 10-15 פעמים בשנה ברמת התנודתיות הנוכחית) גוררת תירוצים שונים ומשונים ולעתים תוך כדי הדפסת התירוצים, התנודה כבר נעלמה כלא היתה. לא באתי לטעון שבועת האשראי באמת יכולה להיות אינסופית, אך כשהיא מחזיקה מעמד במשך שנים רבות, היא יכולה לגרום לגרפים מהסוג שהובא כאן להראות קורלציות שונות ומשונות. |
|
||||
|
||||
ובהמשך להערה לגבי שער המטבע: |
|
||||
|
||||
תודה כל הכתבה. אם תשימי לב לשתי הפסקאות האחרונות: “Nobody is suggesting [central banks] sell dollars, but all they have to do is buy fewer dollars and that will put downward pressure on the dollar,” said Tony Norfield, global head of foreign exchange strategy at ABN Amro. כלומר, צפויה האטה נוספת בקצב קניית הדולרים (השפעה ישירה על סחר החוץ והמאזן המסחרי), והכל בשל הדאגה הבינלאומית מיכולתה (או אי יכולתה) של ארה"ב לעמוד בהתחייבויותיה.One senior strategist at a large bank said: “I don't think the market has been reassured. Diversification has to be on the agenda, central banks just don't want to make a song and dance about it.” The BoK told the FT that around 70 per cent of its $200bn of forex reserves were invested in dollar-denominated assets. התשלום עבור האשראי הזה אינו מתבטא רק בהצהרות, כמובן, אלא בירידה בערך המטבע זה זמן רב, כלומר האשראי האינסופי אינו כל כך אינסופי: ערכו הנשחק של המטבע האמריקני מקטין את כוח הקניה של האמריקנים, והם עכשיו משלמים *יותר* עבור כל מוצר או שרות. |
|
||||
|
||||
ווטסון, קרא שוב את דברי. לא ניסיתי להכחיש את ירידתו הצפויה של הדולר. מה שניסיתי להגיד: 1. אשראי ללא כיסוי הניתן במשך תקופה ארוכה יכול לעוות את הנתונים לגבי כמות הכסף במשק במידה בה הנסיונות להסיק משהו מתוך הגרפים ההם הופכים לעקרים - זאת בתשובה לאורי ואחרים. 2. אי אפשר להתייחס לידיעות כמו זו שהבאת בתור ראיות לעתידו של המטבע. אולי ימכרו, אולי לא ימכרו, אולי ייסדו את המטבע האסייתי Yes ואולי הסינים יניידו את המטבע. מי יודע. |
|
||||
|
||||
את כותבת "לא ניסיתי להכחיש את ירידתו הצפויה של הדולר" אבל באותה נשימה (כמעט) "אי אפשר להתייחס לידיעות כמו זו שהבאת בתור ראיות לעתידו של המטבע" - אז את מנסה להגיד שירד או לא?.. לא משנה - העיקר שאנחנו מסכימים (נדמה לי) על כך שהוא *כבר* יורד בצורה משמעותית - מה ששוחק את כוח הקניה האמריקני כבר כיום. דרך אגב, האשראי לא ניתן ללא כיסוי - אין דבר כזה. עובדה: כשלדעתם של האסייתים, נותני האשראי העיקריים לארה"ב, המצב קרוב מאוד לחדלות פרעון של בעל החוב, הם מתחילים לאיים (ועובדה - התקציב לשנה הנוכחית של ממשלת בוש הוא הראשון שמגלה איזושהי מידה של אחריות פיסקלית, לעומת הקודמים). לגבי הגרפים ומה ניתן להסיק מהם, אני סבור שאורי כבר ענה היטב. |
|
||||
|
||||
> את כותבת "לא ניסיתי להכחיש את ירידתו הצפויה של הדולר" אבל באותה נשימה (כמעט) "אי אפשר להתייחס לידיעות כמו זו שהבאת בתור ראיות לעתידו של המטבע" - אז את מנסה להגיד שירד או לא?.. < ירד, ירד. אנסה להסביר לגבי הידיעה ההיא - בוא נגיד לרגע שיש תהליך סטוכאסטי בדיד שבכל צעד מגריל מספרים מהתפלגות נורמלית בעלת ממוצע מינוס 0.01 וסטיית תקן 1. שנינו מסכימים שבמשך מאה צעדים אנחנו מצפים שהערך של תהליך הסכום יהיה מינוס אחת, אבל אתה מסתכל על צעד אחד בתהליך, שבמקרה הגריל מינוס שתיים ואומר לי "תראי - הוכחה שהתוחלת שלילית!" |
|
||||
|
||||
אוקיי, אז הערת על מה שנראה לך כהסקה מאירוע בודד, בעוד שאני הבאתי את הכתבה ההיא כאינדיקציה *ראשונית* ל*החרפה* של מגמה קיימת. אבל נחמד לראות ששנינו מסכימים שהדולר יורד, ובכך מתבטאת בעיית האשראי. |
|
||||
|
||||
שתי ציפורים במכה בכתבה הבאה: הסינים בדרך לנייד את המטבע, וקצת על הקשר בין תפקידי בנק מרכזי לאינפלציה (במקרה זה בסין): עוד בדה מרקר על האשראי *שנגמר* לארה"ב: "אנליסטים: ונצואלה צפויה להחליף את הפטרו-דולר בפטרו-יורו על רקע היחלשות הדולר". |
|
||||
|
||||
"מה זה 'גיליתי מתאם'? ככה לפי העין נראה שיש משהו?" לקחתי הנתונים, הכנסתי לגליון נתונים, הפקתי גרפים לפי בהשוואה לחודש לפני, חצי שנה לפני ושנה לפני, השוויתי בנקודות זמן. לא הקדשתי את חיי לסוגיה, אם זאת הייתה השאלה. |
|
||||
|
||||
תוכל להסביר את הטענה "גיליתי מתאם, אם כי הטווח שלו (כלומר, בין תוספת כסף מעבר לצמיחה) והעליה במדד המחירים לצרכן לא אחיד (כלומר, פעם הפער גדול יותר, ופעם קטן יותר)"? מתאם בין אלו סדרות נתונים ניסית לבצע? מה היה מקדם המתאם? מה הייתה ההזזה (כלומר - כמה שנים?) כדאי שתהיה מודע שאם ההזזה (מה שאתה קורע "פער הזמן", אני מניח) לא קבועה, ואתה קובע אותה עפ"י מה שנותן מקסימום למתאם, יש פה משחק לא ממש הוגן עם הנתונים, שעלול להראות שהמתאם האמיתי נמוך יותר. |
|
||||
|
||||
טוב, בינתיים אתה לא משכנע אותי. הגרף שמביא המקור הראשון שלך נראה אמנם משכנע, אבל תיאור הנתונים בו נראה הרבה פחות straightforward מאשר אצל ביכלר וניצן. ראשית, לא מופיעה שם "כמות הכסף" אלא money relative to real income, כלומר (אם אני מבין נכון) יחס מסוים בין כמות הכסף למשהו אחר. ייתכן שזה מה שפרידמן קורא לו "נזילות". שנית, הכמות הזו נתונה ב- percentages of period average, שזה גם לא ברור לי (למה לחלק לממוצע התקופתי?). יותר מזה, מאחר שאנו תופסים "אינפלציה" כ"שינוי ברמת המחירים" ולא כ"רמת המחירים", הרי שהגרף כפי שערכו אותו ב"נ נראה הגיוני יותר: *שינוי* ברמת המחירים לעומת ה*שינוי* בנזילות, במיוחד כאשר רמת המחירים נמצאת בעליה תמידית בקצב יחסית קבוע. ניסוי פשוט: חבר את קצות הגרף של ה- Price level בקו ישר. האם ההתאמה תהיה הרבה פחות טובה מההתאמה של הגרף של כמות הכסף? לפי איך שזה נראה, לא. כלומר: להגיד שרמת המחירים עולה בהתאם לכמות הכסף, כמסקנה מתוך הגרף הזה, זו לא מסקנה טובה בהרבה מלומר שרמת המחירים עולה בקצב קבוע. יש גם גרף במקור שלך שמשווה את קצב הגידול של הכסף לקצב האינפלציה, כמו אצל ב"נ. באופן צפוי, הגרף הזה (ציור 5) הרבה פחות משכנע מהגרף הראשון. אבל אני חייב לומר שכנראה יש נתונים שונים ו/או צורת חישוב אחרת מהנתונים, כי גם הגרף הזה (במיצוע על פני שלוש שנים) נראה שונה מהגרף שב"נ הביאו. אבל גם בגרף שבמקור שלך ההתאמה לא נראית מרהיבה במיוחד, ואם בכלל, השינוי באינפלציה מקדים את השינוי בכמות הכסף. |
|
||||
|
||||
מה לדעתך יכול לגרום לעלייה ברמת המחירים לבד מעליה בכמות הכסף? |
|
||||
|
||||
ירידה בתוצר? |
|
||||
|
||||
"ירידה בתוצר?" איך בדיוק ירידה בתוצר גורמת לעליית המחירים? |
|
||||
|
||||
כאשר היחס בין כמות הכסף לכמות הסחורות משתנה, משתנים המחירים. זה יכול לקרות ע''י שינוי בכמות הכסף או ע''י שינוי בכמות הסחורות. אם אתמול אתה קנית פת לחם בשקל ואף אני קניתי פת לחם בשקל, והיום החנווני מודיע ''יש רק לחם אחד, השמרים שובתים'', מחיר הלחם יעלה. מאחר ואת החוכמה הזאת אתה ללא ספק יודע, נא האר את עיני למה שאתה באמת מנסה להגיד. |
|
||||
|
||||
אבל במציאות ירידה בתוצר נגרמת בשל ירידה בביקוש (אתמול קנית שתי כיכרות לחם והיום אתה רוצה רק אחת) ולא כפי שאתה מתאר(לאנשים יש כסף אבל אין להם מה לקנות איתו)... |
|
||||
|
||||
ירידה בתוצר יכולה להתרחש מכל מיני סיבות: צונמי קטן, מלחמה גדולה, גל שביתות, דלדול משאבים (אופס, נגמר הנפט בבאר), מחסור בחומרי גלם (בגלל אמברגו או מכל סיבה אחרת) וכד'. |
|
||||
|
||||
''כאשר היחס בין כמות הכסף לכמות הסחורות משתנה, משתנים המחירים. זה יכול לקרות ע''י שינוי בכמות הכסף או ע''י שינוי בכמות הסחורות. אם אתמול אתה קנית פת לחם בשקל ואף אני קניתי פת לחם בשקל, והיום החנווני מודיע ''יש רק לחם אחד, השמרים שובתים'', מחיר הלחם יעלה.'' שינוי בתוצר משפיע כמובן על עליה וירידה במחירים אבל כאן הוא מנוכה מהחישובים (ציינתי זאת גם במקום אחר). מה שאני מנסה להגיד הוא שלבד משינויים ממשיים המשפיעים על המחירים (כמו ייעול של הליך ייצור או רעידת אדמה המחריבה את שדות הלחם בצפון) שינויים במחירים נוצרים בדרך כלל בגלל הגדלת כמות הכסף שנמצא בשימוש -- הדפסה. |
|
||||
|
||||
עד כמה שאני מבין, השאלה מדוע יש אינפלציה רחוקה מלהיות טריביאלית. ציטוט מתוך דיון בפורום PKT: http://archives.econ.utah.edu/archives/pkt/1995m08-d...
Probably the best such source is another of your Federal Reserves, in a paper by F Kydland and E Prescott, "Business Cycles: Real Facts and a Monetary Myth" (which despite its title is not a defence of real business cycle theory!), Federal Reserve of Minneapolis Quarterly Review, Spring 1990, pp. 3-18. There they conclude (inter alia), on the basis of a long run comparative study of the business cycle in a number of economies, that: (a) "There is no evidence that either the monetary base or M1 leads the cycle, although some economists still believe this monetary myth. Both the monetary base and M1 series are generally procyclical and, if anything, the monetary base lags the cycle slightly." (p. 14) (b) "the US price level clearly has been counter- cyclical in the post-Korean War period". (p. 17) Put these two facts together: that the (rate of change of) the monetary base goes up when the economy goes up, and the price level goes down when the economy goes up, and what you get is *apparently* a perverse monetarism, a negative relationship between money supply growth and inflation. Apparently because, as is clear from (a) above, the growth of the economy drives the growth of M1 (money is endogenous), rather than the other way round. |
|
||||
|
||||
רחוקה מלהיות טריוויאלית? אתה נוקט לשון המעטה קיצונית. זו אחת השאלות הכי מורכבות ומסובכות שיש. אבל גם אחת הפשוטות ביותר. מצד אחד, זו שאלה פשוטה מאוד, שכבר חואן דה מריאנה במאה ה-17 ענה עליה. מה גורם לאינפלציה? העובדה שיש יותר כסף (או פחות מתכת יקרה במטבעות) בתאריך ב' בהשוואה לתאריך א'. מאחר ורק המדינה רשאית להדפיס כסף, התשובה ההכרחית לשאלה מדוע יש אינפלציה היא: כי הממשלה מדפיסה כסף. השאלה הופכת מורכבת הרבה יותר, כמובן, כשאתה עובר את המובן מאליו שלעיל ושואל: מדוע הממשלה מדפיסה כסף? כאן למעשה מתפצלים המחנות ומתקבלות תשובות שונות. אם אתה זוכר, בזמנו התנהל כאן דיון מדוע פרצה האינפלציה בשנות השבעים בישראל. מחד, נטען (ככל הנראה בעקבות נ"ב) כי האינפלציה נבעה מהתרחשויות חיצוניות (לדוגמה, משבר הנפט) שגרמו בעלי ההון וכפו על הממשלה (או שימשו כתירוץ) להדפיס כסף. מאידך, נטען על-ידי אחרים (ובכללם אני) שהתרומה של התרחשויות חיצוניות הייתה זוטרה בחשיבותה לבעיות מבניות עמוקות יותר, שהעיקרית שבהן הייתה התרחבות גדולה של המגזר הציבורי שהולידה גרעונות הולכים וגדלים של הממשלה. [אגב, המאמר שאליו אתה מפנה עוסק דווקא במחזור העסקים ולא באינפלציה, אם אינני טועה] |
|
||||
|
||||
אורי, נ''ב טוענים שכמות הכסף גמישה ושהמגזר העסקי יכול לייצר כסף (למשל על ידי הרצת מניות). השאלה אכן מסובכת, בגלל שההגדרה של כסף מסובכת ובגלל שמדובר על תהליכים מורכבים. עדיין אני מסכים איתך שהאינפלציה נגרמת על ידי הדפסת כסף. איש לא הראה לנו עדיין שיש ביכולת המגזר העסקי ליצור תנודות גדולות חד כיווניות בכמות הכסף, בצורה שתשפיע על רמת המחירים. |
|
||||
|
||||
''נ''ב טוענים שכמות הכסף גמישה ושהמגזר העסקי יכול לייצר כסף (למשל על ידי הרצת מניות).'' מתוך אמונת תם בקיומו של שכל ישר, אני מעדיף להאמין שהם לא. |
|
||||
|
||||
מנסיון עם שמאלנים 1, אין לך ברירה אלא להסביר את הדברים הבסיסיים ביותר בגיבוי מלא של עובדות. הם נוטים שלא להודות בשום עובדה או הנחה, שתהיה הבסיסית ביותר והטריויאלית ביותר ולא יקבלו פחות מהוכחות מוצקות. גם אז הם לא ישנו את עמדתם אבל לפחות הם ייעלמו בבושת פנים. עלכן, אנא בטובך, הפרח את טענתם של נ"ב שיש ביכולת המגזר העסקי להגדיל את היצע הכסף על ידי הלוואות בשוק האפור (שלא דרך מערכת הבנקאות המחוייבת ביחס בין הלוואות לרזרבות) והרצת מניות. 1 לא כולם, אבל חלקם. |
|
||||
|
||||
אורי, אני חשבתי שהמאמר טוען שכמות הכסף מתואמת ביחס ישר (וב- delay קטן) עם מחזור העסקים, בעוד שרמת המחירים מתואמת איתו ביחס הפוך. המסקנה מזה היא שאולי אין קשר פשוט בין כמות הכסף לרמת המחירים. אולי רק כשמנרמלים את כמות הכסף לפי התוצר רואים את הקורלציה? בכל מקרה, זה לא מסתדר עם הטענה שעליה בכמות הכסף היא תמיד הגורם לעליית מחירים. לטעמי, חסר לנו מודל מיקרו כלכלי שמראה מתי סוחר מעלה מחירים ומתי הוא מוריד אותם. למשל, אם מסיבה כלשהי כולם מאמינים שהמחירים יעלו ב- 10%, האם המחירים לא יעלו ב- 10%? |
|
||||
|
||||
LG, אני חושב שמתבלבלים כאן כמה דברים, שכל אחד מהם בנפרד לא מוגדר בצורה מדוייקת ובמקובץ מתקבל בלאגן אחד גדול. ספציפית, ישנם חילוקי דיעות ביחס לשאלה מהי "כמות כסף" (כלומר, מהי המדידה הנכונה עבורה), משום שחלק ניכר מהכסף נמצא תמיד בצינור כלשהו.עניין נוסף שמסבך את הסיפור הוא העובדה שבאמת אין קשר פשוט בין כמות הכסף ורמת המחירים, משום שמדינה מודרנית, כמעט בכל המקרים, מגלגלת חובות בקנה מידה רחב ביותר, כך שקשה לשים את האצבע ולהגיד "תפסנו אתכם מדפיסים!" כל זה הופך מסובך פי כמה כשמדובר במדינה כמו ארצות הברית, שאליה זורמות השקעות חוץ בהיקף אסטרונומי. למעשה, בעשרים השנים האחרונות (פלוס-מינוס), ארצות הברית מצליחה להדפיס כסף בלי לשלם על כך באינפלציה או לקצץ בתקציביה בגלל הזרימה הזו של השקעות חוץ והשימוש בדולר כהילך. לעצם ענייננו, אין ספק שמערכת הציפיות של אנשים היא אחד הגורמים החשובים המשפיעים על עליות מחירים עתידיות. בכל זאת, בשורה התחתונה, ציפיות יכולות להסביר רק "ריצות קצרות" של אינפלציה, משום שאם הציפיות להעלאה עתידית אינן נענות בהדפסת כסף, או שהן נענות באיתות הפוך (למשל, צמצומים במגזר הציבורי) הרי שהן דועכות במידה רבה כעבור זמן. קצב הדעיכה קשור כמובן לחומרת ה"צנע" שגוזרת על עצמה הממשלה ולתנאים הספציפיים בכל משק (לדוגמה, בישראל היה קשה להדעיך את האינפלציה גם בגלל מערכת הצמדות וגם בגלל הרתיעה החזקה מצמצומים). |
|
||||
|
||||
מזימה של בעלי ההון? בכל אופן נדמה לי שזה הטיעון של בוכלר וניצן. |
|
||||
|
||||
השקעתי שעתיים בקריאת שני פרקים מהספר (בדילוגים) של ניצן וביכלר. הבנתי שיש מי שמרוויח מהאינפלציה ויש מי שמפסיד וכנראה שהאנפלציה ממלאת תפקיד במהלך הסטורי כלשהו. אבל מה הוא המנגנון שגורם לאינפלציה לא הבנתי. אולי יש לך או למישהו אחר מושג מה הם רוצים לאמר? מה לדעתם גורם לאינפלציה? קרטל של בעלי הון שמעלה מחירים בהחלטה מודעת? |
|
||||
|
||||
עד כמה שהצלחתי בעצמי להבין, התיאוריה של צ'יקו ודיקו איננה מבוססת על רעיון ברורים שאפשר להסביר בפשטות לאדם המצוי. מדובר בעניין הדורש הבנה עמוקה במתמטיקה, קריאת אינספור מחקרים וניתוח כמויות עצומות של נתונים. מה שכן הצלחתי להבין זה: א. כולם חוץ מהם טועים ב. הטועים משרתים את האינטרסים של בעלי ההון (כמו מילטון פרידמן) או שהם חסידים שוטים שאינם מתעניינים במיוחד בעובדות (זה אנחנו כנראה). מדוע פועלים בעלי ההון כפי שהם פועלים? נדמה לי שהרעיון הוא שאם אתה בעל הון הרי שיש לך מין תכונה אינהרנטית שגורמת לך לפעול על פי האינטרסים של המעמד שלך (כלומר - כל מעשה שאתה עושה צריך לשרת אותך ואת רעך בעלי ההון). בהיותך בעל הון אתה לא רק *רוצה* לפעול לקידום האינטרסים של המעמד שלך אתה גם מחזיק בידע *איך* לקדם את את האינטרסים של המעמד שלך. ה"כלכלנים" ו"הוגי הדעות" שתומכים בכלכלה חופשית הם בעצם שליחיהם של בעלי ההון שנועדו לסמא את עיני הציבור כדי להסתיר את אופיים החמסני והדורסני של בעלי ההון ולקדם צעדים שיאפשרו להם חופש פעולה רב יותר תחת האמתלה המגוחכת שזה טוב לכולנו (וכולנו יודעים את התוצאות החמורות, הרעב, הסבל, והמוות ההמוני במדינות הקפיטליסטיות). ואם כל זה נשמע קצת כמו דיבורים של כל מיני מנהיגים עם שפם צ'רלי צ'פלין ויומרות לכיבוש העולם שמדברים על המזימות של יהדות הממון הבינלאומית, הרי זו רק מקריות מוזרה. בכל אופן לא כדאי להסתבך: אם הם אומרים שזה נכון, הרי עלינו לסמוך עליהם שזה נכון. למה להם לשקר? הרי הם לא בעלי הון... |
|
||||
|
||||
האם מישהו אחר כן הבין איך בעלי ההון מצליחים לארגן אינפלציה כשהם זקוקים לו. * הערה קטנה: אמירתך לגבי זה שרק הם צודקים וכולם טועים אינה הוגנת. הרי דברים כאלו היו בעבר בימין הקיינסיאנים העליזים, אם אינני טועה. |
|
||||
|
||||
הנה מאמר מרגש נוסף של צ'יץ' וצ'ונג "...מחירים עולים משום שקבוצה מסויימת של בני-אדם מסוגלת לכפות את עליית המחירים על החברה. תפוקה אינה יורדת מעצמה, אלא אם כן אלו ששולטים בצמתים האסטרטגיים של היצור החברתי, מחליטים או נדחפים בזמנים מסויימים להורידה תוך כדי עלייה בשולי הרווח של התפוקה.... למציאות הזאת קוראים "קפיטליזם": כלומר המשטר הפוליטי של ההון הדומיננטי." הערה קטנה: גם אני תמיד צודק וגם מילטון פרידמן (אם לסמוך על הציטוט של ההידרה הדו ראשית) תמיד צודק. הנקודה שביקשתי לחדד היא שלא רק שצילי וגילי עצמם תמיד צודקים אלא שכל האחרים, הטועים, אינם עושים זאת בתום לב... מילטון פרידמן הוא "משרתם של אדוניו"... הכוהן הגדול... |
|
||||
|
||||
אתה באמת מאמין שאתה עושה שרות טוב לרעיונות שלך כשאתה מכנה את ניצן-ביכלר בכינויים נלעגים? |
|
||||
|
||||
"צ'יקו ודיקו", "שמשון ויובב", "הידרה דו-ראשית", "הנזל וגרטל" - אני מטורף על קונצים רטוריים כאלה. אל תפסיקו! כמעט השתכנעתי. |
|
||||
|
||||
נו, אז אז אתה צריך להיות לגמרי משוכנע מ: "הכוהן הגדול", " פולחן השוק החופשי", "כנסיית השוק החופשי", "כנסיית מדע הכלכלה", "הילידים ברחבי העולם הקפיטליסטי", "צאן מרעיתו הכלכלנים", "פולחן השוק המשוכלל", "המשרתים האקדמיים" ו-"חדרו לכל חלקה בריאה". |
|
||||
|
||||
ובכל זאת יש הבדל. ניצן וביכלר מצהירים בגלוי על כוונתם - הקבלה בין דת ממוסדת לבין הפרידמניזם - ומשתמשים בתכסיסים רטוריים כדי לבנות ולהדגיש את ההקבלה הזאת. אפשר להנות מהרטוריקה ואפשר לטעון שהיא דמגוגית, אבל בכל מקרה היא משרתת את הרעיון של המאמר. לעומת זאת, אם יש כוונה נסתרת מאחורי שיבוש שמם של המחברים או התייחסות אליהם בכינויים מזלזלים - אני כשלתי להבין אותה. |
|
||||
|
||||
אני מניח שהוא מנסה להראות שכמו צ'יקו ודיקו, נ''ב עובדים עלינו בעיניים באמצעות אשליות אופטיות פשוטות. שכמו שמשון ויובב, הם מוליכים אותנו שולל כדי להשתלט על הכסף שלנו. שכמו ההידרה הדו ראשית, על כל טיעון שלהם שקוטעים הם מצמיחים עשרה חדשים ושכמו הנזל וגרטל, הם בסה''כ שני ילדים תועים ביער שמרוב הזיות עוד עלולים לדחוף זקנות נחמדות שמארחות אותן לתנור. |
|
||||
|
||||
תשווה את תגובה 283743 לתגובה 283788. כמה מפנינות החוכמה שסוננו בין שתי התגובות הנ"ל: "יודעי-כל מהאייל" "יודע-כל מומחה-גוגל" "מאמין שהיד מהאייל" אין לי שום בעיה עם סרקאזם, להיפך לדעתי שימוש נבון בו משרת יפה את המטרה. הבעיה שלי היא עם היחס בין הבאת נתונים וניתוחן לבין טקסט לא ענייני. אם אחרי כל פסקה עניינית אני נאלץ לקרוא שתי פסקאות נוטפות ארס ולא ענייניות בעליל, אני נוטה לפתח עוינות מסויימת כלפי הטקסט. בנוסף לכך השאלה היא כלפי מי מופנים הזלזול וההתנשאות, ובתגובה ההיא נ"ב כבר יורים לכל הכיוונים ולמעשה עולבים בכל באי האתר: קהל השומעים שאותו הם מנסים לשכנע. אם הם רוחשים כזה זלזול כלפי קוראי האייל, מדוע הם טורחים לפרסם כאן מאמר ? הם "החליטו" שהאייל הוא מקום שבו סגנון של טוקבק וואי-נטי משפיע יותר מהכל, וכשמבהירים להם, משני צידי המתרס, שהקהל הזה מעוניין ביותר טקסט ענייני ופחות בכעס האישי שלהם על מילטון פרידמן, הם מביעים זלזול והתנשאות כלפי כלל הקוראים. כמו שמישהו כבר ציין עושה רושם שהצטבר כאן הרבה כעס ותסכול שיוצא עכשיו החוצה. בסדר גמור, שיציגו את מילטון פרידמן וחסידיו באור שלילי, אין שום בעיה עם זה. אבל זה צריך להעשות בצורה חכמה ועל בסיס ענייני. חוסר האיפוק שלהם מקנה לכתיבתם תחושה של קנאות רליגיוזית מהכיוון ההפוך, ואייל קטן וטיפש שכמותי שנקלע לחילופי האש האלו עלול להתבלבל ולחשוב ששני הצדדים פחות או יותר פאנטיים באותה המידה. והתוצאה ? תגובה 283771. איזה פתח מפלט היה נותר לווטסון מתגובה 283788 ? ההפרש בתוצאות עבור הצופה מן הצד הוא בין אדרת של מדענים-מומחים לבין אדרת של כהנים-תגרנים. פספוס נוראי בעיני. |
|
||||
|
||||
התגובה שלך (תגובה 283788) היא תגובה די משעממת, לדעתי, שחסרה הרבה *תוכן* ביחס לתגובה המקורית. יותר מזה, היא אפילו לא מאפיינת את התגובות שלך עצמך, שכן אתה בד"כ כן משתמש באמצעים רטוריים, גם אם עדינים יותר. התגובה הזאת היא טכנית כמעט לחלוטין ולא מעוררת עניין מיוחד. אני מצטרף לסלידה שלך מהתגובות לגופם-של-מגיבים של נ&ב (בניגוד לאופן שהם מדברים על פרידמן, שלא נוכח כאן ולא יכול להיפגע). ובכל זאת, נדמה לי שחבורת השוק-חופשיסטים, אם להתבטא בעדינות, לא טמנה את ידה בצלחת לאורך כל הדיון כאן והמאמר הקודם של נ&ב. בזמן האחרון אנחנו שומעים יותר מדי קוזקים נגזלים שפתאום מגלים שלבני-אדם יש רגשות שאפשר לפגוע בהם, או שגירוש אנשים מביתם הוא דבר בעייתי ולא דמוקרטי. אני מסרב להתרשם מאלו שרואים את האור הזה רק כשזה נוגע אליהם אישית. מבחינה תועלתנית אתה כנראה צודק. אני חושב שנ&ב נוקטים אסטרטגיה מוטעית לכל אורך הדרך - גם בצורת ההצגה של הנושאים וגם בצורת התגובה לאנשים - וחבל לי מאוד על זה, כי נשמע שיש דווקא הרבה דברים שאנחנו יכולים ללמוד כאן מהם, ויש הרבה אנשים שישמחו לעשות את זה. |
|
||||
|
||||
מתוך תגובה 283788: "כך שהשאלה המעניינת היא לא גידול הכסף, אלא מי, מדוע וכיצד מימן את הנוכל וכנסייתו. אלא שכל השאלות האלה ואחרות כמוהן נקברו בספרים הנדירים ללא דורש בספריות. בשאלות אלה אין עניין בימינו. שהרי ההיסטוריה אינה מעניינת. היא נחשבת, ובצדק לדעתנו, לקונספירציה. היא אכן תמיד תהיה קונספירציה נגד השליטים, גם אם הפרידמנים ובני מיניהם ישכתבו אותה. תמיד בני אדם חופשיים יחושו בזיוף. אשרי המאמין הטיפש." טכני כמעט לחלוטין, מה? (לדעתי גם מהאמצע אפשר להוציא אמרות שפר, והמסר הוא שלא משנה כמה הלא חרדי יתאמץ, קשה לזקק מההודעה את התוכן, כי הוא מעורבב מדי עם הקשקשת). |
|
||||
|
||||
קראתי כמה פעמים את הפיסקה הזאת, ואני לא מצליח למצוא בה משפט אחד *שאינו* תוכן, גם אם מסוגנן. |
|
||||
|
||||
דבר מה שהוא טכני כמעט לחלוטין הוא כמעט לחלוטין לא מסוגנן. מרוב דיבורים על ''הנוכל וכנסייתו'' ו''הפרידמנים ובני מינם'' אני מתקשה לראות את הדובים, לא כל שכן היער. |
|
||||
|
||||
אולי חלק מהעניין הוא עולם המושגים השונה שאתם באים ממנו. אני חושב שאפילו מי שלא אמון על הגות אידיאולוגית, אלא רק נתקל בהיסטוריונים רציניים כמו הוסבאום או אפילו ג'ורג' מוסה, יזהה את הפיסקה הזאת כמין ''קוד'' שרומז לצורה שהמחברים רואים את ההקשר התרבותי של התהליכים הכלכליים, בלי שהם רוצים לפרט (לצערי. אבל אני מבין שזה לא הכיוון שלהם). בכל אופן, אני נוטה להסכים שכשכותבים באייל צריך להתאים לנורמות הדיון הנוקשה כאן, גם אם לפעמים הן בעייתיות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |