בתשובה לרודי וגנר, 18/02/05 18:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשמחשבים נתונים סטטיסטיים של צמיחה לאורך זמן, נראה לי שנכון יותר לטפל בממוצע הגאומטרי ולא בממוצע החשבוני הרגיל (ואם כבר, גם לצורך סטיית התקן, עדיף לבצע את כל החישובים על (log(1+x במקום שעור הצמיחה x). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מקובל, אבל הדיון הוא לא ברמה הזו, אלא ברמה העקרונית. (לווטסון): אני מוכן לקבל את הטענה שרגלוציה מקטינה את ממוצע הצמיחה. מצד שני, ביכלר וניצן הראו (וקיבלת זאת) שרגולציה מקטיה גם את סטיית התקן. השאלה היא מה עדיף, וכפי שהראתה האלמנה, יש כל מיני סוגים של מדדים שיכולים לבחון זאת, אבל בכולם אנו צריכים לספק כנתון את השאלה, עד כמה פונקציית התועלת שלנו רגישה לסיכונים. אדם מן היישוב (לא כלכלן או בעל הון) רגיש יותר לסיכונים של תנודות בצמיחה, בגלל שאין לו מספיק מידע וגישה לשוק. לכן רגולציה יכולה להיות הגיונית מנקודת מבטו של אדם כזה (כמובן, תלוי *עד כמה* הרגולציה מקטינה את הצמיחה הממוצעת, ו*עד כמה* השוק החופשי מגדיל את סטיית התקן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל אדם יכול להשקיע בהתאם לרמת הסיכון שהוא מוכן לקבל בכל אחד מהשווקים: חופשי יותר ומרוגלץ יותר. אדם שלא מעוניין להיות חשוף לתנודתיות, או משקיע לטווח קצר בלבד, מוטב לו שיתרחק משוק ההון. לעומת זאת, היתרון המובנה של השוק החופשי הוא בצמיחה וכן במהירות היציאה מתקופות מיתון, שעדיפים על הרוב המכריע של המשקיעים (תשאל למשל את הקבלנים ובעלי העסקים הזעירים שפושטים את הרגל לאחר שנתיים ומעלה של מיתון בהן נגמר להם האוויר, אם לא היו מעדיפים שהזמן של המיתון יתקצר הרבה יותר, וההתאוששות תהיה בקצב של יותר מ 3-4 אחוז לשנה, במקרה האופטימי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפוך, גוטה עסקים קטנים רגישים לתנודתיות מאחר וחל עליהם Gambler's ruin. הם היו שמחים מאד לתשואה נמוכה יותר בצד סיכון נמוך יותר לפשיטת רגל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמא תוכלו להסביר לאיזו תנודתיות רגישים העסקים הזעירים, ואיך זו קשורה לתנודתיות המופיעה בגרף ההוא? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |