|
||||
|
||||
לא נראה לכם קצת מעייף הסגנון הזה? אמרו כבר בזמנו, איף יו וונט טו שוט, שוט. תתחילו עם טיעונים מבוססים קצת יותר, ואגיב בהתאם (ואולי גם אחרים). עד אז, תסלחו לי אם קצת מייגע אותי להמשיך בסגנון הזה. |
|
||||
|
||||
שלום רב ווטסון. כפי שהבטחנו לך, הגיע זמננו להתעמל. ולכם המואזינים היכונו לתפילה. היום אנו סוגדים לפולחן המוניטריסטי של סבא פרידמן. פרידמן כידוע לכל הוא מדען (לא סתם אידיאולוג או תעמלן). הוא הוכיח את כל מה שאתם מאמינים שהוא היה אמור לכתוב (ולא סתם נפנף ידיים). הוא עשה זאת באופן מדעי, במאמרים שקולים ותבוניים (ולא ב'פמפלטים'). בכתבי-עת מטעם מכובדים (ולא סתם ב'האייל'). הוא עשה זאת ביושר (לא ברמייה), למען המדע והאמת הבוערת בעצמות (ולא מתוך כוונות זדון תעמלניות). הוא עשה זאת בכנות (בלא לתמרן ולזייף חלילה נתונים), מתוך בדיקה חמורה של החומר (ולא כלאחר יד), ותמיד-תמיד הוא רצה לחדש את המדע (ולא סתם למחזר את עצמו למען הרקורד האקדמי). עד כאן עיקרי האמונה הרווחת, ועתה נפנה לעובדות החיים, אלו שלא ניתן ללקט בצורת תקציר ב"גוגל". כאן לצערנו חייבים להתעמק, או יותר נכון, לעשות דבר לא אופנתי: לקרוא ולחשוב. אתה טוען כי אנו "מנסים לכתוש באמרות כלליות ונפנופי ידיים מה שמילטון פרידמן מראה בנתונים רבים וניתוחים מדוקדקים בספריו". יופי. ננסה היום להבין את עיקרי התיאוריה המדעית המבוססת של פרידמן, ומאחר שאתה בקי בה ובהוכחות שלה, נקווה שתוכל לעזור לנו. אנו לוקחים את ספרו המפורסם והעדכני של מילטון פרידמן: MONETARIST ECONOMICS (Oxford: Basil Blackwell, 1991) זהו ספר מדעי, קנוני, הנלמד בכל אוניברסיטאות המערב ולאחרונה אף במוסקבה ובפקין. בוודאי הוא מוכר לך כאחד מספריו ה"מומלצים מאד". בספר הזה מופיעים ממיטב המטעמים של הפולחן (סליחה המדע), הקרוי "מוניטריזם". הספר פותח במאמר בעל הכותרת הפרובקטיבית:"The Counter-Revolution in Monetary Theory" אנו מניחים שקראת אותו. אך במידה ולא (אין זאת בושה), או במקרה שהוא אבד לך, רצינו לשלוח לך אותו בסריקה. אלא שברגע האחרון נזכרנו בבהלה שמדובר בשוק חופשי, זה שפרידמן ואתה סוגדים לו. ושם אין חכמות: על כל מעבר של ידע צריך לשלם. כי ככל שהוא יותר חופשי, כך הוא יותר מלא סבוטז'. לכן, לצערנו, לא יכולנו לשלוח לך את המאמר.במאמר הזה יש הרבה אמירות והצהרות, כולן מוכחות היטב כידוע. אבל בכדי לקצר, אנו מתמקדים בתזה המרכזית של המאמר, תזה שמייצגת את היסודות המרכזיים של הכנסייה (סליחה, ההגות) המוניטריסטית. התזה הזאת של מילטון פרידמן אומרת, שהכסף הוא מוביל מרכזי בשרשרת הסיבתיות של המשתנים העיקריים במשק: הכסף הוא הגורם המכריע לגבי הגדלים 'הריאליים' בטווח-הקצר ולגבי המחירים בטווח-הארוך. (אמנם, כפי ששמת לב במאמר, לפעמים פרידמן מדבר על 'כסף' ולעתים הוא מדבר על 'נזילות'. יתכן שהגיל עושה את שלו. אבל למה להיות קטנוני. מה, אנחנו מכון תקנים?) השאלה הראשונה שלנו אליך היא פשוטה: אנא, הסבר לנו כיצד פרידמן מוכיח את התזה הזאת? איך הוא יודע לקבוע בפסקנות כזאת, ועוד בשאלות גדולות כאלו כמו תפקיד הכסף? האם יש לו הוכחה? נשמח ללמוד. הלאה. פרידמן המדען הקפדן, מגדיל לדייק ומסביר בדיוק למה הוא מתכוון באופן אמפירי במונחים "טווח-קצר" ו"טווח-ארוך". בעמוד 15 הוא כותב כי, בממוצע, האפקט של הכסף על המחירים (כלומר האפקט של הגידול בכסף על האינפלציה) מתחיל לפעול תוך שנה אחת עד שנה וחצי, ומגיע למימוש מלא לאחר 5 עד 10 שנים. אם אתה לא זוכר, הנה הציטטה: "On the average, the effect on prices come about six to nine months after the effect on income and output, so the total delay between the change in monetary growth and a change in the rate of inflation averages something like 12-18 months. That is why it is a long road to hoe to stop an inflation that has been allowed to start. It cannot be stopped overnight... In the short run, which may be as much as five or ten years, monetary changes affect primarily output. Over decades, on the other hand, the rate of monetary growth affects primarily prices” (pp. 15-16). הפעם הוא פשוט שבר אותנו: איך איך איך הוא עושה זאת, הקוסם? איך הוא יודע כל כך במדויק לנבא? אנחנו כל כך הרבה שנים בזבזנו לנסות להבין דברים פשוטים יותר, והנה האשף בקלילות שיחק אותה. תוך שנה עד שנה וחצי... ובגלל זה אחר כך קשה בכלל לעצור... ואחרי חמש עד עשר שנים הענין כבר אבוד...ומכאן לקביעה הנחרצת: “It follows from the propositions I have so far stated that inflation is always and everywhere a monetary phenomenon in the sense that it is and can be produced ONLY by a more rapid increase in the quantity of money than in output.” (p. 16, our emphasis). רק דבר אחד חיפשנו ולא מצאנו במאמר המדעי הזה הנלמד ונלעס באוניברסיטאות: בדל של הוכחה. "ניתוחים מרובים"? "נתונים מדויקים"? איפה? כנראה במאמרים ו"ספרים מומלצים" אחרים, או אולי בספרים הפופולריים שלו. אבל כאן כמובן תוכל אתה לעזור לנו.בינתיים, מאחר ואנו בני-אדם חילונים, לא כל כך האמנו לו. כמו שאתה בטח יודע, אנו כופרים במקצת. אז בדקנו, ליתר ביטחון, בעזרת נתונים מדויקים שתלמידיו המרובים של פרידמן בממשל ארה"ב מספקים ל-IMF. והנה מה שיצא. שני גרפים פשוטים על ארה"ב. אחד לטווח קצר ואחד לטווח ארוך. (הגרפים נערכו בזהירות, אך יתכן ונפלו בהן טעויות. במידה ותגלה כאלו נשמח לתקן אותן.) כדי שהפעם לא יהיו הגרפים "סתומים", הסבר קצר על חישוב הסדרות. הגרף הראשון, לטווח הקצר, מיחס את שיעור האינפלציה השנתית במדד המחירים לצרכן (CPI) לשיעור הגידול בכמות הכסף (M1). שתי הסדרות מחושבות כאחוז השינוי בין אותו החודש בשנים עוקבות. בשתי הסדרות הנתונים מבוטאים כממוצע נע של שלוש שנים על מנת למתן את הקפיצות החודשיות. הגרף השני, לטווח ארוך, מיחס את שיעור האינפלציה השנתית במדד מחירי התמ"ג (Implicit Price Deflator) לשיעור הגידול ב"נזילות" (M1 / Real GDP). שתי הסדרות מחושבות כאחוז השינוי בין שנים עוקבות. בשתי הסדרות הנתונים מבוטאים כממוצע נע של חמש שנים על מנת למתן את הקפיצות השנתיות. (אנו מניחים שאתה יודע היטב מה פירושן ומשמעותן של כל הישויות הללו, שנצברו בעשרות שנות מקרו-כלכלה, מדוע הן נבראו, באלו נסיבות, ומדוע מילטון פרידמן וחבריו – ולכן גם אנו – משתמשים בהן בהקשר הנוכחי). ופה אנו מגיעים אל השאלה השנייה שלנו אליך, ווטסון: כאשר בחנו את צמד הגרפים האלו, לא הצלחנו לגלות איך הכסף והנזילות משפיעים על האינפלציה. לא אחרי שנה, לא אחרי שנה וחצי, לא אחרי חמש שנים ולא אחרי עשר שנים. שפשפנו את העינים. ניפנפנו בידים. לשווא. ברגעים מסוימים, כנראה של הזיה, אפילו נראו לנו היחסים הפוכים ממה שפרידמן טוען, ולפעמים – אבל זה בטח לא יכול ליהיות – נדמה היה לנו שהאינפלציה היא זאת "שמשפיעה" על הנזילות והכסף. אבל אנחנו בוודאי טועים. מוכרח ליהיות כאן משהו שפיספסנו. אז אנא ווטסון. עזור לנו. הרם את המסך מעל למסתורין והסבר לניצן-ביכלר את סודות ההוכחה, שיטות המחקר המיוחדות, ושאר מעשה הקסם שבעזרתם פרידמן מחלץ את המסקנות שלו מהעובדות הפשוטות. הסבר לנו והוכח לנו כיצד, לפי פרידמן, הכסף והנזילות משפיעים על האינפלציה. פרס לפותר: תהילת עולם. לתנחומים: פרס נובל לכלכלה של בנק שוודיה (משום שאלו שנתנו את הפרס לפרידמן מן הסתם נבוכים עד היום). |
|
||||
|
||||
עמודים 243-274 ב"החופש לבחור" מהדורת 1988 הוצאת דביר. תמצא את ההסברים שם. אותי הם שכנעו. |
|
||||
|
||||
מפנה אותם לגורו, בלי יכולת לנמק למה הגורו צודק והם טועים. |
|
||||
|
||||
מיהו מחבר הספר? |
|
||||
|
||||
בעמוד 251 של הספר, מציג מילטון פרידמן גרף של כמות הכסף ליחידת תפוקה ביחס למדד המחירים לצרכן. יואילו נא המומחים לכלכלה לאמר לנו מה ההבדל בין הגרף שלהם לגרף של פרידמן, לגבי השנים 1964-1978. אם יטענו שהנתונים של פרידמן מזוייפים נדון בכך, אם יטענו שהשימוש במספרים במקום אחוזי שינוי מטעה נדון בכך. אם יטענו שלאחר 1978 הנתונים הפסיקו להאיר פנים לפרידמן - נדון בכך. הם גם יכולים לתת כל הסבר אחר. אולם איני רואה טעם שאנו נמציא את הגלגל לאחר שיש לנו גרף מפורש של פרידמן שמראה התאמה מופלאה בין כמות הכסף והמחירים. אני אדם פשוט ואין לי זמן לחקור הכל. שהמומחים יאירו לנו את נקודות המחלוקת ואז נדון כל אחד לפי תפיסתו השכלית מי צודק. |
|
||||
|
||||
יעקב, זה טיעון פסול בעיני. אתה יכול לצטט את ההנמקות של פרידמן באופן מלא ולהניח לקוראים לשפוט, אתה יכול להביא הפניות משלך ולתת לקוראים לשפוט, אתה יכול לטעון בעצמך ולתת לקוראים לשפוט – אתה לא יכול להביא הפניה סתומה ולומר שאותך זה שכנע. אז מה אם אותך זה שכנע? |
|
||||
|
||||
אחת הטענות שלהם היתה שמילטון פרידמן אינו נותן הסברים. שיקראו את העמודים הרלבנטיים ויחזרו אלי עם הסבר מדוע ההסברים של פרידמן אינם טובים. טענתי כמובן אינה שמכיוון שאותי זה שכנע הם צריכים להכנע. טענתי היא שכדאי להם לקרוא. |
|
||||
|
||||
זה פורום ציבורי והדיון כאן נעשה כשפנינו גם זה אל זה וגם אל הקהל. ''קראתי בספר'' הוא ארגומנט שכוחו יפה במקומות אחרים, זה כל מה שרציתי להגיד. |
|
||||
|
||||
הסתכלתי על הגרפים. הם דווקא נראו כאילו שיש קורלציה מוזזת ביניהם. לא זה מה שפרידמן התכוון ב total delay between the change in monetary growth and a change in the rate of inflation
? |
|
||||
|
||||
כן, הבעיה היא שהתזוזה היא לכיוון הלא נכון, נדמה שהאינפלציה גורמת לשינוי בכמות הכסף ולא להפך... |
|
||||
|
||||
אני לא הייתי מטריח את ווטסון. אינני יודע מה מידת האמינות של הנתונים, אך על פניו היא נמצאת בסתירה ברורה לנתונים המובאים ממספר רב של מקורות ומצביעים על קשר הדוק מאוד בין כמות הכסף לאינפלציה. כמובן ייתכן שהכל מזימה מרושעת. יורידו הקוראים את הקישורים (רובם מסמכי PDF) וישפטו בעצמם. מחקר א' של דוייר וראפר טוען כי נוטים היום דווקא *להתעלם* מגידול בכמות הכסף כמנבא אינפלציה, אך מסכם וקובע "מן הנתונים עולה כי קיים קשר חיובי ופרופורציוני בין רמת המחירים והכסף ביחס להכנסה הריאלית". המחקר בודק נתונים מיפן, ברזיל, צ'ילה, בריטניה וארצות הברית. ההפנייה השנייה היא למחקר דומה (של אותם כותבים) עם נתונים מפורטים יותר לגבי ארצות הברית ועם מסקנות דומות. תמיכה אפשר למצוא גם כאן אצל פיצ'ג'רלד: הטענה נתמכת באופן כללי גם כאן ע"י רנסון: על ידי הנתונים כאן של האמילטון: מאמר על המצב בתורכיה. התזה של הכותבים היא שהגורם העיקרי לאינפלציה אינו גידול בכסף אבל גם הם מודים במתאם החזק המשתקף בגרף בעמוד 15: |
|
||||
|
||||
עזוב אותי ממחקרים. קח את הנתונים הגולמיים: ערוך קורלציה פשוטה בין סדרת השינויים ב M1 והשינויים ב CPI. ספר לנו מה נראה יותר סביר (בהנחה שהקורלציה מצביעה על קוזאליות) - M1 חוזה את CPI, או להיפך. |
|
||||
|
||||
לא לשכוח שלפי פרידמן יש לקזז את הצמיחה מהגידול בכסף. |
|
||||
|
||||
במקרה כזה אולי הכף מוטה מעט לטובתו, אבל עדיין לא מקבלים משהו משמעותי במיוחד לכאן או לכאן. דרושים עוד נתונים... |
|
||||
|
||||
מישהו יכול להסביר לי מזה זה M1, M2 ו M3 ובמיוחד מה ההבדל בינהם? |
|
||||
|
||||
M1 הוא סכום המטבע המוחזק מחוץ לכספות של מוסדות הפקדה, בנקים פדרליים והאוצר בארצות הברית. M2 הוא M1 בתוספת חסכון, הפקדות קטנות של מוסדות כספיים ומניות. M3 הוא M2 בצירוף הפקדות גדולות. |
|
||||
|
||||
בחנתי לפי ארבעה מדדים (M1, M2, M3, AMB) בניכוי צמיחה וגיליתי מתאם, אם כי הטווח שלו (כלומר, בין תוספת כסף מעבר לצמיחה) והעליה במדד המחירים לצרכן לא אחיד (כלומר, פעם הפער גדול יותר, ופעם קטן יותר). אני לא חושב ששאלה של סיבתיות עולה כאן ולמעשה אינה יכולה לעלות כאן, משום שהעליה במחירים (CPI) יכולה להגרם על ידי עליה בכמות הכסף, אך לא להיפך ועצם הטיעון שיכולה להיות סיבתיות הפוכה נראית לי אבסורד לוגי. עליה בכמות הכסף מבטאת בשורה התחתונה שינוי בכמות ממשית של דבר שיש לו ביטוי פיסי (היו 10 שטרות, עכשיו יש 11). עליה במחירים, לא. אפשר להבין זאת בקלות אם מפשטים את הטיעון ליסודותיו. אם נאמר שמדד המחירים מורכב כולו ממחירו של פריט אחד במכולת אחת – נאמר, כיכר לחם אחת במכולת טוחצ'בסקי, הטענה היא שכשאדון טוחצ'בסקי מעלה את מחיר הלחם מגובה של שקל אחד לגובה של שקל ועשרים יש גידול של 20 אחוז בכמות הכסף. בפועל, השינוי שביצע מר טוחצ'בסקי לא חולל כל שינוי במציאות או בכמות הכסף. עתה, נניח שלמכולת נכנסת הגברת קלרה ובידה שקל, שכעת אינו מספיק לקניית לחם. היא הולכת לסניף הבנק ומבקשת עשרים אגורות. לסניף אין עשרים אגורות ולכן הוא פונה לסניף המרכזי שגם בו אין עשרים אגורות ולכן הוא קונה אגרות חוב ממשלתיות בגובה של עשרים אגורות, מעביר אישור אשראי לסניף, המעביר כסף לקלרה, המעבירה אותו לטוחצ'בסקי. בכל התהליך הזה, ההתרחשות הממשית היחידה הייתה הדפסת הכסף על ידי הממשלה (דרך אגרות חוב), עובדה שקל להיווכח בה אם מניחים כי הממשלה אינה מדפיסה כסף. במקרה כזה, לסניף המרכזי של הבנק לא יהיו עשרים אגורות וקלרה תצא מן הבנק בפחי נפש ולא תקנה את כיכר הלחם. מהטיעון של נ"ב שכאילו אפשרי שהעלאת המחיר תגרום לגידול בכמות הכסף משתמע שכל העולם כולו הוא גלגול רציף של אשראי שאף פעם אינו נדרש להפוך למציאות פיסית. כלומר, שהכסף צומח מעצמו בכספומטים או בבנקים בשיטת רבייה ספונטנית שפותחה על ידי בעלי ההון. |
|
||||
|
||||
1. מה זה "גיליתי מתאם"? ככה, לפי העין נראה שיש משהו? 2. המצב שתיארת - "כל העולם כולו הוא גלגול רציף של אשראי שאף פעם אינו נדרש להפוך למציאות פיסית" - הוא *בדיוק* המצב הנוכחי בארה"ב. |
|
||||
|
||||
לגבי 2: זה ממש לא המצב בארה"ב, וכבר יש ביטויים גלויים יותר לבעיית האשראי (מעבר לירידה המתמדת של הדולר): |
|
||||
|
||||
דווקא גרינספאן חוזר ואומר שהוא לא מודאג, אין בועת אשראי, אין בועת נדל"ן, הכל בסדר. לגבי הכתבה שהבאת, זו כתבה מהסוג המצחיק ביותר בעיתונות הכלכלית - תנודה של מטבע בשיעור שאינו חריג במיוחד (נצפה כ 10-15 פעמים בשנה ברמת התנודתיות הנוכחית) גוררת תירוצים שונים ומשונים ולעתים תוך כדי הדפסת התירוצים, התנודה כבר נעלמה כלא היתה. לא באתי לטעון שבועת האשראי באמת יכולה להיות אינסופית, אך כשהיא מחזיקה מעמד במשך שנים רבות, היא יכולה לגרום לגרפים מהסוג שהובא כאן להראות קורלציות שונות ומשונות. |
|
||||
|
||||
ובהמשך להערה לגבי שער המטבע: |
|
||||
|
||||
תודה כל הכתבה. אם תשימי לב לשתי הפסקאות האחרונות: “Nobody is suggesting [central banks] sell dollars, but all they have to do is buy fewer dollars and that will put downward pressure on the dollar,” said Tony Norfield, global head of foreign exchange strategy at ABN Amro. כלומר, צפויה האטה נוספת בקצב קניית הדולרים (השפעה ישירה על סחר החוץ והמאזן המסחרי), והכל בשל הדאגה הבינלאומית מיכולתה (או אי יכולתה) של ארה"ב לעמוד בהתחייבויותיה.One senior strategist at a large bank said: “I don't think the market has been reassured. Diversification has to be on the agenda, central banks just don't want to make a song and dance about it.” The BoK told the FT that around 70 per cent of its $200bn of forex reserves were invested in dollar-denominated assets. התשלום עבור האשראי הזה אינו מתבטא רק בהצהרות, כמובן, אלא בירידה בערך המטבע זה זמן רב, כלומר האשראי האינסופי אינו כל כך אינסופי: ערכו הנשחק של המטבע האמריקני מקטין את כוח הקניה של האמריקנים, והם עכשיו משלמים *יותר* עבור כל מוצר או שרות. |
|
||||
|
||||
ווטסון, קרא שוב את דברי. לא ניסיתי להכחיש את ירידתו הצפויה של הדולר. מה שניסיתי להגיד: 1. אשראי ללא כיסוי הניתן במשך תקופה ארוכה יכול לעוות את הנתונים לגבי כמות הכסף במשק במידה בה הנסיונות להסיק משהו מתוך הגרפים ההם הופכים לעקרים - זאת בתשובה לאורי ואחרים. 2. אי אפשר להתייחס לידיעות כמו זו שהבאת בתור ראיות לעתידו של המטבע. אולי ימכרו, אולי לא ימכרו, אולי ייסדו את המטבע האסייתי Yes ואולי הסינים יניידו את המטבע. מי יודע. |
|
||||
|
||||
את כותבת "לא ניסיתי להכחיש את ירידתו הצפויה של הדולר" אבל באותה נשימה (כמעט) "אי אפשר להתייחס לידיעות כמו זו שהבאת בתור ראיות לעתידו של המטבע" - אז את מנסה להגיד שירד או לא?.. לא משנה - העיקר שאנחנו מסכימים (נדמה לי) על כך שהוא *כבר* יורד בצורה משמעותית - מה ששוחק את כוח הקניה האמריקני כבר כיום. דרך אגב, האשראי לא ניתן ללא כיסוי - אין דבר כזה. עובדה: כשלדעתם של האסייתים, נותני האשראי העיקריים לארה"ב, המצב קרוב מאוד לחדלות פרעון של בעל החוב, הם מתחילים לאיים (ועובדה - התקציב לשנה הנוכחית של ממשלת בוש הוא הראשון שמגלה איזושהי מידה של אחריות פיסקלית, לעומת הקודמים). לגבי הגרפים ומה ניתן להסיק מהם, אני סבור שאורי כבר ענה היטב. |
|
||||
|
||||
> את כותבת "לא ניסיתי להכחיש את ירידתו הצפויה של הדולר" אבל באותה נשימה (כמעט) "אי אפשר להתייחס לידיעות כמו זו שהבאת בתור ראיות לעתידו של המטבע" - אז את מנסה להגיד שירד או לא?.. < ירד, ירד. אנסה להסביר לגבי הידיעה ההיא - בוא נגיד לרגע שיש תהליך סטוכאסטי בדיד שבכל צעד מגריל מספרים מהתפלגות נורמלית בעלת ממוצע מינוס 0.01 וסטיית תקן 1. שנינו מסכימים שבמשך מאה צעדים אנחנו מצפים שהערך של תהליך הסכום יהיה מינוס אחת, אבל אתה מסתכל על צעד אחד בתהליך, שבמקרה הגריל מינוס שתיים ואומר לי "תראי - הוכחה שהתוחלת שלילית!" |
|
||||
|
||||
אוקיי, אז הערת על מה שנראה לך כהסקה מאירוע בודד, בעוד שאני הבאתי את הכתבה ההיא כאינדיקציה *ראשונית* ל*החרפה* של מגמה קיימת. אבל נחמד לראות ששנינו מסכימים שהדולר יורד, ובכך מתבטאת בעיית האשראי. |
|
||||
|
||||
שתי ציפורים במכה בכתבה הבאה: הסינים בדרך לנייד את המטבע, וקצת על הקשר בין תפקידי בנק מרכזי לאינפלציה (במקרה זה בסין): עוד בדה מרקר על האשראי *שנגמר* לארה"ב: "אנליסטים: ונצואלה צפויה להחליף את הפטרו-דולר בפטרו-יורו על רקע היחלשות הדולר". |
|
||||
|
||||
"מה זה 'גיליתי מתאם'? ככה לפי העין נראה שיש משהו?" לקחתי הנתונים, הכנסתי לגליון נתונים, הפקתי גרפים לפי בהשוואה לחודש לפני, חצי שנה לפני ושנה לפני, השוויתי בנקודות זמן. לא הקדשתי את חיי לסוגיה, אם זאת הייתה השאלה. |
|
||||
|
||||
תוכל להסביר את הטענה "גיליתי מתאם, אם כי הטווח שלו (כלומר, בין תוספת כסף מעבר לצמיחה) והעליה במדד המחירים לצרכן לא אחיד (כלומר, פעם הפער גדול יותר, ופעם קטן יותר)"? מתאם בין אלו סדרות נתונים ניסית לבצע? מה היה מקדם המתאם? מה הייתה ההזזה (כלומר - כמה שנים?) כדאי שתהיה מודע שאם ההזזה (מה שאתה קורע "פער הזמן", אני מניח) לא קבועה, ואתה קובע אותה עפ"י מה שנותן מקסימום למתאם, יש פה משחק לא ממש הוגן עם הנתונים, שעלול להראות שהמתאם האמיתי נמוך יותר. |
|
||||
|
||||
טוב, בינתיים אתה לא משכנע אותי. הגרף שמביא המקור הראשון שלך נראה אמנם משכנע, אבל תיאור הנתונים בו נראה הרבה פחות straightforward מאשר אצל ביכלר וניצן. ראשית, לא מופיעה שם "כמות הכסף" אלא money relative to real income, כלומר (אם אני מבין נכון) יחס מסוים בין כמות הכסף למשהו אחר. ייתכן שזה מה שפרידמן קורא לו "נזילות". שנית, הכמות הזו נתונה ב- percentages of period average, שזה גם לא ברור לי (למה לחלק לממוצע התקופתי?). יותר מזה, מאחר שאנו תופסים "אינפלציה" כ"שינוי ברמת המחירים" ולא כ"רמת המחירים", הרי שהגרף כפי שערכו אותו ב"נ נראה הגיוני יותר: *שינוי* ברמת המחירים לעומת ה*שינוי* בנזילות, במיוחד כאשר רמת המחירים נמצאת בעליה תמידית בקצב יחסית קבוע. ניסוי פשוט: חבר את קצות הגרף של ה- Price level בקו ישר. האם ההתאמה תהיה הרבה פחות טובה מההתאמה של הגרף של כמות הכסף? לפי איך שזה נראה, לא. כלומר: להגיד שרמת המחירים עולה בהתאם לכמות הכסף, כמסקנה מתוך הגרף הזה, זו לא מסקנה טובה בהרבה מלומר שרמת המחירים עולה בקצב קבוע. יש גם גרף במקור שלך שמשווה את קצב הגידול של הכסף לקצב האינפלציה, כמו אצל ב"נ. באופן צפוי, הגרף הזה (ציור 5) הרבה פחות משכנע מהגרף הראשון. אבל אני חייב לומר שכנראה יש נתונים שונים ו/או צורת חישוב אחרת מהנתונים, כי גם הגרף הזה (במיצוע על פני שלוש שנים) נראה שונה מהגרף שב"נ הביאו. אבל גם בגרף שבמקור שלך ההתאמה לא נראית מרהיבה במיוחד, ואם בכלל, השינוי באינפלציה מקדים את השינוי בכמות הכסף. |
|
||||
|
||||
מה לדעתך יכול לגרום לעלייה ברמת המחירים לבד מעליה בכמות הכסף? |
|
||||
|
||||
ירידה בתוצר? |
|
||||
|
||||
"ירידה בתוצר?" איך בדיוק ירידה בתוצר גורמת לעליית המחירים? |
|
||||
|
||||
כאשר היחס בין כמות הכסף לכמות הסחורות משתנה, משתנים המחירים. זה יכול לקרות ע''י שינוי בכמות הכסף או ע''י שינוי בכמות הסחורות. אם אתמול אתה קנית פת לחם בשקל ואף אני קניתי פת לחם בשקל, והיום החנווני מודיע ''יש רק לחם אחד, השמרים שובתים'', מחיר הלחם יעלה. מאחר ואת החוכמה הזאת אתה ללא ספק יודע, נא האר את עיני למה שאתה באמת מנסה להגיד. |
|
||||
|
||||
אבל במציאות ירידה בתוצר נגרמת בשל ירידה בביקוש (אתמול קנית שתי כיכרות לחם והיום אתה רוצה רק אחת) ולא כפי שאתה מתאר(לאנשים יש כסף אבל אין להם מה לקנות איתו)... |
|
||||
|
||||
ירידה בתוצר יכולה להתרחש מכל מיני סיבות: צונמי קטן, מלחמה גדולה, גל שביתות, דלדול משאבים (אופס, נגמר הנפט בבאר), מחסור בחומרי גלם (בגלל אמברגו או מכל סיבה אחרת) וכד'. |
|
||||
|
||||
''כאשר היחס בין כמות הכסף לכמות הסחורות משתנה, משתנים המחירים. זה יכול לקרות ע''י שינוי בכמות הכסף או ע''י שינוי בכמות הסחורות. אם אתמול אתה קנית פת לחם בשקל ואף אני קניתי פת לחם בשקל, והיום החנווני מודיע ''יש רק לחם אחד, השמרים שובתים'', מחיר הלחם יעלה.'' שינוי בתוצר משפיע כמובן על עליה וירידה במחירים אבל כאן הוא מנוכה מהחישובים (ציינתי זאת גם במקום אחר). מה שאני מנסה להגיד הוא שלבד משינויים ממשיים המשפיעים על המחירים (כמו ייעול של הליך ייצור או רעידת אדמה המחריבה את שדות הלחם בצפון) שינויים במחירים נוצרים בדרך כלל בגלל הגדלת כמות הכסף שנמצא בשימוש -- הדפסה. |
|
||||
|
||||
עד כמה שאני מבין, השאלה מדוע יש אינפלציה רחוקה מלהיות טריביאלית. ציטוט מתוך דיון בפורום PKT: http://archives.econ.utah.edu/archives/pkt/1995m08-d...
Probably the best such source is another of your Federal Reserves, in a paper by F Kydland and E Prescott, "Business Cycles: Real Facts and a Monetary Myth" (which despite its title is not a defence of real business cycle theory!), Federal Reserve of Minneapolis Quarterly Review, Spring 1990, pp. 3-18. There they conclude (inter alia), on the basis of a long run comparative study of the business cycle in a number of economies, that: (a) "There is no evidence that either the monetary base or M1 leads the cycle, although some economists still believe this monetary myth. Both the monetary base and M1 series are generally procyclical and, if anything, the monetary base lags the cycle slightly." (p. 14) (b) "the US price level clearly has been counter- cyclical in the post-Korean War period". (p. 17) Put these two facts together: that the (rate of change of) the monetary base goes up when the economy goes up, and the price level goes down when the economy goes up, and what you get is *apparently* a perverse monetarism, a negative relationship between money supply growth and inflation. Apparently because, as is clear from (a) above, the growth of the economy drives the growth of M1 (money is endogenous), rather than the other way round. |
|
||||
|
||||
רחוקה מלהיות טריוויאלית? אתה נוקט לשון המעטה קיצונית. זו אחת השאלות הכי מורכבות ומסובכות שיש. אבל גם אחת הפשוטות ביותר. מצד אחד, זו שאלה פשוטה מאוד, שכבר חואן דה מריאנה במאה ה-17 ענה עליה. מה גורם לאינפלציה? העובדה שיש יותר כסף (או פחות מתכת יקרה במטבעות) בתאריך ב' בהשוואה לתאריך א'. מאחר ורק המדינה רשאית להדפיס כסף, התשובה ההכרחית לשאלה מדוע יש אינפלציה היא: כי הממשלה מדפיסה כסף. השאלה הופכת מורכבת הרבה יותר, כמובן, כשאתה עובר את המובן מאליו שלעיל ושואל: מדוע הממשלה מדפיסה כסף? כאן למעשה מתפצלים המחנות ומתקבלות תשובות שונות. אם אתה זוכר, בזמנו התנהל כאן דיון מדוע פרצה האינפלציה בשנות השבעים בישראל. מחד, נטען (ככל הנראה בעקבות נ"ב) כי האינפלציה נבעה מהתרחשויות חיצוניות (לדוגמה, משבר הנפט) שגרמו בעלי ההון וכפו על הממשלה (או שימשו כתירוץ) להדפיס כסף. מאידך, נטען על-ידי אחרים (ובכללם אני) שהתרומה של התרחשויות חיצוניות הייתה זוטרה בחשיבותה לבעיות מבניות עמוקות יותר, שהעיקרית שבהן הייתה התרחבות גדולה של המגזר הציבורי שהולידה גרעונות הולכים וגדלים של הממשלה. [אגב, המאמר שאליו אתה מפנה עוסק דווקא במחזור העסקים ולא באינפלציה, אם אינני טועה] |
|
||||
|
||||
אורי, נ''ב טוענים שכמות הכסף גמישה ושהמגזר העסקי יכול לייצר כסף (למשל על ידי הרצת מניות). השאלה אכן מסובכת, בגלל שההגדרה של כסף מסובכת ובגלל שמדובר על תהליכים מורכבים. עדיין אני מסכים איתך שהאינפלציה נגרמת על ידי הדפסת כסף. איש לא הראה לנו עדיין שיש ביכולת המגזר העסקי ליצור תנודות גדולות חד כיווניות בכמות הכסף, בצורה שתשפיע על רמת המחירים. |
|
||||
|
||||
''נ''ב טוענים שכמות הכסף גמישה ושהמגזר העסקי יכול לייצר כסף (למשל על ידי הרצת מניות).'' מתוך אמונת תם בקיומו של שכל ישר, אני מעדיף להאמין שהם לא. |
|
||||
|
||||
מנסיון עם שמאלנים 1, אין לך ברירה אלא להסביר את הדברים הבסיסיים ביותר בגיבוי מלא של עובדות. הם נוטים שלא להודות בשום עובדה או הנחה, שתהיה הבסיסית ביותר והטריויאלית ביותר ולא יקבלו פחות מהוכחות מוצקות. גם אז הם לא ישנו את עמדתם אבל לפחות הם ייעלמו בבושת פנים. עלכן, אנא בטובך, הפרח את טענתם של נ"ב שיש ביכולת המגזר העסקי להגדיל את היצע הכסף על ידי הלוואות בשוק האפור (שלא דרך מערכת הבנקאות המחוייבת ביחס בין הלוואות לרזרבות) והרצת מניות. 1 לא כולם, אבל חלקם. |
|
||||
|
||||
אורי, אני חשבתי שהמאמר טוען שכמות הכסף מתואמת ביחס ישר (וב- delay קטן) עם מחזור העסקים, בעוד שרמת המחירים מתואמת איתו ביחס הפוך. המסקנה מזה היא שאולי אין קשר פשוט בין כמות הכסף לרמת המחירים. אולי רק כשמנרמלים את כמות הכסף לפי התוצר רואים את הקורלציה? בכל מקרה, זה לא מסתדר עם הטענה שעליה בכמות הכסף היא תמיד הגורם לעליית מחירים. לטעמי, חסר לנו מודל מיקרו כלכלי שמראה מתי סוחר מעלה מחירים ומתי הוא מוריד אותם. למשל, אם מסיבה כלשהי כולם מאמינים שהמחירים יעלו ב- 10%, האם המחירים לא יעלו ב- 10%? |
|
||||
|
||||
LG, אני חושב שמתבלבלים כאן כמה דברים, שכל אחד מהם בנפרד לא מוגדר בצורה מדוייקת ובמקובץ מתקבל בלאגן אחד גדול. ספציפית, ישנם חילוקי דיעות ביחס לשאלה מהי "כמות כסף" (כלומר, מהי המדידה הנכונה עבורה), משום שחלק ניכר מהכסף נמצא תמיד בצינור כלשהו.עניין נוסף שמסבך את הסיפור הוא העובדה שבאמת אין קשר פשוט בין כמות הכסף ורמת המחירים, משום שמדינה מודרנית, כמעט בכל המקרים, מגלגלת חובות בקנה מידה רחב ביותר, כך שקשה לשים את האצבע ולהגיד "תפסנו אתכם מדפיסים!" כל זה הופך מסובך פי כמה כשמדובר במדינה כמו ארצות הברית, שאליה זורמות השקעות חוץ בהיקף אסטרונומי. למעשה, בעשרים השנים האחרונות (פלוס-מינוס), ארצות הברית מצליחה להדפיס כסף בלי לשלם על כך באינפלציה או לקצץ בתקציביה בגלל הזרימה הזו של השקעות חוץ והשימוש בדולר כהילך. לעצם ענייננו, אין ספק שמערכת הציפיות של אנשים היא אחד הגורמים החשובים המשפיעים על עליות מחירים עתידיות. בכל זאת, בשורה התחתונה, ציפיות יכולות להסביר רק "ריצות קצרות" של אינפלציה, משום שאם הציפיות להעלאה עתידית אינן נענות בהדפסת כסף, או שהן נענות באיתות הפוך (למשל, צמצומים במגזר הציבורי) הרי שהן דועכות במידה רבה כעבור זמן. קצב הדעיכה קשור כמובן לחומרת ה"צנע" שגוזרת על עצמה הממשלה ולתנאים הספציפיים בכל משק (לדוגמה, בישראל היה קשה להדעיך את האינפלציה גם בגלל מערכת הצמדות וגם בגלל הרתיעה החזקה מצמצומים). |
|
||||
|
||||
מזימה של בעלי ההון? בכל אופן נדמה לי שזה הטיעון של בוכלר וניצן. |
|
||||
|
||||
השקעתי שעתיים בקריאת שני פרקים מהספר (בדילוגים) של ניצן וביכלר. הבנתי שיש מי שמרוויח מהאינפלציה ויש מי שמפסיד וכנראה שהאנפלציה ממלאת תפקיד במהלך הסטורי כלשהו. אבל מה הוא המנגנון שגורם לאינפלציה לא הבנתי. אולי יש לך או למישהו אחר מושג מה הם רוצים לאמר? מה לדעתם גורם לאינפלציה? קרטל של בעלי הון שמעלה מחירים בהחלטה מודעת? |
|
||||
|
||||
עד כמה שהצלחתי בעצמי להבין, התיאוריה של צ'יקו ודיקו איננה מבוססת על רעיון ברורים שאפשר להסביר בפשטות לאדם המצוי. מדובר בעניין הדורש הבנה עמוקה במתמטיקה, קריאת אינספור מחקרים וניתוח כמויות עצומות של נתונים. מה שכן הצלחתי להבין זה: א. כולם חוץ מהם טועים ב. הטועים משרתים את האינטרסים של בעלי ההון (כמו מילטון פרידמן) או שהם חסידים שוטים שאינם מתעניינים במיוחד בעובדות (זה אנחנו כנראה). מדוע פועלים בעלי ההון כפי שהם פועלים? נדמה לי שהרעיון הוא שאם אתה בעל הון הרי שיש לך מין תכונה אינהרנטית שגורמת לך לפעול על פי האינטרסים של המעמד שלך (כלומר - כל מעשה שאתה עושה צריך לשרת אותך ואת רעך בעלי ההון). בהיותך בעל הון אתה לא רק *רוצה* לפעול לקידום האינטרסים של המעמד שלך אתה גם מחזיק בידע *איך* לקדם את את האינטרסים של המעמד שלך. ה"כלכלנים" ו"הוגי הדעות" שתומכים בכלכלה חופשית הם בעצם שליחיהם של בעלי ההון שנועדו לסמא את עיני הציבור כדי להסתיר את אופיים החמסני והדורסני של בעלי ההון ולקדם צעדים שיאפשרו להם חופש פעולה רב יותר תחת האמתלה המגוחכת שזה טוב לכולנו (וכולנו יודעים את התוצאות החמורות, הרעב, הסבל, והמוות ההמוני במדינות הקפיטליסטיות). ואם כל זה נשמע קצת כמו דיבורים של כל מיני מנהיגים עם שפם צ'רלי צ'פלין ויומרות לכיבוש העולם שמדברים על המזימות של יהדות הממון הבינלאומית, הרי זו רק מקריות מוזרה. בכל אופן לא כדאי להסתבך: אם הם אומרים שזה נכון, הרי עלינו לסמוך עליהם שזה נכון. למה להם לשקר? הרי הם לא בעלי הון... |
|
||||
|
||||
האם מישהו אחר כן הבין איך בעלי ההון מצליחים לארגן אינפלציה כשהם זקוקים לו. * הערה קטנה: אמירתך לגבי זה שרק הם צודקים וכולם טועים אינה הוגנת. הרי דברים כאלו היו בעבר בימין הקיינסיאנים העליזים, אם אינני טועה. |
|
||||
|
||||
הנה מאמר מרגש נוסף של צ'יץ' וצ'ונג "...מחירים עולים משום שקבוצה מסויימת של בני-אדם מסוגלת לכפות את עליית המחירים על החברה. תפוקה אינה יורדת מעצמה, אלא אם כן אלו ששולטים בצמתים האסטרטגיים של היצור החברתי, מחליטים או נדחפים בזמנים מסויימים להורידה תוך כדי עלייה בשולי הרווח של התפוקה.... למציאות הזאת קוראים "קפיטליזם": כלומר המשטר הפוליטי של ההון הדומיננטי." הערה קטנה: גם אני תמיד צודק וגם מילטון פרידמן (אם לסמוך על הציטוט של ההידרה הדו ראשית) תמיד צודק. הנקודה שביקשתי לחדד היא שלא רק שצילי וגילי עצמם תמיד צודקים אלא שכל האחרים, הטועים, אינם עושים זאת בתום לב... מילטון פרידמן הוא "משרתם של אדוניו"... הכוהן הגדול... |
|
||||
|
||||
אתה באמת מאמין שאתה עושה שרות טוב לרעיונות שלך כשאתה מכנה את ניצן-ביכלר בכינויים נלעגים? |
|
||||
|
||||
"צ'יקו ודיקו", "שמשון ויובב", "הידרה דו-ראשית", "הנזל וגרטל" - אני מטורף על קונצים רטוריים כאלה. אל תפסיקו! כמעט השתכנעתי. |
|
||||
|
||||
נו, אז אז אתה צריך להיות לגמרי משוכנע מ: "הכוהן הגדול", " פולחן השוק החופשי", "כנסיית השוק החופשי", "כנסיית מדע הכלכלה", "הילידים ברחבי העולם הקפיטליסטי", "צאן מרעיתו הכלכלנים", "פולחן השוק המשוכלל", "המשרתים האקדמיים" ו-"חדרו לכל חלקה בריאה". |
|
||||
|
||||
ובכל זאת יש הבדל. ניצן וביכלר מצהירים בגלוי על כוונתם - הקבלה בין דת ממוסדת לבין הפרידמניזם - ומשתמשים בתכסיסים רטוריים כדי לבנות ולהדגיש את ההקבלה הזאת. אפשר להנות מהרטוריקה ואפשר לטעון שהיא דמגוגית, אבל בכל מקרה היא משרתת את הרעיון של המאמר. לעומת זאת, אם יש כוונה נסתרת מאחורי שיבוש שמם של המחברים או התייחסות אליהם בכינויים מזלזלים - אני כשלתי להבין אותה. |
|
||||
|
||||
אני מניח שהוא מנסה להראות שכמו צ'יקו ודיקו, נ''ב עובדים עלינו בעיניים באמצעות אשליות אופטיות פשוטות. שכמו שמשון ויובב, הם מוליכים אותנו שולל כדי להשתלט על הכסף שלנו. שכמו ההידרה הדו ראשית, על כל טיעון שלהם שקוטעים הם מצמיחים עשרה חדשים ושכמו הנזל וגרטל, הם בסה''כ שני ילדים תועים ביער שמרוב הזיות עוד עלולים לדחוף זקנות נחמדות שמארחות אותן לתנור. |
|
||||
|
||||
תשווה את תגובה 283743 לתגובה 283788. כמה מפנינות החוכמה שסוננו בין שתי התגובות הנ"ל: "יודעי-כל מהאייל" "יודע-כל מומחה-גוגל" "מאמין שהיד מהאייל" אין לי שום בעיה עם סרקאזם, להיפך לדעתי שימוש נבון בו משרת יפה את המטרה. הבעיה שלי היא עם היחס בין הבאת נתונים וניתוחן לבין טקסט לא ענייני. אם אחרי כל פסקה עניינית אני נאלץ לקרוא שתי פסקאות נוטפות ארס ולא ענייניות בעליל, אני נוטה לפתח עוינות מסויימת כלפי הטקסט. בנוסף לכך השאלה היא כלפי מי מופנים הזלזול וההתנשאות, ובתגובה ההיא נ"ב כבר יורים לכל הכיוונים ולמעשה עולבים בכל באי האתר: קהל השומעים שאותו הם מנסים לשכנע. אם הם רוחשים כזה זלזול כלפי קוראי האייל, מדוע הם טורחים לפרסם כאן מאמר ? הם "החליטו" שהאייל הוא מקום שבו סגנון של טוקבק וואי-נטי משפיע יותר מהכל, וכשמבהירים להם, משני צידי המתרס, שהקהל הזה מעוניין ביותר טקסט ענייני ופחות בכעס האישי שלהם על מילטון פרידמן, הם מביעים זלזול והתנשאות כלפי כלל הקוראים. כמו שמישהו כבר ציין עושה רושם שהצטבר כאן הרבה כעס ותסכול שיוצא עכשיו החוצה. בסדר גמור, שיציגו את מילטון פרידמן וחסידיו באור שלילי, אין שום בעיה עם זה. אבל זה צריך להעשות בצורה חכמה ועל בסיס ענייני. חוסר האיפוק שלהם מקנה לכתיבתם תחושה של קנאות רליגיוזית מהכיוון ההפוך, ואייל קטן וטיפש שכמותי שנקלע לחילופי האש האלו עלול להתבלבל ולחשוב ששני הצדדים פחות או יותר פאנטיים באותה המידה. והתוצאה ? תגובה 283771. איזה פתח מפלט היה נותר לווטסון מתגובה 283788 ? ההפרש בתוצאות עבור הצופה מן הצד הוא בין אדרת של מדענים-מומחים לבין אדרת של כהנים-תגרנים. פספוס נוראי בעיני. |
|
||||
|
||||
התגובה שלך (תגובה 283788) היא תגובה די משעממת, לדעתי, שחסרה הרבה *תוכן* ביחס לתגובה המקורית. יותר מזה, היא אפילו לא מאפיינת את התגובות שלך עצמך, שכן אתה בד"כ כן משתמש באמצעים רטוריים, גם אם עדינים יותר. התגובה הזאת היא טכנית כמעט לחלוטין ולא מעוררת עניין מיוחד. אני מצטרף לסלידה שלך מהתגובות לגופם-של-מגיבים של נ&ב (בניגוד לאופן שהם מדברים על פרידמן, שלא נוכח כאן ולא יכול להיפגע). ובכל זאת, נדמה לי שחבורת השוק-חופשיסטים, אם להתבטא בעדינות, לא טמנה את ידה בצלחת לאורך כל הדיון כאן והמאמר הקודם של נ&ב. בזמן האחרון אנחנו שומעים יותר מדי קוזקים נגזלים שפתאום מגלים שלבני-אדם יש רגשות שאפשר לפגוע בהם, או שגירוש אנשים מביתם הוא דבר בעייתי ולא דמוקרטי. אני מסרב להתרשם מאלו שרואים את האור הזה רק כשזה נוגע אליהם אישית. מבחינה תועלתנית אתה כנראה צודק. אני חושב שנ&ב נוקטים אסטרטגיה מוטעית לכל אורך הדרך - גם בצורת ההצגה של הנושאים וגם בצורת התגובה לאנשים - וחבל לי מאוד על זה, כי נשמע שיש דווקא הרבה דברים שאנחנו יכולים ללמוד כאן מהם, ויש הרבה אנשים שישמחו לעשות את זה. |
|
||||
|
||||
מתוך תגובה 283788: "כך שהשאלה המעניינת היא לא גידול הכסף, אלא מי, מדוע וכיצד מימן את הנוכל וכנסייתו. אלא שכל השאלות האלה ואחרות כמוהן נקברו בספרים הנדירים ללא דורש בספריות. בשאלות אלה אין עניין בימינו. שהרי ההיסטוריה אינה מעניינת. היא נחשבת, ובצדק לדעתנו, לקונספירציה. היא אכן תמיד תהיה קונספירציה נגד השליטים, גם אם הפרידמנים ובני מיניהם ישכתבו אותה. תמיד בני אדם חופשיים יחושו בזיוף. אשרי המאמין הטיפש." טכני כמעט לחלוטין, מה? (לדעתי גם מהאמצע אפשר להוציא אמרות שפר, והמסר הוא שלא משנה כמה הלא חרדי יתאמץ, קשה לזקק מההודעה את התוכן, כי הוא מעורבב מדי עם הקשקשת). |
|
||||
|
||||
קראתי כמה פעמים את הפיסקה הזאת, ואני לא מצליח למצוא בה משפט אחד *שאינו* תוכן, גם אם מסוגנן. |
|
||||
|
||||
דבר מה שהוא טכני כמעט לחלוטין הוא כמעט לחלוטין לא מסוגנן. מרוב דיבורים על ''הנוכל וכנסייתו'' ו''הפרידמנים ובני מינם'' אני מתקשה לראות את הדובים, לא כל שכן היער. |
|
||||
|
||||
אולי חלק מהעניין הוא עולם המושגים השונה שאתם באים ממנו. אני חושב שאפילו מי שלא אמון על הגות אידיאולוגית, אלא רק נתקל בהיסטוריונים רציניים כמו הוסבאום או אפילו ג'ורג' מוסה, יזהה את הפיסקה הזאת כמין ''קוד'' שרומז לצורה שהמחברים רואים את ההקשר התרבותי של התהליכים הכלכליים, בלי שהם רוצים לפרט (לצערי. אבל אני מבין שזה לא הכיוון שלהם). בכל אופן, אני נוטה להסכים שכשכותבים באייל צריך להתאים לנורמות הדיון הנוקשה כאן, גם אם לפעמים הן בעייתיות. |
|
||||
|
||||
אתה צודק ואני מסכים איתך. אני גם בטוח שלבר ביצוע יש סיבות מצויינות ורלוונטיות לכנות את נ''ב בשם ''שמשון ויובב'', ופשוט איני אמון על הגות אידאולוגית או נתקלתי בהיסטוריון רציני כדי להבין את הקוד שלו. זה באמת חבל שהמתדיינים הנוקשים כאן מקשים על הכותבים להתבטא בצורה שתחשוף את הרבדים העמוקים של מקורות ההגות שלהם. |
|
||||
|
||||
המשמעות היחידה של התגובה שלך היא דרישה לרדד כל אמירה כאן לאמירה כזאת שגם סטודנט צעיר למתמטיקה יכול להבין. זאת דרישה לא לגיטימית בעיניי. יש כאן דיונים רבים שאני לא מבין (מתמטיקה, פיזיקה, מחשבים וכדומה), ובכל זאת אני לא חושב שמישהו צריך להסביר לי את כל עקרונות המתמטיקה והפיזיקה כדי שהוא יוכל להזכיר אותם באייל. מה גם שהמחברים לא השתמשו בפיסקה הזאת כתגובה ישירה לערעור כלשהו, אלא הדגישו מספר פעמים בתגובתם הארוכה שלמושגים האלה יש משמעויות רחבות יותר, שאי אפשר לקלוט רק באמצעות שימוש שטחי בגוגל. למרות שאני חש שלא בנוח עם הביקורת הלא-מרומזת שלהם (אחרי הכל, גם הידע שלי בכל הנושאים הוא ברובו שטחי וחלקי מאוד), אני חושב שהם צודקים מאוד כאן. גם אני הייתי שמח אם הם היו מרחיבים את היריעה בנקודות האלה (גם כי אלה הנקודות שמעניינות אותי יותר וגם כי אני כלל לא משוכנע שאני קולע לכוונתם), אבל התביעה מהם לדבר רק על מה שאתה יכול להבין ורק בדרך שאותה אתה יכול להבין נראית לי לא במקום. |
|
||||
|
||||
אין בתגובה שלי שום דרישה ושום תביעה לשום דבר. אנשים יכולים לנהל דיון איך שהם מוצאים לנכון. היכולת שלי, הקטן, להבין על מה הם מדברים לא צריכה להיות פקטור בכלל עבורם, אלא אם זה אני שהם מנסים לשכנע. מה שכן, אני לא חושב שההקבלה שלך טובה. כאשר מישהו מדבר על פיזיקה או מתמטיקה, הוא משתמש במושגים שברור לקוראים שהם קשורים לתחום, ושהם זקוקים לקצת השכלה כדי להבין (וגם אז, אין מניעה שפשוט ישאלו). לעומת זאת, כאשר נ''ב משתמשים במונח זה או אחר מאלו שציטטתי, לא ברור כלל אם יש הקשר רחב מאחורי זה, או סתם עלבון דמגוגי. |
|
||||
|
||||
עושה רושם שאנחנו מסכימים לגבי השורה התחתונה. לגבי התגובה, המאמץ הושקע בלנפות אותה מתוכן לא-ענייני. מדובר בטקסט ארוך ומאוד טכני, ולמעשה היא כמעט מאמר בפני עצמה. למען האמת עושה רושם שהיא הייתה צריכה להחליף את המאמר עצמו. כדי להפוך אותה למאמר מעניין הייתי צריך להשקיע יותר מאמץ, אבל אני עדיין מחזיק בדעה שזה אפשרי (וחשוב מאד) ולא מחייב חלק מהפסקאות שסיננתי החוצה, שלא לומר מחייב סינון של חלק מהן. |
|
||||
|
||||
אני מסכים. ובאמת חבל (כפי שגם יסכים צב-מעבדה) שהתגובה הזאת לא התפרסמה במקום המאמר. |
|
||||
|
||||
לפני איזה עשרים שנה קהנמן ושותפו טברסקי ניהלו עימות פתוח עם כהן מעל גבי המגזין להתנהגות ומדעי המוח. חילופי המהלומות המילוליות בינהם זה נופת צופין שפתיים ישק (אני מזכיר את העימות הזה בגלל שהנושא קשור איכשהו למאמר הזה). הם אמנם לא הגיעו עד לרמת הומור בתי-השימוש שמופגן כאן, והם פחות או יותר שמרו על זלזול הדדי ורטוריקה זולה "מקצועית." זו איזו דרישה מקצועית בקרב אנשי כלכלה לעבור קורס בתיבלון מזרחי מוגזם? (מה שמזכיר לי עד כמה טעה ה"קורא הנבוך" בפרשנות שלו בתגובה 161918). |
|
||||
|
||||
אני חושש שההיכרות שלי עם הלכי הרוחות באקדמיה המקצועית היא די קלושה. אבל אני ארשה לעצמי ניחוש פרוע: אנשי הכלכלה היום דווקא מנסים להימנע מכל סממן אישי, ולהציג מראית-עין של אובייקטיביות. נ&ב לא מקבלים את המסכה האובייקטיבית הזאת, וטוענים שהכלכלה היא תחום פוליטי, והכתיבה "המדעית-אובייקטיבית" היא למעשה חלק מהניסיון להסתיר את המימד האידיאולוגי שעומד מאחורי הניתוחים הכלכליים. במובן זה, דווקא אצל נ&ב יש התאמה של צורה-תוכן: הם כותבים כאידיאולוגים, על כל הלהט שנובע מכך. |
|
||||
|
||||
לפחות הנבואה על סטגפלציה התבדתה. בעלי ההון החליטו כנראה שעכשיו זה לא הזמן. התאוריה כנראה הולכת כך: מתכנסים האנשים החזקים ומחליטים להעלות את המחירים בעשרה אחוזים. הם מעלים את המחירים וכל שאר בעלי ההון שואטים אחריהם. עד שהנכנסים החדשים מגלים שהם יכולים להכנס לשוק ולהנות מיכולת תחרותית, כבר עלו ההוצאות והם כבר לא יכולים לעשות דבר. לחילופין שועי הארץ מונעים בכח כניסת מתחרים חדשים. הממשלה, אשר רוצה לקנות דברים שמחירם עלה, נאלצת להדפיס כסף בגלל האינפלציה. מה היה קורה אילו המדינה לא הדפיסה כסף? כנראה שכלום, כי איש לא היה יכול לקנות שום דבר והמחירים היו יורדים. אם אכן השוק הינו ריכוזי להחריד, ומורכב בעיקרו ממונופולים אדירים מעורבת בשחיתות ממשלתית, למה זה לא אפשרי? האם המשק הישראלי היה כזה בשנות השמונים? |
|
||||
|
||||
1)*ציפיה* לעליה בכמות הכסף? 2)עליה בדרישה למוצר (מחיר הגרמניום עלה אתמול עקב ההכרזה של מעבדות בל על פיתוח הטרנזיסטור. במקביל מחיר הוואקום לשפופרות ירד ירידה חדה)? |
|
||||
|
||||
1) חלש. בשוק תחרותי רק אילוץ ממשי (ירידה בערך המטבע בשל התרבותו) יאלץ העלאת מחירים, ולא ה*ציפיה* להופעת האילוץ. 2) זה כבר נכון יותר, אבל כאן נראה התייקרויות במגזרים בודדים ולא באופן גורף של כל המוצרים והשירותים, מה שמאפשר את האבחון אם העליה נובעת מהיצע וביקוש בתחום ספציפי או מפיחות כללי. |
|
||||
|
||||
סיבות לעלית מחירים: "ציפיה לעלייה בכמות הכסף" זו בהחלט תופעה שמתקיימת בטווח הקצר ("סימני נפט"). היא אינה מכתיבה מגמה. "עליה בביקוש" (נמצא שימוש למוצר מסויים, ירדה שימושיות אחר). זהו שינוי בתוצר שמנוכה בחישוב. לא רלוונטי. |
|
||||
|
||||
שים לב מה עשית הרגע: ויתרת על הדיון האמפירי (ש"מוכיח" את התזה של פרידמן מתוך הנתונים) ועברת לדיון התיאורטי(בוא נחשוב אלו גורמים יכולים להיות לאינפלציה, ונראה מי מהם יותר הגיוני). אני לא מתכוון להיכנס לדיון הזה, כי ההבנה שלי בו אינה רבה; אבל עצם העברת הדיון לתחום הזה מוציאה את "כלכלת פרידמן" מהתחום המדעי ומעבירה אותה לתחום החשיבה הפילוסופית התיאורטית. |
|
||||
|
||||
"שים לב מה עשית הרגע: ויתרת על הדיון האמפירי (ש"מוכיח" את התזה של פרידמן מתוך הנתונים) ועברת לדיון התיאורטי(בוא נחשוב אלו גורמים יכולים להיות לאינפלציה, ונראה מי מהם יותר הגיוני). אני לא מתכוון להיכנס לדיון הזה, כי ההבנה שלי בו אינה רבה; אבל עצם העברת הדיון לתחום הזה מוציאה את "כלכלת פרידמן" מהתחום המדעי ומעבירה אותה לתחום החשיבה הפילוסופית התיאורטית." טוב ששמת לב... כפי שציינתי, הצד הזהה אצל פרידמן ואצל צמד השושנים שלנו הוא היומרה הכוזבת למדעיות. |
|
||||
|
||||
שלום לך ווטסון. הגיע עת ה- coup de grace. בפעם שעברה ראינו שסבא פרידמן הוא לא בדיוק מדען. לכל היותר הוא מין מדען-על, כזה שאינו נזקק עוד להוכחות. או כפי שאריסטו היה אומר: "...הוא או אל או בהמה...". =========================== ערפילי קרב =========================== עתה נתקדם הלאה, לשלב שני. בסוף אותו מאמר מדעי אומלל "The Counter-Revolution in Monetary Theory" כותב פרידמן מין קטע רב מסתורין: “Some monetarists conclude that deliberate changes in the rate of monetary growth by the authorities can be useful to offset other forces making for instability, provided they are gradual and take into account the lags involved. They favour fine tuning, using changes in the quantity of money as the instrument of policy. Other monetarists, including myself, conclude that our present understanding of the relationship between money, prices and output is SO MEAGER, that there is so much leeway in these relations, that such discretionary changes do more harm than good.... One of the most widespread misunderstandings of the monetarist position is the belief that this prescription of a stable rate of growth in the quantity of money derives from our confidence in a rigid connection between monetary change and economic change. THE SITUATION IS QUITE THE OPPOSITE.” (p. 18, emphases added). נו ווטסון, מה תגיד על הקטע הזה? חזק, מה?בשפה רגילה ניתן לתרגם את 'השיח' הזה בקיצור: אני פרידמן, שבתחילת המאמר כתבתי בביטחון רב על הקשר הסיבתי הניתן לחזוי מובהק ובמדויק בין השינויים בכמות הכסף ובין האינפלציה; כן, אני, אותו פרידמן שפירט בדייקנות מעוררת קינאה את לוח הזמנים בין החטא (השינויים בכמות הכסף) לבין ריצוי העונש (האינפלציה) – עכשיו אני אומר, שהאמת האמת: כל מה שכתבתי עד עתה זה שטויות; כי נכון לעכשו (בסוף המאמר), אף אחד לא יודע מה יהיה. ומה שאמרתי עד עתה – הכל דווקא הפוך. והנה כמה אפשרויות להסבר המסתורין: (1) אפשרות אחת, לא סבירה ביותר, היא שפרידמן סנילי או לקח סמי הזיה, ומשום כך הוא שכח בסוף המאמר את מה שכתב בתחילתו. (2) האפשרות השנייה, שאולי יש בה מן האמת, היא שפרידמן סבור שעדרי המאמינים הם סניליים, ומכל מקום שתמיד אפשר לסמוך על זיכרונם הקצר. (3) האפשרות השלישית והסבירה ביותר, היא שפרידמן מינה עצמו לאפיפיור של כנסיה לוחמת המפיצה בקנאות את זרעה ברחבי העולם המתעורר. הבעיה היא שלכנסיה המוניטריסטית שלו יש כמה כנסיות מתחרות, המשתמשות בכלי פולחן דומים (מזויפים). כולן מחזיקות ביסודות אמונה משותפים: הכסף הוא האלוהים. הוא סיבת הסיבות. (כמו יהווה-ישו-אללה שהם בעצם אותה סחורה למאמינים, רק באריזה ובהוראות שימוש שונות). מאחר שכנסיות מסוג זה, הן בעלות אל קנאי ששונא מתחרים ודורש ממאמיניו בלעדיות, פרידמן כיוון את דבריו, קודם כל אל הפלגים הכופרים (הפרוטסטנטים, סליחה ה'מוניטריסטים האקטיביים'), אלה סבורים, ברוב חוצפתם, שהאדם יכול להיוושע בעזרת מעשיו; שהוא יכול, במו ידיו, לווסת את המשקים שלו. ראיתם מטורפים? בחיים לא, מודיע להם פרידמן, ב-M רבתי. האלוהות M, שהיא המהות השלמה על שלל הופעותיה ביקום (MB M1 M2 M2 M3 M4... Mn), אינה ניתנת להבנה על ידי בני אדם בעלי שכל פשוט. רק כוהנים בעלי אימון רב בהיררכיה של המיסטיקה המוניטרית מסוגלים לנחש מתי יתפרץ עליהם העונש (האינפלציה). וכך, בדור של פצצות מימן, גלולות נגד הריון וטכנולוגיות מתקדמות של קומוניקציה, בני אדם שהמציאו את אלוהות הכסף עומדים חסרי אונים נגד הפטיש. אחד המכשירים החשובים ביותר בכנסיות האלו, הוא ההפחדה (וכמובן, ההבטחות לעתיד שהן בחינם – לעומת התשלום העכשווי בעולם הזה הנגבה מידית מהמאמינים, כי אכן כנסיות הן סוג ישן של חברות ביטוח). את זה כבר הבנו. אבל חלק הכרחי הקשור לשלטון הכנסייתי הוא הערפל שמפוזר על ידי הדרגים השונים בקרב המאמינים. מאחר שאנו ירושלמיים במקור, אנו מכירים היטב את הטכנולוגיות הללו. מכל מקום, כמו יודעי-כל מהסוג של הרב נסים, כדורי, עובדיה, או לובביץ, גם פרידמן אומר דבר והיפוכו. וזה פועל: חשוב מאד ליצור תחושה רב-משמעותית. לכך גם קשורים רגשות אשמה שהן ההון העיקרי שעליו מיוסדת כל כנסיה רצינית: מה שלא תעשה, אתה אשם, עובדה – יש אינפלציה או אין אינפלציה? והדברים עתיקים. אך אם זה כך, נשאלת השאלה הפשוטה למה לנו לייבא פרידמן יקר אחד כשיש בכל התנחלות עשרה רבנים זולים שאומרים דבר והיפוכו כל יום? עתה נתקדם לשלב שלישי. זה השלב שבו אנו טוענים, שפרידמן אינו רק פסבדו-מדען ואינו רק כהן גדול מטעם עצמו, אלא שהוא פשוט, כמו כל אבות הכנסיות בעולם, גם נוכל לא קטן. “crook”, כמו שעמיתו, הארי ג'ונסון, כינה אותו. לפני ההסבר מספר מילים מקדימות. למזלך, ווטסון, אין לך מושג בסכולסטיקה הכנסייתית ובפלפולי התיאולוגיה הנאו-קלאסית שהצטברו במאה וחמישים השנים האחרונות. אתה בסך הכל פנדמנטליסט, כלומר קורא פשט, כמו צדוקי. אבל לא נשלול ממך מעט מהתענוג. ההסבר הזה מיועד גם לשאר החוכמולים אבירי הגוגל, אלו שיודעים לזהות כיסאות שבורים בלי להיות נגרים. שמנו-לב שהיסטוריה בשבילם היא אוסף טריוויה, או מין ג'אנק שנדבק לחללית שלהם שנעה במרחבי האינטרנט. לכן אנו מוותרים על הסברים המקדימים – כלומר, כיצד נוצרו המושגים בהם משתמשים המוניטריסטים, מי ברא אותם, לשם מה, על מה היה המאבק, מי נגד מי וכו'. כידוע, מושגים צפים בחלל, סתם ככה. אין להם היסטוריה. כמו משפט פיגורס. הוא נצחי, לא? הוא אל-זמני, לא? למה לשבור את הראש על המאבקים של האסכולה הפיתגוראית? למה לנו לדעת מה היו הנסיבות, השאלות, מה היתה השאלה היסודית שהסתתרה מאחורי החיפוש של ההוכחה? בשביל מה זה טוב? יש את זה, וזהו. [למי שבאמת מעוניין להבין את הבעיתיות, הפרק הרביעי והחמישי בספר שלנו, מספק הסבר, אמנם קצר, תמציתי ובעיקר ליודעי דבר. אבל כל אדם בעל ראש מדעי מסוגל, בקריאה מרוכזת, להבין. שימו לב, קריאה מרוכזת. לא מהירה, לא מרפרפת, בלי קפיצות ובלי תקצירי חינם של יודעי-כל מהאייל. מדוע אנו מתעקשים על קריאה מרוכזת? משום שדור הטלביזיה והאינטרנט יותר מותנה מאחרים לתמונת-עולם מקובעת, להגיון ומושגים מסוימים שניתן להרכיב בהם קומבינציות ישנות או חדשות פשוטות או מורכבות – אך ללא אפשרות לחרוג מכך. בנוסף, יש בפרקים האלו הסבר 'אלטרנטיבי' ולא רק 'ביקורתי'. אנו מציעים תמונת עולם אחרת, שונה מהקיים, והמתעמק ישפוט.] =========================== המשוואה של כמות הכסף =========================== טוב, עכשיו להסברים. נפתח בעניינים 'טכניים' כביכול, לכל אלו שיודעים הכל על M1, M2, M3 , וכן לאלה שיודעים הכל על איך 'נוצר' כסף. לרענון הזיכרון, לפי פרידמן : “... inflation is always and everywhere a monetary phenomenon in the sense that it is and can be produced ONLY by a more rapid increase in the quantity of money than in output.” (MONETARIST ECONOMICS, Oxford: Basil Blackwell, 1991, p. 16, emphasis added). מכאן, מהמנטרה הזאת, יוצא הפולחן של כמות הכסף. כדי להבין את המנטרה, יש צורך להתחיל מהמשוואה המפורסמת של כמות הכסף.חשוב לזכור שבמקור נוצרה התבנית הזאת בתקופת המהפכה המכנית, על ידי דיוויד יום, ומשום כך היא בעלת אופי המזכיר את 'שיווי המשקל' המכני שחיפשו בתקופה ההיא. M * V = T * P במשוואה הזאת קיימות 4 ישויות קדושות: M = כסף; V = מהירות-הכסף; T = מספר-הטרנסקציות; P = רמת המחירים. מה המשמעות של משוואה הזאת עבור המוניטריסטים?במשק של כסף – והכסף כמובן צמח ככה 'טבעי', ללא כפיה, ללא מוסדות, ללא מדינה, סתם ככה בהסכם בין חלקיקים בלתי-תלויים – במשק כזה, כל הטרנסקציות מובעות במחירים כספיים. כתוצאה מכך, אם תמנו את סך-כל מספר הטרנסקציות במשך תקופה מוגדרת (T); ואם תכפילו את המספר הזה במחיר הממוצע של הטרנסקציות (P); תקבלו כתוצאה את סך-הכל הערך בדולרים (נניח) של הטרנסקציות. מאחר שהטרנסקציות הללו מתנהלות באמצעות שיטה של חליפין כספיים, חייב להיות מספיק כסף כדי לאפשר להן להתנהל. נניח שבתקופה מוגדרת יש M דולר במשק; מעצם ההגדרה, על כל דולר להסתובב במחזור V פעמים כדי שכל הטרנסקציות יתנהלו. במידה ו-M קטן (גדול) מהמכפלה T*P, אזי V יהיה גדול (קטן) מ-1. עד כאן אמיתות נצחיות. בהנחה שכל הטרנסקציות מתנהלות כנגד כסף, המשוואה אמיתית מעצם ההגדרה. =========================== אבל מה זה בכלל כסף? =========================== הבעיות מתחילות עם הקטגוריות. אבירי הגוגל כמובן לא מודאגים. אם ישאלו אותנו, אחי, נמצא כבר משהו במנוע החיפוש. אז הנה, תמצאו בגוגל: איזה טרנסקציות אמורות להיכלל ב-(T)? קניה/מחירה של סחורה חדשה? של סחורה קימת? של סחורה ריאלית בלבד? של סחורה פיננסיות כמו אג"חים ומניות? איך מודדים את מספר הטרנסקציות? סתם מחברים? משקללים? איך? למה? איזה מחירים נכנסים ל-(P)? מחירי סחורות חדשות? סחורות קימות? סחורות ריאליות בלבד? סחורות פיננסיות כמו אג"חים ומניות? איך משקללים? אזהרה לא חברית: השאלות האלו מעסיקות את הכלכלנים כבר 400 שנה, והתשובות השונות – במידה והן בכלל אפשריות באופן לוגי ומעשי – נותנות גדלים שונים לחלוטין עבור T ו-P. ובינתיים, כשאתם מגלגלים בגוגל, עוד, סתם שאלה קטנה: מה זה בדיוק (M) כסף? האם הוא כולל מזומן (שטרות ומטבעות)? האם הוא כולל פקדונות עו"ש? האם הוא כולל הפקדות אחרות? האם הוא כולל אג"חים? האם הוא כולל מניות? אולי הוא כולל כל סחורה שנושאת תג של מחיר? הנאו-קלאסיקנים מאמינים שכל אלה הינם צורות של כסף. ההבדל בין הצורות השונות מאופיין על ידי: (1) הנזילות, כלומר רמת המהירות או הזמינות שניתן להשתמש במכשיר לצורך חליפין. (2) התשואה של המכשיר. (3) והחשוב לצורך מטרתנו, כיצד *נוצר* המכשיר. ובאמת, איך 'נוצר' הכסף? במשק של מערכת כספית מרוכזת, הבנק המרכזי קובע ישירות *רק, ואך ורק* את כמות שטרות הממון והמטבעות. (ולכך קוראים: Reserve Money או פעמים Monetary Base). כל שאר הכסף 'נוצר' על ידי מה שמכנים "סקטור העסקי" (וכיום אפשר בהחלט לאמר לשמחת האדונים: "הסקטור הפרטי"). יש בהאייל איזה טרדן אחד, יודע-כל מומחה-גוגל, שמטעה באופן קבוע את הקוראים. אז כדי למנוע בלבולים, אנו מביאים את הגדרות ה'פד' לסוגי הכסף. בסוגריים אנו נותנים את כמות הכסף לכל הגדרה ב-2004 לפי נתוני ה-IMF Monetary Base = MB: זה כולל מזומן שטרות ממון ומטבעות, וכן (תלוי בהקשר) יתרות סילוק עם הבנק המרכזי ($780 מיליארד). M1 = זה כולל MB + פקדונות עו"ש, travelers checks, ושאר פקדונות זמינים למשיכה ($1,389 מיליארד). M2 = כולל M1 + קרנות של שוק הכספים, חסכונות ופקדונות זמן קטנים (כמו פק"מים) ($6,440 מיליארד). M3 = M2 + פקדונות זמן גדולים, repurchase agreements, אירודולרים, קרנות של שוק הכסף ($9,470 מיליארד). כפי שניתן לראות, ב-2004 M3 היה גדול כמעט פי 12 מאשר MB – וזאת עוד בטרם מתחילים למנות צורות אחרות של מכשירים פיננסיים, כמו אג"חים ומניות על גוניהם ופיתוחיהם. מצב דומה קיים ביחידות מדינתיות-קפיטליסטיות מפותחות אחרות. המסקנה הראשונה מהעובדות 'הטכניות' הללו הינה פשוטה. ביחידות מדינתיות-קפיטליסטיות מפותחות הבנק המרכזי יכול לקבוע ישירות את גודלו של נתח מזערי בלבד של "מלאי" הכסף. בארה"ב של 2004 הנתח הזה הסתכם בסך 8% מכלל M3 – ולמעשה הרבה פחות אם נכליל ב"מלאי" הכסף גם את הנכסים הפיננסיים של האג"חים והמניות. אותם 92% הנותרים נקבעים באמצעות היררכיות מצטלבות ורב ממדיות של תהליכים מסובכים ביותר של יצירת אשראי, התרחבותו והתכווצותו. (לידיעת סיירי הגוגל ומבקרי הכיסאות השבורים יודעי הכל, הרבה מעבודותינו עוסקות במחקר התהליכים ה'ברורים-מאליהם' האלה. תהליכים אלו, שהם למעשה תהליכי שינוי הבעלות-כוח, הינם מהותו של הקפיטליזם – ולא האמונות הנאיביות שלא להגיד הדביליות על 'שוק חופשי' או 'התערבות ממשלתית'). מכל מקום, הבנק המרכזי אולי יכול להשפיע ואולי אינו יכול להשפיע על התהליך הסבוך הזה – על כך יש ויכוחים. אבל דבר אחד ודאי: הבנק המרכזי אינו 'קובע' את התהליך. הוא אינו מעצב אותו, הוא אינו מתנה אותו. הקישור לגרף הבא מיועד להדגמה עבור המאמינים בכוחו (ההרסני כמובן) של הבנק המרכזי. הגרף מראה את התפתחות היחסים M2/MB ו-M3/MB בארה"ב (כמו בעבר, ווטסון, נשמח לתקן את הגרפים אם תגלה בהם טעויות). ניתן לראות כי היחס M3/MB למשל, עלה מ-6 בשנת 1958 ל-15 בשנת 1983, וירד ל-10 בשנת 1993, ושוב עלה ל-12 בשנת 2000. התנודות ביחסים הללו נקבעות בעיקר על ידי השינויים במונה. יחסית למונה, התנודות במכנה כמעט זניחות. יותר מכך, הכיוון של השינוי ביחס (M3/MB) אינו קשור לכיוון השינוי במכנה (MB) . במילים אחרות, מרבית השינויים בכמות הכסף אינם קשורים ישירות לשינוים ב'היצע הכסף' MB. הבנק המרכזי אולי קובע את 'הצע הכסף', אבל לא את סך כמות הכסף. עתה כשפרסנו קמצוץ מהפולחן, ניתן לחזור אל הכוהן הגדול. =========================== פרידמן וכנסית המדענות המוניטריסטית =========================== פרידמן הצהיר, כפי שאתם זוכרים מהמאמר האומלל על הקונטרה-רבולוציה (אבל למעשה הוא ממחזר זאת כבר עשרות שנים) את ההצהרות הבאות: (1) בהתבסס על 'הוכחות חותכות' – מהירות הכסף (V) הינה יציבה יחסית. הטענה הזאת, בלשון המעטה, הינה במחלוקת. אבל יאללה, נעשה לו הנחה ונניח זאת. (2) במשק כספים מדיני, מלאי הכסף (M) נקבע על ידי הסמכויות המוניטריות המדיניות. (3) שינוי במלאי הכסף (M) הינו בעל השפעה חשובה על המשק. לטענתו, ההשפעה הראשונית של השינוי, בטווח-הקצר, מורגשת בתפוקה (שנאמדת פחות או יותר באמצעות הטרנסקציות (T). אך ככל שהזמן חולף, ההשפעה מורגשת יותר ויותר על רמת המחירים (P). ולבסוף הוא מודיע נחרצות, כי בטווח-הארוך, ההשפעה מתמקדת לחלוטין במחירים. טוב, זאת התפילה. אבל ניתן להפוך אותה להיפותזה: "האם יש אלוהות (M) שהיא סיבת הסיבות, או אין אלוהות (M) שהיא סיבת הסיבות?" ואם זאת היפותזה, אז ניתן לבחנה בעזרת החושים. זאת הייתה תמצית המהפכה המכנית מאז גליליאו. המהפכה אמרה, שגם אם יש חילוקי דעות לגבי האמת (אמת פנימית,אמת בלתי אפשרית וכו') דבר אחד בטוח: הוכחות באמצעות החושים והשכל הישר הן צעד חשוב להבנת בעיות. אולי לא צעד סופי, ובוודאי שאין להסתמך רק על כך, אבל צעד חשוב (ובוודאי חשוב, נוכח המטפיזיקה הכנסייתית). עכשיו בואו ונבחן את שיטות ההוכחה של פרידמן. פרידמן מתחיל ברגל שמאל. למעשה, כל מי שמיומן בשיטות מחקר, מיד תופס שהוא משתמש בקטגוריות לא נכונות, כדי להוכיח טענות מטעות. פרידמן מדבר על הבנק המרכזי, וכמו שראינו הבנק המרכזי קובע את הגודל של בסיס הכסף MB. כדי שפרידמן יוכיח את ההצהרה/ההיפותזה שלו בדבר השינויים בהיצע הכסף – עליו להשתמש במשתנה MB. כדי שהוא יוכל לדקלם את המנטרה, לפיה "בטווח-הארוך, האינפלציה הינה בכל-עת ובכל מקום תופעה מוניטרית" – ושהאינפלציה אפשרית *רק* נוכח עליה בנזילות – הוא צריך ליחס את האינפלציה לשינויים ברמת הנזילות המחושבת לפי הצע הכסף MB. כלומר, הוא צריך להראות את הקשר ביו האינפלציה ובין שיעור השינוי ביחס (MB / Real GDP) . הקישור לגרף הבא מתאר את התפתחות שני המשתנים האלו בארה"ב, כשהאינפלציה נמדדת כשיעור השינוי השנתי במחירי התמ"ג, וכששתי הסדרות פרוסות במתכונת של ממוצעים נעים של 5 שנים. כזכור, על פי פרידמן, האינפלציה יכולה לבוא *רק* לאחר הצטברות מלאי נכבד של 'נזילות'. אבל מה אפשר לעשות והחיים האנושיים סרבו לציית לחוקי הנצח שלו: מסתבר על פי הנתונים כי במשך דור שלם (שנות החמישים והששים) הנזילות הייתה בירידה. היא ירדה באופן די שיטתי (הסדרה של שיעורי השינוי הינה שלילית ברוב הזמן להוציא תצפית אחת). והנה, האינפלציה, נמלכה בדעתה והייתה דווקא להרגיז חיובית. רגע. תגיד עוד פעם: שינוי נזילות שלילי ואינפלציה חיובית?? לא יכול ליהיות! בטח סתם הפער זמן התרחב או התכווץ, מי יודע (תשים באקסל ותשחק קצת עד שיצא). כמובן אפשר לדחות את ביצוע העונש של האינפלציה על חטא הנזילות ל-30 או 40 שנה, אבל אז כבר יש צורך לעבור לדת ממוסדת מהסוג השיעי (איזה ראש כנופיה אחד בשם עלי נשחט על ידי כנופיה אחרת, וכוהניו מאיימים שהוא יחזור, לך דע מתי). אבל גם ככה הבעיות ממשיכות. שימו לב שלאחר מכן, בשנות השבעים ואילך, הנזילות עלתה בהתמדה בקצב של 4% לשנה פחות או יותר. אבל מה, האינפלציה מעשה שטן, או אלוהות אחרת דווקא ירדה לה מ- 8% לרמה של 2%. מה תאמרו על האסון? הכנסיה תתפורר? מאמיניה המאוכזבים יעלו אותה באש ואת הנביא יוקיעו בשער ה- FORTUNE ? בכלל לא. יש שיטות שראשי הכנסיות הישנות לא הכירו. לא נלאה אותכם כאן בשלל התרגילים הסטטיסטים המפולפלים של פרידמן (ווטסון יסביר לכם בהזדמנות אחרת), אבל שיטת מחקר אחת יכולה להיות מובנת בקלות: להחליף בקלילות ובהיסח הדעת את המשתנים. פרידמן תפס שלא הולך עם המשתנה MB. אבל למה להתעקש? מדוע שלא לנסות משתנים אחרים, למשל M2? והנה, זה הולך או לא הולך? יש נס או אין נס?... הולך! יש אלוהים!! ההוכחה בקישור לגרף הבא. בגרף זה נמדדות האינפלציה מול שיעור השינוי ב'נזילות' – הפעם בהגדרה הרחבה יותר של (M2 / Real GDP) , כמו שפרידמן אוהב. והפעם זה הולך יופי. שתי הסדרות נראות כרוכות והדוקות זאת בזאת. פרידמן צודק. =========================== סיבתיות =========================== עד כאן סיפורי נסים למאמינים. אבל עין מזוינת (סליחה על הביטוי) רואה משהו אחר. קודם כל ברור שהאינפלציה לא נסרכת אחר השינויים ב'נזילות', ובוודאי לא באיחור של בערך 5-10 שנים כפי שפרידמן פוסק בנחרצות. שתי הסדרות נעות פחות או יותר ביחד. טוב, לא צריך להיות פונדמנטליסט. למה להיכנס לדקויות. מספיק שבאופן עקרוני הוכחנו את הקשר הסיבתי. מה זה ביני ובינך 10 שנים? חולפות כמו רוח. כמו שקיינס ושרון אומרים: לטווח ארוך כולנו בארון מתים. אבל רגע. קשר סיבתי? באיזה כיוון? פרידמן, כל כך להוט להוכיח ויהי מה את המסטיקה המוניטרית, משתמש ב-M2 (כסף המיוצר ברובו בסקטור הפרטי) במקום לדבוק ב-MB (היצע הכסף על ידי הבנק המרכזי). התוצאה: הוא, כמו בלעם, מסייע לאשש את הטענה ההפוכה – כלומר שהכסף בא אחרי המחירים. כיצד? שוב, להזכיר כסף האשראי (M1 ומעלה), 'נוצר' לא על ידי הבנק המרכזי אלא על ידי מה שמכנים 'הסקטור הפרטי'. כאשר המחירים עולים, ערך הטרנסקציות (T * P) עולה. מאחר שאנו חיים במשק אשראי, העלייה הראשונית במחירים אינה מחייבת התאמה בצורת עלייה בבסיס הכסף נזיל (MB). כפי שראינו בגרף השני, מאז שנות החמישים האינפלציה התמידה במשך כעשרים שנה, בעוד שהנזילות התכווצה בהתמדה. כלומר, אפשר בהחלט לקבל אינפלציה ללא עליה בהיצע הכסף. תוספת הנזילות, שלפי פרידמן נוצרת בכלכלה המודרנית על ידי הבנק המרכזי, דווקא מיוצרת ומסופקת על ידי הבנקים הפרטיים ומלווים מוסדיים אחרים. ערך ההלוואות גואה *כתוצאה* מעליית המחירים (או התרחבות בטרנסאקציות), ההלוואות האלה מופקדות במערכת הבנקאית, ומשמשות כנכסים פיננסיים לשם יצירת תוספת אשראי והלוואות בלולאה הולכת ומתרחבת. התוצאה של כל התהליך הזה נרשמת כעלייה ב- M1, M2, M3 ומעבר לכך, כמובן, כעלייה בערך המניות, האג"חים, ונכסים פיננסים אחרים. בקצרה, הכסף אינו גורם 'חיצוני' (תנאי ראשון להפיכתו לאלוהות). בלשון המדענית הנאו-קלאסית: הכסף הוא משתנה 'אנדוגני'. וזה אשר אמר לורד קלדור (Lord Kaldor) על הנושא: “The Central Bank has no direct control over the amount of money held by the nonbanking public in the form of deposits with the clearing banks; its power is in determining the short rates of interest either directly though announcing a minimum lending rate, (or as re-discount rate) or indirectly through influencing the money market rates by open market operations. In the absence of quantitative controls over the clearing banks’ lending or borrowing activities, it can only influence the rate of change in the volume of bank deposits held by the public through the effect of changes in the interest rates; these effects.... are highly uncertain. In the case of credit-money therefore in contrast to commodity-money it is NEVER true to say that the level of expenditure on goods and services rises in CONSEQUENCE of an increase in the amount of bank-money held by the public. On the contrary, it is a rise in the level of expenditure which calls forth an increase in the amount of bank-money.... In a credit-money economy, therefore the causal chain between money and incomes or money and prices is the reverse to that postulated by the quantity theory of money. (Nicholas Kaldor. 1980. MEMORANDUM OF EVIDENCE ON MONETARY POLICY. Presented to the Select Committee on the Treasury and the Civil Service in the House of Commons Treasury and Civil Service Committee, Session 1979-1980. pp. 86-130. Memoranda on Monetary Policy: HMSO; Cited in Meghnad Desai. 1981. TESTING MONETARISM. London: F. Pinter, pp. 201-202). מה שאנו רואים כאן, אם כן, זה קשר הגיוני פשוט בין עלייה במחירים מצד אחד ובין עלייה של מיני "מלאי כסף" מצד שני. אבל העלייה הכפולה הזאת של הגדלים הללו אינה בהכרח עלייה ב'היצע הכסף' (של שטרות ומטבעות).רגע. תעצור עוד פעם. האם כמות הכסף שמיוצר על ידי הסקטור הפרטי יכולה להתנפח עד אין קץ? תשובה: כן, כמעט ללא גבול. האמונה המקובלת היא הפוכה. הטענה בספרי הלימוד היא שחייבת להתקיים פרופורציה כלשהי בין האשראי ובין 'הכיסוי' שלו. הבנקים לא יכולים ליצר סתם כך אשראי נפוח. הם חייבים להחזיק אחוז מסוים מכל הפקדה בצורת רזרבה, כך שלבסוף העלייה בכמות M1 , 2M, 3M וכו' מגיעה לקיצה. הנימוקים הללו מטעים. במצב של אינפלציה נמוכה יחסית (כמו למשל בארה"ב), יחס הרזרבה פועל כבלם אולטימטיבי על ההתרחבות המוניטרית *רק ואך ורק* אם מתקיימים שני תנאים: (1) אם כל האשראי נובע מהמערכת הבנקאית ואם כל האשראי חוזר שוב כהפקדה אל המערכת הבנקאית. (2) אם כל סוגי הפקדונות מחויבים לשמור על יחס רזרבה. אבל כשבוחנים זאת, שני התנאים הללו אינם ממשים, כלומר אינם מתקיימים במציאות. (1) קיימים המוני מלווים לא-בנקאיים ולא כל הלוואה מסתיימת כהפקדה חוזרת למערכת הבנקאית. (2) הרבה צורות של נכסים לא נזקקות לעמוד בחובת יחס הרזרבה לשם שימוש בהם כהלוואה. (3) צורות חדשות של אשראי יוצרות צורות חדשות של "כסף". זאת הסיבה לכך שלא קיים גבול מעשי להתרחבות האשראי הפרטי ובוודאי שלא להתרחבות הנכסים והמנופים הפיננסיים. זאת הסיבה שבגרף הראשון לכך היחסים M2/MB ו-M3/MB מתנודדים מעלה מטה, ובעיקר מעלה. ומאחר שרוב הטרנסקציות הינם ממומנות באשראי, אין למעשה גבול "כספי" לעלייה באינפלציה, ולפיכך אין קשר הכרחי בין האינפלציה ובין שיעור הגידול ב-MB. חשוב לציין כאן שאין זה מן הנמנע שבתנאים מסויימים האינפלציה תבוא בד בבד עם התרחבות בסיס הכסף (MB). מצב כזה בהחלט ייתכן, בעיקר כשהבנק המרכזי מאבד את "עצמאותו" והופך לחלק מהתהליך האינפלציוני. כאן אי אפשר יותר לדבר על "מדיניות" מוניטרית, שכן האיפלציה "מכריחה" את הבנק המרכזי להדפיס כסף כדי למנוע את קריסת המערכת (כפי שארע בישראל בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים, שם היו שכפוליו השחצניים של נתניהו). אבל אלו נקודות משניות. הנקודה המכריעה כאן היא לא *שתיתכן* קורלציה בין האינפלציה והתרחבות היצע הכסף. ברור שקורולציה כזאת אפשרית. הנקודה המכריעה היא, שלפי פרידמן, התרחבות היצע הכסף הינה הסיבה *ההכרחית* לאינפלציה. במילים אחרות, *שלא תתיכן* איפלציה ללא הדפסת כסף על ידי הבנק המרכזי. את הטענה הזאת שלו פרידמן מעולם לא הוכיח, ומעולם לא ניסה להוכיח. למעשה, טענה גורפת כזאת לא ניתנת בכלל להוכחה, והופכת לשיקרית ברגע שהראת דוגמה הפוכה. אם פרידמן באמת הראה משהו – זה פחות או יותר את ההפך. הוא הראה שהכסף – כמעט תמיד וכמעט בכל מקום – הוא תופעה אינפלציונית. =========================== אותות, נסים ומופתים =========================== לסיום, יש לציין שפרידמן אינו מסתפק בהגנבת קטגוריות מאחורי הגב. יש לו במלאי המוניטרי גם תעלולים נוספים, שהם כה פשוטים וגלויים שהם עשויים להטעות לא רק מאמין שהיד מהאייל אלא גם כלכלן מיומן. למשל בספרו: THE OPTIMUM QUANTITY OF MONEY AND OTHER ESSAYS. (Chicago: Aldine Pub. Co, 1969). שם הוא מציג גרף המתאר את שיעור גידול הכסף (M2) מול שיעור גידול ההכנסה (מין קירוב של P*Q ). זהו גרף 5 בעמוד 203. מאחר שהוא מניח כהרגלו שמהירות הכסף (V) היא קבועה, יוצא ששתי הסדרות צריכות להיות זהות על פי עיקרי האמונה המוצגת במשוואה של כמות הכסף. אבל מה, במציאות שתי הסדרות אינן זהות.שתי הסדרות נעות באופן דומה עד מ-1869 עד 1900. אבל לאחר מכן, בין השנים 1900 ו-1960, הסדרות משתוללות. השונות של שיעור הגידול בהכנסה (P*Q) היא בערך כפולה מהשונות של שיעור הגידול של 'היצע' הכסף (M2). מה עושים? פרידמן מעיף מבט בגרף וכותב: “At first glance, it appears from Chart 5 that income has become more variable relative to money over the period covered. Unless we are mistaken this is a STATISTICAL ARTIFACT.” (p. 203). שמעתם את החצוף? ARTIFACT .כלומר מי שאשם עכשו זה כבר לא 'התערבות הממשלה', ולא 'הבנק הפדרלי', ולא 'המונופולים', ולא שאר האויבים המשותפים של הכנסייה אשר ברגע שיעלמו יבוא המשיח הנאו-קלאסי וישתרר גן העדן של 'שוק חופשי משוכלל'. הפעם הגיע האויב הגדול של כלל הכנסיות בכל עת ובכל מקום: העובדות. ברור, שאנשי מדע לא יכולים לקבל טענות כאלה. אלא שפרידמן הגיע בעת הנכונה. הוא הגיע בתקופת ההתפוררות של המדע שעמד במרכז ההגות החברתית: מדע הכלכלה-הפוליטית הנאו-קלאסית. לא חשובות הסיבות, אבל מה שהוריד את הדוקטרינה הנאו-קלאסית סופית היה הענף המוניטריסטי. לא נטרח לתאר את התפתחותו המטאורית של פרידמן בתקופת מלחמת קוריאה. לא נבזבז זמן על כך. מה שמטריד מאד הוא, היכולת של הזקן הזה ששרת כל ימיו אוליגרכיה מנוונת, להשפיע בקלות על תודעתם של בני-אדם צעירים. ממש כאילו האילים זרקו על ראשם בקבוק קוקה-קולה עם טופס של 'קפיטליזם וחירות'. כך שהשאלה המעניינת היא לא גידול הכסף, אלא מי, מדוע וכיצד מימן את הנוכל וכנסייתו. אלא שכל השאלות האלה ואחרות כמוהן נקברו בספרים הנדירים ללא דורש בספריות. בשאלות אלה אין עניין בימינו. שהרי ההיסטוריה אינה מעניינת. היא נחשבת, ובצדק לדעתנו, לקונספירציה. היא אכן תמיד תהיה קונספירציה נגד השליטים, גם אם הפרידמנים ובני מיניהם ישכתבו אותה. תמיד בני אדם חופשיים יחושו בזיוף. אשרי המאמין הטיפש. GOOD-BYE TO ALL THAT
|
|
||||
|
||||
צמד חביב, לרוב האנשים שנכנסים לאתר יש רצון בדיון ענייני ומפרה. אני נוטה לחשוב שאני אחד מהם. תגובתכם האחרונה שברה כמה שיאים לדעתי, הן בארס, באורך מייגע, ושוב ברמת פמפלטיות שתוקפת פועלו של אדם ללא גיבוי עובדתי (מעבר לנפנופי ידיים ושמות גנאי) מצידכם. הייתי שוקל לענות לפסקה או שתיים שיש בהן ניסיון להציג מעט עובדות ולא רק ארס, לולא הטון של המגילה הזו, שמעיד שאת השפיות עזבתם מזמן, ועכשיו כל מה שנותר הוא שינאה יוקדת לאדם מסויים ושיטה מסויימת. |
|
||||
|
||||
הארס התחיל כבר בתגובה שלך. בתגובה האחרונה שלהם יש הרבה טיעונים שמפריכים את כל העמדה השוקפחופשיסטית, כדאי שתנסה להתמודד איתם. |
|
||||
|
||||
התגובה הראשונה שלי קבלה על רמת מאמר שהתפרסם תחת "כלכלה" באיצטלה מדעית. אני סבור שרמתו היתה יכולה להציב אותו לכל היותר ב"טור אישי", אם בכלל באייל. ההמשך של הצמד לא היה ענייני יותר. לגבי התגובה האחרונה שלהם - אין אף טיעון שמפריך משהו בעמדות בליברליות שהוצגו באתר. יש כמה *ניסינות* לטיעון מדוע קיימת בעיה עם ניתוחים מוניטריסטיים א-לה אסכולת שיקגו, אבל גם הם מובאים ללא גיבוי עובדתי (וחלק מהמובאות אף נראות כסותרות) או ניסיון לשכנע, אלא רק לתקוף ולהכיש. הייתי באמת מפרט יותר, אבל כמו שכבר כתבתי - עם משתתפים כאלה - מה הטעם? |
|
||||
|
||||
אז מה דעתך לגבי הניתוחים המוניטריסטיים א-לה אסכולת שיקגו ? אצלי לפחות התגובה האחרונה השאירה את הרושם שהבסיס לתורתו של מילטון פרידמן מופרך. מה חשיבותו של פרידמן ביחס לשאר העמדות השוקחופשיסטיות שהוצגו באתר לדעתך ? או לחליפין מדוע לדעתך הדברים אינם שוללים את הבסיס לתורתו של פרידמן ? |
|
||||
|
||||
גם לך ולאלמוני מתחתיך, תגובה 283809. |
|
||||
|
||||
ניצן וביכלר כתבו תגובה ארוכה ומפורטת שאם היא נכונה אז היא שומטת את הבסיס של תורת פרידמן. אתה מוכן להסביר למה ואיפה הם טועים או שאתה רוצה להמשיך עם הדמגוגיה? |
|
||||
|
||||
אני דווקא אשמח לראות אותך עונה לפסקה או שתיים. כאחד שלא היה לו כוח אפילו להתחיל לקרוא תגובה ארוכה כמו שלהם, ומקבל את הרושם שהדיון הזה הופך ללא-ענייני יותר מרגע לרגע, אני חושב שתגובה רצינית לנקודה ספציפית ממה שהם העלו (הכי טוב להתחיל מההתחלה, לא?) תחזיר קצת חיים לדיון הזה. |
|
||||
|
||||
טוב, נו, אם אתה מבקש יפה :) ראשית, אפשר לומר שהתגובה של הצמד תוקפת איש קש לא קטן (או בעצם כמה): כדי לעשות סדר בבלגן צריך להפריד בין מודלים למציאות. התגובה ההיא תוקפת *מודל*. הם עושים זאת הן ע"י תקיפה "עניינית" על כותב המודל, "פרידמן מינה עצמו לאפיפיור של כנסיה לוחמת המפיצה בקנאות את זרעה ברחבי העולם המתעורר", "זה השלב שבו אנו טוענים, שפרידמן אינו רק פסבדו-מדען ואינו רק כהן גדול מטעם עצמו, אלא שהוא פשוט, כמו כל אבות הכנסיות בעולם, גם נוכל לא קטן." מהצד האחר, ההתקפה על המודל המסויים, מתמקדת אך ורק בהשוואה בין גרפים בלי לברר יותר מדי מאין נוצרו: מהו חלקה של הממשלה ב Real GDP (כידוע, החלק הפיסקלי משפיע על הכלכלה לא פחות, ויש שיגידו הרבה יותר, מהחלק המוניטרי), כיצד הכסף שבידי האנשים והגדלתם או הקטנתם של אפיקי השקעה נוספים מתאפשר עקב שינויים מוניטריים ומדיניות פיסקלית (הריבית במשק ושערי חליפין המווסתים ע"י הבנק המרכזי *דרך הדפסת כסף*, גובה המיסוי של המדינה משפיע על התוצר, שיעור הצמיחה, אינפלציה הנובעת מחוסר יעילות יחסי של הפעילות הממשלתית) וכו'. הם "שוכחים" לציין כי הבחירה השרירותית ב MB היא שלהם, כחלק מאיש הקש: MB הינה הגדרה צרה מאוד לכמות הכסף בשוק, ובאמת כוללת נתח קטן ממנו, ולכן הקורלציה בינה לבין האינפלציה נמוכה יותר (אם כי לא בהרבה) מהשימוש בהגדרות M1 ו M2. "אבירי הגוגל" לשרותך להרחבה בנושא זה: http://www.findarticles.com/p/articles/mi_m3891/is_n... וכן: |
|
||||
|
||||
מה ייצא לך מתגובה על תגובה שלא קראת? |
|
||||
|
||||
בתקווה, נ''ב יענו לה בצורה ממוקדת, כך שניתן יהיה לקרוא אותם, ואולי יתפתח דיון. |
|
||||
|
||||
רק אחרי התגובה הזאת התחלתי להבין סוף סוף על מה אתם מדברים, והאמת? המסר נשמע מעניין ואולי אקרא את המאמר שלכם שוב בפרסטפקטיבה שונה. עם זאת, סגנון הכתיבה שלכם מאוד אגרסיבי ואינו עוזר לשכנע אף אחד. נהפוך הוא, הוא מעורר כעס ואנטגוניזם חזק. המאמר של יובל נוב שעסק בתקפותה של גרפולוגיה http://www.haayal.co.il/author?id=168 הוא, לפי דעתי, דוגמה יפה איך אפשר לשנות מן היסוד עמדות של אנשים ספקנים (הוא שינה את העמדה שלי לפחות). אני מציע לשחוט איזה אייל וירטואלי, לשנות את סגנון הכתיבה ולחזור לדיון לגופו של נושא ולא לגופו של אדם. |
|
||||
|
||||
נראה לי שניצן ביכלר פשוט כועסים. איני יודע כמה זמן הם מנסים לטעון שליברליזם זה רק רעיון וקפיטליזם זה משהו אחר, ייתכן שזה פשוט הקפיטליזם עצמו שמכעיס אותם, ובכל זאת, מעבר לכמה פסקאות חדות ואגרסיביות, אין צורך לחזור ולשנות בהערות מעליבות, הדבר בוודאי לא ישכנע אף ''מאמין'' וירתיע גם את מי שמעוניין לשמוע, להתדיין וכו'. |
|
||||
|
||||
=========================== ערפילי קרב =========================== עתה נתקדם הלאה, לשלב שני. בסוף אותו מאמר מדעי אומלל "The Counter-Revolution in Monetary Theory" כותב פרידמן מין קטע רב מסתורין: “Some monetarists conclude that deliberate changes in the rate of monetary growth by the authorities can be useful to offset other forces making for instability, provided they are gradual and take into account the lags involved. They favour fine tuning, using changes in the quantity of money as the instrument of policy. Other monetarists, including myself, conclude that our present understanding of the relationship between money, prices and output is SO MEAGER, that there is so much leeway in these relations, that such discretionary changes do more harm than good.... One of the most widespread misunderstandings of the monetarist position is the belief that this prescription of a stable rate of growth in the quantity of money derives from our confidence in a rigid connection between monetary change and economic change. THE SITUATION IS QUITE THE OPPOSITE.” (p. 18, emphases added). כלומר: בתחילת המאמר טוען פרידמן בביטחון רב על הקשר הסיבתי הניתן לחזוי מובהק ובמדויק בין השינויים בכמות הכסף ובין האינפלציה; מפרט בדייקנות מעוררת קינאה את לוח הזמנים בין השינויים בכמות הכסף לבין האינפלציה – ובסופו טוען שההבנה שלנו את המערכת הכלכלית היא מזערית, ומכאן שאיננו יכולים לשלוט בה לחלוטין... אבל אם ההבנה שלנו אותה מזערית כ"כ, מנין הביטחון בקביעות שבתחילת המאמר ? בקיצור, פרידמן מחזיק את המקל בשתי קצותיו, ומשתמש בהנחות סותרות להוכחת תורתו.=========================== המשוואה של כמות הכסף =========================== לפי פרידמן: “... inflation is always and everywhere a monetary phenomenon in the sense that it is and can be produced ONLY by a more rapid increase in the quantity of money than in output.” (MONETARIST ECONOMICS, Oxford: Basil Blackwell, 1991, p. 16, emphasis added). מכאן, מהמנטרה הזאת, יוצא הפולחן של כמות הכסף. כדי להבין את המנטרה, יש צורך להתחיל מהמשוואה המפורסמת של כמות הכסף.חשוב לזכור שבמקור נוצרה התבנית הזאת בתקופת המהפכה המכנית, על ידי דיוויד יום, ומשום כך היא בעלת אופי המזכיר את 'שיווי המשקל' המכני שחיפשו בתקופה ההיא. M * V = T * P (M = כסף; V = מהירות-הכסף; T = מספר-הטרנסקציות; P = רמת המחירים)מה המשמעות של משוואה הזאת עבור המוניטריסטים ? במשק של כסף (והכסף כמובן צמח ככה 'טבעי', ללא כפיה, ללא מוסדות, ללא מדינה, סתם ככה בהסכם בין חלקיקים בלתי-תלויים, אבל נניח לזאת כרגע), כל הטרנסקציות מובעות במחירים כספיים. כתוצאה מכך, אם תמנו את סך-כל מספר הטרנסקציות במשך תקופה מוגדרת (T); ואם תכפילו את המספר הזה במחיר הממוצע של הטרנסקציות (P); תקבלו כתוצאה את סך-הכל הערך בדולרים (נניח) של הטרנסקציות. מאחר שהטרנסקציות הללו מתנהלות באמצעות שיטה של חליפין כספיים, חייב להיות מספיק כסף כדי לאפשר להן להתנהל. נניח שבתקופה מוגדרת יש M דולר במשק; מעצם ההגדרה, על כל דולר להסתובב במחזור V פעמים כדי שכל הטרנסקציות יתנהלו. במידה ו-M קטן (גדול) מהמכפלה T*P, אזי V יהיה גדול (קטן) מ-1. המשוואה מניחה שכל הטרנסקציות מתנהלות כנגד כסף. =========================== אבל מה זה בכלל כסף? =========================== הבעיות מתחילות עם הקטגוריות. איזה טרנסקציות אמורות להיכלל ב-(T)? קניה/מחירה של סחורה חדשה? של סחורה קימת? של סחורה ריאלית בלבד? של סחורה פיננסיות כמו אג"חים ומניות? איך מודדים את מספר הטרנסקציות? סתם מחברים? משקללים? איך? למה? איזה מחירים נכנסים ל-(P)? מחירי סחורות חדשות? סחורות קימות? סחורות ריאליות בלבד? סחורות פיננסיות כמו אג"חים ומניות? איך משקללים? השאלות האלו מעסיקות את הכלכלנים כבר 400 שנה, והתשובות השונות – במידה והן בכלל אפשריות באופן לוגי ומעשי – נותנות גדלים שונים לחלוטין עבור T ו-P. עוד שאלה קטנה: מה זה בדיוק (M) כסף? האם הוא כולל מזומן (שטרות ומטבעות)? האם הוא כולל פקדונות עו"ש? האם הוא כולל הפקדות אחרות? האם הוא כולל אג"חים? האם הוא כולל מניות? אולי הוא כולל כל סחורה שנושאת תג של מחיר? הנאו-קלאסיקנים מאמינים שכל אלה הינם צורות של כסף. ההבדל בין הצורות השונות מאופיין על ידי: (1) הנזילות, כלומר רמת המהירות או הזמינות שניתן להשתמש במכשיר לצורך חליפין. (2) התשואה של המכשיר. (3) והחשוב לצורך מטרתנו, כיצד *נוצר* המכשיר. ובאמת, איך 'נוצר' הכסף? במשק של מערכת כספית מרוכזת, הבנק המרכזי קובע ישירות *רק, ואך ורק* את כמות שטרות הממון והמטבעות. (ולכך קוראים: Reserve Money או פעמים Monetary Base). כל שאר הכסף 'נוצר' על ידי מה שמכנים "סקטור העסקי" או "הסקטור הפרטי". Monetary Base = MB: זה כולל מזומן שטרות ממון ומטבעות, וכן (תלוי בהקשר) יתרות סילוק עם הבנק המרכזי ($780 מיליארד). M1 = זה כולל MB + פקדונות עו"ש, travelers checks, ושאר פקדונות זמינים למשיכה ($1,389 מיליארד). M2 = כולל M1 + קרנות של שוק הכספים, חסכונות ופקדונות זמן קטנים (כמו פק"מים) ($6,440 מיליארד). M2 = M3 + פקדונות זמן גדולים, repurchase agreements, אירודולרים, קרנות של שוק הכסף ($9,470 מיליארד). (בסוגריים נתונה כמות הכסף לכל הגדרה ב-2004 לפי נתוני ה-IMF.) כפי שניתן לראות, ב-2004 M3 היה גדול כמעט פי 12 מאשר MB – וזאת עוד בטרם מתחילים למנות צורות אחרות של מכשירים פיננסיים, כמו אג"חים ומניות על גוניהם ופיתוחיהם. מצב דומה קיים ביחידות מדינתיות-קפיטליסטיות מפותחות אחרות. המסקנה הראשונה מהעובדות 'הטכניות' הללו הינה פשוטה. ביחידות מדינתיות-קפיטליסטיות מפותחות הבנק המרכזי יכול לקבוע ישירות את גודלו של נתח מזערי בלבד של "מלאי" הכסף. בארה"ב של 2004 הנתח הזה הסתכם בסך 8% מכלל M3 – ולמעשה הרבה פחות אם נכליל ב"מלאי" הכסף גם את הנכסים הפיננסיים של האג"חים והמניות. אותם 92% הנותרים נקבעים באמצעות היררכיות מצטלבות ורב ממדיות של תהליכים מסובכים ביותר של יצירת אשראי, התרחבותו והתכווצותו. (הרבה מעבודותינו עוסקות במחקר התהליכים האלה. תהליכים אלו, שהם למעשה תהליכי שינוי הבעלות-כוח, הינם מהותו של הקפיטליזם – ולא האמונות הנאיביות שלא להגיד הדביליות על 'שוק חופשי' או 'התערבות ממשלתית'). מכל מקום, הבנק המרכזי אולי יכול להשפיע ואולי אינו יכול להשפיע על התהליך הסבוך הזה – על כך יש ויכוחים. אבל דבר אחד ודאי: הבנק המרכזי אינו 'קובע' את התהליך. הוא אינו מעצב אותו, הוא אינו מתנה אותו. הקישור לגרף הבא מיועד להדגמה עבור המאמינים בכוחו (ההרסני כמובן) של הבנק המרכזי. הגרף מראה את התפתחות היחסים M2/MB ו-M3/MB בארה"ב (כמו בעבר, נשמח לתקן את הגרפים אם יתגלו בהם טעויות). ניתן לראות כי היחס M3/MB למשל, עלה מ-6 בשנת 1958 ל-15 בשנת 1983, וירד ל-10 בשנת 1993, ושוב עלה ל-12 בשנת 2000. התנודות ביחסים הללו נקבעות בעיקר על ידי השינויים במונה. יחסית למונה, התנודות במכנה כמעט זניחות. יותר מכך, הכיוון של השינוי ביחס (M3/MB) אינו קשור לכיוון השינוי במכנה (MB). במילים אחרות, מרבית השינויים בכמות הכסף אינם קשורים ישירות לשינוים ב'היצע הכסף' MB. הבנק המרכזי אולי קובע את 'הצע הכסף', אבל לא את סך כמות הכסף. י========================== פרידמן וכנסית המדענות המוניטריסטית =========================== פרידמן הצהיר, כפי שזכור מהמאמר על הקונטרה-רבולוציה (אבל למעשה הוא ממחזר זאת כבר עשרות שנים) את ההצהרות הבאות: (1) בהתבסס על 'הוכחות חותכות' – מהירות הכסף (V) הינה יציבה יחסית. הטענה הזאת, בלשון המעטה, הינה במחלוקת. אבל נניח זאת לצורך הדיון. (2) במשק כספים מדיני, מלאי הכסף (M) נקבע על ידי הסמכויות המוניטריות המדיניות. (3) שינוי במלאי הכסף (M) הינו בעל השפעה חשובה על המשק. לטענתו, ההשפעה הראשונית של השינוי, בטווח-הקצר, מורגשת בתפוקה (שנאמדת פחות או יותר באמצעות הטרנסקציות (T). אך ככל שהזמן חולף, ההשפעה מורגשת יותר ויותר על רמת המחירים (P). ולבסוף הוא מודיע נחרצות, כי בטווח-הארוך, ההשפעה מתמקדת לחלוטין במחירים. טוב, זאת התפילה. אבל ניתן להפוך אותה להיפותזה: "האם יש אלוהות (M) שהיא סיבת הסיבות, או אין אלוהות (M) שהיא סיבת הסיבות?" ואם זאת היפותזה, אז ניתן לבחנה בעזרת החושים. זאת הייתה תמצית המהפכה המכנית מאז גליליאו. המהפכה אמרה, שגם אם יש חילוקי דעות לגבי האמת (אמת פנימית,אמת בלתי אפשרית וכו') דבר אחד בטוח: הוכחות באמצעות החושים והשכל הישר הן צעד חשוב להבנת בעיות. אולי לא צעד סופי, ובוודאי שאין להסתמך רק על כך, אבל צעד חשוב (ובוודאי חשוב, נוכח המטפיזיקה הכנסייתית). עכשיו בואו ונבחן את שיטות ההוכחה של פרידמן. פרידמן מתחיל ברגל שמאל. למעשה, כל מי שמיומן בשיטות מחקר, מיד תופס שהוא משתמש בקטגוריות לא נכונות, כדי להוכיח טענות מטעות. פרידמן מדבר על הבנק המרכזי, וכמו שראינו הבנק המרכזי קובע את הגודל של בסיס הכסף MB. כדי שפרידמן יוכיח את ההצהרה/ההיפותזה שלו בדבר השינויים בהיצע הכסף – עליו להשתמש במשתנה MB. כדי שהוא יוכל לדקלם את המנטרה, לפיה "בטווח-הארוך, האינפלציה הינה בכל-עת ובכל מקום תופעה מוניטרית" – ושהאינפלציה אפשרית *רק* נוכח עליה בנזילות – הוא צריך ליחס את האינפלציה לשינויים ברמת הנזילות המחושבת לפי הצע הכסף MB. כלומר, הוא צריך להראות את הקשר ביו האינפלציה ובין שיעור השינוי ביחס (MB / Real GDP) . הקישור לגרף הבא מתאר את התפתחות שני המשתנים האלו בארה"ב, כשהאינפלציה נמדדת כשיעור השינוי השנתי במחירי התמ"ג, וכששתי הסדרות פרוסות במתכונת של ממוצעים נעים של 5 שנים. כזכור, על פי פרידמן, האינפלציה יכולה לבוא *רק* לאחר הצטברות מלאי נכבד של 'נזילות'. אבל מה אפשר לעשות והחיים האנושיים סרבו לציית לחוקי הנצח שלו: מסתבר על פי הנתונים כי במשך דור שלם (שנות החמישים והששים) הנזילות הייתה בירידה. היא ירדה באופן די שיטתי (הסדרה של שיעורי השינוי הינה שלילית ברוב הזמן להוציא תצפית אחת). והנה, האינפלציה, נמלכה בדעתה והייתה דווקא להרגיז חיובית. אבל גם ככה הבעיות ממשיכות. שימו לב שלאחר מכן, בשנות השבעים ואילך, הנזילות עלתה בהתמדה בקצב של 4% לשנה פחות או יותר. אבל מה, האינפלציה מעשה שטן, או אלוהות אחרת דווקא ירדה לה מ- 8% לרמה של 2%. מה תאמרו על האסון? הכנסיה תתפורר? מאמיניה המאוכזבים יעלו אותה באש ואת הנביא יוקיעו בשער ה- FORTUNE ? בכלל לא. יש שיטות שראשי הכנסיות הישנות לא הכירו. לא נלאה אותכם כאן בשלל התרגילים הסטטיסטים המפולפלים של פרידמן, אבל שיטת מחקר אחת יכולה להיות מובנת בקלות: להחליף בקלילות ובהיסח הדעת את המשתנים. פרידמן תפס שלא הולך עם המשתנה MB. אבל למה להתעקש? מדוע שלא לנסות משתנים אחרים, למשל M2? והנה, זה הולך או לא הולך? יש נס או אין נס?... הולך! יש אלוהים!! ההוכחה בקישור לגרף הבא. בגרף זה נמדדות האינפלציה מול שיעור השינוי ב'נזילות' – הפעם בהגדרה הרחבה יותר של (M2 / Real GDP) , כמו שפרידמן אוהב. והפעם זה הולך יופי. שתי הסדרות נראות כרוכות והדוקות זאת בזאת. פרידמן צודק. =========================== סיבתיות =========================== קודם כל ברור שהאינפלציה לא נסרכת אחר השינויים ב'נזילות', ובוודאי לא באיחור של בערך 5-10 שנים כפי שפרידמן פוסק בנחרצות. שתי הסדרות נעות פחות או יותר ביחד. ההבדל הזה הוא בעל משמעות. השאלה היא מה כיוון הקשר הסיבתי? פרידמן, כל כך להוט להוכיח ויהי מה את המסטיקה המוניטרית, משתמש ב-M2 (כסף המיוצר ברובו בסקטור הפרטי) במקום לדבוק ב-MB (היצע הכסף על ידי הבנק המרכזי). התוצאה: הוא מסייע לאשש את הטענה ההפוכה – כלומר שהכסף בא אחרי המחירים. כיצד? שוב, להזכיר כסף האשראי (M1 ומעלה), 'נוצר' לא על ידי הבנק המרכזי אלא על ידי מה שמכנים 'הסקטור הפרטי'. כאשר המחירים עולים, ערך הטרנסקציות (T * P) עולה. מאחר שאנו חיים במשק אשראי, העלייה הראשונית במחירים אינה מחייבת התאמה בצורת עלייה בבסיס הכסף נזיל (MB). כפי שראינו בגרף השני, מאז שנות החמישים האינפלציה התמידה במשך כעשרים שנה, בעוד שהנזילות התכווצה בהתמדה. כלומר, אפשר בהחלט לקבל אינפלציה ללא עליה בהיצע הכסף. תוספת הנזילות, שלפי פרידמן נוצרת בכלכלה המודרנית על ידי הבנק המרכזי, דווקא מיוצרת ומסופקת על ידי הבנקים הפרטיים ומלווים מוסדיים אחרים. ערך ההלוואות גואה *כתוצאה* מעליית המחירים (או התרחבות בטרנסאקציות), ההלוואות האלה מופקדות במערכת הבנקאית, ומשמשות כנכסים פיננסיים לשם יצירת תוספת אשראי והלוואות בלולאה הולכת ומתרחבת. התוצאה של כל התהליך הזה נרשמת כעלייה ב- M1, M2, M3 ומעבר לכך, כמובן, כעלייה בערך המניות, האג"חים, ונכסים פיננסים אחרים. בקצרה, הכסף אינו גורם 'חיצוני' (תנאי ראשון להפיכתו לאלוהות). בלשון המדענית הנאו-קלאסית: הכסף הוא משתנה 'אנדוגני'. וזה אשר אמר לורד קלדור (Lord Kaldor) על הנושא: “The Central Bank has no direct control over the amount of money held by the nonbanking public in the form of deposits with the clearing banks; its power is in determining the short rates of interest either directly though announcing a minimum lending rate, (or as re-discount rate) or indirectly through influencing the money market rates by open market operations. In the absence of quantitative controls over the clearing banks’ lending or borrowing activities, it can only influence the rate of change in the volume of bank deposits held by the public through the effect of changes in the interest rates; these effects.... are highly uncertain. In the case of credit-money therefore in contrast to commodity-money it is NEVER true to say that the level of expenditure on goods and services rises in CONSEQUENCE of an increase in the amount of bank-money held by the public. On the contrary, it is a rise in the level of expenditure which calls forth an increase in the amount of bank-money.... In a credit-money economy, therefore the causal chain between money and incomes or money and prices is the reverse to that postulated by the quantity theory of money. (Nicholas Kaldor. 1980. MEMORANDUM OF EVIDENCE ON MONETARY POLICY. Presented to the Select Committee on the Treasury and the Civil Service in the House of Commons Treasury and Civil Service Committee, Session 1979-1980. pp. 86-130. Memoranda on Monetary Policy: HMSO; Cited in Meghnad Desai. 1981. TESTING MONETARISM. London: F. Pinter, pp. 201-202). מה שאנו רואים כאן, אם כן, זה קשר הגיוני פשוט בין עלייה במחירים מצד אחד ובין עלייה של מיני "מלאי כסף" מצד שני. אבל העלייה הכפולה הזאת של הגדלים הללו אינה בהכרח עלייה ב'היצע הכסף' (של שטרות ומטבעות).האם כמות הכסף שמיוצר על ידי הסקטור הפרטי יכולה להתנפח עד אין קץ? תשובה: כן, כמעט ללא גבול. האמונה המקובלת היא הפוכה. הטענה בספרי הלימוד היא שחייבת להתקיים פרופורציה כלשהי בין האשראי ובין 'הכיסוי' שלו. הבנקים לא יכולים ליצר סתם כך אשראי נפוח. הם חייבים להחזיק אחוז מסוים מכל הפקדה בצורת רזרבה, כך שלבסוף העלייה בכמות M1 , 2M, 3M וכו' מגיעה לקיצה. הנימוקים הללו מטעים. במצב של אינפלציה נמוכה יחסית (כמו למשל בארה"ב), יחס הרזרבה פועל כבלם אולטימטיבי על ההתרחבות המוניטרית *רק ואך ורק* אם מתקיימים שני תנאים: (1) אם כל האשראי נובע מהמערכת הבנקאית ואם כל האשראי חוזר שוב כהפקדה אל המערכת הבנקאית. (2) אם כל סוגי הפקדונות מחויבים לשמור על יחס רזרבה. אבל כשבוחנים זאת, שני התנאים הללו אינם מתקיימים במציאות. (1) קיימים המוני מלווים לא-בנקאיים ולא כל הלוואה מסתיימת כהפקדה חוזרת למערכת הבנקאית. (2) הרבה צורות של נכסים לא נזקקות לעמוד בחובת יחס הרזרבה לשם שימוש בהם כהלוואה. (3) צורות חדשות של אשראי יוצרות צורות חדשות של "כסף". זאת הסיבה לכך שלא קיים גבול מעשי להתרחבות האשראי הפרטי ובוודאי שלא להתרחבות הנכסים והמנופים הפיננסיים. זאת הסיבה שבגרף הראשון לכך היחסים M2/MB ו-M3/MB מתנודדים מעלה מטה, ובעיקר מעלה. ומאחר שרוב הטרנסקציות הינם ממומנות באשראי, אין למעשה גבול "כספי" לעלייה באינפלציה, ולפיכך אין קשר הכרחי בין האינפלציה ובין שיעור הגידול ב-MB. חשוב לציין כאן שאין זה מן הנמנע שבתנאים מסויימים האינפלציה תבוא בד בבד עם התרחבות בסיס הכסף (MB). מצב כזה בהחלט ייתכן, בעיקר כשהבנק המרכזי מאבד את "עצמאותו" והופך לחלק מהתהליך האינפלציוני. כאן אי אפשר יותר לדבר על "מדיניות" מוניטרית, שכן האיפלציה "מכריחה" את הבנק המרכזי להדפיס כסף כדי למנוע את קריסת המערכת (כפי שארע בישראל בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים, שם היו שכפוליו השחצניים של נתניהו). אבל אלו נקודות משניות. הנקודה המכריעה כאן היא לא *שתיתכן* קורלציה בין האינפלציה והתרחבות היצע הכסף. ברור שקורולציה כזאת אפשרית. הנקודה המכריעה היא, שלפי פרידמן, התרחבות היצע הכסף הינה הסיבה *ההכרחית* לאינפלציה. במילים אחרות, *שלא תתיכן* איפלציה ללא הדפסת כסף על ידי הבנק המרכזי. את הטענה הזאת שלו פרידמן מעולם לא הוכיח, ומעולם לא ניסה להוכיח. למעשה, טענה גורפת כזאת לא ניתנת בכלל להוכחה, והופכת לשיקרית ברגע שהראת דוגמה הפוכה. אם פרידמן באמת הראה משהו – זה פחות או יותר את ההפך. הוא הראה שהכסף – כמעט תמיד וכמעט בכל מקום – הוא תופעה אינפלציונית. =========================== אותות, נסים ומופתים =========================== לסיום, יש לציין שפרידמן אינו מסתפק בהגנבת קטגוריות מאחורי הגב. יש לו במלאי המוניטרי גם תעלולים נוספים, שהם כה פשוטים וגלויים שהם עשויים להטעות גם כלכלן מיומן. למשל בספרו: THE OPTIMUM QUANTITY OF MONEY AND OTHER ESSAYS. (Chicago: Aldine Pub. Co, 1969). שם הוא מציג גרף המתאר את שיעור גידול הכסף (M2) מול שיעור גידול ההכנסה (מין קירוב של P*Q ). זהו גרף 5 בעמוד 203. מאחר שהוא מניח כהרגלו שמהירות הכסף (V) היא קבועה, יוצא ששתי הסדרות צריכות להיות זהות על פי עיקרי האמונה המוצגת במשוואה של כמות הכסף. אבל מה, במציאות שתי הסדרות אינן זהות.שתי הסדרות נעות באופן דומה עד מ-1869 עד 1900. אבל לאחר מכן, בין השנים 1900 ו-1960, הסדרות משתוללות. השונות של שיעור הגידול בהכנסה (P*Q) היא בערך כפולה מהשונות של שיעור הגידול של 'היצע' הכסף (M2). מה עושים? פרידמן מעיף מבט בגרף וכותב: “At first glance, it appears from Chart 5 that income has become more variable relative to money over the period covered. Unless we are mistaken this is a STATISTICAL ARTIFACT.” (p. 203). כלומר מי שאשם עכשו זה כבר לא 'התערבות הממשלה', ולא 'הבנק הפדרלי', ולא 'המונופולים', ולא שאר האויבים המשותפים של הכנסייה אשר ברגע שיעלמו יבוא המשיח הנאו-קלאסי וישתרר גן העדן של 'שוק חופשי משוכלל'. הפעם הגיע האויב הגדול של כלל הכנסיות בכל עת ובכל מקום: העובדות.ברור, שאנשי מדע לא יכולים לקבל טענות כאלה. אלא שפרידמן הגיע בעת הנכונה. הוא הגיע בתקופת ההתפוררות של המדע שעמד במרכז ההגות החברתית: מדע הכלכלה-הפוליטית הנאו-קלאסית. לא חשובות הסיבות, אבל מה שהוריד את הדוקטרינה הנאו-קלאסית סופית היה הענף המוניטריסטי. לא נטרח לתאר את התפתחותו המטאורית של פרידמן בתקופת מלחמת קוריאה. מה שמטריד מאד הוא, היכולת של הזקן הזה ששרת כל ימיו אוליגרכיה מנוונת, להשפיע בקלות על תודעתם של בני-אדם צעירים. כך שהשאלה המעניינת היא לא גידול הכסף, אלא מי, מדוע וכיצד מימן את הנוכל וכנסייתו. אלא שכל השאלות האלה ואחרות כמוהן נקברו בספרים הנדירים ללא דורש בספריות. בשאלות אלה אין עניין בימינו. שהרי ההיסטוריה אינה מעניינת. היא נחשבת, ובצדק לדעתנו, לקונספירציה. היא אכן תמיד תהיה קונספירציה נגד השליטים, גם אם הפרידמנים ובני מיניהם ישכתבו אותה. תמיד בני אדם חופשיים יחושו בזיוף. אשרי המאמין הטיפש. |
|
||||
|
||||
תודה לך. את התגובה המקורית של ב&נ לא הצלחתי לקרוא עד הסוף בשל הררי הרפש שהם השאירו אחריהם. אחרי שקראתי את התגובה המסוננת, מסתבר שהם די משכנעים. רוצה להיות עורך באייל? (: |
|
||||
|
||||
אני צריך שמשהו יעצבן אותי כדי להתאמץ בעניין תגובות באייל... |
|
||||
|
||||
ו..? (אין מספיק דברים מעצבנים כאן?) |
|
||||
|
||||
כן, אבל אני מתאר לעצמי שעורך צריך לערוך גם דברים שלא מעצבנים אותו. לך תבין אנשים... |
|
||||
|
||||
וואללה. עכשיו קראתי את הגירסה "הרחוצה" של החיבור ואני חייב להודות שלפחות להדיוט כמוני יש בו טענה מעניינת. אם זה היה כתוב ככה מהתחלה הייתי לומד משהו כבר מזמן. חבל שבפקולטות לכלכלה לא מלמדים לפחות קורס קטן בהיגיינה אישית. שלא יחשדו בכשרים, אני לא חוזר בשאלה ולא עוזב את הכנסיה - בינתיים. אפילו לא חקרתי את כל הגרפים. רק קראתי בריפרוף (כיאה ל"מאמין טיפש") את המאמר הרחוץ וזה הספיק להכניס ספק באמונתי בכהן הגדול ובמשנתו. סוף-סוף אני יכול לחלץ (אולי) טענה ענינית מפי נ&ב: --> עליית המחירים (אינפלציה) לא נגרמת דווקא בגלל הדפסת כסף עלידי הממשלה, אלא בעיקר עלידי אשראי המונפק עלידי גופים פרטיים באמצעות "הדפסת" אגרות חוב ומניות. זו טענה שאפילו בור כלכלי מבין. הוא לא מבין, בהכרח, *איך* זה עובד אבל הוא מבין מה זה אומר. עכשיו, אם זה מעניין אותו, הוא יכול להתעמק קצת ולנסות להבין איך, למה, ועלידי מי. כאן אני נזקק לעזרת הכלכלנים שבקהל (אם יאותו). אני מנסה להתרכז קודם רק במניות (ולא בשאר האמצעים הפיננסיים). אז אם אני מבין נכון, מניה זה שטר בעלות על חלק מתאגיד עסקי. מעין רישום בטאבו כמו שיש לי על הבית שלי. כשאני מוכר את הבית אני למעשה מעביר את ה"קושן" =(מניה) לאחר תמורת תשלום בכסף. אז אולי מישהו יכול להסביר לי איך הפעולה הזו גורמת לאינפלציה? רגע, אולי נ&ב אומרים שאם, לפני המכירה, אני צובע את הבית, מגרף את הגינה, תולה תמונות על הסדקים בקיר ותולה שלטים בכל העיר, הכל כדי לזקות בביקוש גבוה יותר וכמובן במחיר טוב יותר מזה שאני שילמתי על הבית, בזה אני גורם לאינפלציה? אבל איך זה שאני מקבל יותר על הבית גורם ליצירת כסף נוסף? הרי מי שמשלם לי יותר ישאר עם פחות כסף ויקנה פחות דברים אחרים. לפי הבנתי זה מה שעושים אלו ש"מריצים מניות". הם מיפים את הסחורה שלהם ככה שהדיוטות יסכימו לשלם עבורה יותר. כשהם עושים זאת באמצעות הונאה (נגיד תולים תמונה על הסדקים במפעל), הם צריכים להענש. אבל אפילו אז אני לא מבין איך זה גורם לאינפלציה. הרי מי שקונה את המניה משלם בכסף ואז נשאר לו פחות למשהו אחר. אז האם נכון לומר ששוק המניות גורם לאינפלציה? מה פיספסתי פה? טוב, אם זה לא המניות אז אני מנסה לבדוק את האשראי (הפרטי!). מה זה אשראי? כשאני נותן 100 ש"ח הלואה לחבר זה אשראי, לא? זה אומר שעד שהוא יחזיר לי את הכסף יהיה לי פחות למשהו אחר. ואם הוא לא חבר קרוב אני אדרוש פיצוי בצורת ריבית כך שהוא יחזיר לי 110 ש"ח. אבל אז יהיה לו פחות למשהו אחר. אז אני לא מבין איך זה יותר יותר כסף או אינפלציה? רגע, אולי נ&ב אומרים שכשאני נותר הלואה זה בסדר (כי זה כסף אמיתי - שטרות) אבל כשהבנק נותן הלואה זה רק רישום במחשב. את זה, אם אני מבין נכון, הבנקים יכולים לעשות רק אם הם חורגים מיחס האשרי המותר. ואם זה מה שהבנקים עושים אז הם מרמים אותנו ועוברים על החוק. אז האם זו הטענה - שהבנקים לא שומרים על יחס האשרי המותר? כי כל אשראי אחר, למשל אג"ח של תאגידים, כמהו כהלואה אישית שאני נותן לחבר ונשאר לי פחות - איך זה מייצר כסף או אינפלציה? אולי מישהו יכול לעזור. |
|
||||
|
||||
מניה הופכת לסוג של כסף. נניח שקניתי ממך מניה בשווי של מאה ש"ח. עכשיו לך יש מאה ש"ח לבזבז, ולי יש חתיכת נייר שכתוב עליה "המסביר לצרכן חייב למחזיק מניה זו מאה ש"ח". במניה הזאת, אני יכול לסחור. אני יכול, למשל, לתת אותה לחבר שלי בתמורה למנורת בית"ר ירושלים המגניבה שלו1. הופס! הנה נכנסו מאה שקלים חדשים למחזור המכירות. אז נכון שבמניה קצת יותר קשה לקנות דברים מסויימים מאשר עם שטר נחמד עם תמונה של אח"מ מת, אבל עדיין אפשר לקנות. הרבה מהמיזוגים הגדולים בעת האחרונה היו באמצעות "החלפת מניות": טיים-וורנר נתנו ל-AOL מניות בסך כך וכך מליארד דולר, ולהפך. הרי לך טרנסאקציה בשווי מליארדי דולרים שלא הייתה זקוקה לאף פיסת נייר מושתנת שהבנק הפדרלי הדפיס. אפשר להגיד אותו הדבר גם על תשלום לעובדים במניות ו/או אופציות של המעסיק. 1 אל תשאל. |
|
||||
|
||||
'תבלבלת קצת בין מניה ואיגרת חוב. איך מדפיסים כסף? נניח שמחלקת ניהול הסיכונים של הבנק הראשון לעפולה שוקלת לתת הלוואה לחברת "מלך הגרעיני(ם)". הם מעריכים שהסיכוי שהמלך יפשוט את הרגל במהלך חיי ההלוואה הוא 5 אחוז ועומדות בפניהם שתי אפשרויות: 1. לתת למלך את ההלוואה ולהוסיף למאזן שלהם סיכון בסך 5 אחוז מערכה לצרכי VAR ואת כל ערכה לצרכי אנליזת המקרה הגרוע ביותר. 2. למצוא מישהו, נניח "קופת החיסכון לעניי עירך" שמעריך את סיכויי פשיטת הרגל של המלך ב 2 אחוז ולקנות ממנו ביטוח נגד פשיטת רגל. הסיכון הנותר הוא שקופת החיסכון תפשוט את הרגל ואם זה סיכון נמוך מספיק להערכת הבנק (נניח אחוז), הרי שהוא מחק כמעט את כל הסיכון הסטטיסטי מהספרים והנה נוצר כסף בסך כ 2 אחוז משווי ההלוואה (הכל עם הרבה נפנופי ידים, אבל זה הרעיון הכללי) בלי שהבנק יעבור ממש על חוקים או תקנות כלשהם. 3. עוד סוג של הדפסת כספים הוא השימוש בבועת ערכי נכסים כדי לקבל הלוואות המגובות (כאילו) על ידי ערך הנכס המנופח, כפי שנעשה כיום בהיקף נרחב. |
|
||||
|
||||
רגע, במחילה. למה לבלבל את העסק עם שיקולי הבנק והסיכונים שהם מחשבים. בסוף היום, אחרי כל החישובים וניפנופי הידיים, כשבודקים את סכום האשראי (כמה כולם חייבים לבנק פחות מה שהוא חייב לכולם) לעומת הכסף שיש להם בכספת (או בחשבון בבנק המרכזי), אז או שהיחס חורג מהמותר או לא. אם הוא לא חורג - לא נוצר כסף. אם הוא חורג באישור הבנק המרכזי - הממשלה גרמה לאינפלציה אם הוא חורג ללא אישור - מנהל הבנק הולך לכלא. מה חסר לי כאן? 3. גם השימוש "בבועת נכסים" נוגע להערכת הבנק. בסוף הוא נותן לי הלואה ומגדיל את יחס האשראי. אז הוא חורג או לא. |
|
||||
|
||||
נו זה הקטע שאני לא מבין. אני נתתי לך חתיכת נייר "המסביר חייב למוכ"ז 100 שקלים" ואתה נתת אותה לביתרי והוא נתן אותה לירקן (אם ההוא טמבל) וכן הלאה. איך זה יוצר כסף. המאה ש"ח שנתת לי שוכבים מתחת למזרון שלי (או שנתתי אותם לאחר ואז הם במזרון שלו). איפה האינפלציה? זה נכון גם בעסקים גדולים. גם כשהעובדים מקבלים אופציות הם מרגישים עשירים ואולי אפילו יכולים לתת את נייר האופציה לבנק כגיבוי להלואה (אם הבנק טמבל), אבל עד שהבנק לא יתן לך כסף או אשראי, *מעבר ליחס המותר*, איך הנייר הזה ייצר כסף? אתה בטח לא חושב שנ&ב (המקצוענים!) מתבלבלים בין פיסת נייר של "המסביר לצרכן בע"מ" ובין כסף אמיתי. גם המיזוגים הגדולים, שזה כבר ספגטי מסובך ממש, בסוף זה החלפת ניירות לא? אז אם אני אתן לך את ה"קושן" של הבית שלי ואתה תתן לי את ה"קושן" של הבית שלך ושנינו נחשוב שאנחנו אנשי עסקים שמגלגלים נכסים, איך כל הלבלרות הזו של החלפת הניירות יצרה כסף או אינפלציה ? הרי בסוף היום, כשנלך לישון (אני עם הנייר שלך ולהפך), כמות הכסף תשאר כשהייתה בבוקר. אז מה קורה בלילה - זה מה שאני לא מבין. אולי אתה (ונ&ב) מתכוון שמתגלגלים בשוק הרבה ניירות עם "המסביר חייב וגו"' (שזה אומר שיש הרבה כסף במזרון שלי) ובסוף אני לוקח את המזרון ונוסע לאמריקה. ואז כל הטמבלים, עם הניירות שלי, מתעוררים בבוקר ומבינים שמה שקרה בלילה זה שכל הנירות האלו הפכו לנייר טואלט. ומי שיש לו הרבה ניירות כאלו (שקיווה בתמימותו לקבל ממני פעם את הכסף), יכול לחרבן הרבה אבל אין לו מה לאכול. את זה אני מבין. אבל אם הממשלה לא תתערב כדי להציל את הטמבלים שמנפנפים בניירות שלי, עדיין אני לא מבין איפה האינפלציה. ולבסוף, גם אם מניחים שזה לא רק "המסביר לצרכן בע"מ", יש עוד 1000 בעלי הון שמוכרים לטמבלים ניירות ערך חסרי ערך ובסוף בורחים עם הכסף (יעני - הבורסה נפלה), מקסימום אפשר להגיד שיש כאן 1000 נוכלים. אבל אם הממשלה נשארת בצד - איפה האינפלציה? בשלב זה של הלימוד, ועד שיחלצו אותי מבורותי, אני חייב לומר שנראה שרק הממשלה יכולה לגרום לאינפלציה וכל השאר יכולים להדפיס נייר ולהתנגב בו כאוות נפשם. |
|
||||
|
||||
אם אתה ואחרים מייצרים הרבה ניירות כאלו, ובגלל האמינות שלכם אנשים סומכים עליהם ומעבירים אותם מיד ליד כאילו הם כסף, אז יש עוד כסף. הטענה היא שאיכשהו הקפיטליסטים יכולים בכוונה לייצר המון כסף כזה ולגרום לאינפלציה. |
|
||||
|
||||
אני מתנצל על ההתעקשות אבל זה לא נראה לי מספיק. מה אתה אומר: שאם אני אדפיס איזה פתק ב1000 עותקים ואמכור אותם ל 1000 אנשים תמורת 100 ש"ח הפתק, אני אגרום לאינפלציה? זה לא נראה לי. מה שזה יגרום הוא שיהיה לי מרצדס ולכל האלף יהיה פתק עם השם שלי. חוץ מזה, כמה זמן אפשר שימשיכו להאמין בפתקים שלי? מה אני הרב כדורי? הרי במקודם או במאוחר אנשים יבינו שהפתקים של "המסביר לצרכן" לא שווים כלום ויזרקו אותם לשירותים. באותו יום ישארו בשוק רק ה100,000 ש"ח שאני גבתי. הם יהיו שלי אבל עדיין בשוק. אז איפה האינפלציה? |
|
||||
|
||||
זה לא מה שקרה עם הלירות ב 84? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |