 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני תוהה אם זה אומר שבדומה לחייזר מתגובה 261318 , גם לנו יש מנגנון גיבוי, אולי חלש יותר, שאינו מקוֹדֵד במצבו הרגיל, אך הוא עוזר לייצב את החלקים בDNA שאינם אמורים לעבור מוטציות גם לנוכח עקה סביבתית, אולי לאחר שהוכחו כהצלחה במשך די דורות ושינויים. אם כך, סביר שמנגנון גיבוי זה שומר עליו ממוטציות. יתכן גם שהמוטציות, ככלות הכל אינן "תאונות" אלא מקבלות עידוד מבפנים, הפוסח על האזורים השמורים. אבל כבר מאוחר ואני לא יודע מה אני כותב, אז אסיים במוטציה בין מינית שקרתה ביפן, בחסות אתר קונפציה: תוכנות סטאר אופיס מגיעות ליפאן: פרסומת בטלוויזיה – שחקנית יפנית מצליחה רואה את המחיר הזול ובמקום מתמוטטת על הרצפה ויולדת סייח. לראות בשביל להאמין. קישור לסרטון ניתן למצוא ב http://www.theregister.co.uk/2004/07/06/sourcenext_h... . אני מקווה שלפחות ביפנית זה עובד, כי אותי הם לא שכנעו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב לדעת: איך אתה מוצא את כל הדברים הללו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוצא? למי יש זמן לחפש. הרוב נשלח לי ע"י חברים. מעט מזה אני מקבל דרך רשימת התפוצה של אתר קונספציה (http://www.exego.net/) שבסוף הדברים הרציניים והחשובים שבקומוניקטים שלו מצורפות בד"כ גם שטויות. מעט מן הדברים אני בכ"ז מוצא בדרכי מפה לשם, למשל דרך דברים ששלחו לי. אתה מוזמן לנסות את מזלך ב http://www.funpic.hu/en.index.php . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, נסיון לתרגם לאנגלית שנית, הביצוע המקורי בהופעה חיה א לה "פול מונטי" (להכין את הממחטות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיר את השני. מה זה הדבר הזה? ומדוע ההומור היפני, גם כשהוא מצחיק, יש בו משהו פתטי לעין המערבית, או לפחות לזו האפופידית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה לשאלתך נמצאת בתגובה 262843 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פתטי או לא, כבר צפיתי בזה שלוש פעמים הבוקר ובכל פעם זה מצחיק אותי יותר. מעניין, כששלחו לי את זה בעבר, סגרתי את זה אחרי כמה שניות. זה לא עושה לי טוב לראות לראות לפני האוכל גברים חשופים מתנועעים בתנועות לא מכובדות. כנראה שהזמן שעבר חישל אותי. ובאשר לנסיון העקיצה, תשאיר את הלעג והרדיפות למשפחתי. באייל אני מצפה למצוא חום ותמיכה (: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותך ואת ההומור הדלוח שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה! באתי להצחיק ויצאתי מחוזק, וגם מן האופטופיק הזה (יש גבול, לא? כבר 7 תגובות לא הזכרנו אף חומצת גרעין). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות לפי Science (בתיווך "הארץ"1 ובשילוב הספקולציות לעיל), הDNA-זבל נשמר כמאגר יציב יחסית, המכיל רצפים שהוכחו כמוצלחים בהיסטוריה הגנטית ומשמשים עתה כמאגר חלפים לשתילת מוטציות (באזורים המקודדים חלבונים), אם לא הפרזתי כאן מהרהורי ליבי... 1 http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... מקום חמישי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון לקישור: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו מוכל לקחת על עצמו להסביר לי מה זה בוזונים? ממה שהבנתי מדובר ב"חלקיקים נושאי כח" אשר ניתן להסביר פעולת כוחות על ידם (כח אלקטרומגנטי:פוטון, הכח הגרעיני החזק:8 גלואונים, הכח הגרעיני החלש: 3 חלקיקים נוספים). אם כך, מה זאת אומרת שהם מתעבים? הם מתנהגים כמו חומר? וגם מה עניין הספין שלהם, שאמור להיות מספר שלם או משהו כזה? ועוד במפולת השאלות האינסופיות, מי זה בוז ומה הקשר שלו לכל העניין? ובתחום המגרש הביתי שלי: "חקר הגנום האנושי גילה של-90% מהחומר הגנטי אין שום תפקיד" אחח.. איזה ניסוח קלוקל. אם כבר, אז חקר הגנום האנושי *עוד לא גילה* את התפקיד של *95%* מהגנום. "רצפים אלה "קופצים" ממקום למקום וכך הם יוצרים, בין השאר, את השונות הגדולה בטבע" מדובר בטראנספוזונים (Transposones), מקטעי DNA אשר ביכולתם לנתר ממקום מושבם בגנום ולנחות במקום חדש, לעיתים על ראשו של גן אחר ולחסלו עקב כך, לעיתים תוך שיבוש או שינוי התבטאות הגנים בשכונה החדשה. לפעמים הם עושים Cut&Paste ולפעמים Copy&Paste, ישנם סוגים שונים של טראנספוזונים. יש הסוברים כי המקור לקיומם של וירוסים הוא מטראנספוזונים, ואולם לעיתים המצב הוא הפוך וטראנספוזונים מקורם בוירוס קדום ששכח את יעודו. מקטעים אלה, שלעיתים נושאים בקרבם את הגנים המקודדים לתהליך ההעתקה ממקום למקום, הם "הגנים האנוכיים" ששמם התפרסם במקצת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את השאלות היותר ספציפיות שלך אני משאיר לפיזיקאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נותרו שאלות? אם כן ומישהו שהחומר יותר טרי ומעודכן במוחו לא יענה, אנסה לעשות זאת אני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי על בוזונים ועל בוז (איזה ככחש-משב"ז! 1) והיה די מספק. אבל,אני אף פעם לא דוחה האזנה למילה של מומחה. ממה שאני מבין עכשו, כל מה שיש לו תכונה של ספין שלם הוא בוזון, אף אם אינו חלקיק אלמנטרי או חלקיק נושא כח. ומכיוון שכלל האיסור של פאולי לא מתקיים עליהם, הם יכולים לאכלס אותה נקודה ומהווים ישות פחות יציבה ממה שאני רגילים לתפוס כ"חומר". אשמח לקבל אישור או הפרכה על הנ"ל, וגם הרחבה על כל עניין העיבוי ותגליתם של בוז ואינשטיין. כמו כן, מה שלום האמונה בקיום הגראביטון בימינו? אה כן, ומה זה חלקיק היגס? 1 כלי-כלי-חושרמוטה משהו-בן-זונה :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שאני כבר לא מומחה. עזבתיה 7 שנים עזבתני 10, שכן גם חלק גדול ממה שידעתי נשתכח ממני, ואני גם לא כל כך מתעדכן. ובכ"ז, למיטב זכרוני, בוזון הוא אכן כל נושא ספין שלם באשר הוא. אכן רבים מהם יכולים לאכלס אותו מצב קוונטי (נקודה היא מושג בעייתי קצת בעולם הקוונטי). לגבי העיבוי, בוז ואיינשטיין, איני זוכר כבר במה מדובר, לא לקחתי את הקורס ב"מצב מוצק", אבל אם זה מציק לך ואף אחד מן הפיסיקאים הטריים יותר לא ישיב, אנסה אני לחפש חומר על העניין. לגבי הגרביטון איני מעודכן, ולגבי היגס איני זוכר בדיוק מהו, למרות ששניהם קשורים לתחומי ההתמחות שלי הקודמים שלי! אם תוך שבוע שבועיים איש לא יושיע, אשמח לנבור קצת בחומר (כלומר באינטרנט) ולהזכר. אני רק זוכר שסיפרו לנו על ניסוי בו חשבו שגילו את הגרביטון בגלאי מאוד רגיש שנבנה למטרה זו. לאחר כמה זמן התגלה שלא גרביטון, אלא אוטובוס שעבר ליד והרעיד קלות את האדמה והביא לתגובת המכשיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת הפוך. כל החלקיקים בעלי ספין שלם הם בוזונים. (זה נובע מתורת השדות) ההגדרה של בוזונים ופרמיונים הולכת באופן הבא: נניח שיש לנו מערכת של N חלקיקים זהים. מה יקרה לפונקציית הגל של המערכת תחת החלפה של שניים מהם זה בזה? מכיוון ששום דבר לא השתנה במערכת, כל הגדלים הפיזיקלים חייבים להשמר ולכן פונקציית הגל יכולה להשתנות רק עד כדי פאזה (כלומר הכפלה של כל פונקציית הגל במספר מרוכב באורך 1). ממערכת פיזיקלית מצפים שהחלפה נוספת בין אותם שני חלקיקים תחזיר את פונקציית הגל המקורית, ולכן הפאזה יכולה להיות רק 1 או 1-. חלקיקים שתחת החלפה של שניים מהם פונקציית הגל שלהם מוכפלת ב1 הם בוזונים. חלקיקים שתחת החלפה של שניים מהם פונקציית הגל שלהם מוכפלת ב-1- הם פרמיונים. אם שני חלקיקים זהים נמצאים באותו מצב קוונטי, אין שום משמעות להחלפה שלהם זה בזה. מסקנה - שני פרמיונים לא יכולים להיות באותו מצב קוונטי. עיבוי בוז איינשטיין נובע ישירות מהתפלגות בוז איינשטיין שמתארת את ההתנהגות של צבר בוזונים בטמפרטורה נתונה. כאשר הטמפרטורה נמוכה מאוד (קרוב ל0 המוחלט) רוב החלקיקים יהיו במצב הקוונטי עם האנרגיה הנמוכה ביותר, כלומר באותו מצב קוונטי. אם יש נקודה במרחב שבה האנרגיה היא הנמוכה ביותר, כל החלקיקים שבסביבתה ינסו להגיע לנקודה הזאת וכן להגיע לתנע הנמוך ביותר שאפשר. מה שרואים בפועל זה שהחומר בוזוני (למשל אטומי הליום 4) מתכווץ לממדים קטנים במיוחד בטמפרטורות נמוכות. הגרוויטון וחלקיק היגס הם חלקיקים תאורטיים בלבד, שנכון להיום אין ראיה טובה לקיומם. הראשון אמור לתווך באינטראקציית הכבידה והשני (אם הוא קיים ואם הבנתי נכון) נחוץ על מנת שהחלקיקים האלמנטרים יהוו חבורה מתמטית. בכל מקרה, שניהם אמורים להיות בוזונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה הפוך? לגבי היגס, איזו סדרה של חלקיקים אלמנטריים הוא סוגר לידי חבורה מתמטית? חשבתי שנסגרנו כבר על קבוצה של שישה לפטונים, שישה קווארקים ובוזונים שמתווכים את הכוחות (פרט צלגרויטון החמקמק) וגם, האם יש סיבה להניח שגרביטציה אינה כח ככול הכוחות ולכן אין לה בוזון מתווך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההיגס נדרש ע"י התאוריות כדי להקנות מסה לחלקיקים האחרים. זה קצת מזכיר את מהירות האור בחומר שהיא איטית ממהירותו בואקום ולכן מבחינה אפקטיבית האינטראקציה עם החומר כאילו מקנה לפוטונים מסה (חלקיקים חסרי מסה נעים במהירות האור בואקום). בתאוריות המדוברות כל החלקיקים הם חסרי מסה, והמסה האפקטיבית המיוחסת לחלקם היא תוצאה של האינטראקציות עם חלקיקי ההיגס ש"מאיטות" את מהירותם. באופן טבעי נשאלת השאלה מדוע לא לרשום בפשטות לכל חלקיק את המסה שמדדו לו בניסויים ולסגור עניין? התשובה קצת מורכבת ומצריכה לימוד מעמיק יותר, אבל כדי שלא להתחמק ממנה לחלוטין אמנה מספר סיבות (שלמעשה קשורות זו בזו): א. המסות הנמדדות אינן ערכים אבסולוטיים אלא תלויות באנרגיית המערכת שבה נערכה המדידה. אקסטרפולציה של תלות זו מעלה את הסברה שבאנרגיה גבוהה מספיק המסה של כל החלקיקים (אלקטרונים, קווארקים...) נעלמת לחלוטין. ב. הכנסת איברי מסה שלא באמצעות אינטראקציות כנ"ל מקלקלת את סימטריות הכיול. זה גורם לכך שהפיסיקה נהיית תלויה באופן שבו בוחרים לתאר אותה, דבר שלפיסיקאים קשה להשלים איתו. כדי לקבל קצת מושג לגבי הכוונה: אם אתה בוחר למדוד אורכים באינצ'ים תקבל תוצאות מספריות שונות מאלו שהיית מקבל אילו בחרת למדוד בסנטימטרים, אבל יש לצפות שאורכם הפיסי של החפצים הנמדדים לא יהיה תלוי בבחירתך זו. ג. העלמן של סימטריות הכיול גורם לכל מיני חישובים לתת תוצאות אינסופיות עבור גדלים שהפיסיקאים בהחלט מצפים מהם שיהיו סופיים. "המודל הסטנדרטי" היא תאוריה (חלקית) שמתבססת על קיומו של ההיגס. התאוריה זכתה להצלחה מרשימה הן מבחינת ההתאמה המדהימה של התוצאות החישוביות לניסויים, הן בשל יכולתה להסביר בצורה אלגנטית ומשכנעת למדי תופעות שהיו נטולות הסבר עד לפיתוחה, והן בשל שלל ניבויים של אפקטים לא מוכרים שאומתו בניסויים מאוחרים יותר. גם בתאוריות ש"משכללות" את המודל הסטנדרטי יש צורך בוריאציות כאלה ואחרות של רעיון ההיגס. אף על פי כן, כל המאמצים למצוא עדויות *ישירות* לקיומו של ההיגס במהלך שלושים ומשהו השנים האחרונות, לא נשאו עדיין פרי. לגבי הגרביטציה: יש סיבות לצפות שקיימים גרביטונים 1, אבל גם יש סיבות לחשוד שאולי הגרביטציה אינה כח "ככל הכחות". בפועל, המאמץ להציג את הגרביטציה ככח בדומה לאחרים נמצא במוקד הפיסיקה התאורטית מאז החל איינשטיין לעסוק בכך, אבל התוצאות בינתיים אינן משביעות רצון. 1 בעיקר בשל קיומם של גלי גרביטציה בתורה הקלאסית (כלומר: הלא-קוונטית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההסבר היפה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למדתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי בוזון לא מוגדר כחלקיק בעל ספין שלם אלא שמתורת השדות נובע שכל חלקיק בעל ספין שלם יהיה בוזון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) יובל, אתה עוקב? 2) רק הערה קטנה. נדמה לי שהחומר הבוזוני דווקא לא "מתכווץ לממדים קטנים במיוחד בטמפרטורות נמוכות." אלא להפך, נמרח יפה בכל ה"מלכודת" שתופסת אותו. אם התנע נמוך ומוגדר, הרי שיש אי וודאות גדולה יותר במרחב, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק שהוא מתכווץ, הוא מגיע לצפיפויות כל כך גבוהות שהוא מסוגל להאט את מהירות האור עד כדי מטרים ספורים לשניה. עקרון אי הוודאות יוצר חסם על התנע ועל הנפח המינימליים של החומר המעובה (ומונע ממנו לקרוס לחור שחור קטן וחמוד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שיש כאן בילבול. בהתעבות הבוסונים (אגב, הליום זאת דווקא לא דוגמה טובה להתעבות ב-א מכיוון שיש אינטראקציה די חזקה בין האטומים. אולי לזה התכוונת כשדיברת על חורים שחורים? בדרך כלל מבדילים בין *על נוזל* כמו הליום לבין התעבות ב-א כמו רובידיום), הם נוטים לשבת ברמת האנרגיה הנמוכה ביותר, שהיא בדרך כלל זאת ש"ממוקמת" הכי פחות במרחב. דווקא הצפיפות מאוד נמוכה. מה שנהיה גבוה זה הצפיפות ה*אופטית*. משהו בהתעבות גורם למערכת להגיב חזק עם אור. מה שקורה, עד כמה שהצלחתי להבין1, זה שהם "שרפו" חור של שקיפות בתוך ההתעבות על ידי כך שהם הקפיצו את האטומים שנמצאו ברמת היסוד בעוד רמה אחת ,באמצעות לייזר ( וכך ההתעבות הפסיקה לבלוע אור בתדר ההפרש), ואז הם הזיזו קצת את התדר של הלייזר. מכיוון שלחור של השקיפות יש "תדר" מאוד מוגדר, כל שינוי קל בתדר של האור נתקל ב"חומה" של שינוי חד במקדם השבירה. זה מאט את האור ( על ידי שינוי מהירות החבורה) במידה ניכרת. 2 למשל, כאן http://www.spie.org/web/oer/may/may99/cover2.html |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שאתה צודק, אבל מה שאני זוכר מאיזו הרצאה בנושא זה תמונות מיקרוסקופיות של ''טיפות'' של בוזונים שמתכווצות עם ירידת הטמפרטורה. יתכן שהיה כרוך בזה פוטנציאל עם מינימום בנקודה מסויימת, אני כבר לא ממש זוכר, אבל אני זוכר שאמרו שהצפיפות שם גבוהה בהרבה ממה שניתן להשיג בחומר רגיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קטע גדול הסיפור עם האוטובוס! (ובאמת, לאוטובוס יש הרבה משקל..) מזכיר לי סיפור אמיתי שהתפרסם בספרות המקצועית לא מזמן: מסתבר שבבית חיות בו מוחזקים עכברי Knock-out (עכברים שדפקו להם גן כלשהו למטרות מחקריות)1 סוג מסויים של עכברים שנראו נורמליים לכל דבר, קיבלו התקפים דומים להתקפי אפילפסיה בימי שני ורביעי. לאחר בירור קצר התברר שבימי שני ורביעי מגיעה המנקה, ומשהו בפעולת השואב אבק גרר את התגובה העצבית הלא צפויה הזו.. 1 בת מחזור שלי התחפשה בפורים לעכבר Knock-out, מעין בדיחת ביולוגים. זה כלל אוזניים של מיקי מאוס, איפור של פנס בעין (בכל זאת, Knock-out), ועל הטוסיק מודבק הכיתוב: "אין זנב, זנב נלקח לאנליזת PCR". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי חבר מן התיכון, שהתחפש בפורים לגמד - עם כובע אדום עם פעמון ונעלים כאלו של גמדים ובגדי גמדים. אני מקווה שהוא לא התאכזב מכך שהוא זוהה בקלות, אחרי הכל הבחור בגובה של קרוב לשני מטר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, בסלנג, Knock-out, זה המקבילה ל "חתיכה לא נורמלית". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי פרופ' אסא אוירבך, שכנראה אמור לדעת, אומרים את זה "בוזֶה". הוא כנראה אמור לדעת, כי לדבריו הוא ביקר במחלקה לפיזיקה בעיר הרלוונטית - כלכתה? בנגלור? ולשליש מהסגל שם קוראים "בוזה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניות דעתי הפרזת גם הפרזת. אין כאן עניין של "מאגר חלפים" כי זה לא היה מסביר את היציבות של אותו "זבל". האבולוציה יכולה להסביר קיום של "מאגר חלפים" ע"י כך שיצור בעל התכונה ל"טפח" מאגר כזה זוכה מעת לעת למוטציה חיובית שמקורה באותו מאגר, אבל במקרה זה הרכב המאגר לא יכול להיות יציב, וזאת התופעה התמוהה שנצפתה. מאחר ועד אותה מוטציה מוצלחת אין לו תפקיד גנטי (לפי ההשערה שלך) הרי שהוא צריך לצבור עוד ועוד מוטציות מקריות שאינן עושות כלום. אם זה לא קורה, כפי שמסתמן לגבי חלק מאותו "מאגר", סימן שיש לו תפקיד כבר כמו שהוא. וראה את המשפט האחרון באותה פסקה: "רצפי ה"פסולת" בגנום, התברר השנה, חיוניים למעבר של הגנים למצב פעיל בזמן הנכון ובמקום הנכון." עד כמה שאני מבין, אנחנו עומדים לפני מהפכה זוטא בהבנת המנגנון הגנטי, או לפני שערוריה זוטא על מחקר מזוייף או בעל מתודולוגיה דפוקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אתה מאלץ אותי לגלות את פרטי התכנית ליצירת אורגניזם ביקום המקבילי שאני מכין, כל זאת בהנחה שמדובר כאן בעורבא בר קיימא. הרעיון הוא, שישנו מנגנון השומר עותקים של קטעי DNA מן האזור הפעיל (המקודד) באזור הרדום והמוגן של הזבל. ככל שהקטעים הללו שורדים יותר דורות כפעילים, כך משופר מעמדם של העתקיהם הרדומים באזור המאובטח. למה? אולי כי הם פשוט נשארים במקומם בעוד הם מוקפים עוד ועוד רצפים אחרים. אחרי די דורות, נקבל באופן זה מאגר די גדול שרובו יציב. מאגר זה משמש שתי מטרות: האחת לגיבוי, כמקור להשוואה לשם יצירת חלקי חילוף, והשני, למטרה ההפוכה - יצירת מוטציות ברביה, גם, אך לא רק, בעקבות עקה. משם נלקחים עותקים מדורות קודמים, ואפילו תכונות מיצורים ממינים ברי קיימא (למשל עורב) מהם התפתח האורגניזם. דוגמא: לפני כמה שבועות קרתה הפעם הראשונה בה מצאתי את כלי המים של החתול שלי ריק. מדובר בעקה בת כמה שעות לכל היותר, ובכ"ז, עוד באותו הערב הוא החל לדבר יידיש! לגבי המשפט על מעבר הגנים למצב פעיל...אני לא מבין את זה בדיוק. אולי אם מישהו יוכל ללנקק למקור האנגלי יתבהר העניין. אני מקווה שזה עונה לפחות על חלק מהערותיך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון הוא מצויין, ואני צופה לך הצלחה גדולה ביקום שאתה בורא. אלא שלמיטב ידיעתי מה שמצוי בחלק ה"זבלי" אינו עותק של מה שמצוי בחלק המקודֵד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוונתי היא שמדובר רק בעותקים של מקטעים נבחרים מן ההווה ומן העבר ולא בעותק שלם של המכלול. חוץ מזה אכן מתחילות בעיות בעולם המקביל. נראה לי שאוציא אותם להפסקה כדי לבדוק בספר הישן והטוב מה עשה עמיתי במקרים דומים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תנחומיי על החתול, אולי זה עוד לא מאוחר מדי, שמעתי על רופא מצויין המטפל במצבים חריגים בחתולים בשם שרדינגר. אני יכול לתת לך את הטלפון שלו אבל קח בחשבון שהוא זמין ולא זמין עכשו והצלצול אליו עשוי להופכו ללא זמין עבורך.. : ) לחיזוק מעשה הבריאה שלך בעדויות מהעולם הנוכחי, ישנם פסאודו-גנים שהינם פחות או יותר מה שאמרת, היינו שברי גנים שפעם היו פעילים והיום לא. אלו צבורים בגנום שלנו בכמויות נכבדות, ומי יודע, אולי משמשים כמחסן חלפים כזה או אחר. הדוגמא הקיצונית ביותר מובאת בעבודתו של פרופ' דורון לנצט ממכון ויצמן:רצפטורי הריח (Olfactory receptors). יש לנו כ-900 גנים ופסאודו-גנים ממשפחה זו, כמות עצומה ממש (בהתחשב בזה שיש בגנום כולו כ-30,000 גנים). מסיבה שלא ממש ברורה, המין האנושי עבר איזושהי "שואת-ריח" בה בזמן קצר אבולוציונית איבד חלק גדול מיכולות ההרחה שהיו לו (ושעדיין מצויות בעולם החי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המון תודה על ההסבר. בעניין שואת הריח, למיטב ידיעתי, 70% ממוח הכריש מוקדש לעיבוד המידע המגיע מן הרצפטורים שבאף0. אז אנחנו איילים ולא כרישים, אך ניתן ללמוד מכך כי שמירה על חוש הריח אינה דבר של מה בכך, מבחינת העומסים והנפחים שהיא דורשת מן המוח. מפתילים אחרים באייל, שעסקו במוח, ניתן לראות בבירור שישנה נטייה לוותר ולצמצם ככל האפשר חלקי מוח שאינם חיוניים לחלוטין1. מכן ניתן אולי להסיק כי לאחר שחשיבותו של חוש הרוח לאורח חיי האדם ירדה, צומצם האזור האחראי לכך במוח במהירות, לטובת כישורים החשובים יותר לאורח החיים החדש. החשודים המידיים הם כמובן הכישורים הקשורים באזורים הסמוכים לזה המטפל בריח, אם אומנם אין הם מפוזרים ביותר מדי מקומות ואם הם במקום דומה גם אצל אחינו הפרימאטים. ________________ 0 או שזה כולל גם את האותות החשמליים להם הוא רגיש? 1 דוגמא אחת וקיצונית לכך שהזכרתי בעבר היא אותה ציפור שאף מצמצמת את נפח מוחה מעונה לעונה, לפי כמות הזיכרון הנדרשת לה לשם איחזור המקומות בהם החביאה היא אוכל. אגב, בשאר הגוף, מה שאינו רקמת מוח (או שרירים - במקום השני לאחר המוח), הוא בעל שרידות גנטית גבוהה יותר, שכן עומסו על הגוף קטן יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וישנו עדיין ה"הסבר" האלטרנטיבי, המיוצג במאמר לעיל ובדברים הבאים: "גרי הברמאס, פרופסור לפילוסופיה ותיאולוגיה וחבר מערכת "פילוסופיה כריסטי", ריאיין לגיליון הסתיו של המגזין את עמיתו וידידו, הפרופסור לפילוסופיה אנתוני פלו, שאמר לו כי הגיע למסקנה שיש אלוהים." "פלו החל לרכוש מעמד כשפירסם ב-1950 מאמר שכותרתו "תיאולוגיה ורמאות" בכתב העת של החברה הסוקרטית, פורום תיאולוגי של אוניברסיטת אוקספורד. מאז הוא הרצה על כך שאין בנמצא כל הוכחה לקיום אלוהים, בין היתר באוקספורד, אברדין ורדינג, התארח בקמפוסים רבים בארצות הברית ובקנדה ופירסם מאמרים וספרים בעניין." "מתברר כי המחקרים החדשים בתחום הדי-אן-אי שהתפרסמו בשנים האחרונות "הראו את המורכבות הבלתי נתפשת של הארגון הנחוץ כדי ליצור חיים" ולדעת פלו הוכיחו שאין מנוס מלקבוע כי ידה של "אינטליגנציה" כלשהי היתה מעורבת בתהליך בריאת האדם." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והקישור הוא: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''כך נטש פלו את אמונותיו המוצקות ואת מחנה הספקנים המידלדל והצטרף למחנה העצום של חוזרים בתשובה בני כל הדתות'' אני תוהה לי מהי עמדתו ה''בלתי משוחדת'' של הכתב.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעולמך החדש, כדאי לך לחשוב גם על מנגנון חביב כמו זה: http://www.scienceagogo.com/news/20041121193237data_... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... : גנטיקאים מאוניברסיטת פרדו שבארה"ב, טוענים שגילו צמחים, שאף כי הם בעלי גן פגום שירשו משני "הוריהם", מחזיקים בגרסה מתוקנת של הגן - שכאילו נשמרה מדורות קדומים יותר. חוקר אבולוציה גרמני, שחיבר מאמר ביקורת על המחקר, טוען שישנם סימנים המצביעים על האפשרות שמנגנון דומה קיים גם אצל בני אדם. הד"ר פרוט מאמין ברעיון שיש עותק גיבוי עשוי רנ"א לכל הגנום ולא רק לגן הספציפי הזה, ושייתכן שהעותק נכנס לפעולה כשהצמח מצוי במצוקה - כמו במקרה שבו אחד הגנים שלו עבר מוטציה. הוא ועמיתיו הסבירו שייתכן שעותק גיבוי הרנ"א קיים, גם אם לא נתגלה עד היום, פשוט כי לא היתה שום סיבה לחפש אותו עד עכשיו. הד"ר כריסטופר סורידג', אמר שהרעיון עלה לדיון בכנסים מדעיים כבר זמן מה, ועורר התנגדות רבה של חוקרים שטענו שהוא בלתי אפשרי ושחייב להיות הסבר אחר. ואולם, כותבי המאמר בדקו את כל האפשרויות והפריכו אותן, הסביר סורידג'. ואשר לרעיון גיבוי הרנ"א של הגנום, אמר סורידג': "זו עשויה להיות השערה, אבל באופן כללי זו ההשערה הכי פחות מטורפת". סוף ציטוט. אז נכון לעכשיו, מסתמנות שתי אפשרויות לגיבוי קטעי מידע גנטי שהוכיחו עצמם די הצורך בדורות קודמים: 1) בDNA זבל 2) בRNA בנוסף, מן הקישור שהבאת ניתן ללמוד על דרך שלישית לשימור פונקציות חיוניות של התא, דרך שנותנת לו עמידות נוספת בפני מוטציות מסויימות וכך בעצם גם מאפשרת אותן, מבלי שהאורגניזם יצטרך לשלם עליהן מחיר כבד בתפקודו. ולסיום: לקראת המשחק עם אירלנד, הסבר מדוע לא כבשו האירים את העולם: http://www.queer.ie/images/irishroots.WMV . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, אני לא מצליח להתרגש שזה. אם זה נכון, זו תגלית מעניינת מאד, אבל נראה לי שהדרמה מסביב גדולה מדי. "לנפץ את עקרונות הגנטיקה" - לא הגזמנו? מצד שני, אולי באמת לא הפנמתי את ההישג.. ובהנחה שהכל שריר ונכון,חומר למחשבה: מניין הגיע ה-RNA עם המידע מתקן? הרי RNA נוצר, ככול הידוע לנו על בסיס גלופה של DNA. אפשרות אחת, היא ש-RNA מוּרש ע"י ההורים, לאחר שיוצר על בסיס גן תקין שלהם. אפשרות שנייה ופנטאסטית יותר היא שמדובר ב"גן-RNA" הצף לו במנותק מהכרומוזומים ומשכפל את עצמו בדרך לא מוכרת (העתקת RNA על סמך RNA ולא על סמך DNA). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |