|
אני חושב שיש כאן בילבול. בהתעבות הבוסונים (אגב, הליום זאת דווקא לא דוגמה טובה להתעבות ב-א מכיוון שיש אינטראקציה די חזקה בין האטומים. אולי לזה התכוונת כשדיברת על חורים שחורים? בדרך כלל מבדילים בין *על נוזל* כמו הליום לבין התעבות ב-א כמו רובידיום), הם נוטים לשבת ברמת האנרגיה הנמוכה ביותר, שהיא בדרך כלל זאת ש"ממוקמת" הכי פחות במרחב.
דווקא הצפיפות מאוד נמוכה. מה שנהיה גבוה זה הצפיפות ה*אופטית*. משהו בהתעבות גורם למערכת להגיב חזק עם אור. מה שקורה, עד כמה שהצלחתי להבין1, זה שהם "שרפו" חור של שקיפות בתוך ההתעבות על ידי כך שהם הקפיצו את האטומים שנמצאו ברמת היסוד בעוד רמה אחת ,באמצעות לייזר ( וכך ההתעבות הפסיקה לבלוע אור בתדר ההפרש), ואז הם הזיזו קצת את התדר של הלייזר. מכיוון שלחור של השקיפות יש "תדר" מאוד מוגדר, כל שינוי קל בתדר של האור נתקל ב"חומה" של שינוי חד במקדם השבירה. זה מאט את האור ( על ידי שינוי מהירות החבורה) במידה ניכרת.
2 למשל, כאן http://www.spie.org/web/oer/may/may99/cover2.html
|
|