בתשובה להפונז, נטפל לאיכר, 10/10/04 17:29
תלוי את מי שואלים 252000
בעיני רבים, פילוסופים בעיקר, פועלו של הנ"ל הסתכם בכתיבת גיבובי שטויות אינסופיים ובלתי מובנים. בעיני אחרים, טיפשים בעיקר, דרידה הוא זה שהניח את הבסיס ללגיטימציה של "העידן החדש", רפואה אלטרנטיבית, נרטיבים שיקריים חלופיים שעלינו לתת להם לגיטימציה (ע"ע שוקחופשי) וכו'.

מתוך מכתב שכתבו פילוסופים ידועי שם בעקבות החלטת אוניברסטית קיימברידג' להעניק לדרידה תואר כבוד ב 1992:

In the eyes of philosophers, and certainly among those working in leading departments of philosophy throughout the world, M. Derrida's work does not meet accepted standards of clarity and rigour.
...
Many French philosophers see in M. Derrida only cause for silent embarrassment, his antics having contributed significantly to the widespread impression that contemporary French philosophy is little more than an object of ridicule.

M. Derrida's voluminous writings in our view stretch the normal forms of academic scholarship beyond recognition. Above all – as every reader can very easily establish for himself (and for this purpose any page will do) – his works employ a written style that defies comprehension.
...
When the effort is made to penetrate it, however, it becomes clear, to us at least, that, where coherent assertions are being made at all, these are either false or trivial.

Academic status based on what seems to us to be little more than semi-intelligible attacks upon the values of reason, truth, and scholarship is not, we submit, sufficient grounds for the awarding of an honorary degree in a distinguished university.
...

Yours sincerely,

Barry Smith
(Editor, The Monist)

Hans Albert (University of Mannheim), David Armstrong (Sydney), Ruth Barcan Marcus (Yale), Keith Campbell (Sydney), Richard Glauser (Neuchâtel), Rudolf Haller (Graz), Massimo Mugnai (Florence), Kevin Mulligan (Geneva), Lorenzo Peña (Madrid), Willard van Orman Quine (Harvard), Wolfgang Röd (Innsbruck), Karl Schuhmann (Utrecht), Daniel Schulthess (Neuchâtel), Peter Simons (Salzburg), René Thom (Burs-sur-Yvette), Dallas Willard (Los Angeles), Jan Wolenski (Cracow)
Internationale Akademie für Philosophie, Obergass 75, 9494S Schaan, Liechtenstein.

דרידה - גם יהודי מתבולל 252001
דרידה היה נשוי לגויה - נולד לו בן מאשתו של ליונל ג'וספין, ראש ממשלת צרפת לשעבר.
לדרידה עמדות אנטי-ישראליות מובהקות כמו רוב היהודים המתבוללים בצרפת.
דרידה - גם יהודי מתבולל 252069
מותר לא לאהוב את דרידה, אבל למען הסדר הטוב, לא נראה לי שניתן לכנות אותו כבעל דעות אנטי ישראליות מובהקות.
בגבולות מסוימים הוא אפילו היה תומך של ישראל. מי שמפקפק בכך מוזמן לעיין בראיון שדרידה העניק להארץ לפני מספר חודשים.
תלוי את מי שואלים 252004
ראשית, תודה על התגובה המאלפת. מעבר לזה, יש כתבים עיקריים ידועים שלו ששווים מבט? אני בכל זאת התרשמתי ממה שכתבת, שזה שהוא הצליח להוציא כל כך הרבה זעם כבוש, מחבורת פילוסופים אקדמאיים יבשים, כנראה אומר שהוא אכן עשה הרבה גלים.
והשתעשעתי מהחלוקה העקרונית של האנושות לפילוסופים (בעיקר) מחד, וטיפשים (בעיקר) מאידך.
תלוי את מי שואלים 252007
פרק לדוגמא:

(מהרהוטים יותר)
תלוי את מי שואלים 252008
תוכלי לסכם אותו בשבילנו בכמה משפטים?
תלוי את מי שואלים 252018
כן. דרידה מתייחס בפרק לגישתו של רוסו (ההוא מ''האמנה החברתית'') אל הכתיבה כפי שהיא מוצגת ב''חיבור על מוצא השפות'' (לא יודעת אם זה השם העברי הנכון). על פי רוסו, הכתיבה היא כלי משלים או כלי עזר לדיבור ואין לייחס לה תכונות משלה.

דרידה, למרות שאינו מביא כל ראיות, טוען שהכתיבה אינה רק תחליף לדיבור נוכחי ואינה רק נסיון להעתקת נוכחותו של הדובר אל העתיד, אלא שיש לה קיום משל עצמה (למשל, על פי דרידה, כבסיס המדע או כמדע של המדעיות, או איזה קישקוש אחר). ד' משתדל גם להראות שאפילו אם מנסים להתייחס לכתיבה ככלי משלים לדיבור, היא עדיין יכולה להוסיף משמעות לדיבור, כזו שלא היתה ניתנת להשגה על ידי הדיבור כשלעצמו והיא יכולה לבוא לפני או אחרי הדיבור. ד' ממשיך ומקיא אמירות שנועדו לטשטש את הבעיתיות שבדבריו - למשל, הוא אומר, תיתכן כתיבה בתוך דיבור ויתכן דיבור בתוך כתיבה. (ראה קישקושים על בפנים ובחוץ שראויים לככב ברחוב שומשום)

כל זה מוסתר כמובן בתוך הררים של מילים ריקות מתוכן ופסקאות שסופן סותר את תחילתן. פוי.
פלינדרום סמנטי 252099
תודה!
אני מקווה שהקריאה לא היתה מפרכת מידי. על פניו, זה נראה מתאים לעצומת הפילוסופים שציטטת לעיל, גם בחלק שאומר שלא כל דבריו של דרידה הם שטויות לגמרי.

לי נראו דברים של דרידה בהם נתקלתי בעבר, כמה שאני מכנה "פלינדרום סמנטי". בפלינדרום מסוג זה אין כיוון הקריאה משנה את משמעותם של הדברים...
(כבבדיחה הידועה: "מה אוכל שיבולת שועל ורואה באותה מידה מלפניו ומאחוריו?")
מה? 252125
מה? 252278
נסה לקרוא זאת בכיוון ההפוך (:
______________
אפופידס, שליטף היום כלב שהיה של קורטני לאב, ותוהה לאן עוד נותר לשאוף...
מה? 252283
המ?
מה? 252299
זה לא כזה סיפור מעניין.
מה? 252377
לא הבנת את הבדיחה. הבחור כתב ''מה'', ואמרת לו לקרוא הפוך, לכן כתבתי ''המ''. אבל אני בהחלט מצטרף לדורשי הפתרון. גם אני הפכתי והפכתי ופתרון אין.
מה? 252467
טוב, אני עוד אפוף מעשן "תיאטרון תמונע"‏1, אז בתיקווה שהערפילים לא נמסכו בנפשי, הרעיון הוא שכפי שהדברים (נגיד של דרידה, לפחות בעיני ההדיוט שלי) חסרי משמעות בקריאה מן הסוף להתחלה, כך אין הם בעלי המשמעות בקריאה בסידרם הרגיל. כלומר חוסר המשמעות נשמר בשני הכיוונים. לא משהו הא? נראה שלכלל התועלת שבאנלפבתיות אין פתיל זה מגיע (:

__________________
1 תגידו, לא אמורות להיות בשונצינו זונות? בכל ביקוריי ב"תמונע" לא ראיתי בדרך מן האוטו לתיאטרון ולו קצה זנבה של זונה. אולי הן מפחדות מן המצלמה שלי?
מה? 252471
היית בערב במה?
מה? 252633
לידיעתך, עולמי התרבותי מורכב מהרבה יותר מאשר "ערבי במה".
- למשל מכאלו שטרם הופיעו שם. במקרה זה הופעתה אתמול של להקתו של נעם גלפרין:
(http://stage.co.il/a/37914) שמלחין ומעבד בעיקר שירי משוררים. מומלצים: http://stage.co.il/Stories/359634 , http://stage.co.il/Stories/376113 , http://stage.co.il/Stories/386248 , http://stage.co.il/Stories/391969 .
מה? 252497
_________
לא היה לנו מושג שתעבור דרכנו, אז קפצנו לרגע לרפרש באייל (ולבדוק אם הגיע male).
מה? 252981
בהנתן זונה, האם אתה בטוח שתוכל לזהות אותה? האם אתה יכול לזהות נץ חלב, בז אדום, או חסת מצפן?
מה? 253028
בקיאותו הרי מרמזת
כי הֶר הר-טחב תחב,
אך לזכור כלל לא אוכלה
אם, ועד כמה, ערב.
מה? 252361
מה אוכל שיבולת שועל ורואה באותה מידה מלפניו ומאחוריו?
וירוחאמו וינפלם הדים התואה לעוש תלוביש לכוא הם
ומאחוריו מלפניו מידה באותה ורואה שועל שיבולת אוכל מה.

הפכתי והפכתי ועדיין לא הבנתי... אפשר הסבר בבקשה?
מה? 252366
סוס עיוור?
סוס עיוור? 252581
אבל איך מקבלים סוס עיוור כשקוראים את השאלה הפוך?
סוס עיוור? 252582
למה צריך להסביר בדיחות?
סוס עיוור (לא) רואה מלפנים ומאחור אותו דבר‏1. כך גם לטענת הכותב, לדבריו של דרידה אותה (חוסר) משמעות בקריאה לפנים או לאחור.

___
1 וקופץ יותר גבוה ממגדל אייפל.‏2
2 ולו בגלל הפרט הפעוט שמגדל אייפל אינו קופץ כלל.
סוס עיוור? 252602
השיבולת שועל -
מקצבאות הבט"ל?
פלינדרום סמנטי 252145
וקופץ יותר גבוה ממגדל אייפל.
כוונתו טובה (הייתה) 252140
>> "למשל, הוא אומר, תיתכן כתיבה בתוך דיבור ויתכן דיבור בתוך כתיבה. "

ואם הוא היה אומר שייתכן P וגם לא-P? אז זה היה פחות או יותר קשקוש *?
חלק מהאפיל של הדקונסטרוקציה זה האפשרות לראות רבדים מגוונים של משמעות במילים ומשפטים, אפילו הפשוטים ביותר. מעין רלטיביזם לשוני, מוקצן לעיתים עד כדי גיחוך, שמראה את חוסר היכולת של פילוסופיה לעמוד על קרקע לשונית יציבה.
אני לא לוקח את דרידה ברצינות כי מעולם לא הצלחתי לזהות שיטה אמיתית בדקונסטרוקציה (אני לא אומר שאין, פשוט לא הצלחתי למצוא), אלא מעדיף לראות בלהטוטים הלשוניים שלו הקצנה של תימה שהיא דווקא מאוד סבירה בעיני, והיא הערעור של היסוד הלשוני של הפילוסופיה ה"רצינית" (למשל, זו שמדחיקה את הרובד הלשוני שלה ומתכחשת לשתי המאות האחרונות בפילוסופיה).
אז הוא לוקח מילים ומשפטים ומעמיד אותם על ראשם, מראה לנו כיצד הם מזכירים או נשמעים כמו אחרים ואיך המשמעויות הרבות שלהם חושפות שילובים משמעותיים מעניינים. לצפות ממנו שישמור על קונסיסטנטיות לוגית תוך כדי מעשה שכזה זה קצת מפספס את המטרה. הוא בא לערער את יסודות המבנה ואנו מבקשים ממנו שיעשה זאת תוך כדי שמירה על מבנה יציב.

--
(*) לדוגמא: "אני אוהב אותך" ו "אני שונא אותך". יש כאן סתירה לוגית? השאלה עצמה מניחה עמדה פילוסופית די מסוימת שלא חייבים לקבל אותה. האם זה קשקוש לטעון את שני המשפטים יחדיו? זה לא תבוני לחלוטין?
כוונתו טובה (הייתה) 252239
הוא אמר שיתכן P בתוך Q וגם Q בתוך P כדי שאם מישהי תבוא ותגיד לו "ד', אמרת שה Q הוא תמיד L וה P הוא תמיד לא L והנה יש לי דוגמא טריוויאלית ל P שהוא L ו Q שהוא לא L", הוא יוכל להשיב "אבל הלא אמרתי שבתוך P יש לפעמים Q ובתוך Q יש לפעמים P".

"אבל ד', אם בתוך P יש Q, יוצא שה P הוא גם L וגם לא L באותו זמן!"

ד' מתפוגג בעננת עשן סגול.

>> לדוגמא: "אני אוהב אותך" ו "אני שונא אותך". יש כאן סתירה לוגית? השאלה עצמה מניחה עמדה פילוסופית די מסוימת שלא חייבים לקבל אותה. האם זה קשקוש לטעון את שני המשפטים יחדיו? זה לא תבוני לחלוטין?

זה קשקוש לבסס על שני המשפטים האלה את הטענה "כל האבטיחים הם אדומים". זה, בערך, מה שדרידה עושה.
---

סיפור קטן על חומסקי והדקונסטרוקציה - חומסקי הציע בשנות החמישים את המשפט:
"Colorless green ideas sleep furiously"

כדוגמא למשפט שהוא נכון תחבירית, אך אין לו משמעות, תוך נסיון (מוצלח) להראות שמשמעות אינה נובעת מתוך מבנה של שפה או תרבות ספציפית. בשנות ה 80, נערכה תחרות ספרותית בה היה על המתמודדים להציע משמעויות ופרשנויות למשפט. למשל:

Thus Adam's Eden-plot in far-off time:
Colour-rampant fowers, trees a myriad green;
Helped by God-bless'd wind and temp'rate clime.
The path to primate knowledge unforseen,
He sleeps in peace at eve with Eve.
One apple later, he looks curiously
At the gardens of dichromates, in whom
colourless green ideas sleep furiously
then rage for birth each morning, until doom
Brings rainbows they at last perceive.
D. A. H. Byatt

כך מתייחסת פילוסופיה אמיתית לעבודתו של דרידה - כמו שאמרת, יש לזה "אפיל" אבל זה עדיין לא אומר שיש כאן ערך פילוסופי או מדעי.

>> אני לא לוקח את דרידה ברצינות כי מעולם לא הצלחתי לזהות שיטה אמיתית בדקונסטרוקציה (אני לא אומר שאין, פשוט לא הצלחתי למצוא),

זה מה שמפתיע כל פעם מחדש - פנה לאדם שטוען שהוא מבין את כתבי ד' מעבר לרמה הפשטנית בה תמצתתי אותם קודם ובקש ממנו הסבר רהוט לדברים. אני מבטיחה לך שלא תקבל כזה, לא משום שהדברים הם כה מסובכים, אלא משום שהוא אינו קיים.
הוא שובר את הכלים 252401
דרידה חובט ברצפה ומראה לנו שהיא סדוקה. יש כאלה שרואים זאת כחשיפת סדקים קיימים ברצפה, ויש כאלה שרואים זאת כיצירת סדקים מיותרים - שיבוש של הסדר הטוב.

דרידה לדעתי חשוב, בתור מבקר ו agitator פילוסופי. הוא דווקא כן עלה על משהו, והמשהו הזה פשוט לא בר ניסוח באמצעות אוצר המילים הפילוסופי הקיים. לכן הוא שובר את הכלים. יש שקוראים לזה אנטי-פילוסופיה, אבל לדעתי זה קצת קנטרני. זה לבטח ערעור יסודותיה של שיטה פילוסופית קיימת, אבל זה לא מנוגד לרוח הפילוסופיה.

כאמור, אני לא מצליח לזהות שיטה ריגורוזית בדקונסטרוקציה, אבל זה רק הולם שהניסיון לפרק שיטה כוזבת יעשה באמצעים לא שיטתיים. אני רוצה לציין שאני גם לא מסכים עם חלק גדול מהתפיסה הלשונית שלו, עד כמה שאני מכיר אותה (לא יותר מדי), אבל הגישה attitude שלו חיובית בעיניי.
כוונתו טובה (הייתה) 252860
אני דווקא זוכר שענת מטר הצליחה בקורסה בפילוסופיה של השפה להסביר את דרידה (בקונטקסט המסויים) באופן רהוט ביותר.
(נדמה לי שהיא הסבירה לנו את רעיון ה diffe'rance שלו, אבל כל שאני זוכר כיום זהו משהו על נוכחות ואי-נוכחות בזמן, ועל התגברות/עדיפות של שתי קיצונויות זה על זה בזמנים שונים עד יצירת מושג שלישי שמאחד את שניהם ועם זאת הוא קונצפטואלית מעבר להם... נא לא לבקש הסברים לדבריי, שמא אתחיל בטעות לדבר בצרפתית, מה שעלול להיות רע מאוד בהתחשב בזה שבתיכון בחרתי בערבית)

לו הייתי דרידה (וחי) הייתי מבצע דיקונסטרוקציה למונח הרהיטות, מחבר אותו עם להיטות, ואז יוצר מושג שלישי "להירטוט" שלו היית מבינה אותו היית רואה שאני צודק (ועכשיו נבצע דיקונסטרוקציה ל-"צודק")
איזה שיר נפלא! 253648
תלוי את מי שואלים 252979
בכל אופן, הוא בוודאי חבר של לאקאן, ז'יז'ק ועוד "נפושסים אשר את שמם לא יקשה לבטא, אם אין השעה שעת דחק וחירום", כמאמר המשורר.
ומניין לי כל זאת? על כי שמות כבירים של אישים אדירים אלה מתבלים את מאמריו הנשגבים של יצחק לאור (יבכה לחושך?) בע. הארץ, מדור הספרות.
כך, עשוי י. לחושך לכתוב כי "... אך כמובן, כפי שכבר הוכיח מזמן דרידה (לטענתו של לאקאן, המוסברת על ידי ז'יז'ק בספרו "מאחר לאחור"), השמש הזורחת במזרח היא רק סימפטום להשקפתו האנאכרוניסטית של האדם הפוסט-יונגיאני".
למשל!
חלוקה בגל''צ 252019
אני הכי אהבתי את החלוקה שגלי צהל עשו באחת הפרסומות הישנות שלהם למניעת תאונות דרכים. זה היה משהו כזה:

נהגים נחלקים לשניים: אלו שעוצרים בעצור ואלו שלא עוצרים בעצור.
אלו שלא עוצרים בעצור נחלקים לשניים: (שתיקה), סוף תשדיר.

אני זוכר שהיה להם עוד תשדיר אחד נפלא דומה לזה, אבל אני לא זוכר איך הוא הלך. יש כאן במקרה איזה אייל/ת שזוכר?
הממ... 252011
הם כותבים שפילוסופים צרפתים רבים רואים בדרידה "סיבה למבוכה שקטה". אבל בין החותמים יש רק צרפתי אחד, אולי. (כלומר, אם בור-סור-איבט זה בצרפת). למה אין פה חתימות של צרפתים אנטי-דרידאים? כלומר- אוקיי, מבוכה שקטה. אבל אלם מוחלט?

[ואגב, תקוותנו הטובה ביותר להבהרת נושא דרידה היא אם שמעון גלבץ יעבור פה במקרה וישמע את הקריאה לעזרה].
הממ... 252021
לא הייתי ממהרת לחשוד ב Quine שהיה חותם על מכתב המכיל חצאי אמיתות.
הממ... 252022
רנה תום הוא בכלל מתמטיקאי וה IHES בביר הוא בכלל מוסד מחקר מתמטי.
הממ... 252028
בהחלט, נחוצה אזעקת שמעון (צפירות נמוכות במורס). לפי הרושם שלי, אלמנה ויתום מנתחת את דרידה זה כמו דב אנשלוביץ' מגן על תוכנית ההתנתקות.
הממ... 252101
צב''ר

(אבל אני מבקשת לא לערוך בינינו אנלוגיות, זה יכול לעשות לי סיוטים)
כמה מילים על דרידה 252264
אסתי, ברקת,

אכן עברתי בסביבה וקראתי את הודעותיכן, אך אני לא בטוח שאני יכול להועיל הרבה, שכן, קראתי מעט מאוד דרידה במקור - כל טקסט שלו שקראתי חייב השקעה רבה במעקב אחרי נפתולי החשיבה שלו, וכמעט תמיד (חוץ מטקסט שאתיחס אליו בהמשך) התמורה היתה מאכזבת למדי. לפיכך רוב מה שידוע לי על דרידה הוא ממקורות משניים, שמהם הצלחתי להבין באופן כללי מדוע בשעתו עשו ממנו עניין, כלומר, מה המקום שהוא תופס ברצף המהפכה הלינגוויסטית של המאה ה-‏20. אנסה לתאר בקצרה את המקום הזה.

אחת הסוגיות המרכזיות במהפכה הלינגוויסטית עוסקת בשאלה האם אפשר לדבר על "משמעויות" שקודמות לשפה, כלומר, האם אפשר לטעון שקיימות חיות כאלה, "משמעויות", ואנחנו, בעלי השפה, כמו אדם הראשון, נותנים שמות למשמעויות הללו שמסתובבות בשטח. הדעה הרווחת בפילוסופיית השפה של המאה ה-‏20 (ויטגנשטיין מיד עולה על הדעת) היא שמשמעות אינה דבר מה קיים ה'מבוטא' או 'משתקף' בשפה, אלא ההפך הוא הנכון, השפה היא שמייצרת משמעויות.

אחת החקירות הגדולות של הפילוסופיה המודרנית היתה אפוא לגלות כיצד יוצרת השפה משמעויות, ומהי בעצם משמעות? את התשובה שהשתרשה בפילוסופיה המודרנית נתן הבלשן פרדיננד דה-סוסיר: שפה היא מערכת *סימנים* המעניקה משמעות באמצעות *שוני*. אנחנו יודעים שמשמעות הסימן "חור" אינה זהה לזו של "קור" לא משום ששתי המילים מעוגנות בעולם הממשי או קשורות אליו בדרך כלשהי אלא פשוט משום שהן נראות ונשמעות באופן שונה. במילים אחרות, ה"סימנים" הם שרירותיים, ומשמעותם מועברת באמצעות שיטה מקובלת על המשתמשים בהם.

על מנת שתשמש למטרות תקשורת על המערכת להיות יציבה יחסית, כלומר, שהשימוש במערכת הסימנים לא יפיק משמעויות שונות בכל פעם. עוד יש להדגיש שאם דה-סוסיר צודק, הרי שהשפה היא מערכת סגורה לעצמה, היא לא יכולה לומר לנו מאומה על העולם שמחוץ לה, כלומר, היא לא יכולה לומר לנו כלום על "אמת" כלשהי out there.

דרידה משויך לקבוצת הוגים הקרויים פוסט-סטרוקטורליסטים, אבל לא נבין את הפוסט אם לא נגיד מילה או שתיים על הסטרוקטורליסטים. הסטרקטורליסטים חקרו את מערכות הסימנים האנושיות כדי לברר מה הן מגלות על התרבויות האנושיות ותפיסות העולם שלהן (אחד המפורסמים שבהם הוא האנתרופולוג קלוד לוי שטראוס). אחת הגישות הבסיסיות של הסטרוקטורליסטים היתה ראיית מערכות הסימנים כמערכות בינאריות, כלומר, מערכות המפיקות משמעויות ע"י הצבת ניגודים: זכר/נקבה; טהור/טמא; טבע/תרבות וכו'. אף שהסטרוקטורליסטים הכירו בכך שהשפה היא מערכת סגורה של סימנים שרירותיים הם סברו שהיא יציבה יחסית ורובם לא הלכו עד הסוף עם הרעיון שהשפה אינה יכולה לומר מאומה על המציאות שמחוצה לה.

וכאן נכנס דרידה לתמונה. כך מתאר זאת דייב רובינזון: "מי שקרא תיגר על ההסבר הסטרוקטורליסטי, לפיו נגזרות משמעויות יציבות מסימנים מאורגנים, הוא ז'אק דרידה. הוא הוביל את התובנות של דה-סוסיר עד למסקנותיהן ההרסניות. שכן אם הסימנים 'שרירותיים', הרי שלא ייתכן שמשמעותם קבועה, והיא חייבת להיות בלתי יציבה מטבעה. דרידה הוא אנטי-פילוסוף חתרני, שקריאתו 'הדקונסטרוקטיבית' בכתבי פילוסופים אחרים חושפת אי-יציבויות משמעותיות. דרידה אינו נכנס לוויכוח עם פילוסופים, אלא קורא-מחדש את הטקסטים שלהם בכוונה להראות, שלא ייתכן שלשפתם הבלתי עקבית תהיה מערכת משמעויות אחת."

זה נראה לי כתמצות בהיר למדי של הגישה של דרידה, אך הוא מעלה בכל זאת תהיה מסוימת: מדוע לא ייתכן שלמערכת סימנים שרירותיים תהיה משמעות קבועה?
האם עצם העובדה שהסימנים (מילות השפה) אינם מעוגנים במציאות החיצונית (דבר העשוי להקנות יציבות) גוררת בהכרח אי יציבות. הרי מוכרות לנו מערכות סימנים שרירותיות יציבות למדי, למשל במתמטיקה, שתים ועוד שתים תמיד שווה ארבע.

כדי להסביר את אי היציבות אני צריך לשאוב מנבכי זכרוני, המתעמעם והולך, רעיון בסיסי מאחד המאמרים של דרידה שקראתי לפני שנים, שמו "לה דיפראנס" כמדומני (ויכול להיות שאני מבלבלו עם מאמר אחר). וזה הולך בערך כך: כשקוראים טקסט אין המשמעויות מצטברות ונבנות ע"י סיכום מדויק של משמעויות המילים הנפרדות; היות שלמילה בודדת אין משמעות כשלעצמה, אלא רק ביחס למילים אחרות בטקסט, המשמעות נוצרת רק כשאנחנו חולפים ועוברים ממילה למילה, זאת אומרת, אנחנו חייבים להיות בתנועה על פני הטקסט כדי שתיווצר משמעות. רק הדילוג בין המילים יכול להביא לידי ביטוי את השוני ביניהן היוצר משמעות. ריחוף הדילוגים בין המילים מחולל אי יציבות של משמעות. מהתנסות פשוטה בקריאה ניתן ללמוד כי אין ריחוף אחד דומה למשנהו, כל מי שקרא טקסט פעמיים חווה זאת: בקריאה שניה תמיד מתגלות משמעויות חדשות, משמעויות קודמות משתנות ואף נפסלות וכו'.

זאת ועוד, בשעה שמדלגים ממילה למילה, אין זה ששתי מילים בלבד פועלות את פעולתן - כל מערכת הסימנים משפיעה, באופן הדומה לכך שאי אפשר, לדוגמה, להימלט מהשפעת כוח הכבידה ולבודד אותו. למילים מרוחקות לכאורה מהמילים שאתם מדלגים ביניהן שעה שאתם קוראים משפטים אלה, יש השפעה במידה כזו או אחרת על הבנת משמעות הכתוב כאן. יש מן "אפקט פרפר": למילים מרוחקות כביכול, ובלתי שייכות לכאורה, יש השפעה על הטקסט הנקרא.

ה"שיטה" של דרידה, הדקונסטרוקציה, מראה שאוסף כלשהו של סימנים לשוניים תמיד יוצר משמעויות שונות. זאת ועוד, לכתביהם של פילוסופים, זהירים ודייקניים ככל שיהיו, תמיד יחדרו משמעויות שלכותב אין כלל מודעות אליהן. זאת משום שכל כותב הוא אסיר לא-מודע של מערכת הסימנים שעליה מסתמכות מחשבותיו. מערכת הסימנים הזאת משאירה "עקבות" (מונח מפתח אצל דרידה) בכתבי כל הפילוסופים.
כתוצאה מכל הבעייתיות הזאת הכותב לעולם לא יוכל, אליבא דדרידה, להתגבר על הסתירות הפנימיות שמייצרת השפה, הטקסט שלו נידון לקריסה מראש. (עולה על הדעת שהסגנון המייגע של דרידה נובע מתוך המודעות לכל הבעייתיות הזאת, והוא מבטא בהתפתלויותיו איזשהו ניסיון שווא תמידי להיחלץ מהמלכודת).

כצפוי תגובתי מתארכת ומתארכת ואני נאלץ להפסיקה כאן כמעט באורח שרירותי, אך עוד מילה על הפן הפוליטי שנובע מהגותו של דרידה. היות שלפי דרידה השפה אינה מסוגלת לקבע רעיונות (אפשר לחשוב, למשל, על השינויים הפרשניים המתמידים שעברו על הטקסטים המקראיים או למשל, על הקריאה של החוקה האמריקנית, המשתנה במהלך השנים), היות שהשפה אינה יכולה לכונן אמיתות בלתי-משתנות, הדרך היחידה לקבע את רעיונות היסוד של החברה היא באמצעות *דיכוי קריאות (פרשנויות) אלטרנטיביות*, סילוק כל מה שנחשב ל"אחר". התובנות של דרידה תרמו איפה לשגשוג של "קריאות אחרות", חתרניות, – פמיניסטיות, שחורות וכו' - בכתבי "הגברים הלבנים המתים", בניסיון להשתחרר מהגמוניות, שכוננו בכפיה ע"י מוסדות החברה, כך נטען, אשר דחקו את "האחרים" לשוליים.
כמה מילים על דרידה 252284
תודה (למרות שאני לא אסתי ולא ברקת). "אלמנה ויתום" הזכירה משהו המקשר בין דרידה לבין רעיונות "עידן חדש", רפואה אלטרנטיבית וכו'.

האם אתה יכול להצביע וגם להבהיר משהו בנוגע לקשר מסוג זה, אצל דרידה (היות ואני פשוט מתקשה להאמין שפילוסוף בעל השכלה פילוסופית מערבית - ואפילו כזה שמשתדל "לשבור את הכלים" - נתן לגיטימציה לרעיונות אלה)?
כמה מילים על דרידה 252286
יאיר,
אני שמח שמצאת עניין בתגובתי על דרידה.
אין לי כל ידיעה על קשר בין רעיונות עידן חדש לדרידה.
כמה מילים על דרידה 252292
אשתדל לכתוב על כך בהמשך (הן על הרקע שאיפשר את צמיחתם של דרידה, פוקו ושות' (למרות שלפוקו שמורה לי פינה חמה בלב) והן על ה enabling שהם ערכו למיני רעות חולות חברתיות).

למען הסר ספק, תפיסת העולם הפילוסופית שלי אינה כה רחוקה מזו המיוחסת לד' ושות, אך אין בכך כדי להפוך את כתביו לבעלי משמעות.
כמה מילים על דרידה 252310
מצחיק שדרידה משתמש בכמויות אסטרונומיות של מלים כדי להסביר עד כמה אי אפשר לסמוך עליהן. [ואם הוא מתפתל כדי להיזהר הרי שזה רק מוסיף עוד מלל, ולכן, אבוי, עוד אי יציבות של משמעויות..];
בכל אופן, תודה רבה על ההסבר!
כמה מילים על דרידה 252311
"הרי מוכרות לנו מערכות סימנים שרירותיות יציבות למדי, למשל במתמטיקה, שתים ועוד שתים תמיד שווה ארבע"
שתיים ועוד שתיים שווה ארבע אבל תלמיד לא מוצלח כל כך יכול להגיע גם לתוצאה אחרת.
העובדה שטקסט יכול להיות קשה להבנה או יכול להיות מובן בכמה אופנים לא מעידה על כך שהטקסט הוא חסר משמעות או בלתי ניתן להבנה.
"שכן אם הסימנים 'שרירותיים', הרי שלא ייתכן שמשמעותם קבועה"
האם ההנחה ששתיים ועד שתיים שווה ארבע אינה שרירותית? האם בגלל שהמילה "ירוק" נבחרה באופן שרירותי לייצג צבע מסויים המשמעות שלה אינה קבועה? מה מיוחד במילים "שתיים" ו"ארבע"?
"אנחנו יודעים שמשמעות הסימן "חור" אינה זהה לזו של "קור" לא משום ששתי המילים מעוגנות בעולם הממשי או קשורות אליו בדרך כלשהי אלא פשוט משום שהן נראות ונשמעות באופן שונה. במילים אחרות, ה"סימנים" הם שרירותיים, ומשמעותם מועברת באמצעות שיטה מקובלת על המשתמשים בהם"
מצטער לאכזב אותך או את דה-סוסיר אבל אני נתקלתי באופן אישי גם בקור וגם בחור בעולם הממשי.

"עולה על הדעת שהסגנון המייגע של דרידה נובע מתוך המודעות לכל הבעייתיות הזאת, והוא מבטא בהתפתלויותיו איזשהו ניסיון שווא תמידי להיחלץ מהמלכודת"
לי נראה שהסגנון המייגע שלו הוא ניסיון להדגים שטקסט יכול להיות חסר משמעות כלל.
מעניין למה הוא טרח בכלל להעלות את הגיגיו על הכתב אם הטקסט נידון ל"קריסה מראש"
כמה מילים על דרידה 252317
> יש מן "אפקט פרפר": למילים מרוחקות כביכול, ובלתי שייכות לכאורה, יש השפעה על הטקסט הנקרא

אין אפקט פרפר, יש לטקסטים תמונת קורלציה המעידה על זיכרון ארוך יחסית (כלומר ישנן תלויות בין מילים מרוחקות יחסית), אך הקורלציה קטנה עם המרחק.
שינוי של ביט אחד. 252323
לא בדקתי אבל אני יכול לתאר לעצמי ששינוי של מילה אחת [לא] תשנה את משמעות כל הטקסט.
שינוי של ביט אחד. 252348
ועכשיו תנסה את זה בטווח של פיסקא, מאמר, ספר שלם, בין ספרים...הולך ונעשה קשה יותר ככל שמתרחקים.
[לא] ידעתי שתגידי את זה 252354
אני [לא] מסכים לדברים הבאים:
{
הכניסו שורה ארוכה של הצהרות כאן
}
[לא] ידעתי שתגידי את זה 252367
אינך משנה את משמעות ההצהרות במידה משמעותית, רק מדליק או מכבה ביט אחד בווקטור הביטים הארוך להפליא שהן שקולות לו.
[לא] ידעתי שתגידי את זה 252559
את משמעות ההצהרות לא שיניתי כלל אבל את תאור *דעתי* עליהן שיניתי לגמרי. כלומר, הטקסט, שנועד להביע את דעתי על נושא מסויים היה מאוד רגיש לשינוי בודד. גם אם ישנו את הביט הגבוה ביותר בייצוג הבינארי של המשכורת שלך, תרגישי שינוי ארוך טווח .

יש שיטת קימפרוס לטלפוניה שבנויה על משלוח ההפרשים בין דגימה לדגימה (ADPCM אאל"ט) . אם נופלת טעות אחת בזרם הנתונים, כל ההמשך משתבש, ממש כאילו שמישהו יחליף [מסכים] ב [לא מסכים] בהצהרה פוליטית. הפיתרון במקרה כזה זה להכניס יתירות על ידי שליחת הדגימה המקורית מדי פעם בתור בסיס מחודש לבנית ההפרשים.

באופן דומה , כאשר אנו משוחחים, אנו נוטים להגיד שוב ושוב את אותם דברים, באופנים שונים כדי לוודא שהמאזין הבין כיאות. לעומת זאת, בשפה כתובה, לפעמים מתעלמים מהצורך הזה, הרי כבר כתבנו [לא מסכים] בתחילת הדיאטריבה, הייתכן שמישהו לא קרא זאת? אם כך, שיקרא שוב. כמובן שאדם בעל סיגנון כתיבה "טוב, יהיה מודע לבעיה, ומידי פעם יכניס משפטי "סינכרון" לטקסט שלו. לשמחתי אין לי מושג בדקונסטרוקציה, אבל לפי העצבנות שאנשים תוקפים כאן את הכתבים שלהם, אולי הם (הדנקונסטרוקטאים) לא נוהגים כך.
[לא] ידעתי שתגידי את זה 252588
לז'וז'ה סראמגו יש ספר, ''תולדות המצור על ליסבון'', שבו הכנסת המילה ''לא'' בנקודה מסוימת בספר היסטוריה ע''י המגיה של הספר הופכת לחלוטין את הסיפור ההיסטורי.
[לא] ידעתי שתגידי את זה 252589
ואללה.
[לא] ידעתי שתגידי את זה 252600
לא מצחיק.
בתקופת סטודנטיותנו אשתי שיפרה את תזרים המזומנים באמצעות תמלול פרוטוקולים של בתי משפט. באותה תקופה לא ישב(ה) קלדן(ית) באולם המשפט והדפיסה את הפרוטוקול on the flight, אלא הדיון היה מוקלט ע"ג קלטות, ומתומלל לאחר מכן. מסיבות שונות לא נהגו להשתמש בקלטת חדשה בכל דיון, ומעבר לכך, אפילו לא שמרו את הקלטות עד לקבלת החלטה סופית בתיק, אלא כל קלטת שתומללה והודפס פרוטוקול, נמחקה והוכנה להקלטה חוזרת.
בקיצור, דיון לא קצר שנערך בבית המשפט המחוזי, נסוב סביב השאלה האם בתמלול עדותו של עד מסוים, אשר הופיע בדיון קודם באותו תיק, נשמטה המילה "לא", ולמעשה העדות כפי שמופיעה בפרוטוקול הפוכה לדברי העד.
on the fly 252618
on the fly 252619
תודה.
סתם, כי בחרת לכרוך את דרידה דווקא בשוקחופשי 252023
אפשר לקרוא מהקישור הבא (עמ' 9):

דרידה מוזכר שם בשורה אחת עם לאקאן ומס' פוסט-מודרניסטים צרפתים נוספים, התוקפים את הקפיטליזם ומנסים להחיות את המרקסיזם.
ואת צודקת, דבריו הם באמת גבבה אחת ארוכה :)
תלוי את מי שואלים 252378
Well, I disagree.

Having read some about Derrida ("about" rather than the original, which is rather obscure), I feel uncomfortable with this being the first post people will be reading here. Derrida's seminal contribution to shattering the concept of duality in philosophy (by introducing a non-binary understanding of philosophical concepts); his approach toward questioning values, and his contribution and collaboration with architecture cannot be dismissed just like that. I understand why the French academia considered him controversial and wrote the letter, but surely they gave this matter plenty of thought rather than knee-jerk reacting by lumping him with "new age", with which he has absolutely nothing to do.

I feel particularly uncomfortable with how Derrida is lumped with Foucault below. And coming from fields where Foucault is very well respected, I must say I'm surprised, to say the least, not only at the generalization, but at the categorical dismissal of some of the most fascinating ideas in contemporary social science and humanities.
תלוי את מי שואלים 252388
כן, זה די ברור שתחשבי כך.
סתם, אם מתחשק לך לעבור מנימה כללית לספציפית, תוכלי לפרט אולי קצת על הרעיונות המרתקים של פוקו ?
זה עם המטוטלת? 252405
זה עם המטוטלת? 252483
Oh, no. The pendulum was displayed in the 19th century by a Jean Bernard Leon Foucault and is an entirely different matter. :)
תלוי את מי שואלים 252485
Do we know each other...? (I mean, why would it be 'obvious' for me to think anything? ah, well, never mind)

Anyway: I can't provide a concise account of "Foucault's fascinating ideas" in their entirety in an Ayal post (actually, some Intro to Foucault would perhaps make a good article!), but I can give you a few concepts of his thinking which are important to the study of social deviance.

Foucault's main work in this field is his 1979 book Discipline and Punish, which offers a new way of thinking about punishment and has revolutionalized criminological thought. Foucault identifies a change of paradigms in the perception and practice of punishment; while early modern times are characterized by physical, public punishment, modernity and industrialization bring with them a change in focus from the body to the soul of the subjects. Through the creation of knowledge, which consists of a disciplinary setting of "normal" standards, modern practices of technologies, ranging from prisons to hospitals to military barracks to schools, focus on measuring and normalizing individuals, while inflicting them to a controlled permanent "gaze" and even internalizing the controlled, normalized structure and exercising self-control.

This approach has several substantial and methodological novelties. Firstly, it entwines the exercise of power with the creation of knowledge. Penal or other disciplinary practices need knowledge - technologies and strategies emerging from the perception of the problems involved - to excuse, justify and facilitate them; power, in its turn, provides a comfortable "petri-dish" to the creation of further knowledge.

Secondly, this approach, due to the importance it ascribes to knoweldge, focuses on what Foucault calls an "empiricism of the surface": a study not so much of what was done in regard to a problem, but more of what was said, how it was said, and what conditions of possibility brought up the knowledge. In some respects this is an answer to Marxist paradigms, which looked at rhetoric as a "superstructure" which strengthens the hegemony of what was "actually" happening.

This is connected to a third and important point: the more or less value-free approach. Foucault does not accept an absolute "truth" about the nature of a problem, but rather questions the creation of an existing "truth". Someone above wrote something about "giving legitimacy to false narratives"; to see it that way would be an inaccuracy. Don't know about Derrida, but Foucault was not into legitimizing or delegitimizing anything, and he certainly did not make observations about the "truthfulness" or "Falseness" of the emerging narrative. Which is not to say he did not advocate civil rights and activism. For the purpose of analysis, though, he preferred to question the production and emergence of a narrative, rather than make qualitative assumptions about it.

Feel free to ask anything; this stuff is rather obscure when presented like this with no background or anything.
תלוי את מי שואלים 252493
"...this stuff is rather obscure when presented like this with no background or anything."

To say the least.

I asked for an explanation because I am quite fascinated with the post-modern way of articulating ideas, and I must admit I don't think I know more about Foucault than before your reply.

I mean, why do people bother to spend so much time on saying nothing? If he's not "into legitimizing or delegitimizing anything", how can he "advocate civil rights and activism"?

Where can I see the "revolutionized criminological thought", resulting from his work in other places (i.e.: someone actually understood what he wanted to say, and tried to implement an idea or two in real life, a law etc.)?

And how come that power which is derived from locking people up (or inflicting some other punishments) can gain more knowledge? This is way too general.

If you'd care to continue and elaborate, I'd be grateful.
תלוי את מי שואלים 252513
I can read Hebrew... it's the writing my computer won't do.

Perhaps an example would be instructive (and I'll try and provide an example that doesn't relate to my dissertation, because 'ein hanachtom' and all that). Let's say we're trying to learn something about drug policy. The lawyer's question might be "how shall we construct and apply the law to prohibit drugs" or "how can we balance the defendants' rights and a drug free society in drug related criminal procedure?"

Now, the sociological, external, perhaps Marxist perspective on this, might be (and is in several studies): "Drugs aren't really the problem you claim it is. What in fact is being done is that you are using the legal rhetoric, which doesn't mean anything, to mask and guise a policy that is actually aimed at policing the underclass. See - you've criminalized heroin and marijuana and crack because you link them to ethnic minorities and the underclass, while barbiturates and sleeping pills, used by housewives, are not criminalized. The TRUTH is that both issues are merely lifestyle choices, while you proclaim them to be an enemy of the public".

Now, as you see, these two views are not compatible with each other. While doctrinal law takes the definition of drugs as a "national problem" or a "moral enemy", sociology completely discounts legal rhetoric and provides us with the alternative account of power.

What the Foucauldian approach does for us is that it goes beyond this gap. Foucault is not interested in saying what the "truth" is; in fact , he doesn't buy into a single, truthful story of what is going on. A Foucauldian way to look at these drug issues would be the following: "Let's look at the conditions, historically and epistemologically, that surrounded the criminalization of drugs. What in them allows us to look at drugs as a disease, and what allows us to see them as a personal choice? What was the status of medicine, chemistry, religion, economic policy at the time? How did this status of competing narratives about drugs bring about the emergence, and prevalence, of a certain way to see the problem? How did this way change over time? Was it always treated as an illness that needed to be therapeutically approached? Or as a moral fault? Or as an economic enterprise that needs to be abolished? Or contained (regulated)? And suppose at some point it was seen as an illness. How did that shape the policies involving drugs in hospitals? In prisons? In schools? How did that award power to therapeutic communities? What did it do to the status of police people versus the status of addiction experts and social workers? And (here's where we come to the part where power generates knowledge) how did the emergence of practices that treat drugs, say, as an illness, to the generation of more medical knowledge about the problem? How were the perceptions of the problems subsequently get refined, altered, modified, or abolished?

So here's one example of how this could be used. In my work, I use it to explain things about legal approaches toward disobedience (my case study involves the military justice system); others have used this framework to look at the emergence of phrenology (the study of people's skulls to determine criminality), to the Kennedy murders (how the commission made sense of Lee Harvey Oswald's life-story so as to provide a sufficient account of the murder), to the emergence of eugenics, to the J. Edgar Hoover crime policy in the early New Deal period, etc, etc.

The thing with Foucauldian thought (and perhaps that's what some people have difficulty with) is that it's not a theory that yields practical reform suggestions. If what one wants to do is see "how to implement an idea in real life", this is not the way to go. This can help understand patterns of knowledge creation and meaning making, but it's not something you go with to a committee. What Foucault was trying to do was to break free from the conventions about "what a problem is" and ask the question "how did it come to be that we started seeing this problem in this way". His hope for advocacy of civil rights was not part of his scholarship, but of his personal agenda; in an interview before his death, someone confronted him with the frustration experienced by the "disciplinarians" (social workers, doctors, lawyers, etc) at the inability to find an agenda for action. Foucault agreed that he was advocating no agenda as a scholar, except perhaps offering alternative ways to see problems and issues, rather than feeding you the "right" perception of them with a spoon. But apparently this did not make him a nihilist: a professor of mine who met Foucault in the mid-seventies and told him how despaired he was at reading Foucault before entering law school says that Foucault encouraged him to fight for what he thought was right and important, though not to accept anything as a given.

Whoa! Heavy conversation for a Monday evening. But feel free to ask whatever, and I'll try to clarify whatever isn't.
תלוי את מי שואלים 253591
באיזה מערכת הפעלה את משתמשת ?

בחלונות XP אתה יכולה להתקין כל שפה ללא שום צורך בגירסא מיוחדת של מערכת ההפעלה.
תלוי את מי שואלים 253611
See, I *am* using Windows XP; and my Hebrew works fine everywhere, except when I fill in internet forms or post stuff on the Ayal.
תלוי את מי שואלים 253626
זה מאוד משונה.

אין איזה גורו מקומי שיכול לסדר את העניין ?
תלוי את מי שואלים 253639
do you get jibrish instead of hebrew? if so, the problem might be google toolbar or some other plugin or spyware in your browser.
תלוי את מי שואלים 253642
תוכנת TOP TEXT או גוגל טולבאר מותקנים במחשבך, אם זה אינו המצב נסי לסרוק עם spybot s&d

תלוי את מי שואלים 253656
Toda Raba! That's a pretty good website! I'll deal with this right after I return from my vacation in Amsterdam and Israel.
Back to Derrida...

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים