בתשובה לאלמנה ויתום, 10/10/04 19:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
>> "למשל, הוא אומר, תיתכן כתיבה בתוך דיבור ויתכן דיבור בתוך כתיבה. " ואם הוא היה אומר שייתכן P וגם לא-P? אז זה היה פחות או יותר קשקוש *? חלק מהאפיל של הדקונסטרוקציה זה האפשרות לראות רבדים מגוונים של משמעות במילים ומשפטים, אפילו הפשוטים ביותר. מעין רלטיביזם לשוני, מוקצן לעיתים עד כדי גיחוך, שמראה את חוסר היכולת של פילוסופיה לעמוד על קרקע לשונית יציבה. אני לא לוקח את דרידה ברצינות כי מעולם לא הצלחתי לזהות שיטה אמיתית בדקונסטרוקציה (אני לא אומר שאין, פשוט לא הצלחתי למצוא), אלא מעדיף לראות בלהטוטים הלשוניים שלו הקצנה של תימה שהיא דווקא מאוד סבירה בעיני, והיא הערעור של היסוד הלשוני של הפילוסופיה ה"רצינית" (למשל, זו שמדחיקה את הרובד הלשוני שלה ומתכחשת לשתי המאות האחרונות בפילוסופיה). אז הוא לוקח מילים ומשפטים ומעמיד אותם על ראשם, מראה לנו כיצד הם מזכירים או נשמעים כמו אחרים ואיך המשמעויות הרבות שלהם חושפות שילובים משמעותיים מעניינים. לצפות ממנו שישמור על קונסיסטנטיות לוגית תוך כדי מעשה שכזה זה קצת מפספס את המטרה. הוא בא לערער את יסודות המבנה ואנו מבקשים ממנו שיעשה זאת תוך כדי שמירה על מבנה יציב. -- (*) לדוגמא: "אני אוהב אותך" ו "אני שונא אותך". יש כאן סתירה לוגית? השאלה עצמה מניחה עמדה פילוסופית די מסוימת שלא חייבים לקבל אותה. האם זה קשקוש לטעון את שני המשפטים יחדיו? זה לא תבוני לחלוטין? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הוא אמר שיתכן P בתוך Q וגם Q בתוך P כדי שאם מישהי תבוא ותגיד לו "ד', אמרת שה Q הוא תמיד L וה P הוא תמיד לא L והנה יש לי דוגמא טריוויאלית ל P שהוא L ו Q שהוא לא L", הוא יוכל להשיב "אבל הלא אמרתי שבתוך P יש לפעמים Q ובתוך Q יש לפעמים P". "אבל ד', אם בתוך P יש Q, יוצא שה P הוא גם L וגם לא L באותו זמן!" ד' מתפוגג בעננת עשן סגול. >> לדוגמא: "אני אוהב אותך" ו "אני שונא אותך". יש כאן סתירה לוגית? השאלה עצמה מניחה עמדה פילוסופית די מסוימת שלא חייבים לקבל אותה. האם זה קשקוש לטעון את שני המשפטים יחדיו? זה לא תבוני לחלוטין? זה קשקוש לבסס על שני המשפטים האלה את הטענה "כל האבטיחים הם אדומים". זה, בערך, מה שדרידה עושה. --- סיפור קטן על חומסקי והדקונסטרוקציה - חומסקי הציע בשנות החמישים את המשפט: "Colorless green ideas sleep furiously" כדוגמא למשפט שהוא נכון תחבירית, אך אין לו משמעות, תוך נסיון (מוצלח) להראות שמשמעות אינה נובעת מתוך מבנה של שפה או תרבות ספציפית. בשנות ה 80, נערכה תחרות ספרותית בה היה על המתמודדים להציע משמעויות ופרשנויות למשפט. למשל:Thus Adam's Eden-plot in far-off time: כך מתייחסת פילוסופיה אמיתית לעבודתו של דרידה - כמו שאמרת, יש לזה "אפיל" אבל זה עדיין לא אומר שיש כאן ערך פילוסופי או מדעי.Colour-rampant fowers, trees a myriad green; Helped by God-bless'd wind and temp'rate clime. The path to primate knowledge unforseen, He sleeps in peace at eve with Eve. One apple later, he looks curiously At the gardens of dichromates, in whom colourless green ideas sleep furiously then rage for birth each morning, until doom Brings rainbows they at last perceive. D. A. H. Byatt >> אני לא לוקח את דרידה ברצינות כי מעולם לא הצלחתי לזהות שיטה אמיתית בדקונסטרוקציה (אני לא אומר שאין, פשוט לא הצלחתי למצוא), זה מה שמפתיע כל פעם מחדש - פנה לאדם שטוען שהוא מבין את כתבי ד' מעבר לרמה הפשטנית בה תמצתתי אותם קודם ובקש ממנו הסבר רהוט לדברים. אני מבטיחה לך שלא תקבל כזה, לא משום שהדברים הם כה מסובכים, אלא משום שהוא אינו קיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרידה חובט ברצפה ומראה לנו שהיא סדוקה. יש כאלה שרואים זאת כחשיפת סדקים קיימים ברצפה, ויש כאלה שרואים זאת כיצירת סדקים מיותרים - שיבוש של הסדר הטוב. דרידה לדעתי חשוב, בתור מבקר ו agitator פילוסופי. הוא דווקא כן עלה על משהו, והמשהו הזה פשוט לא בר ניסוח באמצעות אוצר המילים הפילוסופי הקיים. לכן הוא שובר את הכלים. יש שקוראים לזה אנטי-פילוסופיה, אבל לדעתי זה קצת קנטרני. זה לבטח ערעור יסודותיה של שיטה פילוסופית קיימת, אבל זה לא מנוגד לרוח הפילוסופיה. כאמור, אני לא מצליח לזהות שיטה ריגורוזית בדקונסטרוקציה, אבל זה רק הולם שהניסיון לפרק שיטה כוזבת יעשה באמצעים לא שיטתיים. אני רוצה לציין שאני גם לא מסכים עם חלק גדול מהתפיסה הלשונית שלו, עד כמה שאני מכיר אותה (לא יותר מדי), אבל הגישה attitude שלו חיובית בעיניי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא זוכר שענת מטר הצליחה בקורסה בפילוסופיה של השפה להסביר את דרידה (בקונטקסט המסויים) באופן רהוט ביותר. (נדמה לי שהיא הסבירה לנו את רעיון ה diffe'rance שלו, אבל כל שאני זוכר כיום זהו משהו על נוכחות ואי-נוכחות בזמן, ועל התגברות/עדיפות של שתי קיצונויות זה על זה בזמנים שונים עד יצירת מושג שלישי שמאחד את שניהם ועם זאת הוא קונצפטואלית מעבר להם... נא לא לבקש הסברים לדבריי, שמא אתחיל בטעות לדבר בצרפתית, מה שעלול להיות רע מאוד בהתחשב בזה שבתיכון בחרתי בערבית) לו הייתי דרידה (וחי) הייתי מבצע דיקונסטרוקציה למונח הרהיטות, מחבר אותו עם להיטות, ואז יוצר מושג שלישי "להירטוט" שלו היית מבינה אותו היית רואה שאני צודק (ועכשיו נבצע דיקונסטרוקציה ל-"צודק") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |