|
||||
|
||||
חלקים גדולים של התורה הם נורא משעממים, ולכן שום טלויזיה שפויה בדעתה לא תקרין את תכנית ''התורה'' במקום סיינפלד, למשל, או במקום המלון של פולטי, או במקום משדרי החדשות. ולכן גם קשה לשכנע את כל עם ישראל להתאחד סביב התורה. קשה להתאחד סביב דבר שבחלקו הגדול הוא נורא משעמם, אולי אינטלקטואלים מוצהרים יתביישו להגיד את זה, אבל זאת האמת. |
|
||||
|
||||
הניגוד כאן הוא לטלוויזיה, שאין לה חלקים משעממים בשום גודל? |
|
||||
|
||||
אני מודה לך שאתה מאשש את דברי. הרעיון שנתאחד סביב הטלוויזיה גוררת את הרעיון שנתאחד סביב זבל וכפייה (מצד בעל הטלוויזיה הממלכתית). אני בכל זאת מעדיף את המודל של התורה המתאחדת סביב האחווה היהודית ומאפשרת מרחב רחב לכל אדם להיות שונה. לכל עדות ישראל יש מנהגים שונים לגמרי, ואולי הם גם בזים אלו לאלו, אולם כולם מודעים לכך שהם בני עם אחד, וכיהודים ברוסיה, באתיופיה או בהודו זקוקים לעזרה אחיהם נמצאים שם לעזור 1. לעומת זאת, אני שומע מצד אלו אשר מתאחדים סביב הטלוויזיה דיבורים על כך שאנו לא אחים ובואו ניפרד. 1 לא תמיד הם יודעים איך ולא תמיד הם עוזים מספיק. מודעותם לאחדות רבה. |
|
||||
|
||||
לא כל מה שיש בטלויזיה זה זבל, יש גם דברים טובים, וכשיש מבחר גדול (לאלה שמשלמים, כמובן) - יש גם יותר דברים טובים. ברור שלא מדובר על הרעיון "להתאחד סביב הטלויזיה". גם לא מדובר על כפיה בטלויזיה, אני נדהם ממך. כשלמדנו בבית הספר (בית ספר ממלכתי רגיל, לא דתי, אבל לפי תכנית הלימודים היינו צריכים ללמוד את זה -) שיעורי תורה ותפילה - *זאת* היתה כפיה, אף אחד לא רצה את זה. גם הכריחו אותנו לחבוש כיפה בשיעורי התפילה - בבית ספר לא דתי! - וגם את זה אף אחד לא עשה בחשק רב, והיו גם מי שדיברו על כך שיארגנו איזו הפגנה נגד הכיפות, אבל בסוף לא עשו כלום, סתם מתוך עצלות וחוסר ארגון. אני חושש שאתה קצת חי על הירח בנוגע למהי כפייה ומהו כושר המשיכה של התורה. רוב האנשים, מפשוטים ועד אינטליגנטים, יעדיפו כבר את ה"זבל" שבטלויזיה על פני זה שיאביסו אותם ב"תורה" בניגוד לרצונם. |
|
||||
|
||||
אה, ועוד משהו: אני גם לא כל כך מתלהב מזה שאתה "תאחד" אותי. אני די נהנה להיות לבד ולא להיות "מאוחד". אם יש יהודים בצרה באיזה שהוא מקום בעולם אני *רץ* לעזור, וכבר הוכחתי את עצמי בעניין זה יותר מכמה דתיים "מאוחדים" שיצא לי להכיר (באוניברסיטת בר-אילן), שאצלם הכל היה בדיבורי גבוהה-גבוהה ולא בשום צעד מעשי. ככה זה, יהודי בצרה? - אני מושיט עזרה, אבל בחיי היום-יום - נא לא "לאחד" אותי. אתה ואני אזרחים של אותה מדינה וה"אחווה" הקורקטית והתקינה הזאת מספיקה לי בהחלט. הדעות הימניות שלך מזעזעות אותי ואינני מרגיש שום צורך להפוך אותך ל"אח" מלאכותי שלי, תודה, יש לי שני אחים אמיתיים שגדלו איתי באותו בית ואליהם אני באמת מרגיש כאל אחים. וסליחה אם משתמע כאן מדבריי טון תקיף, אין לי שום כוונה כזאת, אבל הדיבורים על ה"אחים" וה"אחווה" מזכירים לי את הימים שלאחר רצח רבין, וזה קצת מעלה לי את הסעיף. |
|
||||
|
||||
אני מסכים איתך. אתה מפרש את דברי. ברור שאדם יותר קרוב לאחים שלו, לקרובים לו בדעות, לשכנים שלו, לעם שלו, וכו'. |
|
||||
|
||||
1) כלומר אנו מסכימים. אתה שולל את הרעיון שצריך טלוויזיה ממלכתית כדי לאחד את השבט. קודם שללנו את הרעיון של טלוויזיה ממלכתית כדי ללמד משהו. הטלוויזיה גם אינה מחנכת ועל כן הרעיון של טלוויזיה ממלכתית מיותרת ומזיקה. הלאה הכפייה. 2) אני בעד הפרטת מערכת החינוך. יהיה לי עצוב מאוד אם תבחר לבנך בי"ס בו לא מלמדים אותם תורה אבל על זה אנו יכולים לדבר בלי כפייה. 3) עיין בדעותי לגבי כפייה. אני מאוד עקבי. 4) לא הצעתי להאביס אף אחד בתורה בניגוד לרצונו. ההתאחדות סביב התורה מובנה מתוך בחירה, לא בכפייה. התורה מתנגדת לכפייה גורפת. אני הייתי שואל מניין בא לך הרעיון שכל דבר צריך להעשות בכפייה - אחרת הוא לא יתבצע. זו הטעות הרווחת בימינו אותה התורה שוללת בחריפות. |
|
||||
|
||||
אני חושש שהנסיונות שלך ליצור רושם כאילו המצב הקיים יש בו אלמנט גבוה של כפייה, הם מלאכותיים ואינם לוקחים בחשבון את המציאות האמיתית בה אנשים רבים בארץ מעדיפים דווקא את התרבות החילונית, זו השואבת השראה מתרבות המערב - ולא את התרבות הדתית. השאלה אם אותה תרבות מוגשת באמצעות טלויזיה ממלכתית או לא - תתפלא, אבל השאלה הזאת אינה מטרידה רבים מאותם אנשים, בעיניך זוהי שאלה רבת חשיבות - אבל לא בעיניהם. ובהחלט לא מדובר באנשים חסרי דעה אישית ההולכים כסומא אחר הנוהג בם, אלא באנשים מודעים היטב שהמצב הקיים בתחום זה אינו מפריע להם, ואין טעם להתאמץ ליצור אצלם תחושה מלאכותית לגמרי, כאילו משהו צריך להפריע כשאינו מפריע. כשאשלח, בבוא היום, את ילדיי לבית הספר - אני אתחשב *בדעתם שלהם*, במידה רבה מאוד, בבחירת המוסד הרצוי. אולי השקפותיי בתחום זה הן חריגות, אבל אני רואה בילדים יצורים תבוניים שיש להתייחס אליהם בכבוד ולא רק להקשיב להם אלא גם ליישם, תוך הסכמה הדדית, את דעתם או לפחות חלק משמעותי ממנה. ובהקשר זה, לשאלתך "מנין בא לי הרעיון שכל דבר צריך להיעשות בכפייה, אחרת לא יתבצע" - ובכן, אינני יודע איך זה אצלך, אבל אם כבר דיברנו על חינוך ועל ילדים - *אני* עוד לא ראיתי ילד חילוני *אחד* ש*רצה* ללמוד תורה ותפילה - הלימוד הזה נעשה בפירוש אך ורק בכפייה. אשר לטענתך כי התורה שוללת כפייה (אולי אתה יכול להביא דוגמה מן התורה לרעיון זה?) - צר לי, אבל אני שוב חוזר על אותו ביטוי קצת חצוף שכבר השתמשתי בו: אני חושש שאתה חי על הירח - בלי כפייה תהיה כאן *מעט מאוד* תורה, אם בכלל. |
|
||||
|
||||
1) הציבור חי בסדר עם הכפייה כי הוא לא שם לב לכך שהצרות עליו הוא מתלונן הם תוצאה הכרחית של הכפייה. האגרה המטורפת, הבזבוז והשחיתות, הרדידות האיכותית כמו הנמיכות המוסרית הינם תוצאה של ההתערבות של המדינה בתקשורת. בנוסף, אנשים רואים שלא רע להם אז לא אכפת להם. אבל מה אם אלו שכן נפלו קורבן, ומה אם יום אחד אתה תהיה הקורבן? אז אתה תצעק ואיש לא ישים לב כי מה אכפת לנו. המצב הזה חייב להפסק, וההתנגדות לכפייה השלטונית חייבת לבוא מעמדה מוסרית ולא אינטרסנטית. 2) שנינו יודעים, שאין כמעט 1 אדם בארץ הזאת אשר לא מעשן סמים רק בגלל שהוא מפחד להתפס. יש המוני אנשים שתורמים כסף בלי שאיש כופה זאת עליהם ויש המוני אנשים ששומרים מצוות שלא על מנת לקבל שכר ולא מפחד העונש. 3) התורה מציינת "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד" התורה מגבילה מאוד את סמכויות המלך, ראה הלכות מלכים לרמב"ם. התורה אוסרת גזל ואלימות שלא נעשות על פי חוק ואלו מוגבלים על ידי חוקים ברורים. סיירת שתחפש לאנשים בבית חזיר או חשיש הינה עבירה יותר גדולה מעישון סמים. 1 אילו הייתי מפכ"ל המשטרה והייתי מעוניין לעשן סמים הייתי נמנע מלעשן סמים בגלל הפחד להתפס. איני בטוח שכך נהגו המפכ"לים לדורותיהם 2. |
|
||||
|
||||
למה כוונתך במילים "אלו שכן נפלו קורבן"? קורבן של מה? של מי? ואיך זה קשור עם הטלויזיה או עם כל אמצעי תרבותי אחר? אני עצמי, במלוא הצניעות ותחת האלמוניות - תורם כסף מבלי שזה נכפה עלי. אשר לכל ההמונים המקיימים מצוות - אולי יש המונים - אבל יש *הרבה יותר המונים* המעדיפים אורח חיים חפשי. כאשר הדת לא תיכפה ומערכת החינוך לא תכפה גם בבתי הספר החילוניים לימודי דת (או שתהיה מופרטת, כפי שאתה שואף) - יהיו, להערכתי, עוד הרבה פחות מקיימי מצוות. אין לי נתונים סטטיסטיים (וגם לך אין), אבל מהיכרות אישית אני יודע על דתיים שמקיימים את אורח החיים הדתי בהחלט לא מרצונם אלא רק בגלל שמשפחתם כזאת וסביבתם הקרובה כזאת, ואין להם כוח לריב עם כולם. ואם זאת לא כפייה, אינני יודע כפייה מהי. קל לדבר על הכפייה של "מלך" קדום, תיאורטי - כאשר הכפייה האמיתית היא מצד דתיים אמיתיים וקרובים הרבה יותר, וחסרי תארי מלוכה. |
|
||||
|
||||
לאלו שרצו להקים תחנת טלוויזיה או סתם רצו לעשות סרטים וגילו שהקליקה המונופוליסטית לא מעוניינת בהם, כי יש בני דודים שעומדים ראשונה בתור. ישמעו אוזניך מה שמקלדתך כותב. אתה אומר שאתה מקיים מצוות שלא לתקוות שכר ולא בגלל פחד העונש (תורם כסף) אך משום מה אתה מגיע למסקנה שאם לא יכפו עליך לעשות זאת אתה לא תעשה זאת. ולגבי כפייה מה היא: יש שני סוגי כפייה - 1) יש כפייה אלימה של המדינה - גביית מיסים, מאסר וכו' 2) יש כפייה נסיבתית הכוללת: א) כניעה ליצרים ב) כניעה לחברה ג) כניעה למגבלות הטבע. אני מדבר על הסוג הראשון אשר יש לו מקום בקיום צבא ובהשגת בטחון פנימי וחיצוני, אולם אין לו מקום בדברים אחרים. לגבי הסוג השני יש לבנות אנשים עם חוט שדרה כדי שיעמדו וילחמו נגד הכפייה ולא יתכופפו. איני יודע על דרך יותר טובה מהשתעבדות לבורא העולם. - "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". חשוב למשל על האנשים אשר מעדיפים להתחתן אך מעדיפים גם לבגוד. האם הם חופשיים? או שמא הם משועבדים ליצרים שלהם המובילים אותם למקומות בהם הם אינם רוצים להיות? "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, לא ימכרו ממכרת עבד". |
|
||||
|
||||
אני מוחה על הדברים ששמת בפי ושבהחלט לא אמרתי אפילו מקצתם: "ישמעו אוזניך מה שמקלדתך כותב. אתה אומר שאתה מקיים מצוות שלא לתקוות שכר ולא בגלל פחד העונש (תורם כסף) אך משום מה אתה מגיע למסקנה שאם לא יכפו עליך לעשות זאת אתה לא תעשה זאת." - הבלים. את הדברים האלה בהחלט לא אמרתי ואתה מפרש אותי פרשנות מאוד מאוד שגויה. אני, בניגוד לך, מבדיל הבדלה *מוחלטת* בין תרומת כסף לבין קיום מצוות דתיות. תרומת כסף היא דבר מעשי שאת תועלתו אפשר לבדוק ולוודא, ואכן אני עושה דבר זה שלא על מנת לקבל פרס ואף לא מפחד עונש (אינני מאמין לא בזה ולא בזה), ושכרי הוא בידיעה שיש מי שחייו יהיו קלים או טובים יותר עקב תרומתי. לעומת זאת, המצוות הדתיות, שמירת שבת וכשרות וכו', הן עניין אחר לגמרי ואין *שום דמיון*, אף לא קל שבקלים, בינן לבין תרומת כסף שהיא דבר מועיל. שאלת השכר והעונש היא אולי מאוד משמעותית בשבילך, אבל אצלי אין לה שום מקום ואיננה משחקת שום תפקיד. השאלה היחידה היא שאלת ה*תועלת* - ומכאן הפער הגדול שבין תרומת כסף לבין קיום אורח חיים דתי (מיותר, מבחינתי). לגבי הסוף של דבריך, לגבי האנשים הנשואים שבוגדים - אכן, יש בינינו הסכמה על כך שאלו אנשים המשועבדים ליצריהם, אבל אתה לא ענית אפילו במילה אחת על מה שאמרתי אני בתגובתי הקודמת, על כך כי הכפייה האמיתית (והמציקה מאוד) היא הכפייה הדתית מצד האנשים הקרובים. צר לי מאוד לומר לך כי בעיני - שיעבוד הבא מאנשים אחרים, מכיון שהם דתיים ורוצים שמי שחי איתם או בשכנותם יהיה דתי - שיעבוד כזה הוא מכוער וחצוף, וזהו לדעתי עניין חמור פי כמה מאדם המשועבד ליצריו שרצונו בידו, רוצה, מחליט כך, רוצה - מחליט אחרת. ענייניו של אדם ויצריו הם ברשותו הפרטית, ולאף אחד אין זכות לכפות את דתו על אחרים. |
|
||||
|
||||
1) גם תרומת כסף היא מצווה דתית. העובדה שאתה עושה את המצווה בלי להיות מודע להיותה מצווה ואולי אף תוך הצהרה כלפי העולם שאתה עושה זאת למרות שזאת מצווה ולא בגלל - אינה משנה מבחינת נושא דיונינו. נושא דיונינו הוא, מבחינתי, האם אנשים יעשו מצוות (או אם תרצה נקרא לזה מעשים טובים) בלי שיכפו זאת עליהם ובלי שהם יקבלו שכר. 2) תצטרך להסביר לי בדיוק על איזו כפייה אתה מדבר. אם מדובר על כפייה של המדינה שבמקרה (או שלא במקרה) תואמת צוויים דתיים, הרי שאני מתנגד לכל כפייה על ידי המדינה כולל מה שאתה קורא כפייה דתית 1. אם הכוונה לשכנים שאומרים לילדים שלהם לא לשחק עם הילדים שלך, הרי זה טיבו של עולם ובחר לך האם אתה רוצה להיות אוטונומי או להתכופף בפני החברה. אם הכוונה לקרובי משפחה שימחקו אותך מהירושה - כנ"ל. 1 בתנאי שמתנגדים לכל כפייה. התנגדות רק לכפייה דתית בעוד הכפייה האחרת שולטת במלוא עוזה היא חוצפה וצביעות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |