|
||||
|
||||
מה זאת אומרת מעולם לא זכית ליהנות משרותיו? תפקיד המשטרה הוא לשמור על חברה מסודרת, וחלק גדול מהפעולות שלה מתמקדות במניעה (ולחלק אחר - כמו תפיסת פושעים - יש אספקטים של מניעה). העובדה המשמחת שאתה עדיין אתנו צריכה להיזקף גם לזכות המשטרה. בקיצור, פעם הבאה שאתה רואה שוטר, תוציא ארנק וצ'פר אותו. |
|
||||
|
||||
פעם נזקקתי לשירותי המשטרה, לאחר שפרצו לי לרכב. התשובה: אין מה לעשות. הם אמרו "תבוא מחר בבוקר ותגיש תלונה", והתכוונו שמיד לאחר מכן הם יתייקו אותה במגרסה. אני לא הלכתי להגיש תלונה, אבל ידידה שלי, שהתיק שלה נגנב מהרכב, דווקא כן הלכה. נחשי כמה זה עזר לה? |
|
||||
|
||||
תהרוג אותי אם אני מבין למה כתבתי ''נחשי'' ולא ''נחש''... סליחה. |
|
||||
|
||||
כן, אבל מה הקשר? כולנו נהנים משירותי המניעה של המשטרה, גם אם אנחנו לא מרוצים משירותים אחרים שלה. |
|
||||
|
||||
התכוונתי לכך שבאותם מקרים בהם נזקקתי לשירותיהם באופן ישיר ומיידי, לא קיבלתי אותם. למשל, לפני כמה שנים פרצו לביתי. מאחר ומיקום הפריצה היה ברור, ביקשתי שינסו לבדוק טביעות אצבעות. אתה רוצה לנחש איך זה נגמר? |
|
||||
|
||||
השוטרים לא הסכימו לקחת טביעות אצבעות. אתה התפרעת ופגעת בהם. הם עצרו אותך. נגזרו עליך שנתיים בכלא, שם למדת עיבוד-תמלילים ועכשיו אתה כותב באייל. |
|
||||
|
||||
כמעט, אלא שאני לא מתפרע אף פעם. המשטרה דווקא היתה מוכנה לבוא לחפש טביעת אצבע, בתנאי שאחכה להם בבית. נשמע סביר, ולכן שאלתי כמה זמן, בערך, זה ייקח. הסתבר שזה עלול לקחת כמה *ימים* בהם עלי להשאר בבית, ולא, הם לא יכולים להודיע לי מראש מתי הם יגיעו. במלים אחרות, הם אמרו לי ללכת לכל הרוחות. הלכתי. |
|
||||
|
||||
בנאדם שלא מתפרע אף פעם? המחנכת שלי אומרת שאין חיה כזאת (לא ברמה של פגיעה בשוטרים אבל פשוט התפרעות, איבוד שליטה וכאלה, זה יכול לקרות לכל אחד). |
|
||||
|
||||
ומה המחנכת אומרת על מחנכות שכל מה שהם אומרות זה נכון? כאלה יש? |
|
||||
|
||||
ולמה ציפית? אני כבר הגשתי שתי תלונות במשטרה, אחת ספציפית נגד מישהו מסויים והתוצאה הייתה שום דבר. אני גאה בכך, שעדות שנתתי במצ"ח ואח"כ גם בבית המשפט, סייעה בסופו של דבר להכניס שני שוטרים (של מג"ב) לכלא. |
|
||||
|
||||
אתה גאה בפעולתך בגלל שהם היו שוטרים או בגלל שהם היו פושעים? |
|
||||
|
||||
גם וגם. |
|
||||
|
||||
אני יודע? זה היה לפני די הרבה שנים ונדמה לי שאז עוד ציפיתי למשהו, אבל הזכרון קצת מטושטש. היום הייתי מגיש תלונה רק כדי לקבל את האישור עבור חברת הביטוח, ומצפה לחזור הביתה בשלום. אופטימיסט חסר תקנה שכמותי. |
|
||||
|
||||
לפני כשבועיים פרצו למכונית המשפחה ולמכונית השכנים (כפי שכבר כתבתי בתגובה 221367) ולמרות שזה היה יום שבת בבוקר מיד הגיעו שתי ניידות- וחוקר זיהוי פלילי בדק הכל, לקח טביעות אצבעות ועוד מהר להגיע לעוד פריצה בעיר השכנה |
|
||||
|
||||
ואצלנו לפני שנתיים גנבו את האוטו והטלפון מהמשטרה שהרכב נמצא, הגיע עוד לפני שמישהו בכלל שם לב שהוא כבר לא בחנייה. |
|
||||
|
||||
לפני זמן מה, כששבתי למכוניתי בסוף יום לימודים, גיליתי שאחד מחלונותיה מנופץ. הפורץ, שמסתבר שזיכני בביקור, התגלה כלא-יוצלח נדיר: לא רק שהוא לא הצליח לגנוב את הרדיו (אבל כן להרוס אותו...), הוא גם שכח בתוך הרכב את הפלאפון שלו. השוטרים החביבים מתחנת המשטרה שנמצאה ממש מעבר לרחוב לקחו את הפלאפון, והבטיחו שינסו להפיק ממנו טביעות אצבעות (לא יותר פשוט להסתכל למי הוא שייך??). עד היום אני לא יודע כיצד הסתיימה הפרשה. סתם, נזכרתי. |
|
||||
|
||||
יפה. במשחק "חבילה הגיעה" של אפרים קישון, היתה "הפתעה" (או איך שקוראים לזה שם; כמו "הפתעה" במונופול): כייס מפוזר הגניב לכיסך 10 ל"י. |
|
||||
|
||||
הם בטח פוצצו את הפלאפון פעם מצאתי פלאפון בתחנת אוטובוס, עילעלתי בזכרון ונראה לי שהאיש מאיזור שאני מכיר, אצתי רצתי לתחנת המשטרה הסמוכה מאוד לתחנת האוטובוס והשוטר אמר שאסור לגעת בפלאפונים זרוקים- הם יכולים להיות ממולכדים והפלאפון הזה הולך ל''פיצוץ מבוקר'' או משהו איזה כיף לא לחשוב- יש נהלים |
|
||||
|
||||
מצאתי פעם טלפון סלולרי בכיתה באוניברסיטת ת''א. חיפוש זריז בזכרון העלה ''בית'' שכמובן שמח לשמוע ממני שהאבדה נמצאה. |
|
||||
|
||||
לי זה קורה לא מעט בחנות. בד''כ הפיתרון הוא באמת ''בית'', אם כי היו לי גם כמה הצלחות עם ''אבא'' ו''אמא''. |
|
||||
|
||||
אצלי יש בעיה אחרת: מכיוון שאני לא מתקשר לעצמי הרבה ( רק כשאני אינני), אני לא זוכר את המספר שלי. לכן הכנסתי לזיכרון את הערך "אני". |
|
||||
|
||||
אצלי הבית לא מופיע תחת המילה ''בית'', אבל אמא אכן מופיעה תחת ''אמא'', אם כי פעמים אין ספור שקלתי לשנות את זה ל''שוב אמא'' או ''עוד פעם אמא''. |
|
||||
|
||||
''כרגיל, אמא''. |
|
||||
|
||||
פעם איבדתי את הסלולרי שלי. נסיונות להתקשר אליו (הוא היה דלוק כשאבד) עלו בתוהו. הודעתי בצער לסלקום על האבידה והם אמרו שהקו ינותק מיד לשיחות יוצאות, והם ישאירו אותו פעילו לשיחות נכנסות לעוד שבוע, כדי שאוכל להמשיך לנסות להתקשר אליו. ביום האחרון של השבוע הזה, לאחר אינסוף נסיונות כושלים סוף סוף ענו לי. מסתבר שמישהי מצאה אותו ברחוב בסמוך למשרד שבו עבדה, אז היא לקחה אותו איתה, כיבתה אותו, שמה במגירה וחיכתה שמישהו יבוא לחפש אותו (ככל הנראה ע''י שימוש בראיית הרנטגן שלי). הבן שלה מצא את הסלולרי במגירה והעלה את הרעיון להדליק אותו, כדי לראות אם הבעלים יתקשרו. (נד בראש בצער) |
|
||||
|
||||
הפרשיה שתיארתי התרחשה בארה"ב (לכך ניסיתי לרמוז בשינוי המספר בכותרת), ואני לא משוכנע שפיצוץ פלאפונים כלול ברפרטואר המיומנויות של השוטרים שם (פה). בכלל, לאמריקאים יש מה ללמוד מאיתנו בתחום הטיפול ב"חפצים חשודים": יצא לי פעם להיות בשדה תעופה בארה"ב בעת שהתגלתה שם מזוודה נטושה; אחרי אין-ספור קריאות במערכת הכריזה לבעליה המסתוריים, אחד השוטרים שהיו מסביבה פשוט פתח אותה כדי לנסות לגלות למי היא שייכת - כל זה, כמובן, לעיני מאות הנוסעים שהמתינו בקרבת מקום (חלקם מטרים ספורים מהמזוודה), ושאף אחד בכלל לא חשב לפנות מהאזור. |
|
||||
|
||||
פעם בתחנה המרכזית התיק שלי כמעט פוצץ- בתור חייל חיכיתי עם עוד חיילים לאוטובוס שהיה אמור להגיע עוד רבע שעה, קפצתי לקנות שתיה וביקשתי מחייל שבא איתי לבסיס לשמור רגע על התיק הכבד האוטובוס הקדים וההוא עלה כמובן חזרתי תוך כמה דקות ונאלצתי לפנות את המאבטחים ולבטל את הכוננות, ונאלצתי לחכות לאוטובוס הבא החייל ההוא חטף ממני כמה צעקות וכמה קללות... |
|
||||
|
||||
לי כמעט פוצצו פעם את הסלולרי בתחנה המרכזית בירושלים, אחרי שהוא נפל לי באוטובוס. הגעתי לשם היסטרית לגמרי אחרי שהבנתי שהוא אכן נעלם. הפחד האמיתי לא היה בכלל האובדן שלו (כולה הייתי עולה על מת"ש) אלא על החרדות שבמחשבה של שחזור 200 מספרי טלפון שהושגו בעמל רב. זוועה. |
|
||||
|
||||
הלכתי לדוכן שירות של הסלולרי שלי כדי שיעדכנו לי עם התוכנה את כל המספרים לפי הקידומת החדשה. להפתעתי קיבלתי בסוף גם פלט מודפס (4 עמודים) עם כל המספרים והשמות. תגשי אליהם ותבקשי כדי שיהיה לך גיבוי לפעם הבאה. |
|
||||
|
||||
באמת? איזה כיף לך. בסלקום לא נתנו לי פלט כזה. לאיזו רשת אתה שייך? |
|
||||
|
||||
אורנג'. בפעמים המעטות שיצא לי להזדקק לשרותם הם היו ממש בסדר. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מש''קיות ת''ש, קצינות קישור, קצינים בקבע ובעלי תפקידים ספיציפים אחרים מקבלים בדרך כלל טלפון מהצבא לשיחות מטכ''ליות. |
|
||||
|
||||
אני פעם טעיתי וזרקתי מזוודה ישנה לפח הזבל של הבניין. וואוו. שתי ניידות, חסימה מלאה של הרחוב, ארבעה שוטרים, שניים מהם בחליפות ממוגנות מלאות, ורובוט, שמצליל היריות שלו במזוודה שלי (לאחר שגרר אותה לאמצע הרחוב) התעוררתי בסופו של דבר בשבע לפנות בוקר. אי אפשר לזרוק שום דבר בארץ הזאת. החוויה הזכירה לי את הסיפור של אפרים קישון על הנסיון להיפטר מעטיפת ארטיק בשוויץ. |
|
||||
|
||||
...ושל דן בן-אמוץ על הקנס שקיבל בחיפה בגלל שנפל לו שטר של לירה. |
|
||||
|
||||
איזה סיפור? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |