|
||||
|
||||
הם בטח פוצצו את הפלאפון פעם מצאתי פלאפון בתחנת אוטובוס, עילעלתי בזכרון ונראה לי שהאיש מאיזור שאני מכיר, אצתי רצתי לתחנת המשטרה הסמוכה מאוד לתחנת האוטובוס והשוטר אמר שאסור לגעת בפלאפונים זרוקים- הם יכולים להיות ממולכדים והפלאפון הזה הולך ל''פיצוץ מבוקר'' או משהו איזה כיף לא לחשוב- יש נהלים |
|
||||
|
||||
מצאתי פעם טלפון סלולרי בכיתה באוניברסיטת ת''א. חיפוש זריז בזכרון העלה ''בית'' שכמובן שמח לשמוע ממני שהאבדה נמצאה. |
|
||||
|
||||
לי זה קורה לא מעט בחנות. בד''כ הפיתרון הוא באמת ''בית'', אם כי היו לי גם כמה הצלחות עם ''אבא'' ו''אמא''. |
|
||||
|
||||
אצלי יש בעיה אחרת: מכיוון שאני לא מתקשר לעצמי הרבה ( רק כשאני אינני), אני לא זוכר את המספר שלי. לכן הכנסתי לזיכרון את הערך "אני". |
|
||||
|
||||
אצלי הבית לא מופיע תחת המילה ''בית'', אבל אמא אכן מופיעה תחת ''אמא'', אם כי פעמים אין ספור שקלתי לשנות את זה ל''שוב אמא'' או ''עוד פעם אמא''. |
|
||||
|
||||
''כרגיל, אמא''. |
|
||||
|
||||
פעם איבדתי את הסלולרי שלי. נסיונות להתקשר אליו (הוא היה דלוק כשאבד) עלו בתוהו. הודעתי בצער לסלקום על האבידה והם אמרו שהקו ינותק מיד לשיחות יוצאות, והם ישאירו אותו פעילו לשיחות נכנסות לעוד שבוע, כדי שאוכל להמשיך לנסות להתקשר אליו. ביום האחרון של השבוע הזה, לאחר אינסוף נסיונות כושלים סוף סוף ענו לי. מסתבר שמישהי מצאה אותו ברחוב בסמוך למשרד שבו עבדה, אז היא לקחה אותו איתה, כיבתה אותו, שמה במגירה וחיכתה שמישהו יבוא לחפש אותו (ככל הנראה ע''י שימוש בראיית הרנטגן שלי). הבן שלה מצא את הסלולרי במגירה והעלה את הרעיון להדליק אותו, כדי לראות אם הבעלים יתקשרו. (נד בראש בצער) |
|
||||
|
||||
הפרשיה שתיארתי התרחשה בארה"ב (לכך ניסיתי לרמוז בשינוי המספר בכותרת), ואני לא משוכנע שפיצוץ פלאפונים כלול ברפרטואר המיומנויות של השוטרים שם (פה). בכלל, לאמריקאים יש מה ללמוד מאיתנו בתחום הטיפול ב"חפצים חשודים": יצא לי פעם להיות בשדה תעופה בארה"ב בעת שהתגלתה שם מזוודה נטושה; אחרי אין-ספור קריאות במערכת הכריזה לבעליה המסתוריים, אחד השוטרים שהיו מסביבה פשוט פתח אותה כדי לנסות לגלות למי היא שייכת - כל זה, כמובן, לעיני מאות הנוסעים שהמתינו בקרבת מקום (חלקם מטרים ספורים מהמזוודה), ושאף אחד בכלל לא חשב לפנות מהאזור. |
|
||||
|
||||
פעם בתחנה המרכזית התיק שלי כמעט פוצץ- בתור חייל חיכיתי עם עוד חיילים לאוטובוס שהיה אמור להגיע עוד רבע שעה, קפצתי לקנות שתיה וביקשתי מחייל שבא איתי לבסיס לשמור רגע על התיק הכבד האוטובוס הקדים וההוא עלה כמובן חזרתי תוך כמה דקות ונאלצתי לפנות את המאבטחים ולבטל את הכוננות, ונאלצתי לחכות לאוטובוס הבא החייל ההוא חטף ממני כמה צעקות וכמה קללות... |
|
||||
|
||||
לי כמעט פוצצו פעם את הסלולרי בתחנה המרכזית בירושלים, אחרי שהוא נפל לי באוטובוס. הגעתי לשם היסטרית לגמרי אחרי שהבנתי שהוא אכן נעלם. הפחד האמיתי לא היה בכלל האובדן שלו (כולה הייתי עולה על מת"ש) אלא על החרדות שבמחשבה של שחזור 200 מספרי טלפון שהושגו בעמל רב. זוועה. |
|
||||
|
||||
הלכתי לדוכן שירות של הסלולרי שלי כדי שיעדכנו לי עם התוכנה את כל המספרים לפי הקידומת החדשה. להפתעתי קיבלתי בסוף גם פלט מודפס (4 עמודים) עם כל המספרים והשמות. תגשי אליהם ותבקשי כדי שיהיה לך גיבוי לפעם הבאה. |
|
||||
|
||||
באמת? איזה כיף לך. בסלקום לא נתנו לי פלט כזה. לאיזו רשת אתה שייך? |
|
||||
|
||||
אורנג'. בפעמים המעטות שיצא לי להזדקק לשרותם הם היו ממש בסדר. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מש''קיות ת''ש, קצינות קישור, קצינים בקבע ובעלי תפקידים ספיציפים אחרים מקבלים בדרך כלל טלפון מהצבא לשיחות מטכ''ליות. |
|
||||
|
||||
אני פעם טעיתי וזרקתי מזוודה ישנה לפח הזבל של הבניין. וואוו. שתי ניידות, חסימה מלאה של הרחוב, ארבעה שוטרים, שניים מהם בחליפות ממוגנות מלאות, ורובוט, שמצליל היריות שלו במזוודה שלי (לאחר שגרר אותה לאמצע הרחוב) התעוררתי בסופו של דבר בשבע לפנות בוקר. אי אפשר לזרוק שום דבר בארץ הזאת. החוויה הזכירה לי את הסיפור של אפרים קישון על הנסיון להיפטר מעטיפת ארטיק בשוויץ. |
|
||||
|
||||
...ושל דן בן-אמוץ על הקנס שקיבל בחיפה בגלל שנפל לו שטר של לירה. |
|
||||
|
||||
איזה סיפור? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |