 |
|
 |
||
|
||||
 |
סגל אמנם כתב בכתבתו כמה שטויות בלתי ניתנות להתעלמות כגון הטענה על האגואיזים שבמעשה ההתאבדות, אבל עדיין הנושא דורש ליבון. אם הערך של חיי האדם הוא נמדד ככלי בעזרתו יכול האדם להגשים את שאיפותיו בעולם, ולא כערך עצמי, ולכן אין פגם בהתאבדות, אין גם פגם ברצח. נשמע מסובך? בכלל לא: אם החיים הם סתם מכשיר שלא ממש ממלא מטרה המצדיקה את עצמו, אזי אחרי שנטלתי את חייו של הזולת, שוב אין ערך להם. אחרי שרצחתי אותו גם לא יהיו לו טענות (דומני שלכותב הכתבה אין בעיות בדבר מה שיעשה עם גופתו אחרי מותו) פשוט כי לא יהיה מי שיטען. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, מן הסתם. אחרי הרצח הגופה היא סתם גופה. אבל האיסור המוסרי והחוקי נועד כדי למנוע את הרצח מלכתחילה, והענישה, כמובן, יכולה לבוא רק אחרי מעשה, ומטרתה היא להתריע מפני חזרה על הרצח על-ידי אותו האדם או ע''י אחרים. בכל מקרה - אין זה נכון לומר שהחיים הם מכשיר - החיים הם זכות. אחת התכונות של זכות (כמו הזכות לכבוד, הזכות לתנועה, הזכות לחופש מצפון) היא שניתן לוותר עליה. מותר לי להחליט שמהיום אני כולא את עצמי בחדר שלי ולא זז לשום מקום. מותר לי להחליט שאני מוותר על זכותי לחופש מחשבה, ומאפשר לרב שלי לחשוב במקומי. באותה מידה - מותר לי להחליט שאני מוותר על הזכות שלי לחיות. החיים הם שלי, הם שלי לחיות אותם, והם שלי לוותר עליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי. אז ההענשה היא בשביל למנוע רצח (אבל למה למנוע) אבל הרצח עצמו אין בו פסול. זה שהחיים אליבא דמצדדי ההתאבדות הם מכשיר, זה לא שולל את היותם זכות. אין קלישאה שלא נאמרה על החיים ורובם גם נכונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו חסר לי בלוגיקה שלך. מדוע "החיים אליבא דמצדדי ההתאבדות הם מכשיר"? מי טען כך? רעיון זה הנו מופרך לחלוטין. שים לב לדברי דובי, להם הגבת. החיים הם *זכות* ותו לא. הרצח יש בו פסול כיוון שהוא שלילת זכותו של מישהו *אחר* לחיים. לא אדון כאן בשאלה "מה רע בשלילת זכותו של מישהו אחר" - כולי תקווה כי עברנו את הגיל בו צריך להסביר זאת. הפילפולים הסמי-לוגיים בנושא אינן עומדים, למרבה הצער, במבחן ההגיון הפשוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני אומר על דבר מסויים שהוא מכשיר, הכוונה היא שאין לו ערך עצמי - שהוא אמצעי עבור מטרה זולתו. אם אתה בא להתיר נטילת חיים -ואף אם הם חייך, אז אתה סבור שאין לחיים ערך עצמי בגינו נתייחס אל נטילתם (התאבדות) כדבר שלילי. להגיד שהחיים הם זכות זו אמירה סתמית. צריך להסביר מדוע הם זכות. אם הם זכות בגלל ערכם או שהם זכות בגלל מה שהם מאפשרים ורק בגללו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרוצח אין זכות לקבוע אם המכשיר שאותו הוא משבית הוא חסר ערך ואינו ממלא אחר יעודו. לאף אחד אין זכות לקבוע עבורי האם לחיי יש או אין ערך. כסף הוא מכשיר המשמש למהשגת מטרות בחיים. על פי ההגיון שלך מותר לי לקחת את הכסף שלך מכיון שהוא רק מכשיר שהשימוש שאתה עושה בו הוא חסר משמעות בעיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טוען 2 טענות: 1. ישנם חיים שיש להם ערך וישנם חיים שלא. 2. האדם לו שייכים חייו הוא הקובע את ערכם. אני טוען שפועל יוצא מ2 טיעונך הוא, שלחייך אין ערך אחרי שאתה לא קיים ולכן אם ארצח אותך ממילא יתברר שאין להם כל ערך. ויותר מזה, מכיוון שאתה עתיד למות אפילו אין צורך לרצוח אותך, מכיוון שתוך כמה זמן יתברר שלא היו לחייך שום ערך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רוצה ללכת בסוג מוזר כזה של לוגיקה? בסדר: נניח שתרצח את מודאג, ואז אכן תטען שלחייו אין ערך (לא תוכל לטעון שלא *היה* להם ערך - אולי כשהוא היה חי הוא חשב שיש להם ערך, ולפיכך אכן היה להם? אבל נחזור לטענה הראשונה שלך, שאני מודה שאני מוצא בה קושי מסוים - קושי במובן שרצית). ובכן, אז אני, בהנחה שלא הספקת עדיין לרצוח גם אותי, אחשוש שמא תעשה זאת לי; ובחושבי שלחיי אני יש ערך, אנסה למנוע זאת. למשל, ע"י שפיטתך וכליאתך; או ע"י קביעה מראש של כלל מוסרי, לפיו רע לרצוח. אתה יכול, כמובן, להקדים ולרצוח אותי; אני מקווה שאז מודאג ידאג לאינטרס המשותף שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, תגובתי הקודמת היא לא לעניין. ברור שמה שאתה טוען הוא גם בעיניך אבסורד, ואתה רק מנסה להראות בזה שטענתו של מודאג היא אבסורד. אני, כאמור, מסכים עם מודאג, ועלי להראות שהאבסורד שלך לא תקף. האדם הוא הקובע אם יש ערך לחייו (לשיטת מודאג, אני ומגיבים נוספים כאן). לאחר מותו השאלה "האם יש ערך לחייו?" מוזרה קצת. לא נכון להגיד "כן", לא נכון להגיד "לא". כי חייו כבר לא קיימים. זה כמו לשאול "האם מלך צרפת הוא איש חכם?" - אין לצרפת מלך. לעומת זאת, ניתן גם ניתן לשאול "האם היה ערך לחייו?". לשיטתנו, בעצם שואלים "האם בחייו הוא חשב שיש להם ערך?" מה שנכון הוא, שלאחר שתרצח אותו, הוא לא יוכל להשיב על הטענה. יהיה קשה יותר להוכיח שלחייו היה ערך, או שלא היה ערך. האיסור המוסרי על רצח יכול להתבסס על ההנחה, שאם לא הוכח אחרת ניתן להניח שאדם רואה בחייו ערך (כנראה שסטטיסטית זה יהיה נכון באופן מוחץ). לעומת זאת, בן אדם שהתאבד, הצהיר בזאת (אולי) שבעיניו לא היה לחייו ערך. כל זה הוא בעיני סתם תרגיל בלוגיקה, אבל תרגיל נחמד. אני מודה לך, ואתה מוזמן להמשיך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה לשאלה "האם הוא חשב בחייו שיש להם ערך?", בכלל לא צריכה לעניין אותנו בבואנו לשפוט את מעשה הרצח. גם העובדה, שסטטיסטית אדם רואה ערך בחייו, אינה נוגעת לעובדה שאנחנו (כמתירים מעשה התאבדות) איננו רואים ערך לחיים. רק כדי להבהיר את עצמי: אני לא מחלק בין חיים (שאת קפידתם נקבל) לחיים (של רוב האנשים) מכיוון שהערך שמיוחס במקרה זה לחיים, הוא ערך שמתייחס אל החיים כמכשיר, כלומר ערך הכבול בגבולות הזמן והמקום (העולם הזה) על ערך כזה אפשר להציג כצורה אבסורדית (שים לב שהאבסורד תלוי בזמן - הסתכלות נצחית פטורה מאבסורד שכזה). בכיף הייתי ממשיך את הדיון - אבל לצערי, זמני אינו תמיד בידי - ככה שהקדשתי טיפה יותר מחשבה לניסוח התגובה ואני מקווה שהיא מסבירה היטב את דעתי (שאני רואה כיותר מסתם תרגיל בלוגיקה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש. היופי של זכויות האדם שהן לא עבירות, ולא ניתנות לויתור. אתה יכול לכלוא את עצמך בחדר עד מחר, אבל אתה לא יכול לשלול מעצמך את האפשרות לפתוח את הדלת ולצאת (למשל, על ידי חתימת חוזה-כליאה עם רשת MTV בתוכנית כמו "העולם האמיתי"). כלומר, יש לך החירות לנוע, והחירות לא לנוע, אבל אין לך אפשרות לשלול מעצמך את כוח ההחלטה העתידי בחירויותיך. התאבדות, לכן, לא נכנסת באופן אוטומטי לרטוריקת הזכויות, לפחות לא באופן שתיארת, כי היא שוללת באופן פרמננטי את החירויות של המתאבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה אומר נכון, אין ספק, אבל אתה יוצא מנקודת הנחה מסויימת לגבי המוות,המוות אינו שום דבר בוודאות, ולכן אל לנו להסיק מסקנות לגביו. בנוסף לכך, למרות שאני שותף לדעתך הרציונלית לגבי המוות ,אני חולק עליך בעיניין ההגדרה של ההתאבדות, ההתאבדות איננה שוללת באופן פרמננטי את חירויות המתאבד, כיוון שמוות היא אינה דבר פרמננטי לגבי המתאבד, כיוון שנצח לדוגמא הוא מושז שקיומו תלוי בזמן ומרחב בכיוון שהתודעה מן הסתם נמחקת במוות אין גם נצח, לכן התאבדות אינה שוללת ממך חרותך,המוות כבילה אין סופית לסף ביתך, המוות הוא מחיקת התודעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אומנם החיים הם זכות אבל הם גם חובה. כמו שאמרו חז"ל: על כורחך אתה נולד ועל כורחך אתה חי ועל כורחך אתה מת ..... הרשות נתונה - הבחירה היא חופשית אבל רצח הוא רצח גם שאדם מחליט לסיים את חייו מבחינה זו הוא לא רחוק מדרגתו של רוצח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במסגרת הלכתית אתה בטח צודק. עבור מי שאינו מקבל את קיום הבורא ודאי שאין שום משמעות לטענה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל כך אמר מי שאמר באייל: בבית החרושת של הטבע, הוא בסה"כ פועל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיקי גבריאלוב, "הנשרים פשטו עם שחר" 1989 (לא הצלחתי למצוא אתר עם מלים, דווקא היה להיט גדול בזמנו). הנשרים פשטו עם שחר מתחת לכנפיים נותר רק צל והוא בבית החרושת של הטבע בסך הכל פועל הוא בסך הכל פועל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה? תודה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילים של רוני סומק, אגב. גם אני לא מצאתי את המילים. אפילו לא באתר של הכותב (אבל מצאתי את ''נקמת הילד המגמגם'' ואהבתי - אז שוב תודה). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |