בתשובה למשה דורון, 28/01/00 1:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לרוצח אין זכות לקבוע אם המכשיר שאותו הוא משבית הוא חסר ערך ואינו ממלא אחר יעודו. לאף אחד אין זכות לקבוע עבורי האם לחיי יש או אין ערך. כסף הוא מכשיר המשמש למהשגת מטרות בחיים. על פי ההגיון שלך מותר לי לקחת את הכסף שלך מכיון שהוא רק מכשיר שהשימוש שאתה עושה בו הוא חסר משמעות בעיני. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טוען 2 טענות: 1. ישנם חיים שיש להם ערך וישנם חיים שלא. 2. האדם לו שייכים חייו הוא הקובע את ערכם. אני טוען שפועל יוצא מ2 טיעונך הוא, שלחייך אין ערך אחרי שאתה לא קיים ולכן אם ארצח אותך ממילא יתברר שאין להם כל ערך. ויותר מזה, מכיוון שאתה עתיד למות אפילו אין צורך לרצוח אותך, מכיוון שתוך כמה זמן יתברר שלא היו לחייך שום ערך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רוצה ללכת בסוג מוזר כזה של לוגיקה? בסדר: נניח שתרצח את מודאג, ואז אכן תטען שלחייו אין ערך (לא תוכל לטעון שלא *היה* להם ערך - אולי כשהוא היה חי הוא חשב שיש להם ערך, ולפיכך אכן היה להם? אבל נחזור לטענה הראשונה שלך, שאני מודה שאני מוצא בה קושי מסוים - קושי במובן שרצית). ובכן, אז אני, בהנחה שלא הספקת עדיין לרצוח גם אותי, אחשוש שמא תעשה זאת לי; ובחושבי שלחיי אני יש ערך, אנסה למנוע זאת. למשל, ע"י שפיטתך וכליאתך; או ע"י קביעה מראש של כלל מוסרי, לפיו רע לרצוח. אתה יכול, כמובן, להקדים ולרצוח אותי; אני מקווה שאז מודאג ידאג לאינטרס המשותף שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, תגובתי הקודמת היא לא לעניין. ברור שמה שאתה טוען הוא גם בעיניך אבסורד, ואתה רק מנסה להראות בזה שטענתו של מודאג היא אבסורד. אני, כאמור, מסכים עם מודאג, ועלי להראות שהאבסורד שלך לא תקף. האדם הוא הקובע אם יש ערך לחייו (לשיטת מודאג, אני ומגיבים נוספים כאן). לאחר מותו השאלה "האם יש ערך לחייו?" מוזרה קצת. לא נכון להגיד "כן", לא נכון להגיד "לא". כי חייו כבר לא קיימים. זה כמו לשאול "האם מלך צרפת הוא איש חכם?" - אין לצרפת מלך. לעומת זאת, ניתן גם ניתן לשאול "האם היה ערך לחייו?". לשיטתנו, בעצם שואלים "האם בחייו הוא חשב שיש להם ערך?" מה שנכון הוא, שלאחר שתרצח אותו, הוא לא יוכל להשיב על הטענה. יהיה קשה יותר להוכיח שלחייו היה ערך, או שלא היה ערך. האיסור המוסרי על רצח יכול להתבסס על ההנחה, שאם לא הוכח אחרת ניתן להניח שאדם רואה בחייו ערך (כנראה שסטטיסטית זה יהיה נכון באופן מוחץ). לעומת זאת, בן אדם שהתאבד, הצהיר בזאת (אולי) שבעיניו לא היה לחייו ערך. כל זה הוא בעיני סתם תרגיל בלוגיקה, אבל תרגיל נחמד. אני מודה לך, ואתה מוזמן להמשיך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה לשאלה "האם הוא חשב בחייו שיש להם ערך?", בכלל לא צריכה לעניין אותנו בבואנו לשפוט את מעשה הרצח. גם העובדה, שסטטיסטית אדם רואה ערך בחייו, אינה נוגעת לעובדה שאנחנו (כמתירים מעשה התאבדות) איננו רואים ערך לחיים. רק כדי להבהיר את עצמי: אני לא מחלק בין חיים (שאת קפידתם נקבל) לחיים (של רוב האנשים) מכיוון שהערך שמיוחס במקרה זה לחיים, הוא ערך שמתייחס אל החיים כמכשיר, כלומר ערך הכבול בגבולות הזמן והמקום (העולם הזה) על ערך כזה אפשר להציג כצורה אבסורדית (שים לב שהאבסורד תלוי בזמן - הסתכלות נצחית פטורה מאבסורד שכזה). בכיף הייתי ממשיך את הדיון - אבל לצערי, זמני אינו תמיד בידי - ככה שהקדשתי טיפה יותר מחשבה לניסוח התגובה ואני מקווה שהיא מסבירה היטב את דעתי (שאני רואה כיותר מסתם תרגיל בלוגיקה) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |