בתשובה לדובי קננגיסר, 28/01/00 0:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא ממש. היופי של זכויות האדם שהן לא עבירות, ולא ניתנות לויתור. אתה יכול לכלוא את עצמך בחדר עד מחר, אבל אתה לא יכול לשלול מעצמך את האפשרות לפתוח את הדלת ולצאת (למשל, על ידי חתימת חוזה-כליאה עם רשת MTV בתוכנית כמו "העולם האמיתי"). כלומר, יש לך החירות לנוע, והחירות לא לנוע, אבל אין לך אפשרות לשלול מעצמך את כוח ההחלטה העתידי בחירויותיך. התאבדות, לכן, לא נכנסת באופן אוטומטי לרטוריקת הזכויות, לפחות לא באופן שתיארת, כי היא שוללת באופן פרמננטי את החירויות של המתאבד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה אומר נכון, אין ספק, אבל אתה יוצא מנקודת הנחה מסויימת לגבי המוות,המוות אינו שום דבר בוודאות, ולכן אל לנו להסיק מסקנות לגביו. בנוסף לכך, למרות שאני שותף לדעתך הרציונלית לגבי המוות ,אני חולק עליך בעיניין ההגדרה של ההתאבדות, ההתאבדות איננה שוללת באופן פרמננטי את חירויות המתאבד, כיוון שמוות היא אינה דבר פרמננטי לגבי המתאבד, כיוון שנצח לדוגמא הוא מושז שקיומו תלוי בזמן ומרחב בכיוון שהתודעה מן הסתם נמחקת במוות אין גם נצח, לכן התאבדות אינה שוללת ממך חרותך,המוות כבילה אין סופית לסף ביתך, המוות הוא מחיקת התודעה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |