בתשובה לאייל עמיר, 04/04/04 19:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
המאמר שלעיל אינו בהכרח ''ביקורת מוזיקה'' על האלבום. הוא נכתב במיוחד לאייל, ולכן ניסיתי להתמקד במה שנראה לי שיעניין את קוראי האייל, בתקווה שהוא יוכל לעורר דיון, ולהתפתח למחוזות אחרים ולדעות שונות (כולל האמירה שלך שהיאפים לא מחדשים שום דבר, אמירה שאפשר להתווכח עליה). כיוון שמצאתי את האנלוגיה לספר יחזקאל, עניין אותי להתמקד בה. מכאן הדיון פתוח, כאמור. אגב, מעבר לדיון בטקסט ניסיתי להעביר גם את רוח האלבום, את האווירה שהוא יוצר. האווירה הזו, כמו האווירה בכל אלבום, לא נמדדת במספר התווים בשיר ולא ב''אמירה חדשה'' בקצב או במנגינות. כך גם ''איכות מוזיקלית'' - רבגוניות וחדשניות אינן ערובה לאיכות, ומונוטוניות אינה שוללת איכות. מכל מקום, מענין לשמוע מהו חידוש מוזיקלי אמיתי בעיניך, במוזיקה הישראלית של היום. מעבר לזה, אני לא מבקרת מוזיקה, ודאי שלא מבקרת מקצועית, ומוזר שאתה משליך מהמאמר הזה אל כל התחום בארץ. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם אביבה משמרי וברקת אחת הן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי מגיבה בשמי בתגובה חומה, אבל שכחתי את סיסמת הכותב שלי :-) (שמן הסתם שמורה במערכת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, המושג 'חדשנות' לדעתי בכלל לא קיים בהקשר של מוזיקה. מאד נחמד שאנשים מנסים לפעמים להפוך את המוזיקה לעניין לינארי כמו בתעשיית המחשבים, אבל זה לא הולך ואנשים לא קונים את זה. הבעיה שלי עם יאפים עם ג'יפים (ובהקשר לתגובה אחרת - ממש לא התבלבלתי עם נושאי המגבעת - הרכב לא טוב לטעמי, אבל הרבה יותר מוזיקלי, באופן יחסי, מיע"ג), היא שהם בכלל לא כותבים מוזיקה. כלומר, המוזיקה שלהם נשמעת, לכל אחד בעל מעט ניסיון בהאזנה, כחובבנית במקרה הטוב, וכקשקוש במקרה הרע. הייתי מקבל את זה אם היית אומרת שהאמירה שלהם (ואין כאן עניין של חדשנות בכלל) היא אמירה טקסטואלית, אבל כל אדם שקרא קצת שירה בחייו יגיד לך שהטקסטים האלה ממש לא עומדים בשורה אחת אפילו עם כותבי השירה הבינוניים ביותר. מה שמטריד אותי בעצם, הוא שאנשים מוכנים לעשות הנחות לטקסטים כשהם חלק ממוזיקה, אבל ממשיכים לעשות זאת גם כשהמוזיקה סתמית, והטקסטים הם העיקר. המוזיקה של יע"ג גרועה לא כי אין להם אמירה חדשה, אלא כי אין להם אמירה בכלל. ואמירה של 'אנחנו חובבנים ולא משקיעים' אני ממש לא מקבל. שוב, אם הייתי מקבל בהאזנה את ההרגשה שיאפים עם ג'יפים השקיעו קצת מחשבה ביצירת הקונספט המוזיקלי שלהם, הייתי מוותר להם על מספר תווים במלודיה, על מונוטוניות בהגשה, על ליווי משעמם ועל קצב סתמי. לעומת זאת, קיבלתי הרגשה של חובבנים שחושבים שאולפן ההקלטות הוא המקום בו מריצים בדיחות קרש עם החבר'ה. בשום מקום בעולם לא היו חושבים אפילו להוציא אלבום שנשמע כך, כי שם הכל עובר בקרת איכות מסוימת שמשום מה אין בארץ. לגבי השאלה שלך על מה שקורה היום: אני לא מאמין שקיימים באמת חידושים במוזיקה, אבל שמעתי כל מיני הרכבים מהוקצעים שכותבים שירים יפים וטובים. לחלקם יש אמירה טקסטואלית נוקבת, משמעותית או מצחיקה וקלילה, ולחלק אין בכלל, אבל לכולם יש רמה מסוימת של מוזיקליות והשקעה. מתוך המוזיקה הפופולרית שגם מושמעת ברדיו בזמן האחרון אני יכול לציין את הדורבנים והבילויים, ומהרכבים שמופיעים ועוד לא הוציאו אלבום אני יכול לחשוב על להקת 'סוסיתא' שיוצרת שירים בניחוח ארץ-ישראלי, או להקת 'סימפוזיון' שכותבת מוזיקה בעיקר אינסטרומנטלית. אייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חוזר וטוען כך: הם לא עושים מוזיקה טובה, כיוון שכל מי ששומע אותם מבין שהם חובבנים. זה טיעון מעגלי קלאסי, שלא מסביר לי שום דבר. אתה לא מנמק, רק חוזר על עצמך. שלא לדבר על זה שלדבריך צריך "ניסיון בהאזנה" כדי לקבוע שהם חובבנים. כלומר, כל מי שיסתור אותך, בהכרח אין לו ניסיון בהאזנה? כמה שנים צריך? לגבי הטקסטים - כבר טחנו פה באייל את השאלה "מה הופך שיר לשיר", שהתבררה כמעורפלת כהוגן, ואני אשמח לא להיכנס אליה שוב. זה כנראה רק עניין של טעם להעדיף את הטקסטים של הדורבנים והבילויים ("אוטו זבל קח אותי לזבל", זה אולי שיר מצחיק וקליל בעיניך. אני חושבת שזה שיר סתמי, מקושקש וחסר מלודיה. "נפוליאון יכבוש את עכו" אכן שיר מלבב). ומעבר לזה, לא ברור לי על סמך מה אתה קובע שהיאפים "לא השקיעו" באלבום שלהם (אלא אם אתה מכיר אותם ומצוי בשעות שהם קמים בבוקר). האם כוונתך לומר, בסך הכל, שאתה לא אוהב צליל מינימליסטי? שאתה מעדיף רוק קופצני? נו, בסדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, לא אמרתי שהטקסטים של הבילויים והדורבנים טובים, בדיוק להיפך. אני גם לא חושב שאף אחד מההרכבים האלה (למרות שהדורבנים כתבו באלבום שלהם קטע קלאסי חמוד, שווה לשמוע!) הוא שוס גדול מאיזושהי בחינה - אבל אצל הדורבנים והבילויים יש לזה הגיון והם משקיעים (למרות שלא תמיד זה לטעמי) המון בעיבוד, בהפקה, וגם בהלחנה, כי הם מבינים שבהאזנה למוזיקה זה פשוט חשוב יותר, והם עדיין לא כותבי שירה ברמה שתצליח לעמוד בפני עצמה ללא המוזיקה. "אוטו זבל קח אותי איתך" הוא אולי שיר מטומטם מבחינה טקסטואלית (אין לי מושג, לא ישבתי וקראתי), אבל יש לו מלודיה בלוזית ויפה (טוב, זה עניין של טעם באמת, תשכחי מה'יפה') שמשתרעת על מנעד של כמעט אוקטבה. זה בטח ובטח הרבה יותר מלודי ממה שעושים יאפים עם ג'יפים. יש לשיר הזה גם הרבה אמירה ריתמית לא פשוטה בכלל (ודרך אגב, רוק קופצני הוא ממש לא הסגנון שלי, ואני גם לא מעריץ גדול של הבילויים, אבל חייבים להעריך אותם לפי מה שהם מנגנים, ולא לפי מיתוסים טקסטואליים שמוצאים מההקשר). "נפוליאון יכבוש את עכו" - לא שמעתי, לא יכול להגיב. לגבי טענתך הראשונה - אני כן מנמק את הטיעונים שלי. אני אומר שהמוזיקה של יאפים עם ג'יפים מסורסת מבחינה הרמונית ומלודית (אם בא לך, אפשר לנתח את השיר המטופש שמופיע בתגובות כאן להורדה) והכביכול אמירה שלהם היא באיזהשהו ניסיון ליצור קאלט תל אביבי שכזה (בטקסטים), שלא עובר כמוזיקה (אולי הוא עובר כשעשוע לשעת אחר הצהריים, לא יודע). להגיד גם שהצליל של יאפים עם ג'יפים מינימליסטי נשמע לי גם קצת לא מבוסס - לא נשמע לי כאילו הם בחרו את הצליל בצורה 'אומנותית', אלא פשוט מחוסר כישורים בנגינה, הלחנה ועיבוד. אני ממליץ לך להקשיב לאלבום הראשון של אביתר בנאי ולהבין מתי בוחרים בחירה אמיתית בעיבוד מינימליסטי (במקרה שלו זה בעיקר פסנתר ושירה). אייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי מציע שתקרא את ההיסטוריה הקרובה של המוזיקה - אפשר להתחיל למשל בסצינה הניו יורקית של שנות ה 70 וה 80. מומלץ להתמקד בהרמוניות של Talking Heads ובמלודיות של Sonic Youth, עם עצירת ביניים בתחכום המוזיקלי של Blondie ואולי כמה גיחות אל מוזיקת הרעש היפאנית של העשור וחצי האחרונים. ההתעלמות מכל מה שהתרחש בחצי השני של המאה הקודמת והטענה שמוזיקה נמדדת בראש ובראשונה במלודיות שלה ובמידת ה"השקעה" מגוחכת כמו הטענה שאין חידושים במוזיקה - ואם באמת אין כאלו, מדוע ליצור עוד מאותו הדבר? לגבי ישראל, חלק מהלהקות הישראליות החשובות ביותר שפעלו, התחילו את דרכן ולעתים גם סיימו אותה כשהן מתאפיינות באיכויות *טכניות* ירודות (ע"ע מינימל קומפקט בראשית ימיה), אך אין בכך להפחית מהשפעתן ומהעניין הרב של חלקנו במוזיקה שיצרו, לעומת מוזיקה מלודית ביותר ונוחה לבריות שאפשר לחולל באמצעות מחשב וכמה בוגרי תלמה ילין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"...כמו הטענה שאין חידושים במוזיקה - ואם באמת אין כאלו, מדוע ליצור עוד מאותו הדבר?" מוזיקה היא לא מחשב. כשאתה מקשיב למוזיקה אתה לא מחכה שיגיע משהו חדש שידהים אותך, שיהיה מהיר יותר או מתוחכם יותר ממה שהיה קודם. אתה בסה"כ רוצה לשמוע אמירה מיוחדת\יפה\מעניינת שמשתמשת בקוד מסוים שאתה כבר רגיל אליו (צלילים, לצורך העניין). אם אתה מחפש חדשנות טכנית-מוזיקלית, קפוץ רגע ותקשיב למוזיקה הקלאסית של תחילת ואמצע המאה, שבה נעשה פחות או יותר הכל בתחום הזה. הדבר אליו אנשים לרוב מייחסים 'חדשנות מוזיקלית' הוא בסך הכל אסתטיקה והגשה. את כל הלהקות שציינת אני מכיר, אבל אף אחת מהן היא לא שוס מוזיקלי גדול (מבחינת 'חדשנות') ביחס לסטרווינסקי, נניח, שכתב את המוזיקה שלו 70 שנה קודם, או אפילו סטיבי וונדר מהעשור שלפני. הסיבה שאתה ואחרים אוהבים את הלהקות האלו קשורה אך ורק לעובדה שהן כתבו לחנים מוצלחים במסגרת אסתטית מסוימת - וזה כל מה שחשוב. אם, לעומת זאת, אתה יושב וסופר את האפקטים המיוחדים - אתה מקשיב למשהו שהוא לא מוזיקה, וזה אומר שאין לנו בכלל בסיס שעליו אפשר לבסס את הדיון. אני מאמין שאמירה מוזיקלית נמדדת בראש ובראשונה בלחן (מלודיה), ורק אח"כ באסתטיקה והגשה ואלמנטיים מקצועיים אחרים (שבהם באמת נוטים לשלוט תלמידי תלמה ילין וכד'). אגב, אף אחד לא אמר שמוזיקה מלודית היא בהכרח מוזיקה נוחה לבריות. נסה להקשיב למנגינות של בארטוק (או של קינג קרימזון, אם אתה לא רוצה ללכת רחוק) ותחזור אלי, בבקשה. אה, ברקת, אני מכיר טוב מאד את להקת ברוואז' (מהחומר בבמה ומהופעות) ואני חושב שהם הרכב נהדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר במזרח הרחוק עסקינן, נדמה לי שהמתח שבין הטקסט, המלודיה והעיבוד מוכרע באופן סופי בקטע נדיר זה. מדובר באולי שריד אחרון למסורת מוסיקלית סינית בת אלפי השנים. עפ"י דיסקים מאובנים שנמצאו ותוארכו, יש המשייכים אותה למסורות מתקופת ההומו-ארקטוס (שמצידו מכחיש כל קשר). ללא ספק עתיד זמר זה להפוך ביום מן הימים להימנון שיושר בתחילת כל מפגש של האייל הקורא: (אם זה מקרטע, לחכות שיסתיים ואז ללחוץ על ה'again' שבעיגול הכתום, למטה בצד שמאל של הציור). ואת משטרו העריץ של קים ז'ונג איל יש להפיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את קים ז'ונג איל יש להפיל. איל קים ז'ונג - תנו לו עם הגונג. ז'ונג, איל קים: יושם באזיקים! _______________ את משטרו העריץ של שמעון מזרחי יש להפיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התחייבתי1 ומילה של אפו זו כמו מילה של ברטה. רק כליל (והמערכת) יפטרוך מעונשי. אם לא, עוד חמישה וזהו. ואת משטרו העריץ של קים ז'ונג איל יש להפיל. __ 1 ראה ההערה בסוף תגובה 211472 . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכולם יודעים שאירופה אדומה. (כתבה על להקה ירושלמית, אי אפשר שתישאר בלא התייחסות לעניין חשוב זה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מערבב טעם אישי, שעליו אין לי כוונה לחלוק, יחד עם אמירות מופרכות (היאפים הם לא תל אביבים, למשל, ועדיין לא ברור לי איך אפשר לקבוע שהם לא השקיעו בעיבוד). על כל זה אתה זורה קמצוץ מונחים מקצועיים שלצערי אין לי כלים לבדוק - אני לא יודעת למדוד אוקטבות, אם כי יש פה איילים שכן יודעים - ומגיש לשולחן שקשוקה מפוארת. אם אתה מדבר על "התמקדות במוזיקה" לעומת "התמקדות בטקסטים", אני כן מבינה את ההבדל, אבל הדורבנים והבילויים שניהם דוגמאות גרועות לצורך זה. הייתי ממקמת בשני הקצוות דווקא, למשל, את איזבו מול הדרה לוין-ארדי, או להבדיל את צביקה פיק מול מאיר אריאל (אגב, האם אריאל השקיע מספיק בעיבודים?) אגב, אביתר בנאי מוכר לי, תודה. ממליצה לך להקשיב לאלבום הנשכח של מרגלית אנקורי ולהבין מתי בוחרים בחירה אמיתית בטקסט שאינו עומד בפני עצמו ללא המוזיקה (סתם, אנקורי לא באמת קשורה לעניין, אבל חשבתי שמשחקים בניימדרופינג). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא ממש משנה אם יאפים עם ג'יפים תל אביבים או לא. הגדרתי אותם כקאלט תל אביבי כי הם עושים את הלחם והחמאה שלהם בהופעות מול סצינה מאד ספציפית, שמתמקדת בת"א במועדונים כמו ג'ה-פן והבארבי. אני חייב באמת לשאול אותך, היית מקשיבה ליאפים עם ג'יפים אם מנגינת השירה היתה מנוגנת ע"י חליל או סולו גיטרה? אני חושב שלא. אוטו זבל, לעומת זאת (אני יודע שהבילויים הם לא בדיוק הדוגמא הכי טובה, אבל ביקשת ממני דוגמא מהמוזיקה הישראלית העכשווית, ומשם קשה לי יותר לחלץ דברים מרשימים. בשביל שוס רציני יותר, קפצי לבמה חדשה ובדקי את להקת סימפוזיון) היה גם ללא השירה הופך לקטע בלוזי נחמד ומוזיקלי. אני לא מכיר טוב את איזבו והדרה לוין-ארדי, אבל מאיר אריאל הוא לדעתי מוזיקאי נוראי - גם בהלחנה, גם בנגינה (שמעתי פעם אלבום שלו בו הוא טועה בנגינה על ימין ועל שמאל, פשוט מגעיל) וגם בעיבוד. לגבי יכולתו כמשורר אין לי מה להגיד - הוא ידוע כמשורר גדול, ולמרות שאני לא מתחבר לשירה שלו כל כך, אין לי איך לחלוק על זה. האמת היא שגם צביקה פיק הוא לא מוזיקאי גדול, אבל לפחות הוא משתדל להיות אחד כזה. יאפים עם ג'יפים אפילו לא מנסים! אגב, לגבי בחירה מושכלת בטקסט גרוע, אני ממליץ לך להציץ בקטע 'לונה פארק' של שלמה גרוניך משנת 82. למרות שזה קטע מאד מוזר ואגרסיבי, אני חושב שהוא אולי הדבר הטוב ביותר שהקליטו בארץ הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיר טוב שורד כל עיבוד, כמו שעיבוד נכון מציל כל שיר. אני לא מבינה את השאלה לגבי החליל/גיטרה. ואגב חליל, באותה הזדמנות שאתה בבמה חדשה, בדוק את להקת ברוואז'. מאיר אריאל - אכן, הבאתי אותו כדוגמה למישהו שהטקסטים שלו מאפילים על המוזיקה. אם הבנת אחרת, כנראה שאנחנו מנהלים דו שיח של חרשים. ואילו צביקה פיק, לטעמי, היה (לפחות בעבר) מלחין מוכשר מאוד. ושוב - אתה חוזר וטוען שהיאפים "לא מנסים" וטענות דומות. אי אפשר לבדוק את הדבר הזה, אי אפשר לנגוס בזה, אי אפשר להרתיח את זה, אי אפשר לשלוק את זה - ואני נאלצת להסיק שוב ושוב שמדובר בהתרשמות אישית שלך ולא בקביעת עובדה. עכשיו - אם אנחנו עוסקים בדעות אישיות לגבי המוזיקה, כל אחד ראשי להחזיק בדעתו ויבורך עליה. היינו יכולים לנהל פה שיחה מעשירה של החלפת דעות, אבל משום מה היא הופכת להתנצחות. אז אני אעצור פה (ואולי אחזור כשעשן ההתקפות יתפזר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את ההנגדה בין מאיר אריאל לצביקה פיק. מאיר אריאל הוא (היה) להטוטן מילים (כמה שנאמר: רבי מאיר בעל הטקסט), ובכך זכה למקום כבוד אצלי, ומלחין בינוני (במקרה הטוב) בעל הגשה ייחודית. צביקה פיק הוא (מיותר לציין, לטעמי) מלחין מוכשר, אשר בוחר טקסטים של אחרים. בהרבה מקרים טקסטים משובחים המשתלבים ליצירות הראויות לשמן, אבל גם בלא מעט מקרים טקסטים ירודים, אשר משום מה מושכים אחריהם את רמת היצירה כולה. כמבצע, הוא, איך לומר, לא בדיוק כוס התה שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההשוואה באה להעמיד יוצר שהמילים אצלו זכו למקום הראשון, גם על חשבון הלחן, מול יוצר פופי שהשתבח בעיקר בלחניו. כמובן שהיו לפיק גם טקסטים ראויים, בעיקר שירי המשוררים שהלחין, אבל הטקסטים המקוריים היו בעיקר של מירית שם אור, ואי אפשר לומר שהם יצירות מופת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם זה ניסיון ליצור איש קש, או אולי סתם עלילת דם, אבל באף אחד משיריהם של ''הבילויים'' (השנונים) לא מופיעה השורה ''אוטו זבל קח אותי לזבל'', וגם אף שיר שלהם אינו נקרא כך. (ואם להיות באמת קטנוני אז גם אין להם אף שיר שנקרא ''נפוליאון יכבוש את עכו''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלו שמה, אתה מנסה לשגע אותי? אז מה אם ציטטתי חופשי? "אוטו זבל": "נפוליאון": |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מנסה לשגע אותי? הרי כבר הערתי פעם1 ששירי "הבילויים" מופיעים באתר הזה, כשהם מלאים בטעויות. הנה, עם פחות טעויות, "אוטו זבל (קח אותי איתך)": ולשיר השני, שנראה לי שהוא מופיע ללא שגיאות בקישור שנתת, קוראים: "*כש*נפוליאון יכבוש את עכו"2. __________________ 1 תגובה 186186 2 "נפוליאון" זה בכלל שיר של יוני בלוך, שאת גיבורו, איתי, ניתן להוסיף רטרואקטיבית למאמרו של ירדניר על תולדות הנעבעך בפזמון הישראלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה! עכשיו אני סוף סוף מבין לאיזה שירים ברקת התכוונה. תודה על עזרתך המועילה. ואם כבר אני כאן בחברת מומחים, אשאל אותך שאלה. אחותי הקטנה סיפרה לי שבהגדה של פסח יש שיר שנקרא חת-גדיא. יש לך מושג על מה היא דיברה, ואם כן האם לדעתך זהו איש קש או עלילת דם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת עלילה מדם של ילדים נוצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען האמת, אם אנחנו כבר ממש מתענינים באיתי, אז ב''התקף לב קטן'' הוא מבהיר שהכל בסדר, והוא מרגיש מצויין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד מרשים אותי איך שאת לא נבהלת מביקורת (מוצדקת או לא, זה לא רלוונטי). זה בא עם המקצוע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זו מחמאה, אז תודה. אבל אני מאוד מתבאסת מביקורת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי להקשיב למוזיקה של המבקר כדי לשים דברים בפרופורציה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצירה יפה מאוד. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |