בתשובה לברקת, 05/04/04 10:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קודם כל, לא אמרתי שהטקסטים של הבילויים והדורבנים טובים, בדיוק להיפך. אני גם לא חושב שאף אחד מההרכבים האלה (למרות שהדורבנים כתבו באלבום שלהם קטע קלאסי חמוד, שווה לשמוע!) הוא שוס גדול מאיזושהי בחינה - אבל אצל הדורבנים והבילויים יש לזה הגיון והם משקיעים (למרות שלא תמיד זה לטעמי) המון בעיבוד, בהפקה, וגם בהלחנה, כי הם מבינים שבהאזנה למוזיקה זה פשוט חשוב יותר, והם עדיין לא כותבי שירה ברמה שתצליח לעמוד בפני עצמה ללא המוזיקה. "אוטו זבל קח אותי איתך" הוא אולי שיר מטומטם מבחינה טקסטואלית (אין לי מושג, לא ישבתי וקראתי), אבל יש לו מלודיה בלוזית ויפה (טוב, זה עניין של טעם באמת, תשכחי מה'יפה') שמשתרעת על מנעד של כמעט אוקטבה. זה בטח ובטח הרבה יותר מלודי ממה שעושים יאפים עם ג'יפים. יש לשיר הזה גם הרבה אמירה ריתמית לא פשוטה בכלל (ודרך אגב, רוק קופצני הוא ממש לא הסגנון שלי, ואני גם לא מעריץ גדול של הבילויים, אבל חייבים להעריך אותם לפי מה שהם מנגנים, ולא לפי מיתוסים טקסטואליים שמוצאים מההקשר). "נפוליאון יכבוש את עכו" - לא שמעתי, לא יכול להגיב. לגבי טענתך הראשונה - אני כן מנמק את הטיעונים שלי. אני אומר שהמוזיקה של יאפים עם ג'יפים מסורסת מבחינה הרמונית ומלודית (אם בא לך, אפשר לנתח את השיר המטופש שמופיע בתגובות כאן להורדה) והכביכול אמירה שלהם היא באיזהשהו ניסיון ליצור קאלט תל אביבי שכזה (בטקסטים), שלא עובר כמוזיקה (אולי הוא עובר כשעשוע לשעת אחר הצהריים, לא יודע). להגיד גם שהצליל של יאפים עם ג'יפים מינימליסטי נשמע לי גם קצת לא מבוסס - לא נשמע לי כאילו הם בחרו את הצליל בצורה 'אומנותית', אלא פשוט מחוסר כישורים בנגינה, הלחנה ועיבוד. אני ממליץ לך להקשיב לאלבום הראשון של אביתר בנאי ולהבין מתי בוחרים בחירה אמיתית בעיבוד מינימליסטי (במקרה שלו זה בעיקר פסנתר ושירה). אייל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי מציע שתקרא את ההיסטוריה הקרובה של המוזיקה - אפשר להתחיל למשל בסצינה הניו יורקית של שנות ה 70 וה 80. מומלץ להתמקד בהרמוניות של Talking Heads ובמלודיות של Sonic Youth, עם עצירת ביניים בתחכום המוזיקלי של Blondie ואולי כמה גיחות אל מוזיקת הרעש היפאנית של העשור וחצי האחרונים. ההתעלמות מכל מה שהתרחש בחצי השני של המאה הקודמת והטענה שמוזיקה נמדדת בראש ובראשונה במלודיות שלה ובמידת ה"השקעה" מגוחכת כמו הטענה שאין חידושים במוזיקה - ואם באמת אין כאלו, מדוע ליצור עוד מאותו הדבר? לגבי ישראל, חלק מהלהקות הישראליות החשובות ביותר שפעלו, התחילו את דרכן ולעתים גם סיימו אותה כשהן מתאפיינות באיכויות *טכניות* ירודות (ע"ע מינימל קומפקט בראשית ימיה), אך אין בכך להפחית מהשפעתן ומהעניין הרב של חלקנו במוזיקה שיצרו, לעומת מוזיקה מלודית ביותר ונוחה לבריות שאפשר לחולל באמצעות מחשב וכמה בוגרי תלמה ילין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"...כמו הטענה שאין חידושים במוזיקה - ואם באמת אין כאלו, מדוע ליצור עוד מאותו הדבר?" מוזיקה היא לא מחשב. כשאתה מקשיב למוזיקה אתה לא מחכה שיגיע משהו חדש שידהים אותך, שיהיה מהיר יותר או מתוחכם יותר ממה שהיה קודם. אתה בסה"כ רוצה לשמוע אמירה מיוחדת\יפה\מעניינת שמשתמשת בקוד מסוים שאתה כבר רגיל אליו (צלילים, לצורך העניין). אם אתה מחפש חדשנות טכנית-מוזיקלית, קפוץ רגע ותקשיב למוזיקה הקלאסית של תחילת ואמצע המאה, שבה נעשה פחות או יותר הכל בתחום הזה. הדבר אליו אנשים לרוב מייחסים 'חדשנות מוזיקלית' הוא בסך הכל אסתטיקה והגשה. את כל הלהקות שציינת אני מכיר, אבל אף אחת מהן היא לא שוס מוזיקלי גדול (מבחינת 'חדשנות') ביחס לסטרווינסקי, נניח, שכתב את המוזיקה שלו 70 שנה קודם, או אפילו סטיבי וונדר מהעשור שלפני. הסיבה שאתה ואחרים אוהבים את הלהקות האלו קשורה אך ורק לעובדה שהן כתבו לחנים מוצלחים במסגרת אסתטית מסוימת - וזה כל מה שחשוב. אם, לעומת זאת, אתה יושב וסופר את האפקטים המיוחדים - אתה מקשיב למשהו שהוא לא מוזיקה, וזה אומר שאין לנו בכלל בסיס שעליו אפשר לבסס את הדיון. אני מאמין שאמירה מוזיקלית נמדדת בראש ובראשונה בלחן (מלודיה), ורק אח"כ באסתטיקה והגשה ואלמנטיים מקצועיים אחרים (שבהם באמת נוטים לשלוט תלמידי תלמה ילין וכד'). אגב, אף אחד לא אמר שמוזיקה מלודית היא בהכרח מוזיקה נוחה לבריות. נסה להקשיב למנגינות של בארטוק (או של קינג קרימזון, אם אתה לא רוצה ללכת רחוק) ותחזור אלי, בבקשה. אה, ברקת, אני מכיר טוב מאד את להקת ברוואז' (מהחומר בבמה ומהופעות) ואני חושב שהם הרכב נהדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר במזרח הרחוק עסקינן, נדמה לי שהמתח שבין הטקסט, המלודיה והעיבוד מוכרע באופן סופי בקטע נדיר זה. מדובר באולי שריד אחרון למסורת מוסיקלית סינית בת אלפי השנים. עפ"י דיסקים מאובנים שנמצאו ותוארכו, יש המשייכים אותה למסורות מתקופת ההומו-ארקטוס (שמצידו מכחיש כל קשר). ללא ספק עתיד זמר זה להפוך ביום מן הימים להימנון שיושר בתחילת כל מפגש של האייל הקורא: (אם זה מקרטע, לחכות שיסתיים ואז ללחוץ על ה'again' שבעיגול הכתום, למטה בצד שמאל של הציור). ואת משטרו העריץ של קים ז'ונג איל יש להפיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את קים ז'ונג איל יש להפיל. איל קים ז'ונג - תנו לו עם הגונג. ז'ונג, איל קים: יושם באזיקים! _______________ את משטרו העריץ של שמעון מזרחי יש להפיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התחייבתי1 ומילה של אפו זו כמו מילה של ברטה. רק כליל (והמערכת) יפטרוך מעונשי. אם לא, עוד חמישה וזהו. ואת משטרו העריץ של קים ז'ונג איל יש להפיל. __ 1 ראה ההערה בסוף תגובה 211472 . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכולם יודעים שאירופה אדומה. (כתבה על להקה ירושלמית, אי אפשר שתישאר בלא התייחסות לעניין חשוב זה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מערבב טעם אישי, שעליו אין לי כוונה לחלוק, יחד עם אמירות מופרכות (היאפים הם לא תל אביבים, למשל, ועדיין לא ברור לי איך אפשר לקבוע שהם לא השקיעו בעיבוד). על כל זה אתה זורה קמצוץ מונחים מקצועיים שלצערי אין לי כלים לבדוק - אני לא יודעת למדוד אוקטבות, אם כי יש פה איילים שכן יודעים - ומגיש לשולחן שקשוקה מפוארת. אם אתה מדבר על "התמקדות במוזיקה" לעומת "התמקדות בטקסטים", אני כן מבינה את ההבדל, אבל הדורבנים והבילויים שניהם דוגמאות גרועות לצורך זה. הייתי ממקמת בשני הקצוות דווקא, למשל, את איזבו מול הדרה לוין-ארדי, או להבדיל את צביקה פיק מול מאיר אריאל (אגב, האם אריאל השקיע מספיק בעיבודים?) אגב, אביתר בנאי מוכר לי, תודה. ממליצה לך להקשיב לאלבום הנשכח של מרגלית אנקורי ולהבין מתי בוחרים בחירה אמיתית בטקסט שאינו עומד בפני עצמו ללא המוזיקה (סתם, אנקורי לא באמת קשורה לעניין, אבל חשבתי שמשחקים בניימדרופינג). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא ממש משנה אם יאפים עם ג'יפים תל אביבים או לא. הגדרתי אותם כקאלט תל אביבי כי הם עושים את הלחם והחמאה שלהם בהופעות מול סצינה מאד ספציפית, שמתמקדת בת"א במועדונים כמו ג'ה-פן והבארבי. אני חייב באמת לשאול אותך, היית מקשיבה ליאפים עם ג'יפים אם מנגינת השירה היתה מנוגנת ע"י חליל או סולו גיטרה? אני חושב שלא. אוטו זבל, לעומת זאת (אני יודע שהבילויים הם לא בדיוק הדוגמא הכי טובה, אבל ביקשת ממני דוגמא מהמוזיקה הישראלית העכשווית, ומשם קשה לי יותר לחלץ דברים מרשימים. בשביל שוס רציני יותר, קפצי לבמה חדשה ובדקי את להקת סימפוזיון) היה גם ללא השירה הופך לקטע בלוזי נחמד ומוזיקלי. אני לא מכיר טוב את איזבו והדרה לוין-ארדי, אבל מאיר אריאל הוא לדעתי מוזיקאי נוראי - גם בהלחנה, גם בנגינה (שמעתי פעם אלבום שלו בו הוא טועה בנגינה על ימין ועל שמאל, פשוט מגעיל) וגם בעיבוד. לגבי יכולתו כמשורר אין לי מה להגיד - הוא ידוע כמשורר גדול, ולמרות שאני לא מתחבר לשירה שלו כל כך, אין לי איך לחלוק על זה. האמת היא שגם צביקה פיק הוא לא מוזיקאי גדול, אבל לפחות הוא משתדל להיות אחד כזה. יאפים עם ג'יפים אפילו לא מנסים! אגב, לגבי בחירה מושכלת בטקסט גרוע, אני ממליץ לך להציץ בקטע 'לונה פארק' של שלמה גרוניך משנת 82. למרות שזה קטע מאד מוזר ואגרסיבי, אני חושב שהוא אולי הדבר הטוב ביותר שהקליטו בארץ הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיר טוב שורד כל עיבוד, כמו שעיבוד נכון מציל כל שיר. אני לא מבינה את השאלה לגבי החליל/גיטרה. ואגב חליל, באותה הזדמנות שאתה בבמה חדשה, בדוק את להקת ברוואז'. מאיר אריאל - אכן, הבאתי אותו כדוגמה למישהו שהטקסטים שלו מאפילים על המוזיקה. אם הבנת אחרת, כנראה שאנחנו מנהלים דו שיח של חרשים. ואילו צביקה פיק, לטעמי, היה (לפחות בעבר) מלחין מוכשר מאוד. ושוב - אתה חוזר וטוען שהיאפים "לא מנסים" וטענות דומות. אי אפשר לבדוק את הדבר הזה, אי אפשר לנגוס בזה, אי אפשר להרתיח את זה, אי אפשר לשלוק את זה - ואני נאלצת להסיק שוב ושוב שמדובר בהתרשמות אישית שלך ולא בקביעת עובדה. עכשיו - אם אנחנו עוסקים בדעות אישיות לגבי המוזיקה, כל אחד ראשי להחזיק בדעתו ויבורך עליה. היינו יכולים לנהל פה שיחה מעשירה של החלפת דעות, אבל משום מה היא הופכת להתנצחות. אז אני אעצור פה (ואולי אחזור כשעשן ההתקפות יתפזר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את ההנגדה בין מאיר אריאל לצביקה פיק. מאיר אריאל הוא (היה) להטוטן מילים (כמה שנאמר: רבי מאיר בעל הטקסט), ובכך זכה למקום כבוד אצלי, ומלחין בינוני (במקרה הטוב) בעל הגשה ייחודית. צביקה פיק הוא (מיותר לציין, לטעמי) מלחין מוכשר, אשר בוחר טקסטים של אחרים. בהרבה מקרים טקסטים משובחים המשתלבים ליצירות הראויות לשמן, אבל גם בלא מעט מקרים טקסטים ירודים, אשר משום מה מושכים אחריהם את רמת היצירה כולה. כמבצע, הוא, איך לומר, לא בדיוק כוס התה שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההשוואה באה להעמיד יוצר שהמילים אצלו זכו למקום הראשון, גם על חשבון הלחן, מול יוצר פופי שהשתבח בעיקר בלחניו. כמובן שהיו לפיק גם טקסטים ראויים, בעיקר שירי המשוררים שהלחין, אבל הטקסטים המקוריים היו בעיקר של מירית שם אור, ואי אפשר לומר שהם יצירות מופת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |