 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב, אם הייתי חושבת שיש הרבה אמת בדרך בה תואר הרב כהנא בעיתונות הישראלית ובמיוחד ידיעות אחרונות, הייתי חוסכת מעצמי את הטרחה שבכתיבת הסיפור האמיתי. פעם לאחר פרסום כתבה מכפישה במיוחד, לאחר שדברנו על ההמצאות שנכתבו שם, שאלתי אותו למה הוא לא מגיש תביעות דיבה נגד המלעיזים, הוא אמר שזו שיטה לנטרל אנשים מלפעול למען מה שהם מאמינים בו. הוא אמר גם שזה בוץ ומי שמתעסק בבוץ מתלכלך אז הוא מעדיף לא להתייחס לכך. הוא העדיף להשקיע את מרצו בלהגיע למגע בלתי אמצעי עם האנשים, ולרכוש את אמונם, ולא במלחמה נגד העתונים שלא היה גבול להמצאות ולשקרים שהם הרשו לעצמם לפרסם. בדיעבד הפרסום השלילי, המוגזם כל כך, הועיל לו במידה רבה א. מפני שאנשים רבים היו מגיעים לעצרות העם שלו. כדי לראות באיזה מפלצת מדובר. ב. לאחר שהם הקשיבו לו, וראו ושמעו שהבן אדם אומר דברי טעם והיגיון, שהוא נראה טוב ונורמלי לגמרי, ולא "ממלמל תוך שהוא רועד בכל גופו". הם אבדו את אמונם בכל מה שידעו עליו מקודם, והיו פתוחים לשמוע את דבריו. בקיצור אם אני צריכה לבחור למי להאמין: לרב כהנא שהכרתי את אישיותו ואת המחוייבות שלו לאמת הפנימית שלו, או לעיתון ידיעות אחרונות לי אין ספק איפה נמצאת האמת. ניסיתי להעביר את זה כאן גם למי שלא הכיר אותו אישית. זה שאין איזכורים על פעילותו למען יהודי רוסיה זה לא לגמרי מפתיע אותי. נסה לחפש כתבות מסוף שנות השישים עד שבעים ואחת. אז, העתונות הישראלית לא ידעה שהוא אוייב העם והרשתה לעצמה לכתוב עליו בצורה אוהדת. למען האמת אני זוכרת כתבה כזאת שפורסמה עם עלייתו ארצה, אולם אני לא זוכרת פרטים מדוייקים אם אצליח להשיג אותם אכתוב שוב. בתגובה אחרת הבאתי את המספרים של יהודים מרוסיה שקבלו היתר לעלות לארץ משנת שיבעים ואילך. הרב כהנא הקים את הליגה להגנה יהודית ב 68 את הפעולה הראשונה למען יהודי בריה"מ עשה ב29 לדצמבר 69. התוצאות היו שמשנת שבעים ואילך מספר היהודים העולים לארץ תפח ממאות בודדות לעשרות אלפים. מי שרוצה יותר פרטים לגבי הפעולות והתגובות עליהן והתוצאות שלהן מוזמן לקרא ב"סיפורה של הליגה להגנה יהודית". (אם כבר התחלת לחטט בעיתונים ישנים תביא את התוצאות של הסקרים, והכתבות שפורסמו על סיכוייו בבחירות של 88.) אגב, זה שהוא ישב במעצר מינהלי ללא משפט מראה שלא היתה לשלטונות שום עילה אחרת להכניסו למאסר. באופן כללי, יש הרבה דברים נוספים שהרב כהנא עשה מעבר למה שכתבתי במאמר שלי (אני מקווה שבעתיד הלא רחוק ייצא ספר מקיף עם תאריכים ותיעוד מדוייק של מה שעשה הרב כהנא בחייו. הוא היה מאוד פדנט והיו לו ארכיון גדול (המצוי היום באוניברסיטת בר אילן) מלא קטעי עתונים מכתבים וכו' בהם נעזר לכתיבת ספריו וכן תיעד את כל פעילותו) לא הבאתי את הכל כמובן, אלא את מה שנראה לי אבני יסוד בדרכו. לגבי אהבת ישראל: הרב כהנא ראה לאן מובילה דרכם של יוסי שריד ושולמית אלוני. זה היה ברור לו שהם מעדיפים את האוייב של עמם עראפת על פני אחיהם בני עמם, החולקים על דעתם מבחינת הדרך בה צריך לנהל את מדינת היהודים. מציאות כזאת בה יש שיתוף פעולה עם האוייב החיצוני, כדי לגבור על היריב שלך מבית, ניתנת להגדרה בפשטות כבגידה . אולי זו לא בגידה במובן המשפטי (אם אני לא טועה הוא לא תבע אותם למשפט עבור זה..) אלא זו מציאות של בגידה. אגב, אם היו מספרים אז באמצע שנות השמונים לעם על כך, שאנשים אלו (בין השאר) יהיו אחראים לכך שערפאת יקבל ערי מקלט ונשק, ושהוא ישתמש בנשק זה כדי להרוג יהודים. אני חושבת שהיו הפגנות המוניות עם תביעה לאסור אותם מיד. הרב כהנא ראה כבר אז שהדרך שלהם מובילה בבירור לכך. בכלל, אולי אתה צעיר מכדי לזכור, אולם מי שהיה מבוגר כבר אז, יודע שהשינוי המנטלי שהעם הזה עבר מאמצע שנות השמונים עד עכשיו, הוא עצום, ודורש בדרך כלל כמה דורות... מה שאז היה נחשב בגידה ולא יעלה על הדעת, היום הוא סטנדרטי ואפילו נחשב ימני. (צריך גם לזכור שהרב כהנא דיבר לפני רצח רבין. אז עוד מותר היה להשתמש בשרש ב.ג.ד. בלי שיחשדו בך בכוונת רצח מיידית...) הרב כהנא אהב את האנשים הפשוטים של עם ישראל ולפיכך הוא נלחם נגד מנהיגיהם אשר חשבו ששלומם וחייהם של מונהגיהם היה זול וניתן לסחור ולהמר בו. הוא ראה את התוצאות האפשריות של דרכם של יוסי שריד ושולמית אלוני (דבר שהוכח כנכון בשנים שמאז), והבין שצריך להלחם באלו המובילים את הדרך השמאלית, שיישומה יעלה בהרבה חיים של יהודים פשוטים. מכל מקום, המלחמה שלו כדי להמנע מהדרך הזו היתה אך ורק במילים, אמנם קשות ובוטות, אולם הוא מעולם לא הטיף לאלימות נגד יריבים פוליטיים. גם תלמידיו לא פועלים באלימות נגד אנשי השמאל. אם יש אלימות היא בדרך כלל מהכיוון השני, או בחששותיהם של אנשי השמאל (משהו כמו: עברתי שם והם הביטו בי בעיניים המתלהמות והמשיחיות שלהם באלימות כזאת, הרגשתי ממש סכנה, אני לא יודעת איך זה היה מתפתח אם לא הייתי בורחת משם מיד). לגבי המשיח-זו רק עוד הוכחה שאסור לחשב קיצין... ובזה הרב כהנא מצוי בחברה מכובדת מאוד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע ל"עליית שנות השבעים," את _שוב_ חוטאת ב-post hoc, ergo propter hoc. ב-1969 אבי אכל ביצה מקולקלת וחלה. שנתיים אחרי זה, ניתן לכמה יהודים מרוסיה לעלות לא"י. חתיכת ביצה, מה? אגב, מה מנע מ_כל_ היהודים לצאת מרוסיה אז? המצב הכלכלי הנפלא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אביך היה אוכל ביצה מקולקלת במטרה מוצהרת לשחרר את יהודי רוסיה, וגם מסביר לך מראש בפירוט, את התהליך בו הביצה תגרום לזה, ואז זה באמת היה קורה נראה לי שהיית מאמין לו שיש קשר בין השניים. לא כל היהודים יכלו לצאת. האישורים נתנו רק לאלו שהשיגו בקשה מקרובי משפחה לאיחוד משפחות. הרוסים עדיין היו עם היד על השיבר והיהודים היו ה''תשלום'' שהם שלמו לשיעורין עבור הידוק הקשרים עם ארה''ב (בעצם קבלת עזרה כלכלית מארה''ב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אוכל להעיר ולהאיר בנוגע למשפט הבא מתגובתך: "אגב, זה שהוא ישב במעצר מינהלי ללא משפט מראה שלא היתה לשלטונות שום עילה אחרת להכניסו למאסר" האם ניסית לרמוז שכל העצירים המנהליים הפלסטיניים שיושבים ללא משפט בעצם חפים מפשע? למען האמת עד שקראתי את המשפט הנ"ל הייתי בטוח שדעותייך שונות מעט מהדעה שהצגת בנושא עצירים מנהליים או שהכוונה הייתה שעצירת יהודים בלבד במעצר מנהלי היא הוכחה לחפותם ולעומת זו מעצר מנהלי של ערבים היא הוכחה לכך שהם מסתירים טוב את הראיות נגדם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם העציר המינהלי הוא אישיות פוליטית מתוך העם שלך, שהויכוח איתו הוא פוליטי, יש סיכוי טוב שלא מצאת עילה אחרת לשים אותו במעצר. וזה התאנות פוליטית קלאסית ואנטי דמוקרטית. אם העציר הוא אוייב שלך, המאיים על קיומך הפיזי אז בכלל כל עניין המשפטים שנערכים להם נראים בעיני פארסה אחת גדולה. כי אני לא רואה בהם ''פושעים'' ''וחפים מפשע'', ההגדרות הללו לא רלוונטיות עבורם. במיוחד שהתיחסות האמיתית אליהם היא כאל שבויי מלחמה, הרי הם משוחררים אח''כ מסיבות מדיניות, דבר שלא היה עולה על הדעת לגבי אסירים פליליים במדינת חוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם חשבת על כך שכהנא אולי סיכן את קיומה של מדינת ישראל? בדיוק כמו אותם עצירים מנהליים פלסטיניים? האם תראי גם במעצר מנהלי של אזרח ישראל ערבי נסיון להתאנות פוליטית אנטי דמוקרטית? חוקקו חוקים בכנסת במיוחד בשביל אסירים ספציפיים גם זה לא היה עולה על הדעת במדינה שנשמעת למערכת המשפט שהיא עצמה יצרה נכון? ד"א 1 מדוע כהנא שוחרר מהמעצר? ד"א 2 סיכוי טוב ש... אינו הוכחה ש... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אין סתירה בין העמדה שהבעת בתגובה זאת ("...העם הזה עבר מאמצע שנות השמונים עד עכשיו, הוא עצום, ודורש בדרך כלל כמה דורות... מה שאז היה נחשב בגידה ולא יעלה על הדעת, היום הוא סטנדרטי ואפילו נחשב ימני.") ועמדה שהבעת בדיון קודם ("אני יודעת שהעם בבחירות האחרונות הנחיל מפלה אישית ומפלגתית לאדריכלי אוסלו. דבר האומר משהו על מה שהוא חושב על התהליך הזה.") תגובה 144761 ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כן, קראתי איפשהו שאת לא אוהבת את השיר הזה). כן, את זה שאת נורא נורא מאמינה שאת צודקת, נורא נורא בטוחה שאת אוחזת בידיך את האמת הנורא הנורא מוחלטת, ונורא נורא מאמינה ברב כהנא שהיה נורא נורא מחויב לאמת הפנימית שלו, כבר הבנתי. הבעיה היא כמובן, שתגובה מעין זאת - "אם אני צריכה לבחור למי להאמין: לרב כהנא שהכרתי את אישיותו ואת המחוייבות שלו לאמת הפנימית שלו, או לעיתון ידיעות אחרונות לי אין ספק איפה נמצאת האמת" - אינה יכולה להיות רלוונטית כאן לאיש מן הקוראים, מלבד אולי לך עצמך. כך למשל, התייחסותך לפרסומים בעיתונות הישראלית כ"נו באמת, למה כבר אפשר לצפות מן התשקורת השמאלנית" (רוח הדברים) לא יכולה להיחשב להתייחסות עניינית או רצינית בשום קנה מידה. כשגדעון רייכר (למשל) מתאר ב"ידיעות אחרונות" את טקס ההשבעה של הח"כים, הוא מתאר טקס שמאות אלפי ישראלים ראו במו עיניהם בטלוויזיה. אז אולי באופן תיאורטי, יכול להיות שהוא בדה מליבו את רעידותיו ומלמוליו של הרב כהנא, באופן מעשי זה כמובן מאוד לא סביר. כשמדובר על התרשמותם הדומה של כתבים שונים, מעיתונים שונים, באופן עיקבי פחות או יותר, ולאורך זמן, רמת טיעוני הכנגד שאת מעלה היא במקרה הטוב ילדותית או מגוחכת. באותה מידה אני יכול לשאול מאיפה את יודעת מה ניבאו לכהנא הסקרים לקראת בחירות 88? קראת על זה בעיתון? עשי לי טובה. מאיפה את יודעת שבשנות ה70 היו גלי עליה רוסית לארץ? ספרת אותם? אה, קראת על זה בעיתון? נו באמת. וכמובן שהשאלה המתבקשת מכל היא מדוע לא הגיש כהנא תביעות דיבה כנגד כל אותם פרסומים שקריים? ותשובתו של כהנא (מפיך), נשמעת לי לפחות, כהתחמקות של מי שיודע שהאמת אינה לצידו. הרי רק המיליונים שהוא יכול היה להרוויח מכל אותן תביעות דיבה היו חוסכים לו לא מעט גיחות לארה"ב לצורך גיוסי כספים. שלא לדבר על כך שגם אם נשים לרגע בצד את כל הפרסומים האחרים, קשה לחשוב על פרסום שיהיה יותר מכעיס ומקומם מבחינתו של אדם כמו הרב כהנא, מאשר פרסום על רומן מהצד, ועוד עם גויה. מה עוד שמדובר כאן על פרסום שהופיע לפחות בשני ספרים שונים, וקרוב לוודאי שבלא מעט עיתונים. לגבי "אהבת ישראל" (ביטוי שלאור הבהרתך יש לתקן רטרואקטיבית במאמר ל"אהבת האנשים הפשוטים של עם ישראל"): הציטוטים שהבאתי הובאו בעיקר בעקבות שתי הודעות שכתבת. בראשונה (תגובה 159730) כתבת לשכ"ג שאינך מבינה ממה הוא כל-כך חושש, הרי הוא לא יוסי ביילין, ופדרמן מעולם לא אמר שהוא יתלה את אלה שמחזיקים בעמדות שמאליות, אלא רק את מנהיגיהם שתירגמו את אותן עמדות למעשים (של בגידה). אז קודם כל מתברר שלפחות לרב כהנא כן היו אמירות כלפי כלל השמאלנים ("סכין בגב האומה"), שכנראה לא נפלו תחת ההגדרה (התמוהה, כמובן) של "האנשים הפשוטים של עם ישראל". (מצד שני מסתבר שגם צ'ארלי ביטון לא הצליח למצוא את דרכו אל תוך אותה הגדרה, מה שבאופן לא ממש מפתיע, הופך את כל עניין ה"אהבת ישראל" למעט ריק מתוכן, ומותיר אותנו עם כך שככה"נ היו גם כל מיני יהודים (ואולי גם איזו דוגמנית נוצריה אחת) שכהנא אהב. לא ממש תכונה שמצדיקה התייחסות נרחבת במאמר כלשהו). דבר שני שמתברר הוא שאותם "פשעי אוסלו" נוראים, אותם את כה אוהבת לתאר, ומביאה כהצדקה לכל מיני התבטאויות, הם בכלל לא רלוונטיים. הרי כהנא צדק כשכבר בשנות ה-80 הוא חזה את ביאתו הקרובה של המשיח, אה סליחה, את העובדה שדעותיו ועמדותיו של השמאל הישראלי מובילות למקום איום ונורא, לכן כמובן התבטאויותיו היו מוצדקות. אבל הטיעון הזה רק מחזק את חששו של שכ"ג, שהרי נובע ממנו שכדי להיחשב בוגד (וכולנו יודעים מהו העונש על כך), מספיק להחזיק בעמדות מסוימות שבאם יבואו אי פעם בעתיד לכדי מימוש, יוגדרו (נניח ע"י פדרמן, לצורך העניין) כבגידה. לכן, נדמה שהעלבון הנוראי שלך מ"מה שנעשה באופן שיטתי לפעילי הימין הקרוי קיצוני" (תגובה 159745) הוא לא ממש במקומו. ההודעה השניה (תגובה 160435) היא זאת שבה כתבת לעודד שהכינוי בו קרא כהנא ליוסי שריד הוא "מתייון" או "מתגויי". נו, אני מניח שהיית צריכה לנסות יותר בכיוון של "בוגד" או "משתף פעולה" או "סכין בגב האומה". וכמובן שפתאום, גם מפיך מסתבר שאמנם כהנא נהג להשתמש כלפי מנהיגי השמאל במילים "קשות ובוטות". לא זכור לי שטרחת לספר על כך במאמר, או לפחות לציין זאת באחת מתגובותיך. לגבי הסקרים, אני דווקא "מאמין" בהם, כלומר רואה בהם אינדיקציה טובה לזיהוי מגמות פוליטיות (ואחרות) (רמז לכך אפשר למצוא למשל בתגובה 145775), ולרגע לא טענתי שהסקרים לא ניבאו לכהנא הצלחה לקראת בחירות 88. פשוט, למקרא המאמר שלך, נזכרתי באחת המגיבות כאן שמאמינה ש"הסקר האמיתי היחיד שניתן להאמין לו (והוא המציאות) הוא הבחירות". באופן דומה, שוב באה גמישותן של עמדותיך לידי ביטוי כשאת מציעה שאחפש כתבות מעיתונים שהופיעו מסוף שנות השישים ועד שבעים ואחת. ושוב, הייתי שמח לעשות זאת, אבל הרי רק לפני רגע טענת "שלא היה גבול להמצאות ולשקרים [שהעיתונים] הרשו לעצמם לפרסם" בעניינו של כהנא. מדוע שאאמין דווקא לעיתונים מן השנים שציינת, כי פעם במקרה ראית שם כתבה אוהדת? כי את נורא נורא מאמינה שרק את נורא נורא צודקת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנסה לענות על טענותך: אני כאן על תקן של מי שהכירה את הרב כהנא באופן אישי, ומכירה את תורתו ורעיונותיו במידה רבה, ובאה לספר לרעי הוירטואליים באייל, על הרב כהנא. אני לא על תקן של עורכת דין במשפט. לפיכך האמון שלי במישהו, אולי אינו קביל בבית משפט כראיה, אולם הוא קביל כהערכה שלי, במקום בו אני אומרת את דעתי. אמנם אני "נוגעת בדבר" מצד אחד, מצד שני גם הייתי קרובה מאוד לאנשים ולהתרחשויות. על כגון זה נאמר- ירצו יאכלו... מבחינת אמינות העתונות הישראלית: האם לפי דעתך אני צריכה להחליט: או שכל מה שכתוב בעיתון אמת, או שהכל שקר?. לא נראה לך ילדותי? אני מנתחת את מה שאני קוראת, כמו כל אדם בעל חוש ביקורת מינימלי. אני מניחה שכאשר תקרא בעיתון יתד נאמן על עימות בין חרדים לחילוניים, אתה לא תתיחס באמון מלא לתיאור שם, משום שאתה יודע שיש לעיתון אינטרס בנושא. אתה תוכל לדעת יותר טוב מה באמת היה, אם תצליב מידע שתקבל בנושא מעיתון חילוני. עצם הידיעה שיש גם עתונים חילוניים שיתארו את הארוע, גם ירסן במידה רבה את יתד נאמן מלהפליג בסטייה שלו מן האמת. לגבי הרב כהנא המצב היה שלמערכות העתונים (השייכים לאליטות וכו')היה אינטרס ברור וחד משמעי להכפישו. לכן קשה להאמין להם בעניין (כמו בכל נושא שיש להם בו אינטרס: איך מעריב דווח על חקירת נמרודי? ואיך הטלוויזה מספרת על חקירתו של רפיק חלבי עורך מבט? וכו'). מה עוד, שלא היה שום אמצעי תקשורת אשר היה אוהד, והיה יכול לתת את האינפורמציה מהצד השני. (התקשורת אז היתה אפילו יותר מונוליטית מהיום). כך שהם אפילו לא היו צריכים לשים רסן ליצרם (לאינטרס) שלהם להכפיש. כאשר אתה שופט אמינות של ידיעה על הרב כהנא אתה צריך לקחת את העובדות האלו בחשבון.( אני מקווה שאתה פחות פשטני ביחס שלך לאינפורמציה שאתה מקבל מהתקשורת, ממה שאתה דורש ממני....) הדוגמא של הדווח של גדעון רייכר טובה: מעולם לא ראיתי את הרב כהנא "ממלמל כשהוא רועד בכל גופו" ולכן הקונוטציות שמשפט כזה מעלה בודאי לא היו נכונות במציאות. מצד שני יכול להיות שהוא התרגש מהמעמד. אם הרב כהנא היה סתם חבר כנסת מהשורה, הכתב היה בודאי מתמוגג מההתרגשות הכנה כל כך, של האדם ברגע גדול זה, בו הוא מושבע לכנסת. אבל אם אתה רוצה להכפיש מישהו אז אתה אומר את הדברים עם רשעות וקונוטציות מסויימות, ומי שלא ראה, ידמיין לו את מה שידמיין. אי הגשת תביעות דיבה היתה אצלו עקרון. הוא ידע שכניסה למערכות משפטיות אין כמוהן כדי לכלות את זמנו, כוחו, וכספו של אדם גם אם יזכה בהרבה כסף בסוף. הוא בחר שלא להיות מנווט על ידי התקשורת אלא לעשות את מה שהוא חשב לחשוב, תוך לקיחת הסיכון שאנשים כמוך יחשבו שזו אמת. היית יכול לזלזל בטיעון זה אם עניין משפטי הדיבה היה פשוט, אולם עיין ערך שרון שכילה עשר שנים מחייו על העניין ובכל זאת לא קיבל זיכוי שלם. ונתוני ההתחלה של שרון, ועמדתו הציבורים היו הרבה יותר טובים משל הרב כהנא. אגב, הוא נסע לארה"ב לא רק כדי לאסוף כסף אלא כדי להרצות שם בכל רחבי ארה"ב לפני צעירים יהודיים. הרצאות שהיתה להם השפעה על רבים. אהבת ישראל היא בודאי האהבה אל האנשים הפשוטים (וגם שם, האהבה אינה סותרת ביקורת). אפשר גם לאהוב את המנהיגים אולם מהם צריך לדרוש אחריות כלפי העם הפשוט. זו הרי משמעות ההנהגה. וזה מה שהוא עשה. צ'רלי ביטון לא היה העם הפשוט. (זה שאתה ממוצא מזרחי וגם מנפנף בו לא הופך אותך אוטומטית לעם הפשוט), הוא היה חבר כנסת מטעם חדש. אני לא יודעת מאיפה הציטוט שהשמאלנים הם סכין בלב האומה, אולם ברור שהרב כהנא חשב, ואמר, שהדעות השמאלניות יכולות להביא את מדינת ישראל כמדינת היהודים לסכנה קיומית (מה שנשאר נכון עד היום). אם מישהו יאמר (בטיפשות כמובן...) "המתנחלים גורמים למות חיילי צהל", לא צריך להבין מזה שהוא אומר שהמתנחלים רוצחים את חיילי צהל, אלא שמעשה ההתנחלות גורם למלחמה, שבה מתים חיילי צהל. כך לא צריך לעשות התעמלות לוגית והיקשים המסובכים כדי להבין למה התכוון הרב כהנא. (שכ"ג אתה יכול להמשיך לישון בשקט). כנראה לא קראת את כל תגובותי, כי כתבתי כבר קודם שהוא לא חסך את שבט לשונו מירביו הפוליטיים (אין לי כח לחפש את הלינק, אבל זה היה בקשר לשאלה על אלימות כלפי שמאלנים). אפשר לקרוא בספריו "מעל במת הכנסת" את הנאומים שנאם שם ולדעת בדיוק את המילים וההקשר בהם הוא התייחס ליריביו הפוליטיים ולא רק מהשמאל, (וגם להנות מהרמה של הנאומים). ושוב לגבי האימון בעתונות: אם בהמודיע היו מספרים על הצלחה של חברי כנסת חילוניים היית מאמין? כן. כי אם הם סיפרו את זה בהמודיע, זה כנראה דבר שאי אפשר להתעלם ממנו. כך גם לגבי סקרים. כאשר הם תואמים את המגמה של העיתון או המזמין, אפשר להתייחס אליהם בספקנות. אולם אם הם סותרים אותם, אפשר להאמין להם משום שסביר שזה פורסם רק משום שהתופעה כל כך משמעותית שאי אפשר היה להתעלם ממנה. לילה טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה עם הפסקה האחרונה שלך היא שאת מניחה שהעיתונים כולם נגדך, ולכן את תמיד תראי בכל מה שכתוב שם הוכחה לטענותיך, לא משנה מה הן תהיינה ומה כתוב: אם זה נגדך, הם משקרים, אם זה לטובתך, אז זה כל כך ברור שאפילו הם לא יכלו לשקר. בואי ואנסה לערער את הבטחון שלך: הימים ימי פסילה אפשרית של מפלגתו של כהנא. ישנו סיכוי משמעותי שהשופטים יחליטו שמדובר במצב שאינו מסכן את הדמוקרטיה כי בין כה וכה אין תמיכה גדולה בכהנא. העיתונים שונאי-כהנא מחליטים להתגייס למטרה ומנפחים את הסטטיסטיקה כדי לזעוק - "תארו מה יקרה אם תתנו לו להתמודד!" - וכך אנחנו מקבלים את אותו זינוק מטאורי בהצלחה האלקטורלית של כהנא. רואה? העיתונים עדיין שונאים את כהנא, ובכל זאת, לשיטתך, אי אפשר לסמוך על הנתונים שלהם. הידד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההנחה שכל העיתונים נגד הרב כהנא היתה מבוססת על ניסיון מר וארוך. לגבי ההצלחה המטאורית- טוב, לפי הסיפור שלך, העיתונים עוד יותר מתוחכמים וקונספירטיביים ממה שאני מניחה... אם זה מעניין אותך, כדאי לך לעיין במאמרים מאותה תקופה, כי זה לא היה רק סקרים, אלא אני זוכרת מאמר שהזדעק שאפילו בקלפי נודדת שהוצבה בפתחו של אולם בו נערך קונצרט של הפילהרמונית, נמצא, שומו שמיים, שהיתה תמיכה של ארבעה אחוזים ברב כהנא... לעצם העניין, התחושה של עלייה גדולה בתמיכה לא התבססה רק על הסקרים בעיתונים אלא גם על תחושות מהשטח, שכפי שאמרתי, הרב כהנא היה מחובר אליו מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל העיתונים נגד הרב כהנא - חוץ ממתי שהם כותבים משהו בזכותו, ואז הם כותבים אמת כי היא פשוט כל כך חדה וברורה שלא היה ביכולתם לשקר. אה-הא. דווקא המקרה שתיארת מחזק את תאוריית הקונספירציה שלי. קלפיות נודדות הן הדבר שהכי קל בעולם לזייף את תוצאותיו. אז הנה, העיתון רצה להתריע בפני הסכנה של כהנא, אז הוא הוסיף לו כמה אחוזים כדי להראות שאפילו בקרב ה"אליטות" יש מי שנופל ברשתו. והופס! הנה כל המפלגות והשופטים מיד יתגייסו כדי להפיל את מי שמסכן את סיכוייהם האלקטורליים. גם הרב כדורי, והחבר'ה מ"ישראל אחרת" חשו תחושות מהשטח שהנה-הנה הם מצליחים בגדול. ראינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מצליחה להבין, אתה רוצה לטעון שהוא לא היה מצליח בבחירות 88? על סמך מה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה להראות לך שההסתמכות הסלקטיבית שלך על העיתונות אך ורק כשהם אומרים משהו טוב על כהנא, אין לה על מה להתבסס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא כמוך, אני הייתי גדולה (בגיל) ב88 (אל תקח את זה כפגיעה אישית...) קראתי את העתונים, חייתי את הזמן והייתי מעורבת במתרחש. אז אפשר להתפלפל על הפוך על הפוך, וגם על הפוך על הפוך על הפוך, ואפשר להתחכם עם תאורית קונספירציה של כל העתונים והסוקרים. מה שאני יכולה לומר הוא שזו היתה התחושה הכללית אז, וגם ההתייחסות של האנשים לרב כהנא ברחוב ובכנסים שהוא עשה, היתה אוהדת מאוד על אף המתקפה הזועמת של התקשורת. זה לא משכנע אותך? אז לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי לקלקל לך, אבל גם אני הייתי "גדול" (בעיקר בתורה ובמעשים טובים) בימים ההם, והתחושות שלך הן לא "התחושה הכללית" - לא אז ולא עתה. אני בטוח שהיו אנשים שהתייחסו לרב כהנא בצורה אוהדת, ודאי וודאי בכינוסים שהוא ערך. גם היום, למרבה הבושה והכלימה לא מעטים השלטים "כהנא צדק" שמטנפים את הארץ יחד עם המגמגם מאומן, אבל מכאן ועד "תחושה כללית" המרחק גדול, כמעט כמו המרחק בין מדינת ההלכה שלך לבין דמוקרטיה. אגב, גם התחושה שלך שהשב"כ הרג את רבין איננה בלב ליבו של הקונצנזוס, למרות שלא אתפלא אם בעוד 20 שנה תטעני שזה היה המצב היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי, אבל כפי שאת פוסלת את מה שכתוב בעיתונים כי הם שונאים את כהנא, אני נאלץ לפסול את מה שאת אומרת, כי את תומכת בו. את ראית את הדברים מהזווית המצומצמת שלך. על ביבי סיפרו פעם שהבעיה שלו היא שבמעגל הצר שסביבו, אנשים מתים עליו, מאוהבים בו, קרועים עליו. אבל מעבר למעגל התמיכה הזו אין ירידה הדרגתית בתמיכה, אלא קריסה טוטאלית - מי שלא אהב אותו, שנא אותו. הדבר הזה נכון שבעתיים לגבי כהנא - היה מעגל צר (וקולני) של תומכים, אבל מי שלא תמך בו בריש גלי תיעב אותו ואת עמדותיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לפי דעתי את לא צריכה להחליט: או שכל מה שכתוב בעיתון אמת, או שהכל שקר, אם כי זה אכן נראה לי ילדותי, להבין מהודעתי הקודמת שזה מה שטענתי. היחס שלך אל "העיתונות הישראלית", בנוי בצורה כזאת שהוא מניח מראש את מה שאת רוצה להוכיח, ואם נקבל אותו, נגלה שלמעשה לא יכול להתקיים מצב שבו ידיעה שלילית כלשהי בעניינו של הרב כהנא, שתתפרסם בעיתונות, תהיה נכונה. יחס כזה אולי עוזר לך מאוד לשמר את שכנועך הפנימי העמוק, אבל מבחינתו של אותו קורא שלא הכיר את כהנא, שעפ"י דבריך למענו כתבת את מאמרך, לא יכולה להיות בו כל תועלת, וכמעט מיותר לציין שמדובר ביחס שלא ניתן להתייחס אליו ברצינות. יחס זה גם לא מאפשר לקיים שום דיון בעובדות שאת מביאה אודות הרב כהנא במאמרך ובהודעותיך, מכיוון שהוא לא מותיר מקום לשום מקור עובדתי אלטרנטיבי. מה שמשעשע בכל העניין הוא שלאחר כל אלה, את עוד מרשה לעצמך להטיף לי את על יחס פשטני, ועל חוש ביקורת מינימלי. גם הטיעונים היותר נקודתיים שלך בעניין הזה (שאל רובם אני לא הולך להתייחס), אינם נכונים ומראים לדעתי על חוסר הבנה והכרה של האופן בו פועלים כלי התקשורת הארציים. מה ש"מרסן" את דיווחיה על ה"עיתונות החופשית" הוא א. הרצון להצטייר בעיני קוראיה כבעלת אמינות מצטברת לאורך זמן וב. החשש מתביעת דיבה שעלולה לעלות לעיתון (ואולי גם לכתב עצמו) הרבה כסף, וגם תפגע בא'; ובוודאי לא מה שאולי ייכתב בעיתון המפלגתי - שאינו עומד כמעט בשום סטנדרט של עיתונות מערבית מודרנית – "יתד נאמן". לגביי ההשוואה בין האופן שבו סיקר "מעריב" את חקירתו של נמרודי, לבין האופן שבו סיקרה העיתונות הישראלית את פועלו של הרב כהנא, אני מקווה שתסלחי לי אם אומר שאין לי ממש סבלנות להתחיל להסביר למה ההשוואה הזאת היא השוואה מופרכת שמראה על חוסר הבנה מוחלט. לעניין הדיבה, הדוגמא של שרון מראה בדיוק כיצד אנשי ציבור מוכנים להשקיע זמן וכסף, רק כדי להפריך איזו שורה כמעט אגבית ("בגין אמנם ידע היטב ששרון רימה אותו") במאמר פובליציסטי. ולכן, קל וחומר שהייתי מצפה מאיש ציבור לצאת למלחמה על שקרים חמורים בהרבה, שהופיעו כעובדות בידיעות חדשותיות (כשבמקרה כזה לעיתון קשה יותר להתגונן בפני תביעת דיבה). אם לאורך זמן מופצים כנגד אדם אחד כל-כך הרבה שקרים בוטים, והוא לא נוקף אצבע כדי להפריך ולו אחד מהם, אז כן, "אנשים כמוני" יטו לחשוב, שכנראה לא ממש מדובר כאן ב"שקרים בוטים". זאת נראית לי מסקנה הגיונית, אליה אמור להגיע "האדם הסביר", או למעשה, כל אדם אחר שאינו כובל את עצמו מראש באין ספור הנחות יסוד ונקודות מוצא קונספירטיביות. הציטוט על השמאלנים המהווים סכין בגב (מתחרז עם "שלום עכשיו") - ולא בלב - האומה, לקוח מאותו עיתון קיקיוני ממנו לקוחים כל יתר הציטוטים שהבאתי. אני לא יודע על איזה "התעמלות לוגית והיקשים מסובכים" את מדברת. אני כן יודע שבניגוד בולט למה שנהגת לטעון עד כה באייל, וכפי שכבר הראיתי בהודעתי הקודמת, מן הציטוטים שהבאתי, ומהצדקתך אותם, ניתן ללמוד שגם דעות וטענות שמאלניות יכולות להיחשב לבגידה, ואין כל צורך שהם יוצאו אל הפועל (אלא אולי רק שכהנא יחזה שהם יוצאו אל הפועל1), ומכאן: א. אין כל חשיבות לכך שבפועל ביצעו השמאלנים את "פשעי אוסלו" הנוראיים בהם את מרבה להיתלות. הם הרי היו בוגדים כבר הרבה קודם. וב. אם ממילא העמדות ותפיסת העולם הן אלה שקובעות, הרי שלא אמור להימצא הבדל משמעותי בין "מעמדו" של יוסי שריד, לבין "מעמדו" של סתם אדם מן הישוב, שמזדהה עם העמדות הללו, ותומך באנשים המבטאים אותן. מה עוד, שגם אם ההיקשים הלוגיים הללו הם מסובכים מדי בשבילך, הרי, כאמור, ממילא התבטא כהנא בעצמו כנגד "השמאלנים" בכללם, ולאו דווקא כנגד מנהיגיהם. 1 אם כי, כזכור, עשר שנים קדימה מ-1983, חזה כהנא התפתחויות מעט שונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבהדל בין עיתונים חילוניים לדתייים. רוב העיתונים החילוניים שואפים ברמה כזו או אחרת לאובייקטיוויות (הגם שאף פעם הם לא יגיעו לאובייקטיוויות מלאה) ואילו רוב העיתונים הדתיים (חרדיים) במודע ובגלוי שואפים ברמה כזו או אחרת לסובייקטיוויות (חדשות פובליציסטיות) ולכן מתרחקים הרבה יותר מן האמת. דבר שמשקף באופן כללי גישות רחבות יותר. ולכן זה בכלל לא אותו הדבר לדבר על ה''מודיע'' שמפרסם משהו על הצלחת פוליטיקאי חילוני. לעומת עיתון חילוני שמדבר על הצלחת פוליטיקאי דתי. למעשה עיתון דתי שמפרסם ידיעה כזו עשוי לעשות זאת במסגרת של ''הבזקי'' אובייקטיוויות, או דווקא כיד להרתיע את הציבור הדתי מהצלחתו של זה. הכל בהתאם להקשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא ממש חושבת ש''רוב העיתונים החילוניים שואפים ברמה כזו או אחרת לאובייקטיביות''. הרי לכל אדם יש את נקודת ההשקפה שלו, ואילוצים של המערכת ואלף ואחד גורמים אחרים שמשפיעים על מה שאת קוראת. אני, באופן אישי לפחות, מעדיפה לקרוא משהו שאני יודעת מראש מה נקודת ההשקפה והאילוצים שלו, כדי לדעת מה ואיך לקחת בערבון מוגבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העלמה נותנת בעצם ביטוי להשקפה פוסט-מודרנית שגורסת כי בכל מקרה המציאות היא רק ''קריאות'' שונות של אנשים שונים ולא משהו מוחלט. גם אם יוצאים מנקודת השקפה כזאת הרי שהשאיפה לאובייקטיוויות (או ריבוי קריאות בפוסט-מודרנית) יכולה רק להועיל לטקסט הנוצר, גם אם לא להביא לאובייקטיוויות מוחלטת. דיברת על אילוצים של המערכת וכו'... אלו בוודאי פוגעים בתוצאה ומרחיקים אותה באובייקטיוויות, אבל הם לאוו דווקא מחסלים כליל את השאיפה של הכותב לאובייקטיוויות. לגבי השקיפות והפומביות של נקודת ההשקפה והאילוצים. גם אצל מי ששואף לאובייקטיוויות, יש השקפת עולם ופעמים רבות היא גם ידועה לקהל הרחב כך שהוא יכול גם להתרשם מן ההטיות שעשה הכתב ל''מציאות''. וכך הציבור וגם העלמה יכולים לקחת גם אותו בעירבון מוגבל (ורצוי שכך יעשו). אם כי זה באמת רעיון מעניין לטעון לקוד אתי שיכתיב לכתבים ועורכים לפרסם את דיעותיהם על הנושאים אותם הם מסקרים (נושאים חדשותיים ולא פובליציסטיקה ששם זה מודגש בטקסט מראש). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיברתי על העיתונות הישראלית, ואם זה לא היה ברור, אז הנה אני מסבירה. לא פוסט-מודרניות ולא נעלים. ברגע שמדובר בשני עיתונים גדולים בזירה, שניהם בבעלות פרטית, לשניהם בעלים בעלי אינטרסים כלכלים ואחרים,ושניהם רוצים למכור- וכמה שיותר. ני לא מציינת את זה לשלילה, זה לגיטימי ומובן לחלוטין. העניין הוא, שגם כשמציגים משהו כאובייקטיבי, אפילו אם מדובר בעובדות, זה עדיין מוצג בפן מסויים. רוצה לומר, גם כשמביאים את העובדות כפי שהן, עדיין בוחרים להביא או להבליט דווקא עובדות מסויימות. וגם לעיתונאים עצמם לא תמיד יש שאיפה להגיע לאמת האובייקטיבית. יש עניינים של אגו, וכבוד, וערכים מסויימים ו... אין חדש תחת השמש. להאשים רק עיתונים מסויימים בכך, זו התממות מסויימת. _________ העלמה עפרונית, ושימוש נרחב במילה "מסויים" על הטיותיה השונות. אבל אין לה כוח לשכתב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלמה עפרונית יקרה, אין לי כוונה ללכלך על העיתונות הדתית באופן כוללני, או להאדיר את החילונית. אבל אני לא חושבת שהכוונה של רוב העיתונאים היא לא להגיע לאובייקטיוויות. אני מאמינה שרוב הכתבים החילוניים (וגם אלה הדתיים עם תפיסת *עיתונות* חילונית, דהיינו לא משיחית-מיסיונרית), שואפים לאובייקטיוויות, אפילו אם בתת-מודע הם מונעים גם מדברים אחרים. יותר מזה, גם אם במודע יש להם כוונה אחרת שסותרת את האובייקטיוויות, היא עדיין בהתנגשות פנימית עם הרצון לאובייקטיוויות, מאבק שעשוי למתן את הסטייה מן האמת. כנאה שישנם גם כמה שרלטנים שהאמת כלל לא מעניינת אותם והם אפילו לא מנסים להתקרב אליה, אלא אל אינטרס זה או אחר. כל אלה לא סותרים את העובדה שבפועל, התוצאה היא הרבה פעמים של כתבות מוטות לכיוון בעלי ההון וכו'... גם בעיתונות החילונית ולכן צריך שיהיו לה כלבי שמירה (הבנתי שהאייל מתחיל ביוזמה ברוכה). ולכן אין שום סתירה בין מה שאמרתי למה שאת טוענת (כאילו בסתירה לטענותי)-כי גם אם מציגים עובדות מציגים עובדות מסויימות ובפן מסויים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |