בתשובה לניצה כהנא, 01/08/03 3:01
גם המציאות זקוקה להגנה 161047
האלמוני המקורי (מהדיון ההוא) • בתשובה לניצה כהנא יום ו', 1/8/2003, 14:57
לא, לפי דעתי את לא צריכה להחליט: או שכל מה שכתוב בעיתון אמת, או שהכל שקר, אם כי זה אכן נראה לי ילדותי, להבין מהודעתי הקודמת שזה מה שטענתי.
היחס שלך אל "העיתונות הישראלית", בנוי בצורה כזאת שהוא מניח מראש את מה שאת רוצה להוכיח, ואם נקבל אותו, נגלה שלמעשה לא יכול להתקיים מצב שבו ידיעה שלילית כלשהי בעניינו של הרב כהנא, שתתפרסם בעיתונות, תהיה נכונה. יחס כזה אולי עוזר לך מאוד לשמר את שכנועך הפנימי העמוק, אבל מבחינתו של אותו קורא שלא הכיר את כהנא, שעפ"י דבריך למענו כתבת את מאמרך, לא יכולה להיות בו כל תועלת, וכמעט מיותר לציין שמדובר ביחס שלא ניתן להתייחס אליו ברצינות. יחס זה גם לא מאפשר לקיים שום דיון בעובדות שאת מביאה אודות הרב כהנא במאמרך ובהודעותיך, מכיוון שהוא לא מותיר מקום לשום מקור עובדתי אלטרנטיבי. מה שמשעשע בכל העניין הוא שלאחר כל אלה, את עוד מרשה לעצמך להטיף לי את על יחס פשטני, ועל חוש ביקורת מינימלי.

גם הטיעונים היותר נקודתיים שלך בעניין הזה (שאל רובם אני לא הולך להתייחס), אינם נכונים ומראים לדעתי על חוסר הבנה והכרה של האופן בו פועלים כלי התקשורת הארציים. מה ש"מרסן" את דיווחיה על ה"עיתונות החופשית" הוא א. הרצון להצטייר בעיני קוראיה כבעלת אמינות מצטברת לאורך זמן וב. החשש מתביעת דיבה שעלולה לעלות לעיתון (ואולי גם לכתב עצמו) הרבה כסף, וגם תפגע בא'; ובוודאי לא מה שאולי ייכתב בעיתון המפלגתי - שאינו עומד כמעט בשום סטנדרט של עיתונות מערבית מודרנית – "יתד נאמן". לגביי ההשוואה בין האופן שבו סיקר "מעריב" את חקירתו של נמרודי, לבין האופן שבו סיקרה העיתונות הישראלית את פועלו של הרב כהנא, אני מקווה שתסלחי לי אם אומר שאין לי ממש סבלנות להתחיל להסביר למה ההשוואה הזאת היא השוואה מופרכת שמראה על חוסר הבנה מוחלט.

לעניין הדיבה, הדוגמא של שרון מראה בדיוק כיצד אנשי ציבור מוכנים להשקיע זמן וכסף, רק כדי להפריך איזו שורה כמעט אגבית ("בגין אמנם ידע היטב ששרון רימה אותו") במאמר פובליציסטי. ולכן, קל וחומר שהייתי מצפה מאיש ציבור לצאת למלחמה על שקרים חמורים בהרבה, שהופיעו כעובדות בידיעות חדשותיות (כשבמקרה כזה לעיתון קשה יותר להתגונן בפני תביעת דיבה). אם לאורך זמן מופצים כנגד אדם אחד כל-כך הרבה שקרים בוטים, והוא לא נוקף אצבע כדי להפריך ולו אחד מהם, אז כן, "אנשים כמוני" יטו לחשוב, שכנראה לא ממש מדובר כאן ב"שקרים בוטים". זאת נראית לי מסקנה הגיונית, אליה אמור להגיע "האדם הסביר", או למעשה, כל אדם אחר שאינו כובל את עצמו מראש באין ספור הנחות יסוד ונקודות מוצא קונספירטיביות.

הציטוט על השמאלנים המהווים סכין בגב (מתחרז עם "שלום עכשיו") - ולא בלב - האומה, לקוח מאותו עיתון קיקיוני ממנו לקוחים כל יתר הציטוטים שהבאתי. אני לא יודע על איזה "התעמלות לוגית והיקשים מסובכים" את מדברת. אני כן יודע שבניגוד בולט למה שנהגת לטעון עד כה באייל, וכפי שכבר הראיתי בהודעתי הקודמת, מן הציטוטים שהבאתי, ומהצדקתך אותם, ניתן ללמוד שגם דעות וטענות שמאלניות יכולות להיחשב לבגידה, ואין כל צורך שהם יוצאו אל הפועל (אלא אולי רק שכהנא יחזה שהם יוצאו אל הפועל‏1), ומכאן: א. אין כל חשיבות לכך שבפועל ביצעו השמאלנים את "פשעי אוסלו" הנוראיים בהם את מרבה להיתלות. הם הרי היו בוגדים כבר הרבה קודם. וב. אם ממילא העמדות ותפיסת העולם הן אלה שקובעות, הרי שלא אמור להימצא הבדל משמעותי בין "מעמדו" של יוסי שריד, לבין "מעמדו" של סתם אדם מן הישוב, שמזדהה עם העמדות הללו, ותומך באנשים המבטאים אותן. מה עוד, שגם אם ההיקשים הלוגיים הללו הם מסובכים מדי בשבילך, הרי, כאמור, ממילא התבטא כהנא בעצמו כנגד "השמאלנים" בכללם, ולאו דווקא כנגד מנהיגיהם.

‏1 אם כי, כזכור, עשר שנים קדימה מ-‏1983, חזה כהנא התפתחויות מעט שונות.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות