בתשובה להאלמוני המקורי (מהדיון ההוא), 01/08/03 0:16
גם המציאות זקוקה להגנה 160963
אנסה לענות על טענותך:
אני כאן על תקן של מי שהכירה את הרב כהנא באופן אישי, ומכירה את תורתו ורעיונותיו במידה רבה, ובאה לספר לרעי הוירטואליים באייל, על הרב כהנא. אני לא על תקן של עורכת דין במשפט. לפיכך האמון שלי במישהו, אולי אינו קביל בבית משפט כראיה, אולם הוא קביל כהערכה שלי, במקום בו אני אומרת את דעתי. אמנם אני "נוגעת בדבר" מצד אחד, מצד שני גם הייתי קרובה מאוד לאנשים ולהתרחשויות. על כגון זה נאמר- ירצו יאכלו...

מבחינת אמינות העתונות הישראלית: האם לפי דעתך אני צריכה להחליט: או שכל מה שכתוב בעיתון אמת, או שהכל שקר?. לא נראה לך ילדותי?
אני מנתחת את מה שאני קוראת, כמו כל אדם בעל חוש ביקורת מינימלי. אני מניחה שכאשר תקרא בעיתון יתד נאמן על עימות בין חרדים לחילוניים, אתה לא תתיחס באמון מלא לתיאור שם, משום שאתה יודע שיש לעיתון אינטרס בנושא. אתה תוכל לדעת יותר טוב מה באמת היה, אם תצליב מידע שתקבל בנושא מעיתון חילוני. עצם הידיעה שיש גם עתונים חילוניים שיתארו את הארוע, גם ירסן במידה רבה את יתד נאמן מלהפליג בסטייה שלו מן האמת.
לגבי הרב כהנא המצב היה שלמערכות העתונים (השייכים לאליטות וכו')היה אינטרס ברור וחד משמעי להכפישו. לכן קשה להאמין להם בעניין (כמו בכל נושא שיש להם בו אינטרס: איך מעריב דווח על חקירת נמרודי? ואיך הטלוויזה מספרת על חקירתו של רפיק חלבי עורך מבט? וכו'). מה עוד, שלא היה שום אמצעי תקשורת אשר היה אוהד, והיה יכול לתת את האינפורמציה מהצד השני. (התקשורת אז היתה אפילו יותר מונוליטית מהיום). כך שהם אפילו לא היו צריכים לשים רסן ליצרם (לאינטרס) שלהם להכפיש. כאשר אתה שופט אמינות של ידיעה על הרב כהנא אתה צריך לקחת את העובדות האלו בחשבון.( אני מקווה שאתה פחות פשטני ביחס שלך לאינפורמציה שאתה מקבל מהתקשורת, ממה שאתה דורש ממני....)
הדוגמא של הדווח של גדעון רייכר טובה: מעולם לא ראיתי את הרב כהנא "ממלמל כשהוא רועד בכל גופו" ולכן הקונוטציות שמשפט כזה מעלה בודאי לא היו נכונות במציאות.
מצד שני יכול להיות שהוא התרגש מהמעמד. אם הרב כהנא היה סתם חבר כנסת מהשורה, הכתב היה בודאי מתמוגג מההתרגשות הכנה כל כך, של האדם ברגע גדול זה, בו הוא מושבע לכנסת. אבל אם אתה רוצה להכפיש מישהו אז אתה אומר את הדברים עם רשעות וקונוטציות מסויימות, ומי שלא ראה, ידמיין לו את מה שידמיין.
אי הגשת תביעות דיבה היתה אצלו עקרון. הוא ידע שכניסה למערכות משפטיות אין כמוהן כדי לכלות את זמנו, כוחו, וכספו של אדם גם אם יזכה בהרבה כסף בסוף. הוא בחר שלא להיות מנווט על ידי התקשורת אלא לעשות את מה שהוא חשב לחשוב, תוך לקיחת הסיכון שאנשים כמוך יחשבו שזו אמת. היית יכול לזלזל בטיעון זה אם עניין משפטי הדיבה היה פשוט, אולם עיין ערך שרון שכילה עשר שנים מחייו על העניין ובכל זאת לא קיבל זיכוי שלם. ונתוני ההתחלה של שרון, ועמדתו הציבורים היו הרבה יותר טובים משל הרב כהנא.
אגב, הוא נסע לארה"ב לא רק כדי לאסוף כסף אלא כדי להרצות שם בכל רחבי ארה"ב לפני צעירים יהודיים. הרצאות שהיתה להם השפעה על רבים.
אהבת ישראל היא בודאי האהבה אל האנשים הפשוטים (וגם שם, האהבה אינה סותרת ביקורת). אפשר גם לאהוב את המנהיגים אולם מהם צריך לדרוש אחריות כלפי העם הפשוט. זו הרי משמעות ההנהגה. וזה מה שהוא עשה. צ'רלי ביטון לא היה העם הפשוט. (זה שאתה ממוצא מזרחי וגם מנפנף בו לא הופך אותך אוטומטית לעם הפשוט), הוא היה חבר כנסת מטעם חדש.
אני לא יודעת מאיפה הציטוט שהשמאלנים הם סכין בלב האומה, אולם ברור שהרב כהנא חשב, ואמר, שהדעות השמאלניות יכולות להביא את מדינת ישראל כמדינת היהודים לסכנה קיומית (מה שנשאר נכון עד היום). אם מישהו יאמר (בטיפשות כמובן...) "המתנחלים גורמים למות חיילי צהל", לא צריך להבין מזה שהוא אומר שהמתנחלים רוצחים את חיילי צהל, אלא שמעשה ההתנחלות גורם למלחמה, שבה מתים חיילי צהל. כך לא צריך לעשות התעמלות לוגית והיקשים המסובכים כדי להבין למה התכוון הרב כהנא. (שכ"ג אתה יכול להמשיך לישון בשקט).
כנראה לא קראת את כל תגובותי, כי כתבתי כבר קודם שהוא לא חסך את שבט לשונו מירביו הפוליטיים (אין לי כח לחפש את הלינק, אבל זה היה בקשר לשאלה על אלימות כלפי שמאלנים).
אפשר לקרוא בספריו "מעל במת הכנסת" את הנאומים שנאם שם ולדעת בדיוק את המילים וההקשר בהם הוא התייחס ליריביו הפוליטיים ולא רק מהשמאל, (וגם להנות מהרמה של הנאומים).
ושוב לגבי האימון בעתונות: אם בהמודיע היו מספרים על הצלחה של חברי כנסת חילוניים היית מאמין? כן. כי אם הם סיפרו את זה בהמודיע, זה כנראה דבר שאי אפשר להתעלם ממנו. כך גם לגבי סקרים. כאשר הם תואמים את המגמה של העיתון או המזמין, אפשר להתייחס אליהם בספקנות. אולם אם הם סותרים אותם, אפשר להאמין להם משום שסביר שזה פורסם רק משום שהתופעה כל כך משמעותית שאי אפשר היה להתעלם ממנה.
לילה טוב.
גם המציאות זקוקה להגנה 160990
הבעיה עם הפסקה האחרונה שלך היא שאת מניחה שהעיתונים כולם נגדך, ולכן את תמיד תראי בכל מה שכתוב שם הוכחה לטענותיך, לא משנה מה הן תהיינה ומה כתוב: אם זה נגדך, הם משקרים, אם זה לטובתך, אז זה כל כך ברור שאפילו הם לא יכלו לשקר.

בואי ואנסה לערער את הבטחון שלך: הימים ימי פסילה אפשרית של מפלגתו של כהנא. ישנו סיכוי משמעותי שהשופטים יחליטו שמדובר במצב שאינו מסכן את הדמוקרטיה כי בין כה וכה אין תמיכה גדולה בכהנא. העיתונים שונאי-כהנא מחליטים להתגייס למטרה ומנפחים את הסטטיסטיקה כדי לזעוק - "תארו מה יקרה אם תתנו לו להתמודד!" - וכך אנחנו מקבלים את אותו זינוק מטאורי בהצלחה האלקטורלית של כהנא.
רואה? העיתונים עדיין שונאים את כהנא, ובכל זאת, לשיטתך, אי אפשר לסמוך על הנתונים שלהם. הידד.
גם המציאות זקוקה להגנה 161161
ההנחה שכל העיתונים נגד הרב כהנא היתה מבוססת על ניסיון מר וארוך.

לגבי ההצלחה המטאורית- טוב, לפי הסיפור שלך, העיתונים עוד יותר מתוחכמים וקונספירטיביים ממה שאני מניחה...
אם זה מעניין אותך, כדאי לך לעיין במאמרים מאותה תקופה, כי זה לא היה רק סקרים, אלא אני זוכרת מאמר שהזדעק שאפילו בקלפי נודדת שהוצבה בפתחו של אולם בו נערך קונצרט של הפילהרמונית, נמצא, שומו שמיים, שהיתה תמיכה של ארבעה אחוזים ברב כהנא...
לעצם העניין, התחושה של עלייה גדולה בתמיכה לא התבססה רק על הסקרים בעיתונים אלא גם על תחושות מהשטח, שכפי שאמרתי, הרב כהנא היה מחובר אליו מאוד.
גם המציאות זקוקה להגנה 161322
כל העיתונים נגד הרב כהנא - חוץ ממתי שהם כותבים משהו בזכותו, ואז הם כותבים אמת כי היא פשוט כל כך חדה וברורה שלא היה ביכולתם לשקר. אה-הא.

דווקא המקרה שתיארת מחזק את תאוריית הקונספירציה שלי. קלפיות נודדות הן הדבר שהכי קל בעולם לזייף את תוצאותיו. אז הנה, העיתון רצה להתריע בפני הסכנה של כהנא, אז הוא הוסיף לו כמה אחוזים כדי להראות שאפילו בקרב ה"אליטות" יש מי שנופל ברשתו. והופס! הנה כל המפלגות והשופטים מיד יתגייסו כדי להפיל את מי שמסכן את סיכוייהם האלקטורליים.

גם הרב כדורי, והחבר'ה מ"ישראל אחרת" חשו תחושות מהשטח שהנה-הנה הם מצליחים בגדול. ראינו.
גם המציאות זקוקה להגנה 161390
אני לא מצליחה להבין, אתה רוצה לטעון שהוא לא היה מצליח בבחירות 88? על סמך מה?
גם המציאות זקוקה להגנה 161403
אני רוצה להראות לך שההסתמכות הסלקטיבית שלך על העיתונות אך ורק כשהם אומרים משהו טוב על כהנא, אין לה על מה להתבסס.
גם המציאות זקוקה להגנה 161406
שלא כמוך, אני הייתי גדולה (בגיל) ב88 (אל תקח את זה כפגיעה אישית...) קראתי את העתונים, חייתי את הזמן והייתי מעורבת במתרחש. אז אפשר להתפלפל על הפוך על הפוך, וגם על הפוך על הפוך על הפוך, ואפשר להתחכם עם תאורית קונספירציה של כל העתונים והסוקרים. מה שאני יכולה לומר הוא שזו היתה התחושה הכללית אז, וגם ההתייחסות של האנשים לרב כהנא ברחוב ובכנסים שהוא עשה, היתה אוהדת מאוד על אף המתקפה הזועמת של התקשורת.
זה לא משכנע אותך? אז לא.
גם המציאות זקוקה להגנה 161420
צר לי לקלקל לך, אבל גם אני הייתי "גדול" (בעיקר בתורה ובמעשים טובים) בימים ההם, והתחושות שלך הן לא "התחושה הכללית" - לא אז ולא עתה.

אני בטוח שהיו אנשים שהתייחסו לרב כהנא בצורה אוהדת, ודאי וודאי בכינוסים שהוא ערך. גם היום, למרבה הבושה והכלימה לא מעטים השלטים "כהנא צדק" שמטנפים את הארץ יחד עם המגמגם מאומן, אבל מכאן ועד "תחושה כללית" המרחק גדול, כמעט כמו המרחק בין מדינת ההלכה שלך לבין דמוקרטיה.

אגב, גם התחושה שלך שהשב"כ הרג את רבין איננה בלב ליבו של הקונצנזוס, למרות שלא אתפלא אם בעוד 20 שנה תטעני שזה היה המצב היום.
גם המציאות זקוקה להגנה 161423
צר לי, אבל כפי שאת פוסלת את מה שכתוב בעיתונים כי הם שונאים את כהנא, אני נאלץ לפסול את מה שאת אומרת, כי את תומכת בו. את ראית את הדברים מהזווית המצומצמת שלך.

על ביבי סיפרו פעם שהבעיה שלו היא שבמעגל הצר שסביבו, אנשים מתים עליו, מאוהבים בו, קרועים עליו. אבל מעבר למעגל התמיכה הזו אין ירידה הדרגתית בתמיכה, אלא קריסה טוטאלית - מי שלא אהב אותו, שנא אותו. הדבר הזה נכון שבעתיים לגבי כהנא - היה מעגל צר (וקולני) של תומכים, אבל מי שלא תמך בו בריש גלי תיעב אותו ואת עמדותיו.
גם המציאות זקוקה להגנה 161047
לא, לפי דעתי את לא צריכה להחליט: או שכל מה שכתוב בעיתון אמת, או שהכל שקר, אם כי זה אכן נראה לי ילדותי, להבין מהודעתי הקודמת שזה מה שטענתי.
היחס שלך אל "העיתונות הישראלית", בנוי בצורה כזאת שהוא מניח מראש את מה שאת רוצה להוכיח, ואם נקבל אותו, נגלה שלמעשה לא יכול להתקיים מצב שבו ידיעה שלילית כלשהי בעניינו של הרב כהנא, שתתפרסם בעיתונות, תהיה נכונה. יחס כזה אולי עוזר לך מאוד לשמר את שכנועך הפנימי העמוק, אבל מבחינתו של אותו קורא שלא הכיר את כהנא, שעפ"י דבריך למענו כתבת את מאמרך, לא יכולה להיות בו כל תועלת, וכמעט מיותר לציין שמדובר ביחס שלא ניתן להתייחס אליו ברצינות. יחס זה גם לא מאפשר לקיים שום דיון בעובדות שאת מביאה אודות הרב כהנא במאמרך ובהודעותיך, מכיוון שהוא לא מותיר מקום לשום מקור עובדתי אלטרנטיבי. מה שמשעשע בכל העניין הוא שלאחר כל אלה, את עוד מרשה לעצמך להטיף לי את על יחס פשטני, ועל חוש ביקורת מינימלי.

גם הטיעונים היותר נקודתיים שלך בעניין הזה (שאל רובם אני לא הולך להתייחס), אינם נכונים ומראים לדעתי על חוסר הבנה והכרה של האופן בו פועלים כלי התקשורת הארציים. מה ש"מרסן" את דיווחיה על ה"עיתונות החופשית" הוא א. הרצון להצטייר בעיני קוראיה כבעלת אמינות מצטברת לאורך זמן וב. החשש מתביעת דיבה שעלולה לעלות לעיתון (ואולי גם לכתב עצמו) הרבה כסף, וגם תפגע בא'; ובוודאי לא מה שאולי ייכתב בעיתון המפלגתי - שאינו עומד כמעט בשום סטנדרט של עיתונות מערבית מודרנית – "יתד נאמן". לגביי ההשוואה בין האופן שבו סיקר "מעריב" את חקירתו של נמרודי, לבין האופן שבו סיקרה העיתונות הישראלית את פועלו של הרב כהנא, אני מקווה שתסלחי לי אם אומר שאין לי ממש סבלנות להתחיל להסביר למה ההשוואה הזאת היא השוואה מופרכת שמראה על חוסר הבנה מוחלט.

לעניין הדיבה, הדוגמא של שרון מראה בדיוק כיצד אנשי ציבור מוכנים להשקיע זמן וכסף, רק כדי להפריך איזו שורה כמעט אגבית ("בגין אמנם ידע היטב ששרון רימה אותו") במאמר פובליציסטי. ולכן, קל וחומר שהייתי מצפה מאיש ציבור לצאת למלחמה על שקרים חמורים בהרבה, שהופיעו כעובדות בידיעות חדשותיות (כשבמקרה כזה לעיתון קשה יותר להתגונן בפני תביעת דיבה). אם לאורך זמן מופצים כנגד אדם אחד כל-כך הרבה שקרים בוטים, והוא לא נוקף אצבע כדי להפריך ולו אחד מהם, אז כן, "אנשים כמוני" יטו לחשוב, שכנראה לא ממש מדובר כאן ב"שקרים בוטים". זאת נראית לי מסקנה הגיונית, אליה אמור להגיע "האדם הסביר", או למעשה, כל אדם אחר שאינו כובל את עצמו מראש באין ספור הנחות יסוד ונקודות מוצא קונספירטיביות.

הציטוט על השמאלנים המהווים סכין בגב (מתחרז עם "שלום עכשיו") - ולא בלב - האומה, לקוח מאותו עיתון קיקיוני ממנו לקוחים כל יתר הציטוטים שהבאתי. אני לא יודע על איזה "התעמלות לוגית והיקשים מסובכים" את מדברת. אני כן יודע שבניגוד בולט למה שנהגת לטעון עד כה באייל, וכפי שכבר הראיתי בהודעתי הקודמת, מן הציטוטים שהבאתי, ומהצדקתך אותם, ניתן ללמוד שגם דעות וטענות שמאלניות יכולות להיחשב לבגידה, ואין כל צורך שהם יוצאו אל הפועל (אלא אולי רק שכהנא יחזה שהם יוצאו אל הפועל‏1), ומכאן: א. אין כל חשיבות לכך שבפועל ביצעו השמאלנים את "פשעי אוסלו" הנוראיים בהם את מרבה להיתלות. הם הרי היו בוגדים כבר הרבה קודם. וב. אם ממילא העמדות ותפיסת העולם הן אלה שקובעות, הרי שלא אמור להימצא הבדל משמעותי בין "מעמדו" של יוסי שריד, לבין "מעמדו" של סתם אדם מן הישוב, שמזדהה עם העמדות הללו, ותומך באנשים המבטאים אותן. מה עוד, שגם אם ההיקשים הלוגיים הללו הם מסובכים מדי בשבילך, הרי, כאמור, ממילא התבטא כהנא בעצמו כנגד "השמאלנים" בכללם, ולאו דווקא כנגד מנהיגיהם.

1 אם כי, כזכור, עשר שנים קדימה מ-‏1983, חזה כהנא התפתחויות מעט שונות.
גם המציאות זקוקה להגנה 161119
יש הבהדל בין עיתונים חילוניים לדתייים.
רוב העיתונים החילוניים שואפים ברמה כזו או אחרת לאובייקטיוויות (הגם שאף פעם הם לא יגיעו לאובייקטיוויות מלאה) ואילו רוב העיתונים הדתיים (חרדיים) במודע ובגלוי שואפים ברמה כזו או אחרת לסובייקטיוויות (חדשות פובליציסטיות) ולכן מתרחקים הרבה יותר מן האמת.
דבר שמשקף באופן כללי גישות רחבות יותר. ולכן זה בכלל לא אותו הדבר לדבר על ה''מודיע'' שמפרסם משהו על הצלחת פוליטיקאי חילוני. לעומת עיתון חילוני שמדבר על הצלחת פוליטיקאי דתי. למעשה עיתון דתי שמפרסם ידיעה כזו עשוי לעשות זאת במסגרת של ''הבזקי'' אובייקטיוויות, או דווקא כיד להרתיע את הציבור הדתי מהצלחתו של זה. הכל בהתאם להקשר.
161149
אני לא ממש חושבת ש''רוב העיתונים החילוניים שואפים ברמה כזו או אחרת לאובייקטיביות''. הרי לכל אדם יש את נקודת ההשקפה שלו, ואילוצים של המערכת ואלף ואחד גורמים אחרים שמשפיעים על מה שאת קוראת.
אני, באופן אישי לפחות, מעדיפה לקרוא משהו שאני יודעת מראש מה נקודת ההשקפה והאילוצים שלו, כדי לדעת מה ואיך לקחת בערבון מוגבל.
אין מציאות יש רק קריאות 161158
העלמה נותנת בעצם ביטוי להשקפה פוסט-מודרנית שגורסת כי בכל מקרה המציאות היא רק ''קריאות'' שונות של אנשים שונים ולא משהו מוחלט.
גם אם יוצאים מנקודת השקפה כזאת הרי שהשאיפה לאובייקטיוויות (או ריבוי קריאות בפוסט-מודרנית) יכולה רק להועיל לטקסט הנוצר, גם אם לא להביא לאובייקטיוויות מוחלטת. דיברת על אילוצים של המערכת וכו'... אלו בוודאי פוגעים בתוצאה ומרחיקים אותה באובייקטיוויות, אבל הם לאוו דווקא מחסלים כליל את השאיפה של הכותב לאובייקטיוויות.
לגבי השקיפות והפומביות של נקודת ההשקפה והאילוצים. גם אצל מי ששואף לאובייקטיוויות, יש השקפת עולם ופעמים רבות היא גם ידועה לקהל הרחב כך שהוא יכול גם להתרשם מן ההטיות שעשה הכתב ל''מציאות''. וכך הציבור וגם העלמה יכולים לקחת גם אותו בעירבון מוגבל (ורצוי שכך יעשו). אם כי זה באמת רעיון מעניין לטעון לקוד אתי שיכתיב לכתבים ועורכים לפרסם את דיעותיהם על הנושאים אותם הם מסקרים (נושאים חדשותיים ולא פובליציסטיקה ששם זה מודגש בטקסט מראש).
נו באמת. 161159
דיברתי על העיתונות הישראלית, ואם זה לא היה ברור, אז הנה אני מסבירה.
לא פוסט-מודרניות ולא נעלים. ברגע שמדובר בשני עיתונים גדולים בזירה, שניהם בבעלות פרטית, לשניהם בעלים בעלי אינטרסים כלכלים ואחרים,ושניהם רוצים למכור- וכמה שיותר. ני לא מציינת את זה לשלילה, זה לגיטימי ומובן לחלוטין.

העניין הוא, שגם כשמציגים משהו כאובייקטיבי, אפילו אם מדובר בעובדות, זה עדיין מוצג בפן מסויים. רוצה לומר, גם כשמביאים את העובדות כפי שהן, עדיין בוחרים להביא או להבליט דווקא עובדות מסויימות.

וגם לעיתונאים עצמם לא תמיד יש שאיפה להגיע לאמת האובייקטיבית. יש עניינים של אגו, וכבוד, וערכים מסויימים ו...
אין חדש תחת השמש. להאשים רק עיתונים מסויימים בכך, זו התממות מסויימת.

_________
העלמה עפרונית, ושימוש נרחב במילה "מסויים" על הטיותיה השונות. אבל אין לה כוח לשכתב.
נו באמת. 161184
עלמה עפרונית יקרה, אין לי כוונה ללכלך על העיתונות הדתית באופן כוללני, או להאדיר את החילונית. אבל אני לא חושבת שהכוונה של רוב העיתונאים היא לא להגיע לאובייקטיוויות. אני מאמינה שרוב הכתבים החילוניים (וגם אלה הדתיים עם תפיסת *עיתונות* חילונית, דהיינו לא משיחית-מיסיונרית), שואפים לאובייקטיוויות, אפילו אם בתת-מודע הם מונעים גם מדברים אחרים. יותר מזה, גם אם במודע יש להם כוונה אחרת שסותרת את האובייקטיוויות, היא עדיין בהתנגשות פנימית עם הרצון לאובייקטיוויות, מאבק שעשוי למתן את הסטייה מן האמת. כנאה שישנם גם כמה שרלטנים שהאמת כלל לא מעניינת אותם והם אפילו לא מנסים להתקרב אליה, אלא אל אינטרס זה או אחר.
כל אלה לא סותרים את העובדה שבפועל, התוצאה היא הרבה פעמים של כתבות מוטות לכיוון בעלי ההון וכו'... גם בעיתונות החילונית ולכן צריך שיהיו לה כלבי שמירה (הבנתי שהאייל מתחיל ביוזמה ברוכה). ולכן אין שום סתירה בין מה שאמרתי למה שאת טוענת (כאילו בסתירה לטענותי)-כי גם אם מציגים עובדות מציגים עובדות מסויימות ובפן מסויים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים