בתשובה לגל בצר, 01/07/03 18:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ברור שלכך התכוונתי. הרי רוב המוח התחתחון עוסק בניהול מערכות הגוף. המטרה היא לנקות את כל אלו ולהשאיר רק את הרשת העצבית של מה שנקרא קליפת המוח... (נשמע מגוחך וחסר תוחלת? זהו ה"אני" חסר תוחלת) |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עוד לא התחלנו להעתיק, ואתה כבר מנסה לצמצם את המידע המועתק?? האם אנחנו יודעים מספיק על הקשר תודעה-גוף פיזי כדי להגיד בביטחון שהעתקת חלק אחד ללא האחר יהיה בבחינת העתקה מושלמת? אולי, אם כבר בכיוון, נכווץ את המידע בפורמט מקובל, שלא ייגמר המקום בהארד דיסק העתידני, חס וחלילה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שאינך דואליסט. אז מהו בכלל הדבר אותו אנחנו מתכוונים להעתיק? ניהול מערכות הגוף הוא חלק מרכזי במה שהופך אותנו לאנחנו, לפחות כמו שגזע עץ, ענפיו ועליו חשובים לשורש. בלי אלה זה לא עץ. בלי אלה, זה לא בנאדם. אשאל זאת כך: נניח שמחר בבוקר מצליחים ליצור שיכפול ביולוגי מוחלט שלך. יבנו אותו מאותם *סוגים* של חומרים, אבל מן הסתם מחומר שונה. למשל, בשניכם יהיו בין השאר אטומי פחמן, אך לא מדובר באותם אטומים ממש. את ה*סדר* של החומר יעתיקו כמובן בדיוק מושלם ויקראו ליצירה החדשה HaD-B. האם HaD-B זה אתה? האם תחושת האני שלך תתמזג עם תחושת ה"אני" שלו? האם HaD יוכל להזיז את ידו של HaD-B כפי שהוא מזיז את ידו שלו? אם התשובה היא לא, אינני רואה כיצד ניתן לעשות העתקה של האני באמצעים דיגיטליים (גם אם נתגבר על כל המכשולים הטכניים). הרי אנחנו ביולוגיים. אנחנו נעתיק רק את הסדר ולא את החומר עצמו. בהנחה שאנחנו לא מקבלים טענות דואליסטיות, איך העתקה כזאת בדיוק משפיע על הקוגניציה של ה-source? אם התשובה היא כן, האם תסכים שיוציאו להורג את HaD ויתנו ל-HaD-B להמשיך להתקיים? הרי זה לא משנה, שניהם זה אתה. הניחוש שלי הוא - שעם כל הדמיון (או אפילו זהות), אתם עדיין תהיו שני אנשים עם תודעות נפרדות. מאותה סיבה ממש, העתקה מושלמת של הקוגניציה שלנו למחשב, לא חשוב עד כמה תהיה מדויקת, היא בדיוק זה - עותק ולא יותר. גם אם היא תעשה סימולוציה מושלמת להתנהגות שלי, היא עדיין לא תהיה אני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזכיר לי סיפור מדע בדיוני מצמרר של אורסון סקוט קארד (?? משהו כזה, בכל אופן. ההוא שכתב את אנדר) על אדם שנגזר עליו עונש מוות ביסורים עד שיודה באשמה. הוא עובר אין ספור הוצאות להורג, כשבכל פעם מקליטים את חוויותיו לתוך גוף משוכפל, ממש עד רגע המוות. אז "מפעילים" אותו מחדש בגוף החדש, והוא מוצא להורג בעוד דרך שטנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי תורת הקוונטים, כל האלקטרונים הם אותו דבר, כל הפרוטונים הם אותו הדבר וכל הנייטרונים הם אותו הדבר. לכן גם כל אטומי הפחמן (12) הם אותו הדבר וכך הלאה. מצד שני, לפי אותה תורה, לא ניתן לשכפל מצב קוונטי שאינו ידוע במלואו ובדרך כלל, לא ניתן לקבל ידיעה מלאה על מצב קוונטי. (No Cloning) מסקנה - לא ניתן ליצור שיכפול מדוייק של אדם. (לפחות לא לפי הפיזיקה המקובלת כיום) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל ניורונים זה דבר גדול יחסית. למי אכפת באיזה מצב ספין נמצא האלקטרון השלישי במסלול סביב יון הנתרן שעומד לחדור לניורון בפעם הבאה שהוא יורה - אין לזה שום השפעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין השפעה? מאין לך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה יודע שאין השפעה למצב הספין באלק' של מולוקלה של חתיכת עץ על מהירות הנפילה שלו? כי חתיכת העץ מספיק גדולה. ניורון כנ"ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה יודע שאין להפרעות קטנות השפעות שמצטברות בצורה לא ליניארית לשינויים גדולים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי סטטיסטית הן מבטלות אחת את השנייה (אלו הקוונטיות, לפחות). על כל יון נתרן שימנהר לתוך הניורון, ימנהר אחד החוצה. ברמה הגבוהה יותר, של הניורונים, בהחלט יש מה לדבר על כאוס. אבל צריך הפרעה קטנה בסדר גודל של המערכת, לא בסדר גודל קוונטי, שם אין מה לדבר על הצטברותן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתי חותם על זה. המנגנונים הסינפטיים הם מולקולריים ויתכן שיש בהם השפעה של אפקטים קוונטים. אני לא נוירוביולוג, אבל קראתי איזה מאמר בנושא (בגלילאו נדמה לי) שטוען שפעולת המוח תלויה גם באפקטים קוונטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך זה עובד ברמת הסינפסה? יש לך חלבון משוקע בממברנה הסינפטית. במצב מנוחה, הוא מקופל כך שלא מתאפשר מעבר של נתרן או אשלגן דרכו (1). אם נקשר לחלבון ניורוטרנסמיטור מסויים, הוא משנה את הצורה המרחבית שלו, ומעביר יונים. אם הרבה חלבונים במצב "מעביר", אז יעברו מספיק יונים, יהיה שינוי משמעותי במתח, ומעל סף שינוי מסויים הניורון יירה. אמת שהניורוטרנסמיטור קטן, ויש מקום לשיקול קוונטי ברמת הקשר הבודד. אבל על כל ניורוטרנסמטור שיימלט מהקשר עם החלבון עקב תופעה קוונטית, יווצר קשר כזה במקום אחר, ואפילו אם היחס הוא לא 1:1, זה עדיין לא ישנה, סתם פרמטר במערכת. על הרעיון שהעצבים עושים סוג מסויים של חישוב קוונטי שמעתי, והיחיד שתומך בו הוא זה שחשב עליו - פנרוס. למרות ששמו הולך לפניו כמתמטיקאי, הוא בהחלט לא אוטוריטה בתחום הניורוביולוגיה, ואף אחד לא משתכנע ממנו. קבל את מילתי שהרעיון מופרך על פניו. (1) משחקים על ריכוז הנתרן ואשלגן זו הצורה שעצבים יוצרים מתח, ומעבירים פולס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל רעיון שנראה מופרך על פניו, הוא אכן על הפנים, עם או בלי קשר לדיון 1512. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, נאמר. זה כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין מכך שאתה מוכן לקחת את הסיכון שתיכנס להיסטוריה בתור זה שפגש את הרעיון שהעצבים עושים סוג מסויים של חישוב קוונטי, ופסל אותו כשטות מוחלטת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני וכל ''דור המדבר'' של המדענים שלא השכילו לראות את שעומד נגד אפם. ומצד שני, אולי לא. לפעמים רעיונות מופרכים הם סתם כאלה - מופרכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בד"כ. רק לפעמים(1) רעיונות מופרכים הם לא סתם כאלה - מופרכים. __ (1) רחוקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוכן לקחת את אותו הסיכון, מיד לאחר שאקרא את ספרו של אותו פנרוס, העוסק בנושא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את ספרו של פנרוז לפני הרבה שנים, כך שאולי חלק מהסילופים הבאים לא יהיו בכוונה: =================================================== גרביטציה קוונטית היא נורא מסובכת ולא מבינים אותה. גם הווצרות התודעה היא בעיה נורא מסובכת ולא מבינים אותה. לכן הפיתרון להווצרות התודעה היא בהכרח קשורה לגרביטציה קוונטית. חוץ מזה אני לימדתי את הוקינג את כל מה שהוא יודע. פרקטלים וקוואז-גבישים הם דברים יפים. מכונות לעולם לא יוכלו לחשוב. =================================================== וסליחה על היומרנות... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקציר לא רע... למי שרוצה יותר פרטים, אפשר כאן: http://www.forum2.org/tal/books/newmind.html | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ריכוזים מקומיים של יונים ובפרט ערכי סף שלהם עשויים להיות מושפעים מאפקטים קוונטים. יתכן שזה מופרח ומופרך, אני לא הייתי פוסל את זה על הסף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עפ''י אפקט 'בוהם-אהרונוב' קיימת אפילו השפעה של הפאזה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השפעה על מה? תאלץ לפרט אם תרצה שאבין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל"פ, אבל עד כמה שאני יודע לתורת הקוואנטים יש משמעויות גם ברמה של דברים "גדולים יותר", גם ברמה של הכימיה. נדמה לי שיש אפילו מושגים כמו "Quantum Chemistry" או "chemical physics". לדעתי, ניתן להגיד שהפיסיקה בולעת, לאט לאט, את הכימיה. אבל כאמור אין לי שמץ של מושג על מה אני מדבר, אז... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכימיה פיזיקלית לא מדברים על דברים גדולים יותר ממולקולות דו אטומיות, עד כמה שראיתי מעלעול בסילביי של הקורסים כימיה פיזיקלית 1,2 ו 3 מלימודי מוסמכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שפיסיקה כימית וכימיה פיסיקלית הם לא אותו דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלעלתי בסילביי של הקורסים בכימיה *קוונטית*, לא פיזיקלית. מתי תתחיל לקרוא מה שאני חושב במקום מה שאני כותב? הרמף (1), האייל הזה. (1) (C) דובי ק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל שקראתי את מה שאתה חושב, החלטתי להעיר לך, לטובת אילו שאינם טלפאתים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הרמף" זאת מילה חדשה? בטח התכוונת ל"המפף". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Harrumph. זו מילה באנגלית. בערך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזכויות על הרמף באייל שמורות לך. דובי, לעומת זאת, רוטן המפף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דף החיפוש מתחיל בהודעתו של מר ברזילי. אם אתה טוען שאני והוא חד הם, אתה טועה בכמה וכמה סדרי-גודל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתך הסליחה - התכוונתי להגיב לגלעד ברזילי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא שהמשכורת הייתה כל-כך גדולה ממילא, נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אינך דואליסט, נדמה לי שלאור דבריך תאלץ לקבל את העמדה האבסורדית ש HaD-B תהיה לו אותה תודעה של HaD, שכן גם אצלך כרגע נשארה תחושת ה'אני' שלך זהה כבעבר, למרות שבעבר מה שהיה זהה בגופך הוא רק הסדר ולא החומר עצמו, כי כל התאים בגופך הספיקו למות מספר רב של פעמים ובמקומם הופיעו אחרים. מסתבר אפוא שאם אתה סבור שאתה מרגיש את אותה תודעת 'אני' כפי שהיתה לך בעבר, אז גם ל HaD-B תצטרך להיות אותה תודעת אני כשל HaD. אך לא נראה שהעולם מתנהג לפי התאוריה המוניסטית.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שלא ניתן להוכיח שום דבר מטענות אלה באופן אמפירי, ושהקשקשנות שלי רחוקה מלהיות באמת פילוסופיה (אין לי שמץ של מושג מה זה מוניסטי, אז הלכתי לעשות שיעורי בית בנושא), אבל... אני לא מסכים שאני חייב להיות דואליסט על מנת לשלול את ההנחה של-HaD-B ול-HaD אותה תודעה. נכון, בסופו של דבר כל תאי גופי מתחלפים. אבל התאים שלי לא מתו כולם בבת אחת ונוצרו חדשים במקומם. תחלופת החומר בגוף שלי אינה כה מהירה ומסיבית כך שנוצרת טראומה. גם אם בסופו של דבר כל תאי גופי מתחלפים, הדבר נעשה בקצב כזה שאין פגיעה ברציפות המכלול שהוא אני. קח מכונית למבורגיני שנבנתה מאטומי-A והחלף בה את אטומי-A באטומי-B, לאט לאט ובאינטרוולים קבועים, במשך 100 שנה. לא תוכל להצביע על נקודה בזמן ולאמר זוהי מכונית נפרדת, זוהי לא אותה מכונית. המכונית שהתחלת איתה, היא אותה מכונית שאתה מסיים איתה, למרות שכל החומר בה הוחלף. לעומת זאת, קח מכונית למבורגיני מאטומי-A ובנה לידה מכונית למבורגיני מאטומי-B והרי לך שתי מכוניות נפרדות. כמובן שהכשל שקיים כביכול באנלוגיה זו הוא בכך שמכונית למבורגיני היא דבר הנתפש ע"י התודעה בעוד שתודעה היא הדבר התופש עליו אנו באמת מדברים. אך אם שוללים את הגישה הדואליסטית ומתיחסים אל התודעה כדבר שהוא לא נפרד מהחומר או פועל יוצא שלו, אלא פשוט פונקציה של סה"כ החומר שהוא אנחנו (כמו שירוק, אורך, רוחב וחמיצות אינם ערכים מוספים של מלפפון חמוץ אלא הם המלפפון עצמו), אז ניתן לקבל שהדבר תקף גם לגבי התודעה. בקיצור, העקרון שמשאיר אותי אני, למרות תחלופת החומר שבי, הוא תחלופה מספיק איטית של חומר. כל תחלופה היא מספיק קטנה בשביל להיות חסרת משמעות עד כדי התבטלות מבחינת הקוגניציה שלי. העקרון המשמר הוא *רציפות*. זה שמישהו מקבל על עצמו הנחות מטריאליסטיות, לא גורר שהוא צריך להבהל מאובדן העצמי כל פעם שמתחלף לו תא במח או כל פעם שהוא קוצץ ציפורניים. דבר שמחזק את דעתי שיש משהו בהסבר הרציפות הוא העובדה שלא רק החומר בגופי משתנה, אלא גם הסדר. גם החומר בגופי וגם הסדר בו שונים מהותית מאיך שהם היו כשהייתי בן 13. בכל זאת, כמו שאומרים בבלי סודות, אני נשאר אני, מאותה סיבה ממש. כמובן שגם הדואליסט ימצא חיזוק לטענתו בעובדה זו, ע"י ההסבר האלטרנטיבי שלו. אבל נו שוין... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכשירי הטלפורטציה במב"כ (מסע בין כוכבים) מאיינות את האדם במקום אחד ויוצרות אותו במקום אחר. רשמית, מה שהן עושות זה מנתחות את המבנה האטומי של החומר המשוגר, ומעבירות רק את המידע הזה למקום האחר - כך שמסנתז חומר יוכל לבנות אותו מחדש שם. לפיכך, אין שום סיבה הגיונית שאני יכול לחשוב עליה שלא לשגר את אותו המידע לשני מקומות שונים - וליצור שני עותקים של אותו אדם. האדם זה יהיה אותו אדם? למעשה, זו אותה שאלה שאתה ניסית לענות עליה, אבל טיפה יותר קלה, משום שאפשר להתחיל קודם כל לשאול האם האדם המסונתז הוא אותו אדם ששוגר. כל עוד אנו מקבלים את הנחות היסוד של מב"כ, התשובה היא כן: אין שום הבדל בין האדם המשוגר לאדם המסונתז, והאדם המסונתז עצמו לא מרגיש שום הבדל, למעט, אולי, אובדן זמן מסוים. כלומר - האדם המסונתז אינו יותר שונה מהאדם המשוגר מאשר אני של עכשיו שונה מהאני של לפני שניה. לאף אחד, מוניסט או דואליסט, אין בעיה עם הטענה הזו. הבעיה מתחילה כאשר נוצרים שני אנשים מסונתזים. כבר הסכמנו שהם שניהם המשכים ישירים את האדם המשוגר. האם יש להם אותה תודעה? הערת ביניים - תאוריות היקומים המקבילים טוענת כי כל אימת שדבר מה יכול להתרחש ביותר מדרך אחת (כלומר, כל הזמן), היקום מתפצל למספר יקומים מקבילים כמספר האפשרויות, וכל יקום ממשיך עם תוצאה אחרת. חזרה לקו המרכזי - כאשר נוצרים שני אנשים מסונתזים, למעשה הם שני "יקומים מקבילים" או "תודעות מקבילות" - מצב המוצא שלהם הוא זהה לחלוטין, אבל החל מרגע התגשמותם במקומות שונים, הם מפתחים קיום עצמאי. מדובר פה למעשה על משחק "מה היה קורה אם". בשנות ה-20 של המאה הקודמת גייסה קנדה אנשים שיבואו להתיישב בפרובינציות המערביות שלה בקרב תושבי מזרח אירופה. מה היה אם סבי וסבתותי היו מהגרים לקנדה? האם הייתי נולד בכלל? איך הייתי מתפתח בתנאים כל-כך שונים? ברור לכל שאם הייתי, הייתי איש שונה לגמרי. אולי, אפילו, הייתי מפתח תודעה ציונית והייתי מספר לאנשים באתר דיונים קנדי על כוונותי לעשות עליה לישראל. לך תדע. אז במשחק ה"מה אם" המתוחכם שלנו, אין צורך לדמיין - אנחנו יוצרים שני אנשים שונים אבל זהים שיכולים לקיים שני קווי-חיים שונים לחלוטין, מנקודת מוצא זהה. לפיכך, אין שום סיבה שהתודעות שלהם תהיינה זהות. התודעות שלהם תהיינה שונות מאותה סיבה שהתודעה שלי כרגע שונה מהתודעה שלי לפני שנה, או שעה, או שניה - משום שהתודעה היא סך ההיסטוריה של האדם, ולא דבר מה קבוע ולא משתנה. ברגע שההיסטוריות שונות, מדובר בתודעות שונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על השאלה הזו ענו במב''כ בפרק בו רייקר מגלה שבמהלך טלפורטציה בעבר, נוצר לו כפיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שאתה אומר את זה. כאשר כתבתי את תגובתי למעלה, הרהרתי ביני לבין עצמי שזה יהיה משעשע לכתוב סיפור מד"ב קצר בעולם של סטר-טרק. <*** ספוילר רק במקרה שאכתוב. סביר להניח, בשל נסיון קודם עם סיפורים שאני אף פעם לא גומר לכתוב (בגלל עצלנות וחוסר כישרון בולט), שאין מה לדאוג. אפשר להמשיך לקרוא בשקט ***> בסיפור מגיע במקרה איזה מדען זוטר, על אחת החלליות של הפדרציה, בעקבות ניסוי ששופך אור על מהות התודעה, להכרה מזעזעת - אותו שיגור שכה נפוץ בפדרציה הוא בכלל מכונה שמוציאה אנשים להורג. לא העברה של אדם ממקום למקום, אלא רציחת אדם ובניית דמוי אדם מסונטז במקום אחר במקומו. האדם המסונטז הוא אמנם סימולציה מוצלחת שמטעה את הסובבים, אך הוא לא מודע לכך שהוא הרגע נולד ובסה"כ רק מתנהג בצורה דומה לאדם המקורי. אותו ניסוי מדובר שופך אור על כך שזה בכלל לא אותו אדם ושהאדם המקורי נרצח תמיד ע"י איזה סקוטי חביב שאומר "אנרג'ייזינג" עם מבטא מצחיק. בהמשך המדען עורך כמה חישובים ומגלה תגלית שגורמת לו לזעזוע עמוק - כל חברי הצוות ותושבי החללית כבר מזמן הכחידו את עצמם. הם שיגרו את עצמם לדעת. הוא מנסה לספר על תגליותיו המדעיות, אך העובדה שאף אחד לא קונה את מה שיש לו לספר, מעבירה אותו על דעתו. סיום הסיפור מלווה את המדען ברגעי הפחד האחרונים, רגע לפני שמשגרים אותו אל קליניקה על פני כוכב הלכת (שסביבו נמצאת חללית הפדרציה באורביט), לשם איבחון פסיכולוגי. אני יודע, זה בטח נשמע קצת קודר ולא משעשע במיוחד. אבל אולי בגלל שאני עוף מוזר שקרא את קפקא בגיל צעיר מן הראוי, אני פשוט מוצא את זה פאקינג הלריוס. ________________ נ.ב. אני לא מסכים איתך שהתודעה שלך היא לא אותה תודעה שהיתה לפני מספר רגעים. לא יותר מאשר שאני קונה את זה שתפוז של היום הוא תפוז אחר מהתפוז של אתמול. כמובן שגם שני תפוזים שונים הם לא אותו תפוז, גם אם תהיה זהות כמעט מוחלטת בסדר החומר שלהם. אני חושב שהסבר הרציפות שלי מלמעלה, מסביר במידה מסוימת את עמדתי בעניין זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אצלי יש מידה מסוימת של רציפות, אבל אני מתייחס לרציפות בזמן כמו שאני מתייחס לרציפות במרחב. נניח שאתה נוסע על דרך איילון. אתה נמצא בנקודה X בדרך איילון, ונוסע כך וכך מטרים קדימה. עכשיו אתה נמצא בנקודה Y. אתה עדיין באיילון, אבל אתה לא באותו מקום. אתה ב*המשך* של איילון. אותו דבר עם תודעה: עכשיו אני דובי של נקודת זמן X. חיכיתי כמה שניות, עכשיו אני דובי של נקודת זמן Y. אני עדיין דובי, אבל לא *אותו* דובי, אלא המשך של הדובי ממקודם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא תוך כמה זמן תפסיק להיות דובי ותתחיל להיות כורדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש סיפור של לם ( טל, טל, מדברים כאן על לם) על מישהו שמתאהב בסימולציה, ומציעים לסמלץ גם אותו כדי שיוכל להכנס לסימולציה. ''אבל מה זה יעזור, אם אני אשאר בחוץ'' תמה המועמד. ''אל דאגה, ברגע שתהיה בתוך סימולציה, אני אפרק אותך כאן'' מרגיע אותו בעל הסימולציה. אאזנ יש גם תאור משעשע של איך רודפים אחרי המועמד עם מפתח שוודי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיחור נזכרתי שהשאלתי את הספר לידיד שיושב במצפה בגליל, אז זה יכול לקחת יותר זמן משציפיתי. אם מישהו אחר יודע פרטים הוא מוזמן לעזור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלת ספר לידיד היא מתכון בטוח לכך שאת שניהם לא תראה יותר לעולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי להזכיר כאן את השערתו של הפיסיקאי רוג'ר פנרוז, בספרו "The emperor's new mind": כשמגיעים לרמה הקוונטית של הדברים, לא ניתן לשכפל מידע, אך ניתן להעתיקו במדוייק, כאשר מיצוי המידע מן המקור משמידו. כך, בכל זמן ישנו רק העתק יחיד של המידע המקורי. דבר זה נובע ישירות מעקרון אי הוודאות. השערתו של פנרוז (או שלא) היא שתודעת האני, קשורה לאופיים הקוונטי של ארועים מסויימים במוח. מכאן הוא מסיק כי לא ניתן לשכפלה. לא לנסות ללא השגחת מבוגר!!! |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |