בתשובה למיאתה, 30/06/03 19:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני אשמח אם תמנע מלהכניס את ויכוחי שלי עם עצמי אל האייל, תודה. מאוויי הם נורא פשוטים, האמת. אוכל סביר, חברה נעימה, נושאים מעניינים לחשוב ולדון בהם. שקט, ושלווה. היי, החיים שלי כבר מכילים את כל אלה! יש! טוב, חוץ מהשקט. שכנים רועשים. על כל פנים, מה איכפת לי אם החיים ימשיכו להמשך, בהנחה שכו-לם גם יכולים להמשיך? אם איכותם גם תוכל להשאר? חיי נצח כדמוי-שלד חלוש וסנילי לא נשמעים כמו שוס גדול, אבל מה שטוב בסניליות - כל יום רוכשים חברים חדשים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רצה הגורל ויש לי פריצת דיסק, מהנסיון שלי בעניין הכאב אין כל צורך לחיות לאחר שכבר ביקרת בגיהנום. זה מה שצפוי לנו בזקנה מופלגת כיום- אם הרפואה תציע סיטואציה אחרת יש סיכוי שחיי נצח יתאימו ליותר אנשים בכלל, זה יהיה נחמד שכל אנשי העולם יזדקנו לעד - ? איזה עולם משעמם זה יהיה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי יש פריצת דיסק. אז מה? כפי שאמר נחמיה הירש: "לכל דבר מתרגלים, אפילו לגחלים לוחשות בין הבהונות שלך." או כפי שאמר יהונתן גפן: "לומדים לחיות עם זה ככה. פחות אבל עוד כואב." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלברט קאמי, "המיתוס של סיזיפוס". לא רק שאפשר ללמוד לחיות עם זה ככה, אלא אפשר לחיות טוב, למרות הכל. באופן אישי, כשאני נתקל ב"גורל" אכזר, אין דבר שמעודד אותי יותר מאשר להצליח לצחוק בהתרסה, לנופף בפרצופו אצבע משולשת ולסחוט עוד משהו מהדברים הטובים והיפים שיש בחיים האלה (ויש!). אני מקווה שזה ישאר בי עד רגעי האחרונים (אינני רואה את היתרונות שבהשלמה עם המוות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר הזכרת את סיזיפוס - כאילו, מה הקטע שלו? למה הוא לא מפסיק לגלגל את האבן המחורבנת במעלה ההר? מה כבר יעשו לו אם הוא יגיד יום אחד - 'יאללה, לא בזין שלי יותר השטויות שלכם!' וילך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא ''השטויות שלכם'' כי אם השטויות שלו. סיזיפוס לא יכול לוותר על רגעי הסיפוק והאושר - אולי מן רגעי התגלות - שהוא זוכה להם בכל פעם שהוא מגיע לראש ההר עם האבן, לפני שהיא שוב מתחילה להתגלגל למטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וחוץ מזה בפעם האחרונה שהוא התגרה בגורל הוא מצא את עצמו תקוע עם אבן מחורבנת לנצח נצחים. אפשר להאשים אותו שהוא לא מתלהב לנסות את זה עוד פעם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התיחס אל האבן כנתון. הוא יכול להפסיק לגלגל את האבן, בדיוק כמו שאתה יכול להתחיל לעוף ע''י נפנוף ידיים ומחשבות על מקומות רחוקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רמות הכאב שהגעתי אליהם היו כבירות- פריצת הדיסק היתה במהלך קורס צבאי, בחורף(קור מחריף את הכאבים), ואף אחד מהממונים לא האמין לי שקלתי התאבדות, ועכשיו אני בקטע של התביעה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי זה קרה במהלך קורס קציני חי''ר. שלושה חודשים חייתי על מינונים גדלים והולכים של כדורים נגד כאבים ונאבקתי בשיניים (ובדמעות) לסיים את הקורס. הייתי אדיוט, אני יודע, גרמתי לעצמי נזק בלתי הפיך, אבל סיימתי את הקורס. בצליעה. (איבדתי את השליטה על חלק משרירי רגל שמאל) היום לא הייתי עושה את זה שוב. כשהשתחררתי הלכתי לועדה רפואית לקביעת אחוזי נכות. קיבלתי אחוז אחד שלם. הלכתי לעורך דין שמתמחה בנושא. הוא הסתכל עלי הולך ופסק, חבל על הזמן ועל הכסף. אתה נראה בריא מדי ואף שופט לא יאמין לך. ויתרתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך זה שלא רצת לבתי משפט בטבריה (או נצרת) במשך שלוש שנים ואז התפשרת על שני אחוז? נמושה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צחוק צחוק, בשורה התחתונה, עת השתחררתי המצב שלי לא היה כל כך גרוע. הייתי כבר אחרי טיפול פיזיותרפי אינטנסיבי של כמה חודשים, בהם הצליחו להחזיר לרגל שמאל שלי את יכולת התנועה ואחר כך לימדו אותי ללכת ישר. (הייתי מסובב את האגן כדי להעביר את רגל שמאל קדימה - לא יכולתי להרים אותה מספיק) אחרי זה עברה עוד שנה בערך שבה עם הזמן חזרה אלי חלק מהגמישות. כשניגשתי לוועדה הרפואית של אגף השיקום, חוץ מהגבלה בהתכופפות קדימה ואיסור על הרמת משאות כבדים, לא היו לי מיגבלות פיזיות שמצדיקות פיצוי. בסך הכל לחצי עולם כואב הגב. הצבא הצהיר שאם וכאשר יחול שינוי במצבי אוכל לבקש דיון חוזר. בינתיים המצב לא השתנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד תודה שנפלת על עורך דין הגון שלא שיכנע אותך שיש לך קייס סביר וגבה כמה אלפי שקלים על אפס עבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת בקשר לרמות הכאב של פריצת דיסק, אבל לי יש מגרנות, והן יכולות להיות מהגהנום. ותאמין לי- באמצע התקף מיגרנה חריף, לא חושבים על התאבדות. לא חושבים על כלום, בעצם. הכל כואב מידי, יש בחילה, האור חזק מידי והעולם רועש מידי (גם אם אתה בחדר חשוך עם משקפי שמש ואטמי אוזניים). וכשממש אין לי מזל, המיגרנה גורמת להתקף אסטמה... ולרפואה המערבית יש כמה הצעות, אבל עד עכשיו הן לא ממש עזרו. אז הנה, הגדרה של גהנום: חיי נצח, עם התקף מיגרנה נצחי... --- xslf, שתלך היום לרופא אחרי שאתמול היה לה התקף מיגרנה חזק במיוחד, שהכדור המיוחד (שלא נמצא בסל התרופות כי הוא חדש מידי) לא עזר להלחם בו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי, אני הורדתי לעצמי בתאונה את כריות האצבע ביד שמאל... זה אולי נשמע מעט, אבל תחשבו על כל קצות העצבים ביד צורחים בבת אחת ולא שותקים כמה שבועות. ולקח שבוע וחצי עד שיכולתי להתלבש לבד (או ללכת לשרותים לבד, או לפתוח את הצנצנת של הסוכר לבד, או-הכי גרוע- לפתוח את הבקבוק של האופטלגין!). מה, לא משחקים "למי כואב"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך הצלחת לעשות כזה דבר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תאונת עבודה עם בלנדר מוט. הוא החליק ונפל לי על היד תוך כדי פעולה.היה לי מזל שכף היד שלי פנתה למעלה, אחרת היתי מאבדת גידים וזה הרבה יותר גרוע. עדיין אין לי תחושה בשלוש אצבעות, אגב. לא נראה שאי פעם תהיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה זה בלנדר מוט, אם אפשר להפגין בורות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כזה אבל ענק, (אורך מטר בערך), מקצועי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה מערבבים עם דבר כזה באורך מטר? את המים בתחתית הבאר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את המסה של הגלידה (בכלי של 25 ליטר) לפני שמכניסים אותה למכונה (אתה מבין, הסמיכות של הזביון עולה בקירור בגלל הקשרים המולקולארים שיוצרים החלבונים, לעומת זאת, מסת גלידה צריכה להיות קרה ודלילה לפני שמעבירים אותה במכונה - מסה סמיכה יוצרת גלידה דביקה וכבדה - בגלל זה צריך לשבור את הקשרים אחרי הקרור ולפני ההקצפה וההקפאה שיוצרת מכונת הגלידה. זו גם הדרך היעילה ביותר לודא ששום מרכיב- כמו וניל או זסט לימון למשל - לא שקע לתחתית התערובת. מאחר וגלידה היא חומר מוקצף, ממומלץ לא לערבב אותה יותר אחרי שקפאה) אתם רואים, לא רק פיזיקאים, פילוסופים ואנשי מחשבים יכולים לבלבל במוח עם נושאים טכנים שלא מענינים אף אחד! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה דוקא מעניין, וגם למדתי מילה חדשה שרב-מלים לא מכיר. מסתבר שהפציעה שלך לא היתה חסרת משמעות, זאת היתה דרכו של הקוסמוס להכיר לי את ''זביון''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם אותה בלילה ממנה עושים גלידה. דה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת, קשה להחליט מה נשמע יותר גרוע, בלילה או זביון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זביון זה השם הכללי לתהליך ההסמכה של נוזל כלשהו (בד''כ שמנת מתוקה) על ידי הוספת קציפה של חלבונים וסוכר תחת תנאי חום מבוקרים. זו טכניקת בסיס שמשמשת בהרבה מתכונים , רובם מתחום הקינוחים. קרם אנגלז וקרם פטיסייר הם שניהם זביונים די פשוטים (בפטיסייר יש תוספת של עמילן ולכן הוא הרבה יותר סמיך), וכל גלידה טובה עשויה על בסיס זביון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מרשה לי לשלוח את ההסבר לרב-מלים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רב-מלים לא מכיר, אבן שושן לא מכיר, לעומת זאת האיטלקים מכירים! Zabaione הוא נקרא, ואפילו בלונדיניות אוסטרליות יודעות להכין: http://www.abc.net.au/northcoast/stories/s974019.htm | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אולי כי זה לא בעברית? אני למדתי לבשל באיטלקית, וקונדיטוריה באנגלית, צרפתית וקצת שוודית. אולי יש מונח בעברית, אבל אני בספק אם מישהו מכיר אותו חוץ מבוגרי "תדמור" (דמיין פה טון מזלזל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א-נו זה מה שאמרתי. מדובר ברפרפת איטלקית, וההתעסקות שלי עם אתרים דוברי לועזית גרמה לגרש קטון ותמים להשתרבב לאיזו הודעה ששלחתי בעניין אחר, מה שעלה לי בנזיפה מהכנסיה הקתולית. אני רואה בך את האחראית הבלעדית לצרה הזאת, ועורך הדין שלי התחיל לטפל בעניין, חתיכת בת זביונה שכמותך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שבאחד מספרי מאיר שליו ( זה עם האיש עם שלושה אבות), יש קטע על שבוי איטלקי שמכין זביונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כימים אחדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, את גם מאשרת את הקטע אם הזביונה1? 1 אני בטוח שאת זוכרת בעל פה את כל הספר, או שלפחות תוכלי לקרוא אותו שוב בעשר דקות (אם ירד גשם):). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד סיפור אישי טרחני מתחת לקו: ________________ אתמול ראיתי את הפרק האחרון של ה"סופרנו'ס" שהוקלט עבורי ביום ראשון שעבר, ומה מזמין טוני לקינוח? בדיוק! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם היה לדוקטור לק1 גלידה בטעם "זביונה". את יכולה לנחש איך זה מסתדר עם ההסבר שלך? 1 ואולי עדיין יש, אבל זה כבר לא רלוונטי בשבילי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם לד"ר לק הייתה גלידה בננה-אגוזים. אבל איננה עוד. [לפחות בסניף של עזריאלי (אליו הגעתי במיוחד בשביל לאכול גלידה בננה-אגוזים לנחם את נפשי הדוויה)] _________ העלמה עפרונית מסיימת רצף תגובות מיותרות על חייה. (ובאמת שדי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק כשהגעת לשדייך את מסיימת רצף תגובות מיותרות על חייך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי זביונה זה גם שם של קינוח איטלקי ספציפי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה פחד. אלה שאני מכיר מהסוג הזה מפסיקים מיד לעבוד כשעוזבים אותם (כלומר, צריך ללחוץ די חזק עם היד על מין מפסק רך על הגוף). אבל הם לא מקצועיים, ולא באורך מטר. מה אומרים במצב כזה? תנחומי? שלא תדעי עוד כאב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אכן לא אדע עוד כאב, או שום תחושה אחרת, בעצם. לפחות לא באצבע המורה. אבל תודה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |