בתשובה למיץ פטל, 21/01/01 21:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בטווח הארוך - על בני האדם ללמוד שהם אחראים לתוצאות מעשיהם. שמותר לכל אחד לצרוך הרואין ולקפוץ מהגג. החוק צריך להתערב רק בעניינים שבין איש לרעהו באופן ישיר (פרט ליוצאי דופן חריגים מאד, כמו הגבלה על החזקת פצצות אטום בידי אנשים פרטיים, אם ניקח דוגמא קיצונית). דעתי האישית היא שהסרת המגבלה על שימוש בהרואין תהפוך חלק מהמשתמשים הסמויים למשתמשים גלויים, ויהיה להם קל יותר לחפש עזרה. לא לכולם, משום שהתוית החברתית תישאר. הירידה בצריכה לא תבוא מייד, והיא כנראה תדמה למה שקורה לסיגריות, הנעשות פחות אופנתיות, אם כי חוקיות למהדרין. התהליך יארך זמן. עם זאת - אל תסיק מסקנות לא נכונות מדברי. לדעתי - הדברים אינם קשורים זה לזה. גם אם הסרת המגבלה תביא לעליה בצריכת הסמים, אין זה מוצדק להשאיר את המגבלה. האדם צריך להיות חופשי לבחור את דרכו. הפרסומת והלגיטימציה הן למעשה פנים שונות של אותו נושא. לפרסומת אסור להיות שקרית. אסור לה לטעון שהויטמינים נכנסים לשיער ומזינים אותו עד לשפיץ. אסור לה להסית ילדים כנגד הוריהם בטענה המגוחכת שסגירת המים בזמן צחצוח השיניים היא בעלת משמעות למשק המים הלאומי. אסור לה לטעון שסיגריות הן דבר בריא, מאריכות את חייך, או שטויות אחרות. במגבלות אלה מותר לפרסם הרואין, סיגריות, סאונה, או את אהוד ברק, כולם דברים מזיקים לבריאות. כאשר נקפיד על אמת בפרסום, יתרגל הציבור להאמין שסיגריות והרואין מזיקים לבריאות, משום שכך אומרת הממשלה. התנאי לכך הוא, כמובן, הקפדה בלתי מתפשרת על אמירת האמת על ידי הממשלה במשך שנים (כן, אני מדבר על הממשלה שלנו). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הילד בפרסומת של המים מעצבן רק אותי? אם הילד שלי היה מתנהג ככה, יש לי הרגשה שהייתי עובר על דיבר מסוים בתנ"ך (לא תרצח). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי מזכירה פרסומת המים עצת חיסכון שהופיע בזמנו ב"זו ארץ זו": לכבות את האור בזמן המצמוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אם אתה מרשה לכל המבוגרים האחראים לצרוך הרואין, אפשר לפחות לקבוע שהם לא זכאים לביטוח בריאות ממלכתי (אנחנו יודעים שאף חברת ביטוח פרטית לא תבטח אותם) ולכל מיני תשלומים מהביטוח הלאומי? נכון, התמכרות היא מחלה, ואני אינני מציע, למשל, לא לבטח חולי כליות הנזקקים לדיאליזה, ואין צורך לגרור אותי במדרון הדמגוגי החלקלק הזה, אבל - כשמדובר במבוגרים הכל-כך אחראים שלך, מדובר אחרי הכל ב-self-inflicted התמכרות, בבחירה חופשית ושקולה לנוכח המציאות שבה - כך אני מציע - זכויותיהם הסוציאליות נשללות למשך שנה מהשימוש האחרון בסם. במחשבה שנייה, אולי אתה בכלל נגד ביטוח לאומי ממלכתי וביטוח בריאות ממלכתי באשר הם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שההרואין מזיק לבריאות כמו אורח החיים של המתמכרים אליו, כאשר אורח החיים הזה הוא תוצאה של אי החוקיות והמחיר הגבוה של הסם. ואם כבר למה לא למנוע זכות ביטוח רפואי ממלכתי גם מחובבי שוקולד ובשר אדום, אנשים שלא עוסקים בספורט וכיוצאים באילו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. יובל רבינוביץ' ציטט נתון של משך חיים חציוני של 50 שנה, ואלה שעוברים את גיל זה - פשוט נגמלים לפניו. ב. אמרתי כבר שלא אחליק במדרון הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא האם ההרואין גורם למוות באופן ישיר או שמה שהורג נרקומנים הוא מינון גבוה של רעל עכברים (או טלק) בחומר שנמכר ללא פיקוח, תת תזונה וחוסר טיפול רפואי, שימוש במזרקים מזוהמים, דיכאון שנגרם בין היתר מנידוי חברתי. אם יתאפשר לנרקומנים לקנות חומר במחיר ריאלי, תחת פיקוח של משרד הבריאות, עד כמה הנתונים הללו ישתנו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע לענות על שאלותיך, ואינני יודע היכן אפשר להשיג נתונים אמינים לגבי גורמי התמותה דהיום (למשל: האם מוות ממנת-יתר הוא נפוץ. האם גם תופעה זו נובעת מחוסר-פיקוח?). קשה גם לקבוע מה הוא "תוצאה ישירה" של שימוש בהרואין ומה לא (למשל: תת-תזונה והיעדר טיפול רפואי). מה שכן - תמיד אפשר לנסות. (שנאמר "אתה מוכן להשתתף בניסוי? מוכן להשתתף בניסיו? מוכן להשתתף בניסוי?"). ככל שהדברים תלויים בי, הייתי מעדיף לראות את המגבלות על צריכת טבק ממשיכות להתרחב באופן הדרגתי, ואת ההסברה בנוגע לחומרים ממכרים אחרים (אלכוהול, למשל. כאן, אם אתה מתעניין, אני עושה את האבחנה בין אלה לבין מזון עתיר שומן או היעדר פעילות גופנית) מתרחבת באופן שיביא לכך שמספר המכורים להם יהיה זעיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקובל כיום בחוגי הרפואה שרוב המקרים של מנת יתר שגויה של הרואין מתרחשים כאשר הנפגע צורך הרואין נקי יותר מזה שציפה לו, למשל - כאשר הוא מחליף ספק, שנותן לו הרואין נקי יותר (מבצע היכרות). אם הכל היה חופשי לקניה, יש להניח שלפחות עניין המחטים המשותפות הגורמות להדבקה באיידס ובצהבת זיהומית, היה נפתר. מדובר ברווח נקי לחברה שבה המטפלים ובני המשפחות של מכורים נמצאים גם הם בסכנת הידבקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכותו של כל אדם להרוס את חייו כאוות נפשו, אבל בסוף אנחנו, משלמי המיסים, נאלצים לממן לו את כל הטיפולים הנובעים מההרס העצמי הזה. השאלה היא האם המדינה רשאית להתנער ממי שבוחר להזיק לעצמו - האם היא יכולה לסרב לתת לו טיפול במסגרת ביטוח הבריאות הלאומי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלת המשך: האם יש למנוע טיפול החייאה מאדם שניסה להתאבד ולא הצליח? אחרי הכל, אם הפרזיט הנ"ל לא היה בוחר להתאבד כל הכסף היה נחסך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הלך לך. אני אישית טוען שהזכות לחיים כוללת את הזכות לוותר על החיים. אדם שניסה להתאבד, אין צורך להחיות. אם שניסה להתאבד ונניח שבר רגל במקום, יש לטפל בו, ולדרוש ממנו תשלום על הטיפול לאחר מכן (ואז הוא באמת יתאבד :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. כל אחד זכאי לקבל את תמיכת הביטוח הלאומי. גם אם התרושש כתוצאה מהימורים, גם אם ניסה להתאבד, גם אם נהג באופן לא זהיר וגם אם הרס לעצמו את החיים בעזרת סיגריות, הרואין או כל דרך אחרת. התמיכה היא לאדם כחלק מהחברה שבה לא ''אדם לאדם זאב''. החברה כולה מרויחה מההומניטריות, גם אם נתמך זה או אחר ''אשם'' במצבו. האשמה היא סוגיה שאינה קשורה לעסק כלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל (לי) שלא ענית על השאלה שלי, שנוסחה באופן דומה לשאלתו של דובי, אבל עימתה אותך עם גישת האחריות האישית שלך. בכל אופן, אקבל את תשובתך לדובי כתשובה למה שאני שאלתי (אלא אם אתה רוצה לתקן!) ואשאל מדוע כל חברת ביטוח פרטית רשאית להתנות את הביטוח ב- (או למזער - לקבוע את הפרמיה בהתאם ל-) אורח החיים של המבוטח לפי ראות עיניהם של בעלי החברה, ואילו הביטוח הממלכתי, שכל משלמי המסים הם בעלי מניות בו, לא רשאי לעשות כן. השאלה היא לא שאלת "אשמה" אלא שאלת "אחריות", כפי שאתה עצמך אמרת. אם ניתן לאכוף את ה"אינטרס של החברה" גם במקרים שהוא מתנגש באינטרס של פרט זה או אחר (כמו למשל כשהפרט נדרש לשלם מסים), מדוע אסור לאכוף את האינטרס של החברה שפרטים ינהלו אורח חיים בריא יותר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הרעיון מאחורי הביטוחים הממלכתיים (בטוח לאומי וביטוח הבריאות הממלכתי) הוא שלא סומכים על האזרח שידאג לעצמו (לביטוח בריאות פרטי או לתוכנית חסכון לימים קשים, בטוח תאונות עבודה וכו') ומחייבים אותו לבטח את עצמו. זה נועד כדי למנוע מצב שאדם ימות בגלל שלא היה לו כסף לטיפול רפואי או יגיע לחוסר כל בגלל אבטלה ויתדרדר לפשע. אם הממשלה לא סומכת עלי שאפנה לחברת ביטוח פרטית כדי להסדיר בטוח בריאות למה שהיא תסמוך עלי שאני אדאג לחיות אורך חיים בריא? מה הטעם בבטוח בריאות ממלכתי אם הוא לא מקיף את כל האוכלוסייה ללא יוצא מן הכלל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דורון! קלעת בדיוק לנקודה שאני מנסה (ללא הועיל, בין היתר בגלל שאתה ממהר להגיב לשאלות שאני מפנה *ליובל*) לעמת את יובל איתה: הגישה שלו רואה באזרחים אנשים מבוגרים שצריכים לקבל, ולקחת, אחריות על מעשיהם. הגישה העומדת מאחורי הביטוחים הממלכתיים היא הפוכה, כפי שהיטבת להבחין. ד"ר רבינוביץ' פוסח על 2 הסעיפים באופן מעורר תמיהה. אני עדיין מצפה שיסביר את עצמו. הוא כנראה שולח אותך לענות לי כדי שהוא עצמו יוכל להתחמק מתשובה. >חיוך< | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיץ, אנא סלח לי. עניתי לתגובה האחרונה מבין השתיים, והעובדה היא שראית אותה. יומיים לא הייתי מחובר, כפי שניתן היה לראות מהתגובות המצטברות. ולענייננו: יש הבדל מהותי בין ביטוח פרטי לבין ביטוח ציבורי. מטרת הביטוח הפרטי היא רווח כספי. בתמורה - הוא מציע למבוטח רשת בטחון. מחיר השירות הזה נקבע על פי המכפלה של הסיכון להזדקק לרשת הבטחון במספר המשתמשים. מטרת הביטוח הציבורי היא מניעת מצב שבו מגיע מבוטח כלשהו למצב שבו הוא מהווה נטל בלתי נסבל על המערכת, אם בשל פנייתו לפשע (משום שזוהי, אולי, הדרך הקלה ביותר להשגת כסף שלו הוא זקוק) ואם בשל הזנחה עצמית שלו ומוות או נכות ממחלה בלתי מטופלת. הסיבה שבעטיה אסור לאכוף על פרטים לנהל אורח חיים בריא היא שאיננו יכולים להבין את כל ההשלכות של כל דבר. אולי כדאי לאסור על טעם קלוקל, למשל. הוא נראה רע ומייצר ערסים. ואם ניקח דוגמא קצת פחות אבסורדית: האם אנו באמת יכולים להיות בטוחים שיצירות מוסיקליות שנוצרו תחת השפעת סמים היו נוצרות באותה צורה גם בלעדיהן? יתכן שהיינו מפסידים משהו מכך שארבעת המופלאים היו מגבילים את עצמם לאכילת נבטים ולחם מחיטה מלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבהרה: בפעם האחרונה שכתבתי "אכיפה", לא התכוונתי לאכיפה פלילית, אלא לרעיון שלי של השעיית הביטוח הלאומי. "הבדל מהותי"? נגיד... אז נאמר שמטרת הביטוח הציבורי איננה רווח כספי אלא רווח "חברתי". מדוע אסור לבעלי המניות של הביטוח הציבורי לנסות לקדם את המטרה החברתית "מעט מכורים להרואין ככל האפשר" באמצעות המדיניות "איננו מבטחים מי שהשתמש בשנה האחרונה בהרואין"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום ש: א. היעדר הביטוח לא יקטין את ההתמכרות, אלא יבטיח שהמכורים יישארו ברמת העליבות הנוראה שלהם. ב. הכל יפסידו מכך - המכורים והחברה. פורמלית, רווח כלכלי ורווח חברתי אינם מקבילים זה לזה. רווח הוא תשלום עבור סיכון. חברת הביטוח מסתכנת בהערכה לא נכונה שתביא להפסדים כספיים. "רווח חברתי", כפי שקראת לו, דומה לרווח הכספי רק בשמו, לא במהותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אם במבוגרים אחראים עסקינן, כפי שאתה טוען - אזי הוא בוודאי יקטין את מספרים של המחליטים להתמכר (כשם שהעובדה שמעשה כלשהו הוא פלילי מקטינה את המוטיבציה לבצעו). ב. לכן לא רלוונטי אוקיי. הנקודה שלי היתה שבעלי המניות צריכים להיות חופשיים לקבוע איך העסק שלהם מתנהל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תיתן לבעלי המניות (כלומר המבוטחים) בבטוח הציבורי את הזכות להחליט מי יבוטח ומי לא, רוב בעלי ההכנסה הגבוה יעדיפו שלא לבטח את עצמם במסגרת הביטוח הלאומי אלא במסגרות פרטיות (הרי בבטוח הלאומי ויותר מזה בבטוח הבריאות הממלכתי הם מסבסדים את בעלי ההכנסה הנמוכה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאמרת לגבי רוב בעלי ההכנסה הגבוהה אולי נכון, אבל הם מיעוט בקרב בעלי-המניות. וגם הם, בחלקם, סבורים שיש אינטרס חברתי בביטוחם של העניים מהם. ואגב, בעלי- המניות אינם רק המבוטחים, אלא כל האזרחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביטוח ממלכתי אמור לכלול את כל האזרחים משמע בעלי המניות הם כל המבוטחים שהם כל האזרחים. מה שאמרתי בקשר לבעלי ההכנסה הגבוהה הוא סיבה לשלול את זכותו של מבוטח בביטוח הממלכתי לקבוע מי יהיה מבוטח ומי לא (כתגובה לרעיון לשלול את זכויות הביטוח של נרקומנים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינך יכול לנהל את הדיון בשאלה "האם הביטוח הממלכתי צריך לא לכלול צרכני הרואין פעילים" תחת האקסיומה שלך "ביטוח ממלכתי אמור לכלול את כל האזרחים". ואגב, בישראל - גם מי שאינם אזרחים זכאים לזכויות סוציאליות מסויימות. זו החלטה שמקבלים בעלי המניות של הביטוח הלאומי - האזרחים. מה שאמרת בקשר לבעלי ההכנסה הגבוהה הוא שהם לא מעוניינים שהעניים יהיו מבוטחים. אחרי שהנחת הנחה זו (על מה היא מבוססת? האם אתה חושב שאם יובל רבינוביץ' יהיה פתאום הרבה הרבה יותר עשיר ממה שהוא עכשיו, הוא יתנגד לביטוח לאומי לעניים?) השתמשת בה כסיבה לשלול מבעלי-מניות את זכותם להשפיע על הניהול. ומדוע?! כי אתה אינך מסכים אם אופן הניהול שהם (לדעתך) מציעים. ראשית, אחזור וארגיע אותך: העשירים הם מיעוט בקרב בעלי-המניות. שנית, מההגיון שלך אפשר לגזור אמירה כמו "אם זה היה תלוי ביהודים הדתיים, היתה נאסרת נסיעה ברכב פרטי בשבת. זו סיבה לשלול את זכותו של אזרח במדינה להשפיע על החקיקה". האמנם כך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המטרה של ביטוח ממלכתי היא למנוע מצב שבו אדם יהפוך לנטל על הציבור בגלל חוסר אמצעים, בלי קשר למידת האחריות שלו למצב שלו. אם הביטוח הזה לא יהיה תקף לכל האוכלוסייה, יהיו בחברה אנשים שימותו בגלל מחסור בכסף או יאלצו לגנוב כדי לשרוד כלומר הביטוח הזה לא ימלא את המטרה שלשמה הוא נוצר. ההצדקה של המדינה לדרוש ממני לבטח את עצמי ולא לאפשר לי לבחור את תנאי הביטוח וחברת הביטוח, להתמקח על מחירו או להחליט שלא להיות מבוטח כלל מבוססת על כך שבנוסף על ביטוח אני מקבל גם את הזכות לחיות בחברה שבה אין אנשים רעבים (או לפחות לא אמורים להיות אנשים רעבים, אם יש (ויש) זה בגלל כשלים של המערכת ולא תוצאה מכוונת של ההתנהגות שלה) ואין אנשים שמתים מחוסר טיפול רפואי בגלל עוני (שוב, לא בגלל מדיניות מכוונת). דרך אגב בערך 50% מבעלי ההכנסה משלמים ביטוח לאומי על שכר גבוה מהשכר הממוצע במשק, והשאר על שכר נמוך מהשכר הממוצע במשק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דורון, את המטרות של הביטוח הממלכתי יקבעו בעלי המניות שלו. אם, לדעתם, הפחתת מספר המשתמשים החדשים בהרואין היא מטרה נאותה, ואם ניתן לקדם אותה ע''י מניעת הטבות סוציאליות ממשתמשים פעילים (ממש כשם שאת המטרה ''צמצום מקרי השוחד בשירות הציבורי'' מקדמים ע''י הגדרת השוחד כעבירה פלילית ואכיפת החוק), הרי שהם רשאים לעשות זאת. אם הם חושבים שלשלם פרוטקשן לאנשים כדי שיואילו לא לפשוע היא דרך פעולה נאותה, הם רשאים לעשות גם את זה. אני מתקשה להאמין שאם פלוני יידע שהדרך היחידה העומדת בפניו לממן את תכניתו להיהפך לנרקומן היא לפנות לפשע (מה שבמוקדם או במאוחר יסבך אותו עם המערכת הפלילית) זה לא יפחית את המוטיבציה שלו לפנות לדרך זו. ובאמת לא נשמע לי הגיוני שההכנסה הממוצעת קרובה להכנסה החציונית בקרב מבוטחי הביטוח הלאומי. גם אם כן - עדיין רובם אינם ''עשירים'', וכבר פיקפקתי בכך שאפילו ה''עשירים'' לא רואים את היתרון שבביטוח לאומי גם לעניים. אם נניח הנחה לא בלתי-מציאותית לפיה ל''עשירים'' יש איזשהו ייצוג והשפעה בכנסת, אולי אפילו יותר מחלקם היחסי באוכלוסיה, ונבחין שלמרות זאת אין אף ח''כ המעוניין לבטל את הביטוח הלאומי או לשלול אותו מהעניים דווקא, נסיק שהצדק איתי (עד כדי קבוע בילינסקיאני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הורדת כמות הנרקומנים היא בהחלט מטרה ראויה של הרשות למלחמה בסמים, מערכת החינוך, משרד העבודה והרווחה, המשטרה ועוד כמה גורמים אבל היא לא מטרה של הביטוח הלאומי. לכן שימוש בסמים נחשב עבירה פלילית, ישנן תוכניות לחינוך נגד סמים ומשדרים בטלוויזיה פרסומות מפחידות (רוצה להשתתף בניסוי?) שלילת זכויות סוציאליות אינה מוסרית (אדם ששילם כל חייו לביטוח הלאומי ואולי אפילו ממשיך לשלם יפסיד הזכויות הסוציאליות דווקא בשלב שהוא זקוק להן ביותר), בעייתית מבחינה טכנית (בדיקות דם כתנאי לקבלת דמי אבטלה זה די משפיל את המובטלים שגם ככה לא נמצאים במצב הכי נעים), לא תמלא את המטרה החינוכית (אנשים לא לוקחים סמים כשהם חושבים על העתיד הכלכלי שלהם ובאופן כללי נרקומנים הם לא האנשים הכי אחראיים) ותפגע במטרות האחרות של הביטוח הלאומי (שמירת על סדר חברתי ע"י מניעת התדרדרות אנשים לעוני מחפיר, ומניעה ממני את המצב הלא רצוי שבו יש בסביבתי אנשים רעבים ללחם). מטרתו המוצהרת וההגיונית של הביטוח הממלכתי היא לדאוג לביטחון כלכלי כללי, לא לחנך את האזרחים (ואם כן אז למה לעצור בסמים קשים, גם מעשנים, אכלנים כפייתיים, נהגים לא זהירים ואנשים שמנבלים את פיהם בפרהסיה יאבדו את זכויותיהם הסוציאליות אבל זו כבר דמגוגיה זולה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הורדת כמות הנרקומנים, נגיד, היא *מטרה חברתית*. כל שנותר לעשות הוא לנקוט אמצעים כשרים לקידום המטרה הזו. יובל רבינוביץ' טוען שהמערכת הפלילית אינה אמצעי כשר, היות שמטעמים עקרוניים הוא מתנגד למגבלות כאלה ואחרות על חופש הפרט. אני טוען, באופן בלתי-תלוי, שהתניית תשלומים מסויימים מהמדינה בכך שהמוטב איננו צורך הרואין היא אמצעי כשר. אתה מחייב הגדרה אקסיומתית-צרה של "מערכות" (שהן בסה"כ אמצעים) ושל "מטרות". אני טוען שזה מטופש אם בארגון (החברה, המאוגדת באמצעות המדינה) יש תת-ארגונים הפועלים להשגת מטרות סותרות, או מחבלים במטרות הארגון אליו הם משתייכים. אם אתה מאד מתקשה עם ההצעות שלי הנוגעות ל"ביטוח לאומי", אני מציע לבטל את הביטוח הלאומי, לכונן אותו מחדש תחת השם "הביטוח שחייבים לשלם, גם העשירים, כי רק כך הוא יכול לתמוך במי שידם אינה משגת ובכך למנוע את הפיכתם לנטל על החברה", ולהוסיף לחוקתו את ההתנייה בדבר צרכנים פעילים של הרואין. במחשבה שנייה, חבל לשנות את השם. הטענה שלך "שלילה של זכויות סוציאליות אינה מוסרית" היא סתומה בעיניי. אעיר רק שבמדינת ישראל, למשל, ישנם תשלומי בטל"א מסויימים שאסירים אינם זכאים להם. אגב, לא דיברתי בשום מקום על בדיקות דם (אתה יודע כמה זה יעלה?!), ולא דיברתי על מטרות חינוכיות (רגע, זהו תפקידה של "מערכת החינוך", לא?!). אני מסכים איתך שכיום אדם אחראי לא ישתמש בהרואין. אני סבור שבמצב שיובל מציע, בו שימוש בהרואין לא יהיה עבירה פלילית, יהיו אנשים אחראיים שישתמשו. אם, לעומת זאת, הם ידעו שהמדינה לא עתידה לממן את ההתמכרות - אז ממש כמו היום, בהיותם אנשים אחראים, הם לא ישתמשו בהרואין. על המדרון החלקלק הדמגוגי שעולה כאן שוב ושוב כבר הגבתי, אבל אוסיף ואומר: הדברים תלויים בהסכמה חברתית רחבה. הסכמה זו היא-היא הסיבה לכך שיש התנהגויות של הפרט עם עצמו הנאסרות כיום בחוק הפלילי. לאור ההתנגשות עם עקרונות של חירות הפרט, עליה הצביע יובל, אני מציע יישום אלטרנטיבי-וחופשי-מבעייתיות-זאת של ההסכמה החברתית הרחבה. כאשר תהינה הסכמות חברתיות רחבות דומות בנושאים כמו טבק, קפאין, אלכוהול, נהיגה לא זהירה (אני מקווה ששלילת רשיון איננה בלתי-מוסרית כמו שלילת ביטוח סוציאלי, גם כאשר הרשיון הכרחי לפרנסתו של הנהג) - הקידום של ההסכמות הללו באמצעות תמריצים חיוביים ושליליים נראה לי הגון ורצוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא האם פגיעה בזכויות הביטוח הלאומי היא אמצעי כשר והאם היא אמצעי יעיל. העליתי כמה בעיות שמעמידות את היעילות בסימן שאלה (אחריות אצל נרקומנים ובעיות מימוש כמו עניין ההוכחה). בעניין הכשרות, העליתי מספר נקודות: 1. המדינה מחייבת אדם לעשות ביטוח בתנאים מגבילים, יתכנו אבסורדים כמו אדם שמחויב לשלם ביטוח לאומי אך בכל מקרה לא יהיה זכאי להטבות שהביטוח מציע (נרקומן שגם עובד). 2. התערבות של חברת הביטוח בשימוש שהמבוטח עושה בכספים זה לא דבר כשר. כמו שלחברת ביטוח הרכב אין זכות לומר לי מה לעשות עם הפיצויים שאני מקבל ממנה כך גם לחברת הביטוח הלאומי אין זכות לומר לי מה לעשות עם דמי האבטלה שאני מקבל. 3. חברת ביטוח אינה מוסד חינוכי, מלחמה בסמים אינו אחד מהתפקידים המוגדרים שלה, מנעת מצב של נרקומנים שמתגלגלים ברחובות, שודדים קשישים ומתים מרעב זו כן מרה שלה, ושלילת הכנסה מהאנשים הללו תפגע במטרה הזו יותר מאשר תקדם אותה (אם כבר, הייתי מציע שהביטוח הלאומי יממן תוכניות גמילה לנרקומנים). 4. בקשר למידת האחריות, כפי שכבר טענתי, ביטוח לאומי וביטוח בריאות יוצאים מהנקודה שאנחנו לא אנשים אחראיים. לו הייתי אדם אחראי, הייתי שומר מידי חודש סכום כסף למצב של אבטלה או מחלה ודואג לבטח את עצמי בביטוח פרטי, מכיוון שאני לא אחראי, אני עשוי להחליט לבזבז את כל חסכונותיי ולשכוח לפנות לחברת הביטוח כדי לבטח את עצמי, ולכן הממשלה מחייבת אותי להתבטח בלי לבקש את הסכמתי, זה בעייתי לדרוש ממני לגלות אחריות אישית כתנאי למימוש ביטוח שחייבו אותי לעשות כי אני לא אחראי. בקשר לנקודות הנוספות שהעלית: 1. אני לא יודע לגבי תשלומי הביטוח שאסירים לא זכאים להם אודה לך אם תפרט בנושא. 2. בעניין שלילת רשיון נהיגה: כשאתה מקבל רשיון נהיגה אתה מתחייב לשמור על חוקי התנועה אם אתה לא מוכן לשמור עליהם אתה יכול *לבחור* שלא לנהוג, אתה לא יכול לבחור שלא לשלם לביטוח הלאומי. 3. אתה מציע להפוך את הביטוח הלאומי לסתם עוד מס פרוגרסיבי כמו מס הכנסה, אני לא בטוח שזה יעבור כל כך בקלות, הרעיון של ביטוח לאומי, כמו כל ביטוח הוא שאתה משלם ביחס לערך המוצר שאתה מבטח (משכורת). 4. במידה שהרואין יהיה סם חוקי, לא צריכות להיות מגבלות על צריכתו ששונות באופיין מהמגבלות על שתית אלכוהול או עישון. אם הממשלה תחליט להתיר שימוש בסם אין לה זכות להטיל סנקציות כלכליות על מי שבוחר להשתמש בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצל על העיכוב בתגובה (במיוחד לאור העובדה כי לא טיפלתי בפונים לפי התור), שנגרם בין היתר בגלל רצוני לברר כמה דברים עם עצמי ועם חוקת הביטוח הלאומי. אני מגיב אחד-לאחד: בקשר לכשרות האמצעים: 1. כפי שכבר אמרת - דמי-הביטוח הם התשלום שהנרקומן-שגם-עובד מהדוגמא שלך משלם בתמורה לחיים בחברה שבה רמת הפשיעה נמוכה (וכך לא ישדדו אותו בדרך מהעבודה הביתה). 2. לא הצעתי התערבות. אינני בקי בפוליסות ביטוח לרכב, אבל אתה רוצה להגיד לי שאם תבעת את חברת הביטוח על פנס שנשבר, ושמאי חברת הביטוח (או מוסך שעובד איתה) העריך את הנזק, יש דרך שתוכל לקבל מהביטוח את הכסף מבלי להציג קבלה על תיקון הנזק, כולל המחיר? אתה רוצה להגיד לי שאם חולה סרטן מוותר על כימותרפיה (אנשים עושים את זה, מכל מיני סיבות), הוא יכול לקבל לידיו את שווה-ערך הטיפול במרשרשים? 3. התמכרות לסמים היא מחלה, ורצוי שסל הבריאות הממלכתי יכלול את הטיפול במחלה זו. לשיטתך, אני מבין, נרקומן יכול לתבוע דמי-ביטוח עבור טיפול גמילה, לקבל את הכסף לידיו ולהשקיעו בשיפוץ הסלון או בקניית סמים, נכון? 4. זהו, בעצם, לב העניין. הבה נניח שהמתאם בין מחלות כבד קשות לבין רמת-הכנסה הוא זניח (ואם הוא לא - נמצא צרה בריאותית אחרת שלגביה זה כך). זה אומר שחברת ביטוח פרטית היתה דורשת פרמייה זהה מעני ומעשיר שהיו מעוניינים בביטוח-השתלת-כבד. העשיר היה מבטח את עצמו בשמחה. העני - לא משנה כמה הוא "אדם אחראי" - לא היה יכול להרשות לעצמו לבטח את עצמו. עכשיו אנחנו מגיעים לסוג אחר של אחריות, להבדיל מאחריות אישית: אחריות חברתית. כאן המחוקק יוצא מהנחה שלא כולם אחראים-חברתית, ולכן הוא מחייב גם את העשיר וגם את העני לשלם פרמיות שונות לביטוח הלאומי, כדי ששניהם יהיו מבוטחים. רוצה לומר: חייבו אותך לעשות את הביטוח כי אתה (אולי, במיוחד אם אתה עשיר) לא אחראי-חברתית. זה לא אומר שאתה פטור מאחריות אישית - אם כי זה כבר עניינך האישי. והרי דוגמא מופלאה הם דמי-אבטלה. אתה יכול להיות בלתי-אחראי, ולסרב לעבודה מתאימה שהוצעה לך. אבל מה? בכך תפסיד את זכאותך לדמי-אבטלה למשך 90 יום. ההגיון החברתי העומד מאחורי זה הוא פשוט (ואפילו לא אחזור עליו), ודומה להפליא להגיון החברתי העומד מאחורי התניית תשלומי-ביטוח באי-שימוש בהרואין (שהרי בהחלטתך להשתמש בהרואין, אתה מצמצם קשות את סיכוייך בשוק העבודה). בקשר לנקודות הנוספות: 1. ביטח תאונות, כמדומני. באמת שזו דוגמא פחות מעניינת מהדוגמא של ביטוח אבטלה (איך לא חשבתי עליה קודם!) 2. הו, לא. האיסור לנהוג בלי רשיון הוא אחד מחוקי התנועה. אם חצית צומת באור אדום וגם אין לך רשיון נהיגה - תואשם בשתי העבירות: נהיגה ללא רשיון וחצייה באדום. כלומר - הציות לחוקי התנועה איננו עניין של בחירה יותר מאשר הציות לחוק המחייב אותך לשלם דמי ביטוח לאומי. 3. ממש לא. אני מציע שינוי בתנאי הפוליסה. אין משהו קדוש או מיוחד בתנאים הנוכחיים. 4. שים לב שלא הצעתי מיסוי רצחני על הרואין, או קנסות על שימוש בו. הממשלה מתירה לך להחזיק ברשותך כלי רכב, אולם אם בחרת לעשות כן (ואינך נכה ברגליך או חולה מאד) - לא תהיה זכאי לביטוח הבטחת הכנסה. הממשלה מתירה לך לפתוח עסק חוקי בכל מקום בארץ, אולם אם בחרת לעשות זאת לא באזור-פיתוח - לא תהיה זכאי להטבות-מס מפליגות. ואני בטוח שיש עוד דוגמאות טובות לתמריצים חיוביים ושליליים שכאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כדרך אגב לא בכל מקום בארץ. נסה לפתוח בביתך תחנת דלק. או נסה לפתוח עסק בנגב. למעשה ברוב המקומות שלא הגדרו כמקומות שבהם היא מעוניינת שתיבנה תעסוקה\עסק היא לא תיתן לך. בברכה רועי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ביטוח לאומי הוא ביטוח הכנסה. זה לא תשלום עבור מניעת רעב של אנשים אחרים כפי שניסית לנסח מחדש את דברי (וגם לא למניעת הרעב שלך אם סדר העדיפויות שלך מעוות דיו כדי להעדיף צריכת סמים על קניית מזון). 2. לא, אבל אף אחד לא יחייב אותך לקנות רכב חליפי במקרה של אובדן ערך מלא או גניבה של הרכב. ביטוח לאומי מבטיח *הכנסה* ולא אוכל או שכר דירה, העיקרון הוא למנוע עוני משפיל ורעב תוך התערבות מינימאלית בחייו של המבוטח. כיצד ניתן לשיטתך למנוע מנרקמן את תשלומי הביטוח הלאומי ללא התערבות בחייו? 3. לשיטתי נרקומן לא יוכל לתבוע דמי ביטוח עבור טיפולי גמילה מהביטוח הלאומי בכלל. הביטוח הוא ביטוח הכנסה. ההצעה שלי הייתה שאם הביטוח הלאומי יחליט להתערב בעניין הסמים (ולדעתי זה לא תפקידו אלא כפי שהצעת עניין בריאותי או עניין של משרד העבודה והרווחה) הוא צריך לעשות את זה בצורה קונסטרוקטיבית ע"י סיוע בגמילה (לא ישיר) ולא בצורה דסטרוקטיבית ע"י איום בעונש. 4. ההבדל בין ביטוח השתלות כבד לביטוח הכנסה הוא שהשתלת כבד עולה אותו דבר לעני ולעשיר אבל דמי אבטלה שמקבל מי שהכנסתו המקורית גבוהה גבוהים יותר ולכן הוא נאלץ לשלם יותר עבור הביטוח (באותה מידה שביטוח מרצדס חדשה עולה יותר מביטוח סוברו ישנה ותשלומי הביטוח שתקבל במידה שהמכונית תיהרס יהיו מתאימים לערך המכונית). ביטוח הבריאות הוא ביטוי של האחריות החברתית שהזכרת. גם לביטוח הלאומי יש אספקטים חברתיים (קצבאות זקנה הן שוות לכולם בלי קשר למשכורת המקורית שלהם) וזו חריגה מהתפקיד הביטוחי שלו אבל בראש ובראשונה הוא ביטוח. בעניין מניעת תשלומי אבטלה לאדם שאינו מוכן לקבל עבודה זה לא עניין חברתי אלא תנאי ביטוח סביר לחלוטין, אדם שבוחר שלא לעבוד לא זכאי לקבל דמי אבטלה כמו שאתה לא זכאי לביטוח הרכב אם הרסת את מכוניתך בכוונה (לצורך העניין אני מחשיב נרקומן כאדם שנהג שתוי ועשה תאונה ולא כאדם שהחליט להרוס את מכוניתו בכוונה). זה גם עניין מעשי, הביטוח הלאומי יפשוט את הרגל מהר מאוד אם ישלם קצבת אבטלה לכל מי שלא עובד, בצורה כזו לא משלמים לעקרי בית, אנשים שחיים על מהכנסות הון וכיוצאים באילו. 1. אסירים לא סובלים מעוני, כל הצרכים שלהם מסופקים ע"י המדינה ולכן המקרה הזה לא כל כך בעייתי, בעניין משפחות האסירים, מצב שבו המפרנס העיקרי של המשפחה נשלח למאסר הוא בעייתי ויתכן שזהו חור שבו ביטח הלאומי נכשל בביצוע מטרתו. 2. אני יכול לבחור לנהוג או לא לנהוג אני יכול להחליט לבטח את עצמי בביטוח מנהלים ו לא אני לא יכול לבחור שלא לבטח את עצמי בביטוח לאומי אני יכול שלא לשלם ואז אני עובר על החוק. 3. הכלליות של הביטוח היא עניין מהותי בו. 4. אתה לא יכול לגבות מסים על סמים מכיוון שמדובר בפעילות לא חוקית, המדינה הגדירה את השימוש בסמים כעבירה פלילית ומטילה לא מעט סנקציות על המשתמשים. בעניין הבטחת הכנסה (בניגוד לביטוח הכנסה), הבטחת הכנסה היא לא פונקציה ביטוחית אלא פונקציה חברתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה שמעשה הוא פלילי מקטינה את המוטיבציה לביצועו? אתה מוכן לספר את זה לכל משתמשי הגראס שאתה מכיר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. עם משתמשת-הגראס היחידה שאני מכיר אני מנוע מלדבר. ב. השאלה צריכה להיות מופנה ללא-משתמשים, וצריכה להיות מנוסחת "מדוע אינכם משתמשים?". ג. בחרת כדוגמא עבירה שהחוק הפלילי כמעט לא נאכף לגביה (פרט אולי למעצר ידוענים לטובת ידיעות בעמוד האחורי של הטבלואיד). אכן, בהיעדר אכיפה *מוטב* שהחוק לא יהיה קיים כלל. ד. מוטיבציה קטנה יותר אינה ערובה לאי-ביצוע המעשה הפלילי, אולם היא עוזרת להטות את הכף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שהעיר מר מיץ, את השאלה יש להפנות למי שאינם משתמשים. אלי, למשל. אני לא משתמש בגראס משום שאינו חוקי. כשאסע למדינה בה הגראס חוקי, אנסה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם על סמך אותם עקרונות אתה חושב שצריך להסיר את המגבלות על סחר בנשק (קונבנציונאלי) במידה והוא אמור לשמש לשימוש אישי (ז"א להתאבד)? והאם סחר בסמים (להבדיל משימוש והחזקה) הוא לא עניין בין אדם לרעהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי נשק אישי, לא לגמרי גיבשתי דעה מוצקה, אך אני נוטה לתמוך בהתרת מכירתו לכל דיכפין. מצד אחד, השימוש בנשק הוא תמיד כדי לגרום נזק למישהו. מצד שני - כל מי שאינו שומר על החוק יכול להשיגו בנקל, כך שאם נגביל את מכירת הנשק, רק פושעים ישיגו אותו. אינני יודע מה המצב כיום בארצות הברית, לדוגמא, אך ברוב ההיסטוריה שלה ניתן היה לקנות נשק ללא מגבלות מיוחדות, ורבים רואים שם גם כיום את הזכות להגנה עצמית בנשק כזכות יסוד שאין לפגוע בה. סחר בסמים הוא סחר בין איש לרעהו. אם אתה מוכר למישהו הרואין מעורבב בחומרים אחרים ומציג אותו כהרואין נקי, עליך להיענש על כך. אם כדי להשיג את הסם הקונה משיג כסף בדרכים לא חוקיות, עליו להיענש, במיוחד אם השתמש באמצעים אלימים. זהו הכלל הנהוג לגבי אלכוהול, למשל, וזה עובד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר הנשק משמש ל"שימוש עצמי" (למטרות התאבדותיות) הוא לא גורם נזק לאף אחד מלבד האדם שהשתמש בו. וכאשר הוא משמש להגנה עצמית הוא אמנם גורם נזק ל"צד שלישי" כלשהו אבל לא מדובר בצד שלישי תמים... הטיעון שהעלית מהצד השני הוא בעייתי כי מדובר ב"מדרון חלקלק" ז"א לפי אותו הגיון אין טעם לאסור על אנשים לגנוב כי מי שאינו שומר חוק יגנוב בקלות וכך ישיג יתרון כלכלי על שומר החוק. עד כמה שזכור לי מדובר בתיקון השני לחוקה האמריקאית שדיבר על הזכות לשאת נשק. אבל היום גם בארה"ב (שנחשבת למדינה הקיצונית ביותר בהקשר הזה ממדינות המערב) צריך רישיון למכור נשק... עד כמה שידוע לי (ותקן אותי עם אני טועה) בישראל השימוש באלכוהול לא יורד למרות שסכנותיו הבריאותיות ידועות לכל. אבל השאלה אותה רציתי לשאול היא האם סוחר הסמים (או האלכוהול/קפה/תה/שוקולד/טבק...), שיודע מה הוא מוכר, לא עושה מעשה לא מוסרי (כלפי הקונה)? והאם "אמת בפרסום" בסגנון מודעה קטנה שכתוב בה "משרד הבריאות קובע..." מספיקה כדי לעשות את הפגיעה למעשה מוסרי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעוד שניקוטין וקופאין, למשל, הם אולי חומרים ממכרים ומזיקים לבריאות - ובכך השימוש בם הוא בהחלט עניין שבין אדם לעצמו, הרי שאלכוהול, "סמים קלים" ו"סמים קשים" הם חומרים שמשפיעים באופן משמעותי על ההכרה. האם ניתן לבוא בטענות לאדם שהיכה אדם אחר תחת השפעת אלכוהול? הרי זו עובדה שאלכוהול מחזק נטיות אלימות. אם במקרה זה התשובה פשוטה יחסית (כן!), מה תהיה התשובה על אדם שעשה זאת תחת שימוש בLSD? הוא יכול לטעון שהוא...חשב שהוא דוב, והיה משוכנע שהמוכא ניסה לגנוב לו את הרגל. גם אני הייתי נוקט באלימות לו הייתי דוב, ומישהו היה מנסה לגנוב איבר מגופי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתחיל בהתנגדות שלי לעלילה הזדונית הזו לגבי דובים. אנחנו יצורים נעימים ולא אלימים בכלל. אלא אם מרגיזים אותנו (וכבר נאמר - אל תעיר דובים ישנים מרבצם). שנית, ניקוטין הוא ממש לא עניין של בין אדם לעצמו. הוא הורג גם אותי, כשאני צריך לשבת בבית קפה ולהחנק ממנו, שלא לדבר על הזוהמה שנדבקת לבגדים. מעשנים יקרים - איך אתם יכולים להסתובב עם הריח הזה עליכם כל הזמן? גועל נפש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולשיער, דובי, איך שכחת את השיער? :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הוא ששכח אותי, אבל לא נכנס לזה עכשיו, ותודה באמת שאת דורכת לי על היבלות. (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שניתן לבוא בטענות לאדם שהיכה אדם אחר תחת השפעת אלכוהול. אנו אומרים מראש שאלכוהול מזיק ומגביר נטיות אלימות. מי שמשתמש באלכוהול צריך להיות מוכן לשלם את המחיר. הדוגמא של ה-LSD היא, כנראה, מופרכת ביותר, אבל לא נהיה קטנוניים. יתכן שיש סם כלשהו בעולם שיגרום לאדם הזיות מהסוג שאתה מתאר. מהיכן לקחת את הרעיון שקפאין מזיק לבריאות? לא כל הסמים זהים - כדי שקפאין יזיק לבריאות צריך ליטול אותו בכמויות אדירות. גם אלכוהול יכול להיות מטופל ללא תופעות לוואי עד כמות מסויימת. הבעיה העיקרית היא שקל מאד לעבור את הכמות הזו. סיגריות מזיקות בכל כמות שהיא, אבל לא הניקוטין. הניקוטין הוא החומר הממכר, אך לא מוכרים לי נזקים ממנו. סיגריה מכילה לפחות 4000 חומרים שונים (נדמה לי שהשם הכולל שלהם הוא ה"עיטרן" המסתורי). הנזקים מהם הם עצומים, אבל למה להיטפל לניקוטין? הרואין הוא המעניין מכל. זהו למעשה - חיקוי רב עוצמה של אנדורפין - חומר טבעי לגמרי הנמצא במוחנו, כך שאם אתה בעד פתרונות טבעיים - זהו החומר עבורך. למעשה - גם סיגריות מופקות מחומרים טבעיים בלבד, ללא טיפת כולסטרול. *מומלץ*... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסיגריות יש המון תוספות מלאכותיות. בתהליך הייצור טוחנים את עלי הטבק לבצק, מוסיפים לו חומרי טעם וריח שמנים שונים (יש הטוענים שגם ניקוטין סינתטי) ומייצרים מהבלילה הזו נייר. את הנייר הזה קורעים לקרעים קטנים ואותם מגלגלים בסיגריה. גם הניקוטין רחוק מהצמח החביב שניתן היה למצוא פעם בטבע (אבל זה נכון כמעט לגבי כל צמח שאנחנו צורכים, מעגבניות ועד מריחואנה). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |