בתשובה לדובי קננגיסר, 22/01/01 13:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא. כל אחד זכאי לקבל את תמיכת הביטוח הלאומי. גם אם התרושש כתוצאה מהימורים, גם אם ניסה להתאבד, גם אם נהג באופן לא זהיר וגם אם הרס לעצמו את החיים בעזרת סיגריות, הרואין או כל דרך אחרת. התמיכה היא לאדם כחלק מהחברה שבה לא ''אדם לאדם זאב''. החברה כולה מרויחה מההומניטריות, גם אם נתמך זה או אחר ''אשם'' במצבו. האשמה היא סוגיה שאינה קשורה לעסק כלל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
חבל (לי) שלא ענית על השאלה שלי, שנוסחה באופן דומה לשאלתו של דובי, אבל עימתה אותך עם גישת האחריות האישית שלך. בכל אופן, אקבל את תשובתך לדובי כתשובה למה שאני שאלתי (אלא אם אתה רוצה לתקן!) ואשאל מדוע כל חברת ביטוח פרטית רשאית להתנות את הביטוח ב- (או למזער - לקבוע את הפרמיה בהתאם ל-) אורח החיים של המבוטח לפי ראות עיניהם של בעלי החברה, ואילו הביטוח הממלכתי, שכל משלמי המסים הם בעלי מניות בו, לא רשאי לעשות כן. השאלה היא לא שאלת "אשמה" אלא שאלת "אחריות", כפי שאתה עצמך אמרת. אם ניתן לאכוף את ה"אינטרס של החברה" גם במקרים שהוא מתנגש באינטרס של פרט זה או אחר (כמו למשל כשהפרט נדרש לשלם מסים), מדוע אסור לאכוף את האינטרס של החברה שפרטים ינהלו אורח חיים בריא יותר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הרעיון מאחורי הביטוחים הממלכתיים (בטוח לאומי וביטוח הבריאות הממלכתי) הוא שלא סומכים על האזרח שידאג לעצמו (לביטוח בריאות פרטי או לתוכנית חסכון לימים קשים, בטוח תאונות עבודה וכו') ומחייבים אותו לבטח את עצמו. זה נועד כדי למנוע מצב שאדם ימות בגלל שלא היה לו כסף לטיפול רפואי או יגיע לחוסר כל בגלל אבטלה ויתדרדר לפשע. אם הממשלה לא סומכת עלי שאפנה לחברת ביטוח פרטית כדי להסדיר בטוח בריאות למה שהיא תסמוך עלי שאני אדאג לחיות אורך חיים בריא? מה הטעם בבטוח בריאות ממלכתי אם הוא לא מקיף את כל האוכלוסייה ללא יוצא מן הכלל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דורון! קלעת בדיוק לנקודה שאני מנסה (ללא הועיל, בין היתר בגלל שאתה ממהר להגיב לשאלות שאני מפנה *ליובל*) לעמת את יובל איתה: הגישה שלו רואה באזרחים אנשים מבוגרים שצריכים לקבל, ולקחת, אחריות על מעשיהם. הגישה העומדת מאחורי הביטוחים הממלכתיים היא הפוכה, כפי שהיטבת להבחין. ד"ר רבינוביץ' פוסח על 2 הסעיפים באופן מעורר תמיהה. אני עדיין מצפה שיסביר את עצמו. הוא כנראה שולח אותך לענות לי כדי שהוא עצמו יוכל להתחמק מתשובה. >חיוך< | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיץ, אנא סלח לי. עניתי לתגובה האחרונה מבין השתיים, והעובדה היא שראית אותה. יומיים לא הייתי מחובר, כפי שניתן היה לראות מהתגובות המצטברות. ולענייננו: יש הבדל מהותי בין ביטוח פרטי לבין ביטוח ציבורי. מטרת הביטוח הפרטי היא רווח כספי. בתמורה - הוא מציע למבוטח רשת בטחון. מחיר השירות הזה נקבע על פי המכפלה של הסיכון להזדקק לרשת הבטחון במספר המשתמשים. מטרת הביטוח הציבורי היא מניעת מצב שבו מגיע מבוטח כלשהו למצב שבו הוא מהווה נטל בלתי נסבל על המערכת, אם בשל פנייתו לפשע (משום שזוהי, אולי, הדרך הקלה ביותר להשגת כסף שלו הוא זקוק) ואם בשל הזנחה עצמית שלו ומוות או נכות ממחלה בלתי מטופלת. הסיבה שבעטיה אסור לאכוף על פרטים לנהל אורח חיים בריא היא שאיננו יכולים להבין את כל ההשלכות של כל דבר. אולי כדאי לאסור על טעם קלוקל, למשל. הוא נראה רע ומייצר ערסים. ואם ניקח דוגמא קצת פחות אבסורדית: האם אנו באמת יכולים להיות בטוחים שיצירות מוסיקליות שנוצרו תחת השפעת סמים היו נוצרות באותה צורה גם בלעדיהן? יתכן שהיינו מפסידים משהו מכך שארבעת המופלאים היו מגבילים את עצמם לאכילת נבטים ולחם מחיטה מלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבהרה: בפעם האחרונה שכתבתי "אכיפה", לא התכוונתי לאכיפה פלילית, אלא לרעיון שלי של השעיית הביטוח הלאומי. "הבדל מהותי"? נגיד... אז נאמר שמטרת הביטוח הציבורי איננה רווח כספי אלא רווח "חברתי". מדוע אסור לבעלי המניות של הביטוח הציבורי לנסות לקדם את המטרה החברתית "מעט מכורים להרואין ככל האפשר" באמצעות המדיניות "איננו מבטחים מי שהשתמש בשנה האחרונה בהרואין"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום ש: א. היעדר הביטוח לא יקטין את ההתמכרות, אלא יבטיח שהמכורים יישארו ברמת העליבות הנוראה שלהם. ב. הכל יפסידו מכך - המכורים והחברה. פורמלית, רווח כלכלי ורווח חברתי אינם מקבילים זה לזה. רווח הוא תשלום עבור סיכון. חברת הביטוח מסתכנת בהערכה לא נכונה שתביא להפסדים כספיים. "רווח חברתי", כפי שקראת לו, דומה לרווח הכספי רק בשמו, לא במהותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אם במבוגרים אחראים עסקינן, כפי שאתה טוען - אזי הוא בוודאי יקטין את מספרים של המחליטים להתמכר (כשם שהעובדה שמעשה כלשהו הוא פלילי מקטינה את המוטיבציה לבצעו). ב. לכן לא רלוונטי אוקיי. הנקודה שלי היתה שבעלי המניות צריכים להיות חופשיים לקבוע איך העסק שלהם מתנהל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תיתן לבעלי המניות (כלומר המבוטחים) בבטוח הציבורי את הזכות להחליט מי יבוטח ומי לא, רוב בעלי ההכנסה הגבוה יעדיפו שלא לבטח את עצמם במסגרת הביטוח הלאומי אלא במסגרות פרטיות (הרי בבטוח הלאומי ויותר מזה בבטוח הבריאות הממלכתי הם מסבסדים את בעלי ההכנסה הנמוכה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאמרת לגבי רוב בעלי ההכנסה הגבוהה אולי נכון, אבל הם מיעוט בקרב בעלי-המניות. וגם הם, בחלקם, סבורים שיש אינטרס חברתי בביטוחם של העניים מהם. ואגב, בעלי- המניות אינם רק המבוטחים, אלא כל האזרחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביטוח ממלכתי אמור לכלול את כל האזרחים משמע בעלי המניות הם כל המבוטחים שהם כל האזרחים. מה שאמרתי בקשר לבעלי ההכנסה הגבוהה הוא סיבה לשלול את זכותו של מבוטח בביטוח הממלכתי לקבוע מי יהיה מבוטח ומי לא (כתגובה לרעיון לשלול את זכויות הביטוח של נרקומנים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינך יכול לנהל את הדיון בשאלה "האם הביטוח הממלכתי צריך לא לכלול צרכני הרואין פעילים" תחת האקסיומה שלך "ביטוח ממלכתי אמור לכלול את כל האזרחים". ואגב, בישראל - גם מי שאינם אזרחים זכאים לזכויות סוציאליות מסויימות. זו החלטה שמקבלים בעלי המניות של הביטוח הלאומי - האזרחים. מה שאמרת בקשר לבעלי ההכנסה הגבוהה הוא שהם לא מעוניינים שהעניים יהיו מבוטחים. אחרי שהנחת הנחה זו (על מה היא מבוססת? האם אתה חושב שאם יובל רבינוביץ' יהיה פתאום הרבה הרבה יותר עשיר ממה שהוא עכשיו, הוא יתנגד לביטוח לאומי לעניים?) השתמשת בה כסיבה לשלול מבעלי-מניות את זכותם להשפיע על הניהול. ומדוע?! כי אתה אינך מסכים אם אופן הניהול שהם (לדעתך) מציעים. ראשית, אחזור וארגיע אותך: העשירים הם מיעוט בקרב בעלי-המניות. שנית, מההגיון שלך אפשר לגזור אמירה כמו "אם זה היה תלוי ביהודים הדתיים, היתה נאסרת נסיעה ברכב פרטי בשבת. זו סיבה לשלול את זכותו של אזרח במדינה להשפיע על החקיקה". האמנם כך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המטרה של ביטוח ממלכתי היא למנוע מצב שבו אדם יהפוך לנטל על הציבור בגלל חוסר אמצעים, בלי קשר למידת האחריות שלו למצב שלו. אם הביטוח הזה לא יהיה תקף לכל האוכלוסייה, יהיו בחברה אנשים שימותו בגלל מחסור בכסף או יאלצו לגנוב כדי לשרוד כלומר הביטוח הזה לא ימלא את המטרה שלשמה הוא נוצר. ההצדקה של המדינה לדרוש ממני לבטח את עצמי ולא לאפשר לי לבחור את תנאי הביטוח וחברת הביטוח, להתמקח על מחירו או להחליט שלא להיות מבוטח כלל מבוססת על כך שבנוסף על ביטוח אני מקבל גם את הזכות לחיות בחברה שבה אין אנשים רעבים (או לפחות לא אמורים להיות אנשים רעבים, אם יש (ויש) זה בגלל כשלים של המערכת ולא תוצאה מכוונת של ההתנהגות שלה) ואין אנשים שמתים מחוסר טיפול רפואי בגלל עוני (שוב, לא בגלל מדיניות מכוונת). דרך אגב בערך 50% מבעלי ההכנסה משלמים ביטוח לאומי על שכר גבוה מהשכר הממוצע במשק, והשאר על שכר נמוך מהשכר הממוצע במשק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דורון, את המטרות של הביטוח הממלכתי יקבעו בעלי המניות שלו. אם, לדעתם, הפחתת מספר המשתמשים החדשים בהרואין היא מטרה נאותה, ואם ניתן לקדם אותה ע''י מניעת הטבות סוציאליות ממשתמשים פעילים (ממש כשם שאת המטרה ''צמצום מקרי השוחד בשירות הציבורי'' מקדמים ע''י הגדרת השוחד כעבירה פלילית ואכיפת החוק), הרי שהם רשאים לעשות זאת. אם הם חושבים שלשלם פרוטקשן לאנשים כדי שיואילו לא לפשוע היא דרך פעולה נאותה, הם רשאים לעשות גם את זה. אני מתקשה להאמין שאם פלוני יידע שהדרך היחידה העומדת בפניו לממן את תכניתו להיהפך לנרקומן היא לפנות לפשע (מה שבמוקדם או במאוחר יסבך אותו עם המערכת הפלילית) זה לא יפחית את המוטיבציה שלו לפנות לדרך זו. ובאמת לא נשמע לי הגיוני שההכנסה הממוצעת קרובה להכנסה החציונית בקרב מבוטחי הביטוח הלאומי. גם אם כן - עדיין רובם אינם ''עשירים'', וכבר פיקפקתי בכך שאפילו ה''עשירים'' לא רואים את היתרון שבביטוח לאומי גם לעניים. אם נניח הנחה לא בלתי-מציאותית לפיה ל''עשירים'' יש איזשהו ייצוג והשפעה בכנסת, אולי אפילו יותר מחלקם היחסי באוכלוסיה, ונבחין שלמרות זאת אין אף ח''כ המעוניין לבטל את הביטוח הלאומי או לשלול אותו מהעניים דווקא, נסיק שהצדק איתי (עד כדי קבוע בילינסקיאני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הורדת כמות הנרקומנים היא בהחלט מטרה ראויה של הרשות למלחמה בסמים, מערכת החינוך, משרד העבודה והרווחה, המשטרה ועוד כמה גורמים אבל היא לא מטרה של הביטוח הלאומי. לכן שימוש בסמים נחשב עבירה פלילית, ישנן תוכניות לחינוך נגד סמים ומשדרים בטלוויזיה פרסומות מפחידות (רוצה להשתתף בניסוי?) שלילת זכויות סוציאליות אינה מוסרית (אדם ששילם כל חייו לביטוח הלאומי ואולי אפילו ממשיך לשלם יפסיד הזכויות הסוציאליות דווקא בשלב שהוא זקוק להן ביותר), בעייתית מבחינה טכנית (בדיקות דם כתנאי לקבלת דמי אבטלה זה די משפיל את המובטלים שגם ככה לא נמצאים במצב הכי נעים), לא תמלא את המטרה החינוכית (אנשים לא לוקחים סמים כשהם חושבים על העתיד הכלכלי שלהם ובאופן כללי נרקומנים הם לא האנשים הכי אחראיים) ותפגע במטרות האחרות של הביטוח הלאומי (שמירת על סדר חברתי ע"י מניעת התדרדרות אנשים לעוני מחפיר, ומניעה ממני את המצב הלא רצוי שבו יש בסביבתי אנשים רעבים ללחם). מטרתו המוצהרת וההגיונית של הביטוח הממלכתי היא לדאוג לביטחון כלכלי כללי, לא לחנך את האזרחים (ואם כן אז למה לעצור בסמים קשים, גם מעשנים, אכלנים כפייתיים, נהגים לא זהירים ואנשים שמנבלים את פיהם בפרהסיה יאבדו את זכויותיהם הסוציאליות אבל זו כבר דמגוגיה זולה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הורדת כמות הנרקומנים, נגיד, היא *מטרה חברתית*. כל שנותר לעשות הוא לנקוט אמצעים כשרים לקידום המטרה הזו. יובל רבינוביץ' טוען שהמערכת הפלילית אינה אמצעי כשר, היות שמטעמים עקרוניים הוא מתנגד למגבלות כאלה ואחרות על חופש הפרט. אני טוען, באופן בלתי-תלוי, שהתניית תשלומים מסויימים מהמדינה בכך שהמוטב איננו צורך הרואין היא אמצעי כשר. אתה מחייב הגדרה אקסיומתית-צרה של "מערכות" (שהן בסה"כ אמצעים) ושל "מטרות". אני טוען שזה מטופש אם בארגון (החברה, המאוגדת באמצעות המדינה) יש תת-ארגונים הפועלים להשגת מטרות סותרות, או מחבלים במטרות הארגון אליו הם משתייכים. אם אתה מאד מתקשה עם ההצעות שלי הנוגעות ל"ביטוח לאומי", אני מציע לבטל את הביטוח הלאומי, לכונן אותו מחדש תחת השם "הביטוח שחייבים לשלם, גם העשירים, כי רק כך הוא יכול לתמוך במי שידם אינה משגת ובכך למנוע את הפיכתם לנטל על החברה", ולהוסיף לחוקתו את ההתנייה בדבר צרכנים פעילים של הרואין. במחשבה שנייה, חבל לשנות את השם. הטענה שלך "שלילה של זכויות סוציאליות אינה מוסרית" היא סתומה בעיניי. אעיר רק שבמדינת ישראל, למשל, ישנם תשלומי בטל"א מסויימים שאסירים אינם זכאים להם. אגב, לא דיברתי בשום מקום על בדיקות דם (אתה יודע כמה זה יעלה?!), ולא דיברתי על מטרות חינוכיות (רגע, זהו תפקידה של "מערכת החינוך", לא?!). אני מסכים איתך שכיום אדם אחראי לא ישתמש בהרואין. אני סבור שבמצב שיובל מציע, בו שימוש בהרואין לא יהיה עבירה פלילית, יהיו אנשים אחראיים שישתמשו. אם, לעומת זאת, הם ידעו שהמדינה לא עתידה לממן את ההתמכרות - אז ממש כמו היום, בהיותם אנשים אחראים, הם לא ישתמשו בהרואין. על המדרון החלקלק הדמגוגי שעולה כאן שוב ושוב כבר הגבתי, אבל אוסיף ואומר: הדברים תלויים בהסכמה חברתית רחבה. הסכמה זו היא-היא הסיבה לכך שיש התנהגויות של הפרט עם עצמו הנאסרות כיום בחוק הפלילי. לאור ההתנגשות עם עקרונות של חירות הפרט, עליה הצביע יובל, אני מציע יישום אלטרנטיבי-וחופשי-מבעייתיות-זאת של ההסכמה החברתית הרחבה. כאשר תהינה הסכמות חברתיות רחבות דומות בנושאים כמו טבק, קפאין, אלכוהול, נהיגה לא זהירה (אני מקווה ששלילת רשיון איננה בלתי-מוסרית כמו שלילת ביטוח סוציאלי, גם כאשר הרשיון הכרחי לפרנסתו של הנהג) - הקידום של ההסכמות הללו באמצעות תמריצים חיוביים ושליליים נראה לי הגון ורצוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא האם פגיעה בזכויות הביטוח הלאומי היא אמצעי כשר והאם היא אמצעי יעיל. העליתי כמה בעיות שמעמידות את היעילות בסימן שאלה (אחריות אצל נרקומנים ובעיות מימוש כמו עניין ההוכחה). בעניין הכשרות, העליתי מספר נקודות: 1. המדינה מחייבת אדם לעשות ביטוח בתנאים מגבילים, יתכנו אבסורדים כמו אדם שמחויב לשלם ביטוח לאומי אך בכל מקרה לא יהיה זכאי להטבות שהביטוח מציע (נרקומן שגם עובד). 2. התערבות של חברת הביטוח בשימוש שהמבוטח עושה בכספים זה לא דבר כשר. כמו שלחברת ביטוח הרכב אין זכות לומר לי מה לעשות עם הפיצויים שאני מקבל ממנה כך גם לחברת הביטוח הלאומי אין זכות לומר לי מה לעשות עם דמי האבטלה שאני מקבל. 3. חברת ביטוח אינה מוסד חינוכי, מלחמה בסמים אינו אחד מהתפקידים המוגדרים שלה, מנעת מצב של נרקומנים שמתגלגלים ברחובות, שודדים קשישים ומתים מרעב זו כן מרה שלה, ושלילת הכנסה מהאנשים הללו תפגע במטרה הזו יותר מאשר תקדם אותה (אם כבר, הייתי מציע שהביטוח הלאומי יממן תוכניות גמילה לנרקומנים). 4. בקשר למידת האחריות, כפי שכבר טענתי, ביטוח לאומי וביטוח בריאות יוצאים מהנקודה שאנחנו לא אנשים אחראיים. לו הייתי אדם אחראי, הייתי שומר מידי חודש סכום כסף למצב של אבטלה או מחלה ודואג לבטח את עצמי בביטוח פרטי, מכיוון שאני לא אחראי, אני עשוי להחליט לבזבז את כל חסכונותיי ולשכוח לפנות לחברת הביטוח כדי לבטח את עצמי, ולכן הממשלה מחייבת אותי להתבטח בלי לבקש את הסכמתי, זה בעייתי לדרוש ממני לגלות אחריות אישית כתנאי למימוש ביטוח שחייבו אותי לעשות כי אני לא אחראי. בקשר לנקודות הנוספות שהעלית: 1. אני לא יודע לגבי תשלומי הביטוח שאסירים לא זכאים להם אודה לך אם תפרט בנושא. 2. בעניין שלילת רשיון נהיגה: כשאתה מקבל רשיון נהיגה אתה מתחייב לשמור על חוקי התנועה אם אתה לא מוכן לשמור עליהם אתה יכול *לבחור* שלא לנהוג, אתה לא יכול לבחור שלא לשלם לביטוח הלאומי. 3. אתה מציע להפוך את הביטוח הלאומי לסתם עוד מס פרוגרסיבי כמו מס הכנסה, אני לא בטוח שזה יעבור כל כך בקלות, הרעיון של ביטוח לאומי, כמו כל ביטוח הוא שאתה משלם ביחס לערך המוצר שאתה מבטח (משכורת). 4. במידה שהרואין יהיה סם חוקי, לא צריכות להיות מגבלות על צריכתו ששונות באופיין מהמגבלות על שתית אלכוהול או עישון. אם הממשלה תחליט להתיר שימוש בסם אין לה זכות להטיל סנקציות כלכליות על מי שבוחר להשתמש בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצל על העיכוב בתגובה (במיוחד לאור העובדה כי לא טיפלתי בפונים לפי התור), שנגרם בין היתר בגלל רצוני לברר כמה דברים עם עצמי ועם חוקת הביטוח הלאומי. אני מגיב אחד-לאחד: בקשר לכשרות האמצעים: 1. כפי שכבר אמרת - דמי-הביטוח הם התשלום שהנרקומן-שגם-עובד מהדוגמא שלך משלם בתמורה לחיים בחברה שבה רמת הפשיעה נמוכה (וכך לא ישדדו אותו בדרך מהעבודה הביתה). 2. לא הצעתי התערבות. אינני בקי בפוליסות ביטוח לרכב, אבל אתה רוצה להגיד לי שאם תבעת את חברת הביטוח על פנס שנשבר, ושמאי חברת הביטוח (או מוסך שעובד איתה) העריך את הנזק, יש דרך שתוכל לקבל מהביטוח את הכסף מבלי להציג קבלה על תיקון הנזק, כולל המחיר? אתה רוצה להגיד לי שאם חולה סרטן מוותר על כימותרפיה (אנשים עושים את זה, מכל מיני סיבות), הוא יכול לקבל לידיו את שווה-ערך הטיפול במרשרשים? 3. התמכרות לסמים היא מחלה, ורצוי שסל הבריאות הממלכתי יכלול את הטיפול במחלה זו. לשיטתך, אני מבין, נרקומן יכול לתבוע דמי-ביטוח עבור טיפול גמילה, לקבל את הכסף לידיו ולהשקיעו בשיפוץ הסלון או בקניית סמים, נכון? 4. זהו, בעצם, לב העניין. הבה נניח שהמתאם בין מחלות כבד קשות לבין רמת-הכנסה הוא זניח (ואם הוא לא - נמצא צרה בריאותית אחרת שלגביה זה כך). זה אומר שחברת ביטוח פרטית היתה דורשת פרמייה זהה מעני ומעשיר שהיו מעוניינים בביטוח-השתלת-כבד. העשיר היה מבטח את עצמו בשמחה. העני - לא משנה כמה הוא "אדם אחראי" - לא היה יכול להרשות לעצמו לבטח את עצמו. עכשיו אנחנו מגיעים לסוג אחר של אחריות, להבדיל מאחריות אישית: אחריות חברתית. כאן המחוקק יוצא מהנחה שלא כולם אחראים-חברתית, ולכן הוא מחייב גם את העשיר וגם את העני לשלם פרמיות שונות לביטוח הלאומי, כדי ששניהם יהיו מבוטחים. רוצה לומר: חייבו אותך לעשות את הביטוח כי אתה (אולי, במיוחד אם אתה עשיר) לא אחראי-חברתית. זה לא אומר שאתה פטור מאחריות אישית - אם כי זה כבר עניינך האישי. והרי דוגמא מופלאה הם דמי-אבטלה. אתה יכול להיות בלתי-אחראי, ולסרב לעבודה מתאימה שהוצעה לך. אבל מה? בכך תפסיד את זכאותך לדמי-אבטלה למשך 90 יום. ההגיון החברתי העומד מאחורי זה הוא פשוט (ואפילו לא אחזור עליו), ודומה להפליא להגיון החברתי העומד מאחורי התניית תשלומי-ביטוח באי-שימוש בהרואין (שהרי בהחלטתך להשתמש בהרואין, אתה מצמצם קשות את סיכוייך בשוק העבודה). בקשר לנקודות הנוספות: 1. ביטח תאונות, כמדומני. באמת שזו דוגמא פחות מעניינת מהדוגמא של ביטוח אבטלה (איך לא חשבתי עליה קודם!) 2. הו, לא. האיסור לנהוג בלי רשיון הוא אחד מחוקי התנועה. אם חצית צומת באור אדום וגם אין לך רשיון נהיגה - תואשם בשתי העבירות: נהיגה ללא רשיון וחצייה באדום. כלומר - הציות לחוקי התנועה איננו עניין של בחירה יותר מאשר הציות לחוק המחייב אותך לשלם דמי ביטוח לאומי. 3. ממש לא. אני מציע שינוי בתנאי הפוליסה. אין משהו קדוש או מיוחד בתנאים הנוכחיים. 4. שים לב שלא הצעתי מיסוי רצחני על הרואין, או קנסות על שימוש בו. הממשלה מתירה לך להחזיק ברשותך כלי רכב, אולם אם בחרת לעשות כן (ואינך נכה ברגליך או חולה מאד) - לא תהיה זכאי לביטוח הבטחת הכנסה. הממשלה מתירה לך לפתוח עסק חוקי בכל מקום בארץ, אולם אם בחרת לעשות זאת לא באזור-פיתוח - לא תהיה זכאי להטבות-מס מפליגות. ואני בטוח שיש עוד דוגמאות טובות לתמריצים חיוביים ושליליים שכאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כדרך אגב לא בכל מקום בארץ. נסה לפתוח בביתך תחנת דלק. או נסה לפתוח עסק בנגב. למעשה ברוב המקומות שלא הגדרו כמקומות שבהם היא מעוניינת שתיבנה תעסוקה\עסק היא לא תיתן לך. בברכה רועי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ביטוח לאומי הוא ביטוח הכנסה. זה לא תשלום עבור מניעת רעב של אנשים אחרים כפי שניסית לנסח מחדש את דברי (וגם לא למניעת הרעב שלך אם סדר העדיפויות שלך מעוות דיו כדי להעדיף צריכת סמים על קניית מזון). 2. לא, אבל אף אחד לא יחייב אותך לקנות רכב חליפי במקרה של אובדן ערך מלא או גניבה של הרכב. ביטוח לאומי מבטיח *הכנסה* ולא אוכל או שכר דירה, העיקרון הוא למנוע עוני משפיל ורעב תוך התערבות מינימאלית בחייו של המבוטח. כיצד ניתן לשיטתך למנוע מנרקמן את תשלומי הביטוח הלאומי ללא התערבות בחייו? 3. לשיטתי נרקומן לא יוכל לתבוע דמי ביטוח עבור טיפולי גמילה מהביטוח הלאומי בכלל. הביטוח הוא ביטוח הכנסה. ההצעה שלי הייתה שאם הביטוח הלאומי יחליט להתערב בעניין הסמים (ולדעתי זה לא תפקידו אלא כפי שהצעת עניין בריאותי או עניין של משרד העבודה והרווחה) הוא צריך לעשות את זה בצורה קונסטרוקטיבית ע"י סיוע בגמילה (לא ישיר) ולא בצורה דסטרוקטיבית ע"י איום בעונש. 4. ההבדל בין ביטוח השתלות כבד לביטוח הכנסה הוא שהשתלת כבד עולה אותו דבר לעני ולעשיר אבל דמי אבטלה שמקבל מי שהכנסתו המקורית גבוהה גבוהים יותר ולכן הוא נאלץ לשלם יותר עבור הביטוח (באותה מידה שביטוח מרצדס חדשה עולה יותר מביטוח סוברו ישנה ותשלומי הביטוח שתקבל במידה שהמכונית תיהרס יהיו מתאימים לערך המכונית). ביטוח הבריאות הוא ביטוי של האחריות החברתית שהזכרת. גם לביטוח הלאומי יש אספקטים חברתיים (קצבאות זקנה הן שוות לכולם בלי קשר למשכורת המקורית שלהם) וזו חריגה מהתפקיד הביטוחי שלו אבל בראש ובראשונה הוא ביטוח. בעניין מניעת תשלומי אבטלה לאדם שאינו מוכן לקבל עבודה זה לא עניין חברתי אלא תנאי ביטוח סביר לחלוטין, אדם שבוחר שלא לעבוד לא זכאי לקבל דמי אבטלה כמו שאתה לא זכאי לביטוח הרכב אם הרסת את מכוניתך בכוונה (לצורך העניין אני מחשיב נרקומן כאדם שנהג שתוי ועשה תאונה ולא כאדם שהחליט להרוס את מכוניתו בכוונה). זה גם עניין מעשי, הביטוח הלאומי יפשוט את הרגל מהר מאוד אם ישלם קצבת אבטלה לכל מי שלא עובד, בצורה כזו לא משלמים לעקרי בית, אנשים שחיים על מהכנסות הון וכיוצאים באילו. 1. אסירים לא סובלים מעוני, כל הצרכים שלהם מסופקים ע"י המדינה ולכן המקרה הזה לא כל כך בעייתי, בעניין משפחות האסירים, מצב שבו המפרנס העיקרי של המשפחה נשלח למאסר הוא בעייתי ויתכן שזהו חור שבו ביטח הלאומי נכשל בביצוע מטרתו. 2. אני יכול לבחור לנהוג או לא לנהוג אני יכול להחליט לבטח את עצמי בביטוח מנהלים ו לא אני לא יכול לבחור שלא לבטח את עצמי בביטוח לאומי אני יכול שלא לשלם ואז אני עובר על החוק. 3. הכלליות של הביטוח היא עניין מהותי בו. 4. אתה לא יכול לגבות מסים על סמים מכיוון שמדובר בפעילות לא חוקית, המדינה הגדירה את השימוש בסמים כעבירה פלילית ומטילה לא מעט סנקציות על המשתמשים. בעניין הבטחת הכנסה (בניגוד לביטוח הכנסה), הבטחת הכנסה היא לא פונקציה ביטוחית אלא פונקציה חברתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה שמעשה הוא פלילי מקטינה את המוטיבציה לביצועו? אתה מוכן לספר את זה לכל משתמשי הגראס שאתה מכיר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. עם משתמשת-הגראס היחידה שאני מכיר אני מנוע מלדבר. ב. השאלה צריכה להיות מופנה ללא-משתמשים, וצריכה להיות מנוסחת "מדוע אינכם משתמשים?". ג. בחרת כדוגמא עבירה שהחוק הפלילי כמעט לא נאכף לגביה (פרט אולי למעצר ידוענים לטובת ידיעות בעמוד האחורי של הטבלואיד). אכן, בהיעדר אכיפה *מוטב* שהחוק לא יהיה קיים כלל. ד. מוטיבציה קטנה יותר אינה ערובה לאי-ביצוע המעשה הפלילי, אולם היא עוזרת להטות את הכף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שהעיר מר מיץ, את השאלה יש להפנות למי שאינם משתמשים. אלי, למשל. אני לא משתמש בגראס משום שאינו חוקי. כשאסע למדינה בה הגראס חוקי, אנסה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |