בתשובה לערן בילינסקי, 06/01/01 22:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לאהוד ברק אסור היה לדון על וויתורים בירושלים. אסור היה לו כשנבחר, אסור היה לו כשאיבד את הרוב בכנסת, ואסור לו עכשיו. זאת מפני שנבחר בשל הצהרתו והתחייבותו המפורשת, על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן, שלא יחלק את ירושלים. את השקרן המנוול הזה צריך להעמיד לדין. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אלמונימי יקר. מלבד סירובך לעמוד מאחורי דעותיך ולכבד אותנו בשם וכתובת אי-מייל. התלבטתי האם לכבד אותך בתשובה, כיוון שבפרט למקרים מסויימים אני נוטה להתעלם מהתלהמויות בנוסח זה, אבל החלטתי לפתח את הנושא עמך. האם על האמריקאים להעמיד לדין את ג'ורג' בוש האב לאחר שהבטיח "read my lips – no new taxes" וכשנתיים לאחר מכן החל להטיל מיסים? יתר על כן, למיטב הבנתי ירושלים לא חולקה עדיין (משה דורון יקרא לזה "היתממות מופלאה") ובניגוד לבנימין נתניהו למשל, אהוד ברק לא העביר לרשות הפלשתינית שום שטח (פרט לקבר יוסף שראוי אולי לדיון נפרד). אז על בסיס מה אתה מתכוון להעמיד אותו לדין? ה"פשע" עדיין לא בוצע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, נו, אז לא להעמיד אותו לדין. אם הייתי מזדהה בשמי הייתי מגדיל את הסיכון שיעמידו אותי לדין בשל דברי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלמונימי חביב ואחד מיני רבים באייל, אני תמה אם אינך יודע כי ניתן להעמיד אותך לדין ולאתרך בקלות, בין אם תזדהה ובין אם לא. איני סבור, בכל אופן, כי על הצהרות כאלו, מרוככות וחסרות היגיון יעמידוך לדין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענותיו של אדון אלמונימי הן כמובן מופרכות, מהסיבות שציינת, אבל הוא מעלה את הנקודה העקרונית החשובה - כיצד יכול האלקטורט לאכוף על נבחריו לממש את שהבטיחו, בין בעל-פה בין בכתב (במצע מפלגתם), לאחר שאלו נבחרו? האם המצב הנוכחי בו אין אפשרות דמוקרטית לדאוג לכך שמועמד שנבחר יקיים הלכה למעשה את התחייבויותיו, הינו מצב תקין? (אני מכנה מצב זה "המצב הצרפתי", זאת משום נטייתם של בני העם הצרפתי להביע חוסר קורת-רוח מהשלטון באמצעות הפלתו המיידית) האם ניתן בכלל לאכוף תנאים שכאלו, או שמא טענת "המציאות חזקה מכל דמיון" תקפה כאן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על זה אני מדבר כל הזמן (ואני חורג עכשיו מהדיון המוסרי לדיון מעשי). אין קשר בין פוליטיקה ואידאולוגיה. הציבור רגיל לשיח האידאולוגי שמעוצב לפי דפוסי ההקשבה שלו, בעוד הפוליטיקאים מתעסקים בעניינים מעשיים. לכן, באירוניה, הבחירות למשל הן חשאיות – הציבור לא יודע באמת איזה פתק הוא שם בקלפי. כלומר, הציבור לא מודע לפוליטיקה של נבחריו אלא רק לאידאולוגיה שהם משווקים לו, שיכולה להיות הפוכה לגמרי לפוליטיקה, והבאתי מספר דוגמאות לכך באייל. המציאות לא חזקה מכל דמיון – היא המציאות ואין בילתה. מצב אחר בו הציבור כופה דעתו על נבחריו הוא בלתי נסבל ויגרום להיפוך תפקידים – השולט יהפוך לנשלט. ולהיפך. זה לא יתכן. האשליה שפוליטיקאים הם "משרתי הציבור" היא אשליה ותו-לא. יתרה מזאת, אין שום דרך לאכוף את ההצעה שהצעת. תמיד ניתן לטעון כי "הנסיבות השתנו" למשל. המשחק הפוליטי ערוך ומוכן להתקפות שכאלו. מדכא? מתסכל? ברוך הבא לעולם האמיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר בילינסקי הנכבד, על זה אומנם מדבר הינך רוב הזמן - וטועה ומטעה לכל אורך הדרך. מובן מאליו כי קיים קשר אמיץ בין פוליטיקה ואידאולוגיה - ולו מהסיבה הפשוטה הגורסת כי גם לפוליטיקאים ישנם רצונות ומאוויים שונים, הבאים לידי ביטוי בערכים אותם מתיימרים הם לייצג, ועליהם עשויים הם להיאבק. רצונו של הפוליטיקאי להנהיג להשפיע הינו הצעד הראשון בדרכו הערכית, דרך העשוייה בהחלט להתנהל ברמת העשייה הפוליטית - אך מכאן ולטענה כי פוליטיקאים הינם 'אנשים מעשיים' - רחוקה הדרך, ומי אם לא שר ההיסטוריה היכול לספר ולהרצות באיוולתם ובכסילותם של הללו במסגרת סיפור המאבק הערכי המתמיד, בו נתונה האנושות מימים ימימה. אגב - מובן מאליו שפוליטיקאים הינם נבחרי ציבור, ובהכרעות גורליות עליהם לערוך משאל עם - צעד הנהוג במיטב הדמוקרטיות בחלקו המערבי של עולמנו זה. בהוקרה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואכן, על-פניו נראה כי מוסד 'משאל העם' הינו הגוף אותו חיפשתי שיאפשר ביקורת ציבורית דמוקרטית ושוטפת על מעשיהם של פוליטיקאים - מוסד שאת ביסוסו יש לקבוע בחוקת המדינה, ולא באוסף חוקים הבנויים זה על זה כמעשה-טלאי חסר כל קשר או רציפות הגיונית. כמו כן, כדאי להזכיר בהקשר זה כי במשאל עם אין חובה להכרה בהצבעת המנעות ('פתק לבן'), וזאת משום שהוא בנוי במסגרת של אישור/דחייה ולא בחירה מתוך מגוון אופציות (זאת בניגוד לבחירות כלליות, שבהן חובה לקיום אופציה של הצבעה הנכללת במניין הכללי אך לא מוסיפה למניינו של מועמד כזו או אחר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערן - אתה תומך בדמוקרטיה בכלל? כי אתה הרגע טענת שהרעיון שהעם ישלוט הוא בלתי נסבל. לא נראה לך קצת מוגזם? הפוליטיקאים חייבים לפעול על פי אידיאולוגיה, מכיוון שבזכות האידיאולוגיה הם מגיעים לעמדות כוח, ובגללה הם ירדו משם אם לא יבצעו את המצופה מהם. יטען הפוליטיקאי כי הנסיבות השתנו? יפה מאוד - בבחירות הקרובות יחליט הציבור האם פעולותיו אכן עמדו בקנה אחד עם המצופה ממנו, אם לאו. הרעיון שהפוליטיקאים צריכים לעשות מה בראש שלהם, ושממש לא צריך לעניין אותם מה הציבור (הנשלט!) חושב נראה לי די זוועתי, ומאוד מנוגד לעקרונות הבסיסיים של הדמוקרטיה. אגב, איך אפשר בכלל להחליט על דרך פעולה אם אין לך ערכים כלשהם? האופציות השונות הן הרי שוות ערך - השאלה היא רק מה התוצאה הרצויה לך, והתוצאה הרצויה לך מוכתבת ע"י האידיאולוגיה שלך. אם התוצאה הרצויה היא למנוע הרג בני אדם תנהג בצורה מסויימת, אם היא למנוע אובדן שטחי אדמה, תפעל בדרך אחרת, וכיו"ב. עדיין לא הסברת לי על פי אלו קריטריונים פועלים כל אותם אוטומטים חסרי ערכים שאנו מכנים בכינוי החיבה "פוליטיקאים"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה שלי היא שיש שני סוגים של "אידאולוגיה: אידאולוגיה א' היא האידאולוגיה לציבור. השיוך המפלגתי, ההצהרות ה"רגילות" ולא החריגות. דברים כאלו שהצביר מכיר מוקיר ואוהב. אבל יש גם "אידאולוגיה ב"', מה שאני קורא ההנחות המוקדמות. אותן לא מספרים לנו הפוליטיקאים ואותן אני מנסה לדלות מכל אותן התבטאויות חריגות והמעשים של הפוליטיקאים. לכן, הפוליטיקאים אינם חסרי ערכים, הם פשוט מסתירים אותם כיוון שהם לא פופולריים ורק יפגעו באפשרות להשיג את המטרות שהערכים משקפים כיוון שהציבור לא חושב בצורה מעשית אלא מוסרית. לכן, פוליטיקאים לשיטתי אינם "חסרי ערכים" – יש להם הנחות מוקדמות ערכיות שמהן ומהכרת המציאות נגזרים מעשיהם. איך זה משתלב עם דמוקרטיה או כל צורת שלטון אחרת? אתה שוב מבלבל בין הרצוי למצוי. אולי רצוי וראוי שבדמוקרטיה הפוליטיקאים יהיו באמת "משרתי הציבור". בפועל, להבנתי,הציבור לא באמת יודע מה הוא רוצה, הוא לא עקבי ולא מעשי. יש לו גם זיכרון קצר (ולכן הוא לא זוכר כל כך את ההבטחות מהבחירות הקודמות) ובאופן כללי קל מאד למניפולציה. אני לא רוצה להישמע פשיסט או כל -יסט אחר. אבל אותו "רצון העם" שכולם מדברים עליו לא מאפשר לנהל מדינה בצורה רצינית ועקבית. האם לדמוקרטיה יש עדיין יתרון? בוודאי! שקיפות יחסית גבוהה יותר, קשה הרבה יותר לפגוע בזכויות הפרט, קשה יותר לצאת למלחמות, דברים כאלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, האידיאולוגיה של הפוליטיקאים היא אף פעם לא מוסרית? אינטרסים כמו "צריך לצמצם את הסבל האנושי" לא תופסים בקרב פוליטיקאים? ומה לגבי "אסור לוותר על אדמה שהובטחה לנו ע"י אלוהים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם אולי קיימים, אבל קשה להסיק אותם ממה שהם עושים, עקב הפרגמטיות המופלאה שהם מפגינים בבוא הצורך. אם יש לך דוגמא ספציפית הצג אותה ונדון בה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |