בתשובה לישי כהן, 06/01/01 22:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אשוב ו"אטפל" אליך. וכל טענה שאני מעלה כאן היא לצורך הפולמוס ולא משקפת בהכרח את דעתי האישית. האם היה רשאי ברק לחתום על הסכם קמפ-דיויד (לו היה מועמד לחתימה) למרות שלפני שעמד העניין להצבעה לא היה לו לכאורה רוב בכנסת? ונגיד שהיה לו רוב בכנסת, אבל "רוח הציבור" נגדה את ההסכם, האם אז רשאי היה לחתום? יתר על כן, אתה סבור שעד הבחירות לא תשתנה דעת הציבור. מנין לך? אולי אם יביא ברק הסכם שיכלול בתוכו את סוף הסכסוך, פשרה סבירה בירושלים ופתרון מוסכם לבעיית הפליטים ופתאום "אהוד ימריא בסקרים". אתה אולי שכחת אבל לפני שנה כולם דיברו על "חומוס בדמשק". דעת הקהל היא דבר נוזלי למדי, מדוע אתה מונע מאהוד ברק את הזכות "ליצוק" אותה לתוך הכוס שלו? המדרון שאליו אני מנסה לגרור אותך היא שאתה בעצם שולל את האפשרות לשלטון על ידי נציגים. ההמשך הישיר של הטענה שלך הוא שכל צעד "חשוב" צריך לעבור אשרור של העם. על ידי בחירות, על ידי משאל, רק תבחר. האם ממשלה מסוגלת למשול בצורה כזו? איזו מדינה תקיים משא ומתן עם מדינה שבה כל החלטה דורשת אשרור של העם? מה שווה "חתימתו" של ראש ממשלה או נבחר ציבור במקרה כזה? אפשר להרחיב את השאלה ולשאול "כמה זמן לפני בחירות אסור לממשלה לקבל החלטות מכריעות?". שבוע? חודש? חודשיים? שנה? אולי יותר? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לאהוד ברק אסור היה לדון על וויתורים בירושלים. אסור היה לו כשנבחר, אסור היה לו כשאיבד את הרוב בכנסת, ואסור לו עכשיו. זאת מפני שנבחר בשל הצהרתו והתחייבותו המפורשת, על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן, שלא יחלק את ירושלים. את השקרן המנוול הזה צריך להעמיד לדין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלמונימי יקר. מלבד סירובך לעמוד מאחורי דעותיך ולכבד אותנו בשם וכתובת אי-מייל. התלבטתי האם לכבד אותך בתשובה, כיוון שבפרט למקרים מסויימים אני נוטה להתעלם מהתלהמויות בנוסח זה, אבל החלטתי לפתח את הנושא עמך. האם על האמריקאים להעמיד לדין את ג'ורג' בוש האב לאחר שהבטיח "read my lips – no new taxes" וכשנתיים לאחר מכן החל להטיל מיסים? יתר על כן, למיטב הבנתי ירושלים לא חולקה עדיין (משה דורון יקרא לזה "היתממות מופלאה") ובניגוד לבנימין נתניהו למשל, אהוד ברק לא העביר לרשות הפלשתינית שום שטח (פרט לקבר יוסף שראוי אולי לדיון נפרד). אז על בסיס מה אתה מתכוון להעמיד אותו לדין? ה"פשע" עדיין לא בוצע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, נו, אז לא להעמיד אותו לדין. אם הייתי מזדהה בשמי הייתי מגדיל את הסיכון שיעמידו אותי לדין בשל דברי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלמונימי חביב ואחד מיני רבים באייל, אני תמה אם אינך יודע כי ניתן להעמיד אותך לדין ולאתרך בקלות, בין אם תזדהה ובין אם לא. איני סבור, בכל אופן, כי על הצהרות כאלו, מרוככות וחסרות היגיון יעמידוך לדין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענותיו של אדון אלמונימי הן כמובן מופרכות, מהסיבות שציינת, אבל הוא מעלה את הנקודה העקרונית החשובה - כיצד יכול האלקטורט לאכוף על נבחריו לממש את שהבטיחו, בין בעל-פה בין בכתב (במצע מפלגתם), לאחר שאלו נבחרו? האם המצב הנוכחי בו אין אפשרות דמוקרטית לדאוג לכך שמועמד שנבחר יקיים הלכה למעשה את התחייבויותיו, הינו מצב תקין? (אני מכנה מצב זה "המצב הצרפתי", זאת משום נטייתם של בני העם הצרפתי להביע חוסר קורת-רוח מהשלטון באמצעות הפלתו המיידית) האם ניתן בכלל לאכוף תנאים שכאלו, או שמא טענת "המציאות חזקה מכל דמיון" תקפה כאן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על זה אני מדבר כל הזמן (ואני חורג עכשיו מהדיון המוסרי לדיון מעשי). אין קשר בין פוליטיקה ואידאולוגיה. הציבור רגיל לשיח האידאולוגי שמעוצב לפי דפוסי ההקשבה שלו, בעוד הפוליטיקאים מתעסקים בעניינים מעשיים. לכן, באירוניה, הבחירות למשל הן חשאיות – הציבור לא יודע באמת איזה פתק הוא שם בקלפי. כלומר, הציבור לא מודע לפוליטיקה של נבחריו אלא רק לאידאולוגיה שהם משווקים לו, שיכולה להיות הפוכה לגמרי לפוליטיקה, והבאתי מספר דוגמאות לכך באייל. המציאות לא חזקה מכל דמיון – היא המציאות ואין בילתה. מצב אחר בו הציבור כופה דעתו על נבחריו הוא בלתי נסבל ויגרום להיפוך תפקידים – השולט יהפוך לנשלט. ולהיפך. זה לא יתכן. האשליה שפוליטיקאים הם "משרתי הציבור" היא אשליה ותו-לא. יתרה מזאת, אין שום דרך לאכוף את ההצעה שהצעת. תמיד ניתן לטעון כי "הנסיבות השתנו" למשל. המשחק הפוליטי ערוך ומוכן להתקפות שכאלו. מדכא? מתסכל? ברוך הבא לעולם האמיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר בילינסקי הנכבד, על זה אומנם מדבר הינך רוב הזמן - וטועה ומטעה לכל אורך הדרך. מובן מאליו כי קיים קשר אמיץ בין פוליטיקה ואידאולוגיה - ולו מהסיבה הפשוטה הגורסת כי גם לפוליטיקאים ישנם רצונות ומאוויים שונים, הבאים לידי ביטוי בערכים אותם מתיימרים הם לייצג, ועליהם עשויים הם להיאבק. רצונו של הפוליטיקאי להנהיג להשפיע הינו הצעד הראשון בדרכו הערכית, דרך העשוייה בהחלט להתנהל ברמת העשייה הפוליטית - אך מכאן ולטענה כי פוליטיקאים הינם 'אנשים מעשיים' - רחוקה הדרך, ומי אם לא שר ההיסטוריה היכול לספר ולהרצות באיוולתם ובכסילותם של הללו במסגרת סיפור המאבק הערכי המתמיד, בו נתונה האנושות מימים ימימה. אגב - מובן מאליו שפוליטיקאים הינם נבחרי ציבור, ובהכרעות גורליות עליהם לערוך משאל עם - צעד הנהוג במיטב הדמוקרטיות בחלקו המערבי של עולמנו זה. בהוקרה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואכן, על-פניו נראה כי מוסד 'משאל העם' הינו הגוף אותו חיפשתי שיאפשר ביקורת ציבורית דמוקרטית ושוטפת על מעשיהם של פוליטיקאים - מוסד שאת ביסוסו יש לקבוע בחוקת המדינה, ולא באוסף חוקים הבנויים זה על זה כמעשה-טלאי חסר כל קשר או רציפות הגיונית. כמו כן, כדאי להזכיר בהקשר זה כי במשאל עם אין חובה להכרה בהצבעת המנעות ('פתק לבן'), וזאת משום שהוא בנוי במסגרת של אישור/דחייה ולא בחירה מתוך מגוון אופציות (זאת בניגוד לבחירות כלליות, שבהן חובה לקיום אופציה של הצבעה הנכללת במניין הכללי אך לא מוסיפה למניינו של מועמד כזו או אחר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערן - אתה תומך בדמוקרטיה בכלל? כי אתה הרגע טענת שהרעיון שהעם ישלוט הוא בלתי נסבל. לא נראה לך קצת מוגזם? הפוליטיקאים חייבים לפעול על פי אידיאולוגיה, מכיוון שבזכות האידיאולוגיה הם מגיעים לעמדות כוח, ובגללה הם ירדו משם אם לא יבצעו את המצופה מהם. יטען הפוליטיקאי כי הנסיבות השתנו? יפה מאוד - בבחירות הקרובות יחליט הציבור האם פעולותיו אכן עמדו בקנה אחד עם המצופה ממנו, אם לאו. הרעיון שהפוליטיקאים צריכים לעשות מה בראש שלהם, ושממש לא צריך לעניין אותם מה הציבור (הנשלט!) חושב נראה לי די זוועתי, ומאוד מנוגד לעקרונות הבסיסיים של הדמוקרטיה. אגב, איך אפשר בכלל להחליט על דרך פעולה אם אין לך ערכים כלשהם? האופציות השונות הן הרי שוות ערך - השאלה היא רק מה התוצאה הרצויה לך, והתוצאה הרצויה לך מוכתבת ע"י האידיאולוגיה שלך. אם התוצאה הרצויה היא למנוע הרג בני אדם תנהג בצורה מסויימת, אם היא למנוע אובדן שטחי אדמה, תפעל בדרך אחרת, וכיו"ב. עדיין לא הסברת לי על פי אלו קריטריונים פועלים כל אותם אוטומטים חסרי ערכים שאנו מכנים בכינוי החיבה "פוליטיקאים"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה שלי היא שיש שני סוגים של "אידאולוגיה: אידאולוגיה א' היא האידאולוגיה לציבור. השיוך המפלגתי, ההצהרות ה"רגילות" ולא החריגות. דברים כאלו שהצביר מכיר מוקיר ואוהב. אבל יש גם "אידאולוגיה ב"', מה שאני קורא ההנחות המוקדמות. אותן לא מספרים לנו הפוליטיקאים ואותן אני מנסה לדלות מכל אותן התבטאויות חריגות והמעשים של הפוליטיקאים. לכן, הפוליטיקאים אינם חסרי ערכים, הם פשוט מסתירים אותם כיוון שהם לא פופולריים ורק יפגעו באפשרות להשיג את המטרות שהערכים משקפים כיוון שהציבור לא חושב בצורה מעשית אלא מוסרית. לכן, פוליטיקאים לשיטתי אינם "חסרי ערכים" – יש להם הנחות מוקדמות ערכיות שמהן ומהכרת המציאות נגזרים מעשיהם. איך זה משתלב עם דמוקרטיה או כל צורת שלטון אחרת? אתה שוב מבלבל בין הרצוי למצוי. אולי רצוי וראוי שבדמוקרטיה הפוליטיקאים יהיו באמת "משרתי הציבור". בפועל, להבנתי,הציבור לא באמת יודע מה הוא רוצה, הוא לא עקבי ולא מעשי. יש לו גם זיכרון קצר (ולכן הוא לא זוכר כל כך את ההבטחות מהבחירות הקודמות) ובאופן כללי קל מאד למניפולציה. אני לא רוצה להישמע פשיסט או כל -יסט אחר. אבל אותו "רצון העם" שכולם מדברים עליו לא מאפשר לנהל מדינה בצורה רצינית ועקבית. האם לדמוקרטיה יש עדיין יתרון? בוודאי! שקיפות יחסית גבוהה יותר, קשה הרבה יותר לפגוע בזכויות הפרט, קשה יותר לצאת למלחמות, דברים כאלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, האידיאולוגיה של הפוליטיקאים היא אף פעם לא מוסרית? אינטרסים כמו "צריך לצמצם את הסבל האנושי" לא תופסים בקרב פוליטיקאים? ומה לגבי "אסור לוותר על אדמה שהובטחה לנו ע"י אלוהים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם אולי קיימים, אבל קשה להסיק אותם ממה שהם עושים, עקב הפרגמטיות המופלאה שהם מפגינים בבוא הצורך. אם יש לך דוגמא ספציפית הצג אותה ונדון בה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, זה פשוט. לראש הממשלה אסור לחתום על שום הסכם שאיננו יכול להעביר בכנסת. ראש ממשלה שאיבד את הרוב בכנסת צריך להתפטר או ללכת לבחירות כוללות חדשות. משהתפטר, אסור לו ליזום שום דבר חדש, ודאי לא דבר שלא יהנה מרוב בכנסת או את אותו הדבר עצמו שבשלו נאלץ להתפטר. על אחת כמה וכמה שאסור לו לכפות, הר כגיגית, הסכם על ציבור שאינו רוצה בו, או לאיים ''או שתבחרו בי, או שתהיה מלחמה''. הדמוקרטיה הישראלית וסדריה חשובים יותר מהשרדותו האישית של ראש הממשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם המהלכים האחרונים של הממשלה הם חדשים? האין הם המשך של מדיניות עקבית של הממשלה מיומה הראשון - חתירה להשגת הסדר-קבע הכולל הכרזה על סיום הסכסוך, תוך נכונות למסור ריבונות על שטחים נרחבים למדינה פלסטינאית? כפי שערן כבר ציין - האיסור על יוזמות חדשות הוא גזירה שלא ניתן לעמוד בה במצבים בהם לא ניתן לדחות את ההכרעה (או שההחלטה שלא להחליט היא החלטה בפני עצמה). אם יש צורך להזכיר - הכנסת לא הביעה אי-אמון בראש הממשלה, וזהו הקריטריון היחיד הקבוע בחוקה ל"אובדן הרוב בכנסת". ההיגד שלך "לראש הממשלה אסור לחתום על שום הסכם שאיננו יכול להעביר בכנסת" אומר למעשה: לא ראש הממשלה מנהל את יחסי החוץ של המדינה, אלא הכנסת. במצב זה - מוטב שהכנסת תנהל את המו"מ, שהרי היא זו שמוסמכת (לשיטתך) ליתן התחייבויות בינלאומיות. טוב ויפה, אלא שזהו איננו המצב החוקתי בישראל. הדברים שאמרת, אם כן, משקפים אולי את המצב החוקתי הרצוי לך, אך לא את המצוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי שלהסכם מדיני יהיה תוקף, הכנסת צריכה לאשר אותו. לראש הממשלה אין סיכוי להעביר החלטה שהשמש זורחת ביום. הכנסת עמדה לפזר את עצמה, וראש הממשלה בחר להתפטר. משהתפטר, אסור לו לנקוט בכל צעד דרסטי. אסור לו למנות מינויים חדשים ועל אחת כמה וכמה שאסור לו לחתום על הסכמים מדיניים חשובים - במיוחד כשאין כל סיכוי שהכנסת תאשר אותם. להזכירך, ראש הממשלה הפסיד - לפני צאתו לקמפ דיוויד - בהצבעת אמון. נכון, לא הושג המינימום הנדרש להפלת הממשלה, אבל רוב בכנסת התנגד למדיניותו. מבחינתי, זו הנקודה בה היה עליו להתפטר. בשיטה שלנו, שהיא פרלמנטרית, ראש ממשלה לא יכול לכהן ללא אמון הפרלמנט. אגב, אזכיר לך שמר ברק הפר כמה וכמה הבטחות שפיזר לבוחר, ביניהן ההבטחה שירושלים לא תחולק. אני בעד חלוקת ירושלים - למעשה, אני בעד ביקוע גרעיני של ירושלים, אבל עזוב את זה עכשיו - אבל אם ביצוע המהלך החיוני הזה יעשה באמצעות שקרים לבוחרים ופוטשים המזכירים משטרים דרום אמריקאיים, ברק לא יקבל את קולי. ואחרי כל השטיקים שהוא עשה בחודשים האחרונים, לא אתמוך בו בכל מקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מצאתי סימוכין לטענה הראשונה שלך (ואודה שלא ידעתי היכן לחפש. אני גם מודע לכל מיני חוקים מגבילי-ממשלה בסגנון חוק-הגולן, חוק-ירושלים וכד', אבל נדמה לי שדווקא הם היוצא מן הכלל המעדי על הכלל). הנקודה שאני מנסה לברר היא למה תקרא "צעד דרסטי" ולמה לא, ולידי מי תעביר את הסמכויות שאתה מציע ליטול מהממשלה. בשיטה שלכם, שהיא פרלמנטרית, קיים מנגנון פשוט מאד של הבעת אי-אמון בממשלה. שנינו משערים כי הכנסת לא הפעילה את המנגנון הזה מכיוון שהיא מאוכלסת באחוז גבוה מאד של נמושות, אבל זה מה יש. כך ששוב אתה מתאר את הרצוי אך לא את המצב בפועל. כך גם בעניין "הבטחות לבוחר". ראוי לשנן שוב ושוב שבדמוקרטיה הישראלית להבטחות כאלה אין שום משקל. הבוחר, בסופו של דבר, אינו מצביע בעד מצע או הבטחה, ואין שום חוזה בין הבוחר לבין הנבחר. ההצבעה היא אך ורק בעד אנשים ובעד רשימות לכנסת. הבוחר האינטליגנטי, טוב יעשה אם יתן דעתו לכך שקיום הבטחות לבוחרים אינו תמיד בראש מעייניו של פוליטיקאי (ובוודאי איננו מטרתו העיקרית). שטיקים?! תרגילים מלוכלים?! כן, זה בהחלט נראה כך. והעמדות שלך הן בהחלט תשובה מתקבלת על הדעת לשאלת-הסקר, שהיא שאלת מוסר. אבל מהבחינה המשפטית-חוקתית - חוששני שהדברים אינם כה קלים להכרעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוק הגולן וחוק ירושלים דורשים רוב מיוחס, ולא רוב רגיל, בהצבעה בכנסת על החזרת שטחים אלו. הם מניחים, כמובן מאליו, שהכנסת תערוך הצבעה. ברק שואף לעקוף את הדמוקרטיה הפרלמנטרית על ידי הצבעה אישית, בונפרטיסטית. הוא מוכן לערער את סדרי השלטון בישראל כדי לשרוד. אפילו תאמר שמדובר כאן ביותר מאשר בהשרדותו הפוליטית של ראש הממשלה, עדיין אין זה ראוי שהסכמים חשובים יועברו תוך עיקום הדמוקרטיה. הדמוקרטיה חשובה מהשלום. השאלה כלל איננה חוקתית. יתכן שהחוק מאפשר לראש הממשלה לפתוח בהתקפה גרעינית כוללת על היקום הנודע בשעה האחרונה לתפקידו, אבל תסכים איתי שגם אם הדבר חוקי למהדרין, הוא בלתי מוסרי ובלתי חכם. החוק איננו הכל; גם לנורמות התנהגות יש משקל. חברה שמדדה היחיד הוא "האם זה חוקי", פשטה את הרגל. מי שמגרש את המוסר מהפוליטיקה, שלא יתפלא כשהוא מקבל פוליטיקה בלתי מוסרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם יכולים להניח מפה ועד הודעה חדשה. החקיקה הישראלית משאירה בידי הממשלה כל סמכות חוקית שלא ניטלה ממנה מפורשות והועברה לרשות אחרת. זוהי הדמוקרטיה הישראלית (וכפי שכבר אמרתי בעבר - כל משטר שאנו מכנים דמוקרטיה הוא למעשה וריאציה-על-דמוקרטיה), ואלה הם סדרי השלטון בישראל, עקומים ככל שיהיו. זה שברק משחק את המשחק העקום שלו בתוך החוקים העקומים האלה נראה לי, לפחות, הרבה יותר דמוקרטי מזה שחברי כנסת משנים את החוקה אד-הוק (קודם ביטול המגבלה על מספר חברי הממשלה, אחר כך ''חוק נתניהו''). אבל -- היות ששאלת-הסקר איננה השאלה החוקתית (בג''ץ ביום שישי, כפי שדיווחו כאן), ואת התשובה שלך לשאלה המוסרית כבר נתת ונימקת, נדמה לי שמיצינו את הדיון הזה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |