|
||||
|
||||
תנו לי להתאושש שניה. זהו. רוב מה שאני קורא הוא, מבחירה, באנגלית. למה? וואלה לא יודע. עברית לא ממש נקראת לי משכנעת, משום מה. במהלך החטיבה והתיכון לאט לאט גלשתי לאנגלית, ומאז לא ראיתי הרבה ספרות מקור מעניינת בעברית. הספר האחרון שקראתי היה זה של גב' טוכטרמן, שהיה בכלל אוסף סיפורים קצרים. |
|
||||
|
||||
עברית לא נקראת משכנעת?! מוזר. אותי אף שפה מלבד עברית לא משכנעת באפן כללי. נו מילא. אה, ואני קורא תרגומים ללא בושה ונהנה מזה. (קצת רוסית בשביל גוגול בולגקוב ודוסטויבסקי וקצת צרפתית בשביל יונסקו ודאי לא היו מזיקים לי, אבל אם היה בי קמצוץ זמנוכח ללמד שפות הייתי לומד ערבית ואמהרית.) אבל לגבי שירה, כמבן, רק עברית. רצוי מקראית. ולא, אני לא מתכון לזבל הכימי שכל מיני חיות אקזוטיות גמדיות מנסות להאכיל אותנו מדי חדש, ולא לנפיחות הפרו-אמריקאיות שכל מיני בעלי סנפיר וקשקשת אלמוניים נסו להפריח משך שנתים עד שעשו מהם גפילטע-פיש. |
|
||||
|
||||
אין לי שום דבר נגד עברית, אבל אם מישהו ילכלך עוד פעם על השפה העשירה שהיא השפה האנגלית, אני אכריח אותו לשתות 20 ליטר מיץ גפילטע-פיש סחוטרי. |
|
||||
|
||||
WOW! גם אני ברוב.משום מה אני מוצא את הסופרים הישראלים מאוד כבדים. כל מלה - סלע. כל משפט נמשך חצי עמוד. בהשווה לסופרים זרים שם הקריאה שוטפת. ס"הכ טעם אישי. |
|
||||
|
||||
אפרופו ספרים זולים ויקרים (בתגובה קודמת), אחת הבעיה עם ספרות המקור בישראל היא שהכל מוגדר ''ספרות יפה''. אין ספרות המונית. זאת אומרת, עכשיו יש, רם אורן, אבל זה ממש לא זה. אין לנו טרי פראטצ'טים ודאגלס אדאמסים, ואפילו לא צ'אק פאלניוקים או טום קלאנסיים. אני לא יודע אם זה בגלל שספרים כאלו לא נכתבו בעברית, כי אין שוק להם, או כי הוצאות ספרים לא חושבות שיש להם שוק. שאלה... |
|
||||
|
||||
לא רק רם אורן. מאיר שלו די ''המוני'' (אני מקווה שהוא לא יקרא את זה) ועירית לינור עוד יותר. |
|
||||
|
||||
עוזי וייל, אתגר קרת ולימור נחמיאס הם כבדים? |
|
||||
|
||||
את לימור נחמיאס אני לא קורא. אתגר קרת הוא בעייתי להגדרה. כן, הסיפורים שלו נקראים בקלילות יתרה, אבל א. זרמים חתרניים מייחסים לכתיבה שלו מסרים פוסט-מודרניים עמוקים (שזה באמת לא אשמתו), ב. הוא לא כותב רומנים, אלא קצרצרים. |
|
||||
|
||||
יש את אורי אדלמן: דיון 60 . |
|
||||
|
||||
וד''ל |
|
||||
|
||||
אם לשפוט לפי ''שמונה דקות ביום,'' לא הייתי נוגע בספר של מר וייל עם מקל באורך חמישה מטרים. |
|
||||
|
||||
קראתי שלושה ספרים של ע. וייל: "היום שירו בראש הממשלה" הוא נהדר, אחד מהספרים הטובים שקראתי. "לאן הולך הזכרון אחרי שאנחנו מתים" הוא נחמד, אבל לא יותר מזה. "הגבול הדק" היה מספיק משעשע כדי שגם אקנה אותו. לגבי "8 דקות ביום", איכשהו המעבר מהשער האחורי למדיום ויזואלי לא עובד. אני ממש אהבתי את העמוד האחורי וכמובן שזה היה הדבר הראשון שקראתי בעיתון, אבל איכשהו זה לא כמו שדמיינתי לעצמי. (ואולי עדיף שע. ו. יתמקד בכתיבה ויוותר על הבימוי) |
|
||||
|
||||
קראת גם את "אושר": תגובה 78610 . (ובמבט לאחור, בהתחשב בעובדה שאתה כבר אפילו לא זוכר שקראת אותו, האם עדיין מדובר לטעמך בספר "מעולה, מבריק וכל מה [ש]אניהו לא"?) |
|
||||
|
||||
גם אני קראתי את כל מה שעוזי וויל כתב (חוץ ממתי שהורידו את ''העיר'' מהרשת, בלי שום התחשבות באנשים שגרים בניו יורק. חולרות.). ההשואה בינו לבין אתגר קרת היא מתבקשת, ובסופה צריך אתגר קרת לשבת באיזושהי פינה אפלולית וליבב. |
|
||||
|
||||
משום מה שכחתי ש''אושר'' הוא של עוזי וייל, (אני מתבייש להגיד למי יחסתי אותו) למרות שלא שכחתי שקראתי אותו ואני עומד מאחורי הביקורת שלי עליו. |
|
||||
|
||||
בהתחלה חשבתי כמוך על שמונה דקות, אבל אחרי קצת התרגלות התחלתי להתמכר. וגם החברה שלי, שלא ידעה את יוסף. בעצם, היא התמכרה לפני. אולי עדיף לשכוח את הדמויות מהעיתון, ולקבל את אלו מהטלוויזיה כמשהו אחר. |
|
||||
|
||||
מסכימה בהחלט. במיוחד על הפיספוס של הגבול הדק. אגב יש גם בנענע אם אני לא טועה ----------------------------------------------------- p-files.org
|
|
||||
|
||||
היה בנענע ונגמר. בעסה. חזרתי משבועיים באירלנד. בעסה. |
|
||||
|
||||
א. סליחה על השימוש הנלוז באתר, אבל האם אתה דובי קננגיסר מסניף נוער לנוער הרצליה? ב. ולעניין. ספרות המונים חיה ונושמת בישראל. הבעייה היא לא בספרות אלא בהמונים. ספר של יאיר לפיד (אני מכיר שלושה9, או של קובי אוז, או לימור נחמיאס, או אפילו (ישמור השם) עמוס עוז, הוא ספר המונים. אף אחד לא אמר שספר חייב להיות בינוני (ע"ע רם אורן, שבמחשבה שנייה הוא פחות מבינוני) בשביל להיות המונים. ג'ון גרישם מוגדר המונים, והוא טוב. שלא לדבר על סטיבן קינג. אבל עמוס עוז מוכר המון, ומשום מה הוא מוגדר ספרות יפה (ומה זה יפה? כל מה שהוא לא מדעי או דוקומנטרי זה ספרות יפה, לא?). האחרים מוכרים פחות, כי אנשים לא קוראים כ"כ הרבה (עם הספר?!). |
|
||||
|
||||
אגב, הספר האחרון של לימור נחמיאס הוא הספר ההמוני הכי משובב נפש שיצא לי לקרוא בשנה האחרונה. (ועכשיו אני באמצע אהרן אפלפלד מדכא להפליא, אבל אני מתה על אפלפלד, אז אין תלונות). |
|
||||
|
||||
כמה שאנחנו שונים. נדמה לי שאת ההנאה של קריאה בעברית לא תוכל להחליף בשבילי האנגלית לעולם; ואני לא מתכוונת לעירית לינור או רם אורן, אלא לעגנון, קניוק או עמוס עוז. יכול להיות שזה נובע מהאהבה הגדולה שלי לשפה העברית. רוב הקריאה שלי היא באנגלית, כמובן, הרבה מאוד ספרות מקצועית ובערך מחצית מספרות הפנאי שאני קוראת, ועדיין לא מצאתי את הסופר-הכותב-באנגלית שיגרום לי להנאה מהשפה הכתובה כמו שגורמת לי קריאה בעברית. בנוגע לתרגומים - גם כליל וגם מגיבים אחרים כמעט ולא התייחסו לתרגומים מול ספרות מקור. אם הכותב כתב במקור באנגלית, אני אקרא אותו באנגלית, כמובן. ספרות זרה אחרת יצא לי לקרוא גם בעברית וגם באנגלית, ואני מודה שזה לא משנה לי במיוחד. |
|
||||
|
||||
אני לא התייחסתי לתרגומים, כי לטעמי הם לא שווים התייחסות, ברוב ההקשרים. אני לא קורא תרגומים משפה שאני מכיר, ולרוב מוותר על תרגומים משפות שאינני מכיר. מכאן רצוני, בסופו של דבר, ללמוד שפות רבות. אם בכל זאת רוצים לקרוא ספר משפה שאיננו מכירים, אז כדאי לדאוג למצוא תרגום טוב. התרגומים של סטניסלב לם (פולנית?) לעברית ידועים באיכותם בהשוואה לתרגומים האיומים לאנגלית, ספר ערבי אעדיף לקרוא בעברית מאשר באנגלית (בגלל הקרבה המשפחתית של השפות), וכן הלאה. |
|
||||
|
||||
"לרוב מוותר על תרגומים משפות שאינני מכיר" שאני אתחיל למנות את יצירות המופת הספרותיות עליהן אתה מוותר? (ובנוגע לסטניסלב לם - מסכימה. אם כי התרגומים לעברית של הרבה מד"ב אמריקאי הם איומים ונוראים) |
|
||||
|
||||
גם אני נמנע מקריאה של ספרים מתורגמים מאנגלית, אבל כאן נגמר הדמיון. לגבי סטניסלב לם, קראתי רק ספר אחד שלו - הקיבריאדה בשני התרגומים, (את כל השאר בעברית Xאו באנגלית) ולעניות דעתי התרגום האנגלי הרבה יותר מוצלח. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |