 |
|
 |
||
|
||||
 |
WOW! גם אני ברוב.משום מה אני מוצא את הסופרים הישראלים מאוד כבדים. כל מלה - סלע. כל משפט נמשך חצי עמוד. בהשווה לסופרים זרים שם הקריאה שוטפת. ס"הכ טעם אישי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו ספרים זולים ויקרים (בתגובה קודמת), אחת הבעיה עם ספרות המקור בישראל היא שהכל מוגדר ''ספרות יפה''. אין ספרות המונית. זאת אומרת, עכשיו יש, רם אורן, אבל זה ממש לא זה. אין לנו טרי פראטצ'טים ודאגלס אדאמסים, ואפילו לא צ'אק פאלניוקים או טום קלאנסיים. אני לא יודע אם זה בגלל שספרים כאלו לא נכתבו בעברית, כי אין שוק להם, או כי הוצאות ספרים לא חושבות שיש להם שוק. שאלה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק רם אורן. מאיר שלו די ''המוני'' (אני מקווה שהוא לא יקרא את זה) ועירית לינור עוד יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוזי וייל, אתגר קרת ולימור נחמיאס הם כבדים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את לימור נחמיאס אני לא קורא. אתגר קרת הוא בעייתי להגדרה. כן, הסיפורים שלו נקראים בקלילות יתרה, אבל א. זרמים חתרניים מייחסים לכתיבה שלו מסרים פוסט-מודרניים עמוקים (שזה באמת לא אשמתו), ב. הוא לא כותב רומנים, אלא קצרצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש את אורי אדלמן: דיון 60 . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וד''ל | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לשפוט לפי ''שמונה דקות ביום,'' לא הייתי נוגע בספר של מר וייל עם מקל באורך חמישה מטרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי שלושה ספרים של ע. וייל: "היום שירו בראש הממשלה" הוא נהדר, אחד מהספרים הטובים שקראתי. "לאן הולך הזכרון אחרי שאנחנו מתים" הוא נחמד, אבל לא יותר מזה. "הגבול הדק" היה מספיק משעשע כדי שגם אקנה אותו. לגבי "8 דקות ביום", איכשהו המעבר מהשער האחורי למדיום ויזואלי לא עובד. אני ממש אהבתי את העמוד האחורי וכמובן שזה היה הדבר הראשון שקראתי בעיתון, אבל איכשהו זה לא כמו שדמיינתי לעצמי. (ואולי עדיף שע. ו. יתמקד בכתיבה ויוותר על הבימוי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראת גם את "אושר": תגובה 78610 . (ובמבט לאחור, בהתחשב בעובדה שאתה כבר אפילו לא זוכר שקראת אותו, האם עדיין מדובר לטעמך בספר "מעולה, מבריק וכל מה [ש]אניהו לא"?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני קראתי את כל מה שעוזי וויל כתב (חוץ ממתי שהורידו את ''העיר'' מהרשת, בלי שום התחשבות באנשים שגרים בניו יורק. חולרות.). ההשואה בינו לבין אתגר קרת היא מתבקשת, ובסופה צריך אתגר קרת לשבת באיזושהי פינה אפלולית וליבב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום מה שכחתי ש''אושר'' הוא של עוזי וייל, (אני מתבייש להגיד למי יחסתי אותו) למרות שלא שכחתי שקראתי אותו ואני עומד מאחורי הביקורת שלי עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהתחלה חשבתי כמוך על שמונה דקות, אבל אחרי קצת התרגלות התחלתי להתמכר. וגם החברה שלי, שלא ידעה את יוסף. בעצם, היא התמכרה לפני. אולי עדיף לשכוח את הדמויות מהעיתון, ולקבל את אלו מהטלוויזיה כמשהו אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה בהחלט. במיוחד על הפיספוס של הגבול הדק. אגב יש גם בנענע אם אני לא טועה ----------------------------------------------------- p-files.org
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה בנענע ונגמר. בעסה. חזרתי משבועיים באירלנד. בעסה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. סליחה על השימוש הנלוז באתר, אבל האם אתה דובי קננגיסר מסניף נוער לנוער הרצליה? ב. ולעניין. ספרות המונים חיה ונושמת בישראל. הבעייה היא לא בספרות אלא בהמונים. ספר של יאיר לפיד (אני מכיר שלושה9, או של קובי אוז, או לימור נחמיאס, או אפילו (ישמור השם) עמוס עוז, הוא ספר המונים. אף אחד לא אמר שספר חייב להיות בינוני (ע"ע רם אורן, שבמחשבה שנייה הוא פחות מבינוני) בשביל להיות המונים. ג'ון גרישם מוגדר המונים, והוא טוב. שלא לדבר על סטיבן קינג. אבל עמוס עוז מוכר המון, ומשום מה הוא מוגדר ספרות יפה (ומה זה יפה? כל מה שהוא לא מדעי או דוקומנטרי זה ספרות יפה, לא?). האחרים מוכרים פחות, כי אנשים לא קוראים כ"כ הרבה (עם הספר?!). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, הספר האחרון של לימור נחמיאס הוא הספר ההמוני הכי משובב נפש שיצא לי לקרוא בשנה האחרונה. (ועכשיו אני באמצע אהרן אפלפלד מדכא להפליא, אבל אני מתה על אפלפלד, אז אין תלונות). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |