בתשובה להעלמה עפרונית, 14/01/03 13:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נשמע לי די מגעיל. אני מתנצל על צרות הרוח, אבל הסגנון המוזיקלי של הטקס לא מצדיק טקס חלופי. ואני מצטרף להסתייגות לגבי הניספים המזרחיים - זה כבר ממש צורם. _________ טענותי לא מופנות כלפיך כמובן, העלמה עפרונית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הטקס הוא לא "במקום" הוא בנוסף. (ראה את תגובה 120840) המנון יש אחד- אף אחד, בשום מקום לא קבע שטקס צריך להיות אחד ויחיד. נהפוך הוא- ישנם הרבה מאד טקסים כל שנה. למה שלא כל אחד יתאים את אופי הטקס לאופי שמתאים לו? אני מאמינה גדולה בתפיסה הרב-תרבותית. כאמור- ההנצחה, הזכרון והפקת הלקחים הם שחשובים. לא הכלי שמשתמשים בו. (איזו הסתייגות? לא הבנתי לאן אתה מכוון) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(ההסתייגות היא ההסתייגות של דובי מההכללה של יהודי המזרח בשואה של מלחמת העולם השניה.) מהות יום הזכרון, מלבד הנצחה, היא הפגנת סולידריות. אין מקום לגרסה מזרחית של יום השואה כמו שאין מקום לגרסה נוצרית של תשעה באב - זה פשוט טפשי. אם מישהו לא מסוגל להזדהות עם הקורבנות ומשפחותיהם - אלא רק בעזרת סלסול מזרחי וקצת אורלי ויינרמן אז שישאר בבית. חוץ מזה, אפשר לחשוב שבטקסי יום השואה מאכילים את המשתתפים בכוח גפילטע פיש ורגל קרושה. מה כל כך בלתי נסבל באשכנזיות הטקסים? מה לא ממצה בהם? הם לא מספיקים לחלק מהאוכלוסיה? צריך עוד גרסה כדי באמת להפנים? כדי לזכור את השואה צריך לזכור למי היא קרתה ובאילו נסיבות ואני ממש לא מבין את הטרנד הזה של ישראליזציה (שהיא בעצם מזרוח) של יום הזכרון. יום הזכרון לשואה צריך להישאר ממלכתי _ואשכנזי_ מכיוון שזו מהותו. זה לא "יום המודעות לאנטישמיות באשר היא" - זהו יום הזכרון לשואת יהודי אירופה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מקום גם לזו, וגם לזו. זכרון השואה הוא לא שלך, בדיוק כמו שהוא לא שלי. הוא של כל עם ישראל. האם הזכות שלי להפיק לקחים ולהנציח צריכה להיות בהתאמה לסבל שעברה משפחתי? במילים אחרות, האם הסולידריות היא אך ורק נחלת הדור השני והשלישי? ואם אני (בעוונותי) אשכנזיה, אבל כל משפחתי עלתה לארץ עוד בתחילת המאה הקודמת? או שמא במקרה שלי זה לגיטימי, כי האחיות של סבתא נספו שם? יש הבדל בין גירסא נוצרית לט' באב, שהוא אירוע יהודי, לבין גירסא יהודית _נוספת_ ליום הזכרון בישראל. בשום שלב לא אמרתי שיש פסול ב"אשכנזיות" הטקסים. יש מי שזה מתאים לו. הבעייתיות מתעוררת כשמחליטים שזוהי הדרך הראויה היחידה לזכור ולהזכיר. זה לא יום הזכרון לשואת יהודי אירופה. זהו יום הזכרון לשואת היהודים. והערה קטנה לגבי אורלי ויינרמן- זכרתי אותה בגלל שבטקס המדובר היא הפגינה פנים שונות מאשר אלו שאנחנו רגילים לראות. אף אחד, בשום שלב, לא קבע ששירים עם פסנתר נוגעים יותר מאשר שירים עם בוזוקי. שטקסטים של מרדכי אנילביץ', נוגעים יותר מאשר קטע של, לא יודעת. קשה לי לחשוב על משהו שונה. כנראה כי גם הזכרון שלי, שואב מאותם טקסים קנונים. אני מאמינה בתפיסה הרב-תרבותית, אתה, ללא ספק-לא. נדמה לי שבזאת אסכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה שישנם שירים מרגשים עם בוזוקי לא מצדיקה את הכללתם ביום השואה. יש גם רגעים נורא מרגשים בסרטים הוליוודיים אבל לא תשמעי ציטוטים מהם בטקס יום השואה; (כך לפחות אני מקווה, כיוון שאנשים נאורים ופלורליסטים כמוך אולי ימצאו לנכון לשנות גם את זה בעוד כמה שנים.) השואה, צר לי לקלקל את החגיגה הפלורליסטית, היא של כל העם היהודי אך חוו אותה, מה לעשות, רק האשכנזים. אמת, כל היהודים צריכים להפנים וללמוד מההיסטוריה ולחנך כך את ילדיהם, אך רק משפחות אשכנזיות קשורות לשואה באופן אישי ומיידי - רק הן חוו את הטראומה. יש מקום לסולידריות פאן-יהודית ביום השואה, סולידריות עם הקורבנות. אין מקום לטקסים מתחרים/נוספים שכל מה שהם אומרים זה בעצם "יום השואה כפי שהוא מתנהל כיום לא מדבר אלי - אני צריך קצת בוזוקי כשי שאני אצליח להתחבר". זו לא סולידירות - זה פילוג שנובע משטחיות. פלורליזם זה עקרון חשוב אבל לא קדוש - הכבוד ליהודי השואה האשכנזיים מקבל קדימות במקרה הזה. לא יקרה כלום אם ישאר יום אחד בשנה שיזכור אותם כפי שהיו ואת תרבותם אשר כמעט ונמחקה מפני האדמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני אדאג להביא את זה לידיעת פוליקר ומשפחתו. כמה שאלות: 1. האם העובדה שזכיתי, ומשפחתי עלתה לארץ לפני פרוץ המלחמה, צריכה לשלול ממני את "זכותי האשכנזית" על יום השואה? 2. האם העובדה שבערב יום השואה ישנם טקסים רבים בכל הארץ, גורעת מכבודו של היום? כלומר, האם כל בית ישראל צריך לשבת בבית ולצפות אך ורק בטקס הממלכתי, או שאולי מן הראוי שכל אחד יפגין נוכחות בטקס הקהילתי? 3.במידה והתשובה ל2 היא כן (זאת אומרת, לגבי הנוכחות בטקסים הקהילתיים), האם מתכונתם של כל הטקסים צריכה להיות זהה, או בהתאם לזהות הקהילה? ________ העלמה עפרונית, תוהה ממתי להיות נאור ופלורוליסטי זה דבר שלילי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"אפר ואבק" פוליקר כתב שירים על הטרגדיה של משפחתו שלו - הוא לא עשה ביצוע עם בוזוקי ל"עיירה בוערת". מעבר לזה, יש הבדל גדול בין ניכוס *היסטורי* של השואה (כפי שעשו יהודי סלוניקי, שהפנו את תשומת הלב לעובדות לא ידועות), לבין ניכוס *תרבותי* שלה (שממנו משתמע שכדאי לעשות קאבר בוזוקי לשירי שואה כדי "לקרב את הטקס לעם"). אגב, הטקס האלטרנטיבי היחידי שנכחתי בו היה ליום הזיכרון לחללי צה"ל. זה היה בצבא, ובנות קורס מורות 1 התנדבו להכין את הטקס. ואכן, זה היה מעמד מפעים, מרגש ומדכא, כי פתאום היו טקסטים חדשים והיה צורך לשים לב לכל מילה שלהם. זה היה יום חם ויבש, ושלוש או ארבע התעלפויות נרשמו במהלך הטקס, בזו אחר זו. מעולם לא התברר למה המורות בדיוק התעלפו - התייבשות או התרגשות. 1 אל"מ. וגם אלבק"מ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פוליקר רק הלחין (וביצע) את השירים. יכול להיות שלנגד עיניו עמדה הטרגדיה של משפחתו, אבל מוזיקה - מה לעשות - נוטה להיות אבסטרקטית מכדי להעביר דברים כאלה. את המילים כתב יעקב גלעד, לבית בירנבאום, ומן הסתם ראה לנגד עיניו את אמו, בפולין (שיר אחד היא בעצמה תרגמה מפולנית). את הדעה הלא מחמיאה שלי על המילים האלו כתבתי בתגובה 4439, פסקה אחרונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן-כן, וסליחה ממשפחת בירנבאום. כוונתי היתה, שהשירים האלה נכתבו מתוך חוויה אישית ולא מתוך רצון לנכס חוויה של מישהו אחר. אני מוצאת דווקא הרבה עדינות בשירים האלה (אולי למעט "כאן התחנה טרבלינקה"). אבל למה כוונתך ב"מוזיקה נוטה להיות אבסטרקטית..."? אני כיוונתי לשירים שעשויים להיות מושמעים בטקסי יום השואה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדינות? ב"אפר ואבק", שיר הנושא, אני מוצא בעיקר פזמונאות לא טובה, שמתבטאת בכך שהמון מילים בשיר נראות לי סתמיות ואף מאולצות, לצורכי חריזה. אם זה היה נעצר כאן, הייתי נשאר אדיש לשיר. אבל לא; הוא מרגיז אותי. יש לי בו תחושה לא נוחה. אולי זו התחושה שמבקרי טלוויזיה אוהבים לבטא, לנוכח סרט תיעודי שחודר יותר מדי לחייהם הפרטיים של גיבוריו (לעתים קרובות, יוצר הסרט עצמו וקרוביו). יעקב גלעד, להרגשתי, החצין בו משהו שמוטב היה לו להשאר בינו לבין אמו. אפשר לטעון שרבים וטובים הם השירים שמחצינים את עולמו הפרטי של המשורר; אבל כשזה טוב, זה נעשה דרך פילטרים מעדנים של תחכום. הפילטרים האלו מרככים את תחושת המציצנות, וגם מאפשרים ספק מבורך, האם המשורר באמת מתאר את חוויותיו האמיתיות, או בודה חוויות מליבו. ב"אפר ואבק" אני מרגיש שהסיפור מוטח בפרצופי, וכאמור לא בכשרון רב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חושב ההפך. השירים של פוליקר וגלעד הם אולי היחידם משירי השואה שהצליחו לרגש אותי, אולי בגלל שהם אישיים ו'קטנים' ולא ממלכתיים ופומפוזיים. כמו הסרט 'הפסנתרן'. מבחינתי, השיר המרגש ביורת על הנושא הוא 'שיר אחרי הגשם' של פוליקר/גלעד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 4423 חוץ מזה "נעמי" זה לא של שרון מולדבי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר של שרון מולדבי נקרא ''כנפיים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך שלא קוראים לו הוא שיר מחורבן, אבל זה השיר שאליו ירדן התכוון, או שיש לג'וני שועלי שיר שנקרא "נעמי", או שאת לא יודעת, כי את לא ירדן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי זה דווקא שיר נחמד (אם כי לכנות שיר ''נחמד'' זו שערוריה, וחברתי חובבת האמנות טוענת שהמרצה שלה טוען שהמילה ''נחמד'' היא שערוריה בפני עצמה, מכיוון שאנשים שמכנים יצירות אמנות בשם ''יצירה נחמדה'' בעצם מנסים להימנע מהגדרה אמיתית ונכונה של היצירה. או משהו כזה). אני לא יודעת (כי-אני-לא-ירדן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התיקון, ותודה על התיקון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם השתמע מדברי (ולפי התגובות, ייתכן והשתמע) שלדעתי צריך לעושת קאבר בוזוקי לשירי שואה בשביל "לקרב את הטקס לעם" , טוב, זו לא הייתה כוונתי. נקודה קטנה להבהרה- הדיון התחיל כשציינתי את מקור הגרסה המזרחית לשיר "העיירה בוערת". הטקס האלטרנטיבי הוא לא (לפחות לפי מיטב ידיעתי) טקס מזרחי. הוא טקס שנעשה על ידי קבוצת אמנים צעירים, שבא לבטא את הדרך בה הם מרגישים ראוי וצריך להנציח את הנספים. כמו שכבר ציינתי (ואני עונה עכשיו לעוד כמה דברים שהועלו) אני לא מוצאת שום פסול בעובדה שכל פעם כשבאים לתכנן טקס, חושבים מה יהיה הדבר ההולם ביותר. דווקא השימוש החוזר באותם הקטעים שנה אחר שנה, באיזשהו מקום גורע. את בעצמך אמרת- העובדה שמדובר היה בקטעים שונים, הכריחה את כולם להקשיב. אני לא חושבת שצריך בשם הפלורליזם להלחין את כל שירי העצב והדכאון בגירסה המסולסלת. אני כן חושבת שלגיטימי ביותר להשתמש בשירים "חריגים" 1 על מנת להעביר את המסר באופן חד וברור. 1לא מצאתי מילה נכונה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להיות נאור ופלורליסטי זה דבר שלילי בערך מאז ש''יפה נפש'' הפך למילה גסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו בדיוק הנקודה. אני חושב שהמתכונת הנוכחית של כלל הטקסים (בתי ספר, צבא, ממלכתיים) היא אדקווטית. אני חושב שכל המוסיף גורע. נאורות ופלורליזם אינם דבר שלילי, זו הייתה בדיוק הנקודה (כנראה שהציניות שלי באמת מבוזבזת כאן). יום השואה המזרחי אינו פלורליזם, זהו פופוליזם. אני עומד מאחורי עמדתי שיום השואה שייך לאשכנזים יותר מאשר הוא שייך למזרחיים - זו פשוט הצורה בה העוגיה התפוררה (so to speak) מבחינה הסטורית. אין כאן אג'נדה אנטי-מזרחית אליטיסטית. המזרחיות לא מוסיפה, לטעמי, ליום השואה ובמידה מסויימת אף גורעת ממנו. מדוע? ובכן, את יכולה להיות בטוחה שזה לא בגלל שאני מעריך את התרבות המזרחית פחות. הסיבה היא שהמזרחיות זרה ליום השואה - אינה רלוונטית - ובכך גם מסיטה מן העיקר. את יודעת מה, מילא, אם טקסי יום השואה היו מאז ומעולם מהולים בגוון מזרחי אז אולי לא הייתה לי שום בעיה עם זה. אבל לבוא ולעשות את השינוי בצורה של טקס אלטרנטיבי מוריד מהחשיבות של אותו היום. ביום השואה אני רוצה להתרכז בשואה ולא בנושאים אחרים (כמו כמה מזרחית משמיעים בגלגל"צ). מהם המניעים של המפיקים של טקס מזרחי ליום השואה? איך המזרחיות עוזרת כאן? הרי מישהו כאן בא ואומר, טקס יום השואה אינו הוגן/מספק/מייצג מספיק וצריך להכניס בו קצת מזרחית כדי לתקן את המעוות. אם לזה את קוראת פלורליזם אז שיהיה לך לבריאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתחילת הדרך בכלל לא היה טקס ממלכתי. כל אחד עשה מה בראש שלו. רק מאוחר יותר באה הממשלה והחליטה על טקס ממלכתי, ומשרד החינוך החליט על "המלצות" אחידות לאופי הטקס בבתי ספר. ורק עוד יותר מאוחר נכנס הצבא חזק לתוך הטקס הממלכתי. אז הממסד לא היה ממש פתוח לתרבות שונה מזו שלו (האשכנזית), ולכן נמנע ממתן ביטוי לתרבות המזרחית בטקסים הממלכתיים. אז קם גוף שמבקש להציע אלטרנטיבה, להראות שאפשר גם אחרת, ואתה מזדעק. על מה ולמה? מה אכפת לך? "אל תגעו לי בשואה!" תרגע, לא לקחו לך כלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צעקתי "אל תגעו לי בשואה". אם כבר, יש אנשים שצועקים "גם לנו מגיעה קצת שואה". אבל האינפנטיליזציה הזו של הדיון היא באמת לא לעניין.. שים לב, לא מדובר כאן על "הטקסים הממלכתיים" אלא רק על טקס מסוים אחד שבמקרה יש לו זיקה לא נורמלית לעדה האשכנזית. אתה בוחר להתעלם מזה ולדגול במיש-מש תרבותי שמסלף את המהות של יום הזכרון לשואה. כשאני חושב על יום השואה אז אני חושב על סבתא שלי שיושבת בקהל ושלמענה הטקס ואני בדעה נחרצת שזה לא בראש שלה לשמוע מזרחית באותו הרגע. לא לגיטימי בעיניך? לא צריך. אני בכל אופן, הסברתי באריכות מדוע המזרוח של הטקסים לא מוסיף דבר. אם בעיניך, השואה קשורה ושייכת לכלל העם היהודי בדיוק באותה המידה אז בוא נסכים לא להסכים; אחרת, יש לך תשובה לשאלות הפתוחות שהצגתי? יש לך טיעון משכנע מדוע יש לשנות את טקס יום השואה במתכונתו הנוכחית, חוץ מפלורליזם (שלא תופס כאן בעיניי)? הוא מעליב מישהו? משאיר מישהו בחוץ? המוזיקה מרדימה? לא קצבית מספיק? אולי נשבור צלחות קצת ונרים כוסית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שהטכס הוא לא בשביל סבתא שלך, ולא בשביל שלי. הוא בשבילנו. יום השואה הוא חלק מהנרטיב הציוני, הוא נועד כדי לחנך את העם היושב בציון, לעשות לו סוציאליזציה. לשם כך, ראוי להכליל גם את הציבור המזרחי בקהל היעד של הטכסים. כיום, לא זה המצב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, אני מסכים כמעט עם כל מילה, חוץ מהרישא של דבריך. הטקס הוא קודם כל בשביל הניצולים ורק אחר כך בשביל השאר. אולי אינך מודע לתהומיות ההבדל בין המשמעות שלו עבורך ובין המשמעות שלו עבור ניצול שואה. בעבורנו אלו סיפורים. הסטוריה. השואה היא של כלל העם היהודי רק בעקיפין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני מסתכל על הסיבות ליצירת הטכס הממלכתי, והסיבות אינן הניצולים. בראשית ימי המדינה, הניצולים נחשבו אנשים שצריכים להתבייש בזה שהם בחיים - נאמר אז שכל אדם ששרד עשה זאת דרך רמייה, ניצול, והקרבת אחרים. עצוב, אבל זה היה היחס. הטכס הממלכתי אינו עבורם. ככה זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם נחזק את דברייך - האם זה אומר שבעוד 50 שנה, כשכבר לא יהיו ניצולים חיים, אפשר יהיה להפסיק עם הטקס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם השנים החלקים המזרחיים והאשכנזיים בעם התקרבו זה לזה. זה תהליך מבורך וכיום זה קצת מיושן לבוא ולהבדיל בין "מה ששייך לאשכנזים" לבין "מה ששייך למזרחיים". ואנחנו לא צריכים את זה, אולי ש"ס צריכה לחדד את כל ההבדלות האלה. המוסיקה המזרחית, ברמות שונות, נכנסה לתרבות שלנו והשואה היא גם של מי שלא היה בה (בסך הכל מספרם של אלה שהיו בשואה, שלהם יכולה להיות אולי אמירה לגבי איזה סוג של מוסיקה הם לא רוצים לשמוע בהנצחה שלהם, הולך ופוחת). אלא אם כן יכריזו על יום השואה באופן רשמי כעל "יום השואה האשכנזית", אבל כל עוד לא ידוע לי שהכריזו על היום הזה רשמית כעל יום ייחודי לעדות אשכנז, דרכו של כל אחד לבטא את מה שהוא מרגיש כלפי היום הזה ומשמעויותיו הכלליות לעם הישראלי/עברי/ יהודי/, היא לגיטימית. ומה לגבי בני תערובת? בחייתקום, תפסיקו עם הוויכוח הזה. תשאירו אותו לש"ס וכנגדם לאלה שמפחדים שטול כרם תכבוש אותם. א. הראשון, אשכנזי לגמרי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו דיון על ניואנסים ולא על עקרונות. אף אחד מהמשתתפים אינו חסר סובלנות לתרבויות אחרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מספר דברים עניתי כבר לברקת, אתה מוזמן לקרוא. הטקס האלטרנטיבי הוא לא טקס מזרחי. הוא לא. השימוש בלחן שונה לשיר, הוא רק אחד מהאמצעים שמטרתם (לפחות על פי התפיסה שלי) לגרום לנו לחשוב על מהות היום, ולא לקבל שום דבר כמובן מאליו. כאמור, אני לא יודעת מהם המניעים של "מפיקי טקס יום השואה המזרחי". אני לא חושבת שקיים כזה. אני מסכימה איתה שהטענה אותה טענת בפיסקה האחרונה, היא לא פלורליזם אלא עיוות. כל זה אינו משנה את שאר הדברים שטענתי.1 1יכול להיות שכשאמרתי "טקס אלטרנטיבי" הצטייר לך משהו אחר בראש, ומכאן מקור אי ההסכמה. יכול להיות גם שלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טקסטים של מרדכי אנילביץ' ראויים להיקרא ביום השואה לא בשל אשכנזיותו אלא בשל העובדה שהוא ממנהיגי מרד גטו וורשה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ו..? אז מה אם הוא מנהיג מרד גטו וורשה? המרד היה הצלחה גדולה? אפשר לחשוב שאילולא המרד לא היה טעם לזכור את השואה. שיקריאו קטעים מתוך יומנה של אנה פרנק, שיביאו קטעים שכתבו ניצולים. לא חסרים כאלו. שיביאו קטעים של ק.צטניק, או עדויות ממשפט אייכמן. ולא לדאוג - כל אלו יהיו אשכנזיים למהדרין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזכות היא לא רק על הפקת לקחים והנצחה - הזכות/חובה היא לזכור. ולזכור, משמעו להיאחז בעובדות ההיסטוריות 1. כך וכך קרה *פה* - משמעו, זה לא קרה *שם*. אחרת, אין שום משמעות לעובדות. 1 ואני אפילו לא נכנסת לעניין הצורך לעמוד מול הכחשת השואה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה לחלוטין. יצא לי לערוך בחיי מספר טקסים. נקודת המוצא הראשונה היא, לבחור מהו הנושא עליו רוצים להתמקד. זה יכול להיות "ילדים בשואה" זה יכול להיות "סיפורים אישיים" זה יכול להיות כל דבר. הנקודה שלי היא, שכאם אני רוצה למצוא שיר שיבטא את הקריאה אל האלהים (לדוגמא) ואת המצוקה, אז אני לא אפסול שיר של שרית חדד 1 רק בגלל שלא זאת המוזיקה שסבתא שלי נוהגת לשמוע. בכמה טקסים יצא לך לשמוע שירים של עפרה חזה? אצלנו זה כבר "עניין שבשגרה". אני לא חושבת שיש בכך משהו פסול. אם זה מעביר את המסר, זה טוב מבחינתי. 2 1ששרו בשכונה ביום הזכרון האחרון, בביצוע מרטיט שכמעט גרם לי לבכות, למרות הסתייגות מסויימת ממנו בשלב התכנון. 2ושוב, תלוי מה המסר. אם נושא הטקס יהיה "העיירה היהודית שנעלמה" או "תרבות יהודי פולין" מן הסתם אני אבחר שירים אחרים. בדיוק כמו שאני אבחר תפאורה אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 שמע ישראל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנגד לגישה שלך של תפיסת בעלות אשכנזית על השואה. השואה היא ארוע יהודי, יום השואה הוא ארוע *ישראלי*, וזכרון השואה הוא *אוניברסלי*. לפיכך, התרבות הישראלית היא שצריכה להכתיב את אופן הזכרון הלאומי הישראלי של השואה - והתרבות הזאת כוללת (זה צריך להיות מובן מאליו, למעשה) גם תרבות מזרחית, שמתבטאת במקרה זה בסגנון המוזיקה המזרחי. אין מקום לשלול את זה, ולהפך, אני מברך על הגיוון. אם האוכלוסיה המזרחית רוצה ויכולה לתרום את נקודת המבט שלה לזכרון הלאומי, מן הראוי שיעשו כן. אישית, הסגנון המזרחי של השיר באותו תשדיר לא נראה לי פוגע. כן נראתה לי פוגעת ההשוואה בין השואה לבין הקשיים הכלכליים, אבל זה לא קשור. (דובי, שנכבש ע"י טול-כרם, מסתבר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני מתנגד לגישתך שמפלגת את העם לפי הסגנון המוזיקלי של ההורים שלו. אין שום דבר רע בממלכתיות כאשר מדובר ביום זכרון ואין שום סיבה להעמיד פנים שהמזרחיות היא אינטגרלית לחווית ההנצחה של השואה. את הביצוע המזרחי של השיר, להזכירך, גם אני אהבתי ולא היה אכפת לי לשמוע אותו בטקס הממלכתי. אך הרעיון של טקס אלטרנטיבי שיהווה משלים תרבותי ליום הזכרון לשואה מבזה את המעמד. וכן, אם לא הייתי מספיק ברור, השואה היא _יותר_ רלוונטית ליהודים אשכנזים מאשר למזרחיים. אני באמת צריך להסביר מדוע? הייתי מוותר על הייחוס הזה בשניה אבל זו פשוט המציאות. בכלל, קצת נסחפת, זכרון השואה הוא hardly אוניברסלי. (לצערי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מפלג. הטכס האלטרנטיבי, אני די בטוח, היה שמח להתאחות עם הטכס הממלכתי, ושלא יהיה בו צורך יותר. בכל אופן, אני די בטוח שיש בטכס האלטרנטיבי הרבה יותר מאשר רק שירים מזרחיים. יש בו עוד דברים שהטכס הממלכתי מעדיף להתעלם מהם. אמור לי, האם גם "מרתף השואה" מטריד אותך מכיוון שהוא מתיימר להיות משלים תרבותי ליד ושם? זכרון השואה הוא, וטוב שכך, אוניברסלי. המסקנות שיש ללמוד מהשואה צריכות להיות אוניברסליות. אני יודע שלא כולם מסכימים איתי, כמובן, אבל זוהי עמדתי: השואה לא הייתה חייבת להיות מבוצעת ע"י הגרמנים, והיא לא הייתה מחוייבת להתבצע כנגד היהודים. כל מיעוט יכול ליפול לידיו של כל רוב גזעני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל... המוזיקה הנפוצה בטקסי יום השואה היא בכלל לא אשכנזית. היא ישראלית צברית. לשיטתך, אנו צריכים אם כבר להתמקד בשירי יידיש. כלייזמר היה במקום, אבל זו לרוב מוזיקה שמחה מדי. (לשיטתי, כל עניין "המוזיקה הראויה" הוא מוקשה: דיון 206) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שאין מוזיקה צברית. המוזיקה של יום השואה היא אשכנזית ברובה, באופיה ומקורותיה. אבל אין זה משנה, אני נגד שינוי הטקסים ועריכת טקסים מתחרים ללא סיבה מספקת. זה אומר שאני גם נגד השמעה של לד זפלין בטקסים וגם נגד השמעה של זוהר ארגוב (את המלך אני שומע באוטו). גם לא וגנר ולא ניסים גרמה. אגב, שירים ביידיש אני לא ממש אוהב, אבל למען האמת אני די בטוח שהם דווקא כן יתאימו למעמד בהתחשב בנוכחות של ניצולי השואה בטקסים. ממש גזעני מצידי, נכון? גועל נפש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיר של איציק מאנגר שנכתב ביידיש. לצערי יש לי רק את התרגום לאנגלית: An infected wind weeps in our garden;
Before our house, a scarlet lantern glows; Death's silver razors play, like fiddle bows, White music on the throats of pious calves. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |