בתשובה לאסף לביא, 14/01/03 17:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בתחילת הדרך בכלל לא היה טקס ממלכתי. כל אחד עשה מה בראש שלו. רק מאוחר יותר באה הממשלה והחליטה על טקס ממלכתי, ומשרד החינוך החליט על "המלצות" אחידות לאופי הטקס בבתי ספר. ורק עוד יותר מאוחר נכנס הצבא חזק לתוך הטקס הממלכתי. אז הממסד לא היה ממש פתוח לתרבות שונה מזו שלו (האשכנזית), ולכן נמנע ממתן ביטוי לתרבות המזרחית בטקסים הממלכתיים. אז קם גוף שמבקש להציע אלטרנטיבה, להראות שאפשר גם אחרת, ואתה מזדעק. על מה ולמה? מה אכפת לך? "אל תגעו לי בשואה!" תרגע, לא לקחו לך כלום. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא צעקתי "אל תגעו לי בשואה". אם כבר, יש אנשים שצועקים "גם לנו מגיעה קצת שואה". אבל האינפנטיליזציה הזו של הדיון היא באמת לא לעניין.. שים לב, לא מדובר כאן על "הטקסים הממלכתיים" אלא רק על טקס מסוים אחד שבמקרה יש לו זיקה לא נורמלית לעדה האשכנזית. אתה בוחר להתעלם מזה ולדגול במיש-מש תרבותי שמסלף את המהות של יום הזכרון לשואה. כשאני חושב על יום השואה אז אני חושב על סבתא שלי שיושבת בקהל ושלמענה הטקס ואני בדעה נחרצת שזה לא בראש שלה לשמוע מזרחית באותו הרגע. לא לגיטימי בעיניך? לא צריך. אני בכל אופן, הסברתי באריכות מדוע המזרוח של הטקסים לא מוסיף דבר. אם בעיניך, השואה קשורה ושייכת לכלל העם היהודי בדיוק באותה המידה אז בוא נסכים לא להסכים; אחרת, יש לך תשובה לשאלות הפתוחות שהצגתי? יש לך טיעון משכנע מדוע יש לשנות את טקס יום השואה במתכונתו הנוכחית, חוץ מפלורליזם (שלא תופס כאן בעיניי)? הוא מעליב מישהו? משאיר מישהו בחוץ? המוזיקה מרדימה? לא קצבית מספיק? אולי נשבור צלחות קצת ונרים כוסית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שהטכס הוא לא בשביל סבתא שלך, ולא בשביל שלי. הוא בשבילנו. יום השואה הוא חלק מהנרטיב הציוני, הוא נועד כדי לחנך את העם היושב בציון, לעשות לו סוציאליזציה. לשם כך, ראוי להכליל גם את הציבור המזרחי בקהל היעד של הטכסים. כיום, לא זה המצב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, אני מסכים כמעט עם כל מילה, חוץ מהרישא של דבריך. הטקס הוא קודם כל בשביל הניצולים ורק אחר כך בשביל השאר. אולי אינך מודע לתהומיות ההבדל בין המשמעות שלו עבורך ובין המשמעות שלו עבור ניצול שואה. בעבורנו אלו סיפורים. הסטוריה. השואה היא של כלל העם היהודי רק בעקיפין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני מסתכל על הסיבות ליצירת הטכס הממלכתי, והסיבות אינן הניצולים. בראשית ימי המדינה, הניצולים נחשבו אנשים שצריכים להתבייש בזה שהם בחיים - נאמר אז שכל אדם ששרד עשה זאת דרך רמייה, ניצול, והקרבת אחרים. עצוב, אבל זה היה היחס. הטכס הממלכתי אינו עבורם. ככה זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם נחזק את דברייך - האם זה אומר שבעוד 50 שנה, כשכבר לא יהיו ניצולים חיים, אפשר יהיה להפסיק עם הטקס? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |