בתשובה להאייל היפאני, 10/01/03 7:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראיתי בחדשות הערב הופעה של עורך הדין של משפחת שרון. במקום מסיבת העיתונאים המגוחכת היה שרון אמש, הוא היה צריך לשלוח את עורך הדין הזה אתמול להסביר את גרסתו. הוא דיבר לעניין, לא התחמק משום שאלה, העמיד את ''חכם הטלויזיה'' אמנון אברמוביץ באור עלוב ומגוחך, ופתאום מתברר שהתמונה יכולה להיות גם שונה לגמרי ממה שהוזרק לנו (ובמידה מסויימת הגיע גם לורידים שלי) ע''י התקשורת. לכאורה אפשר להסביר בפרשה הזאת כל דבר באופן שאין בו שום עבירה על החוק. אני לא תמים. ייתכן שהוצגו חצאי אמיתות או אולי אפילו שקרים. אבל הדבר הזה יכול להיות גם בקרב העיתונאים התוקפים. בינתיים אין אנו יודעים דבר, וייתכן שממש אין שום מקום להגשת כתב אישום שכן החקירה בראשיתה. וזה גם מדגיש עוד הבדל חשוב בין הפרשה הזאת ופרשת רבין ועזר ויצמן. שם הגיעו לברור העובדות עד סופן. כאן אנו נמצאים בשלב מאד התחלתי. ראינו כבר בלונים שהאויר נמוג מהם בקול נפיחה חלושה (אני מנסה לצטט את השופט אליגון.) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
את אותו עורך הדין שמעתי גם ביום חמישי בבוקר בתכנית הכל דיבורים ולמרבה הפלא גם שם הוא דיבר ברהיטות ובביטחון אלא שהגרסה של יום חמישי לא מתאימה לגרסה הטלויזיונית. לזה קוראים 'עדות כבושה' שלא שווה את הנייר או במקרה שלנו את זמן האוויר. עצה אישית אם יורשה לי, כדאי לך להמנע מלצטט את אותה הכרעה של השופט אליגון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על הביקורת האישית, אבל אתה מדבר כאילו אתה בקי בחומר עד הפרט הקטן ביותר. זה קצת מזכיר לי שופטים שפוסקים, כשאת הנימוקים הם מבטיחים לפרסם במועד מאוחר יותר, ולפעמים אני חושד שהם עדיין לא בדיוק יודעים מה יכתבו שם. אני, לעומתך מודה שאמנם שמעתי רעש גדול, אבל מה בדיוק היה, ואם מה שהיה הוא מאד חמור, ממש אין לי מושג. אגב, אם מדברים על פרטים, מה בדיוק היו הסתירות בין שתי הגרסאות (את הראשונה לא שמעתי) של אותו עורך דין ? ואשר לפסק הדין של השופט אליגון. ייתכן שהביטויים שלו לא היו ממש ראויים אך בסופו של דבר, כהלני זוכה גם אצל הרכב אחר. כלומר, עקרונית הוא צדק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצא לי במקרה לקרוא לאחרונה את ספרו של יורם שפטל ''פרשת דמיאניוק'', ואני ממליץ לכל אחד, ולפחות למי שזוכר את הפרשה ההיא, לקרוא את הספר הזה. קריאת הספר הזה גרמה לי בפרוש לרגשות של מבוכה והלקאה עצמית. הסיבה היא שבזמנו עקבתי אחרי דיוני המשפט הזה בבית המשפט המחוזי. כל הזמן לא היה לי שום ספק שדמיאניוק הוא איבן האיום, ששפטל הוא עורך דין מגוחך שהתלבש על הפרשה כדי להרוויח כסף ופרסום, ושהשופט דב לוין היה על הכיפק וכל ''הירידות'' שלו על שפטל היו במקומן. (אם כי אני זוכר רגע אחד בזמן המשפט שבו לכאורה נראתה לי טענתו של שפטל צודקת, ולא הבנתי למה דב לוין צועק. היה זה כאשר שפטל טען שהעדויות שבאות לתאר מה שהיה במחנות ושאינן קשורות בזהותו של דמיאניוק כאיבן האיום מיותרות, שכן אין הסנגוריה מכחישה את הדברים האלה.) בקיצור הייתי חלק מהעדר, ועד קריאת הספר לא הבחנתי בכך, כי התענינותי בפרשה קטנה לאחר החלק של המחוזי, ולא עקבתי בקפדנות (כמו רוב הציבור) אחרי מה שהיה בשלב הערעור. לאחר קריאת הספר התברר לי שהזיכוי מחמת הספק בבית המשפט העליון בא אחרי שהסנגוריה הוכיחה חד משמעית שדמינאיוק אינו איבן האיום, וגזר דין המוות הוטל עליו ע''י בית המשפט המחוזי בטעות. נוכחתי כיצד ''האמת'' שנמצאת בראשי השופטים נוצרת שם ע''י מנגונים דומים לאלו שאצל ההדיוט המשפטי, ואיך המערכת המשפטית שכשלה מגינה על עצמה בצורה פחדנית, ואינה מכה על חטא ומביעה חרטה כפי שהיה ראוי שתעשה. כדאי לקרוא. זה ממש מאלף. נזכרתי בכך כי זה מתקשר לענייננו. מופעל עלינו לחץ אדיר שאולי אין אנו מודעים לו, ואנו מתרשמים מהצעקות ''אשם'' שזועקת התיקשורת מבלי שאנו מנסים לבחון באמת את הפרטים עצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרט מעניין נוסף שקשור בפרשת דמיניוק נודע לי רק אתמול כשהאזנתי באינטרנט לתכנית של שפטל ששודרה ביום חמישי (ב 29:00 בסרט). מסתבר, ולא ידעתי, שלאחר זיכויו של דמיניוק מחמת הספק בעליון שלנו, היה בארצות הברית משפט בבית דין לעירעורים, ושלושה עשר שופטים קבעו שם באופן מוחלט ולא מחמת הספק שדמיניוק אינו איבאן האיום, ועוד קבעו שתובעיו של דמיניוק ידעו זאת בטרם החלו בתהליך ההסגרה לישראל וגם ידעו מי הוא איבאן האיום האמיתי, והעלימו זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד משהו באותו עניין: שמעתי את דליה דורנר אחת משופטיו של דמיניוק במחוזי, לפני זמן לא רב שהיא מאמינה עדיין שדמיניוק הוא אכן איבאן האיום. ממש לא ייאמן. זה מראה אולי מי הם שופטינו. . . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שדווקא במקרה של סולימאן אל עביד היא חשבה כמוך ותמכה בזיכויו, בדעת המיעוט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העבר ביקורת באופן חופשי רק בסס אותה, בשום מקום לא טענתי שהפרטים ידועים לי (אחרת לא הייתי מבזבז את זמני בעבודה מול המחשב אלא מוכר את הסיפור לאיזה עיתון). בדיוק מהסיבה שאיני יודע את הפרטים אני מנסה ללמוד אותם מהתקשורת ובמיוחד מגיבורי הפרשה. ביום חמישי נואם עורך דין רהוט בזכות שרון ומסביר שרה''מ ביקש את ההלוואה מאותו חבר על רקע היחסים הטובים לטובת כיסוי הגירעון המפלגתי והעובדה שלא דווח על כספים אלו בהתאם לנהלים היא זניחה. ביום שישי אותו עורך דין באותה נשימה מספר על כך ששרון בכלל לא ידע על אותה הלוואה והפרשה בכלל קשורה לבנו. לפני כמה ימים שלחת למישהו מסר בדבר הטבע האנושי לבלבל שתן בגשם, כדאי שתבדוק לנוכח העובדות הידועות לנו עד כה אם אולי התופעה פוקדת אותך כעת כאשר אתה מנסה להיאחז בכל בדל סיפור מצוץ מהאצבע כאמת צרופה. אתה ממשיך להשוות את הפרשה לזו של מצנע. האם אין אינך מוצא הבדל בין שני המקרים כאשר מצנע מרגע פרסום הפרשה התראין בכל הזדמנות, נתן הסברים ואפילו לא שינה גרסאות, ואילו שרון יורד למחתרת במשך שבוע ולאחר מכן שולח שליחים שוציאים גרסה במהדורה מחודשת חדשות לבקרים. (מצנע צריך ללכת הביתה על רקע קשריו עם איזה קבלן בלי שום קשר לכלום) בקשר לקהלני, אתה יודע שחצי אמת גרועה משקר. קהלני אמנם זוכה אך בניגוד להכרעתו של אליגון שהוציא את השוטה צח כשלג ותקף את התביעה הרי שההכרעה הנוספת הבהירה שגדול ההבדל בין חוסר אשמה לבין חוסר ראיות מספקות. אותה נפיחה עליה דיבר אותו שופט היא הריח שליווה את קהלני במהלך ניהול המשרד לבטחון פנים. לא יודע במה קהלני צדק לדעתך, אני יודע שבמהלך שררתו הוא ניהל את המשרד בצורה אווילית, לא מקצועית תוך הקפדה לעבור על כל סעיף בתחום המנהל התקין. אפשר להתייחס רק לעובדות הידועות ואשר אושרו בחלקן אפילו ע''י קהלני - שר משטרה שמנצל את מעמדו על מנת לדלות פרטים מתוך חקירה פלילית סמויה ולדווח לפחות חלק מהם באזני משפחת החשוד. אבל שכחתי, הרי הם היו חברים ולכן בית המשפט לא מצא מקום להרשעה, בדיוק כמו שמצנע חבר של זאבי, שרון של קרן, דליה איציק של הנהג שלה, גינוסר של ראשיד והרשימה ארוכה ומיגעת... בקיצור אין כאן מעשים לא כשרים זה הכל במסגרת הסחבקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותו הריח לא נבע מהנפיחה, אלא מחיתולים שהושלכו על שוטרים בכביש בר אילן, שעה שהשר הממונה עליהם נכנס לאחת הישיבות שם כדי להסתחבק עם החרדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מעלה כאן זכרונות כאובים תרתי משמע, נפלה בחלקי הזכות בזמנו לעלות לירושלים ולתגבר את אותם שוטרים מקומיים. אצלי לא היו חיתולים אבל אמבטיה היתה גם היתה. (סיפור האמבטיה כבר עלה בוויכוח עם עדי שטענה כי הדתיים סולדים מאלימות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאמרתי, לא שמעתי את גרסתו הראשונה של אותו עורך דין ולכן איני יכול לסתור את דבריך. אבל מההתרשמות קשה לי להאמין שהיה נכשל בסתירה כה פשוטה. ואיך זה שהחכמולוג של הטלוויזיה לא שם לב לסתירה הזאת והציג אותה בפניו ? בקשר למצנע, הפרשה הנ"ל התפרסמה ביום שישי בשבוע שעבר. מאז לא נתקלתי בשום התייחסות של מצנע לכתבה, וגם לא היה לו כל צורך בכך כי התקשורת כבר עברה לשרון ולא נראה שהיא מתעניינת בו. אם תוכל להפנות אותי להתייחסות רלוונטית (לא משהו כמו: הכל היה בסדר גמור. סוף.), שפורסמה אחרי יום שישי בשבוע שעבר אשמח לראות. חוץ מזה, לעובדה ששרון לא יודע להגן על עצמו אני מסכים. זה בעצם אחד הדברים שאני כל הזמן טוען. אשר לקהלני, לא אמרתי שהוא צודק (לא אמרתי גם שלא). אמרתי שהשופט אליגון בסופו של דבר צדק, כי קהלני זוכה. בעיניי זכוי מחוסר הוכחות (אם אכן כך היה במקרה קהלני. איני יודע גם אם הזיכוי של קהלני היה מחוסר הוכחות), מבחינת הנאשם דומה לזכוי אחר. אם אין הוכחות שהוא אשם הוא לא אשם. נניח שאני אמציא עליך איזה סיפור נורא שקרה בתאריך מסויים, ולך אין שום עד שיכול לסתור את דבריי. אם אין לי הוכחות אתה זך וטהור. ואיני רוצה להיכנס לפרטי התנהלותו של קהלני כי אין לי מושג בכך. כל שאני יודע הוא שהוא יצא זכאי בבית המשפט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע לענות בשם החכמולוג אבל על אותו משקל איך זה שכל אמצעי התקשורת כולל גל"צ שחשף בשעתו את הפרשה מתעלמים מהקשר בין בלומנטל לעבריין מוכר אשר לפני מספר חדשים דאג שסגנית השר תפגש ותקדם פקח במשרדה בתמורה להעלמת עין מהשתלטות העבריין על אדמת מדינה באזור יוקרתי? בקשר למצנע, ההתיחסות שלי היתה לפרשת התרומה שהתפוצצה לפני כחדשיים שלושה וזכתה לכותרות ענק אף כי מצנע נמצא במחנה השמאל. ההתנהלות של מצנע היתה מצויינת ולכן גם דעכה הפרשה, לא בגלל קומבינה שמאלנית תקשורתית. בקשר לפרסומים האחרונים כבר הבעתי את דעתי, מצנע צריך להתפטר אפילו מראשות העיריה לאחר חשיפת אי סדרים אלו, אבל... מצנע לא ילך הביתה יחד עם עוד מאה או יותר נבחרי ציבור מושחתים היות ואתה יחד עם אזרחים אחרים כל כך רגילים לרמת המוסר הזו שאתם כבר מקבלים זאת באופן טבעי ואף מספקים הסברים שמשכנעים אתכם שהכל בסדר. לא נכנס כאן להגדרות משפטיות אבל אני מבטיח לך שאם היה מדובר בתיק שנפתח נגדך לאחר ששכן העליל עליך היית עושה הכל על מנת שבארכיב יהיה כתוב במפורש שהתיק נסגר מחוסר אשמה ולא עקב חוסר ראיות, חוסר ענין לציבור וכו'. ההבדל הוא ענק וכבר ראיתי אנשים שהפכו את חייהם למערכה שלמה על מנת לראות את ההגדרה הנכונה בפלט המחשב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוב, עורך דין, רהוט ככל שיהיה, לא יכול לתפוס את מקומו של רה"מ בעניין מסוג זה, וגם לא בעניינים מרכזיים אחרים. ראינו את טובי עורכי הדין במדינה מנסים לפשר בין פואד לשרון לפני התפרקות ממשלת האחדות, וזה עצבן גם אז שעורכי דין מנהלים את המדינה (זה שהם נכשלו זה לא רלוונטי כרגע), זה נראה כאילו מסרו את השלטון לניהולם של כונסי נכסים. כשעורכי דין מנהלים את העניינים זה בדיוק כמו שזה נראה - פשיטת רגל פוליטית. כל מהומת הגירסאות וחצאי האמיתות מקורן ברה"מ עצמו. יש מספר שאלות פשוטות שהוא צריך לענות עליהן: א. מי עומד מאחורי חברת הקש שתרמה לו 5 מיליון (איש אינו תורם סכום כזה למועמד בבחירות מפלגתיות בלי שהמועמד יידע את זהותו). ב. מהיכן לבנו גלעד יש מקורות לגיוס סכום כזה לכיסוי ההלוואה. ג. האם יש קשר בין חברת הקש לאותו סיריל קרן. (יש עוד שאלות אך די באלה). לא שרון ולא עורך הדין שלו ענו על השאלות האלה, וכל עוד הן לא יתבררו העננה הכבדה הזו תמשיך לרחף והעיתונות לא תרפה. וזה לא בגלל שהעתונות שמאלנית, כל הציבור, גם הימין, רוצה תשובות פשוטות ולא התחכמויות של עורכי דין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עורך הדין ענה *בדיוק* על כל השאלות שנשאל. בדרך כלל כל ענייני הסכומים ומהותם לא כל כך מעניינים אותי, כי גם קשה לי לגלות בהם התמצאות, ולכן איני זוכר בדיוק מה היו השאלות ותשובות, אך ההתרשמות הייתה שעל כל שאלה הייתה תשובה ישירה. לא שמתי לב שיש שם איזו התחכמות, ויש לי גם תחושת בטן שכאשר הפרשה תסתיים, אוכל להזכיר לך את אותה הערה בדבר ההתחכמות שלו. שאלה אחת ותשובה אחת אני דווקא זוכר, כי מעבר לסכומים היה שם עוד משהו וגם קשה לשכוח את פיו הפעור של אמנון אברמוביץ לאחר שהאזין לתשובה. השאלה הייתה: האם יש לך עוד לקוחות שמרויחים בשבעה חודשים (נדמה לי) סכום של מיליון וחצי (אני לא זוכר אם מדובר בשקל או דולר). והתשובה הייתה: איני חושב שזה מן העניין, אבל התשובה לשאלתך היא חיובית . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוב, מה קרה נעשית תמים? ראיונות כמו שראית אתמול בטלוויזיה מתואמים מראש. גם אם אברמוביץ' נראה מאוד אגרסבי וחקרני, גבולות השאלות נקבעות מראש. האם ענה העורך דין על שאלת יסוד בפרשה: מי עומד מאחורי חברת הקש? והאם אין זה במקרה סיריל קרן? מכל מקום, במרכז הערתי לא עמדה השאלה האם עורך הדין המסוים הזה התחכם יותר או פחות, אלא עצם העובדה שעורך דין עונה על שאלות שרה"מ היה צריך להשיב עליהם בפשטות או כפי שמדגישה כותרת תגובתי: "כשעורכי דין מנהלים את העניינים זה בדיוק כמו שזה נראה - פשיטת רגל פוליטית." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אני באמת תמים, אך מה שאמרת עכשיו הדהים אותי. אברמוביץ לא שאל משהו שהוא מהות העניין בגלל שכך תואם מראש ? קשה לי להאמין בכך. למה הסכים אברמוביץ לקיים את הראיון ? הרי היה יכול במקום הראיון (או אולי בנוסף לראיון) לומר שעורך הדין סרב לענות על *השאלה* בה' הידיעה, וכך ליצור סנסציה גדולה וריטינג מפוצץ לטובת הקרירה האישית שלו. אברמוביץ לא היה מפספס דבר כזה. הרי בדרך כלל מה שיש לו זה רק חכמות (אם מדברים על התחכמויות) של לשון נופל על לשון, וכדומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש עוד פרט ש"ברח לי" ולא עניתי עליו, והוא עניין היצוג בתקשורת ע"י עורך דין. אני מסכים שמקומו של עורך הדין הוא בבית המשפט, ולא בטלוויזיה, אבל הכלל הזה לא נשבר אתמול. זה העולם שבו אנו חיים, ושהיינו עדים לו בכל פרשיות העבר. איש ציבור שחש שאינו יכול להביע עצמו בצורה רהוטה יכול להיעזר באיש ייחסי ציבור. הוכח לאחרונה שעורכי הדין המפורסמים הצליחו למלא תפקיד זה בצורה יותר טובה מאנשי יחסי הציבור המקצועיים. שכחת כבר את הופעותיו של וינרוט למשל ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד שהגבתי, בינתיים ענית. לא שכחתי את הופעותיו של וויינרוט. אך אמנם הבעיה היא כושר ההתבטאות של ביבי ושרון? במרכז המפלגה הם מחוללים נפלאות רטוריות ופתאום אינם יכולים להשיב על שאלות פשוטות שהציבור מבקש עליהם תשובה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתניהו זה סיפור אחד ושרון הוא סיפור אחר. (אגב, לא רק שרון ונתיהו יוצגו בתקשורת ע"י עורכי דין, ואני מקווה שלא "שכחת" את האחרים בכוונה.) ייתכן שנתניהו נתן פעם לעורך הדין שלו להופיע במקומו, אך במקרה שלו אני חושב שהוא היה מספיק מוכשר לעשות זאת בעצמו. (ואגב, אני רואה גם את פרשיית שרון הנוכחית בצל פרשיות העבר של נתניהו שסיכומן: ההר הוליד עכבר.) איני יודע גם אם השאלות הן פשוטות או מסובכות, וכדי להשיב על כך אני חושב שכדאי לחכות לסיום הפרשה. לגבי שרון, אני בפרוש חושב שיש לו בעיה. איני יודע אילו נפלאות הוא עושה במרכז, ואולי יש לו יכולת להפעיל רטוריקה שעושה נפלאות על ציבורים מסויימים, אך אני מעולם לא ראיתיו עונה על איזו שהיא שאלה בצורה ישירה, גם כשתשובה ישירה היא בפרוש לטובתו. אתן לך דוגמה. לפני זמן מה בתקופה האחרונה, אחרי בערך חודש ימים נעדרי פיגועים (במקרה) נשאל שרון: הבטחת ביטחון והינה הפיגועים רק גברו. התשובה הטבעית על שאלה כזאת באותו רגע הייתה צריכה להיות שהקביעה "הפיגועים רק גברו", פשוט אינה קיימת במציאות, הנה עבר חודש ללא הרוגים, דבר שלא היה יתכן קודם לכן, ואפשר להוכיח גם בצורה סטטיסטית שספיקת הפיגועים פחתה באופן משמעותי. במקום זה פרץ מפיו של שרון מלל, שאינו מנסה להתייחס לעובדות אלא כולל רק כל מיני הבטחות לעתיד. פשוט גול עצמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיון עם אותו עורך דין קיים גם דן מרגלית בערב חדש יומיים לפני כן. ניתן היה להבין מראיון זה, שבוודאי אברמוביץ' צפה בו לפני כן, מה גבולות הגזרה, שבהם נע עורך הדין, ועל איזה שאלות הוא מוכן להשיב, ועל אלו הוא טוען שאין לו ידיעה (ועליהם גם רה"מ טוען שאין לו ידיעה, וזו הבעיה). למיטב הבנתי אברמוביץ' לא הצליח להבקיע באופן ממשי מעבר לגבולות הגזרה הזו (אף שעורך הדין זרק לו עצם מכורסמת או שתיים, שלא השיב עליהם למרגלית, אך לא קיבלנו תשובה מהותית לשאלות המרכזיות). ראיון כזה מתקיים בגלל שהנושא בכותרות וצריך את האייטם למהדורת יומן, ויש תחרות בין הערוצים וכו'. כאשר לי התברר שמעורך הדין הזה לא אלמד שום דבר מהותי חדש, עברתי לערוץ 2. האם יכול להיות שהחמצתי משהו מסעיר שאמר? כנראה שלא, שכן אין לכך שום רמז באתרי החדשות השונים שביקרתי בהם היום. אשמח אם תתייחס לעניין שהוא היה לב טענתי: כשפוליטיקאים מפעילים עורכי דין שישיבו עבורם זו פשיטת רגל פוליטית. עורכי דין צריכים לייצג פוליטיקאים בבית המשפט אבל לא במתן תשובות בסיסיות, שהציבור תובע עליהם דין וחשבון. צריך עורך דין בשביל לענות על השאלה מי עומד מאחורי חברת הקש שתרמה 5 מיליון ש"ח? האם אתה מאמין לראש הממשלה שהוא לא יודע מי תרם לו סכום כזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי החלק הראשון של דבריך אני בעצם חוזר על דברים שאמרתי. כשעיתונאי שואל שאלות הוא יכול לשאול כל שאלה. כשהמשיב לא רוצה לענות שתיקתו רועמת ומזיקה לו יותר מתשובות גרועות. בראיון שראיתי בטלוויזיה (לא ראיתי את הראיון בערב חדש) לא חשתי באי רצון לענות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי ששתיקה על שאלה טריוויאלית, מזיקה, בדיוק בגלל זה שרון שולח את העורך דין, כדי שלא יצטרך להתמודד עם השאלות האלה. אם העורך דין אינו משיב, או מוסר מידע חלקי, בטענה שהוא אינו יודע יותר ממה שכבר אמר, זה לא נראה מזיק כמו המצב שבו היה שרון ממתחמק בשידור חי משאלות שברור לכל ילד שהוא חייב לדעת את התשובה עליהן. התיווך של העורך דין נועד בדיוק כדי למנוע מצבים כאלה, ולא מהטעם שרה''מ אינו רהוט מספיק כדי לענות על השאלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה כל העניין. עורך הדין לא טען שהוא לא יודע. למיטב זכרוני הוא ענה על כל מה שנשאל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחשבה שניה, אולי יש משהו בטענתך שלא הבנתיו קודם. עורך דין לא בהכרח מטפל בכל ענייני הלקוח, ושלא כמו הלקוח הוא אינו חייב בהכרח לדעת תשובה לשאלה כמו: "איך הרוויח הלקוח שלך את הסכום הזה והזה". אבל בכל זאת לא שמעתי בראיון שאלות שעורך הדין טען שאינו יודע את התשובה על כך כי בעניין הזה הוא לא עוסק. לו הייתי נתקל בשאלות כאלה שלא ניתנה עליהן תשובה הייתי אומר שיש מקום להביא עכשיו את בעל הדבר עצמו כדי שיענה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני זוכר מה היתה השאלה, אולם לפחות שאלה אחת בראיון הנ"ל (ביומן) נענתה בתשובה "אין לי ידיעה". דומני כי היתה יותר משאלה אחת שכזו, אולם איני יכול להתחייב על כך. הניסוח הלא מוכר בעבורי לכד את אוזני ושקע בזכרוני (כך מסתבר). מה רע ב"אני לא יודע"? לבד משזה נשמע פחות מכובד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן, שלמרות שאיני זוכר, היה דבר כזה, אך אינך נראה כמי שמאז הוטרדה מנוחתו ומחפש תשובה לשאלה הזאת עד כדי אי שינה בלילה. אתה אפילו לא זוכר מה הייתה השאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאט לך, איני יודע כיצד אתה מנתח את מצבה של מנוחתי, אך אודה לך אם תמנע מכך, לשם מניעת טירדתה. ולעניין, אכן איני זוכר מה היתה השאלה הספציפית שנענתה כך. הסיבה העיקרית לכך היא חוסר העניין שמצאתי באותו "ראיון", אשר הורכב משאלות מתחכמות יותר או פחות של מר אברמוביץ' (שכבר מזמן היו עלי לטורח) ומתשובות שאינן אומרות מאומה של אותו העו"ד. הרושם הכללי *שלי* מאותם חילופי דברים, שלא כשלך, היה שאותו העו"ד נשלח על מנת שלא לומר דבר, ואף עשה זאת בהצלחה מרובה. השאלה המעניינת נותרה בעינה (והיא שעשויה לטרוד שנתי)- מה מותר "אין לי ידיעה" מן "איני יודע"? האם יש להתנסחות הזו היבט משפטי כלשהו? האם יש ל"ידיעה" דנן משמעות כתובה בחוק? או שמא רק ערבסקה לשונית היא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממשיך לחלוק עליך בעניין מהות שליחותו ותשובותיו של אותו עו"ד, אך אין לי דבר להוסיף על מה שאמרתי בעניין זה. אשר להתנסחות "אין לי ידיעה" במקום "איני יודע", ממש קשה לי להבין את הטפלותך לפרט הזה. איני חושב שהקושיה הזאת באמת דורשת מחקר מעמיק, ואם אתה טורח להעלותה לפחות שתהיה לך תיאוריה מרשימה ומהממת בקשר אליה. אבל כיון שאתה מושך אותי לחשוב בכוון הזה, אומר שיכול להיות פתרון מאד פשוט. קורה לי הרבה פעמים בכתיבה, ש"בורח" לי הביטוי הפשוט והמקובל לתאר משהו, ואיני מוצא אותו גם אחרי מחשבה בפרק זמן מסויים, ואז אני מתיאש מלמוצאו, משתמש בביטוי יותר נדיר, גם כשהוא פחות מתאים. ואם זה כך בכתיבה, בראיון חי בטלוויזיה - אל אחת כמה וכמה. כמובן איני מתחייב שזה ההסבר במקרה שלנו, אבל אני נותן לו יותר מחמישים אחוזי סיכוי. נו ? נרגעת ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני כי פספסת את כוונתי, אני מאוד רגוע. איני נטפל לניסוח הנ"ל, אני מוקסם ממנו. יש אנשים שצירופימעניינים של מילים מסקרנים אותם, אני אחד מהם, ובאמת ובתמים אני מעוניין לדעת את מקור הביטוי. בעת הצפייה קיבלתי את הרושם כי העו"ד הנכבד חשב היטב על תשובותיו בטרם השיב, וסביר שאדם במקצועו יתנסח בדיוק רב, ואף רגיל להתנסחות שכזו בנושאים הנידונים. קיבלתי את הרושם שהביטוי היה שגור בפיו, ולא מוצא מסבך ניסוחי. על כן השאלה, מבחינתי, נותרה פתוחה. אני סקרן, הקושיה הזו אולי לא מעניינת אותך, אולי גם לא את חלק הארי של הקוראים/כותבים, אך היא מעניינת אותי, לפחות, יותר מתשובותיו של העו"ד לשאלותיו של האברמוביץ'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוביק רוזנטל, בספרו (המומלץ, למרות הסתיגויות) "הזירה הלשונית", כותב קצת על כמה קללות בעברית של ימינו, במשלבים שלה המנסים להשמע גבוהים. ביניהן, מפריעה לו (ולי בעקבותיו) ההזנחה של הפועל (מרכז הכובד של העברית המקראית, בה הוא רואה מודל נכון), והעברת תוכן המשפט לשמות עצם מופשטים, תוך יצירת משפטים מסורבלים. סליחה: מפריע לו שדוברים מזניחים את הפועל, מעבירים את תוכן המשפט לשמות עצם מופשטים, ובכך יוצרים משפטים מסורבלים. הרבה יותר טוב. אני לא נתקלתי ב"אין לי ידיעה", אבל לנוכח המגמה שרוזנטל מצביע עליה, אני לא מופתע. בעקבותיך, אני מסוגל לחוש היקסמות, אבל לפני כן גועל מסוים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבלי לקרוא את רוזנטל אני אסכן את צווארי בניחוש שזה קורה בהשפעת האנגלית. התופעה חזקה שבעתיים מכיוון שהעברית המודרנית פיתחה מבנים המאפשרים הטיות והתאמות גמישות ביותר של כל שם עצם כלשהו, כולל כאלה המיובאים מלועזית ושמעולם לא היו ולעולם לא יכולים להיות שמיים בצורתם. לעומת זאת, השימוש בפעלים מיובאים מוגבל לכאלה שאפשר לייצר מהם שורשים. התוצאה היא שיש סיבות מעשיות מאוד לשים את שם העצם במרכז בטקסטים מורכבים, ואני אשמח מאוד כאשר תפותח היכולת להשתמש בפעלים זרים בעברית בצורה דומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהאסימון אצלי ירד איך שהוא, ואני מתחיל להפנים את העובדה שהעברת את הדיון לזירה רחוקה מהזירה הפוליטית משפטית. אבל גם כך איני חושב שהייתי שם לב לשוני כה דק בהתבטאות. הנה גם אתה כתבת "קבלתי את הרושם . . .". מדוע לא "התרשמתי ש . . ." ? אילו שאלות היה השונה מעט מהרגיל אצלך צריך לעורר אצלי ? למה זה בכלל מעניין ? שגיאה לשונית אין כאן. . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"למה זה בכלל מעניין"? זו שאלה מאוד מוזרה, לדעתי. על אחת כמה וכמה כאשר *אין*, כדבריך, שגיאה תחבירית. בין "קיבלתי את הרושם" לבין "התרשמתי" ישנם שני הבדלים שאני מסוגל למצוא- א. הראשון שואל במידה מסוימת מן האנגלית ("Got the impression that"), כפי שציין/ה מי באחת התגובות בהמשך באשר ל"ידיעה", אם כי איני משוכנע כי "I have no knowledge of" אכן נפוץ באנגלית. ב. "התרשמתי" היא התרחשות פנימית יותר, בה הרושם נובע מבפנים, בעוד ש"קיבלתי..." מעיד על כך שהרושם נובע ממקור חיצוני. יתכן והבחירה שלי היתה שגויה, בהקשר בו כתבתי, ואני מיחס זאת בעיקר לסעיף א. ובאשר לאסימון שהגיע ליעדו, ברוך הבא לגן השעשועים של הלשון, יותר רגוע כאן (לרוב) מאשר במשחקיית הפוליטיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
I have no knowledge מזכיר במבנהו את I have no recollection שהוא המשפט שבו השתמש שוב ושוב אוליבר נורת' (ולאחר מכן גם הנשיא רונלד רייגן) בשנות ה- 80 בעת החקירה על פרשת העברת כספים אמריקניים, שהוגו באיראן, לתמיכה בקונטרה'ס בניקגרואה. בארה"ב, לפחות, הטקסט הזה הפך לבדיחה (בערך מה שהעבודה מנסה לעשות ל'עמרי לא היה מעורב בעניין הזה' של רה"מ שרון) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
I have no recollection - אני לא מצליח להיזכר I have no knowledge - אין לי שום מידע שני דברים שונים ואני חושב משמעותיים מבחינה משפטית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומאחר שהדגיון היה כולו ברמה הלשונית, אזכרתי את האמירה ההיא. ו- I haver no recollection יתורגם לעברית כ'אין לי זיכרון' ולא 'אני לא מצליח להיזכר'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי אז "אין לי זיכרון" הופך ל- I have no memory. את I have no recollecion אפשר לתרגם "לא זכור לי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר, I have no recollection זה "אין לי היזכרות". כן, זה נורא. ואגב, מה הפתרון שלך ל- safe (במשפט they are safe)? הם בטוחים?- איחסה. שלום להם- גבוה מדי. (אני בד"כ הופכת את זה ל"הם בסדר"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצבם בטוח | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אנחנו לא עוסקים בתרגום מילולי, אלא בהעברת המשמעות בצורה סבירה. "אין לי הזכרות" זה תרגום אידיוטי ל"I have no recollection". "אינני זוכר" זה הכי פשוט. מה רע ב"הם בטוחים"? אפשר גם "לא נשקפת להם סכנה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה איתך לגבי ה"אין לי היזכרות". זה הכי רע שרע יכול להיות רע. לגבי "הם בטוחים"- יש לזה משמעות של "הם יודעים לבטח", כמו ב"הם בטוחים ששינוי תזכה ב-17 מנדטים". זה שהתרגלנו בהשפעת האנגלית לכך ש"הם בטוחים" זה "שלום להם", לא אומר שזה בסדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם "I have no recollection זה "אין לי היזכרות"", אזי "they are safe" יתורגם ל- "הם כספת". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתחיל לכרסם בי חשש-מה שמישהו עוד יחשוב שבאמת הצעתי את "אין לי היזכרות" כתרגום הנכון. [לא אתה, לא דובי, אבל מישהו כלשהו]; ולא היא! זה היה לצורך הדגמת האבסורד שבתרגום מילולי מדי. ובאשר לכספת, העניין יישקל, ויידחה על הסף, כניסוח שאינו עושה שכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה מסתכל על המשמעויות הנלוות בניסוח. "אני לא יודע" הוא בעייתי: גם פעיל מאוד, וגם שם את "אני" במרכז. חתיכת בעיה, כשמביאים בחשבון שכל הופעתו של הנ"ל בטלוויזיה נועדה לפזר חששות וחשדות הרחק ככל האפשר. "אני לא יודע" זו דרך עדינה לומר "אני צריך לדעת אבל בכל-זאת לא יודע" או במלים אחרות "אני עו"ד פארש, בור, לא בעניינים, או למצער, בעל כוונות זדון ושחיתות שמשחק אותה תמים כדי לא לעשות בושות לשרון". "הידיעה לא הגיעה אלי" זה כבר הרבה יותר טוב. המלה "אני" לא מופיעה בו אפילו, הנושא הפעיל היחיד הוא "ידיעה" הנייטרלית, כך שהעו"ד יכול להדגיש את אמירתו בהנמכה תקיפה של היד או הסנטר כאומר "מה אתם רוצים? _אלי_ היא לא הגיעה. יש ידיעה שם בחוץ, אולי היא הגיעה למישהו אחר. אולי לגלעד, אולי לעומרי, אולי לרב עובדיה. לא אלי. ובטח לא לשרון. טענות? מענות? תשאלו את הידיעה". הרבה יותר טוב, לא? אבל הכי טוב: "אין לי ידיעה". חסר נושא פעיל לחלוטין. כולם סבילים. כולם קורבן של המציאות חסרת-הידיעה. למעשה, אפילו לא ברור שיש ידיעה כלשהי. גזירה משמיים. "מה אתם רוצים משרון המסכן? תוכיחו שיש ידיעה, אחר-כך תוכיחו שיש _לו_ ידיעה, אחר-כך נדבר. מה שבטוח, _לי_ אין ידיעה. SUE ME" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אני לא יודע'' אינה צורה תקינה, יש לומר ''אינני יודע''. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |