בתשובה לג. שמעון, 11/01/03 16:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבל זה כל העניין. עורך הדין לא טען שהוא לא יודע. למיטב זכרוני הוא ענה על כל מה שנשאל. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
במחשבה שניה, אולי יש משהו בטענתך שלא הבנתיו קודם. עורך דין לא בהכרח מטפל בכל ענייני הלקוח, ושלא כמו הלקוח הוא אינו חייב בהכרח לדעת תשובה לשאלה כמו: "איך הרוויח הלקוח שלך את הסכום הזה והזה". אבל בכל זאת לא שמעתי בראיון שאלות שעורך הדין טען שאינו יודע את התשובה על כך כי בעניין הזה הוא לא עוסק. לו הייתי נתקל בשאלות כאלה שלא ניתנה עליהן תשובה הייתי אומר שיש מקום להביא עכשיו את בעל הדבר עצמו כדי שיענה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני זוכר מה היתה השאלה, אולם לפחות שאלה אחת בראיון הנ"ל (ביומן) נענתה בתשובה "אין לי ידיעה". דומני כי היתה יותר משאלה אחת שכזו, אולם איני יכול להתחייב על כך. הניסוח הלא מוכר בעבורי לכד את אוזני ושקע בזכרוני (כך מסתבר). מה רע ב"אני לא יודע"? לבד משזה נשמע פחות מכובד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן, שלמרות שאיני זוכר, היה דבר כזה, אך אינך נראה כמי שמאז הוטרדה מנוחתו ומחפש תשובה לשאלה הזאת עד כדי אי שינה בלילה. אתה אפילו לא זוכר מה הייתה השאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאט לך, איני יודע כיצד אתה מנתח את מצבה של מנוחתי, אך אודה לך אם תמנע מכך, לשם מניעת טירדתה. ולעניין, אכן איני זוכר מה היתה השאלה הספציפית שנענתה כך. הסיבה העיקרית לכך היא חוסר העניין שמצאתי באותו "ראיון", אשר הורכב משאלות מתחכמות יותר או פחות של מר אברמוביץ' (שכבר מזמן היו עלי לטורח) ומתשובות שאינן אומרות מאומה של אותו העו"ד. הרושם הכללי *שלי* מאותם חילופי דברים, שלא כשלך, היה שאותו העו"ד נשלח על מנת שלא לומר דבר, ואף עשה זאת בהצלחה מרובה. השאלה המעניינת נותרה בעינה (והיא שעשויה לטרוד שנתי)- מה מותר "אין לי ידיעה" מן "איני יודע"? האם יש להתנסחות הזו היבט משפטי כלשהו? האם יש ל"ידיעה" דנן משמעות כתובה בחוק? או שמא רק ערבסקה לשונית היא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממשיך לחלוק עליך בעניין מהות שליחותו ותשובותיו של אותו עו"ד, אך אין לי דבר להוסיף על מה שאמרתי בעניין זה. אשר להתנסחות "אין לי ידיעה" במקום "איני יודע", ממש קשה לי להבין את הטפלותך לפרט הזה. איני חושב שהקושיה הזאת באמת דורשת מחקר מעמיק, ואם אתה טורח להעלותה לפחות שתהיה לך תיאוריה מרשימה ומהממת בקשר אליה. אבל כיון שאתה מושך אותי לחשוב בכוון הזה, אומר שיכול להיות פתרון מאד פשוט. קורה לי הרבה פעמים בכתיבה, ש"בורח" לי הביטוי הפשוט והמקובל לתאר משהו, ואיני מוצא אותו גם אחרי מחשבה בפרק זמן מסויים, ואז אני מתיאש מלמוצאו, משתמש בביטוי יותר נדיר, גם כשהוא פחות מתאים. ואם זה כך בכתיבה, בראיון חי בטלוויזיה - אל אחת כמה וכמה. כמובן איני מתחייב שזה ההסבר במקרה שלנו, אבל אני נותן לו יותר מחמישים אחוזי סיכוי. נו ? נרגעת ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני כי פספסת את כוונתי, אני מאוד רגוע. איני נטפל לניסוח הנ"ל, אני מוקסם ממנו. יש אנשים שצירופימעניינים של מילים מסקרנים אותם, אני אחד מהם, ובאמת ובתמים אני מעוניין לדעת את מקור הביטוי. בעת הצפייה קיבלתי את הרושם כי העו"ד הנכבד חשב היטב על תשובותיו בטרם השיב, וסביר שאדם במקצועו יתנסח בדיוק רב, ואף רגיל להתנסחות שכזו בנושאים הנידונים. קיבלתי את הרושם שהביטוי היה שגור בפיו, ולא מוצא מסבך ניסוחי. על כן השאלה, מבחינתי, נותרה פתוחה. אני סקרן, הקושיה הזו אולי לא מעניינת אותך, אולי גם לא את חלק הארי של הקוראים/כותבים, אך היא מעניינת אותי, לפחות, יותר מתשובותיו של העו"ד לשאלותיו של האברמוביץ'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוביק רוזנטל, בספרו (המומלץ, למרות הסתיגויות) "הזירה הלשונית", כותב קצת על כמה קללות בעברית של ימינו, במשלבים שלה המנסים להשמע גבוהים. ביניהן, מפריעה לו (ולי בעקבותיו) ההזנחה של הפועל (מרכז הכובד של העברית המקראית, בה הוא רואה מודל נכון), והעברת תוכן המשפט לשמות עצם מופשטים, תוך יצירת משפטים מסורבלים. סליחה: מפריע לו שדוברים מזניחים את הפועל, מעבירים את תוכן המשפט לשמות עצם מופשטים, ובכך יוצרים משפטים מסורבלים. הרבה יותר טוב. אני לא נתקלתי ב"אין לי ידיעה", אבל לנוכח המגמה שרוזנטל מצביע עליה, אני לא מופתע. בעקבותיך, אני מסוגל לחוש היקסמות, אבל לפני כן גועל מסוים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבלי לקרוא את רוזנטל אני אסכן את צווארי בניחוש שזה קורה בהשפעת האנגלית. התופעה חזקה שבעתיים מכיוון שהעברית המודרנית פיתחה מבנים המאפשרים הטיות והתאמות גמישות ביותר של כל שם עצם כלשהו, כולל כאלה המיובאים מלועזית ושמעולם לא היו ולעולם לא יכולים להיות שמיים בצורתם. לעומת זאת, השימוש בפעלים מיובאים מוגבל לכאלה שאפשר לייצר מהם שורשים. התוצאה היא שיש סיבות מעשיות מאוד לשים את שם העצם במרכז בטקסטים מורכבים, ואני אשמח מאוד כאשר תפותח היכולת להשתמש בפעלים זרים בעברית בצורה דומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהאסימון אצלי ירד איך שהוא, ואני מתחיל להפנים את העובדה שהעברת את הדיון לזירה רחוקה מהזירה הפוליטית משפטית. אבל גם כך איני חושב שהייתי שם לב לשוני כה דק בהתבטאות. הנה גם אתה כתבת "קבלתי את הרושם . . .". מדוע לא "התרשמתי ש . . ." ? אילו שאלות היה השונה מעט מהרגיל אצלך צריך לעורר אצלי ? למה זה בכלל מעניין ? שגיאה לשונית אין כאן. . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"למה זה בכלל מעניין"? זו שאלה מאוד מוזרה, לדעתי. על אחת כמה וכמה כאשר *אין*, כדבריך, שגיאה תחבירית. בין "קיבלתי את הרושם" לבין "התרשמתי" ישנם שני הבדלים שאני מסוגל למצוא- א. הראשון שואל במידה מסוימת מן האנגלית ("Got the impression that"), כפי שציין/ה מי באחת התגובות בהמשך באשר ל"ידיעה", אם כי איני משוכנע כי "I have no knowledge of" אכן נפוץ באנגלית. ב. "התרשמתי" היא התרחשות פנימית יותר, בה הרושם נובע מבפנים, בעוד ש"קיבלתי..." מעיד על כך שהרושם נובע ממקור חיצוני. יתכן והבחירה שלי היתה שגויה, בהקשר בו כתבתי, ואני מיחס זאת בעיקר לסעיף א. ובאשר לאסימון שהגיע ליעדו, ברוך הבא לגן השעשועים של הלשון, יותר רגוע כאן (לרוב) מאשר במשחקיית הפוליטיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
I have no knowledge מזכיר במבנהו את I have no recollection שהוא המשפט שבו השתמש שוב ושוב אוליבר נורת' (ולאחר מכן גם הנשיא רונלד רייגן) בשנות ה- 80 בעת החקירה על פרשת העברת כספים אמריקניים, שהוגו באיראן, לתמיכה בקונטרה'ס בניקגרואה. בארה"ב, לפחות, הטקסט הזה הפך לבדיחה (בערך מה שהעבודה מנסה לעשות ל'עמרי לא היה מעורב בעניין הזה' של רה"מ שרון) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
I have no recollection - אני לא מצליח להיזכר I have no knowledge - אין לי שום מידע שני דברים שונים ואני חושב משמעותיים מבחינה משפטית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומאחר שהדגיון היה כולו ברמה הלשונית, אזכרתי את האמירה ההיא. ו- I haver no recollection יתורגם לעברית כ'אין לי זיכרון' ולא 'אני לא מצליח להיזכר'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי אז "אין לי זיכרון" הופך ל- I have no memory. את I have no recollecion אפשר לתרגם "לא זכור לי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר, I have no recollection זה "אין לי היזכרות". כן, זה נורא. ואגב, מה הפתרון שלך ל- safe (במשפט they are safe)? הם בטוחים?- איחסה. שלום להם- גבוה מדי. (אני בד"כ הופכת את זה ל"הם בסדר"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצבם בטוח | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אנחנו לא עוסקים בתרגום מילולי, אלא בהעברת המשמעות בצורה סבירה. "אין לי הזכרות" זה תרגום אידיוטי ל"I have no recollection". "אינני זוכר" זה הכי פשוט. מה רע ב"הם בטוחים"? אפשר גם "לא נשקפת להם סכנה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה איתך לגבי ה"אין לי היזכרות". זה הכי רע שרע יכול להיות רע. לגבי "הם בטוחים"- יש לזה משמעות של "הם יודעים לבטח", כמו ב"הם בטוחים ששינוי תזכה ב-17 מנדטים". זה שהתרגלנו בהשפעת האנגלית לכך ש"הם בטוחים" זה "שלום להם", לא אומר שזה בסדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם "I have no recollection זה "אין לי היזכרות"", אזי "they are safe" יתורגם ל- "הם כספת". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתחיל לכרסם בי חשש-מה שמישהו עוד יחשוב שבאמת הצעתי את "אין לי היזכרות" כתרגום הנכון. [לא אתה, לא דובי, אבל מישהו כלשהו]; ולא היא! זה היה לצורך הדגמת האבסורד שבתרגום מילולי מדי. ובאשר לכספת, העניין יישקל, ויידחה על הסף, כניסוח שאינו עושה שכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה מסתכל על המשמעויות הנלוות בניסוח. "אני לא יודע" הוא בעייתי: גם פעיל מאוד, וגם שם את "אני" במרכז. חתיכת בעיה, כשמביאים בחשבון שכל הופעתו של הנ"ל בטלוויזיה נועדה לפזר חששות וחשדות הרחק ככל האפשר. "אני לא יודע" זו דרך עדינה לומר "אני צריך לדעת אבל בכל-זאת לא יודע" או במלים אחרות "אני עו"ד פארש, בור, לא בעניינים, או למצער, בעל כוונות זדון ושחיתות שמשחק אותה תמים כדי לא לעשות בושות לשרון". "הידיעה לא הגיעה אלי" זה כבר הרבה יותר טוב. המלה "אני" לא מופיעה בו אפילו, הנושא הפעיל היחיד הוא "ידיעה" הנייטרלית, כך שהעו"ד יכול להדגיש את אמירתו בהנמכה תקיפה של היד או הסנטר כאומר "מה אתם רוצים? _אלי_ היא לא הגיעה. יש ידיעה שם בחוץ, אולי היא הגיעה למישהו אחר. אולי לגלעד, אולי לעומרי, אולי לרב עובדיה. לא אלי. ובטח לא לשרון. טענות? מענות? תשאלו את הידיעה". הרבה יותר טוב, לא? אבל הכי טוב: "אין לי ידיעה". חסר נושא פעיל לחלוטין. כולם סבילים. כולם קורבן של המציאות חסרת-הידיעה. למעשה, אפילו לא ברור שיש ידיעה כלשהי. גזירה משמיים. "מה אתם רוצים משרון המסכן? תוכיחו שיש ידיעה, אחר-כך תוכיחו שיש _לו_ ידיעה, אחר-כך נדבר. מה שבטוח, _לי_ אין ידיעה. SUE ME" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אני לא יודע'' אינה צורה תקינה, יש לומר ''אינני יודע''. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |